הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |
ארצות |
מפלצות |
אלים ואמונה |
דמויות |
גזעים
האונדרגריי (Haundargry)
ומפרץ אאנון
האונדרגרי העגומה, הארץ אשר רמותיה הקפואות
משתרעות ממזרח לזורנאו, הינה ארץ טונדרות מוגבהת ועגומה, מנומרת במצוקים וביערות
מחט קטנים, אשר מעטים מאד הם שוכניה.
הארץ משתרעת מהמתלולים הגדולים במערבה היורדים אל עמקי זורנאו המזרחית, ועד לעמק
קנידארו
(Kanydaro)
המאיים במזרחה, שם גדלים יערות מחט עתיקי-יומין וסבוכים.
במקום זה מתפתל חלק המזרחי של הארץ אל מפרץ סלעים גדול ומוכה רוחות בין הרכס
הצפוני של דאמרדום להרי גורת'א השחורים ומזרי האיימים התוחמים את גבול הארץ במזרח.
הרי דאמרדום ושממת הטרשים השחורה שלרגליהם תוחמים את הארץ בדרום, ואילו בצפון,
גובלת האונדרגרי במפרץ אאנון הקפוא.
מפרץ אאנון האדיר, הינו מקשה של מצוקים אדירים היורדים אל ים סוער ובוגדני, מלא
בקרחונים המתנגשים זה בזה תדירות, ונמשכים עד לערפילים בפאתי האופק. במרכז חוף
המפרץ, יורדים מפלים אדירים בגוון כחלחל-עמוק אל תוך מי הקרחונים. במקום זה, פלש
הים אל תוך היבשה ויצר סדרה של מפרצונים ומלחות, ביניהם עומדים עשרות איים
ואיונים. במקום זה, שקועות למחצה במיים או מתנשאות מעל האיים העגומים, מתנשאות
חורבותיה של עיר עלפית עתיקה בשם באראד-גאלבראן. לעיתים, עם השפל, נחשפים רחובות
שלמים, בנויים בסגנון קלאסי וחצובים בדרך כזו, שהשנים לא יכלו להם לחלוטין, צופנים
סודות מוזרים וסכנות מבעיתות למחפשי אוצרות לא זהירים.
שוכני האנדרגרי הם מעטים מאד, וכוללים מספר
שבטים של עלפי קרח, וכן מספר קלאנים שעקרו לכאן מזורנאו, רובם שודדים אלימים או
פורעי חוק אשר נאלצו להמלט על נפשם אל תוך עומק המרחבים הקפואים. פה ושם, לפי
השמועות, ניתן למצוא בהאנדרגריי קומץ של דרקוני כסף, צאצאים לאוכלוסיה שסבלה
ממהלומות קשות בעבר הלא רחוק.
מאידך גיסא, מפלצות לא מעטות שוכנות
בהאנדרגריי, ורובן הגיעו מהרי גורת'א ודארמדרום והתיישבו ברמות השוממות בתקופה
שלאחר חורבנה של באראד-גאלבראן. בין היתר, ניתן להתקל בענקי כפור משוטטים, אורקים
צפוניים רוכבי זאבים, ובמספר גדול יחסית של אנשי סוס-ים פרועים, אשר הדרימו לכאן
מקרחוני העד בצפון. פה ושם, ניתן להתקל בדרקונים לבנים, ואלמתים מסוגים שונים
רודפים כמה מהאיזורים, במיוחד את חורבות הטירות השונות על גבעות הארץ, בכמה מהם
שוכנים עדיין אבירי הראוקטארי הידועים לשמצה: נשמות אצילים מרושעים ששוחררו
מהתופת, ומרדפים את סביבתם בצמאון נצחי לצייד רצחני ומסעות מלחמה עקובים מדם.
אלא, שהמפלצת הידועה ביותר לשמצה, ואף נפוצה
למדי הינה ה-Frysta,
תולעת שלג ענקית ומשוריינת, אוכל-כל המסוגל לירוק קונוס של אד מקפיא ולהתחפר
במאורות עמוקות בתוך השלג. מדובר ביצור בעל כח רב, אלא שטפשותו הרבה עומדת
בעוכריו, ומפחיתה במעט את סכנתו.
מאידך, צופנת האנדרגרי גם לא מעט תגמולים למי שיעז להרחיק ולחפש במעמקיה: מלבד
אוצרות עתיקים הפזורים עדיין בחורבות הטירות ובמקומות אחרים, גדלים בעמק קנידארו
אורנים מיוחדים המצמיחים זן מיוחד במינו של צנוברים כסופים, הקרויים על שם העמק,
צנוברי קאנידארו. צנוברים אלו נחשבים מאכל תאווה נדיר בכל חצר מלכות המכבדת את
עצמה, אלא שבשל העובדה כי אין הם גדלים אלא אך ורק בעמק קאנידארו, ואף שם לא בשפע
רב, הרי שק בודד שלהם עשוי לעלות מעל אלפיים מטבעות זהב, ולא מעט מאלו שהתפתו לצאת
ולחפש את הצנוברים הללו לא חזרו עוד לעולם.
מעט בחזותה העגומה והשוממת של האנדרגרי מזכיר
את ההיסטוריה החשובה שלה; מפרץ אאנון הינו המקום דרכו, לפי האגדות, הגיעו מרבית
העלפים של ואלנקאלד אל תוך העולם הידוע לראשונה, אי שם לפני אלפי שנים. מוטיב
משותף בהיסטוריה של עלפי הגלים (Wave Elves) עלפי היער
(הדיילינוסט), וכן ה-High
Elves מגזע עלפי הורד (Rose Elves) ועלפי הסערה,
הינו המיתוס העתיק של אבותיהם אשר בקעו מהקרח הנצחי וצעדו אל מפרץ המפלים הקפוא
וממנו התפזרו על פני יבשת ואלנקאלד הענקית[1].
מיתוס דומה למדי קיים בזורנאו ובאופן מינורי יותר אף בקיידרהרץ לגבי בני אדם
עתיקים, שייטי הספינות אשר כונו אארתאד. האארתאד אשר בניו יסדו את זורנאו בסופו של
דבר, נחת באיזור זה וממנו פילס דרך דרומה ומערבה, אל זורנאו.
ה-High Elves
העתיקים, לפי הסיפורים השכוחים פליטי אסון גדול, הקימו במפרץ אאנון עיר גדולה
ומוגנת בקסמים עזים, אשר כונתה באראד-גאלבראן, ומגדליה הכסופים ניצבו לגובה אדיר.
העלפים דנן, אשר נשלטו במשך תקופה ארוכה מאד בידי המלך וינגיל אלארינג, מצאו דרכים להפיק את מחייתם בארץ הקשה
והעויינת ושגשגו במשך תקופה ארוכה. אחת האגדות המסופרות על אותה תקופה, מספרת על
הדרך בה הביסו כח עצום של רבבות אורקים ואנשי סוס-ים, אשר פשטו מהקרחונים בצפון
הרחוק. מספרים כי העלפים ודרקוני הכסף כרתו ברית בימים קדומים, וקציני
באראד-גאלבראן רכבו על אלו בצאתם למערכה. אגדה אחרת, מעורפלת יותר, מספר על אהבה
שפרחה בין אחד מנסיכי העיר לבין דרקונית כסף בצורתה האנושית.
אלא, שבאראד-גאלבראן נחלשה בהדרגה, כאשר עזבו
יותר ויותר קלאנים של עלפים את האנדרגריי הקרה, ויצאו לחפש להם ארצות מסבירות פנים
יותר. בתחילת האלף השני לספירת הילאסיאס, לא מנתה העיר אלא 15,000 עלפים בלבד,
פחות מחמישית ממצבתה בעת שגשוגה.
סופה של העיר הגיע במאה ה-14; עינה של "שושלת אדימארוס" השחורה[2]
נפלה על באראד-גאלברן החל בשלהי המאה ה-13 לסה"ה. בראשית המאה ה-14, לאחר
מספר קרבות מקדימים, פלש צבאו העיקרי של טארוגאנוס מוכה הטירוף אל תוך האנדרגרי,
ומחץ את כל מבצריה עד שהגיע אל באראד-גאלבראן עצמה. העלפים ובעלי בריתם המעטים לחמו
בגבורה, ומלכם האחרון אנגלינדין נהרג בקרב עם טארוגאנוס עצמו, לא לפני שפצע את שר
הדאמונים המטורף פצעים קשים ואילץ אותו להמלט משדה המערכה אל ארמונו, משם לא יצא
במשך מאות רבות של שנים. צבאותיו של טארוגאנוס הוכו ונהדפו, אולם העיר עצמה נחרבה
כמעט כליל, והאבדות בנפש היו עצומות.
מכאן ואילך, החלו מספר עשרות שנים של גסיסה איטית ומרה; כוחם של העלפים המעטים
ששרדו לא עמד להם לשקם את עירם אלא במעט, מותירים אותה כצל חיוור של מה שהיתה
בעבר. טירות הארץ נותרו בשיממונן, והפכו לאיי-חורבות מאיימים, משכן למפלצות
ולאלמתים. טארוגאנוס הזועם שילח בארץ את ה-Rauktary (ראוקטארי), נשמות
מיוסרות של אצילים חוטאים אשר שוחררו מהתופת להפיץ יסורים, מלחמה ורוע סביבם. אלו
החלו משתכנים בטירות החרבות ובמבצרים אחרים שמצאו, חוטפים עבדים נרצעים, משתלטים
על שבטי אנושואידים ומתחילים ללחום זה בזה, כשהם מפיצים חורבן נורא סביבם.
החורבן הסופי הגיע אי-שם במחציתה השניה של
המאה ה-14, כאשר מתוך הקרחונים בצפון הגיח אחד מסיוטיהם הנוראים ביותר של העלפים;
אורולוקי[3]
מכונף בשם תאנגורת' האפור יצא מן הערפילים, ותקף את העיר הגוססת. העלפים המעטים,
נבוכים ונטולי מלך, לא הצליחו להחזיק מעמד מול עוצמתו האדירה, ומספרים כי הלה
הצליח להביס אף את דרקוני הכסף ולהרוג אותם בזה אחר זה בקרב אווירי מבעית. אך
מעטים מאלו הצליחו להמלט מזעמו ולהתפזר לכל שנשאו אותם כנפיהם.
כך, לבשה האנדרגריי את צורתה העגמומית דהיום; מן העלפים לא נותרו אלא שבטים מועטים
השוכנים בחלקי הנסתרים של הארץ ונאבקים על קיומם, בעוד האורולוקי העצום מקבץ את כל
אוצרות באראד-גאלבראן בהיכל המלך התת-קרקעי שלה, ורובץ עליהם שם. אלו מאצילי התופת
ששרדו את המלחמות של המאה ה-14 הוסיפו להתהולל בארץ, ממשיכים במלחמתם הנצחית האחד
בשני, תוך שהם ועבדיהם אורבים מדי פעם לעלפי הקרח, או להרפתקנים הבודדים אשר
הצליחו להרחיק עד לארץ שכוחת-אל זו.
האגדה האחרונה על האנדרגרי הינה מתחילת האלף
השלישי, כאשר לפי השמועה הכין טארוגאנוס פשיטת ענק נוספת, אשר תוכננה ללכוד את
הארץ כליל, ולהרחיק ממנה מערבה, לזורנאו וטאדאפוס. אלא שהאגדה מספרת כי בעמקי אחד
היערות בעמק קאנידארו הופיע מגדל מוזר, שכותרו המחודד זוהר בהילה כחולה הבוקעת
ממנו במעגלים. לא ברור כיצד, אולם המגדל המסתורי (שאך מעטים ראו אותו אי-פעם) מנע
מטארוגאנוס לפלוש, וההתקפה הגדולה אשר עשויה היתה להחריב את חופיו המזרחיים של הים
הרילדאריני כליל לא באה, אם כי לא לעולם חוסן.
·
חזרה לדף האינדקס של מדור
מדינות בעולם הידוע
_______________________________________
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום
[1]
מיתוסים דומים מספרים על האי הגדול קלנדיה, הנמצא בפאתי המזרח של העולם הידוע,
סמוך לחופה הצפון-מזרחי של יבשת לוסטוליס. דומה, כי מרבית העלפים הגיעו לעולם הידוע
באחת משתי דרכים אלו.
[2] שושלת
אדימארוס: השושלת הראשונה ששלטה בהילאסיאס במשך כ-500 שנים כדספוטים דתיים, וסופה
שהעריצות טרפה עליה את דעתה עד כדי כך שמעלו בנדרם לאלים וכרתו ברית עם אדימורוס
המעוות, אחד מצאצאי הע'ודה, ומכאן כינויים. השושלת הובסה במרד הגדול של
פאלאורידיס, אשר יסד שושלת חדשה אשר נחשבה מקודשת והחזיקה כמעט 2,500 שנים. שנת 0
לספירת הילאסיאס נקבעה כשנה בה הובסו צבאות אדימארוס ונחרבה בירתם. האחרון בהם,
טארוגאנוס, אשר איבד צלם אנוש והפך ל-Demon
Wizard מטורף ורב עוצמה, השתלט על הצפון הרחוק בקאורנהאול, ומשם החל פורש
צלליו החל מראשית האלף השני לסה"ה.
[3]
אורולוקי: דרקון אדיר ומרושע, משרת של באלאגורת' השונה בצורתו ובתכונותיו (ובדרך
כלל, עולה בכוחו) על הדרקונים הרגילים השוכנים בעולם הידוע.