הקמפיין של שרלוט גריווינד ואלאריס קונינגטון

ספר ראשון: Reborn by Thunder

פרק II: על מזח המחלוקת (Docks of Dispute)

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין

הסצנה בשער המערבי של קלרידג'

שרלוט ואלאריס חומקות בעלטה, אגב שהן משוחחות ככל שהזמן מתיר (וכל אחת מהן מחליטה, מסיבותיה שלה, שיש מקום לתת אמון מסוייג בדמות האחרת ולשתף עימה פעולה - בעיקר משום שאלאריס שמעה את השם דיים שארלוט גריווינד קודם, ומהדברים של שרלוט המודאגת היא מבינה במהירות שהיא מכרה של אותה יוסטישיה שאלאריס ראתה בחזיון), לעבר עיירת הדייגים קלרידג', ולאחר הליכה קצרה, העיירה העתיקה אכן נפרשת לפניהם באור הירח הצהבהב-חלוש, בנויה משני צידי מפרץ עמוק והאיונים שמנמרים אותו, ומחוברת בגשרי חבלים; הדמויות שמות לב למבני האבן הגדולים על האי המרכזי, שמוארים באורות ירקרקים מוזרים, ולגלגל אבן מוזר וגדול שמשקשק במים הכהים לצד המבנה המרכזי.

שרלוט שמה לב לפסל גדול שניצב בפתח המבנה המרוחק, שמציג עלמה חמושה ביסורי מותה, שערה מתבדר, פניה קפואות ביסורים והפתעה, וגבישים בוהקים מכסים את רגליה ואת חזה, כאילו הפסל לכד אותה בעודה הופכת לנציב של קרח.

כאשר הדמויות חומקות לעבר השער המערבי של העיירה (החומות של קלרידג' מוזנחות ועלובות למדי, ומכוסות קיסוסים ואצות), הן שומעות שעטת פרסות עולה מאחוריהן, ומצליחות להסתתר כאשר חבורה שלמה של בני סאות'רינדן רוכבת לעבר העיר, מובלת בידי שניים מצאצאיה הרבים של ליידי מרידית'.

אלא שבני סאות'רינדן, וגם לדמויות, מצפה הפתעה – כאשר במקום שומרי העיירה הרגילים, מגיחים משערה של קלרידג' אנשי תאגיד חמושים היטב, מונהגים בידי רב מג שמן וחלקלק בשם ריצ'ארד בובס, שאלאריס זוכרת במעורפל שהוא מג במחלקת מבצעים מיוחדים של התאגיד.
לפי הויכוח הקולני שפורץ בשער, ולפחות פעם אחת הוא על סף שליפת נשק, מסתבר לדמויות שראש העיר של קלרידג', שיש לו חשבון אישי ארוך עם בני סאות'רינדן, השכיר את שערי העיירה לתאגיד, ואלו פשפשו יפה בחוקים ובהסכמים הישנים והחלו לאכוף אותם באורח שמזכה את בני סאות'רינדן בהרבה פחות כבוד ממה שהתרגלו אליו במשך דורות.

אנשי התאגיד אינם מונעים ממש מבני סאות'רינדן להכנס, אבל הם מתעקשים לערוך עליהם בדיקת מכס משפילה למדי, ולגבות מהם מס שער ועלות טיפול בסוסים, די הצורך למשוך זמן ולגרום לבני סאות'רינדן להאדים מזעם. הם מבטיחים בקולניות שהם ילכו לצעוק על ראש העיר (מחלוקת בין שכנים זה דבר אחד, אבל לכרות ברית עם יצורי תאגיד? עד כדי כך?), ושההתגרות לא תעבור בשקט.

אלאריס מסתכנת בהתגנבות קרוב יותר כדי לצוטט ללחישות הזועמות בין בני סאות'רינדן לבין עצמם (הם כאן בין היתר כדי להתחקות אחרי אלאריס, והם תוהים האם גם אנשי התאגיד מחפשים אותה)

הנכד המבוגר יותר מרגיע את הצעיר, ולוחש לו שהעלוקות מהתאגיד כאן כדי לסכסך ולעשות רווח קל, כמו תמיד, אבל הם לא יודעים ש"בקרוב כל זה יגמר"... וכאן, למרות שאלאריס לא יכולה לקבוע בוודאות, הם מאוששים את כל החשדות שלה לעניין ברית חשאית בין מרידית' לבין אדון הרעם קאהל ראמדור, כאשר הדובר מביע תקווה שהאדון החדש, בבוא העת, יתן לו לסגור חשבון עם "השמן המטפטף" (המג ריצ'ארד בובס), והוא ינעץ ויסובב אותו לאט על שיפוד, גמול על החוצפה שלו.

ובאותו רגע, אלאריס חשה תחושה לא נוחה; כמו פצפוץ אנרגיה בלתי נראה שמקיף אותם, בלתי מזיק לכאורה אבל מטריד – מה שמעורר מיד חשד בלב הדמויות שמישהו הפעיל לחש גילוי קרוב מדי אליהן.

המלכודת נסגרת

הדמויות מוצאות, די בקלות, דרך נסתרת לעבור את החומה הבלה והמוזנחת של העיירה, באמצעות פתח ניקוז שסורגיו כבר החלידו, שמזרים מים מתחת לאחד מקירות האבן.

מעבר לו, הדמויות מוצאות את עצמן בסבך של תעלות כהות, רחובות צרים של בתי עץ לחים, ומזחים אפלים שסירות עץ צרות קשורות אליהן ומטלטלות ברוח העזה שנושבת מן האגם. המקומיים, רבים מהם מוזרים למדי למראה, עוסקים בשלהם ורבים מהם נראים דרוכים וחסרי נחת- וחרף מאמציהן של הדמויות, הן מושכות עד מהרה מבטים, ובעיקר שיריון המתכת של שרלוט. רבים מן המקומיים מזהים את הדמויות כ'עוד זרים ארורים מהדרום'; ויש לחישות כעוסות בעניין ראש העיר שהתיר לכל הזרים האלו להכנס; השאלות ששואלות הדמויות נענות בדרך-כלל בנהמות זעופות, ורק בקושי עולה בידי אלאריס לדלות פרטים על מיקום פונדק 'כוכב החורף', שבו אמור סר לורקאנד מק'רויך לחכות לה.

אלאריס קולטת, ביני לביני, הלצה גסה- כנראה על חשבון לורקאנד, ש"יש לו עוד מעריצות" ו"רילדאריני לא מספיקה לו" ו"חכה עד שראש העיר (הוסף כינוי גנאי כאן...) ישמע, לא מקנא בו"

הדמויות עוברות לאורך כמה גשרים מטלטלים וספוגי מים ודגי שבלול, ליד גלגלי מים מוזרים רבים שמסתובבים לצד הבתים הגדולים יותר, ומתקרבות באיטיות לעבר המרכז, שממנו עולה אור כחול רך ומוזר.

במזחים שלפני חזית הפונדק (שנמצא ממש על קו המים וכולל מעגן משלו), עוגנת ספינת נהר גדולה יותר, שזוכות למבטים קודרים מן הדייגים המקומיים. שיר מלחים גס עולה מהסיפון, ולדמויות מתברר עד מהרה שמדובר בשכירי חרב מפוקפקים, אולי שודדי נהר לשעבר שהתאגיד שכר והביא לכאן 'כדי להגן על קלרידג'.

הרציפים ליד הפונדק מלאים באנשים באורח יחסי, והדמויות שמות לב לגבר ואישה צעירים יחסית, מעט יוצאי דופן שמנהלים ויכוח שקט (אבל סוער, חרף הלחישות) ליד אחת הסירות הקטנות ומחודדות החרטום בפאתי המזח. הגבר נראה ממעמד גבוה יחסית, בהיר שיער וזעוף, האישה שזופה, בעלת עיניים כחולות נוצצות שרושפות גיצים כשהיא זועמת, ושערה הכהה גלוי, בניגוד לרוב הנשים האחרות. כשרון הציטוט של אלאריס מזכה את הדמויות במידע שמדובר בנורווירת' וקורליירה, שניהם בנים למשפחות עתיקות בעיירה, שהסכסוכים ביניהם גרמו לעליית ראש העיר הנוכחי; ובעוד שכל המשפחות העתיקות זועמות על האחרון, הסכסוכים הישנים ביניהן והחלשות מעמדן באורח כללי מונעות מהם לפעול כדי לבלום אותו ואת הברית שכרת עם התאגיד.

בין נורווירת' לקורליירה יש גם עניין אישי כואב- כנראה שהם היו נאהבים לפני שנים, אבל פרץ ביניהם סכסוך שהמטען המריר שלו טרם הגליד לגמרי; כעת הם מתווכחים בלחש – ושרלוט מצידה שמה לב לסמל מוזר על הצלצל של קורליירה, שמזכיר פתית שלג נופל.

קורליירה מודאגת מכך שגנולים תפסו אי במרחק פחות משלוש שעות הפלגה מקלרידג', ובניגוד לדרכם הרגילה של היצורים האלו, הם לא רק חמושים עד האוזניים, אלא שהם מחזיקים שם ציוד כבד.

נורווירת' מסרב להתרגש וכועס על קורליירה על עצם זה ששברה סוג של טאבו ישן בכך שהפליגה ליד האי ההוא; וכך או כך, לא הגנולים מטרידים אותם – הם לא יעזו להתקיף עיירה גדולה ומבוצרת שבניה סוגדים לגבירת רוח החורף – אלא בריוני התאגיד שראש העיר הכניס פנימה.

קורליירה כעוסה לאחר הויכוח ועויינת למדי כאשר הדמויות פונות אליה, אבל בכל-זאת אלאריס מצליחה להוציא ממנה מעט מידע על מאורעות היום, ועל לורקאנד שנמצא בפונדק – כמו גם כמה דברי זלזול על אישה או נשים מקומיות שמכרכרות סביב המחלפות המבהיקות שלו.

הדמויות נכנסות להיכל השתיה האפלולי והטחוב של פונדק 'כוכב החורף', על התאורה הירקרקה שלו שנובעת משריפת אצות מסוג מסוים; ובעוד הדמויות נדרשות לנער מעליהן כמה בריונים מקומיים, הן נתקלות בשניים ממשרתיו של ראש העיר, שספק מלווים וספק גוררים את הגבירה רילדאריני הבוכיה – רעייתו של ראש העיר הזועף, מן הפונדק החוצה.

לדמויות אין הרבה מה לעשות, משום שהגברים מסרבים לדבר איתן; ונראה שלרילדאריני לא צפוי הרבה יותר מאשר שאגות זעם מבעלה אחרי ש"שוב עשתה את מה שאסר עליה". אלאריס תוהה במרירות, עם כמה נשים אנושיות לורקאנד מתעסק (מלבדה), ושלא שיערה את זה עליו, עד כמה שלכאורה הדבר היה צפוי...

נדמה שרילדאריני מנסה לומר משהו לדמויות, אבל המשרתים משסעים את הדברים ונוטלים אותה החוצה, בעודה ממשיכה להתייפח.

("כן-כן, עליו יש לך סיבה טובה לבכות. הפעם הוא בצרות, היפיוף. בצרות גדולות, הדרומיים-")

בדיעבד, אלאריס מגדפת את עצמה על כך שלא שמה לב לסימני האזהרה המצטברים, אלא היתה שקוע מדי במחשבות מסוג אחר לגמרי-

אבל לורקאנד, שמקבל את הדמויות כשהוא צופה על האגם ושקוע בהרהורים, אכן התנהג באורח מוזר- בין היתר, הוא מכנה את אלאריס "ליידי אלאריס", ולא "הגבירה וולמהארן" כמו שנהג תמיד, והוא גם לא מזהה כלל ועיקר את שרלוט, ומתייחס אליה כמלווה שאלאריס הביאה איתה.

ואז, בבת אחת, המלכודת נסגרת: מי שמדבר עם הדמויות אינו לורקאנד, אלא המג הערמומי ריצ'ארד בובס, שאנשיו לכדו את לורקאנד ולקחו אותו, והוא עצמו הטיל לחש שינוי צורה או אשליה רבת עוצמה שאפשרה לו לקחת את הדמות והקול של לורקאנד.

השולחן, לידו הוא מבקש מהדמויות לשבת, ממולכד במילת עוצמה הלם; וכאשר המלכודת משתחררת, המג של התאגיד חוזר לצורה האמיתית שלו, ומלגלג שאלאריס נפלה ישר לרשת; עניין ממוזל למדי, משום שהתאגיד לא הגיע לכאן בגללה אלא מסיבות אחרות. אבל אם כבר נוצרה הזדמנות, הוא לא יתנגד לפרס השמן שנורמן בלק הציע עליה. מאחורי הדמויות צץ אדם קודר עטוי שחור עם שתי חרבות.

"הסוכן סטיבנס לא נוהג לדבר הרבה, אבל גם הוא שמח מאד לפגוש אותכן".

"אהה, וגם הסוכן ג'ונסון-"

(כאן מופיע בדלת אדם חיוור שאכן ישב למטה, מחופש למקומי, ושני פגיונות אכזריים בידיו)

נפתח קרב בין הצדדים; והדמויות מגלות שהמג בובס ושני סוכני התאגיד שמלווים אותו הם יריבים קטלניים ומיומנים מאד; המג מגן על עצמו מן ההתקפות של הדמויות באמצעות מגן מכשפים רב עוצמה, וכאשר הדמויות שוברות אותו, עולים רעשים גסים שמעידים שתגבורת נוספת של שכירי חרב עומדת להצטרף לקרב. בין לבין, המג לועג לאלאריס, ומדגיש ש"הפיה הארורה" (לורקאנד) נמצא בידי התאגיד, הוא בדרכו להשלח אל נורמן בלק שאין ספק שיכין לו 'קבלת פנים חמה' – עצם המחשבה על כך מצמררת את אלאריס (היא עדיין מאוהבת בלורקאנד, ומי כמוה יודע לאילו זוועות נורמן בלק מסוגל)

בסופו של דבר, הגם שריצ'ארד בובס ואנשיו ספגו פגיעות מסויימות, הדמויות מבינות שהמצב אבוד, ונוקטות בדרך היחידה להנצל – הן קופצות מן המרפסת לתוך המים העמוקים שמתחת לה, כאשר המג יורה אחריהם לחשים ואנשיו מכוונים קשתות ו'משקים' את המים הכהים בחיצים.

המבוך התת-מימי

הדמויות נופלות למים עמוקים ונאבקות לצלול ולהתקדם למרות הקור ובשריון שמושך אותן למטה, בעיקר את שרלוט; ובכל הזמן הזה, אנשי התאגיד ממשיכים לירות חיצים מלמעלה. (ברמה הטכנית: סדרה של גלגולי התקדמות מול גלגולי הצלה שנעשים קשים יותר ויותר, וכשלון בהם גורם לכמות הולכת ועולה של נזק הלם, כאשר דמות שההלם יעלה על הנק"פ שלה, תאבד את ההכרה ותטבע. כשרון שחיה, שבדרך-כלל נוטים להזניח אותו, הפך קריטי במצב הזה).

אלאריס, שהיא קלה ומוכשרת יותר למצבים כאלו, מסייעת לשרלוט להגרר, משתעלת ומשתנקת, לתוך גומחת אוויר מתחת לסלעים באחד מצדדי התעלה, שמתגלה כעמוקה ומסועפת בהרבה ממה שנראה מלמעלה; ואגב שהיא שוחה, היא מצליחה להבחין, במרחק מסויים ממנה, בתבליטי אבן מעומעמים שחרוטים על חלק מהדופן.

אלאריס שוחה לכיוון ההוא, ובוחנת את התבליטים השקועים שמייצגים למעשה סמלים של ישויות על-טבעיות עתיקות שכרוכות במיתולוגיה של וולם: הפדיסטל של אדון הרעם; הכוכב הלבן והקפוא שמזכיר את הסמל על הצלצל של קורליירה; סמל העורב המוכתר של בית המלוכה של וולם; ושני סמלים נוספים, מוכרים פחות, שאחד מציק ספינת קרב עתיקה עם ראש של עורב, והאחר פסגה של הר עם עננים וצריח.

אלאריס מצליחה לאתר דלת סתרים ישנה בתוך הסמל של הכוכב הקפוא, ומסייעת לשרלוט לשחות (או לפרפר בכבדות) אל תוך המעבר, שנפתח בסוף אל תוך מבוך של מנהרות שכוחות, מוצפות בחלקן, שמשתרעות מתחת לחלק מהעיירה קלרידג'. למרבה הצרה, המנהרות מאוכלסות בגרסה מגודלת ומעוותת של דגי אבנון ארסיים, שמחופרים בקרקעית הבוצית בין האצות ודגי השבלול, ומתקיפים את הדמויות מפעם לפעם; תגלית סימפטית יותר עבור אלאריס, הם מספר צמחים תת-מימיים נדירים יחסית שכשרון העשבונאות שלה יכול להפיק מהם תועלת, בין היתר, אצה שאפשר לטפל בה באורח שיסייע באורח חלקי ליכולת הדמויות לצלול ולהחזיק את הנשימה בחלקים מסויימים של המנהרות.

הדמויות מפלסות את דרכן אל החלל המרכזי של המנהרות, שמוצף במי אפסיים רדודים; זה חדר תת-קרקעי מגודל שמפלים של מים עכורים זורמים לתוכו משלושה כיוונים; ופעם נוספת, שרלוט ואלאריס נאלצות לפלס את דרכן בלחימה באבנונים המעוותים, שמתגלה כעת שהם אמפיביים – קרי, הגם שהם מעדיפים להשאר שקועים במים, כאשר הם רעבים וכועסים מספיק, הם מסוגלים לזחול גם לתוך המים הרדודים ולקרקע הלחה לצידם ולהלחם פחות או יותר כרגיל, כאשר הקוצים הארסיים שלהם מזדקרים מבית הבליעה המנופח והמכוער שלהם. הדמויות מחפשות במעברים הצדדיים, אגב התקלות באבנונים ובכמה יצורים דוחים נוספים, לדוגמת אלמוג אוכל-אדם ענקי ותבוני למחצה שהתעורר מתרדמה עמוקה כאשר הדמויות התקרבו אליו; להקות של סרטניות קטנות וקטלניות, ועוד.

פה ושם, הדמויות נתקלות בשרידים של קברים של יורדי ים עתיקים, שמעוטרים כולם בסמל הכוכב הלבן, שהדמויות לומדות לזהות אותו עם הפולחן של קאהלן אירגריד, גבירת רוח החורף.

במקום מסויים, חרוט על אחת מגומחאות הקבורה קטע יפיפה מפואמה עתיקה (שרלוט יכולה לפענח את הכתב העתיק עם הכשרונות שלה), שמתארת את סיפורו של קברניט זקן שהוביל את אנשיו לחופשי ממלכודת מוות של עיר תת-קרקעית, אבל נבגד בידי מכשף צעיר ותאב כוח שרצח את רעייתו של הקברניט מול עיניו.

בסופו של דבר, הדמויות מאתרות את המערה העמוקה והנסתרת ביותר, שאור כחלחל מוזר בוהק חלושות ממעמקיה. כאן, יש חלקה של מים עמוקים מאד, שבתחתית שלה חבויה ספינה קטנה ששקעה או הושקעה לכאן בשלמות – מי יותר איך ולפני כמה זמן, אולי בתקופה שבה התוואי היה שונה, והמערות היו פתוחות בחלקן אל תוך האגם; אבל הספינה מלופפת בהמון אצות – כמה מהן, כפי שהדמויות מגלות במהירות, לא תמימות בכלל.

שרלוט, מצידה, רדופה יותר ויותר ככל שהדמויות מתקדמות בשברי חזיונות מוצללים על שלג יורד, קול מעורר רחמים מהול בשריקת הרוח וקורא לה, אבל נוקב בשם 'אנהילד'; ושרלוט רואה בעיני רוחה עצים ענקיים מכוסים שלג, שמתחת להן כפר של בקתות עלובות למראה, וצרחת יגון נוראה נישאת בתוך יללת הרוח; והשלג יורד, ויורד, ויורד...

בין אם בשל הסקרנות של אלאריס ובין אם בשל החזיונות של שרלוט שלכאורה מכוונים אותה לעבר הספינה, הדמויות מתכננות תוכנית כיצד לחדור פנימה, דרך מה שאלאריס מזהה כמפלצת אצות קטלנית שמלופפת סביב הספינה. בסופו של דבר שרלוט, שממילא לא ממש טובה בצלילה ובהתקדמות מתחת למים, מושכת בקסמים שלה ובחרב הבוהקת בלובן שלה את תשומת ליבו של היצור ומעוררת את הזעם שלו, כאשר היא מאפשרת לאלאריס זמן – מוגבל – לצלול פנימה ולחפש בתוך שברי הספינה העתיקה.

היצור הוא מעין 'אצת הידרה' – מפלצת צמחית שעשויה מהמון קנוקנות ענק שמזכירות נחשים או ראשי הידרה ארסיים; וכמו הידרה, היא מסוגלת לחדש ראשים או קנוקנות שנכרתו; היצור קטלני ומסוגל להסב נזק עצום, שלא לדבר על ההתקפות הרעילות שלו, כאשר הרעל יכול להצטבר ולהחליש בהדרגה את היריבים שלו; ובכל זאת, לחש סופת האור של שרלוט מסב לו נזק עצום, והגם ששרלוט לא יכולה להרוג את היצור לגמרי, היא מצליחה להחזיק אותו עליה ולגרום לו להתעלם לגמרי מאלאריס, שמצליחה היטב בגלגולי השחיה וחודרת פנימה מהר יחסית.

אלאריס מצליחה בגלגול התגנבות בתוך הספינה, באורח שמאפשר לה להמנע מהתקלות עם אבנון מגודל ומכוער במיוחד ששורץ באחד התאים שלה, מאתרת דלת נעולה ומנטרלת בהצלחה את המנעול, ולאחר מכן מלכודת קטלנית עוד יותר על ארגז ים נעול שעשוי מכסף שהשחיר (המלכודת היא לחש מילת עוצמה: כפר, שמסב נזק עצום ויכול לנגע את הדמות במשך שעות בהאטה מקוללת).

בתוך ארגז הים, לצד ערמה חביבה של מטבעות זהב עתיקים שנראה שהוטבעו לפני מאות שנים (גם אם לא ממש בתקופת וולם), אלאריס מגלה פסלון של גבירת רוח החורף, שפוסלה כגבירה בשמלה מתנפנפת שעוצבה כאילו היא עשויה מרוח קפואה וכחולה, ועוד כמה טובין, כולל חגורה מכושפת של כוהנת שכוחה

(טכנית: החגורה מוסיפה כוח חיים, עמידות לכפור וללחשי פחד, ובעיקר מנעול קסם חזק שיכול להעצים לחש מסויים וכאשר הלחש מכה חזק מאד, לאפס לפעמים את ה-Cooldown שלו). אבל המציאה המעניינת מאד, היא חלק משרביט שבור, למעשה גולת הכותר שלו, שעשויה גם היא מבדולח-כפור כחול ומתנוצץ.

ובאותו רגע שאלאריס נוטלת את חלק השרביט השבור (כנראה קשור איכשהו לגבירת רוח החורף או לכוהן/ת בכיר שלה), היצור הבלתי מנוצח שתוקף את שרלוט פולט צרחת נוקבת ונסוג, מושך את עצמו עמוק אל תוך החורים החשוכים ביותר שבקרקעית.

החזיון והעימות בין שרלוט ל'מאסטר'

כאשר אלאריס שוחה חזרה למעלה, מראה לשרלוט את גולת השרביט, ושרלוט נוגעת בה, היא מותקפת בידי חזיון מפחיד, שנראה כמו גרסה חזקה וברורה בהרבה של שברי החזיונות שראתה קודם; כעת, הנוף של הרמות המושלגות שמצפון לוולם (בתקופה של חורף קשה), ברור בהרבה; כפריים עתיקים ומבועתים מתחננים לעזרתה, כאשר הם פונים אליה כאנהילד, וצועקים שמישהי "השתגעה לגמרי".

הרוח הקפואה מצליפה בה בלא רחמים, ושרלוט – או אנהילד – יודעת שהיא מורעלת; כאב של כפור מקולל מפעפע בתוך החזה שלה, מתפשט באיטיות ובאין מושיע...

(טכנית: כאן גלגול הצלה קשה)

שרלוט חשה מבט חודר ומרושע שפולח אותה, ומגלה שהיא לא היחידה שצפתה בחזיון; ולאימתה, לא רק שהיא חשה את הכוח המרושע של יריבה הישן-נושן, ה"מאסטר", אופף אותה, אלא שהיא מסוגלת ממש לראות אותו, עטוי שחור וזהוב, להביט לתוך הפנים החיוורות והעיניים הכחולות, הקרות והמרושעות שהיא כבר ראתה בעבר; והפעם זה ברור לחלוטין – ה'מאסטר', אותו רב-מג מרושע שכוחו בהידרוסט הולך וגובר כמו מחלה רעה, אינו קאהרויאני אלא רב-מג אנושי, ולמעשה לא אחר מאותו מג שניסה להמית את אן גריווינד כאשר היתה ילדה, בתקופת הכיבוש האמת'ורי; אותו מג, שאינו אלא אחיו הצעיר והשנוא של אבי-סבה של שרלוט, סר הנרי גריווינד; והוא זה ששכר – אי אז בעבר – את הנקרומנסר לורגו (ולאחר מכן, את מכשף העכברושים) כדי להפטר מהיורשת של אחיו השנוא.

המסטר מלגלג על שרלוט, ומדבריו עולה שלא רק שהוא מודע היטב ליסוריה של גבירת רוח החורף, אלא שאנשיו עמלים על הכשפים שמייסרים את רוחה הכלואה עוד יותר, תוך ניצול חולשה עתיקה אחת שהיתה לקאהלן-אירגריד בחייה.

שרלוט נאבקת כדי להשתחרר, ומצליחה בקושי (סדרה של גלגולי הצלה שמלווים בשאיבה זמנית של כוח רצון ובנזק הלם הולך וגובר) להחלץ מן הסיוט לפני שהלחש של המסטר יאפוף אותה וימחץ את הנשמה שלה; וכאשר היא פוקחת את עיניה, המערה כולה רוויה בהדי הצרחות שלה...

לאחר החוויה הלא נעימה ההיא (שרלוט מפקידה את הגולה בידי אלאריס, וכרגע היא בעיקר רוצה לשמור מרחק מהחפץ הזה), הדמויות מוצאות מנהרה נוספת שחולפת מתחת לגלגל אבן עתיק שמסתובב באיטיות בתוך אחד החדרים הצדדיים; הן מנטרלות סורגים עתיקים, ומוצאות את עצמן במנהרה מטפטפת שעולה כלפי מעלה, ונפתחת אל תוך אחד מסלעי המפרץ לא הרחק מגבול העיירה קלרידג'.

אלאריס סוקרת את מי המפרץ החשוכים ואת הסירות הלא מעטות שמשייטות בהן... ובאופק, נערמים עננים; אלאריס חשה, שאדון הרעם נוכח ועיניו צופות, אבל לא לכיוונה- כוח רצונו של קאהל ראמדור ממוקד כעת בדרום. למזלן של הדמויות העייפות והמותשות, אחת הסירות שמשייטות במפרץ, מתגלה כסירה של קורליירה; היא ונורווירת' הצעיר, חרף המחלוקות והריב הלא נגמר ביניהם, ראו או שמעו על מה שקרה בפונדק, ולקחו בחשבון את האפשרות שאם הדמויות לא נהרגו מיד, הן מצאו את דרכן אל תוך המנהרות המוצפות הישנות (הגם שאין לנורווירת' או קורליירה מושג על מה שאפשר היה למצוא בהן).

קורליירה מעלה את הדמויות לסירה שלה, ומשייטת במהירות משם והלאה- היא אומרת שיש לה ולנורווירת' מכר משותף, ראש אחת המשפחות העתיקות של קלרידג' שישמח לתת להן מחסה (באורח שלפי חוקי המקום, לא יאפשר לראש העיר או לתאגיד שפועל כחוכר שלו יכולת לגעת בהן), ויתכן מאד שיוכל גם לסייע להן במידע... בעיקר נוכח החוויות המוזרות של הדמויות במנהרות למטה, שככל הנראה קשורות להיסטוריה העתיקה של קלרידג' ותושביה.

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.