הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
2.3: דמויי האדם של קלדאריה
(
2.3.7:
קלוויזורי
לערך הקודם | לערך הבא | שלח תגובה
שיוך כללי: דמויי-אנוש
סטטוס: פתוחים למשחק
תוחלת חיים
ממוצעת:
כ-250-200 שנים.
יסוד דומיננטי: מים
הקדמה: לפני כ-350
שנים, כאשר ספנים הידרוסטים הפליגו לראשונה במימיו החמים של הארכפילגו הדרומי,
התגלה לעיניהם 'גן עדן' הפכפך ובוגדני, שבין הנופים המדהימים של מאות האיים
והאיונים שלו, הסתתרו לא רק פירות עסיסיים ופנינים, אלא גם סכנות מבעיתות וצללים
אכזריים המגיחים מהעטלה בלא התראה. אחת התעלומות המוזרות והמסתוריות בהן נתקלו הספנים
ההידרוסטים היו חורבות מוזרות של ציביליזציה, שונה ומפותחת בעליל מזו של בני האדם
יושבי קראובנפוגו, ובלא סימנים כלשהם לנוכחותם של אנשי-תיש.
"ראיתי מבני ציבור מתפוררים, שצורתם כגלילים" כתב קברניטה של אחד
הספינות הללו ביומן האוניה, "וכיכרות שמרכזן מאגרי-מים בעלי שמונה-פאות,
שסדרה משוכללת להדהים של תעלות תת-מימיות מקשרת ביניהן, כאילו היתה רשת ענקית של
קורי עכביש חבויים מהעין; שרידיהם של מגדלים נישאים, שכותרם גולף כראשי-קונכיה
מדוייקים להדהים, שחלקיהם של כמה מהם היו פזורים עדיין בתוך השרכים וצמחיית
הג'ונגל שכבשה את העזובה המתפוררת; ובכל מקום, מצאנו שרידיהם של גבישים כבויים,
בגוון תורכיז דהוי; רובם המוחלט התפורר, ולא הותיר אחריו יותר מאשר אבקה לחה
ומושחתת ואי-אלו רסיסים גדולים יותר; אולם לפי כל העדויות, כמו גם שרידיהם של
עיטורי קיר מרהיבים היו כמה מהם אי-אז בעבר בגדלים העולים על גובהו של בן-אדם,
וללא ספק נישאו בראשי המבנים והמגדלים"
הקברניט מוסיף
ומתאר שרידים של גלגלות עשויות קרן, וחלקי מכונות או יצירות מורכבות, שלא הבין את
תפקודן, מה גם שהזמן השחית אותן באורח מבעית, ועל רבות מהן ניכרו סימני הרס
ברוטאלי; בין היתר, נמצאו שרידים (וכמה מהם הובאו בסופו של דבר להידרוסט) של
סלילים מוזרים מחומר גבישי דהוי, שיתכן שפעם זהר באור קסום. מנגד, לא נמצאו שרידים
כלשהם של מתכות, כבשנים או אפילו אחים וכירות הדורשות אש לשם שימוש.
אותו קברניט עלום, שלא מצא שלדים או שרידים אחרים לשוכני אותה תרבות עתיקה, הסיק
מהציורים ושרידיהם של פסלי האלים, כי לא היה מדובר בבני-אדם, או אף בגזע דמוי-אנוש
הדומה באורח חיצוני לאדם. לעומת זאת, הוא מתאר מוטיבים מוזרים של יצורים
אנושואידיים דמויי דיונון, שציורים שלהם נמצאו שוב ושוב בחורבות; כמו כן, נראה שזרועות
תמנון היו מוטיב חוזר בגילופים על גבי קשתות שערים ומעל קירות. בין אם אותם יצורים
מוזרים היו בני הציביליזציה ההיא או אליה, הרי שלא נמצאו פסלים אנושיים יותר.
אלא, שעד מהרה
גילו הספנים ההידרוסטים כי אמנם יושבי הציביליזציה נעלמו בלא הותר זכר, אולם האיים
עצמם היו מלאים במפלצות ויצורים עוינים, שהגרועים בהם יצאו מתוך הבוץ ומעמקי
המאגרים הנטושים אך ורק לאחר רדת החשיכה: יצורים קרומיים, שחורים-אפרפרים, ספק
אנושואידים וספק אל-מתים, שהטילו ביצים מעלות צחנה. אלו בתורם הדביקו את בני האדם
במגפות, שגרמו עד מהרה לרוב-רובם של אותם ספנים להדיר רגליהם מאיים רבים
בארכיפלגו, ולמצער למהר ולהרים עוגן לפני רדת החשיכה.
לאחר עשרות שנים מעטות, בעקבות סדרת המלחמות הלא מוצלחת של סוף המאה ה-21 וראשית
המאה ה-22 לסה"ה, נהדפו ההידרוסטים וספינותיהן נעלמו מימי הדרום למשך מאתיים
שנים; וביחד עם גוויעת הספנות נשכחה בהדרגה גם תעלומת החורבות – עד לדור האחרון,
בו שב "האי של הוד-מלכותו", שבינתיים הפך לאימפריה, לשלוח ספינות ואנשים
אל הדרום. אזי, בלא התראה וכמעט במקרה, התגלו מוצביו האחרונים של גזע מוכה ודועך,
רובם המכריע בקבוצת איי-השחר, הרחק מערבה מריכוזי אותן חורבות קדומות. אותם שבטים
דועכים ומסוכסכים של דמויי-אנוש אמפיביים, מצאו עצמם הופכים עד מהרה לליבתו של
סכסוך פנים-הידרוסטי חריף, שמשמש כיום אחת מזירות ההתכתשות המרות בין הסיעה
האולטרא-אימפריאליסטית ליריבה בפרלמנט של הוד מלכותו. אגב כך, בשל פעילותה של
מטילת לחשים אחת ורבת-פעלים של אותו גזע (ואף זאת באורח שאינו נקי מצירוף מקרים),
התגלתה או הועלתה, באורח מפתיע למדי תיאוריה שאותם שבטי קלוויזורי נחשלים
ומוכי-גורל – הגם שאין בהם סממנים דיונונים נראים לעין, והם בעלי מראה דמוי-אנוש
מובהק, הינם החוט המקשר אל אותה תעלומה עתיקה של ציביליזציה שוקעת - ואולי גם אל
סודות נוספים, עתיקים ואפלים ממנה, המשתרעים אלפי שנים אחורה בתולדות הים הדרומי
ומצולותיו. חוט מקשר שכל שנותר ממנו הוא אלפים בודדים של דמויי-אדם, שטיבם
הבעייתי, ביחד עם שאפתנותם של מתיישבים וסוחרים הידרוסטים, מציב אותם בסכנה מוחשית
מאד של כליון מוחלט.
תיאור חיצוני: הקלוויזורי הם דמויי-אדם בעלי גובה ממוצע נמוך
אך במעט משל בני אדם (1.65 מ' אצל גברים, כ-1.6 מ' אצל נשים) [1]; מבנה גופם דומה
מאד בצורה לגוף אנושי, מלבד כמה סימני היכר, שקשורים באורח מובהק לטיבם האמפיבי.
הם כמעט ואינם מצמחים שער גוף, ואילו שער ראשם נוטה להיות ארוך וחלק מאד, בעל
גוונים שניתן לאבחן אותם בקלות משער אנושי. שערם של רוב הקלוויזורי הוא בגוונים
שונים של כחלחל, ירקרק וטורקיז; אצל כמה פרטים, ניתן למצוא שער כהה יותר בגווני
אינדיגו או כחול אפרפר, לעיתים עם נטיה לגוון מטאלי של אפור-כסוף.
עורם של הקלוויזורי, הגם שהוא דומה מאד לעור
אנושי בהיר, ניחן באלסטיות ועמידות גבוהה, דבר שמקנה להם מידה גדולה יותר של הגנה
טבעית (קלוויזורי שאינו לובש שיריון, מוגן כאדם העוטה עליו שיריון עור עבה); זאת
ועוד, בחלקים מסויימים של הגוף, במיוחד לאורך הצדדים (ומעט פחות מזה בזרועות), עור
הגוף לובש גוון עם נטיה קלה לכחלחל או ירקרק (באורח התואם לצבע שיער הראש, ומהווה
מעין בבואה חיוורת שלו, שלא תמיד קל לראותה ממבט ראשון, הגם שהיא בולטת יותר בעת שחיה
מהירה והשתקפות מסויימת של אור הנשבר בתוך המים). זאת ועוד; בחינה מדוקדקת של הגוף
הקלוויזורי תגלה שרידים למבנה לא אנושי שהתנוון, בעיקר בין האצבעות של הידיים
והרגליים, שכנראה תפקד בעבר באורח דומה לקרומי שחיה. אצל כמה מהם, בעיקר גברים
(הגם שהדבר קשה מאד להבחנה במבט לא מדוקדק ובלא מישוש, אפילו כשהם ערומים), קיימות
בליטות ארוכות (רכסים) לאורך צידי הרגליים והגוף, לעיתים גם במרכז הגב, אשר אולי
בעבר שימשו כבסיס הגידול של צורות דמויות סנפיר.
ההבדל בין גברים לנשים אינו חורג מהמקובל אצל
בני-אדם, אם כי טוענים שהזכרים ניחנו במבנה ראש עגול יותר, בעל לחיים תפוחות במעט
מהמקובל אצל בני-אדם (דבר שלא אחת קשה יותר לגילוי, מאחר ורבים מהם מגדלים זקנים);
אצל כמה מהנשים, לעומת זאת, קיימים קווי מתאר כסופים עדינים סביב העיניים ובינן
לבין הגבות, שלא ניתן למצוא אצל גברים מגזע הקלוויזורי.
עיניהם של הקלוויזורי אנושיות לכאורה, הגם שהן
מוגנות היטב מפני מים ומלח (דבר שאולי קשור לגוון הכסוף-מבריק שמרצד בהן); גווני
העיניים הנפוצים הם ירוקים ואפורים, אולם למעשה כמעט כל גוון אפשרי, כמעט כמו אצל
ההידרוסטים עצמם.
הקלוויזורי, באורח מסורתי, לא נטו ליחס חשיבות
רבה ללבוש (קל וחומר שלא 'לבוש צנוע'), והסתפקו באיזורי חלציים (ואצל נשים, גם
כיסוי דליל לאיזור החזה) שנארגו מאצות-ים; לכך, הוסיפו תכשיטים מקונכיות ומקרן,
מגולפים בצורות מקוריות ומוזרות. פה ושם, נמצאו גם מגיני-חזה מגולפים, עשויים
משריונות של יצורי-ים גדולים, שיתכן ושימשו מפקדים או כוהנים בצאתם לקרב. מאחר
ותרבותם לא השתמשה באורח מקורי במתכת (ולמעשה, לא למדה לחשל אותה בעצמה גם לאחר
שנתקלו בבני-אדם, אלא לכל היותר נטלו לעצמם כלים שנסחפו אל אייהם או שקעו ביחד עם
ספינות טרופות, הרי שהמלחמות ביניהם (וכנגד פולשים) נוהלו (מלבד מטילי הלחשים
ושימוש בתכונות דמויות הלחש), בפגיונות עשויים עצם מושחזת, בסוג מוזר ואכזרי של
רובי-קשת המשתמשים בקליעים דומים (שלעיתים אף כושפו או טופלו בדרכים אחרות שהפכו
את יכולת החדירה ואת הפגיעה עצמה לקטלנית עוד יותר), ובחניתות שלא פעם הוצמדו להן
רשתות חזקות שנארגו מסיבי צמחם מתאימים.
'האימה המקיצה': אותם יצורים אפורים מצחינים, ספק אל-מתים,
שהפילו את אימתם על הספנים שחנו באיי הארכיפלגו הדרומי בלילות, נראים כהכלאה
מעוותת בין קלוויזורי לחיה לחה וטמאה מסוג כזה או אחר. עורם בגוון אפור דוחה,
חולני, לעיתים מנומר בכתמים כהים ולחים. שערם, לעומת זאת, כאילו איבד את הצבע והפך
ללבן-צהבהב דל, נוקשה וחסר חיים כמו קש או חוטים רקובים. מגבם בוקע רכס גרמי,
שמתוכו צומחת שורה של קוצים לחים וגמישים; פיהם זב ריר שחור, גדול יותר מזה של
הקלוויזורי או של בני-אדם, ועיניהם חסרות אישונים ובוערות בירוק חולני. היצורים
מטפטפים נוזל נאלח, והם נעים אגב התנודדות המזכירה משהו בין זומבי לקוף-אדם שאולץ
לעלות על שתיים. הם ניחנו בכח סבל אדיר, גדול בהרבה מזה של הקלוויזורי, ומאידך
גיסא הם איטיים יותר וחסרי תחכום (הגם שהם יודעים לכתר, ולעיתים אפילו להשתמש
במלכודות פרימיטיביות); הם מדיפים צחנה איומה המזכירה מי ביוב, שיכולה להזהיר יריב
דרוך ובעל חושים חדים מפני בואם. כמו אלמתים, הם חסינים לגמרי לרעלים, להתקפות
הגורמות דימום וכיוצא באלו, ופגיעים מאד לקסם לבן וכוחות קדושה (בנוסף לפגיעות קשה
לאש – חמורה עוד יותר משל הקלוויזורי עצמם); מאידך גיסא, ובניגוד לאלמתים, נראה
שהם מסוגלים להתרבות, על-ידי הטלת ביצים דוחות ומדיפות צחנה בקרקעית של מאגרי מים
עומדים, מזוהמים ומטומאים (זאת, הגם שאין עדויות מוסמכות על ילדים של אותו גזע).
הם מתקשרים בקולות עבים וארוכים, דמויי גניחה – אולם מלחים ששמעו אותם (ושרדו כדי
לספר את הסיפור) היו מוכנים בחלקם להשבע שיש מילים בתוך אותם קולות. לוחמי 'האימה
המקיצה' מסוגלים להשתמש בכלי נשק, דומים בדרך-כלל לאלו של הקלוויזורי, אולם נשקם
המאיים ביותר הוא נשיכתם ויריקת הרעל שלהם [2], שיכולים ליצור נזק מצטבר הנותר
הרבה לאחר תום הקרב איתם, ולהפיץ מגפות איומות בקרב צוותיהם של כלי שיט.
שפה:
השפה בה משתמשים הקלוויזורי, הקלזורילד'ה, היא תעלומה בעבור המלומדים, מאחר והיא
לא דומה כלל ועיקר לאף אחת משפות בני-האדם, דמויי-האדם או האנושואידים באיזור
הארכיפלגו הדרומי, ובוודאי שלא לשפת השריקות הפרימיטיבית של כמה גזעים אנושואידיים
דמויי-דג החיים באותם איזורים. הקלזורילד'ה מזכירה באורח רחוק מאד, ובלא שום הסבר,
את שפתם של שבטי הנוטריאקס, שבטים אנושיים מוזרים החיים בהורלאו שממזרח לים הצעיפים
המרקדים, אולם מעולם אל נמצאה עדות לקשר כלשהו – גזעי, תרבותי או אחר בין שתי
הקבוצות הללו. תאוריה אחת, שנויה מאד במחלוקת, טוענת ששתי השפות מקורבות, באורח
מוזר, למעט שידוע לכיום על שפתם של הסאר'ראו - הענקים התרבותיים (יחסית) והזדוניים
ששלטו באי ההידרוסטי ובאיזורים אחרים של ים הצעיפים המרקדים בימי קדם. אלא, שבעוד
מסורת הנוטריאקס, לפחות, יודעת לספר מיתוסים עתיקים על שיעבוד של בני-האדם
לסאר'ראו ועל עימותים בינם לבין רוכבי הנוטריאקס, הרי שאין שום עדות על מפגש כלשהו
בין הסאר'ראו לגזע הימי של הקלוויזורי, שמעולם לא התפשט צפונה כל-כך, ואין שום
עדויות על מפגש כלשהו בין שני הצדדים.
כך או אחרת, הקלזורילד'ה היא שפה א-טונאלית, בעלת מבנה לוגי קליט יחסית עבור
בני-אדם (יש כאלו שאומרים, אף מסודר באורח יוצא דופן, כאילו יד נעלמה תכננה את
השפה אי-אז, ורק בדיעבד הוכנסו לתוכה מעט חריגים, ניבים ואי-סדרים, פרי השימוש בה
מאז), הגם שדרך ההגיה, אוצר המילים וההטיות שלה שונות לחלוטין; השפה נוטה לעשות
שימוש נרחב בהגיה הנשמעת כמו סוג של הד, אגב שימוש בסיומות כמו רוּם, קרוּנד, או
ראנק; צורת ההגיה המוזרה שלה נוטה לשימוש נרחב בהדגשות, הטעמות והארכת עיצורים
מסיימים, שהופכות את הדיבור ל"מהדהד" יותר. מאידך גיסא, שמות האלים
נהגים באורח אחר לחלוטין, כאילו 'נשתלו' משפה אחרת, ועושים שימוש דווקא בתנועות
פתוחות וצורות הגיה מוזרות שאין להן כמעט שום שימוש אחר בשפה (למשל: איריג'ינד'ה).
שמות:
הקלוויזורי מקבלים את שמם אך ורק בגיל 15: עד אז, הם קרויים רורם (ילד) או רירה
(ילדה), עם צירוף שם ההורה הנחשב יותר בחברה (ברוב מוחלט של השבטים, האב); השמות
מוענקים בדרך-כלל בידי השאמאן, וזוכים לאישור נכבדי השבט, מה שהופך את הילד או
הילדה לחבר מלא בחברה השבטית.
שמות נשיים, הם חריג נוסף שנהגה כמעט תמיד עם סיומת של תנועה (בדרך כלל רֶה, לעיתים סֶה או נֶה); שמות גבריים מקבילים יסתיימו בדרך כלל ב-רום,
סום/סורם, או נונק.
שמות של קלוויזורי יכולים להגזר כהטיה קלוויזורית
של שמות האלים, בדרך-כלל עם מילית כמו רוּנק, נוּרן או רוֹמ,
שמשמען "חסיד/משרת נאמן של-", או "לוחם אמיץ של-".
כך למשל:
שילוב עם הטיה קלוויזורית נוקשה יותר של אל כוכב הים איריג'נד'ה: אירג'ירוֹם (או אירג'ירֶה לאישה)
שילוב עם הטיה קלוויזורית נוקשה יותר של אל
התמנון הגדול קאראנורפיאנד'ה: קאראנורן, קאראנסום (או קארנורה, קאראנוסה
לאישה)
שמות אחרים של קלוויזורי מכילים את שלושת חלקי הנשמה: זארן (בד"כ לגברים
בלבד, משום שהוא נוטה לציין כח פיזי), אורו וקריל (לשני המינים):
כך למשל: זאראנונק, אורוסורם וקרילארום (לגברים), אורוסה וקרילאורה (לנשים).
שמה של מנהיגת שבט הדג המעופף, דארינורה, הוא הטיה נדירה יחסית של הזארן
לצורה נשית יותר, דארן, או דארין (מה שמתקשר יפה, עם היותה לוחמת),
עצמים נוספים שמופיעים לא מעט בשמות: טרינג (ראש חץ), מוֹדוּן (שיריון של צב ים), או ריניל: רשת ארוגה מסיבי
אצות (בד"כ בשמות של נשים)
מוצא:
מאחר ורוב מוחלט של הקלוויזורי אינם יודעים קרוא וכתוב, נראה שהם שימרו מעט מאד מן
ההיסטוריה העתיקה שלהם, אם בכלל, והיא מתמצה במספר מסורות פשוטות שעברו בסיפורים
בעל-פה; בכל הנוגע למוצאם, הרי שרוב השבטים מאמינים במספר גרסאות של אותה אגדה,
שנשמעת להידרוסטים אבסורדית ופרימיטיבית להדהים; הקלוויזורי, לפי מסורתם, הם זרעו
של אבי-הדיונונים הגדול, מלך המצולה, שנשלחו בעבר הרחוק כחלק מצבא שנשלח מן
המעמקים כחלק ממלחמה בין אבי המצולה לאבי ההרים; אולם, במהלך המלחמה הוטל בהם
כישוף נורא, שמנע מהם לשוב אל תוך המצולות (לפי גרסה אחרת, היה זה דווקא בנו של
מלך המצולה שרגז עליהם בשל כשלונם בקרב, ושינה אותם כדי להגלותם לנצח מארצם), ולכן
נתקעו הגדודים הלוחמים שלהם על פני האיים, עד עצם היום הזה, ולמעשה, עד שיוכיחו את
עצמם בקרב באורח כזה שיסולח להם.
לא רק ההידרוסטים מלגלגים על המסורת הזו כ"הבל
של פראים בעלי מוח דג"; גם קרילָאורֶה, הקוסמת הקלוויזורית המפורסמת שלמדה את מנהגי
בני-האדם ובסופו של דבר עקרה להיידרקרון כדי לסנגר על בני-גזעה בפני הכתר והממשל
ההידרוסטי (ולנסות להציל אותם בדרך זו מכיליון מהיר ומוחלט), נוטה להגיב בחיוך מעט
מתנצל, ולטעון שאותה אגדה אינה אלא הפשטה, או סילוף פרי דורות רבים של א-ליטרטיות
שהשכיחו את המורכבות של סיפורי המיתולוגיה האמיתיים, שעל שחזורם היא עמלה מזה
שנים.
יריביהם המושבעים של הקלוויזורי, המתיישבים
ההידרוסטים ממושבת באדוואטר ותומכיהם בפרלמנט (בעיקר אך לא רק מהסיעה
האולטרא-אימפריאליסטית), מלגלגים על המסורת של הקלוויזורי, וטוענים (כולל הבאת
דעות של קוסמים ומלומדי שתומכים בדרכם), כי אותם דמויי-אנוש אמפיביים אינם יותר
מאשר מוטאציות פרימיטיביות, שאינן שונות בהרבה מן הגארושרוקה [3] וכמה תפלצות
ספק-אנושואידיות אחרות השוכנות בימים הדרומיים. בין שפע השמועות שמפיצים תומכי
מושבת באדוואטר, אפשר למצוא את הטענה כי הקלוויזורי נושאים ומפיצים מחלות קסומות
[4], וכי למעשה, אבות-אבותיהם אינם אלא הכלאה גסה בין אדם לסוג של דג טמא שביצעו
מאגים באיי אושורלוק [5], אלא ש"כמה מן החיות הצליחו לברוח מן הכלובים
הארורים שלהם".
"עלינו להבין ולגייס את האומץ הדרוש
להודות באמת המרה" הכריז ראש הסיעה האולטא-אימפריאליסטית, לורד רוג'ר שאו,
בנאום מפורסם בפני הפרלמנט "שגזע ילידי זה באיי השחר, איננו חושב כמונו, כשם
שאיננו נושם כמונו. אין הם אלא פראים, טובים אך במעט מן הקופים הולכי-על-שתיים
שפלשו ליערות קראובנפוגו [6]; הם חסרים לחלוטין את החריצות, את הרצון להשתפר, את
ההרגלים המוסריים שבלעדיהם לא יתכן כל שינוי לטובה במצבם. לא בכדי, קידמו את
מתיישבינו האמיצים בירי חיצי-עצם אכזריים מן המארב! הם מונעים מבני התרבות, בני
האומה ההידרוסטית הדגולה, מלממש את יעודם ולשלוט באדמות שפתח בפנינו חסדם של
האלים, וכל רצונם להמשיך להלך ערומים ולשחוט זה את זה, בלא שיבינו, או יוכלו
להבין, את טיבם של חוק ומוסר".
לכך הוסיף לורד שאו את העובדה, כי למרות העובדה כי כבר נתקלו בבני-אדם ודמויי-אדם
מפותחים טרם הגעת ההידרוסטים לדרום, הרי שהקלוויזורי לא הראו כל רצון ללמוד מהם,
ובכך להפוך לחברים בציביליזציה. לפי כל העדויות, גם אלו של המנסים להגן עליהם,
עמדו מניה וביה בפני כליון, בתוך דורות מועטים. מדוע, איפה, להגן עליהם מפני הבלתי
נמנע?
באותה הזדמנות מפורסמת, בה ניצל את יתרונו ביכולת רטורית בכדי להתעמת עם קרילאורה
ותומכיה מעל דוכן הנואמים של פרלמנט הוד-מלכותו, הטיל לורד שאו ספק משועשע בנסיונה
של הקוסמת ליחס לבני-גזעה את מורשתה של ציביליזציה קדומה. האם תתכן, הקשה,
ציביליזציה בלא ברזל ואש? ומדוע קיים הבדל כה גדול בין אותם יצורים דיונונים
שבתבליטים לבין הקלוויזורי עצמם?
אזי, עבר הלורד הערמומי ללגלג על קרילאורה עצמה, אגב שהוא מטבל דבריו בג'נטלמניות
מזוייפת. ראשית, אמר שהוא מסיר את כובעו בהערכה לגבירה זו, שלמדה לנהוג ולחיות
בקרב בני תרבות. אולם, הקשה – מדוע איש מבני עמה לא בא בעקבותיה, ולא גילה עניין
כלשהו במעטירה והעשירה בערי העולם? והאם זקוקה היא לאדמות האיים כדי לחיות כפי
שהיא חיה כיום? בוודאי שלא. אזי, סיים בפגיעה בנקודה הכואבת ביותר של יריבתו,
באורח שהותיר אותה פגועה וחסרת מענה.
"והאם תכחיש הגבירה הטובה את דברי, אם אטען, כי בקרב רוב-רובם של בני עמה,
הפכה למנודה, אך ורק משום שאימצה את דרכיהם של בני-התרבות? האם תכחיש, כי במידה
ותחזור אל אותם איים בלא משמר של חיילי הוד-מלכותו, מצפה לה מוות אלים ומלא
יסורים? כי אפילו בת-דודתה, שמדבריה עולה במעט בשכלה על שאר היצורים הילידיים
שחיים שם, הפנתה לה עורף? טוב תעשה הגבירה הזו, אם תברך על מזלה הטוב ואת האלים
שנתנו לה את אשר נשלל משארי-בשרה, ותמהר לשכוח אותם מהר ככל הניתן".
חרף כל זאת, הסתיימה ההתדיינות הארוכה בצו-מלכותי
אשר אוסר, לעת-עתה, לנשל את הקלוויזורי מהאיים המעטים שנותרו להם, או לנקוט כנגדם
בכח שאינו נדרש לשם הגנה עצמית. אלא, שמתיישבי באדוואטר אינם רואים בדבר סוף-פסוק,
ועושים ככל יכולתם לחרחר מלחמה (בעזרתם האדיבה של כמה משבטי הקלוויזורי עצמם,
שאינם מבינים באיזו סכנה הם מצויים), במטרה להפוך את הפסיקה או לפחות לקעקע אותה
ככל הניתן הלכה למעשה. הוד-מלכותו, עם כל הכבוד, הם סבורים, חי אלפי קילומטרים
צפונה מן האיים, מעולם לא ראה את "חיות הים המטונפות" או חווה התקפה
רצחנית שלהם בשעות החשיכה, ולכן "הוא יכול להרשות לעצמו להיות נדיב,
הוד-מלכותו. אנחנו לא".
מחקריה של קרילאורה: המגית קרילאורה, היחידה מבין הקלוויזורי שהגיעה
להיידרקרון והשתלבה שם היטב, השקיעה זמן ומאמצים רבים בחקר מקורות ושרידים (בין
היתר, היא נחשבת כמלומדת הכמעט יחידה המסוגלת לקרוא ולהבין את הכתב העתיק של
החורבות), העלתה בסופו של דבר תאוריה שקושרת את הקלוויזורי למאורעות אגדיים שקרו
בשלהי-ימיה של ציביליזציית המעמקים המסתורית של נימדורפיאן, שנשלטה לפי המסורת
בידי דיונונים תבוניים ענקיים. קרילאורה חולקת כמה פעמים על הגרסה המקובלת, וטוענת
בין היתר כי חורבנה הסופי של נימדורפיאן הוא מאוחר בהרבה ממה שחושבים, וארע לפחות
אלפיים שנים לאחר גשם הכוכבים הבוערים. כמו כן, היא טוענת כי אותם דיונונים
ענקיים, אבות-אבותיהם של הקרקאנים האימתניים דהיום, אף אם היו הגזע השליט, לא היו
הבעלים הבלעדיים של אימפריית המצולות, אלא חלקו אותה עם לפחות חצי-התריסר גזעים
תבוניים אחרים, שאבות-אבותיהם של הקלוויזורי היו אחד מהם (טוענים כנגד קרילאורה,
שהיא מתחמקת שלא בכדי מהשאלה, האם הקלוויזורי הראשונים לא היו אלא יצירי-כפיהם של
הקרקאנים, סוג של משרתים יצירי-קסם שהותאמו לגישוש מעל פני המים, וזאת למרות כי
מהתאוריה שלה עצמה עולות מספר הוכחות משמעותיות לתזה הזו).
קרילאורה טוענת, כי הקלוויזורי נמלטו או גורשו מן
המצולות בפרק זמן קצר מאד, בתקופת החורבן הגדולה (שסיבותיה עדיין עלומות, אולם
מקשרים אותה בין היתר להתפרצות בו-זמנית של מספר הרי-געש תת-מימיים); וכי המעבר
המהיר, כנראה מהיר מדי של הקלוויזורי מחיים בעומק של אלפי מטרים מתחת לפני הים
לחיים על פני הים, חוללה בהם שורה של שינויים דרסטיים תוך פרק זמן קצר מאד (חלקם
כנראה בידי המגים והכוהנים שלהם עצמם), אשר היא מודה – מעט באל-כורחה – כי חלקם לא
היו מחושבים או נעשו היטב עד הסוף – באורח שתרם לחוסר איזון ביו-מאגי שהיה אחד
הגורמים לחורבן השני והכמעט מוחלט של הציביליזציה שלהם.
כך או אחרת, לפי קרילאורה, אבותיהם של הקלוויזורי
שישבו באותם חורבות לא נראו שונים מאד מהקלוויזורי דהיום, אם כי היו מפותחים בהרבה
ושימרו רבות מחוכמתם של דיונוני הענק הקדומים (שאבדה לגמרי לשרידי צאצאיהם, שירדו
לרמת מפלצות אוקיאנוס תבוניות אך למחצה). קרילאורה מקדישה רבות בספרה לניתוחים
בדבר אותה תרבות עתיקה, ובעיקר לשימוש הרבגוני בקריסטלים של תורכיז מצולות ודומים
לו, בעזרתם היא מנתחת חלק משרידי המכונות שנמצאו בין השרידים, ואף ניסתה לשחזר כמה
מהן. היא מודה, שהקלוויזורי לא השתמשו מעולם באש ובברזל, אולם תחת זאת פיתחו
טכנולוגיה משוכללת של מה שהיא מכנה "סלילי להט קר", ששימשו למאור,
להשחזת ולכישוף כלי נשק מעצם חדה או מחלקי גוף של יצורי-ים, שלא נפלו בהרבה
בעוצמתם מפלדה, ועוד כהנה וכהנה. קרילאורה, לאחר שנים של מחקר ונסיונות, הצליחה
לשחזר כמה מאותם סלילים, ויצרה בעזרתם מתקני תאורה מכושפת, או מכשירים שהצליחו
לבשל דגים בלא צורך באש, או להניע גלגלים בלא צורך בקיטור, עץ או גבישי אקלריינט –
תגליות, שאמנם אינן מתאימות ליצור המוני (משום שהגבישים הנדרשים לשם כך נדירים
יותר מאקלריינט, שלא לדבר על תהליך היצור המסובך שלהם, ואת נטייתם שלא להחזיק יותר
ממספר חודשים).
קרילאורה מתארת בכתביה חברה מתוחכמת מאד, שנשלטה בידי מלך-כוהן שנחשב לעוצר
ומחליפו של קיסר נימדורפיאן, אשר ביצע בעצמו את הטקסים המרכזיים לאל הים, אשר קרילאורה
מדגישה כי למרות שהקלוויזורי סגדו לו בדמות של דיונון (בשל הזכר העומם והולך של
נימדורפיאן ומלכה), המדובר למעשה באותו אל-ים גדול, לו סוגדים גם בני אדם רבים
(לרבות ההידרוסטים, תחת הם הידנלוס או הידנלור). לטענתה, דובר בחברה מרובדת
ומתוחכמת, בעלת לפחות שנים-עשר מעמדות שונים, שסגדה לאל הים כאל ראשי, ומתחתיו
לפנתאון של אלים זוטרים, שכל אחד מהם היה פטרון של מעמד, סוגי מלאכה וסוגי קסם
אחרים. המשטר היה, לשיטתה, שילוב בין פדרציה רופפת של קלאנים גדולים בעלי
מסורות עצמאיות, לבין שלטון כהונה, אשר
המלך עמד, בשני תארים שונים, בראש שתי המערכות.
התאוריה של קרילאורה זכתה, כצפוי, להתקפות מכל
עבר; מתנגדיה מצביעים על פערים וסתירות, ועל כך כי אפילו היא מודה בכך, כי המידע
והתגליות שעמדו לרשותה מעטים, והיא נאלצה להשלים לא מעט באמצעות היקשים והשערות –
לשיטת מתנגדיה פרועות ולא מבוססות; בין היתר נטען כנגדה כי זה בלתי אפשרי שאבות
הקראקאנים, שלא הכירו כלל את בני האדם, יבראו גזע שלם של יצורים בצלם שלא היה מוכר
להם כלל ועיקר, וודאי שלא באורח הנדרש בכדי ליצור משהו דומה לו; כי הטענה על שינוי
מהיר של גזע שלם בתוך דור אחד או דורות ספורים הוא בלתי אפשרי אף באמצעים של
הציביליזציות המפותחות ביותר של העידן שלאחר גשם הכוכבים הבוערים, אלא בהתערבות
ישירה של אחד האלים – דבר שקרילאורה עצמה אינה מעזה לטעון לו; מעבר לכל זאת,
כמובן, חוזרת ועולה הטענה, השוללת את ה"חיבור" שעושה קרילאורה בין אותם
בני ציביליזציה מסתורית, לבין הקלוויזורי, וטוענים כי אין מדובר אלא באפולוגטיקה
מגוחכת, בלא שום הוכחה ראויה; את מעט הכלים בעלי הצורה הדומה עליהם מצביעה
קרילאורה, פוטרים מתנגדיה כצירוף מקרים, ואולי שלל עתיק שהפיקו הקלוויזורי מנבירה
בחורבות.
נפילת הציביליזציה הקלוויזורית וההתדרדרות
לברבריות:
כיצד, אם כן, הדרדרו הקלוויזורי, נטשו את הציביליזציה המפוארת שלהם ונעלמו מכל ימי
הדרום, מלבד מספר איים קטנים?
לשיטתה של קרילאורה, מדובר בסדרת מאורעות שבסיסה בבעיה חריפה של איזון אנרגיות
ביו-מאגיות, ושל תלות במשאבים מתכלים. הטרנספורמציה של הקלוויזורי לחיים על פני
האיים ובמים הרדודים, במקום במצולות העמוקות, לא היתה מושלמת, אלא הותירה אותם
פגיעים למספר אלמנטים הקשורים באספקה וזרימה של אנרגיות חיים קסומות. דבר זה הפך
את הקלוויזורי תלויים באורח נואש באספקה של מלחים פרוטו-מאגיים המכילים את
האלמנטים הדרושים לקיום מאוזן. ניתן היה לספוג את הדרוש או בהקרנת אנרגיה ישירה,
במקום בו נמצאו גבישי תורכיז מצולות וגבישים אחרים, שנמצאו בזמנים עתיקים לא רק
במעמקים, אלא גם באיים בהם ישבו הקלוויזורי עצמם, או בכתישת גבישים, או באמצעות
מזון שספג בעצמו את אותה אנרגיה,משום שגדל לצידם.
אלא, שהכמות והאיכות של האנרגיות היתה ירודה
בהרבה על-פני המים מאשר במצולות הים; וגרוע מכך, הקלוויזורי עצמם, שהורגלו לשפע
בכור מחצבתם שבמצולות, בזבזו באורח חסר אחריות את הגבישים בעבור בניה, יצירת אבקות
קסומות, מאורות וחפצי אומנות, וכן לטקסי הקבורה המאגיים המורכבים של המלכים
והכוהנים המתים. רבים מאותם שימושים נועדו בעבור חפצים ואפקטים מתכלים, כאשר
האשמים המרכזיים היו המקדשים והמגדלים השונים שהתחרו זה בזה בעוצמה ובעושר. בתוך
כאלף שנים, הדרדר מספר הגבישים לרמה מסוכנת, שיצרה תגובת שרשרת קטלנית, אשר החריבה
את הציביליזציה המפוארת בתוך פחות ממאה שנים.
לפי המסורות המאגיות הישנות של הקלוויזורי (לפחות
כפי ששוחזרו בידי קרילאורה), נשמת היצורים השונים אינה ישות או מקשה אחת, כפי
שמאמינים בני-האדם, אלא מחולקת למעשה למספר חלקים – גם אם, אצל בני-האדם ויצורים
רבים אחרים שניחנו בקיום ביו-מאגי הרמוני, ההלחמה בין החלקים היא חזקה די הצורך
לשרוד מספר גדול של מעגלי חיים ומוות. נשמתם של כל בני-האדם ורוב-דמויי האדם, כולל
הקלוויזורי, מחולקת לשלושה חלקים: החלק הפרימיטיבי והחייתי יותר, המכונה זֶארן, חלק שני המכונה אוֹרוֹ, והחלק השלישי, החשוב ביותר, המכונה קְריל. יצורים פרימטיביים יותר, לעומת זאת, ניחנו
רק בזארן ובאורו, ואילו הבהמות והיצורים הלא תבוניים ניחנו בזארן בלבד (מעניין
לציין כי לפי המסורת הזו, רק אבות הקראקן הקדומים ניחנו גם בחלק רביעי, ששמו סודי
ואסור להגיה.
כך או כך, כאשר אותם חלקי נשמה יוצאים מאיזון (למשל, כאשר הזארן או האורו סופגים
קסם אפל ואין בכוחם לשאת את הרכיבים הנעלים יותר), עשויים גזעים שלמים לסבול
אסונות כבדים ובלתי הפיכים; ולשיטתה של קרילאורה, היו הקלוויזורי מועדים לכך יותר
מאחרים, בגלל המעבר המהיר אל פני הים, שערער את האיזון המאגי שלהם והפך אותם
תלויים מאד באספקת חומרים מבחוץ. לשיטתה, כאשר החלו הגבישים להתכלות וקסמם הלך
ודהה, השתחררו כוחות אפלים, פנימיים וחיצוניים, ניפצו את המבנה החברתי המסובך של
הקלוויזורי, וגרמו למכות רעב, מגפות ומלחמות פנימיות אכזריות, שכללו עלייה של
מנהיגים צבאיים קניבליים – מנהג מגונה שהקלוויזורי לא ידעו כלל קודם לכן.
בסופו של דבר, כמות האנרגיה הביו-מאגית האפלה
שהשתחררה היתה כה רבה, עד כי רבים מהקלוויזורי עברו מוטאציה אפלה והפכו לאותם
יצורים ספק אלמתים בהם נתקלו הספנים ההידרוסטים; אפשרות אחרת היא, כי הכוחות
האפלים שהציפו את עריהם המתפוררות של הקלוויזורי גרמו למלכים ולכוהנים המתים לקום
מקבריהם, ולשלח מגפות שקורבנותיהם איבדו את אנושיותם והפכו לאותן מוטאציות
רעבתניות ונגועות. נקל לשער, כי גלי האלמתים-למחצה, אם או בלי המלכים המתים,
השמידו בקלות את הקלוויזורי המסוכסכים והמורעבים, וגרמו להעלמותם מאי אחר אי.
מכל זאת, עולה שאלה (והיא אכן הוטחה בקרילאורה לא
אחת בידי מתנגדיה): מדוע פסח אותו הגורל על הקלוויזורי של איי-השחר, ומדוע דווקא
במקום בו נמצאו לא התגלו לא חורבות עתיקות של "אבות-אבותיהם", ולא אותם
אלמתים למחצה? לכך, קרילאורה מעלה מספר חלופות אפשריות – הגם שהיא מודה,
באל-כורחה, כי אין לה הוכחה והיא נאלצת לנחש. לשיטתה, הקלוויזורי הגיעו לאיי השחר
בשלב מאוחר יחסית, בעיצומן של המהומות, אולם עד-מהרה אבדו להם אמצעי השיט והטכנולוגיה
שהניעה אותם, משום שאותם איים היו חסרים כמעט לגמרי את הגבישים הדרושים לבנייה
ושימור שלהם.
מדוע לא הגיעה המגפה בעקבותיהם, אם כך? אפשרות אחת שקרילאורה מעלה, היא כי אותם
פליטים היו כנראה בעלי המבנה היותר חזק ומאוזן, והחסינים ביותר להתפרצויות של המגפה;
אפשרות אחרת, פשוטה יותר, הינה כי מאחר והקלוויזורי שהגיעו לאיי-השחר היו ממילא
בעיצומה של הדרדרות תרבותית וחברתית, ובלא גבישים לעבד ולגלף, ממילא לא היו להם לא
מלכים ולא כוהנים גדולים, ולא אמצעים או ידע לקבור כאלו באורח הטקסי הישן - וכך,
לא סבלו מעולם מהמתים המתעוררים שהיו מפיצי המגפה.
מעבר לכל זאת, נראה שבאיי-השחר, מצאו הקלוויזורי
שפע של מזון בדמות כוכבי-ים גדולים וסוג של ירק תת-מימי המזכיר מעט בטטה כחלחלה
בצורה; אילו, כך נראה, הכילו באורח טבעי מעט מן המלחים הפרוטו-מאגיים הדרושים
לקיום מאוזן [7], אם כי ברמה נמוכה מאד, שסייעה להדרדרות הקלוויזורי לדרגה של
שבטים פרועים, שנשלטים בידי צאצאיהם של אותם ראשי כנופיות צבאיים שמוטטו את המבנה
המסורתי. דמותו של אל הים התנוונה לדמות השאמאניסטית של התמנון הגדול אבי-המצולות (עם זכרון עמום
בלבד של הגירוש ממצולות הים, שלבש גם הוא צורה פרימיטיבית ומפושטת), והפנתאון של
האלים הזוטרים התנוון גם הוא לפולחן ראשוני של רוחות בדמות יצורי ים.
מכה נוספת נחתה על הקלוויזורי בסוף המאה ה-23
ובעשורים הראשונים של המאה ה-24: עשורים רבים לפני פריצתם המחודשת של ההידרוסטים
לימי הדרום, התגלו הקלוויזורי בידי סוחרי עבדים אנושיים מבני אושורלוק, שהטיבו
להשתמש בפלדה ובאש בכדי לצוד וללכוד אותם. נראה, שהאושורלוק צמצמו מאד את מספרם של
הקלוויזורי, וגרמו להם להתרחק מהחופים, ולהמנע כמעט לגמרי מבניה בת-קיימא מעל לפני
המים, במיוחד לאורך החופים. הקלוויזורי הנותרים חיו בעיקר בביצות המלוחות למחצה
שבפנים איי-השחר, בישובים פרימיטיביים וקטנים שנבנו בתוך מערות מוצפות למחצה, ולכל
היותר אגב שימוש בכמה מבנים צפים מענפים לחים, שניתן לנטוש אותם במהירות בעת
הצורך.
אלא שנראה כי האושורלוק, בניגוד למה שעתיד לקרות עם ההידרוסטים, לא נמשכו להתיישב
באותם איים ביצתיים למחצה, אגב עימות בלתי פוסק עם התקפות פגע וברח של שרידי
הקלוויזורי; נראה, שלאחר שכילו את הישובים שעל החוף, ולכידת עבדים חדשים הפכה קשה,
דלילה ומסוכנת יותר ויותר (מה גם שלפי השמועות, נראה שהאושורלוק הצליחו להרבות את
העבדים שלהם בתנאי שבי), נטשו האושורלוק את איי השחר והפסיקו להתעניין בהם – מה
גם, שעשורים מעטים לאחר מכן, החלה התעצמות אנשי התיש מבני האושגאארו (קלאן הדם),
שבסופו של דבר גברו על ספני האושורלוק והכריחו את רובם להפוך לואסאלים שלהם – דבר
שאילץ את האושורלוק, למשך תקופה ארוכה, להפנות את משאביהם ומרצם יותר להגנה, ופחות
להפלגות ארוכות וחיפוש עבדים.
החברה הקלוויזורית של איי השחר: כך או אחרת, החברה הקלוויזורית שמצאו
ההידרוסטים, היתה אכן חברה שבטית מפולגת, בעלת פולחן שאמאניסטי ראשוני בלבד,
ותיעוב וחשדנות מוחצת כלפי בני-אדם, ושאר המשתמשים בדבר המפחיד והשנוא עליהם יותר
מכל - האש. הקלוויזורי היו נטולים הן ידע ויכולת לעבד ברזל (ולכל היותר, החזיקו
כמה ראשי שבטים ולוחמים בכירים חפצים ישנים שהותירו האושורולוק), ואיבדו כמעט כליל
את הטכנולוגיות המיוחדות פרי ימים עברו; המלחמות האכזריות בין השבטים נוהלו
בסכינים עשויים עצם מושחזת, וכלי-ירי המזכירים גרסה פרימיטיבית של רובי-קשת,
שיתרונם המרכזי הוא כי הם בעלי יכולת חדירה גבוהה (אם כי יכולתם לחדור שיריון פלדה
כבד היא קטנה למדי), ויכולת מעולה לשימוש מטווח רחוק גם מתחת לפני המים. שבויי מלחמה
הוקרבו לא פעם בטקס אכזרי לרוח המגנה של השבט. רוב השבטים היו ועודם פטריארכאליים
למדי, הגם שקומץ מהם אימצו מנהגים מעט שונים – בעיקר כאשר היצור הפטרון של השבט
נחשב נקבי, דבר שגרר בעקבותיו שימוש בכוהנות-שאמאניות למטרות פולחן. רוב מוחלט של
הגברים הם קודם-כל ציידים ולוחמים, והפנאי/יכולת ליצור חברה מורכבת יותר עם
התמקצעויות קיים באורח מצומצם ומשני מאד, אם בכלל.
מרבית שבטי הקלוויזורי חיו, כאמור, בקומפלקסים של
מנהרות מוצפות למחצה, שהגישה אליהן קשה לבני-אדם וליצורים אחרים שאינם מסוגלים
לצלול לזמן ארוך, משום שהכניסות אליהן היו בדרך-כלל מתחת לפני מימיו של מאגר מים
חצי-ביצתי; שבטים אחרים השתמשו בקליעת זרדים ליצור מבנים צפים בעלי מבנה כדורי או
מעין-גלילי. רובם המוחלט של השבטים נשלטו בידי ראש שבט שנחשב לצייד או הלוחם
המוכשר ביותר, כאשר לצידו קומץ שאמאנים; נראה, שכל ראש שבט החשיב את עצמו
כ"בן" לרוח אחרת של חיה ימית – מדג חרב ועד כוכב-ים. חוקרים הידרוסטים
זיהו בודאות כחמישה-עשר שבטים, (מהם לפחות שניים הושמדו כמעט כליל בינתיים), ורובם
הכמעט מוחלט ציידים לקטים (בעיקר תת-מימיים); רק שלושה שבטים (כיום שניים), עסקו בחקלאות
תת-ימית פרימיטיבית, ורק אחד קיים סוג מוגבל של סחר זהיר עם בני-אדם – כמה מהשבטים
כהי-העור של קראובנפוגו (אשר התייחסו אל הקלוויזורי ב"כבדהו וחשדהו"
כסוג של "רוחות מים", צאצאיו של אל-דג שכוח כזה או אחר).
אותו שבט ספציפי, שבניגוד לאחרים, שכן במבצר אבן מרשים שלא בנה בעצמו, אלא התגאה
כיצד כבש אותו מידי סוחרי עבדים (כנראה עריקים קיידרהרצים), נראה כיחיד ששמר על
רמה צנועה של בקיאות בכתב העתיק (אם כי, כמובן, רק מטילי הלחשים שלו – במקרה זה,
שאמאניות שיצגו סוג של דג מעופף); נראה, שילידי קראובנפוגו קיבלו מידי הקלוויזורי
של שבט הדג המעופף פניני ים, דגים ערבים לחיך החיך שחיים הרחק מפני המים, ועוד
כהנה וכהנה, ובתמורה קיבלו עורות ושיריונות עור משוחים בחומר ההופך אותם
לעמידי-מים, צבעים, אריגים, תכשיטים פשוטים (כנראה שאומני קראובנפוגו השתמשו בכמה
מפניני הים שקיבלו מהקלוויזורי, ושיבצו אותן בעבורם בתכשיטי זהב וכסף), ומעל הכל –
ראשי חנית וראשי חץ עשויי מתכת.
היסטוריה מודרנית: אלא, שנראה שגם הסחר הזה התדלדל סמוך לסוף המאה
ה-24, ועורר מזה זמן רב מחלוקת חריפה בין הקלוויזורי לבין עצמם, אשר לוותה
בסכסוכים בין שבטים פטריארכאליים קשוחים ובעלי מספר רב יותר, לבין התרבות היותר
שיוויונית של בני הדג המעופף, שהחלו ככל הנראה בפשיטות חוזרות ונשנות של הראשונים
על שדות הגידולים התת-מימיים של האחרונים, בין היתר בתואנה כי מטילות הלחשים
והעיסוקים האסורים שלהם, כמו גם המגע עם בני האדם, מרגיז את הרוחות הגדולות.
בסופו של דבר, בראשית המאה הנוכחית, עלה בידי
יריבי שבט הדג המעופף לגרום לקרע בתוכו, על-ידי תמיכה במועמד צעיר, אלים ולא חכם
לראשות השבט; הלה יצא כנגד השאמאניות של השבט, כרת ברית עם השבטים האחרים, שמיהרו
לבגוד בבן חסותם החדש ולהפוך אותו ואת התומכים בו לואסאלים, השתלטו על מצודת האבן
של בני הדג המעופף, הרגו רבים מהם (כולל בקורבנות אכזריים לריצוי הרוחות), והניסו
את היתר לסדרה של איונים קטנים, שם סבלו מרעב ומחסור. אלא שכאן, ארע המעשה שהפגיש
לראשונה את הקלוויזורי עם האומה העולה לגדולה, שעתידה עד מהרה להכנס בכוח רב לימי
הדרום. שתי צעירות סקרניות ונועזות מבנות שבט הדג המעופף, שאמאנית מתלמדת בשם
קרילאורה ובת-דודתה הלוחמת דארינורה, הרחיקו לשחות בכדי לתור אחר להקה של דגי מאכל
גדולים, נקלעו אגב כך לזרם עז שהתיש אותן וסחף אותן הישר אל מים רדודים, שם נתקלו
באוניית קרב הידרוסטית; נראה, שקרילאורה הצליחה לתקשר עם צוות-הספינה, שהיה מוכה
מחלות וסבל ממחסור באוכל מזין, והשתיים הצטרפו אל האוניה למשך מספר חודשים, בהן
הביאו תועלת רבה; הקברניט, קפטן גודפרי סטילראו (כיום אדמיראל ואחד מבכירי הצי,
שעשה רבות בכדי לתמוך בקרילאורה במהלך השנים), פיתח לפי השמועה יחסים קרובים מאד
עם דארינורה; מסופר שזו הצילה את חייו באחד הקרבות כנגד פיראטים מאושורלוק, והוא
גמל לה בחרב פלדה מכושפת שנלקחה מן הפיראטים. בסופו של דבר, הובילו השתיים את
הקברניט לחלק הצפוני של איי-השחר, והלה הנחית את צוותו סמוך למצודת האבן הכבושה של
שבט הדג המעופף; הקלוויזורי משבטי דג החרב והאבנון הירוק שהחזיקו במקום ספגו תבוסה
מצלצלת – סכיני וחיצי העצם שלהם כמעט ולא הצליחו לחדור את השיריונות ההידרוסטים,
לעומת החרבות הארוכות שעשו בקלוויזורי (הלוחמים עירומים או כמעט עירומים) שמות,
שלא לדבר על חיצים בוערים וקליעי באליסטראות אפופי אש שהפילו אימת מוות.
בטווח הקצר, הפכו דארינורה וקרילאורה לגיבורות של
שבטן, והראשונה הפכה בתוך שנים ספורות למנהיגתו (קיימת שמועה לפיה סטילראו, שאולי
אפילו חש כלפיה אהבה, הציע לה לבוא עימו והיא שקלה ארוכות בטרם סירבה); אלא,
שהשבטים האחרים, ברובם, רחשו משטמה עזה לבני-האדם ולמי שהביאו אותם, משטמה שהלכה
והתגברה ככל שהידרוסטים הגבירו את נוכחותם באיזור איי השחר, ובסופו של דבר הקימו
את מושבת באדוואטר מצפון לו. עד מהרה, התגלה שהביצות המלוחות של הקלוויזורי
מסתירות בתוכן תבלינים יקרים, שהתושבים המקוריים אינם עושים בהם שימוש, והדבר הלך
והגביר את חמדנותם של המתיישבים ההידרוסטים ואת נסיונות הפשיטה שלהם – זאת, כאשר
גם העוינות הקיצונית של הקלוויזורי עצמם, למצער ברובם, לא הועילה בכדי לקרב בין
הצדדים. זאת ועוד; עד מהרה גברה והלכה המרירות כלפי דארינורה וקרילאורה, שנתפסו
כמי שהביאו את הזרים וגילו להם את הסודות העתיקים של הקלוויזורי; דארינורה עצמה,
הגם שהתחבטה והתלבטה קשות, הלכה והתרחקה מבת-דודתה, משום שנאלצה להתאים את עצמה
להלך הרוח של בני עמה; כאשר הקש האחרון ששבר אותה בעניין זה, היה רצח של בן-דודה
ומשפחתו בידי שודדי אוצרות הידרוסטים שבאו ממושבת באדוואטר.
קרילאורה נשלחה בידי בת-דודתה, אולי כדי להרחיקה ואולי כנסיון אחרון למנוע את
שריפת הגשרים, לתבוע צדק במושבת באדוואטר עצמה, אלא ששם נהגו בה בבוז מוחלט, כיצור
ספק אנושי, ועד מהרה ניצלו התקפה רצחנית של קלוויזורי על רפסודה מקומית כתירוץ
לאסור אותה, ולשלוח אותה בשלשלאות צפונה, בטענה כי החוקים כנגד סחר עבדים אינם
חלים על הקלוויזורי, שלא היו ידועים בעת חקיקת אותם חוקים. קרילאורה נמכרה
לבן-עשירים מפונק ופרוורטי מרוטמר בשם יוכן פראשר, אולם בסופו של דבר חולצה בידי
הנספח הצבאי של הידרוסט ברוטמר ורעייתו, שניהם ידידים ותיקים של אדמיראל סטילראו,
ונשלחה אליו להיידרקרון; קריילאורה – שנחשבת שלא בכדי למבריקה (שלא לומר סתגלנית)
מבין הקלוויזורי דהיום, השתלבה בהיידרקרון בעזרתו של ידידה הותיק סטילראו, ולמרות
שהתכתובת היחידה אשר הגיעה אליה מדארינורה הודיעה לה בלקוניות, כי מועצת השבט שלה
החליטה "לבקש" ממנה שלא לשוב, באשר "אין היא יכולה להגן עוד על
חייה", בשל העובדה כי שכחה את כבודה ו"בגדה בעמה", עשתה כל שלאל
ידה להגן על אותם אלו אשר התנכרו לה; למזלה, נסיונותיה התלבשו היטב על מחלוקת
ומאבק כח בין הסיעה השמרנית לסיעה האימפריאליסטית בפרלמנט, ובסופו של דבר הוציא
המלך צו האוסר לנשל את הקלוויזורי מאדמתם, לחצוב או ללקט בה משאבים, או להתקיף
אותם שלא במסגרת הגנה עצמית.
המצב דהיום: הצו של הוד-מלכותו ניתן ונחתם בשנת 2037,
ובשלוש השנים שעברו מאז הוא עומד בתוקפו. מי שלא קיבלו את הדבר בהבנה היו כמובן
מתיישבי באדוואטר, שכבר החלו קודם בהתקפות עומק אל תוך איי השחר, והנחיתו מכות
מוות על שני שבטים. לכאורה, הם מקבלים את הדין, הגם שנציגיהם ובני בריתם
האימפריאליסטים מנסים לשנות את "רוע הגזרה" בפרלמנט ובחצר המלך, ומקווים
כי לכל המאוחר תבוטל אחרי שהמלך הזקן יעצום את עיניו, ואחד מבניו יחליף אותו. אלא
שבינתיים, חלק מאותם מתיישבים, תחת הנהגת גנרל אכזרי בדימוס בשם ג'ראלד פירסטון,
עושים כל שביכולתם כדי ליצור פרובוקציות, ולגרור את הקלוויזורי – הגאים מכדי ללמוד
לקח ולשנות דרכיהם, השטופים בשנאת בני-אדם – להתקיף (או להגיב על התגרויות, התקפות
ומעשי רצח ספורדים) בתגובה אכזרית שתצליח לזעזע את דעת הקהל ולאלץ את המלך והסיעה
השמרנית להתקפל. בינתיים, קרילאורה נמצאת
בעיצומו של מאבק פוליטי, ובו-בעת מקדישה את עיתותיה לחקר התרבות העתיקה של
הקלוויזורי, ושחזור סודותיה הגנוזים. חלומה הוא לשחזר די ממנה ולהביא צעירים
מהשבטים השונים לאמץ מחדש את מה שאבד, באורח שיעורר כבוד אצל ההידרוסטים ויביא את
ההגונים יותר ביניהם לסייע להם לבנות מחדש את הציביליזציה האבודה של איי הדרום –
דבר, כך היא מטעימה באוזני סטילראו ואחרים – יקים להידרוסט בעלי ברית בעורף הדרומי
שלהם, שיוכלו להתמודד ביום פקודה כנגד הקאהרויאנים של קאהראן-וול והכוחות
הקיידרהרצים שילחמו לצידם (שלא לדבר על העמדת גששים תת-מימיים לטובת הצי של הוד
מלכותו). אלא, שחלומה זה רחוק מאד מלקרום עור וגידים, לעת-עתה; רוב מוחלט של
הקלוויזורי מתעב אותה כבוגדת, וכלל אינו מנסה להבין את דבריה, שלא לדבר על
השחזורים המורכבים שהיא יוצרת; ואילו רוב ההידרוסטים, אפילו אלו שאינם תומכים
בהשמדת הקלוויזורי, מקבלים את הרעיון בגיחוך; גם אם, בחסד המלך ומפאת אנושיות
וערכים ישנים, ראוי בהחלט להמנע מהשמדת גזע שבראו האלים, הרי הרעיון שפראים חשוכים
שכאלו יוכלו ליצור משהו תרבותי, כל שכן מסובך ומתקדם, נראה מופרך לחלוטין. מסופר,
כי אפילו אחד מידידיה, כאשר הרצתה לו את הרעיון שלה, פשוט נטל את ידה בחיבה ורחמים
גם יחד, נישק אותה והעיר "לאורה יקירתי, את פשוט אינך מסוגלת להודות בדבר
פשוט; את ליידי חכמה, חכמה וטובה מדי בעבור חבורת הפראים המזוהמת וכפוית הטובה
ההיא" – עדיף לה, לאישה נאה וחכמה להדהים כמותה, למצוא לה שידוך אנושי הולם
שיקבע את מעמדה בחברה הגבוהה, מאשר לרדוף אחרי חלומות אבודים ולסיים את חייה עם חץ
עצם בוגדני נעוץ בגבה.
בינתיים, חרף העובדה כי גם דארינורה התנכרה לה ולכאורה ישרה קו עם האחרים, בין
היתר במטרה להתפייס עם ראשי השבטים האחרים, בכדי שיוכלו לשתף פעולה בהדיפת מתקפות
נוספות מבאדוואטר, הן קרילאורה והן אדמיראל סטילראו (שכנראה עוד חש רגשות כלשהן
כלפי חביבתו הישנה) חוששים יותר ויותר לחייה; אחרי ככלות הכל, גם היא חברה
בצעירותה לזרים, ונושאת עד היום חרב ושיריון פלדה מתוצרתם, הנוגד את המסורות
הישנות; היא מכירה ויודעת יותר מדי על העולם שבחוץ, ועד כמה השאמאנים ומנהיגי
השבטים מנותקים מן המציאות; ויותר מכל – היא השתתפה בקרב על מצודת האבן, ורבים
מקרוביהם של ההרוגים מן השבטים האחרים ומן הפלג היריב בשבטה עודם בין החיים; כך
שהן קרילאורה והן סטילראו בטוחים, כי רציחתה כבר תוכננה, ומחכה אך ורק למועד שיראה
למתכננים נכון – אולם לעת-עתה, קצרה ידם מלעשות דבר.
חשיבה ותפישת העולם של הקלוויזורי: מרבית הקלוויזורי, לפחות כיום, ניחנו בתפישת
עולם וצורת חשיבה מעגלית ונוקשה למדי (יש הלועגים להם, כי כמעט מזכירים
קונסטורקטים, או מכונות שתוכנתו); העולם, והמקום שיועד להם במסגרתו, הוא עניין
נצחי ובלתי משתנה, גם כאשר מעגלי העונות, השנים והעידנים חולפים בזה אחר זה;
שינויים, בוודאי דרסטיים ומהירים, מעוררים פחד וזעם כשבירה של מעגלי הקיום –
ונראה, שזו אחת הסיבות לשנאה העזה כל-כך שהופנתה כלפי קרילאורה והרעיונות שלה.
ויכוח עם קלוויזורי עשוי, אי לכך, להתגלות כחוויה מתסכלת מאד, משום שהוא יטה אכן
ללכת במעגל לוגי בלתי נגמר של טיעונים החוזרים על עצמם, ויתקשה מאד להבין מה פסול
בהנמקות טאוטולוגיות מסוג שכזה. יש הטוענים כי אפילו קרילאורה אינה נקיה לגמרי
מצורת החשיבה הזו, אלא פשוט ניסחה לעצמה את אותם מעגלי קיום באורח אחר ומקיף יותר
מאשר רובם המוחלט של בני עמה (לא פעם היא התנסחה באורח ממנו השתמע, שבני עמה הם
כמו מים שנחסמו מלזרום בנתיב הנכון שלהם, והפכו עם הזמן לעומדים ומעופשים).
הקלוויזורי מחשיבים את עצמם לאנשים גאים מאד;
קלוויזורי צריך ליצור את כבודו ומעמדו בחברה במו-ידיו, באשר זה משפיל מאד להסתמך
על הכבוד וההישגים של הורים ושארי-דם, למשל. כמו כן, קלוויזורי חייב להסתפק בקיום
פשוט ובמה שיש לו (ולכן, הם רואים בעיקום אף, אם לא בתיעוב, את עצם הרעיון ללמוד
טכנולוגיות חדשות); הקשר שלהם לסביבה שלהם, בעיקר למים וליכולת לשחות בהם חופשיים,
הוא עמוק מאד, ומכונן חלק גדול מן התפישה העצמית שלהם, שהוא תמיד –וכך חייב להיות-
חלק ממעגל גדול יותר. כאשר הם מנותקים ממנו, הם עשויים להגיב בדכאון עמוק, ולא פעם
באורח קיצוני עוד יותר. כך למשל, קלוויזורי רבים שנתפסו בידי בני-אדם ונלקחו הרחק
ממולדתם, התאבדו או הניחו לעצמם למות בשבי (והעובדה כי קרילאורה לא עשתה כן נחשבת
בעיני הקלוויזורי לחרפה מן הדרגה הראשונה, ולא בכדי הם מתייחסים אליה כ"שפחתם
של בני-האנוש").
חריג מעניין נוסף, אם כי ישן יותר, לאותו עניין, הוא גורלם של רבים מהקלוויזורי
שנתפסו בידי סוחרי העבדים מאיי אושורלוק; לא ברור כיצד, אולם האושורלוק הצליחו
לקיים ואפילו להרבות את שבוייהם, אגב התגברות על אותו מכשול כמעט בלתי עביר.
השמועות מספרות, כי מגים מאושורלוק רקחו סם המשפיע על מאזן המלחים הפרוטו-מאגיים
של הקלוויזורי השבויים, ויצר השפעות ארוכות טווח ובלתי הפיכות שאפשרו גידול זן של
קלוויזורי עבדים, המשמשים – יש אומרים עד היום כ"חיות מחמד מימיות"
ובעוד שימושים, הגם שהאושורלוק מרחיקים אותם, שלא בכדי, מן המים הפתוחים.
הקלוויזורי מתרבים באורח דומה לבני אדם, והמושגים
של זוגיות ואהבה אינם זרים להם – הגם שבכמה וכמה מהשבטים, הנשים הן כמעט 'מטבע
עובר לסוחר' בידי אבותיהן ואחיהן, והיו גם שמועות על כך שאותם קרובי משפחה אינם
מתביישים להשתמש בבנותיהן או אחיותיהן ככלי לסיפוק התאווה המינית הבהמית שלהן (הגם
שיתכן מאד, כי הדברים האחרונים הם סילוף שמקורו במתיישבי באדוואטר). הגישות לגבי
זוגיות ומשפחה משתנות משבט לשבט – בכמה מהן, נהוגה פוליגמיה; באחרים, זוגיות
מונוגמית רגילה, הגם שלעיתים היא מחזיקה שנים מעטות בלבד, ומתפרקת מאליה לאחר
שמספר ילדים הגיעו לגיל הבגרות (15), ואזי האישה חוזרת למשפחתו ולמרותו של אביה.
שבט הדג המעופף, ממנו באו קרילאורה ודארינורה, נחשב ליותר מטריארכאלי מבין השבטים,
משום שהכוהנות ומטילות הלחשים שלו היו באורח מסורתי נשים.
הקלוויזורי, השחקנים והמערכה: הקלוויזורי, למרות שהם פתוחים באורח עקרוני
לשחקנים, מציבים מספר בעיות עקרוניות בכל הנוגע לשילובם במערכה. העקשנות של רובם
המכריע, הגאווה המופרזת והדבקות בשיטות שאבד עליהן הכלח, שלא לדבר על הנטיה שלהם
להעדיף מוות על שרידה בתנאי שבי, מקשה מאד על קיום של קלוויזורי (שלא לדבר על
קהילות שלהם) מחוץ לאיי השחר. גם העובדה, כי רוב גדול של ההידרוסטים בז להם עמוקות
כפראים נחותים, תת-אנושיים, אינה תורמת למצבץ
כאשר מנסים, בכל-זאת, לשלב דמויות קלוויזורי
במערכה, נראה שקל יותר לעשות זאת במערכה שממוקדת באיי הדרום (גם אם בדגש על
המושבות ההידרוסטיות, כמו פורט ג'יידבל ואחרות), שם ניתן עדיין לשמר מאפיינים
מסויימים של אורח החיים שלהם, וליצור שיתוף פעולה עם אי-אלו מהגורמים ההידרוסטים
שאינם חסידים של אנשי באדוואטר ושל גנראל פירסטון. מערכה בהיידרקרון היא כמובן
בעייתיות יותר, הגם שתמיד פתוחה האופציה ליצור דמות של קלוויזורי כזה או אחר
שרעיונותיה של קרילאורה יקסמו לו עד כדי כך שיצא לחפש אותה, אגב מוכנות לסבול את
כל אותם קשיים והשפלות שיהיו בלא ספק מנת חלקו. ישנה השערה, כי נשים קלווזוריות,
לפחות משבטה של קרילאורה, הן סתגלניות וסקרניות יותר מהגברים, השבויים בערכי הכבוד
ואורח החיים השבטי המסורתי, ואי לכך, סיכוייהן טובים מעט יותר.
מעבר לכל אלו, ניתן כמובן לעשות שימוש בשמועות המבוססות למדי על קלוויזורי שהוחזקו
ולעיתים גם נולדו בשביים של סוחרי העבדים, אשר לכאורה הינם 'משוחררים' מעצם טיבם
מהדחף למות בתנאים של שבי, ורגילים יותר לחברת בני-אדם (הגם שחברת האושורלוק שונה
למדי מזו של ההידרוסטים)
לפי השמועות, הקלוויזורי הללו, במיוחד אלו שהוחזקו כ'חיות מחמד' אצל מגים, קיבלו
טיפול כך שיראו יפים יותר (אולי גם מעט מוזרים יותר) מקלוויזורי רגילים; אלא שגם
כאן, אליה וקוץ בה – אותם חומרים רבי-עוצמה ששברו את הדחפים הישנים שלהם, גבו מחיר
כבד; בין היתר, שבויים כאלו אמורים היו להפוך לפסיביים ולהוטים לרצות, אגב שהדבר
עולה להם בסוג של דכאון קיומי שקט ועמוק מאד, תחושה של חוסר מקום אמיתי בעולם,
ועוד כהנה וכהנה. נראה, ששחרור פתאומי של שבוי כזה, שכרוך כמובן גם בניתוק פתאומי
מן ה"טיפול התזונתי המיוחד" שקיבל, יכול לגרור גל של אפקטים מוזרים
ומסוכנים, החל מבלבול עמוק, משיכה עזה לכיוונים סותרים, תלותיות וחולשה להתמכרויות
כאלו ואחרות, רגשי נחיתות רבי עוצמה, ועוד. מצד שני, קלוויזורי כאלו, שהכירו וגדלו
לתוך תרבות אנושית מוזרה ופרוורטית, מכירים טוב יותר בני-אדם, וכיצד אפשר להשיג
דברים בשיטות מתוחכמות יותר מאלו המוכרות לשארי-בשרם מהאיים (כלפיהם יחושו שילוב
עז של קנאה, רגשי נחיתות ואולי אפילו כעס גדול – בעיקר כאשר יבינו כיצד היושבים
ב'איי החופש' עליהם שמעו רק כחלום רחוק ומלא כיסופים, מתנכרים להם, בזים להם וינסו
– סביר להניח – להרוג את 'העבדים הבזויים' כדי להקריבם לרוחות ו'לטהר את המים
מצחנת השבי שלהם'.
נתונים
ויכולות טכניות (מפרט מקוצר)
תכונות יסוד: בונוס 1+
לזריזות ולכח רצון.
כוחות דמויי לחש, עמידויות וחולשות ליסודות וכשפים:
-
פגיעות רגילה (1+ נזק
לכל קוביית לחש) מאש; מלווה בפוביה פסיכולוגית חריפה בהרבה, שעשויה לדרוש בדיקת
מוראל/כח רצון מיידית במידה והקלוויזורי מותקף בלחשי אש חזקים או באמצעי אחר המשלב
כמות רבה של אש.
-
כוח אחד דמוי
לחש, מתוך הרשימה הבאה:
o
יכולת לשגר התקפה חלשה
יחסית המבוססת על גלי קול (קוטל יצורים קטנים כגון דגי מאכל, יכול להמם חלקית תוקף
אנושי ולשבש לחשים)
היכולת הזו נפוצה מאד בקרב נשים קלוויזוריות, וקיימת גם אצל חלק קטן מהגברים.
o
יכולת להתיז סילון של
דיו שחור וצמיג, שמסוגל לעוור מספר יריבים לזמן קצר ולהאט אותם. היכולת הזו קיימת אצל
חלק ניכר מהגברים.
o
יכולת לקיים קשר אמפטי
עם דיונונים ותמנונים, ולשלוט בהם (אחד בכל פעם, משמש בד"כ כבן-לוויה) –
קיימת אצל חלק מהגברים, ומיעוט קטן מהנשים.
בונוסים
וחולשות כלליות:
-
בונוס לירי קליעים: 1+
ליוזמה ופגיעה, 20%+ לנזק בשימוש ברובה-קשת או בכל כלי יריה דומה לו.
-
קבעון פנימי: כאשר
קלוויזורי מופתע, ונדרש לשינוי חד בטקטיקה או לנסיגה מבזה, נדרש גלגול כח רצון כדי
להצליח לעשות זאת.
-
קיבה חלשה: קלוויזורי
אינם מסוגלים לעכל בשר (מלבד דגים), ומזונות אנושיים רבים שהם כבדים מדי יחשבו
רעילים למחצה בעבורם.
-
נשימה תת-מימית מוגבלת
(עד ל-3 שעות בממוצע); לא סובלים מעונשין כלשהו ללחימה מתחת למים. שוחים בקצב מהיר
ב-250% מאדם.
-
אינם מסוגלים להשתמש
בקסמי כאוס, ומתקשים (שלא לומר נרתעים) מקסמים המבוססים על אש גם באסקולות אחרות.
הערות שוליים:
[1] אם כי, אין ספק כי בעיני ההידרוסטים, שהם גזע
אנושי גבוה יחסית, הם נחשבים נמוכים באורח ניכר יותר.
[2] נוזל עם אפקט דומה נודף מהקוצים שלהם, אולם אלו אינם מתאימים בדרך-כלל לשימוש
כנשק התקפה.
[3] ספק אנושואיד וספק מפלץ
תת-ימי תבוני אך למחצה, שנראה כמו הכלאה מגושמת בין כריש, תמנון וסוג של יצור הולך
על-שתיים. להבדיל מהמחלוקת החריפה בעניין הקלוויזורי, כל החוקרים מסכימים כי
הגארושרוקה תבוני אך במעט מחיה, והוא ככל הנראה תוצר של ניסוי קסום מגוחך של גזע
שוכני מעמקים כזה או אחר.
[4] אולי כהיפוך ועיוות של טענה המופיעה במחקריה
של קרילאורה, כי הספק-אלמתים המבעיתים סביב חורבות הקלוויזורי הישנות הם תוצרי
מגפה שהפיצו כוהנים ומלכים שקמו מקבריהם בשל שינוי באיזון המאגי של הקלוויזורי
וסביבתם.
[5] אולי בהתבסס על השמועות כי האושורלוק אכן
מחזיקים קלוויזורי כעבדים, או "חיות מחמד אקזוטיות", והצליחו להרבות
אותם בשבי.
[6] הכוונה היא לרובוסטי, סוג של אנשים קדמונים
או אנשי-קוף בעלי תבונה מוגבלת מאד, לא כל שכן יכולת ליצור ציביליזציה.
[7] קרילאורה עצמה, אגב, לא טומנת את ידה בצלחת,
וכחלק מהמגדל שרכשה לעצמה לא הרחק מנמל היידרקרון, מגדלת חווה תת-מימית שלמה של
אותם מאכלים.
כתב
וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.