הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |
ארצות |
מפלצות |
אלים ואמונה |
דמויות |
גזעים
מחוז דירלין (דירלאוס): "האומה שנולדה"
תאור כללי | היסטוריה
| דירלין בשנים
האחרונות
יתווספו בעתיד: תאורי ערים ואישים חשובים, אגדות המחוז,
ועוד.
תאור כללי
דירלין, הידועה גם בשמה ההילאסיאני דירלאוס, הינה ארץ דמויית משפך
המשתרעת בין רכס הגבעות הלח והמיוער בכבדות של אנקריניס (Enkrinyss), המהווה את גבולן הצפון מזרחי של ארצות רוזאד המסתוריות, לבין
הרי גודאהו (Gudahu) הנישאים והצחיחים, המהווים את גבולו הדרום-מזרחי של מדבר דורק
האימתני. בחלקה המזרחי, גובלת הארץ בים הכוכבים הנושרים, החוצה את מרכזה של יבשת
ואלנקאלד. בחלקה הדרום-מזרחי של הארץ, נכנסת האדמה עמוק אל תוך הים, ויוצרת את כף
דאריוס המעובה, אשר היתה מרכז להתיישבות המתורבת בארץ משחר ימיה.
ההרים והגבעות האדירות והקשות לצליחה נותנות למשפך הדירליני הגנה
טבעית מפני שכנותיו העויינות, ופה ושם ניתן למצוא עליהם חורבות של מצודות
הילאסיאניות עתיקות. רק בצפון ובדרום, קיים פער בין ההרים לחוף, אשר נחשב לנקודת
התורפה העיקרית של הארץ; בדרום, מכוסה הפער בידי יער הפרגול השחור, המפריד בין
דירלין לארץ מוכת האופל של מיזוקין, יער צפוף ואדיר במיוחד, כשם שהוא עתיק וידוע
לשמצה. בצפון, מצוי "המיצר הצהוב", איזור חורשות מדלדל והולך, המפריד
בין דירלין לאיזורי ספר בגבול טאדאפוס ומדבר דורק. איזורים אלו נחשבים, ולא בכדי,
המועדים ביותר לפורענות.
דירלין היא השלוחה הצפונית ביותר של היערות העצומים המכסים את
רוב-רובה של ואלנקאלד הדרומית, ארץ חמימה עד ממוזגת של יערות נשירים עצומים,
הגדלים בינות למצוקים מתונים, ואדיות מפותלים, מפלים ותילים. היערות מכסים, במידה
זו או אחרת, את רוב-רובה של המדינה, למעט רצועת חוף צרה ומספר עמקים. איזור כף
דאריוס הינו השטח הפתוח הגדול היחיד במחוז. יערות דירלין מהווים, בתורם, משכן
ליצורים רבים ושונים שנדדו לכאן מדורק, מיזוקין ורוזאד; בין היתר קיימת, אוכלוסיה
גדולה של אנשי חתול, גנולים ועוגים, וקלאנים של ענקים רועים מגזע ההושו, המשוטטים
בעיקר על המדרונות שבמזרח המדינה עם עיזיהם הטורפות. בחלקיה המרוחקים של המדינה,
בעיקר בעמקים קשים לגישה, ניתן למצוא אף שבטים של אנשי-קוף ואנשים קדמונים אשר
נדדו לכאן מרוזאד, לצד זוחלי ענק מסוכנים ושאר חיות ענקיות.
ההתיישבות האנושית במחוז וההיסטוריה של פרובינקיית דירלאוס
במשך אלפים בשנים, הייתה ההתיישבות האנושית במחוז קשה זה מעטה מאד;
מספר שבטי נוודים פרועים ותו-לא, אשר הגיעו ממיזוקין, דאמרדום או מחוזות הספר של
טאדאפוס.
המצב השתנה לפני מספר מאות שנים, כאשר האימפריה ההילסיאנית עמדה בשיא כוחה. ספינות
הילאסיאניות הפליגו מרושקין, אשר היתה אז פרובינקיה משועבדת לקייסרי פאלאורידיס,
וכוחות צבא אימפריאליים חקרו את הארץ השוממה. לאחר שנים מספר, החלו מתיישבים
הילאסיאנים מובאים למחוז החדש, אשר כונה בפיהם "דירלאוס"; נציבי הקייסר
חילקו לחיילי-לגיון משוחררים אדמות בשפע לאורך החופים, וישובים החלו לקום, כאשר
המרכזי ביניהם הוא דאריופוליס, עיר הנמל הבנויה בקצה הכף הנושאת שם דומה עד היום.
ערים אחרות היו זארסיס בדרום, אשר בא הקים הצי ההילאסיאני נמל מלחמה שנועד להוות
בסיס לפלישות עתידיות כנגד קריינליכט, והירקאריה שעל שפך הנהר המבדיל בין צפונה של
דירלין לדרומה. במשך כ-150 שנים, שגשגה המושבה החדשה, ומספר התושבים ההילאסיאנים
בה עמד על מעל 75,000 איש. מרבית קו החוף עוטר בכפרים ועיירות, ביניהם עברה ויה
דאריה, דרך סלולה היטב אשר עברה לאורך חוף ים הכוכבים הנושרים. לגיונרים
הילאסיאנים הקימו מצודות בפאתי דירלין, והתכתשו עם היצורים השונים אשר הוסיפו
לרחוש ביערותיה, עם שבטים פרועים ממיזוקין, וכן עם הישובים העלפים הנסתרים
והמבוצרים אשר שוכנים בפאתיה הצפון-מזרחיים.
תחילת הדרדרותה של האימפריה ההילאסיאנית, החל משלהי המאה ה-21
לסה"ה, נתנה את אותותיה אף בדירלאוס הרחוקה שבפאתי המערב של האימפריה; תושבי
המקום החלו סובלים מדלדול המסחר ומהתרפות צבא האימפריה בעת המהומות הגדולות אשר
זעזעו אותה באותה תקופה, והישובים החלו להסתגר ולהתמעט.
בשנת 2134 לסה"ה, כבש את השלטון במושבה המצביא ההילאסיאני פראביוס הלאדריס,
אימפרטור שמאס בשחיתותו של השלטון המרכזי בהילאפוליס, והניף נגדו את נס המרד. הוא
ונאמניו, אשר השתלטו על דירלאוס וגירשו את נציבה במלחמת בזק של חודשיים, ביקשו
להקים מדינה נקיה משחיתות, שתתנהל למופת לפי המסורת ההילאסיאנית העתיקה. הלדאריס
הקים שלטון רפובליקני למחצה וסמכותי למחצה, כאשר הוא נוטל לעצמו את התואר
פרינקיפאס, ומצהיר כי ישבע נאמנות ברצון לקייסר, כאשר תנוקה השחיתות ותוחזר עטרתם
של ימי קדם. בשנים 2139-2140 סיכל הפרינקיפאס הטרי בנקל נסיון מגושם של לגיונות
הקייסר לשוב ולכבוש את המחוז.
למשך תקופה קצרה, שבה דירלאוס והתאוששה למראית עיין. השליט החדש דאג לאוכלוסיה
המקומית והיה נערץ עליה. הוא כרת הסכם שלום עם העלפים, והחל מבצר את המדינה בכדי
להדוף פלישות נוספות. במסגרת תוכניותיו הפוליטיות, נישא לאצילה המקורבת קרבת-דם
לבית פאלאורידיס, אולם בשנת 2148 הורעלו למוות אשתו ובנו הצעיר, והוא עצמו נפגע
קשות ומאז לא התאושש. לאחר מותו, בשנת 2157, לא הצליחו קציניו ותומכיו להסכים
ביניהם על חלוקת השלטון ועל מינוי יורש, והדבר הדרדר למהומות ותגרות בין תומכיהם,
ולפיצול הארץ בין מספר כיסי שליטה.
באותו זמן, התחוללה מהומה רבתי אף בהילאסיאס עצמה, אשר בה התחלפו תשעה קייסרים בזה
אחר זה, כאשר נאבקו הענפים השונים של בית פאלאורידיס ביניהם. בשנת 2164, תפסה את
השלטון בכח-הזרוע מאלינדאס, בת ל"שושלת השחורה" המנודה של ימי קדם, אשר
הדיחה את בית פאלאורידיס מהשלטון והפכה למלכה-קוסמת אשר משלה באימפריה במשך כ-150
שנים. סמוך לעלייתה, היתה דירלין מחולקת בין שני שרי מלחמה אשר לחמו זה בזה במרץ.
בסופו של דבר, קרא השר של דאריופוליס לעזרה את מאלינדאס, ואילו יריבו אשר שכן
בלאסטיס הצפונית (היום בנויה הלנבורג לצד חורבותיה) קרא לעלפים ולשכירי חרב
מטאדאפוס כי יבואו לעזרתו. עד מהרה, חצו כוחותיה האכזריים והנחושים של מאלינדאס את
ים הכוכבים הנושרים, והחלה מלחמה אכזרית שנמשכה, לסירוגין, 23 שנים (2169 - 2192
לסה"ה).
מלחמה זו הוכרעה כאשר הגיעה מאלינדאס עצמה לדירלאוס, ומחצה בקרב אקווארוס את כוחות
בני האדם והעלפים, מפזרת אותם כליל. נסיך העלפים לינראסט לבית אמרייה נהרג, ועלפי
הורד נטשו את המערכה והסתגרו במבצריהם הנסתרים שבהרים על גבול מדבר דורק. אלא,
שהנצחון היה הרסני אף עבור המנצחים: ההתיישבות ההילאסיאנית נפגעה אנושות, ומספר
בניה בשנת 2200 לסה"ה נאמד על כ-30,000 בלבד. לאסטיס, המאחז האנושי הגדול
בצפון המחוז, חרב כליל ונותר כתילי חורבות למשך למעלה מ-200 שנים. מעתה, התרכזה
מרבית ההתיישבות האנושית בשלוש הערים של דירלאוס, אשר הדרדרו לדרגת ערי ספר
דועכות.
הדעיכה והדרדרות נמשכה בהדרגה, והגיעה לשיא חדש לאחר מפלת מאלינדאס ושושלתה וחזרת
בית פאלאורידיס לשלטון בשנת 2315 לסה"ה. בית הקייסרים העתיק קיבל מדינה שבורה
ומושחתת, אשר הפרובינציות שלה מורדות בזו אחר זו, ונציביה עושים כחפצם. בעשור השני
של המאה ה-24, לאחר שהתמרדה רושקין ושבה להיות ממלכה עצמאית, נותק כליל הקשר בין
הילאסיאס לבין קומץ המתיישבים היושבים בדירלאוס הנידחת. את המצב ניצלו שבטי הפרא
המיזוקים והאנושואידים, אשר תעוזתם הלכה וגברה. בפנים הארץ ניטשו הישובים האנושיים
ששרדו לפליטה בזה אחר זה, ויושביהם אשר לא נסו או נקטלו הפכו בהדרגה לשבטים
מתבודדים; בדרך זו, באו לעולם שבטים מוזרים, אשר שמרו אך על דמיון מועט לאבותיהם
ההילאסיאנים, וחלקם התערבבו בשבטים שברחו או פלשו ממיזוקין עצמה. שבטים אלו הסתגרו
בישובי אבן תת-קרקעיים למחצה באפיקי הנחלים, או בנו משכנות על עצי ענק, המצויים
בשפע בחלק מיערות דירלין. על החוף נותרו כמעט אך ורק שלושת הישובים המרכזיים,
שאוכלוסייתם הלכה ופתחה. עם הזמן, כאשר גבר והלך הלחץ ממיזוקין האפלה, קנה הרוע
חזקה על חלק מהשבטים, אשר עברו לסגוד לצ'נובודה הגדול, בעל השוט ממיזוקין, ולבויאר
האיימים שלו אשר ישב בלב יער הפרגול השחור. בצפון דירלין, לעומת זאת, הושפעו
השבטים במקצת מהעלפים, וסייעו להם לבלום את המיזוקים ולמנוע מהם להשתלט כליל על
המחוז.
'לידתה של אומה': הקמתה של ממלכת דירלין החדשה ומצבה דהיום
המצב החל משתנה שוב במאה הנוכחית, היא המאה ה-25 לסה"ה. הלחץ
האושגורי ההולך וגובר על הילאסיאס, ולבסוף מפלתה המוחלטת וההפיכה אשר שמה קץ
לשלטון הקייסרי, גרם לפליטים הילאסיאנים להמלט לכל מקום אפשרי, כולל דירלין
הנידחת. הערים המדלדלות קיבלו זרם חדש של תושבים, אשר ניסה להקים מקומות ישוב
חדשים, ולא פעם התכתש עם התושבים המקוריים, אשר נראו לבאים מקרוב כאילו נפלו
לברבאריות מוחלטת.
המלחמה בין המהגרים החדשים לבויאר המיזוקי היתה אך עניין של זמן, ובשלב הראשון,
ניצחו המיזוקים, אשר תקפו בנחילי ענק של פראים אוכלי אדם, מלווים בכוהני
הצ'רנובודה המפלצתיים ויצורי תופת אחרים. בשנת 2433, לאחר שצבא ההילאסיאנים
(מהגרים ותושבי המקום כאחד) נקלע למלכודת, הושמו דאריופוליס וזארסיס במצור אכזרי.
בשלהי הסתיו של אותה שנה, למרות עזרה חוזרת ונשנית שהגיש הצי הקריינליכטי לנצורים,
נפלה זארסיס ונערך בה טבח איום; כל מי שלא הצליח להמלט אל ספינות אנשי הקייזר
הקריינליכטי נשחט בידי פריצי החיות ופראי האדם של הצ'רנובודה.
גל הנצחונות של הצ'רנובודה נקטע בשנה שלאחר מכן; הרפתקנית וטרובאדורית
ידועת שם מקרב ה-Rose Elves, אמריל דה
לה-מונקריסט[1] אשר נודעה
בכינויה "Goldendew", אשר הנהיגה גדודים חופשיים טאלוריאנים וטאדאפים אשר נכשלה
בנסיון להפיל מהשלטון את אריוס מלך טאדאפוס ואת נאמניו מכת "ביצת
העינוגים", ונהדפה עם אנשיה למחוזות הספר, החליטה לרדת דרומה ולהפוך את
תבוסתה המוחצת לנצחון מרשים. הפרייקורפס שתחת פיקודה נכנסו לתחומה של דירלין, שם
קיבלו (לא במעט בזכות מוצאה וקסמה האישי של מנהיגתם) עזרה, תגבורת וציוד מעלפי
הורד המקומיים.
הצ'רנובודה השאננים והבטוחים בנצחונם, אשר הוסיפו לצור על דאריופוליס ספגו, בלא
התראה, מתקפה אדירה מהים ומהיבשה, אותה הובילו אנשיה של אמריל, בהשתתפות עלפי הורד
וכוחות קריינליכטים בקרב, הפילה
אמריל את בויאר האיימים ואת כוהניו המפלצתיים, וגירשה את המיזוקים בבושת פנים
דרומה (קיץ 2434).
עד אביב 2436, טוהר חלק גדול מדירלין, והמיזוקים הובסו כליל ונהדפו אל יער הפרגול
השחור. כבר בשלהי 2434, הכתירה אמריל את עצמה כמלכת דירלין, והתארסה לנסיכם של
עלפי הורד, גלינרוד. אלא ששלטונם של הזוג, בו תלו רבים תקוות רבות, לא האריך ימים;
הנסיך השמרני והמעודן לא הצליח להגיע למכנה משותף לאורך זמן עם אמרייל, אשר נודעה
במזג קליל, הרפתקני וחסר מנוח. בראשית שנת 2438, נפרדו השניים, ואמריל הודיעה על
עזיבתה, כשהיא ממנה תחתיה מועצה של חמישה עוצרים, בראשה עומד ארוסה לשעבר.
מועצה זו מחזיקה בשלטונה עד היום, ומונהגת בידי נסיך עלפי הורד,
אשר רואה עצמו כבכיר, המיוחס ורב הזכויות ביותר במחוז. יתרת חברי המועצה הינם
·
הלגאט יוליוס קריסארוס, איש צבא ותיק ומנהיג המהגרים ההילאסיאנים,
·
האציל הטאלוריאני קלוד דה-שארליי ואמזונת האש קלאריס טאר-וורייל, שניהם קצינים בכירים מכוחותיה
של אמרייל ואנשי אמונה לאורך שנים.
·
ראש העיר הותיק של דאריופוליס, מאריוס לוטריצי.
העוצרים דנן מצליחים להחזיק את המדינה הצעירה שהקימה אמריל, אולם
קיימים ביניהם מתיחויות ותככים לא מעטים; מצביאיה של אמרייל אינם נוטים חיבה לנסיך
גלינרוד, אשר כל המועצה חוששת מנסיונו להפוך לשליט יחיד על דירלין ולהקים בה שלטון
המכוון להבטיח עליונות עלפית. כמו כן, נמשכים החיכוכים בין מהגרים הילאסיאנים
חדשים לתושבים ותיקים, הבאים לביטוי במתח ובויכוחים רבים בין נציגיהם במועצת
העוצרים. השבטים הרבים מפנים הארץ, רובם שבטים בעלי פולחן דרואידי, אשר תמכו
באמריל כנגד המיזוקים, רוגזים על כך כי נציג משלהם לא הוכנס למועצה. הנסיך גלינרוד
מטה להם אוזן ומתייעץ עימם, ואף מנסה למלא את מבוקשם העיקרי, אולם יתרת חברי
המועצה, אינם ששים להכניס עוצר חדש אשר ייצג את השבטים, ועשוי להיות נאמנו העיוור
של הנסיך. אף כי, על פני השטח, מנסים הכל להציג מצג של "אומה חדשה
שנולדה" - עובדה אשר בא גאה חלק ניכר למדי של תושבי הארץ מכל הפלגים והזרמים,
הרי מתחת לזאת שורר מתח רב בין חלקיה החדשים של אותה "אומה שנולדה", אשר
מלבד הגאווה בנצחונותיה של אמרייל, וחשש מפני המיזוקים ושאר פולשים, אין ביניהם
הרבה מן המשותף.
ובתוך כך, מתחיל הלחץ מבחוץ להתגבר; המיזוקים, שטרם החליטו לשוב
ולנסות את כוחם בקרב גדול, שולחים אנשי פרא ומפלצות מיער הפרגול בכדי להטריד את
יריביהם ולהזיק להם. העוצרים המשיכו בדרך בה החלה אמריל, והקימו מצודות על
הגבולות, אולם הפשיטות לא נעצרו לחלוטין.
סכנה גדולה אחרת הולכת ומתעצמת בצפון;
עוד בזמן שלטונה של אמרייל, החליט אויבה הותיק, המלך הטאדאפי אריוס, לצאת ולכבוש
את דירלין. אלא שצבא "ביצת העינוגים", המלווה במיליציות רדיקיליות
ושכירי חרב הוכה והובס שוק על ירך בידי קלוד דה-שארליי, שנשלח לקדם את הפלישה. אל
הפלישה נלוו, בין היתר, גם שני גדודים של בני דורק המבעיתים, אשר באו לסייע לואסאל
האנושי שלהם, מונהגים בידי השר מדאו-גאהאב, אחד מחניכיו האהובים של מלך דורק.
במהלך הקרב, הושמדו הדורקים כמעט עד האחרון בהם, וגוויית מנהיגם נתלתה על עץ, לקצף
ובזיון. שמעם של הדברים הגיע אל גאקורמאק, אל מלך הדורקים דונג-מאהה, אשר נשבע
להעלות את דירלין כולה באש ולהוקיע חמשת-אלפים ראשי אדם על מוטות כנקמה על הרג
חניכו הצעיר. לעת עתה, החלו התכתשויות בחורשות "המיצר הצהוב" בין מצודות
הגבול הדירליניות לבין כוחות דורקים מפוזרים שבאו מהמדבר, ובעיקר עם חיילות עזר
טאדאפיים שבאו לעזרתם. עד עתה, נהדפו הפלישות, אולם מספרים כי הפלישה הדורקית
הגדולה מתארגנת והולכת, וכאשר תנחת על ארץ היערות, יבואו מאורעות כאלו, אשר לעומתם
תראה פלישתה של מלינדאס עצמה כפיקניק של יום אביב שליו. העוצרים מנסים לקדם את
הרעה, אולם מחלוקות ביניהם, כמו גם חוסר רצון מצד קריינליכט לסייע להם אלא אם
יקבלו את שלטון הקייזר שלה, מטילים ספק כבד בדבר יכולתה של "האומה
שנולדה" לעמוד אל מול הסערה, לכשתגיע.
חזרה לדף האינדקס של מדור
מדינות בעולם הידוע
כתב וערך: גדעון אורבך, 2002
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום