הגזעים
של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות |
מפלצות |
אלים ואמונה | דמויות |
גזעים
הקדמה:
המושג "דרקון" בעולם קלדאריה איננו פשוט או קל להגדרה. גזעים שונים
הדביקו את הכינוי ליצורים שונים, שהמשותף ביניהם מועט למדי. כך שבסופו של דבר,
הכינוי "דרקון" דבר במספר משפחות, שהמשותף היחיד להם הינו דמיון-מה
לזוחל ענק בעל כלי-נשק בדמות נשיפה רבת עוצמה של אש, קרח, חשמל או יסוד אחר. בלא
להביא רשימה סגורה או מדויקת, הרי שאל תוך קטגוריית ה"דרקונים", נכנסו
כל הסוגים הבאים:
תולע האש (Wyrm of Belegurth): מפלצות אדירות, הרסניות ועתיקות יומין, אשר נוצרו בידי בלגורת'
בעידנים קדומים, כאשר כלא אל האופל המבעית רוחות רוע בנות אלמוות אל תוך גוף של
זחל משוריין אדיר, חסר או בעל כנפיים. תולעי האש מופיעים במגוון צבעים וגדלים,
אולם נשיפתם הינה לעולם נשיפת אש אדירה. תבונתם גבוהה ושטנית, ולרבים מהם כוחות
מאגיים עצומים, ולכולם יכולת משותפת להפנט קורבנות במבט עיניהם או בעזרת קולם. יצורים
אלו הינם הגדולים והאדירים בדרקונים, אולם רובם הושמדו במלחמות העתיקות שניהל
בלגורת' כנגד יריביו בני האלמוות בעולם הולדתו, ואך מעטים מאד מהם הגיעו אל העולם
הידוע. המפורסם מאלו הוא הדרקון המבעית אשר השמיד את עיר העלפים שבמפרץ אאנון.
קואטאל (Quatal):
יצורים אדירים ועתיקי יומין אלו מוזכרים רבות באגדות ובמיתוסים של מינג-הו-לין,
כנחשים מכונפים בגוונים מוזרים, שרונות מסתוריות חרוטות על קשקשיהם. אף כי כמה מהם
מוזכרים כיצורים אשר הושחתו ופנו לדרכים רעות, הרי רובם מוזכרים כישויות חצי
אלוהיות ונוטות לטוב. מעט ידוע על יצורים אלו, וככל הנראה שרדו אך מעטים מהם על
פני האדמה. חכמי המסורה משערים כי מדובר ברוחות אדירות ששירתו את ה-High One ובני חסותו
בעידנים העתיקים, וכמה מהן התגשמו בצורה זו החל מעת גסיסת אימפריית הנאר'ארקי (ראה
ערך), ובשחר נעוריו של הגזע המינגארי, אשר על שמירתו הופקדו כמה מן האדירים שבהם.
באגדות מינג-הו-לין מוזכר בעצב, כי כאשר רבתה השחיתות בין בני האדם, ורבים מהם
התמכרו לעשות את רצון השדים, עזבו הקוואטאל את הארץ בלא שוב.
הדרקונים הנעלים (The High Dragons): שם זה מאגד לתוכו שישה סוגי דרקונים, אשר הולדתם היתה ככל הנראה
סמוך לשלהי העידן הרביעי, לקראת המאבק האחרון בין בלגורת' לבין בני האלמוות
השכוחים שהתנגדו לו. אגדה עתיקה, אשר השתמרה בפי אמזונות האש (הנארהייני, ראה ערך)
מספרת על אל חרשים עתיק, אשר גמר אומר בדעתו להתחרות בתולעי הזדון של בלגורת',
והעלה בדמיונו את דמותם של יצורים מפוארים ואדירי כוחות. אלא, שכוחו לא עמד לו
ליצור חיים של ממש, והוא לא אבה במכונות חסרות דעת. אי לכך, ביקש את עצתה של אמן
הקדומה, גבירת האש האדירה; שניהם, ביחד עם חבורה אמיצה ששותפה בסוד, הגו תעלול אשר
הפיל בפח את השומר לנשמות המתים, ומהיכליו הוציאו נשמות רמות מעלה, אותם שתל אל
החרשים ביצירותיו החדשות. מתרגיל מוצלח זה (אשר בעקבותיו, לפי אגדות הנארהייני,
נאלצה גבירתם להמלט ממשכנות האלים פן יבולע לה), נוצרו הראשונים בדרקונים הנעלים,
אשר נחלקו לשישה גזעים נבדלים. זאת, באשר הנשמות לא שכחו לחלוטין את מקורן הקודם,
והשפיעו בעצמן על היצירה החיה, אשר קיימה דמיון מסויים למקורם הקדום. כל אותם
גזעים ניחנו, בין היתר, ביכולת ללבוש צורה אנושית, וזו דמתה במקרים רבים ורמזה על
מוצאם, כמוה כעצם ישותם ואופיים.
אלא, שתוכניתו המקורית של אל החרשים נכשלה בסופו
של דבר, באשר ילדיו החדשים היו צעירים ורכים מדי כאשר קרב הקרב האחרון מול
בלגורת'. באגדה מסופר, כי מפחד לאשר עשוי לקרות להם, שמע לעצת אל הים ונתן אותם
בידיו; זה פיזר אותם ואת ביציהם בקלדאריה, מרחיק אותם לעת רבה מהישג ידו וממחשבתו
האפלה של בלגורת'. בדרך זו, גדלו הגזעים החדשים בקלדאריה, והיו לחלק בלתי נפרד
ממנה. ואלו הינם, בתמצית, ששת הגזעים:
1.
דרקונים זהובים (Golden Dragons): אלו הם הגדולים, העצומים והיפים שבין הדרקונים הנעלים; עם זאת, הם
היו מאז ומעולם מעטים במספרם ונוטים לעגמומיות, כאילו היו גולים נצחיים ממכורתם,
ואף נטו להסתגר בינם לבין עצמם במקומות נידחים, הרחק מגזעים אחרים, באשר חשבו עצמם
נעלים עליהם ולא רצו להתערב בענייניהם.
2.
דרקונים כסופים (Silver Dragons): אלו הידועים ביותר בין הדרקונים הנעלים. אף כי לא בחלו מעולם
בעניינים נעלים משל עצמם, הרי שהם היו מרובים ונמרצים יותר מן הדרקונים הזהובים,
התחברו לעלפים ובני אדם ונטלו חלק במלחמות כנגד כוחות הזדון של צא'וגארוק ובלגורת'
כאחד. הדרקונים הכסופים נוטים יותר מקרוביהם הגדולים להתעניין ביצירת כלי נשק
ובתורות מלחמה, ורבים מהם מבלים זמן רב בצורתם האנושית. גזע זה ספג מכה כואבת
באאנון, שם נפלו רבים מהם לצד העלפים בקרב הנואש שניהלו מול תולע האש העתיק והאדיר
של בלגורת', אשר זחל אל תוך שערי העולם.
3.
דרקוני הכרום (Chrome Dragons): דרקונים אלו, אף כי יש החושבים אותם כקלי דעת מעט יותר מקודמיהם,
אהבו מאז ומעולם את הים, וסגדו לאלוהיו. הם נחשבים כנווטים מעולים, ובעלי ברית
רבי-ערך וקטלניים בקרבות ים. כמה מהם נלוו לעלפי הגלים של אנולווינגי, וסייעו להם
רבות בראשית ימי ממלכתם.
4.
דרקונים כחולים (Blue Dragons): נחשבים לדרקונים הנפוצים ביותר מבין הדרקונים הנעלים, והקרובים
ביותר באופיים לבני האדם; נמרצים, ארציים וחסרי סבלנות, אוהבים אתגרים ולעיתים
חסרי מנוחה. כמו כן, מסופר כי כמו לבני האדם, ניתן להם חופש מוחלט לבחור בין הטוב
לרע, ורבים מהם נפלגו ואף נלחמו ביניהם במרוצת ההיסטוריה, התערבו בפוליטיקה אנושית
של ממלכות רבות ושונות, ועוד כהנה וכהנה. ידוע לכל, כי מסדר האבירים ההידרוסטי של
סנט-קודור מחזיק ברשותו מספר מסויים מן הדרקונים האלו, עליהם רוכבת העילית של
"גלימות הרקיע" שלו (ראה ערך) בצאתם למערכה.
5.
דרקוני נחושת (Cooper Dragons): דרקונים קטנים וזעופים, בעלי חוש מסחרי מפותח, אשר רבים מהם נראים
כאילו נוצקו בצלמם ובדמותם של הגמדים, ואף צורתם האנושית הינה צורת גמד. דרקוני
הנחושת מעדיפים לחיות במעמקי העולם התחתי, ויותר מכל הדרקונים הנעלים האחרים, הם
אדוקים בחיבתם לרביצה על ערמת אוצר. רבים מהם עברו, במרוצת השנים, לחיות בתוך או
בסמוך לערי גמדים גדולות, אשר עם תושביהן מצאו שפה משותפת.
6.
דרקונים אפורים (Gray Dragons): הקטנים ביותר מבין הדרקונים הנעלים. גודלם של אלו אינו עולה, בדרך
כלל, על זה של סוס גדול, והם נחשבים הפשוטים ביותר והמפוארים פחות מכל קרוביהם.
באותה מידה, הם ניחנו במזג פשוט ופרובינציאלי להחריד, והדבר מביא אותם לחוסר עניין
טוטלי בענייניהם של אחרים ובמעללים גדולים בכלל. הם מחבבים חורשות ומישורים
פסטורליים, הרחק מישובים גדולים של גזעים אחרים, ומחבבים מאד מזון ומשקה משובח,
בכל עת שהם יכולים להשיגו. מתלוצצים על אודותיהם, כי נשיפת האש החלשה יחסית בה
ניחנו לא נועדה אלא לבדוק האם הצלי עשוי היטב.
הדרקונים העתיקים (Ancient Dragons): מקורו של גזע עתיק זה, שעל בניו נמנים הדרקונים האדומים, הירוקים,
השחורים והלבנים הינו מסתורי וחבוי בעלטת עידנים קדומים, אולם גלוי וידוע כי בניו
שונים במראה ובתכונות הן מהדרקונים הנעלים והן מתולעיו של בלגורת'. בני האדם יראים
מהם ומכנים אותם "דרקוני זדון", וזאת שלא בכדי; רוב-רובם של יצורים אלו
הינם פרועים, אכזריים ונטולי רסן, והם ניזונים על בשר מכל סוג ומין, כולל בשר אדם.
דרקונים אלו הינם תבוניים פחות מהדרקונים הנעלים, רק חלק מהם מסוגל לשלוט בלשונות
אדם וגזעים אחרים, ואך מיעוט זעיר מהם מסוגל ללבוש צורה אנושית לרצונו. עם זאת, הם
לוחמים מעולים וערמומיים, המסוגלים לנשיפות הרסניות (של אש, גאז רעיל, חומצה או
קרח, בהתאמה), ורובם יודעים לתכנן היטב את מהלכיהם. כמו כן, רובם של יצורים אלו
מסוגל להטיל הילת פחד נוראה, האופפת אותו ומקשה אף על יחידה צבאית מאומנת להדוף את
מתקפתו.
מן המעט הידוע על הדרקונים הללו (אשר רובו נסוב על סיפורים שהשמיעו אלו מהם אשר
הואילו לשוחח עם בני גזעים אחרים), עולה כי הם רואים עצמם כבנים לעתיקה ולמפוארת
באומות העולם, אשר אף כי מרבית בניה לחמו בעידנים עתיקים לצידו של צ'אוגארוק, הם
כופרים בבוז בכך שהם מעשה ידיו, וטוענים כי בעידנים קדומים הבקיעו להם דרך בכוחות
עצמם מתוך הערפל האופף את העולמות הידועים, לאסור מלחמה על הענקים המטומטמים
(לשיטתם), אשר משלו אז בחלקים רבים בעולם, ולתבוע את טובו ואוצרותיו לעצמם. גרסאות
אחרות, מחמיאות פחות, מספרות כי בעידנים קדומים, נמנו על יצירי כפיו של בלגורת',
אולם לאחר אחת ממפלותיו הגדולות והשמדת צבאו, נסו ומצאו אי-כה דרך אל העולם הידוע.
גרסה אחרת טוענת כי הדרקונים העתיקים הם גזע קמביוני, שמקורו בהכלאה בין שדים לבין
יצורים בשר ודם.
המסורה העתיקה אומרת כי בעבר הרחוק, הקימו
אי-אלו מן המפותחים מבין הדרקונים הללו ערים וממלכות לעצמם, ואנסו בני גזעים אחרים
לשרת אותם. הממלכה הידועה ביותר (ואולי האחרונה מביניהן) היתה ממלכתם של הדרקונים
הירוקים אשר השתרעה על דרום אינטוריה וצפון טיר-וורלין דהיום, ואשר שבטי האדם
הקדומים במקום אלו, אבות-אבותיהם של ה"פוקו" של דרום אינטוריה, סגדו להם
כאלים ושירתו אותם ביראת קודש. ממלכת הדרקונים נהרסה באכזריות בידי העצום מבין
הטיטאנים בני הסאר'ראו, הודון מקבת הסער, אשר החריב אותה בדם, אש ותמרות עשן, הפיל
את עריה והשמיד את מרבית דרקוניה. שנים רבות לאחר מפלת הסאראו, קמו בני האדם
המקומיים, אשר כינו עצמם "דראקאזה" (בלשונם העתיקה, ילדי הדרקון), וניסו
לשחזר תפארת ימים עברו; אף כי לפי האגדות, שכנו מספר דרקונים ירוקים בממלכתם הפגנית
המוזרה, הרי שממלכת הדראקזה לא היתה אלא צל חיוור של ממלכת הדרקונים הקדומה.
סופה של ממלכה זו בא במאה ה-9 לסה"ה, אזי עלו עליהם אביריה הקנאים של
אינטוריה, בראשות מנואל סארונגה, אשר עתיד היה לפי המסורת לקבל חיי אלמוות ולהיות
לאלוהי דת "האש הקדושה". סארונגה האשים את הדראקאז בפולחנות אופל
ובהקרבת בני אדם, ואסר עליהם מלחמה, בסופה חרבה הממלכה המסתורית כליל, והפכה לחבל
מחבלי אינטוריה. הדרקונים הירוקים האחרונים נהרגו או נסו, והפכו לנחלת האגדות
האינטוריאניות.
התקלות רבתי אחרת עם הדרקונים העתיקים חלה
בהידרוסט, אף היא במאה ה-9: כפי שמסופר בספרי ההיסטוריה ההידרוסטית, חולל המלך
נאוויל "ביש המזל" לבית גלימרדון ריטואל כושל, אשר זימן עשרות מן
הדרקונים הללו לארצו, ואלו עשו בה שמות במשך שנים, עד אשר הושמדו רובם, בזה
אחר-זה, בידי הגיבור האגדי סרליסיס מהקטיליאנה. מעטים מן היצורים שרדו עד היום,
בעיקר דרקונים לבנים אשר התנחלו בשממת האמראב הקפואה. שני דרקונים מפורסמים אשר
נותרו בחיים בהידרוסט עד עצם היום הזה, הינם הדרקון השחור העצום והמסתורי בחי
בעמקי הביצה סמוך לווטרוויל, והדרקון האדום המפורסם קאהרודאן, אשר נשכר במאה
הנוכחית לשמש כראש המשמר של רובע שחר הזהב בהידרוסט (ראה ערך), ומרבה להתפאר
בתעלוליו הנפשעים מזמנים עברו.
דרקונים נאקרוביאנים (Spawns of Nakrob): המיתולוגיה הדתית הז'ראלית מחשיבה כאבי-אבות הטומאה דמות של דרקון
אימתני הזוהר בכל גוני הקשת, אשר גמר אומר לשעבד את אנשי ז'ראל ולהופכם לאומה חטאה
וטמאה, וכנגדו יצא להלחם ה-Glimmering One, בסדרה של קרבות בינם ובין מאמיניהם אשר קיבעו את גורלה של ז'ראל.
לא ברור מה מקורו של נאקרוב, ומה היו כוחותיו, אולם מסופר כי שלט בחוכמה אפלה מעל
להישג דעתו של כל בן תמותה, יצר ארטיפקטים אדירים ומרושעים, השחית נשמות ויכול היה
להמיס את יריביו בנשיפתו. בסופו של דבר, נכלא הדרקון הנורא בגהינום, אולם אגדות
אפלות מספרות על צאצאים טמאים שהותיר אחריו, ואשר מדי פעם הטרידו את ז'ראל בעידנים
העתיקים.
אף כי ישנה דעה של מלומדים, כי נאקרוב היה קואטאל אדיר שהושחת כליל, הרי הדעה
המקובלת עליו, בכנסיה הז'ראלית ומחוצה לה, הוא כי מדובר בשר שדים מן הגהינום, אשר
הוא וצאציו לבשו דמויות דרקון, ודבר זה מסביר את חוכמתם העצומה ואת כשרונות השחתת
הנפש בהם ניחנו.
דרקוני הכלאיים (Hybrid Dragons): יצורים אלו, אשר נפוצו על פני קלדאריה בתקופות שונות, וקיימים עד
היום במספרים גדולים במקומות ממקומות שונים, נראים כמיני הכלאות מגונות בין
דרקונים לחיות ויצורים שונים. הם מאופיינים בתבונה נמוכה יחסית, ביכולת מאגית קטנה
מאד (אם בכלל), ואף לא אחד מהם מסוגל לשנות את דמותו לדמות אדם או להטיל הילת פחד
סביבו.
יצורים אלו, אשר הדרך הטובה ביותר לתארם הוא כמפלצות, ולאו דווקא
כ"גזעים" בפני עצמם, הינם ככל הנראה מעשי ידיהם של צ'אוגארוק או משרתיו,
אשר הצליחו לשים ידיהם על ביצי דרקונים נעלים או דרקונים עתיקים פה ושם, ואחרים
נבראו בידי קוסמים רבי עוצמה בתקופות מאוחרות יותר, ולאחר מכן מצאו את דרכם אל
הבר. כל היצורים בקבוצה זו מזכירים בדרך זו או אחרת דרקון, לצד אברים וחלקים
הלקוחים מחיות אחרות, חלקם ניחנו בכשרון תעופה, וכולם מסוגלים לסוג זה או אחר של
נשק נשיפה. בקבוצה זו ניתן למנות, בין היתר, את דובי הדרקון השעירים והמטומטמים
מיערות ראסטהוף - חיות הולכות על שתיים הנראות כמרבד ירקרק מהלך על שתיים בעל
תאבון עצום ונשיפת גאז, את ה-Sercuda, מפלצת אמפיבית משוריינת להדהים, אשר לצד ראש הדרקון שלה צומח זוג
מצבטי סרטן ענקיים, המסוגל ללפות את הקורבן בעוצמה רבה, בעוד היצור מבשל אותו
בנשיפת הקיטור שלו, את צבי הדרקון האימתניים מן המצולות, וכן את ה-Purple Brakie המפורסם ממנזרה:
יצור מכונף חום-סגלגל בעל עור רך וחסר שער וקשקשים, המפורסם בריר המצחין הקולח
מפיו בכל עת, ובנשיפה קטלנית של טבעות קרינה מתפשטות. על יצור זה, האחרון, מסופר
כי אבותיו נוצרו כאשר מג מנזרי עתיק בעל חוש הומור חולני ביקש לראות מה קורה כאשר
מכליאים דרקון וכלב בולדוג.
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי
ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום
והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום