הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
1.2: העוצר השמימי שסרח –
אגדת מנלת'וריוס וטוטנהאגן
לערך הקודם | לערך הבא | שלח תגובה
זהו אחד המיתוסים
המפורטים והעתיקים ביותר, שמתאר במפורש את התקופה של טרם החורבן הגדול, ומתרחש באימפריה
האגדית של גזע הנארא'קי, בתקופה של "דמדומי האנושות" (קרי, בני האדם
מתוארים כשבטים לא מפותחים, שמתייחסים לנארא'קי בהערצה, כגזע של חצאי-אלים). אלא,
שחשיבתו גדולה בהרבה מן העובדה כי הוא מספק מידע על מה שמכונה "שקיעתה של
אחרונת התרבויות העתיקות", ומהווה את אחד ממקורות המידע העיקריים על הנארא'קי
(וכן הוכחה לקיומם של בני אדם טרם החורבן הגדול – אמנם פראיים, אבל דומים חיצונית
לאדם המודרני, ולא לאנשי הקוף). חשיבותו המרכזית של המיתוס הזה, שמופיע בכמה
גרסאות (לפחות שתיים מהן סותרות באורח קוטבי, משום שהן באות משני צדדיו המנוגדים
של המתרס), הינה כי הוא מהווה יסוד דתי קדום וראשון במעלה שהשפיעה על התפתחות
מאמיניו של "מלך מלכי הרקיע" מחד גיסא, ומאמיני "השלשלאות
הנאצלות" של טוטנהאגן מאידך גיסא, ומסביר את האיבה הנצחית והאיומה בין
הצדדים.
הנארא'קי, יצורים
תבוניים אתרליים ושקופים למחצה, חיו באימפריה אדירה שיסדה ערים מעופפות עצומות
ובראה פלאי-עולם מדהימים; חברת הנארא'קי היתה היררכית מאד, ונתונה לשלטונו העליון
של קייסר-כוהן רב עוצמה. האחרון והאדיר מבין הקייסרים, שנשא בתואר המפוצץ
"עוצר ממלכת השמיים", ניהל מלחמות ארוכות, ולזמן רב גם מוצלחות מאד,
כנגד הדאמונים וצורות החיים הכאוטיות והמעוותות אשר לא הפסיקו לתקוף ולאיים על
האימפריה והסדר השמימי. אלא שנראה, שככל שחלפו השנים, כך גברו גאוותו ועריצותו,
והוא ראה עצמו אדון עליון לחייהם ולמותם של כל נתיניו, סמכות חילונית ודתית כל-יכולה,
אשר אוכפת את הסדר בלא מיצרין, ומחייבת את הכל ליתן לו את הסגידה והכבוד הראוי.
שני הצדדים מסכימים, כל אחד בדרכו, כי העוצר הלך והתחזק, וככל שהתחזק, כך חש
מרירות וטינה כלפי האל הקדום שנותר מעליו; אט-אט, התגבשה דעתו, כי מנלת'וריוס נחלש
והזדקן, דעתו אינה צלולה עליו כפי שהיתה בעידנים הקדומים, וכי הוא מפריע לעוצר
השמימי לאכוף את הסדר, הדרוש למען טובתה (וצייתנותה) של כל הבריאה שטרם הושחתה.
ככל הנראה, אותן מחשבות גדלות הלכו והתעצמו, עד שהביאו את העוצר לכדי החלטה
גורלית: בעמל של מאות על מאות שנים, גייס ויצר ריטואל מאגי בעל עוצמה כבירה כזו,
שאינה ניתנת ולו לתפיסה אמיתית בימינו – ריטואל, אשר נועד לכלוא את "מלך
הרקיע" הזקן בתוך מעגל של יהלומים וגבישים מכושפים, ולכבול אותו ואת כוחותיו
ב"שלשלאות נאצלות" למרותו של העוצר עצמו.
אלא, שהקסם לא הצליח
להשיג את מטרתו (ולפי הזאהאדרינים, כך צפוי היה שיקרה: אלמלא סימאה הגאווה את עיני
העוצר, היה יודע שאף אחד מן הברואים אינו יכול לגבור על האל); מנלת'וריוס נפגע,
אולם הצליח לשבור את כלא היהלומים המכושף, ולהשתחרר ממנו "בסערה של קולות
וברקים", כשהוא רותח מזעם על בגידת העוצר, ועל בגידת רבים כל-כך מן הנארא'קי
אשר שיתפו פעולה עם אותה כפירה חצופה ומתועבת. את העוצר, כבל האל באותן
"שלשלאות נאצלות" שהוא עצמו כישף, והשליך אותו לכלא אפל מחוץ לקלדאריה
"מעבר להררי חושך". על הנארא'קי, אשר רובם תמכו בעוצר שלהם, בין אם
מרצון או מאונס, הטיל מנלת'וריוס קללה איומה, והסיר מהם את חסדו לצמיתות
("ונתנם ביד השדים אויביהם, וכילו מהם שש-מאות ריבוא; שמו עריהם לרמץ, וכלתה
תהילת נאראק מני ארץ"). לפי הזאהאדרינים, לפחות, מכאן ואילך, גזר האל האחד,
כי הנארא'קי אינם עוד עמו הנבחר, תואר ושליחות אשר הועבר אליהם.
גרסה אחרת של סיום
המיתוס, אשר מקובלת אצל מאמיני מנלת'וריוס במזרח הסיל'נאראלד (בעיקר תת היבשת
ההרקאלית), הרי שאם בתחילה מאס האל בברואיו, וגמר אומר לחזור להיכלו ולהפקיר את
כולם לידיהם של השדים, הרי שבמאוחר, כאשר הצטנן חרון-אפו, חזר בו מן ההחלטה, והוא
התגלה אל הגבירה מירנאריס (9), ומינה אותה לעוצרת חדשה לצבאות הרקיע. ההרקאלים
מאמיני מנלת'וריס, סוגדים למירנאריס, ולמעשה מבטאים דרכה חלק גדול מן הפולחן
ל"מלך מלכי הרקיע", בטענה כי הסגידה לאל הגדול ישירות היא בגדר שחצנות,
או לחלופין, כי הזכות לסגידה מסוג זה חלפה מן העולם עם חורבן הנארא'קי והאימפריה
שלהם. הזאהאדרינים, מצידם, דבקים במונותיאיזם מזוקק יותר, ומתייחסים בסלידה לפולחן
מירנאריס, כשריד אלילי למחצה שנותר אצל אחיהם לאמונה.
כך או כך, בעוד אצל כל
מאמיני "מלך מלכי הרקיע" מקרב בני האדם, נחשבים טוטנהאגן
וה"שלשלאות הנאצלות" שלו לשיא התועבה והטומאה, לעיתים אף יותר מאשר
כוחות הכאוס עצמם, הרי שלטוטנהאגן (או למצער, למאמיניו) ישנה השקפה אחרת לחלוטין.
לפי המיתוס, טוטנהאגן הלך והתחזק בחשאי בתוך כלאו; ולאחר חורבנה של הורקרייס
(ע"ע) הושלכו לאותו מימד אפל בו שהה הוא עצמו, הפך אותם למאמיניו
("האומה הקיידרהרצית"), וביחד איתם צבר עוצמה וכוחות, עד שעלה בידם
לפרוץ החוצה, ולחזור בסערה אל תוך קלדאריה, אגב שאיפה גלויה לכבול את כולה
ב"שלשלאות נאצלות" של מרות, סדר ומשמעת.
אלא שטוטנהאגן וכוהניו לא שכחו את מנלת'וריוס ואת מאמיניו; לגישתם, האל הזקן והנבוב
איבד כל זכות קיום, כאשר בגד בילדיו שלו בשל גחמותיו האנוכיות. כיום, הוא אינו
גרוע פחות מכוחות הכאוס, ויש לטפל בו ובמאמיניו בהתאם. אי לכך, האמונה הקיידרהרצית
דוגלת בצווים מפורשים של חובה מקודשת ללכוד ולהמית את כל כוהניו של מנלת'וריוס מכל
הסוגים; את הפראים שהשתטו לכרוע בפני מירנאריס, יש לחנך מחדש בברזל ובאש – יש
לשרוף את מקדשיהם, לנתץ את פסליהם ולהמית את כוהנותיהם אל מול עיניהם. רק לאחר
שישברו כליל, יוכלו להבין את האמת הנכונה והקודרת – אמת של סדר, משמעת ושלשלאות
נאצלות. זו, האמת שיעוד האומה הקיידרהרצית להפיץ, בתוקף חובתם כברואיו העליונים של
העוצר הדגול.
אלא, שהגורל הגרוע מכל
נועד, לפי אמונת טוטנהאגן, לזאהאדרינים; אלו, המעיזים לכנות עצמם "עמו הנבחר
של מלך הרקיע", ספגו את כל רקבונו ושגעונו, ולכם הם ארורים, עד לאחרון שבהם.
הם מרעיליה הנצחיים של האנושות, שלא ניתן לשנות את טיבם בכל דרך, ולכן יש להורגם
עד האחרון שבהם, מזקן ועד עולל. עד כה, שפר מזלם של הזאהאדריינים, כי ארצם המצויה
הרחק בהרים שבפאתי מערב, נשמרה הרחק מהישג ידם של כוהני טוטנהאגן; אלא, שהתעצמותם
מחדש בדור האחרון, השתלטותם מחדש על הגדולה והחזקה בנסיכויות הקיידרהרציות, מהווה
סיבה טובה לדאגה – קודם כל למאמיני "האחד" בתת היבשת ההרקאלית, אולם גם
לזאהאדריין עצמה.
כך או כך, כל הצדדים
מסכימים כי רובם המוחלט של הנארא'קי נספה – בין אם בזעמו של מנלת'וריוס, או מידי
לגיונותיה של אלת הכאוס. האחרים עוותו, או נאלצו לשנות את עצמם לנצח כדי למלט את
עצמם. ישנן כיום מספר צורות קיום, לגביהן נטען כי מקורן בנארא'קי (10).
הערות שוליים:
(9) מירנאריס היא אחת האלות החשובות ביותר בפנתאון האלילי של תת היבשת ההרקאלית, ויש לה תפקידים רבים – מאלת מלחמה, ועד פטרונית של מלומדים; בגרסתם של ההרקאלים מאמיני מנלת'וריוס, היא הוצאה מתוך הפנתאון, והפכה לגבירת המלאכים, משנה למנלת'וריוס וראש צבאותיו – ולמעשה, לעוצרת החדשה של "ממלכת הרקיע", במקום טוטנהאגן שסרח והוענש. מובן, שגם זרם זה של מאמיני מנלת'וריוס, למרות ההבדלים הרבים בינו לבין הזאהאדרינים (כך למשל, אצל מאמיני האחד ההרקאלים, רוב-רובה של הכהונה מורכבת מנשים, דבר שנראה בעיני רבים מן הזאהאדריינים כתועבה). המלומדים חלוקים בדעתם לגבי קיומה ומהותה של מירנאריס, אבל מקובלת מאד הגרסה כי כמו טוטנהאגן, גם מקורה שלה הוא מן הנארא'קי, וככל הנראה היתה כוהנת או קוסמת בכירה באימפריה טרם קריסתה.
(10) כך למשל, יצורים
דמוניים מוחשיים למחצה ורבי עוצמה, המכונים Void Howlers, נחשבים כנארא'קי שעוותו
ואיבדו צלם אנוש (צלם נארא'קי, ליתר דיוק), והפכו ליצורי כאוס לכל דבר וענין;
לעומת זאת, קיימת טענה שגורה למדי, כי חלק משרידי הנארא'קי לבשו דמות אנוש,
והתערבבו (או אולי ניסו להשתלט) בין "אנשי הדמדומים", שגלו מעולמם לאחר
החורבן הגדול, והקימו את ביתם החדש במזרחה הנידח של קלדאריה. ישנה טענה, כי דם רב
של הנארא'קי זורם בעורקיהם של כל "אנשי הדמדומים", ומבדיל בינם לבין
העממים העתיקים (אשר רבים מאלו, בתורם, הושפעו רבות מאנשי התיש); וכי קיים קשר בין
אותם "נארא'קי אנושיים" לבין הגזע המוזר והמאגי של הקאהרויאנים
(ע"ע בהמשך).
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.