הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
2.3: דמויי האדם של קלדאריה
(
2.3.3:
פילושטי
לערך הקודם | לערך הבא | שלח תגובה
שיוך כללי: דמויי-אנוש
נקביים (הצורה הזכרית היא בלוב לא אנושי וחסר תבונה).
סטטוס: הפילושטי
הרגילות (אלו שאינן מוטנטיות) פתוחות למשחק, מלבד מספר קלאנים מיוחדים שסגורים
בפני השחקנים מסיבות שונות.
תוחלת חיים ממוצעת: 30-50 שנים
(כמה גלגולים וצורות חיים שלהן חיים תקופות ארוכות בהרבה).
יסוד דומיננטי: צמחים
(רקבובית), חומצה.
הופעה חיצונית:
פילושטי נראות
כדמויות-אנוש נמוכות יחסית (גובה ממוצע 1.50-1.55 מ'), בעלות צורה נשית הנתפסת
כדוחה למדי לפי רוב הסטנדרטים האנושיים; העור בגוונים שונים של ירקרק, לעיתים
נדירות נוטה מעט לחום בהיר, ולעיתים נדירות נוטה מעט לכחלחל. העור עצמו לח יותר
מעור אנושי, ולעיתים מקנה הרגשה של פעפוע קלוש. מבנה הגוף ממוצע עד שמנמן, בעל
שדיים גדולים וזרועות אנושיות (לעיתים ארוכות מעט יותר מידי אדם בעל גובה דומה).
תווי הפנים רחבים יחסית ובדרך-כלל גסים למראה, עם לסתות חזקות ואף הנוטה לצורה
פחוסה; העיניים בעלות גודל וצורה אנושית, אולן גונן צהוב בולט (לעיתים רחוקות עם
נטיה לזהוב, או לירקרק). היחס בין שיער הראש לשיער הגוף דומה לשל נשים אנושיות,
כאשר בדרך-כלל שער הראש שופע, פרוע ובעל צבע כהה.
פילושטי, ככלל, מתעבות
מלבושים מסובכים וכל דבר שחוצץ יתר על המידה בין גופן לבין "הלחות
המחייה" שבאוויר; בשבטי פילושטי פרועים החיים בקינים מתחת לאדמה, מרבית בנות
השבט עשויות להסתובב עירומות, או עוטות סמרטוטים גסים/פרוות של בהמות שניצודו
בעולם התחתי על איזור החלציים. לבוש רב ומורכב יותר מאפיין בדרך-כלל מטילות לחשים,
או בנות שבטים/קלאנים גדולים שמצויים במגע שוטף, וכנראה הושפעו מבני-אדם או גזעים
אחרים. שריונות מלחמה מסורתיים עשויים בדרך-כלל מעורות של צפרדעי מערה ענקיות,
קשקשים של צבי מעמקים וחיות דומות, כאשר כלי הנשק הנפוצים ביותר יהיו אלות כבדות,
חניתות ורובי-נשיפה, לא פעם אגב שימוש נרחב ברעלים צמחיים מסוגים שונים. פילושטי
ממעמד גבוה עשויה לציין את מעמדה בתוספת של מגוון צמידים ומחרוזות; מטילות לחשים
אורגות לעצמן גלימות מצמחי-מערה, ומשתמשות לא אחת במסכות פולחן מגולפות מעצם.
הפילושטי נעות על שתי רגליים, באורח דומה לבני-אדם, אולם דרך הילוכן של רבות מהן
נראה מעט מתנודד וקופצני, באורח אשר – ביחד עם קולן הגבוה יחסית וחזותן הירקרקה
והלחה, מקנות להן מוניטין של "צפרדעים דוחות" בקרב בני-אדם רבים.
ראוי לציין, כי פילושטי המצויות במגעים תדירים עם בני-אדם, עשויות להיות מושפעות
מכך בכל הנוגע לפריטי לבוש והופעה. מתלוצצים על אודותיהן, כי הן מפתחות במצב כזה
"גרגרנות חרוזים" (קרי, תאווה חסרת טעם לחרוזים ופריטים זולים ונוצצים
אחרים), וכי אין להן טיפה של יכולת ללמוד טעם טוב בביגוד מהו. האמת היא מורכבת
יותר, ונראה כי כמה מאותן פילושטי [1] דווקא עושות מאמצים (לעיתים כמעט טראגיים)
לשפר את דמותן החיצונית – ולא פעם זוכות אך ללעג נוסף בשל כך. בהידרוסט, הפך
הביטוי "לאפר פילושטי" או "איפור על פניה של פילושטי", למטבע
לשון שמשמעותו לנסות להסתיר אמת לא נוחה/דבר-מה שלילי שאי אפשר להסתיר, והוא ממשיך
לבלוט על פני השטח. נראה, שבסופו של דבר, הרי שגם איפור קפדני ובגדים אופנתיים,
מתקשים מאד לטשטש את תווי הפנים האופייניים ולהפוך אותם ליפים בעיניים אנושיות.
שפה: הפילושטי
דוברות שפה משלהן (בעלת להגים שונים שהתפתחו באיזורים שונים של קלדאריה); שפת
הפילושטי היא שפה טונאלית מוזרה, שונה מאד מהשפות האנושיות, והולמת היטב את היכולת
של הפילושטי להשמיע צלילים גבוהים. כך, שהיא משלבת בתוכה מיני קולות וקריאות
שנשמעות כמו חריקות וצרצורים, ורק בני אדם מעטים, אם בכלל מסוגלים לשלוט בה, ולו
באורח בסיסי. הפילושטי העתיקות, למצער, ידעו לכתוב את שפתן בחריטות מוזרות
ומסולסלות – אלא שהכתיב שלהן התנוון עם הדורות, וכיום שולטות בו רק קומץ מטילות
לחשים ושאמניות מומחות, ומשתמשות בו בעיקר לחריטת רונות וסמלי כוח. פילושטי דהיום,
במידה והן נזקקות לכתב, משתמשות בכתיב של גזעים אחרים, שהוטעם באורח גס לשפתן.
במרבית הקלאנים, מרבית
הפילושטי הפשוטות אינן נוטות לדעת או לדבר בשפות אחרות, ידע הנשמר בדרך-כלל עבור
מטילות הלחשים וקומץ פילושטי אחרות; המצב שונה ורבגוני יותר בקלאנים הגדולים,
המחזיקים בערים תת-קרקעיות ומקיימים קשרים ענפים יותר עם גזעים אחרים, וכמובן באלו
מן הקלאנים או הקבוצות שחיות סמוך מאד לבני-אדם, כך שחלק ניכר מהן למד לדבר בלשונם
של האחרונים, גם אם רובן באורח חלקי או עילג.
מעגל החיים של
הפילושטי:
הפילושטי, בניגוד לבני-האדם ולרוב דמויי האדם, מקיימות מחזור-חיים רב-שלבי ומסובך,
שמזכיר במידה מסויימת חרקים, או להבדיל צורות חיים המזוהות באורח מובהק עם כוחותיה
של צ'אוגורה. נראה, שהפילושטי מקיימות סוג מוזר של סימביוזה עם סוג של חזזית
פארא-מאגית המכונה "בישטו", שמרבדת את מרבית מקומות המושב של בנות הגזע
הזה, וקשורה באורח הדוק למחזור החיים שלהן.
הפריה וביצים
("תפיחות"): מחזור החיים של הפילושטי מתחיל בטקסי רביה
מוזרים ומסתוריים שהן מקיימות, אחת לתקופה (יש אומרים, שבאורח הקשור למחזור הירח)
עם הצורה הזכרית המנופחת וחסרת התבונה, בלוב הגוראגה (ע"ע), שלאחריה הפילושטי
המופרות הופכות איטיות ועייפות, ופורשות לתאים מיוחדים בתוך המושבה, שמרופדים עד
לאפס מקום בחזזית הבישטו, לתוכה הן טוות (או לפי גרסאות עדינות פחות, מפרישות)
חוטים מופרים שמשתלבים בתוך החזזית, והופכות לתפיחות מוזרות, שעירות, בגווני
ירוק-אפרפר-סגול; התפיחות הללו, שנראות כמו סוג מוזר מאד (או חולני, תלוי את מי שואלים)
של ביצים, מתפתחות בהדרגה ליצורים קטנים ודמויי ג'ל, בעלי חריץ-עין בודד ויכולת
תנועה איטית. אומרים, שכבר בשלב הזה, יכולות הפילושטי להבחין בין אותם ג'לואודים
קטנים, ובמיוחד לזהות, האם התמזל מזלה של המושבה, ויש ביניהם סוגים נדירים
ומבטיחים.
ג'לואידים זכרים, דשן
וגושי בישטו:
מן המעט שידוע למלומדים על השלב הזה, מסתבר למרבה הפלא שאותם יצורי ג'ל מחולקים
לזכריים ונקביים ביחס מספרי שווה יחסית, אולם רוב היצורים הזכריים אינם מאריכים
חיים, אלא מתמוססים בהדרגה לסוג של דשן צמיגי, שמזין ומפרה את חזזיות הבישטו; רק
אחוז מזערי (כ-1% לכל היותר) שורד לאורך זמן, ועשוי להתפתח לצורה הזכרית הבוגרת,
הנדירה והיקרה – הדרושה למושבה לשם ריבוי וקיום לאורך זמן. החזזיות עצמן, שמופרות
באותו "דשן בישטו" (הג'לואידים הזכרים), צומחות ומתעבות, וגם ממליטות
מתוכן צורת חיים מוזרה, הנראת כיצור ג'לי גדול, צמחי למחצה (גוש בישטו נייד) –
יצורים אלו נפוצים מאד במושבותיהן של הפילושטי, כשהם זוחלים בדרך-כלל על התקרה
והקירות, ומאחר והם בעלי קנוקנות רעילות לבני אדם וליצורים חיים אחרים, הם משמשים
חלק חיוני במערכת ההגנה של הקן.
ג'לואידים נקביים
והגלגול השני:
הג'לואידים הנקביים חיים במשך כתשעה חודשים עד שנה בצורה זו, לפני שהם מתקשים
ויוצרים סביבם קרום קרני, שהופך אותם לסוג של גלמים ספירליים קטנים, שתלויים
באיזורים החשוכים והמוגנים ביותר של הקן, מוקפים במרבדי חזזיות מזינים, ומטופלים
בקפידה (הרחק מבלוב הגוראגה הצעיר, שמצריך טיפול מיוחד ועלול לטרוף כל גולם אחר
בסביבתו). לאחר מספר חודשים נוספים, בוקעת מתוך הגולם פילושטי צעירה, שצורתה
דמויות-אנוש (אם כי ילדות פילושטי בוקעות כשהן מסוגלות ללמוד במהירות ללכת ולדבר
באורח בסיסי, באורח ששווה בערך לילדה אנושית בת שנתיים-שלוש).
פילושטי צעירות
והגלגול השלישי: ילדות הפילושטי גדלות במהירות, מגיעות ל-80% בערך מגודלן
ומשקלן הסופי בגיל 10 (כבר אז, קשה למדי להבחין בינן לבין פילושטי בוגרות, והן
מסוגלות לבצע מלאכות ולהלחם. למעשה, ה"מאסה" של הלוחמות, הפושטות
ומגינות הקן הן פילושטי צעירות בגילאי 10-15, שהגיעו לפרקן מבחינת כח, אבל ניחנות
באישיות בוסרית וכהה, עם מושג "אני" חלש ועמום יחסית – מה שהופך אותן,
ביחד עם הריבוי המהיר של הפילושטי ומספרן הגבוה, לכח יעיל ומפחיד, שאינו מהסס
להשליך את נפשו מנגד מול יריבים חזקים (והן אלו אשר יצרו את הסטריאוטיפ הנפוץ והלא
אהוב של הפילושטי אצל בני האדם). ראוי לציין, שבניגוד מוחלט לבני אדם (וכנראה גם
לאבות-אבותיהן של הפילושטי, ננסי הביצות), אף אחת מהפילושטי אינה יודעת מי
"אימה האמיתית" (קרי, מחוטיה של מי נוצר הג'לואיד שלה), והדבר נחשב
כטבעי לחלוטין (מלבד אולי אצל פילושטי בודדות מאד, שאימצו תפישה אנושית ומתביישות
בדברים הללו). שמותיהן של הפילושטי הצעירות הם פשוטים מאד, בדרך-כלל בני הבהרה
אחת, וסביר להניח שבקן גדול יהיו עשרות רבות של "בנות" בעלות אותו שם
בדיוק.
הפילושטי הצעירות
מתחילות להגיע לבגרות מינית בגיל 12-14, באורח שמקביל למדי לבנות-אדם בעלות גיל
זהה; מכאן, שבגילאים אלו הן מתחילות לקחת חלק בטקסי הרביה, אולם בשנים הראשונות הן
עודן בוסריות, והחוטים שיטוו הן עקרים, ומשמשים בדרך-כלל כחומרי גלם למלאכות שונות
(בין היתר, עבור האלכימאיות והאורגות הטוות את בגדי השאמאניות). בעוד בקלאנים
היותר פראיים ומושחתים או בחבורות הפרא, מדובר באורגית רבייה פרועה וחסרת כל סדר,
שלא פעם מסתיימת ברמיסה של כמה מן המשתתפות, הרי בקלאנים היותר גדולים ותרבותיים,
ההשתתפות וההתקרבות לפריון זוכים לציון תרבותי וסימבולי (למשל: אריגת פרטי לבוש
ראשונים בעבור עצמן מחוטי הבתולין הלא מופרים שלהן), שנועד לסייע לצעירות לפתח
אישיות בשלה משל עצמן, דבר הנחשב קריטי למבחן הקשה העומד בפתח – שעדיין, רובן עתיד
להכשל בו.
בסביבות גיל 15-16, הופכות הפילושטי הצעירות לפוריות, ומוכנות לייצר דורות חדשים
בעבור המושבה או הקלאן – טקס רביה מוצלח, שבעקבותיו הן יכולות לפרוש לחדרי התפיחות
המרובדים בחזזיות, ולטוות את החוטים שיתחילו מחזור חדש של מעגל הרביה; ניתן לחזור
על הטקס באורח מוצלח כל מספר חודשים, והעונג הפראי הכרוך בזה מבחינת הצעירות גורם
להן לחכות בכליון עיניים ולהשליך את עצמן באורח כמעט חייתי אל הטקס (הגם, שבחלק
מהקלאנים מנסים להשתמש במנהגים וטקסי הכנה שמכתיבים עידן של הדחף הפראי); אלא,
שטקסי הרביה גוזלים אנרגיה רבה, והמחיר שלהן יקר מאד; הצעירות הפוריות הופכות
עייפות, איטיות ורעבות מאד, ומאבדות את כוחן במהירות מטקס לטקס. לאחר שניים עד
חמישה טקסים וטוויית "חוטי חיים", הן מגיעות לאפיסת כוחות – ואז, מגיע
רגע המבחן המוזר (ויש אומרים, האכזרי מאד), שיקבע את גורלן והמשך חייהן; הפילושטי
העייפות וכמעט חסרות האונים, נופלות לתרדמה מוזרה, בה הן ההפרשה דמויית הזיעה
מגופן נקרשת עליהן כמעין קורים עדינים בגוונים שונים שבין ירוק, אפור, סגול,
כתום-עכור או אפילו זהוב-כהה, אם כי בזו הפעם הן לא הופכות את עצמן לגולם; המעטה
שלהן דקיק ועדין יותר, וניתן לראות את הפילושטי הישנה בתוכו; פילושטי מבוגרות
ומנוסות יכולות לזהות סימנים, כבר משלב מוקדם, ולדעת מה עומד לקרות.
התנומה אורכת כחצי-שנה עד תשעה חודשים; לקראת סיומה, רוב הצעירות לשעבר מתחילות
להתעבות, ובוקעות כגרסה מגודלת ועגולה יותר של צורתן הקודמת, תאבון כביר ואישיות
שלא התפתחה במאומה, או אף נעשתה קהה עוד יותר, עם שרידים מעטים מאד של אישיות
עצמאית. אלו, יהפכו ללקטות ולאומנות של המושבה, ימעטו מאד לצאת מתחומיה (אף כי
בהחלט יגנו עליה אם תותקף, ולחלקן מספר יכולות לא נעימות בכלל, כמו יריקת נוזל
בישטו צמיג ורעיל לעבר עיני התוקף, או יכולת לפלוט גאז מזיק ומאט; אומנות יכולות
להפעיל גם כמה כוחות מרפא פשוטים). פילושטי כאלו עשויות להשתתף עדיין (לא בתדירות
גבוהה מדי) בטקסי הפריון, אם כי טוענים כי חוטי החיים שירקמו הן ירודים, ורובם
יתמוססו לדשן בישטו); בדרך-כלל, חייהן של אלו אינן אורכים יותר מ-10-12 שנים,
וכאשר הן חשות שהגיע יומן, הן מתנודדות, בכהות חושים מוחלטת ובלא התנגדות, אל
המקומות המתאימים, נשכבות בין החזזיות ומתמוססות אל תוכן, מזינות פעם נוספת –
ואחרונה – את מחזור החיים הבלתי פוסק של המושבה.
המיעוט מבין הצעירות,
בוקע מן הקורים של הגלגול השני בדמות דומה (ויש אומרים, גבוהה וחזקה יותר) של
דמותן הצעירה; יש מלומדים הטוענים, כי צבעים מסויימים של הקורים יכולים לחזות, מי
עומדת לבקוע בדרך כזו, וכמו כן אפשר להסתכל על הפנים המטוטשות מאחורי הקורים; שינה
עזה, במיוחד אם היא מלווה בהתנשמות כבדה וגיהוקים קלים, מרמזת על אומנת או לקטת;
ואילו שינה קלה יותר, הנראית כשטופה בחלומות מהורהרים, מרמזת על היפוכו של דבר.
אותו מיעוט קטן, שבוקע מתוך קורי הגלגול השני כאשר הוא עירני, חד ובמלוא כוחו,
יתפתח לעילית של המושבה; באורח סטריאוטיפי, נוטים ליחס לו אישיות מפותחת בהרבה
(ובין היתר, לכל אחת מהן שם פרטי, מורכב מיותר מהברה אחת. בד"כ, ההברה הבודדת
ששימשה אותן בצעירותן תהפוך לבסיס השם החדש); מאלו, יבואו לוחמות וציידות העילית,
המרפאות, האלכימאיות, וכמובן מטילות הלחשים והמנהיגות (וכמובן, גם כל דמות שחקן של
פילושטי).
השאלה המסתורית והמסקרנת ביותר, שהן הפילושטי עצמן והן המלומדים שחוקרים אותן לא
הצליחו לענות עליה מעולם באורח וודאי, הינה מה גורם לפילושטי צעירה "לבחור
כיוון", ומה מבדיל בין הרוב, שנותר בעל אישיות קהה ולא מפותחת, לבין המיעוט
שהולך בכיוון ההפוך. תאוריות מסויימות, שמקובלות על כמה מן המלומדים ההידרוסטים,
דוגלות בהסבר ביולוגי-דטרמיניסטי לגמרי, וטוענות כי הדבר נקבע עוד בשלבים
הראשוניים של ה"תפיחה" (ביצה), ולו היה ניתן לערוך מחקרים מקיפים על
הביצים, אפשר היה לחזות את ההתפתחות בדייקנות גמורה. אלא, שבקרב הפילושטי עצמן
(בעיקר אלו מהן, שרואות עצמן כאנושיות יותר), וכן בקרב מספר מלומדים קיימות
תאוריות הפוכות, שמדברות על בחירה חופשית בהרבה, ששורשיהן הולכים אחורה, עד לתקופה
בה הזרימו צ'אוגורה וצאצאה הטמא גרודא ("הגוש הזולל") את כוחותיהן אל
תוך הפילושטי הראשונות – או ליתר דיוק, עיוותו את ננסי הביצות הקדומים בכדי ליצור
את הפילושטי.
לפי אותן תאוריות, אותו תהליך עיוות וכאוטיזציה אמנם הצליח, אולם רק באורח חלקי,
והגם כי פגם באישיות של הפילושטי וביכולת שלהן לבחירה מודעת (במטרה להחליף זאת
בהתנהגות כאוטית דמויית-חרק וברעבתנות נצחית), לא הצליח לשלול אותה לחלוטין. ספר
שנשתמר בארכיב של כוהנות מנלת'וריוס במקדש הכחול של ולסטיה (הכוהנות הכחולות של
סתאוס), שהמחברת שלו טוענת כי שמעה דברים והאריכה בשיחה עם מנהיגת הפילושטי האגדית
סורלאריה (ע"ע), טוען כי ננסי הביצות, בטרם נפלו והושחתו, סגדו הן לרוחות טבע
קדומות הקשורות בקורודאר, והן (בחלקן) לרוחות השמיים של מנלת'וריוס, שניסה (בלא
הצלחה רבה מדי) להעצים את השפעתו על שוכני הביצה. התפתחותה של פילושטי צעירה, היא
למעשה "חזרה בזעיר אנפין" של המאבק בין כוחותיהם של קורודאר, מנלת'וריוס
וצ'אוגורה (באמצעות "הגוש הזולל"); הפילושטי הצעירה מוכה בדחפים רעבתניים
מחד, ומחזיקה בכח לפתח ניצני אישיות ותבונה מאידך. אם תכנע לנוחות, לגרגרנות
ולדחפים, הללו יגברו, ויהפכו אותה ליצור תבוני אך למחצה, שישותו הלא מפותחת היא
שילוב בין הגרגנות והפראיות של גרודא, לבין דחפים טבעיים יותר של מעגל החיים
הגדול, שמקורן ברוחות האדמה והפריון. לעומת זאת, אם תבחר להאבק, ותאבק חזק די
הצורך, תצליח לדחוק את הדחפים והגרגרנות החייתית (אף כי לעולם לא באורח מוחלט
וסופי), תתפתח לצורה התבונית והאינדיבידואלית יותר.
מספרים, כי בכמה מן הקלאנים הגדולים והיותר מתורבתים של פילושטי, מקובלות גישות
דומות, ונערות הפילושטי הצעירות זוכות לחינוך נוקשה יותר מהרגיל (כולל לימוד של
מיני מלאכות עדינות יותר, תרבות ועוד), במטרה לאלץ אותן להאבק בעצלות
ובקהות-המוחין, במטרה לייצר כמה שיותר בוגרות מן הסוג הנבון והמורכב יותר – אם כי,
למפח נפשן של המחנכות, התוצאות רחוקות מלהשביע רצון; רוב הצעירות מתרשלות בלימודים
ומתעניינות בעיקר במזון ובטקסי הרביה - כך שההצלחה היא חלקית מאד, אם בכלל.
מספרים, כי דווקא אצל
הקלאנים הפראיים והמושחתים יותר, שרובם סוגדים ממילא לגוש הזולל, מתרחשת תופעה
מעניינת; מצד אחד, גם אותן פילושטי "מפותחות" שבוקעות מן הגלגול השני,
הופכות רעבתניות, מוזנחות ויצריות באורח שמצמצם למדי את ההבדל בינן לבין אחיותיהן
האומנות והלקטות (אף כי עדיין, הן חזקות, ערמומיות ומתוחכמות יותר, ותוחלת חייהן
ארוכה יותר); ומאידך גיסא, דווקא אצל אותם קלאנים, בוקע מספר גדול יותר של פילושטי
מפותחות.
"פילושטי
עליונות":
הפילושטי המפותחות, שעברו בהצלחה את הגלגול השני, עשויות לחיות כ-50 שנים בממוצע
לאחר הבקיעה מחדש (משערים שמטילות הלחשים יכולות להאריך את חייהן עוד יותר). אלו
הן למעשה דמויות-אנוש לכל דבר ועניין, שאף שהן משמרות הרבה מן החשיבה הקולקטיבית
של הפילושטי והצורך העז בקהילה, לכל אחת מהן אופי, תכונות, כשרונות ותחומי עניין
משלה. בדרך-כלל, ניתן לזהות סוג זה של פילושטי בקלות יחסית – בדרך-כלל, הן תטינה
ללבוש בגדים ולשאת עליהן סימנים מובהקים של אופי וזהות אישית, להשתמש בכלי נשק
משוכללים יותר, ולא פעם – להראות מעט יותר גבוהות, ובעלות צורה והתנהגות אנושית
יותר מחברותיהן.
נהוג לחלק את אותן פילושטי לשלושה סוגים עיקריים (משערים כי ההשתייכות לאחד מהם
קבועה מראש, הגם שישנן דעות כי האופי והבחירה משפיעות גם כאן): ציידות, מרפאות
ומטילות-לחשים (שאמאניות).
-
הציידות חסרות כח
קסמים לגמרי, ולעומת-זאת נחשבות חזקות, זריזות וערמומיות, מתאימות במיוחד לשמש
כלוחמות-עילית מהירות, או מנהיגות של כוחות סיור ופשיטה (מבחינת מקצועות, בעיקר
סייפות וסיירות, אם כי גם מקצוע גנב/מתנקש הוא אפשרי); הציידות, יהיו אלו שיהוו את
רוב-רובה של מועצת המלחמה של הקלאן, ומאחר שהן נוטות להיות סקרניות יותר ולהסתובב
רחוק יותר, הן גם תהיינה הראשונות ללמוד גזעים אחרים, שפות וקודים מסחריים (אלא אם
כן הקלאן גרגרני ומושחת מדי).
-
המרפאות משלבות כח
פיזי וכח קסמים מוגבל, שמושקע בעיקר בסוגים מסויימים של קסמי טבע (ובגרסה המושחתת
יותר: קסמי עיפוש, או מאגיה של טבע שחור). לעיתים קרובות, הן ישלחו את ידן גם
באלכימיה ובאומנויות דומות (מבחינת מקצועות, בד"כ סוג של לוחם-קוסם, בעיקר
כזה של קסם ירוק, עם נטיה לתחומי מרפא וצמחים, ופחות לקסמי סערה ותקיפה למיניהם).
-
מטילות הלחשים הן העדינות
והחריפות ביותר בחבורה, בעלות תוחלת החיים הארוכה ביותר, ואלו המרכיבות את הכהונה
והופכות בדרך-כלל למנהיגות עליונות; סוג הלחשים הנפוץ ביותר הוא קסם ירוק,
בדרך-כלל בעל נטיה שאמאניסטית (ובגרסה המושחתת: קסם עיפוש או קסם טבע שחור), אם כי
קיימות דוגמאות גם לסוגים אחרים של קסם – כגון קסמי כאוס, ולעיתים נדירות בהרבה –
קסמי רוח, קסמי מוות, ואפילו קסמים הרמטיים.
הפילושטי המפותחות
אוחזות בידיהן את כל מלאכת הניהול וההכוונה של המושבה או הקלאן, החל מהחינוך של
הצעירות (אם קיים), המשך במועצת המלחמה, וכלה בהנחיית טקסי הרביה – אף כי, טוענים
כי רובן המוחלט (אם לא כולן) עקרות לחלוטין, והחוטים שיפיקו מעצמן לאחר הטקסים
יוכלו לכל היותר להתמוסס לדשן בישטו. מאידך גיסא, ישנן שמועות כי חלק מאותן
פילושטי, בעיקר אלו שניחנו בכוח מאגי, יכולות להפיק מעצמן חוטים מכושפים ונדירים,
שאף כי לא יצלחו ליצור חיים ודור חדש, הם חומר גלם יעיל וחזק מאד להפקת מגוון של
דברים אחרים, שמשמשים את הפילושטי עצמן, וחלקם נחשבים סחורה נדירה ויקרה להדהים
אצל גזעים אחרים. כך למשל, מסופר על אריגים מכושפים, דמויי משי עדין וחזק במיוחד
בגוונים מרהיבים של ירוק עמוק, וכחלחל-סגול, שזו הדרך היחידה להפיק אותו.
הרעלה פנימית: בשל טיבן של הפילושטי והמאבק בין היסודות המנוגדים בתוכן, הן
מצויות לא אחת בצל סכנה מוחשית מאד לסבול ממצב המכונה "הרעלה פנימית",
אשר תפיל את הפילושטי לחודשים ארוכים של יסורים, אשר ישללו ממנה בסופו של דבר את
התבונה ויעוותו אותה בגוף ובנפש, עד שתהפוך ל"פילושטי מוטנטית" – מפלצות
מעוותות, תבוניות אך למחצה, המונעות בידי רעב אינסופי ותאוות הרג סדיסטית.
אף כי, בתקופה המודרנית לפחות, המחלה אינה נפוצה במושבות הגדולות והמאורגנות יותר,
היא מאיימת הן על פילושטי צעירות, והן על הפילושטי המפותחות יותר (מספרים כי דווקא
האומנות והלקטות כמעט ואינן נדבקות במחלה); טוענים, כי היא אינה באה סתם-כך, אולם
איש אינו יודע בוודאות מהן הגורמים המדוייקים לה. ההשערות הן רבות - חלקן נעות
מניתוק או שיבוש של הזרימה ההרמונית של אנרגיית "מעגל החיים הגדול"
(ולכן, חבורות פילושטי קטנות, נטולות קן מסודר, גוראגה לטקסי רביה וכמות מספקת של
חזזיות בישטו, מצויות לעולם בסיכון גבוה יותר), החשפות לסוגים מסויימים של קסם אפל
והאנרגיה שהוא מקרין; הרעלת אנרגיות מאגיות שמקורה בדכאון ארוך או ניתוק פתאומי מן
הקולקטיב, בלא חלופה מתאימה. כל זאת, כאשר תמיד מתחבר לכך אלמנט נוסף – העדר כח
רצון מספיק כדי להאבק בהרעלה בשלביה הראשונים (שעודם נפשיים בעיקר וקשים לזיהוי
חיצוני), כאשר התסמינים עודם הפיכים. מסיבה זו, כאשר פילושטי צעירה לוקה בתסמינים
הראשונים של הרעלה פנימית, מצבה נחשב מראש לבלתי הפיך; פילושטי בוגרת, בעלת אישיות
מפותחת יותר וכח רצון חזק, נחשבת כבעלת סיכוי טוב יותר, בעיקר אם תקבל תמיכה
מתאימה.
השמועות האפלות
מספרות, כי במושבות האפלות יותר של הפילושטי, מנהיגות המושבה משתמשות בהרעלה פנימית
הן כעונש מרתיע, ולעיתים מעוללות זאת לצעירות כאלו ואחרות גם ללא סיבה, בכדי
להשתעשע, ועוד יותר מכך, בכדי ליצור מספר מוגבל של פילושטי מוטנטיות – יצורים
שבמוחם המצומק ניתן לשלוט על נקלה בקסמים אפלים כאלו ואחרים, ולנצל אותן כשומרות
או ככוחות פשיטה. בקרב בני האדם, משמשים הסיפורים על הרעלה פנימית סיבה נוספת
להרתע מן הפילושטי, ולבוז להן כמפלצות, או "לרוות/חומר גלם למפלצות גרועות
עוד יותר". במקומות רבים בהידרוסט, לרבות בעיר הבירה, הדבר משמש עילה להוצאת
חוקים משפילים כנגד הפילושטי, למניעת כניסתן למקומות 'יוקרתיים מדי' וליחס משפיל
תדיר מצד שומרים ואנשים אחרים (הן בתירוץ של חשש מהרעלה, והן בתירוץ כי פילושטי,
בגלל "הגרגרנות השטנית שלהן" מסוגלות לחטוף ולטרוף ילדים).
ההרעלה הפנימית היא
סדרת שינויים נפשיים וביולוגיים, שבתוך מספר חודשים עד שנה וחצי (תלוי בגילה של
החולה) יטלו מהפילושטי לחלוטין את צלם האנוש, ויהפכו אותה לאחת הפילושטי
המוטנטיות; הסימנים הראשונים להרעלה פנימית הינם בדרך-כלל התקפי רעבתנות הולכים
וגוברים (תחילה הם מופנים לגבי מזונות רגילים, אבל בשלב מאוחר יותר יופיע דחף הולך
וגובר ללעיסת טחב וחומרים נגועים ברקבובית), הופעה של תפיחות עמומות וקשות לאבחנה
באיזורים שונים בגוף, ועימם התקפי היסטריה ולעיתים אלימות קשה, שהולכת והופכת
לטירוף ולעמעום הולך וגובר של התבונה, עד לדעיכה מוחלטת של יכולת המחשבה האנושית
והזהות העצמית, והחלפתה בשורה של דחפים חייתיים ופארא-מאגיים.
פילושטי מוטנטניות: בשלב הסופי של המחלה, הפילושטי מאבדות, כאמור, כל שריד
לאנושיות; אולם מאידך, הן זוכות באינסטינקטים מדוייקים מאד של ציידות המורגלות
לפעול בקבוצה, ומסוגלות בהחלט להפעיל כלים מורכבים, ולעיתים גם מכשירים וכלי נשק
שנלקחו מקורבנות קטולים. קבוצות של פילושטי מוטאנטיות יכולות לשרוץ במערות לחות,
חורבות וביצות, או בשולי מושבות גדולות של פילושטי, ולעיתים גם בשולי או מתחת
לערים אנושיות גדולות. לעיתים, עשויה להתקיים קבוצה גדולה ומאורגנת יותר, שמונהגת
בידי מטילת לחשים – שאמאנית אפלה או קוסמת עיפוש (בדרך-כלל, המצאותה היא סימן
שמדובר בקן או מושבה קטנה שהמגפה כילתה אותה; ישנן שמועות כי כך קרה למספר מושבות
אפלות שהשתמשו בפילושטי מוטנאנטיות במינון גבוה מדי, ובסופו של דבר שילמו מחיר
יקר); פילושטי מוטאנטיות מתקשות ליצור קשר כלשהו עם גזעים אחרים, הנראים להם כמזון
ו"דשן מהלך", אם כי לעיתים אפשר למצוא אותן ביחד עם רפשנים ויצורי עיפוש
אחרים. מאחר והן אינן מסוגלות להחזיק בלוב חי או להתרבות בדרך הרגילה, מסופר כי
חלק מהקבוצות היותר גדולות ומאורגנות אורבות וחוטפות פילושטי צעירות
ממושבות/קלאנים אחרים, כדי לעוות אותן ולצרף אותן ללהקה.
פילושטי מוטנטיות נראות כגרוטסקה מגודלת ומבעיתה של אחיותיהן ה"רגילות";
גודלן ומשקל גופן גדול בעד 40% מאלו של פילושטי נורמלית; עיניהן בגוון
צהבהב-חולני, נטול אישונים, וגופן סובל מאחד או יותר משורה של עיוותים, כדלקמן:
-
כתמים שעירים דמויי
איזור כתום או אדמדם-מלוכלך על איזורים שונים בעור, שמפיצים ריח מבחיל המזכיר
תערובת של פגר מרקיב וביצים סרוחות.
-
בקיעה של קוצים או
חטים עצמוניים מאיזורים שונים בגוף, בעיקר מהגב ומהכתפיים.
-
הפיכה של אצבעות
הידיים לעצמוניות ומחודדות, כטלפיים של חיה טורפת.
-
התארכות של הלשון
והפיכתה לכחלחלה וזבת ריר רעיל.
פילושטי מוטנטניות
מאבדות את התבונה של בנות-גזען, שמתנוונת לגמרי והופכת לכמעט חייתית (מלבד העובדה,
שהן יודעות עדיין לצוד בלהקה, ולהפעיל כלים מתוחכמים, כגון כלי נשק שנלקחו מיריבים
קטולים). מנגד, הן עשויות לזכות לאחת או כמה יכולות מפלצתיות, כגון יריקת רעל,
תכונות פיזיות מוגברות, יכולת זינוק ארוכה, ועוד.
בלוב גוראגה: הצורה הזכרית של הפילושטי גדלה מהג'לואיד הזכרי בתהליך איטי
של תפיחה ובעבוע שאורך למעלה מעשר שנים, כאשר היצור מתנפח, מנביט קנוקנות ומגדל
חריצי הזנה שהופכים עם הזמן ללועות מפחידים. בצורתו הבוגרת, כאשר הוא מוכן
להזדווגות, הוא מבעבע בחוזקה ומשמיע שריקות ארוכות וגסות, שנשמעות היטב בכל רחבי
המושבה. יור כזה יכול להגיע, בשיאו, לגודל של עד 8 מטרים לגובה ולרוחב, ולשקול
טונות רבות. הוא מסוגל לעמוד בשיאו מספר עשורים (תלוי בטיב הטיפול, התנאים וההזנה
שהוא מקבל), ואזי הוא מתחיל לאבד את הפוריות ולהתכווץ בהדרגה, עד שהוא מתמוסס לדשן
בישטו עשיר וצמיג במיוחד, שנחשב חומר מאגי ויקר מאד.
בלוג גוראגה הוא מבעית ומבחיל במיוחד לעין אנושי: ערימה צמיגה, חסרת צורה ומבחילה
של בשר צהוב-ירקרק-אפרפר, שבתוכה גדלות עיניים צהובות גדולות בלא סדר כלשהו,
ומביניהן בוקעים לועות רעבים תמיד ומגירי ריר, וסוגים שונים של קנוקנות ארוכות,
לחות ומתפתלות (כאשר קנוקנות הרביה הן אחד הסוגים); היצור רעב תמיד, ומשמיע צווחות
זעם מהדהדות כאשר אין הוא מוזן היטב והרבה די הצורך (אם כי, מנהיגות מושבה מנוסות
יודעות שלא להגיע למצב של יתר-האכלה, הנתפס בעיניהן כמזיק, ולהשאיר אותו במצב
ביניים – רעב תמיד, אולם לא יתר על המידה). היצור תוקפני מאד, וינסה לתקוף ולטרוף
כל יצור שיפגוש, מלבד פילושטי נקביות וגושי חזזית בישטו. הגם שהפילושטי עצמן
שומרות עליו בקנאות, וילחמו כאחוזות טירוף עד המוות כאשר הוא מותקף, היצור מסוגל
בהחלט להגן על עצמו בעזרת הקנוקנות, יריקת סילוני חומצה וענני גאז רעיל, שלא לדבר
על המלתעות העצומות שלו, שיכולות לפצח פלדה ועלולות להיות הדבר האחרון שיחוש תוקף
פזיז שיתקרב יתר על המידה.
הזנת הבלוב, ולא פחות
מכך, דאגה הולכת וגוברת להשיג ג'לואיד זכרי משובח די הצורך לתחליף, לפני שהבלוב
יתחיל להזדקן ולהתכווץ, הינה אחת המטלות והדאגות העיקריות בכל מושבה שמכבדת את
עצמה; מצבם ומספרם של הבלובים במושבה (הגם שרק הישובים הגדולים והמפותחים ביותר
יכולים לחלום על החזקת יותר מאחד, כל אחד מהם כמובן בהיכל רביה אחר ונפרד
לחלוטין), הינו סמל הסטטוס המובהק ביותר שנהוג למדוד לפיו את עושרה ועוצמתה.
הפילושטי המושחתות והאפלות יותר, למצער, טוענות כי הבלוב הוא ילדו של גרודא, ובכדי
לשפר את פריונו, ואת הסיכויים להפיק ממנו ג'לואידים יורשים, יש לרצות אותו והן
גרודא בקורבנות תכופים, בעיקר של בני-אדם (ועוד יותר מכך, של יריביהן השנואים מבני
הראלז'הארק, ע"ע).
שמות הפילושטי: שמות בשפת הפילושטי נחשבים קשים להבנה והגיה, משום
שהם מגיעים משפה טונאלית, שנהגית בצלילים גבוהים, לעיתים צווחניים וקשים להבנה
באוזן אנושית. כך, שהתעתיקים לשפת האדם הם לעולם חלקיים ומועדים לטעויות, בעיקר
טעויות הגיה. שפת הפילושטי היא מהירה, שורקנת ועושה שימוש רב באותיות צ', ר, ש,
ו-ס, ובשילובים כאלו ואחרים שלהן עם תנועות.
פילושטי צעירה שבוקעת מהגלגול הראשון, זוכה בדרך-כלל לשם קצר, בעל הברה אחת, שלקוח
משם/קיצור של שם צמח מוכר לפילושטי.
דוגמאות נפוצות: בישט/בושט (מחזזית הבישטו), דוּג (צמח תבלין שגדל באגמים
תת-קרקעיים), סוֹרל (יקינטון), מירג (פטריית מערות אכילה), פירן (דרדר טרופי בעל
פריחה סגולה ותרמילים עסיסיים), צ'ירג (בן-דוד ביצתי ואדמדם של האננס), ועוד.
השמות הללו חוזרים על עצמן, ובקלאן גדול אפשר למצוא עשרות רבות של צעירות בעלות
אותו שם.
פילושטי שנכשלות בגלגול הראשון והופכות לאומנות ולקטות, ישארו עם "שם
הנעורים", ובדרך-כלל תתוסף לו תנועה (אָ או אִי) כסיומת, להבדיל אותה
מהצעירות:
דוגמאות נפוצות: בושטא, דוגא, סורלי, מירגא, פירני, צ'ירגי.
פילושטי בוגרות ומפותחות, מוסיפות לשם הנעורים שלהן הן את התנועה (בד"כ אָ),
ולאחריה סיומת. לפי המסורת, הפילושטי שבקעה מקורי הגלגול השני בוחרת בעצמה את הסיומת,
לפי חלום או השראה שהיא זוכרת מתקופת התרדמה שלה. ישנן לא מעט סיומות, שכל נסיון
למצוא להן חוקיות לפי הגיון אנושי נועד לכשלון. ניכר, שמדובר במונחים בעלי משמעות
בתרבות ובמסורת של הפילושטי, וישנה השערה שמדובר למעשה במונחים או שמות (ואולי
שיבושים של שמות) ממסורת מיתולוגית שכוחה שמקורה ביאוז'י, שהכירו עשרות רבות של
רוחות טבע, כוחות מאגים חיובים ושליליים, כוכבים ומערכות כוכבים, ועוד.
סיומות נפוצות במיוחד: הן תְ'רָה, תְ'ריס, גְרית', קְריק, תְ'ריג, צ'ירְג, צ'ירי.
דוגמאות לשמות נפוצים: דוגאת'רה, בישטאת'ריג, סורלאת'ריס, מירגאצ'ירי,
דוגאקריק, צ'ירגֶאפרין.
הערות:
1.
ראוי לציין, כי
הפילושטי הוגות לא מעט עיצורים סופיים באורח שנשמע לבני אדם דומה במקצת לאות ץ',
כך שהשם דוגארקריק ישמע תמיד דומה במקצת ל-דוגאקריץ'.
2.
פילושטי אינן נוהגות
להשתמש בשמות משפחה. אם פילושטי תאמץ לעצמה אחד, זו תהיה השפעה ונסיון חיקוי מובהק
של בני האדם, וסביר להניח כי במקרה זה יהיה מדובר בשם אנושי למהדרין מאותה תרבות.
משכן, חברה ותרבות: פילושטי הן
יצורים להקתיים התלויים בקולקטיב שלהן, במידה רבה אף יותר מזו של בני האדם. התלות
אינה רק פיזית, אלא גם תלות נפשית חריפה מאד, שקשה למצוא לה תחליף; נידוי ובדידות
חריפה נחשבים, ולא בכדי, כאחד הגורמים המעלים מאד את הסיכון להרעלה פנימית
(ולחלופין, יכול להפוך את הפילושטי המנודה לכזו שתחפש ביאוש משהו להקשר אליו,
ויכולה לפתח תלותיות ונטיה להתפרצויות רגשיות).
באורח מסורתי, הפילושטי אוהבות איזורים אפלוליים (אם כי לא אפלים לגמרי), לחים
וחמים - אולי בקשר הדוק לביצות הקדומות בהן חיו ננסי היאוז'י לפני למעלה מעשרת
אלפים שנים; לכן, מושבות וקינים יבנו בדרך-כלל בתוך או בפאתי ביצות, באיזורים של
מערות ומעיינות וולקניים, ובאיזורים הולמים מתחת לפני האדמה; הן מתעבות יובש וקור,
שהופכים אחזקת בלוב וטקסי רביה לבלתי אפשריים (הגם שפילושטי בודדות יכולות להתגונן
מתנאים כאלו, בדרך דומה לאורח בו עושים זאת בני אדם). המושבה היא כמעט תמיד
תת-קרקעית, חפורה באדמה ומעבריה מיוצבים בעזרת מרבצים של חזזיות בישטו – הגם
שקלאנים מפותחים יותר למדו גם לעבוד באבן ולהשתמש בה לחיפוי מנהרות, בניית גרמי
מדרגות ועמודים, ואפילו בעבור יצירות אומנות אופייניות.
צורת הקן/מושבה: נראה, שכל הפילושטי נוטות ואוהבות, כמעט מטבע ברייתן,
להשתמש בצורות ובארכיטקטורה ספירלית, שניכרת מאד כמעט בכל מבנה או מערכת מנהרות
המשמשת אותן, החל מהחבורות הפשוטות והפרימיטיביות ביותר החיות במאורה לחה ונוטפת
מים, וכלה בערים הענקיות והעתיקות, שמחופות באבן ובפסלים מוזרים, שלהבות ירוקות
בוערות בפיהן ומפיצות אור מיסטי.
צורת הבניה הפשוטה ביותר, היא מנהרת ספירלית פחוסה שהקצה העליון שלה מהווה כניסה
ראשית, ומתוכה חפורות מספר גומחאות גסות ומרופדות בישטו אל הצדדים; מנהרה כזו תכיל
תמיד דרך מילוט אחת, וחדר מרכזי-פנימי המשמש כחדר המרכזי של הקבוצה (ומקום עתידי
לבלוב, הגם שקבוצה קטנה שכזו לא מסוגלת בדרך-כלל להחזיק אחד).
איור מס' 1:
קן/מושבה קטנה, עם ארכיטקטורה בסיסית.
ספירלה אחת, עם דוגמאות לגומחאות צדדיות, חדר מרכזי ומנהרת מילוט.
מבנה בסיסי זה יכול
להשתכלל מאד במושבות הגדולות יותר, שהגדולות והעתיקות ביניהן נראות כמו ערים
תת-קרקעיות של ממש, שחלקים גדולים מהן מחופים באבן מגולפת. ארכיטקטורה כזו יכולה
להיות מורכבת מארבע-חמש ספירלות גדולות ועמוקות, שביניהן מחברים מעברים ואולמות,
ולעיתים גם ספירלות נוספות, רדודות ופחוסות יותר; ערים תת-קרקעיות יכולות לנצל
תוואי של נחלים ומאגרי מיים תת-קרקעיים (בין היתר, כתוספת למערכת ההגנה), ולמתוח
מעליהן "גשרי בישטו" – גשרי חבלים הארוגים מהסיבים החזקים יותר של
החזזיות, לעיתים בליווי כשפי מגן.
איור מס' 2: מושבה גדולה יותר, מורכבת משלוש ספירלות, עם
חדרי-מבואה ואיזורים צדדיים בעלי ארכיטקטורה ויעודים שונים, עם הגנה בדמות גשרי
בישטו ואיזור מרכזי מחופה באבן שמשמש לצרכים תרבותיים וטקסיים. ראוי לציין, שגם המושבה
דנן נחשבת עדיין בעלת מבנה ראשוני ופרוע יחסית.
(ערים גדולות יהיו בעלי חלקים רבים בהרבה מחופים באבן, הספירלות יהיו מדוייקות
ומסועפות יותר, וכך הלאה).
ארכיטקטורה
בערים הגדולות:
השמועות מספרות, כי כמה מן הערים הגדולות והעתיקות יותר ניחנו בארכיטקטורה יחודית
(אם כי מוזרה מאד); האולמות הגדולים הם בדרך-עלל מעגליים או אליפטיים, לעיתים
מוקפים בתעלות רדודות של מים עומדים, שבתוכם צפים צמחי מיים חיוורים ומוזרים, בעלי
פריחה שמדיפה ריח חריף ומוזר; המבנים הפנימיים הם ספירליים, לעיתים בעלי גגות
מאורכים וגבוהים או נוטים למעט פירמידליות, וביניהם עוברים טורי מדרגות מעוטרים
בפסלים מוזרים, רבים מהם פעורי לוע, שאש ירוקה בוערת בתוכם. בדרך-כלל, מעגל של
מבנים יתנשא מעל בריכה רדודה, שבמרכזה מבנה גדול ומסיבי יותר.
בערים כאלו, אולם גם במושבות קטנות יותר, יהיה שימוש רב בפסלי אבן; סגנון הפיסול
של הפילושטי הוא גס ופשוט מאד, בדרך-כלל של דמויות עגולות, א-מיניות, בעלות עיניים
קטנות ופה פעור; לעיתים מופיעים גם מוטיבים נוספים, של קשתות מעוטרות בעיטורי פנים
ועלים מפותלים עשויים אבן כהה, ביניהם משולבים אבני-חן זולות. כמעט כל מטילת לחשים
של פילושטי מכירה את הקסם המצית אש ירוקה בפיות הפסלים (סוג של להבה דרואידית,
שיונקת את חיותה מהאנרגיות של הצומח שגדל בפראות סביב ונכרך על הפסלים וקשתות
האבן); אותן להבות משמשות בדרך-כלל כמאור המרכזי בעריהן ומושבותיהן של הפילושטי,
ומאירות את הכל באור ירקרק, לא חזק מדי, שיוצר משחקי אור וצל על הקירות והחזזיות
מכל העברים (יש טענות, כי סוג פיסול זה, עם האש הירוקה, הוא מורשת ישירה מעידן
היאוז'י).
ראיה עצמית
ותפישת עולם:
לא רק הארכיטקטורה, אלא גם ראיית העולם של הפילושטי היא מעגלית מאד; המושג הבסיסי
בתפישה של הפילושטי את עצמן ואת העולם סביבן, הינו מושג "מעגל החיים
הגדול", מעגל נצחי של פריון, צמיחה, התרחבות ומוות, שמזין את בנותיו בשובע
ושגשוג. במושג זה משולב, במידות שונות של עוצמה, גם טיבן הרעבתני של הפילושטי –
המעגל הגדול של החיים דורש טיפוח והזנה מתמדת, וכך הוא בולע את אויביו ותופח. מושג
ה"אני", גם כאשר הוא קיים, כפוף לעולם לקולקטיב, שמזין אותו ומוזן
על-ידו בו-זמנית (מכאן הטענה, כי מושג ה"אני", אפילו אצל הפילושטי
המפותחות יותר, עמום יותר ממקבילו האנושי). כל פילושטי יודעת כי בבוא היום יגזר על
ה"אני" להתמוסס בחזרה אל תוך הקולקטיב, או המעגל הגדול, להזין אותו בפעם
האחרונה ולהוות דשן עליו יצמחו פילושטי חדשות; מבחינת רוב-רובן המכריע של הפילושטי
(מלבד אלו שהושפעו באורח קיצוני מבני-אדם), גורל זה אינו פחד ואינו מצער – הוא
הכרח, ובמידה רבה גם רצוי ויש לקבלו בברכה בבוא העת המתאימה. פילושטי בלא מושבה
וקולקטיבי, משולה לצמח שנעקר מן האדמה והוא מצוי תדיר בסכנה של גוויעה, כמשון
והרעלה.
הישות האלוהית המרכזית
לה סוגדות רוב-רובן המכריע של הפילושטי, הינה ישות פריון המכונה "הרחם
הגדולה"; היא הנחשבת בעיני הפילושטי כמקור החיים והצמיחה, היא המבטיחה פריון
ושגשוג; את הרחם הגדולה עובדים בפולחנות מרובי-משתתפים, שהחשוב בהם הוא טקס הרביה,
שנערך בליווי מוזיקה מוזרה – זאת, אם כי למעשה כל אקט של רביה הוא סוג של סגידה
לרחם הגדולה, ועשיית רצונה. אי לכך, לפילושטי – גם אם הן מכירות את החברה האנושית
– קשה מאד להבין את ההגיון בדתות ואלים המגבילים אלמנטים הקשורים ברביה ופריון, קל
וחומר רואים בהם חטא או דבר-מה מלוכלך. נזירות (קרי, מניעת כח הפריון מהאלה, בעיקר
כאשר מדובר בנקבות), נראית להן כשיא האיוולת, הדבר המכאיב, הנורא והמנוגד ביותר
למצוות "מעגל החיים" ו"הרחם הגדולה". באותה מידה, רבות מהן
מתקשות לקבל או להבין את העקרון שחוזר כמעט בכל האמונות האנושיות, של הפרדת הגוף
והנשמה, והשארות האחרונה לאחר המוות (ומאידך גיסא, הדבר הוא מקור להשערה של
בני-אדם המתעבים אותן, כי הן יצורים מחוסרי נשמה).
אצל רבות מהפילושטי, ניכרים גם סימני ההשחתה, וגרודא, או "הגוש הזולל",
הפך גם הוא לאל מרכזי של רבות מהן, בין אם באורח מפורש ובין אם באורח מרומז ולא
מודע לגמרי, בדמות "הרוח הגדולה של השובע", שדורשת קורבנות ועוד
קורבנות, וטקסים שמלווים תמיד באורגיות של זלילה גסה, בכדי להשביע את רצונו ולברך
את המושבה או הקן בשפע של מזון וציד זמין. מעגל הקיום אינו מסוגל להזין עוד את
עצמו, הוא (ובנותיו עימו) רעב, ממש כמו בלוב הגוראגה, ודורש הזנה לעיתים תכופות.
חברת הפילושטי, הגם שהיא משתנה בין קלאן לקלאן, היא דוגמא לשילוב מעניין בין חברה
מעמדית (שהרי הכישורים וסוג התפקיד של כל פילושטי מוכתב לה, במידה רבה, מרגע
הגלגול שלה) לבין סוג עמום של דמוקרטיה שבטית. גם המלכה או הקוסמת הגדולה ביותר
היא חלק מן המכלול, ורצונה ופקודותיה לא יהיו שלמים, אם לא יזכו לקונצנזוס מסויים,
של מועצות קטנות או גדולות של הפילושטי המפותחות יותר. גם סוכניהם של כוהני
טוטנהאגן, כאשר באו במגע עם כמה מהשבטים האלימים יותר של הפילושטי והחלו משפיעים
על אחת ממנהיגותיהן הגדולות (גורת'ורה, ע"ע), נאלצו להשלים עם העובדה, כי
היכולת של פילושטי - אפילו למדו לסגוד לטוטנהאגן בדרך כזו או אחרת – להבין ולהתנהג
לפי "עקרון המנהיג", הוא מוגבל ביותר, בלשון המעטה.
באותה דרך עצמה, חברת
הפילושטי היא שיתופית מאד, בכל מה שנוגע למשאבים ורכוש; מריבות על נכסים ורכוש הן
נדירות מאד; אם פילושטי נקשרת אל חפץ ומזהה אותו כשלה, המדובר בדרך-כלל בחפץ קטן,
אישי וסנטימנטלי, ובוודאי שלא חלקת אדמה (כמו מערה תחוחה לגידול פטריות מאכל),
וכיוצא באלו. חלק מן ההנאה מחפצים, ובעיקר מאכלים, היא שלמה רק אם אפשר לשתף בה
פילושטי אחרות (אפילו המלכה לא תהנה משלל ומטעמים, אם לא תעשה כן בחברותא). אי
לכך, הנטיה לשתף היא נטיה חזקה מאד, וניכרת גם אצל פילושטי שאימצו לעצמן צורת חיים
ודרכים אנושיות יותר.
ולמרות זאת, לפילושטי שעברו בהצלחה את הגלגול השני יש בהחלט אישיות עצמאית ומפותחת
(בניגוד מוחלט לסטריאוטיפים הלא מלבבים עליהן), שמאפשרת להן בין היתר לגבש מערכות
יחסים אישיות, לפתח תחביבים (רבים מהם קשורים בדרך כזו או אחרת לצמחים ותחומים
דומים), לפתח שאיפות אישיות ואפילו נטיות אומנותיות. מובן, שחשיפה לתרבויות של
גזעים אחרים יכולה בהחלט להעצים דברים שכאלו. נראה שפילושטי חשות נבוכות למדי בפעם
הראשונה שהן נתקלות בחברה האנושית (הדברים אמורים, כמובן, באלו שרואות בבני האדם
משהו החורג ממאגר קורבנות ומזון אפשרי), ולו מעצם ההתקלות בזכרים תבוניים ששונים
בתכלית מהבלוב שהן מכירות (אם כי יש ביניהן שמתלוצצות כי ההבדל בין הגוראגה לבין
גברים מסויימים הוא יחסי בלבד). לעיתים, במיוחד אם הן שוהות שם לתקופות ארוכות
ונעדרות תמיכה מספקת של הקולקטיב שלהן, הן עשויות לפתח סוג של רגשי נחיתות,
שמהווים הפנמה של מה שחושבת עליהן החברה האנושית. דווחו מקרים בהן פילושטי שכאלו,
שנותקו מהקולקטיב שלהן (למשל: פליטות מקלאן שהושמד, הושחת לחלוטין או עבר הרעלה),
ניסו באורח נואש להתחבר עם הקולקטיב הזר, ואפילו גילו סוג של משיכה רומנטית לגברים
מסויימים – בדרך-כלל, כאמור, בלא כל סיכוי אמיתי להצליח בכך.
פילושטי הקרובות
ולומדות את בני האדם זמן רב מספיק, יכולות ללמוד את הקונספט של מסחר, והן נחשבות
סוחרות הגונות, המתקשות לרמות בלא ניד עפעף – התפיסה הבסיסית היתה ונותרה שיש
להזין מאחר ולהיזון ממנו באורח מקביל וראוי. כמה מרקחות ומאכלים שלהן, שעברו התאמה
לחיך האנושי, הפכו לסחורות מבוקשות מאד במקומות מסויימים, שלא לדבר על המשי הקסום
שכמה מהן מסוגלות להפיק.
יחסים עם
בני-אדם וגזעים אחרים: לא ברור מדוע, אבל הפילושטי והראלז'הארק הם
אויבים בנפש מאז ומעולם, כמעט בכל מקום בו התאפשר לגזעים אלו להתקל אלו באלו. רבים
מהראלז'הארק מאמינים, כי הפילושטי הן הצאצאיות המושחתות של קלאן אר-קאהאדור (אף כי
התאוריה הזו מפוקפקת מאד), וככאלו הן בנות-מוות בכל מקום בו אפשר למצוא אותן. מעבר
לזה, נראה כי החברה הלוחמנית, ולא פעם אכזרית מאד של הראלז'הארק התייחסה לפילושטי
כסוג מאתגר של ציד מסוכן, ומרתק באותה מידה; כך למשל, חדירה נועזת את תוך קן של
פילושטי, במטרה לפגוע ב"בנות הקרפד הלחות", ואם אפשר – להגיע עד לבלוב
הגוראגה ולהביא את ליבתו או אחת מעייניו כהוכחה – נחשבה למעלל גבורה שאין שני לו.
הפילושטי, מצידן, לא טמנו ידן בצלחת, ונהגו לפשוט על הראלז'הארק ולפגוע בהם בכל
הזדמנות; ונראה, כי אותה שנאה עתיקה, לאחר שלובתה לפי השמועה בידי סוכנים
קיידרהרצים, היא שהביאה לפשיטה האיומה של מלכת הפילושטי גורת'ורה, שבקעה את
הגנותיה הלא חדירות לכאורה של נימלאנטיר והחריבה את העיר העתיקה, אגב טבח נורא של
כל הראלז'הארק שעלה בידה למצוא. התיעוב בין הצדדים הוא כה עז ושורשי, שהוא יתבטא
היטב גם במקומות נייטרליים, כמו כאשר שני הצדדים נפגשים בעיר אנושית – ובמידה
והתקפה פיזית לא אפשרית, יאלצו הצדדים להסתפק בתיעוב עמוק, ובאי-יכולת טוטלית לשתף
פעולה, גם במצבים שנראים קיצוניים מאד.
היחסים בין הפילושטי
לבני-האדם הם מורכבים יותר, ומשתנים מאיזור לאיזור לפי זהות הצדדים; קלאנים
וקבוצות צייד פראיות של פילושטי נחשבות מטרד נפוץ מאד באיזורים רבים, מביצות ועד
העולם התחתי שמתחת לערים גדולות, שם נתקלים הצדדים זה בזה; אותם קלאנים פרועים
רואים בבני-האדם אויב, ולא פעם גם קורבן מזדמן ורצוי מאד עבור גרודא; בני האדם,
כגון ההידרוסטים, רואים בפילושטי בדרך-כלל מטרד, סוג של אנושואיד מפלצתי ומציק במקרה
הרע, ונלעג במקרה הטוב. עצם הקונספט של חברה נשית לגמרי שחיה בלא גברים (קל וחומר
לא כאלו המושלים בהן) מחד (אולם של נשים מאד לא מושכות, ברובן המכריע, מאידך),
נראית לג'נטלמן ההידרוסטי מן השורה כשערוריה לשמה, היאה אכן לזן אקזוטי של יצורים
לא מפותחים.
עם זאת, במקומות מסויימים, למדו קלאנים כאלו ואחרים של פילושטי, שהחברה האנושית
יכולה לספק סוגים מגוונים יותר של תועלת, או למצער – עוצמתם של בני האדם מצריכה
זהירות, בכדי להמנע מפעולות תגמול מכאיבות.ערים גדולות, כך התגלה, יכולות לשמש
למגוון רחב של מטרות, ולסייע למושבות לשגשג (הגם שלא פעם בליווית לא מעט חיכוכים);
ערים אנושיות גדולות, מאידך גיסא, גם עוררו את סקרנותן של כמה מהיותר עצמאיות
ונועזות מבין הפילושטי, והן למעשה סוג החברה התבונית הכמעט יחיד שיכול לקלוט
פילושטי בודדות ועקורות מקלאנים שהושמדו או הושחתו – עד כמה שבזים להן ומפחדים
מהן, אפילו הן יכולות להטמע בפסיפס הססגוני והמחוספס של ערי נמל גדולות כגון
היידרקרון, פורט ג'יידבל, אסטהארק או אורז'רי.
החדשות ה"חמות" (אם כי לא מלבבות במיוחד) בתחום המגעים בין בני האדם
לפילושטי, הינה ההשפעה ההולכת וגוברת של סוכנים קיידרהרצים וכוהני טוטנהאגן על אחד
הקלאנים הגדולים והחזקים ביותר של הפילושטי, שמרכזו בעיר התת-קרקעית העצומה
מוגות'י שממזרח למיצרים הדרומיים; מספרים, כי אותו קשר מפוקפק החל כבר לפני כמה
עשרות שנים, וסייע לבנות מוגות'י להתקיף ולהחריב את נימלאנטיר; אלא שלאחר שכוהני טוטנהאגן
תפסו את השלטון בגדולה בממלכות הקיידרהרציות שבמזרח, התעצמו הקשרים עוד יותר.
מספרים, כי למלכת הפילושטי המפחידה גורת'ורה הוענק כשי גרזן מלחמה אדיר, שחושל
בפיקוחו של "המגיסטר השחור" עצמו, וכי יועצים קיידרהרצים מאמנים את
יחידות העילית שלה, והופכים אותן לכוח מחץ מאורגן וחמוש עד-צוואר (אשר מצויד,
באורח חריג מאד בעבור פילושטי, בשיריונות פלדה מעולים), וכך הלאה. קלאן מוגות'י
הולך ומתעצם, וספיחיו מתחילים כעת לאיים על המושבות ההידרוסטיות שבחלקן המזרחי של
המיצרים (וכמו כן, עשוי להיווצר, במהלך הזמן, איום קטלני על קריינליכט מהדרום).
סיפור אחר, עתיק יותר וברור הרבה פחות, מספר על קורותיה של הליידי סורלאריה, מלכת
פילושטי תבונית ומבריקה שישב בין שוליו הדרומיים של רכס סקית'רוס לביצות
סאנסטינץ'; ליידי סורלאריה שלחה את ידה בהצלחה רבה בקסמי רוח מתוכחמים, והיתה במגע
מסויים עם מאגים וכוהנים אנושיים, ויש אומרים שגם עם כמה מן הכוהנות הכחולות של
מנלת'וריוס (בגרסה ההרקאלית של הדת הזו). אלא, שאם היו לאחרונה תוכניות מרחיקות
לכת יותר, הללו נגדעו באכזריות, כאשר הסתכסכה עם קלאן מוגות'י (לפני כ-100 שנים,
בתקופת שלטונה של המלכה שקדמה לגורת'ורה), שעלה על סורלאריה, והשמיד את הקלאן
והמושבה שלה כמעט כליל.
אולם האגדה מספרת שסורלאריה, בניגוד מוחלט למה שפילושטי מלכה ו"אם גדולה של
קלאן" אמורה לעשות, לא מתה ביחד עם נתינותיה אלא השתמשה בקסמיה בכדי להתחמק
מבית המטבחיים; מכאן ואילך, הסיפורים והשמועות עליה רבים מאד, וחלקם נשמעים
מופרכים לגמרי – החל מכך, שקיבלה על עצמה את אמונת מנלת'וריוס וסיימה את ימיה באחד
ממקדשיו שבזאהאדריין, וכלה בכך שנדדה אל תוך הארצות האבודות, וחקרה (או גנבה)
קסמים קאהרויאנים מסובכים מפינדורילין קרן-צל, מנהיגתו האגדית של קלאן הירח
הקאהרויאני המושחת, במטרה להשתמש בהם בבוא היום בכדי לנקום בקלאן מוגות'י. שמועות
אחרות, מעניינות לא פחות, מספרות כי סורלאריה למדה להשמש בקסמי הרוח שלה, כדי
ללבוש דמות של בת-אדם מצודדת מאד, ובדמות זו חייתה במשך שנים בקרב המעמד הגבוה של
הידרוסט, כשהיא מנהלת רומאנים עם גברים עשירים (אולי כמעין תחליף למה שנגזל ממנה)
ומתעשרת מאד בעצמה. כך או אחרת, הסיפורים מזהירים מפני המוניטין המפוקפק של
הפילושטי שמהתלת בגברים באמצעות התחפושת הנאה שלה, בלא ספק בעבור האינטרסים
הערמומיים והאנוכיים שלה, ובכדי להשביע את גרגרנותה לתכשיטים, מאכלי מותרות ועוד.
כך או אחרת, מלבד המוסכמה, שליידי סוראלריה לא נהרגה בנפול המושבה שלה, אין למעשה
כל מידע מוסמך על גורלה – אם כי משערים שהקסם העז שלה יכול לאפשר לה חיים ארוכים
מאד.
ריכוזים אחרים
של פילושטי
מחוץ להידרוסט: קלאנים גדולים של פילושטי קיימים ומוכרים ברמות הוולקניות
והלחות של נולג-הית'רורק שבצפון-מערב הסיל'נאראלד (שם הן לוחמות וסוחרות לחליפין
עם בני האדם הטראלירים), ביער אולזור החם והלח שמדרום לז'ראל (ומשם הנחיתו, לפחות
פעם אחת במאה השנים האחרונות, פלישה גדולה על מחוז ראכנהורף ודוכסות קורנין),
באיזורים מסויימים בתת-היבשת ההרקאלית, וכמובן – בג'ונגלים של קראובנפוגו המערבית
ובחלקים מן הארכפילגו הדרומי. קלאן מציק במיוחד יושב באיזור תעלת פי-הדרקון
שבארכיפלגו הדרומי; מנהיגתן, המכשפה הערמומית לוגת'ודרה, שולטת בקסמי אילוף
ושליטה, והצליחה לביית בהמות מכונפות, מה שאפשר לציידות הפילושטי של הקלאן שלה
לשלוח ידן בשוד ים, ולהוות מטרד קבוע (אם כי בשום פנים ואופן לא היחיד) לספינות
הידרוסטיות, קיידרהרציות ואפילו אושורלוקיות שחולפות באיזור.
הפילושטי והידרוסט: כפי שהוסבר קודם לכן, ההידרוסטים התייחסו לפילושטי מאז
ומעולם כמטרד וכיצורים מפוקפקים במקרה הטוב, וכגזע של מפלצות אוכלות אדם במקרה
הרע; האי ההידרוסטי עצמו לא הכיל בדרך-כלל קלאנים גדולים של פילושטי, למרות
שהתקלויות עימן נרשמו פה ושם, בעיקר באיזורים הדרומיים יותר; הקלאנים הגדולים, על
עריהם המוזרות והטקסים האליליים-פריוניים שלהם היו בדרך-כלל אגדות מארצות רחוקות.
ההתפשטות ההידרוסטית העצומה בשני הדורות האחרונים שינתה לגמרי את התמונה, במספר
מישורים. מחד גיסא, באו ההידרוסטים במגע עם כמה מן הקלאנים היותר חזקים ותוקפניים,
דבר שהצריך מהם מאמצים צבאיים בלתי נגמרים שהוכתרו בהצלחה חלקית בלבד – עבר זמן,
עד שהצליחו המצביאים ההידרוסטים לתפוס כי גורת'ורה וקלאן מוגות'י רחוקים מאד
מהסטריאוטיפ של מפלצות ירוקות, רעבתניות וטיפשות, וכי הן מסוגלות להפוך לסיכון
קטלני (שלא לדבר, על כלי ראשון במעלה בידי הקיידרהרצים); אלא שכעת, דווקא גורת'ורה
היא זו שאינה ממהרת להתקפה חזיתית על המושבות ההידרוסטיות ומסתפקת בפשיטות קטנות
והטרדות (יש החוששים, כי הדבר הוא אות נוסף לתיאום בין המלכה צמאת הדם של מוגות'י
לבין כוהני השלשלאות האפלים בטוטנמארק).
אלא, שההתקלויות עם הפילושטי לא נותרו לאורך זמן אך ורק במושבות ובאיזורים רחוקים;
תמהיל המאורעות והשינויים של שני הדורות האחרונים, הביא מניה וביה להתחזקותם של
כוחות כאוטיים (כגון אנשי התיש מגזע האושגאארו בדרום, מאמיני "כס הנחש"
בנולג הית'רורק, ועוד); נראה, שחלק מאותם מאורעות השפיעו בעקיפין גם על הפילושטי,
וגרמו לשורה של מלחמות פנימיות קשות, ואולי גם לגל חדש של הרעלות פנימיות שהחריב
או שינה לנצח כמה וכמה קלאנים קטנים ובינוניים. כתוצאה מכך, החלו פילושטי מסויימות
להמלט ממקומות מגוריהן הישנים – ועבור חלקן, צילה של האימפריה הגדולה, שליטת
הימים, נראה כמקום בטוח יחסית, שלא לומר גם בעל פוטנציאל מעניין שניתן לנצל
למטרותיהן.
לצד מספר לא ברור של פליטות שהתגלגלו להידרוסט כבודדות או בקבוצות גדולות, הרי
שקיום קיימים בהיידרקרון וסביבתה שני קלאנים מפותחים של פילושטי.
קלאן ת'וקרונדי: קלאן גדול ומפוקפק מאד זה, נודע מזה דורות כמי שסוגד לרחם
הגדולה ולגוש הזולל כאחד; נראה, כי הקלאן התקיים במשך דורות בביצות העמוקות של
מחוז סאות'וואש שבדרום-מערב הידרוסט, אולם מאורעות לא ידועים גרמו לו לעקור אל
מתחת להיידרקרון, כאשר בנותיו מונהגות בידי מכשפה כשרונית וערמומית במיוחד בשם
דוגאת'רה; למרות כי בעבר, פשטו בנות ת'וקרונדי לא אחת על כפרים אנושיים ולא בחלו
בקורבנות ובבשר אדם בעבור גרודא (ובעבור בטנן הגרגרנית), הרי נראה כי דוגאת'רה
היתה חכמה די הצורך בכדי לחוש את שינוי העיתים, ולאסור על נתינותיה באיסור חמור
להמשיך בכך. תחת זאת, החל קלאן ת'וקרונדי לשלוח זרועות לחלקיה המפוקפקים יותר של
עיר הבירה ההידרוסטית, שם החלו הפילושטי סוחרות במגוון סחורות – החל מאצות מאכל
מוזרות, אריגים וחרקי-ענק שנלכדו בעולם התחתי, וכלה ברעלים, קמעות ושאר טובין
קסומים אפלוליים מתוצרתה של דוגאת'רה ותלמידותיה (חזיון לא נדיר הוא, למצוא
פילושטי מקלאן זה בתור רוכלות ובדוכנים באיזורי השוק היותר אפלים של רובע שער
אנדרו ומקומות נוספים מסוג זה). השמועה המטרידה הינה, כי בנות ת'וקרונדי קשרו
קשרים הדוקים בעולם הפשע של היידרקרון, ומסייעות לכמה מן "הג'נטלמנים
השעירים" ולרבי-פושעים אחרים במגוון תחומים – מהברחות ועד סחר ברעלים ובשאר
טובין שהשתיקה יפה להם.
אלא שמעל הכל, החלו דוגאת'רה ונתינותיה "לעשות קופה יפה" מכשרונן בצמחים
מסוג מסויים מאד. לאחר דורות בהן מרבית סחר הסמים של פושעי הידרוסט התמקד באופיום
ובחומרים אחרים שהוברחו בדרך הים מקאהנדבריש ומארצות הדרום, החלו הפילושטי מקלאן
ת'וקרונדי לגדל כמויות עצומות של צמח מערות שזכה לכינוי "קנבית מעמקים",
או "קנבית כחולה", ממנו החלו מפיקות עסיס משכר ומסמם שהפך עד מהרה ללהיט
אצל "קהל הצרכנים" (בעיקר אך לא רק רדיקלים, בני-עשירים מפונקים ועוד),
בהיותו קל בהרבה (וגם זול) ממקטרות האופיום ה"מסורתיות". זאת ועוד;
דוגאת'רה יודעת כיצד לערבב בעסיס מינונים שונים של נוזלים שמופקים מחזזיות בישטו,
ליצירת מיני אפקטים מוזרים, שחלקם קשורים למאגיה של חרקים. שמועות אפלות מספרות,
כי כמה מהנוזלים היותר יוקרתיים מסוגלים ליצור אשליה, כאילו המשתמש הופך
ל"חרק ענק ומגניב", דבר שהפך ל"להיט השעה" אצל קהלים מסויימים
(אם כי השמועה האחרונה שנויה מאד במחלוקת). לא ברור, האם לדוגאת'רה יש תוכניות
מרחיקות לכת יותר מאשר להתעשר ולמלא את כרסה ואת כרסן של נתינותיה המרוצות – אולם
יש כאלו, החוששים להשפעות ארוכות טווח ומסוכנות בהרבה מאספקת סמים ומסיבות חרקים
גרידא.
קלאן רות'אריס: לא קלאן במשמעות האמיתית של המושג, אלא יותר אוסף של
פילושטי בוגרות, רובן פליטות מפה ומשם – בעיקר מקלאנים שהושמדו או הושחתו לגמרי.
הצורך שלהן בחברת בנות-מינן, גרם להן להתקבץ בפאתי היידרקרון, שם הן נאבקות לשרוד
מול העוינות של משמר העיר והפקידות ההידרוסטית (הגם שנראה שאלו השלימו, איכשהו
ובאורח לא רשמי, עם קיומן). הגרעין שיסד את קלאן רות'אריס, והביא עימו את השם,
הינו שריד מקלאן מרכז-הרקאלי שהיה פעם גדול ומשגשג, עד שספג מהלומה מוחצת במלחמה
מול חרשי הנשק הראלז'הארקים מאולנסאוס, שהדפה אותו מנחלותיו והוציאה את יתרתו
מאיזון; חוסר האיזון גרר הדרדרות ומכה של הרעלות פנימיות, שהפילה קורבן גם את
המלכה הקוסמת של הקלאן. קבוצה מתוך בנות העילית הבוגרות של הקלאן, שהבינו שהקץ
מתקרב במהירות, נמלטו בעור שיניהן והטלטלו ממקום למקום עד שהגיעו בסופו של דבר
להיידרקרון, בתקווה למצוא שם מקלט. כאן, התחברו עם פליטות נוספות, ששו להצטרף
לחבורה של בנות מינן, ויסדו מעין "אחוות מגורים" משותפת באיזור לח ועלוב
למדי בפאתי העיר.
חברות קלאן רות'אריס,
מחוסרות קומפלקס חמים ותת-קרקעי משלהן, יצרו לעצמם מתחם שנראה כמו הכלאה בין
ארכיטקטורה פילושטית למגורים אנושיים דלים למדי (בין היתר, באמצעות בריכה רדודה
שהבתים מזדקרים מעליה במעגל, כמה פסלי אבן גסים ועוד), ומנסות להתפרנס "מפה
ומשם", בין היתר על-ידי רקיחת ומכירת מוצרי מזון מחזזיות בסגנון פילושטי,
שעברו התאמה לחיך אנושי, אריגים ועוד כהנה וכהנה – כאשר הן חולמות לצבור די ממון
בכדי לחפור בבוא היום קומפלקס אליו ניתן יהיה ליבא בלוב גוראגה צעיר (שהשגתו היא
משימה קשה ביותר, אם בכלל אפשרית); בינתיים, ולמרות שבשל דרך מגוריהן הן מושפעת
מדרך החיים האנושית הרבה יותר מבנות קלאן ת'וקרונדי (מהן הן מנסות להתבדל בכל הכח,
והפכו עד מהרה ליריבות שנואות ומרות שלהן) הן יצרו לעצמן מוניטין מפוקפק למדי, בשל
הסטריאוטיפים הכללים כנגד פילושטי, מנהגן לחמם את המים ולהעלות אדים חמים שמכסים
את מתחם המגורים שלהן, ועוד. כרגע, יש להן אך ידידים מעטים (חלקם, אך לא כולם,
מחוגים רדיקליים מתונים יותר, שהוגים להן חיבה כ"בנותיה הסובלות של אמא
טבע", וכן מספר סוחרים שגילו שכמה מהן שותפות הגונות וטובות לעסקים), ויריבים
רבים למדי – אלו, מלבד הפילושטי מקלאן ת'וקרונדי והפושעים שעובדים ביחד איתן,
מונים גם סוחר חמדן ועשיר כקורח, שמעוניין לשעבד אותן כלכלי ולהשתלט על המוצרים
שלהן; אגודות של "נשים צדקניות" ששמו להן למטרה להביא לגירושן, והן
מפיצות עליהן שמועות משמועות שונות – החל מסחר בסמים, וכלה ברקיחת רעלים ושיקויים
מרושעים, שנועדו לאפשר להם לכשף ג'נטלמנים צעירים שלא לראות את "פרצוף הקרפדה
המפלצתי שלהן" ולהנשא להן, תוך הפרת שבועות ארוסין וכל כלל מהוגן באשר הוא
(טרם התרחש), ועוד.
נתונים
ויכולות טכניות (מפרט מקוצר)
תכונות יסוד: אין
מודיפיקציות מיוחדות לשבע תכונות היסוד, עונשין 6- (לפחות) לגלגול יופי והופעה
חיצונית.
חסינויות ופגימויות ליסודות וכשפים:
·
עמידות לרעלים, סופגות
מחצית הנזק בלבד מהתקפות חומצה.
·
עמידות לקסמי מוות, לא
ניתן להנפיש אותן כאלמתים משום סוג.
·
פגיעות (עונשין 2-
ו-20%+ לנזק) לקסמים שמבוססים על מים (עונשין 2- ו-10%+ לנזק של קסמי כפור).
·
עונשין 4- לקסמי רוח
שעובדים על בסיס יצירת תאווה או רגש חזק דומה.
הגנות וחולשות
פיזיות:
·
התחדשות רקמות מסיבית:
3 נק"פ לסיבוב, מתחזק בדרגות גבוהות ואצל מרפאות.
·
בונוס 100%+ לכח חיים והתאוששות
מפציעות (קרי, בכדי להמית אותה יש צורך להוריד אותה ל 20- נק"פ, במקום 10-
אצל אדם) [2].
·
בונוס כח חיים שמופק
מחפצי קסם ולחשי ברכה גדול ב-50% (קרי, צמיד של 10+ כח חיים יעניק לפילושטי בונוס
15+).
·
נזק שנגרם לפילושטי
מכלי נשק כהים מופחת ב 3- למכה; נזק שנגרם מכלי נשק חדים מופחת ב 1- למכה.
·
אינן יכולות לשאת
שיריון כבד: השיריון המקסימלי שפילושטי יכולה לשאת, נמוך תמיד ב-1 לפחות מזה שמותר
לאדם באותו מקצוע, כאשר המקסימום האפשרי הוא שיריון קשקשים (כך למשל: גנבת פילושטי
יכולה לעטות רק שיריון עור קל, במקום שיריון עור מחוזק המותר לאדם; סיירת תשא
שיריון עור מחוזק במקום שיריון קשקשים, וכ"ו) [3]
תכונות דמויות
לחש, יתרונות והגבלות מקצוע:
·
בונוס 20% להשפעה
ועוצמה של לחשי התחדשות וריפוי, אם הפילושטי מפעילה קסם ירוק (בונוס זהה ללחשי
ניגוע והרעלה, אם היא מפעילה קסם עיפוש).
·
בונוס 10% למאנה
והתחדשות של 2 מאנה לסיבוב, אם הפילושטי מפעילה קסם ירוק (או קסם עיפוש).
·
אינן יכולות לשמש
כלוחמות כבדות (להוציא חיילות העילית של קלאן מוגות'י), סופגות עונשין כבד אם הן
משתמשות בנשק דו-ידני.
·
התנסות איטית: בשל
הבעיה בפיתוח האישי, מקבלות אך 90% מנקודות הנסיון שדמות אדם מקבלת.
·
בונוס 10% לכשרון
האלכימיה (אם יש) או לכשרון אחד הקשור בצמחים (בונוס האלכימיה כולל עוצמה ואיכות
של רוב השיקויים שאלכימאית פילושטי מפיקה).
הערות
שוליים:
[1] אשר ממילא הן
נמנות על היותר מפותחות, נבונות וקרובות לאדם מבין בנות עמן (ע"ע בהמשך).
[2]
יותר מכך, בעוד שאדם או יצור אחר שמורד לנק"פ 2- ומטה, מאבד נק"פ אחד
בסיבוב עד שימות או יחבש, ההתחדשות של הפילושטי מוסיפה לעבוד במצבים האלו
(בד"כ, בקצב של 2 לסיבוב) ומעלה אותן בהדרגה עד לנק"פ 0 (הגם שלא מחזירה
להן באורח מיידי את ההכרה והיכולת לפעול).
[3]
החריגות היחידות הן חיילות העילית של קלאן מוגות'י, שאינן פתוחות בעבור דמויות
שחקן (בין היתר, מסיבה זו).
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.