המפלצות של העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה | דמויות | גזעים

חרקי כאוס (Chaos Insects)

Chaos Monsters	שיוך
Chaotic Evil	נטיה
Chaos	יסוד קסם

רקע כללי | נמלים כרסתניות | חגב הדרקון | רחם השטן

תאור ורקע כללי

מפלצות רעבתניות דמויות חרק אלו, יצירי כפיו של צ'אוגארוק בעידנים הקדומים, הם יצורים רצחניים העשויים להגיע לגדלים עצומים, המזכירים גרסאות מעוותות של חרקים וחרקי-ענק. בשונה מחרקים רגילים, הגוף מפותח יותר, ואל השיריון החיצוני מצטרפת מערכת הנעה פנימית העשויה מסחוסים גמישים (המזכירים במידת מה כריש), המוסיפה להם מהירות וכח. יתר המערכות הפנימיות מוזרות מאד, ושונות לחלוטין מאלו של חרקים או חולייתנים; המערכת הראשית בגופם מונעת בידי גאז מלוהט ודחוס, בדרך-כלל רעיל (בדרגות שונות), וממלאת במעורבב את תפקידן של מערכות העיכול, הנשימה והדם אצל דמויי-אנוש.
חרקי הכאוס ניחנו במידות משתנות של תבונה ועורמה, העולות בהרבה על אלו של חרקים או חרקי ענק רגילים, והן משתנות לפי הסוגים, החל בתבוני למחצה וכלה ביצורים שאינם נופלים בהרבה בתבונתם מאדם.
התכונות המאפיינות את חרקי הכאוס, מלבד רעב כמעט תמידי, הינם יכולתם ליצור, בדרכים שונות, מרבדים של נוזלים דביקים דמויי פלסמה המשמשים להם כסביבה נוחה למרבץ ולהטלת ביצים וזחלים. חלק מהיצורים מפרישים את החומר לאחר שהם זוללים לשובעה ומעכלים את הארוחה. חלק מקצרים את התהליך, ומסוגלים למוסס קורבנות ואף חומרים דוממים למיני פלסמה גועליים. כל היצורים אוהבים עלטה, אדים וחום, אולם חלקם מסוגלים לפעול באופן יעיל למדי גם בסביבה לא אופטימלית. תכונה נוספת המאפיינת את החרקים הללו, היא כי כאשר הם סופגים פצע רציני מנשק חד, בוקע מגופם סילון גאז לוהט דמוי קיטור, המסוגל להרעיל (בדרך-כלל, במידות חומרה שונות), תוקף בלתי זהיר. בשל המהירות בה נודף "גאז החיים" שלהם, היצורים נחשבים פגיעים מאד לדימום, וסופגים ממנו נזק משולש מיצורים רגילים, אולם מאידך, גופם ניחן ביכולת איחוי מצויינת, ולכן אף דימום חמור יסגר ויפסק תוך סיבובים מעטים.

בעבר הרחוק, היו יצורים אלו נפוצים מאד בכל האיזורים החמים והממוזגים של קלדאריה; רבבות על רבבות מהם מילאו את צבאותיו של צ'אוגארוק וסרו למרותם של מצביאיו ובני האלמוות שלו. אלא, שדעיכת צ'אוגארוק והתרבות דמויי-האדם המודרניים הכו ביצורים הללו והדפו אותם, וכיום הם נדירים למדי במרבית המקומות, ומצויים בכמויות גדולות רק ביבשת השחורה, במשולש מיזוקין-באריזהאר צפונית-רוזאד, איזורי הפרא שבדרום ארקוויליירי ואסטארנה, וכ"ו. כמו כן, ניתן למצוא ריכוזים גדולים של היצורים הללו במקומות מסויימים בעולם התחתי, ובעיקר באיזור בו יש קרעים בינממדיים כאוטיים (Chaos Rifts). זנים מתוחכמים ותבוניים במיוחד של החרקים הללו זקוקים לכמות גדולה של יסודות כאוטיים בסביבתם כדי להתקיים, בין אם מצב זה נוצר בשל נוכחות Rift גדול, ארפטיקט חזק של כאוס, או כל סיבה אחרת.
בהידרוסט, היו ידועים בעבר רבים מהיצורים השטניים ביותר הנמנים על חרקי הכאוס, אשר היו קשורים אל כת "המתופפים בשער" (ראה ערך בפרקים 5-7 של ההיסטוריה ההידרוסטית), אולם חיסול הכת והרס 'תוף השערים' המוזר שלה בידי מירנדה אוקנברסט (ראה פרק 7) גרם ליצורים אלו להכחד במהירות. מאידך גיסא, מתחת להרים ההידרוסטיים נותרו עוד שרידים רבים של חרקי כאוס מתוחכמים פחות, אשר נשארו ומוסיפים לשרוץ במאורותיהם עד עצם היום הזה, וחלקם פושטים החוצה ועשויים לפשוט מדי פעם על ישובי אדם. רשימה זו תמנה ותתאר כמה מסוגי היצורים הללו, תוך דגש על אלו המוכרים באי ההידרוסטי.

הנמלה הכרסתנית (נמלה מגרגרת)

תיאור ורקע : מפלצת רעתבנית דמויית-חרק נפוצה זו, דומה לנמלה עגלגלה שחלק גופה האחורי תפוח במיוחד, וניכר במספר פסים גבשושיים; המחושים ארוכים מן הרגיל וקצותיהם נוקשות. הלסתות מפותחות מאד, מצויידות במצבטיים ובניבי לפיתה בולטים. אורכו של היצור משתנה ממין למין, ונע בין שלושה לשבעה מטרים לערך.
יצור זה נחשב לאחד הנפוצים ונחותי הכוחות שבין חרקי הכאוס, וניתן להתקל בו במספר גדול של איזורי-מחייה, אם כי המקומות החביבים עליו הינם איזורים סלעיים העשירים במקומות מסתור, ובעיקר חורבות או איזורים המלאים נקבות תת-קרקעיות מפותלות, שם הוא מסוגל ליצור את מרבדי הפלסמה המצחינים שלו, הנראים כלחלוחית דביקה וסמיכה בגוון ירקרק-כתום, שם הוא מטיל את ביציו. בניגוד לנמלים הרגילות, מרבית הזנים של יצור זה אינם מתלהקים בקבוצות גדולות, והמבנה החברתי שלהם הינו פשוט מאד, ומוגבל לקבוצות צייד קטנות או בינוניות. כאשר מתאגדים חרקי כאוס ביחד, הנמלה הכרסתנית מהווה את הדרגה הירודה ביותר, המשמשת את כוהני צ'אוגארוק בהתקפות ההמוניות שהנחיתו על יריביהם בימים עברו.
הנמלה הכרסתנית, ככל חרקי הכאוס, היא יצור רעב תמיד החי על ציד. ליצור יש חוש ריח מפותח, וכן חוש נוסף דמוי סונאר (המפצה על ראייה חלשה מאד), המגיע לדרגת שכלול גבוהה, ומקנה ליצורים תפיסה מרחבית מצויינת. היצורים חשים את הטרף וזה את זה, ומסוגלים להשתמש בחושיהם החדים כדי ליצור תוכנית התקפה יעילה, המכתרת את הטרף או את מקום מגוריו (כגון בית חווה מבודד), ומקשה מאד על הקורבנות להמלט. הרפתקנים רבים שילמו בחייהם כאשר נקלעו למארבים מתוכננים היטב של הנמלים הללו בנקיקי ההרים או מתחת לאדמה. צורת הפעולה וההתקפה של היצורים משתנים לפי הסוג, כאשר הסוגים החזקים יותר מסוגלים להתקפות מורכבות, אכזריות וערמומיות יותר, המשלבות מספר גדול יותר של פרטים ויכולות.
נשק התקיפה המרכזי של הנמלה הכרסתנית היא נשיכתה החזקה, המסוגלת לגרום נזק רב; למינים שונים עשויות להיות אף יכולות אחרות, כגון יריקות רעל או ריר מתלקח, המסייעים להן בקרב. הדם הגאזי של מרבית הנמלים הכרסניות איננו חזק ורעיל די הצורך כדי לגרום נזק רציני לתוקפים, מלבד לעיתים להודפם לאחור. כאשר הנמלים תוקפות במספר גדול ומצויות ביתרון מספרי מוחץ ופני שטח מתאימים, הן מסוגלות לוותר על דרך הקרב הרגילה, ופשוט לעלות על היריב כדי להפילו ארצה ולמחוץ אותו, תוך שהן מתעלמות מהאבדות הכבדות שיכולה טקטיקה כזו לגרום להן. הטרף שממוגר מכורסם ונכתש, בכדי להזין את הכרס המפותחת, אשר בתחתיתה מצוייות בלוטות הפלסמה. אין ליצורים הללו, ברובם, יכולות מתוחכמות יותר של המרה או המסה של חומרים.

נשכנית השדה: הסוג הפשוט והנפוץ ביותר של נמלה כרסתנית, המצוי במספר גדול יחסית ומוכר היטב במחזות הידרוסט הגובלים ב'הרי השלד' שלמרגלותיהן התחוללו בימים עברו הקרבות הגדולים כנגד 'המתופפים בשער'. יצור זה, שגונו אפרפר-אדמומי חיוור, בונה את קיניו במערות לא עמוקות ועל מצוקים בגובה נמוך ובינוני. הקינים הם חסרי תחכום או צורה מוגדרת, ונראים פשוט כמסכים מטפטפים של פלסמה אפרורית-ירקרקה החוסמת בקע בצוק או מערה.
הנמלים דנן מוכרות היטב במחוזות מרכז הידרוסט, משום שהכפריים נתקלים לא פעם בקבוצות הצייד שלהן, היורדות אל העמקים בחסות החשיכה כדי לחפש טרף. בדרך-כלל, הן אורבות בפאתי השטח המעובד לקורבנות פזיזים המטיילים לבדם, או לעגלה בודדת הנוסעת על דרך צדדית בשעות מאוחרות. רק לעיתים, הן מורעבות או מתקבצות במספר גדול מספיק כדי לתקוף בית-חווה או כפר קטן. לנשכנית השדה אין יכולות מיוחדות ניכרות, מלבד נשיכתה החזקה, ולכן, אף כי היצורים דנן מהווים מטרד מרגיז, אין הם מגיעים לעולם לגדר סכנה קיומית המצריכה אמצעים מעבר להפעלת משמרות מקומיים וקבוצות הרפתקנים מזדמנות.

שמנונית הכתלים: נמלה כרסתנית גדולה ומסוכנת יותר משארת-בשרה הנפוצה, שגונה שחור-אפור-ירקרק. סימן ההיכר המובהק שלה הוא עובדת היותה נוטפת נוזל שמנוני, מה שמקנה לה תמיד חזות רטובה. שמנונית הכתלים הינה יצור תת-קרקעי, השוכן בחורבות, מערות עמוקות ובחלקים הקרובים יותר של העולם התחתי; מדי פעם, תוקפות הנמלים הללו את דרכי המסחר הגדולות של העולם התחתי ומתעמתות עם הגמדאים, העלפים האפלים, ושאר יצורים המשתמשים בהן באופן תדיר. על פני האדמה היא נדירה יותר, ופוגשים בה לעיתים נדירות יחסית.
שמנונית הכתלים מטיבה להשתמש בשובל הריר שלה בהתקפותיה; ראשית, הוא יכול לשמש מלכודת הדומה מאד בכוחה ללחש הגריז. שנית, שמנוניות מגודלות מסוגלות לסוג מיוחד של יריקה מפיהן, היוצר אינטרקציה עם שובל הריר, וגורם לעליית אד מסריח הגורם לסחרחורות ולבלבול אצל דמויי-אנוש. כאשר הקורבנות מופתעים על-ידי האד, מזנקות עליהן הנמלים עצמן, כאשר חלקן מסוגלות אף ליריקת רעל מטווח קצר: נוזל חריף הגורם צריבות וצחנתו מגבירה את הסחרור של הקורבן. הנמלים הערמומיות מחבבות מאד לארוב במרומי כתלים ועל נטיפים, כאשר צבען מקנה להן הסוואה, ומשם הן נופלות על הקורבנות ומנסות להכריע אותן ארצה בכובד משקלן.
קיניו של היצור דומים לכדור פרימטיבי ומכוער, התחוב בתוך מעמקי של מערה גדולה, לא פעם במקומות בהן גדלים קוצים ארסיים נוטפי ריר אדום, החיים עם השמנוניות במעין סימביוזה.
הריר של השמנונית מבוקש למדי בקרב אלכימאים, משום שהוא מהווה רכיב חשוב לשיקויי-גאז ואדים למיניהם, וכן למתכונים רבים ושונים אחרים.

מחושתנית המערות: נמלה זו חיה בדרך-כלל במעברים עמוקים בעולם התחתי, אף כי לעיתים היא יוצאת החוצה כדי לצוד צייד; המחושתנית היא יצור מגודל ושמן יותר משני קרוביו הנחותים, וגודלו יכול להתקרב לעיתים לגודלה של כרכרה. גונו הוא לבנבן-ירקרק עכור וחולני. העור הוא עבה ומיובל, ומסוגל לספוג חלק ניכר מהנזק של נשק חד וכהה.
המחושתנית גרה בקינים ענקיים, הנראים ככדור משוכלל ובהיר הנתלה בתוך תהום או מעליה, ומודבק לסלעים במאות רבות של חוטים דביקים וחזקים מאד. בתוך הקן, חיה מנהיגת המושבה, המתפקדת הן באופן דומה למלכת נמלים, והן כמצביאה. למנהיגה יש יכולות מאגיות מוגבלות, ובין היתר היא מסוגלת לראות מתוך הקן דרך עיניהן של רבות מהחיילות שלה, ולתכנן את התקפתן ממקום בטוח. כמו כן, המנהיגה מסוגלת להפעיל מעין זמזום או צרצור טלפתי חזק, המסוגל להפריע מאד למטילי לחשים אנושיים להתרכז. למזלם של ההרפתקנים ושאר בני האדם, היא איננה מסוגלת להפעיל כח זה ממרחק, דרך החיילות שלה.
המחושתנית מצויידת, מלבד לועה האיום, גם בזוג צבתות מעיכה המסוגלות לאחוז בטרף בזיזיהן המשוננים ולמחוץ אותו אל תוך הפה. אלא, שהתקפתן המסוכנת ביותר היא יכולתן לירוק מנחיריהן חוט פלסמטי דביק וחזק, המסוגל להכרך על קורבן, ולאחר מכן להתכווץ ולמשוך אותו הישר לתוך צבתותיהן או פיהן. יכולות אלו, בנוסף לכוח הפיזי החזק שלהן, הגנותיהן המצויינות, ויכולתן לתקוף במספר גדול ולהשתמש בתוכנית התקפה מדורגת ועשויה היטב הופך אותן לאיום ראשון במעלה בתוך העולם התחתי; מרבית שוכני העולם התחתי מפחדים מאד מהיצורים הללו, ומדירים את רגליהם מאיזורים ומעברים הנגועים בקינים שלהן.
לחוטי המחושתניות, אם הן מעובדים באופן ראוי, עשויים להיות שימושים רבים באריגה מאגית של בדים, ומאחר והם קשים מאד להשגה, הם נמכרים במחיר גבוה מאד. שמועות מספרות כי קוסמים חזקים המתעניינים בתחומים אלו מגדלים במרתפיהם קומץ מהיצורים הללו, כדי להפיק מהם את אותו חומר יקר-מציאות.

רעבנונית האש: הזן האלים ביותר של נמלה כרסתנית, הנראה כהעתק מגודל מגודל של שמנונית הכתלים, אולם נבדלת ממנה בגונה הכתום-אדום הבוהק, והן בזוג הקרניים המעטרות את ראשה. יצורים מבעיתים אלו, שנחיליהם האדירים היו נפוצים מאד בימים קדומים, נחשבים כיום נדירים ביותר, וכמעט שלא נצפו מעולם בהידרוסט; נחילים שלהן קיימים, לפי השמועה, בערים חרבות בלב מדבר סאלוד שמדרום לסולטנות סורגושיראג, ובאתרים אחרים של חורבות עתיקות ומקוללות.
רעבנונית האש תוקפת בנחילים גדולים, ומתמחה בהתקפות המוניות השוטפות את הקורבן ומפילות אותו מרגליו. אלא, שהדבר המפחיד ביותר בה הוא הלהט הבוקע מתוכה; שיניה לוהטות, ונשיכה ממנה עשויה להסב, בנוסף לנזק הרגיל, גם נזק אש ניכר. דמה הרותח, הגאזי למחצה, ניתז ממנה לאחר כל פגיעה קשה בנשק חד, ועשוי לפצוע את תוקפיה. נחילי הרעבנוניות מסוגלים לטפס כמעט על כל קיר, ולחדור אף דרך חרירים הנראים קטנים בהרבה ממידתו של היצור, כאשר הם מסוגלים להריח טרף ממרחק רב, ואזי לסגור עליו במקום מתאים מכל עבר. בניגוד לקרוביה, הרעבנונית נראית כאדישה לכאב, וכמעט לעולם אינה בורחת משדה המערכה. רעבנוניות שנהרגו בקרב מתמוססות במהירות לשלוליות של נוזל דביק וחלקלק, המפריע ליריבי הנחיל, ומזין את יתרת הנמלים, כשהוא גורם להן להתחדש ולרפא פצעים בקצב מהיר למדי.
התקפתן העיקרית של הרעבנוניות, בדומה לשמנוניות, כרוכה בריר שלהן. הרעבנונית מסוגל להזיל טיפות ריר גדולות, אשר מתלקחות במהירות במגע עם האוויר; אף כי היריקה אינה מדוייקת ואינה לטווח ארוך (כך שהשימוש בה כנשק התקפה ישיר הוא בלתי יעיל בד"כ), הן אוהבות להזיל את רירן מקיר גבוה, ולהתקיף בדרך זאת יריבים מופתעים בגשם של להבות. הריר מסוגל להקוות על הקרקע ולבעור למשך דקות ארוכות, דבר שמנוצל לא פעם בכדי ליצור מלכודת שתמנע את נסיגתם של היריבים. לריר, בתורו, יש ערך רב ביצירת שיקויי בערה, נשיפת דרקון ושאר טובין מאגיים הקשורים באש.
מעטים הם ההרפתקנים דהיום אשר פגשו את נחילי הרעבנוניות, אשר חיים בדרך-כלל רחוק מן התרבות האנושית, ומשמשים כחלק מן האגדות המסופרות על ערים חרבות ומקוללות באמצע המדבר או במקומות מרוחקים אחרים. אגדות שיראזיות על חורבות עוקאש מספרות כי אלפים מן הנמלים הללו שומרים על החלקים הפנימיים של חורבות עוקאש (וכן ליד קלב אל'איבליס), ומפילות חלל כל הרפתקן או תוקף פזיז שמעז להתקרב לשם, והצליח לעבור את המכשולים הקודמים שהוצבו בדרכו.

חגב הדרקון (לאת'גישה)

תיאור חיצוני : מפלצת ענק אימתנית זו יכולה להגיע לאורך של שמונה מטרים ולגובה של עד שלושה מטרים; הגוף פחוס ומאורך, באופן היוצר דמיון-מה בין היצור לבין חגב (ומכאן שמו), וגונו חום-ירקרק עכור. מן הגב בוקעת סדרת קוצים עצמונית בגוון דומה, המזכירים מפרש מבעית. הגוף נישא על שמונה רגליים פרוקות ומטופרות, המכופפות מעט לצדדים, ומסוגלות להניע אותו בריצה מגושמת, המסייעת בידי הפרחת ענני גאז עכור מחלקו האחורי, הזורקת אותו קדימה באופן מקוטע ומחישה את ריצתו. מצידי הגוף בוקעות ארבע כנפיים עצמוניות ולחות המקופלות בדרך-כלל כמטליות עור על צדדיו; אלא, שמשקלו של היצור מונע ממנו כל יכולת תעופה, ותפקידן המרכזי של הכנפיים הוא להפרש לצדדים בעת קרב, אז הן מסייעות בידו בהתקפותיו האכזריות. הראש עצמו מאורך ופחוס, וממנו בוקע פה צינורי, בתוכו חבויות עשרות שיניים דמויות זיז משונן. הלשון נראית כחבל כחול, חזק ולח, המתפצל לשלוש שלוחות דמויות שוט, המסוגלות להגיע למרחק של עד כ-15 מטרים מהלוע. כיסי הלחיים הגדולים מדלדלים משני עברי הראש, שמרכזו עיין צהובה גדולה אחת. הגחוך רך ולח יותר, מלא בשערות גמישות המסוגלות להזדקר מטה כקוצי-קיפוד כאשר היצור פורש את כנפיו. האוויר סביב הלאת'גישה הוא חם ומצחין, הומה בזמזום מוזר, המסוגל להפריע למטילי לחשים להתרכז במלאכתם (ואולי משמש גם כמסווה ליכולת טלפתית לשלוט בעבדיו, ראה בהמשך).

רקע ומשכן : חגב הדרקון, או החגב הרודן, נודע לראשונה בהידרוסט בימי כת 'המתופפים בשער'. תפקידם המרכזי של בהמות האיימים הללו היה כפול. הן לשמש כ"כלבי רועים" לנחילי הנמלים הכרסתניות ולהנחות אותם בעת נדודים והתקפה, והן לשמש כבהמות רכב לאי-אלו מיצורי הכת; האגדות ההידרוסטית מספרות כי על גבותיהם של הלאת'גישה התנוססו אנושואידים רירניים ומעוכי פנים, שנופפו בנשק אימים כבד, והיוו 'חיל פרשים' אימתני שהתקיף בחלוץ הכת ורוצץ את שורות האויב; בתקופה בה לא התחוללו קרבות גדולים, שימשו פרשים אלו כפושטים מצויינים, אשר היו מובילים כוחות קטנים יותר של חרקים מפלצתיים ואנשי כת להתקפות פגע וברח, או משמשים כסיירים. אלא, שאותם רוכבים אימתניים כלו מעל אדמת הידרוסט לאחר ימי אוקנברסט, וגם חגבי הדרקון התמעטו מאד, וכיום נתקלים בהם אך ורק באיזורים פרועים ונידחים, או בנקבות ענקיות בין שורשי ההרים ההידרוסטיים.
כיום, חיים חגבי הדרקון בזוג או בקבוצות קטנות, הבונות כן כחלחל מפלסמה מוצקה למחצה, הנראה כפטריה מוזרה, שמשוליה העליונים ומחרירי גזעה נודפת פלסמה רכה ומצחינה, המתפשטת במעגל סביב. כל קן חגב המכבד עצמו בנוי בסמיכות למקום משכנן של נמלים כרסתניות, המשמשות כעדר המרעה של חגב הדרקון, מזונו העיקרי וגם כעבדיו הלוחמים להגנת הקן בעת קרב. הרפתקנים סיפרו כי נתקלו בחגבי דרקון ששיעבדו גם ננסים מעוותים מסוג ה-Entpukers, העוסקים בטיפול בנמלים ובחציבת סוג מסויים של מלח, החביב על חגב הדרקון כתבלין, וכן כמצע המתערבב בפלסמה שלו. אלו גם משמשים כצופים מצויינים, המזהירים אותו מהתקרבות אוייב, או מעכבים את התוקפים בחיצים מורעלים, עד אשר חגב הדרקון מוצא את הדרך להנחית עליהם התקפת מחץ.
שמועות אפלות מספרות כי כמה עממים מפותחים ואכזריים בעולם התחתי מחזיקים את החגבים הללו בשבי, ומאלפים אותם לקרבות זירה אכזריים, בהם הם מוצאים לטרוף גלאדיאטורים, או משמשות כבהמות רכב לעוגים מאולפים ההולמים זה בזה בפטישיהם מעל האוכפים.

קרב: חגב הדרקון, אם הוא אדון לעצמו, תוקף כאשר הוא מלווה בנמלים שלו ובננסי ה"פיוקרס"; התקפתו הישירה נפתחת בדרך-כלל בריצה מגושמת אל עבר האויב, כאשר הוא משרבב את לשונו הארוכה ומצליף בשלוש-שלוחותיה כשוט אימתני. מאחר והלשון טבולה במיצים הלוהטים של היצור, הרי פגיעה שלה בקרקע או בחומר מתלקח עשויה להצית בערה מצחינה הגורמת נזק והרס נוסף. דמו הירקרק-כחלחל דחוס מאד, ועשוי לגרום נזק נורא לאלו הנועצים בו נשק חד בתנופה חזקה המבתקת את אחד מצינורות הדם שלו. התקפה נוספת ומפחידה שלו היא זינוק, אגב פרישת כל ארבע הכנפיים, המפרפרות באוויר ומעלות אותו למעלה, כשהוא מדיף ענני צחנה לכל עבר. אזי, הוא נוחת על היריבים, כשזיזי הגחון שלו מזדקרים כלפי מטה כקוצים ארסיים, המסוגלים לחולל נזק אימתני, וטפרי שני זוגות הרגליים הקדמיים נועצים ומוחצים את היריבים בישי המזל אל הקרקע.
כאשר הוא חש מאויים, היצור מסוגל ללפות את אחת הנמלים שלו ולבלוע אותה באחת בתוך פיו הצינורי, הנמלה הכרסתנית נגרסת בשיניים הצינוריות בתוך שניות ספורות, והגאזים בדמה מתנקזים ונאגרים בתוך כיסי הלחיים שלו, שמתנפחים לשקים גדולים ומבעבעים. בסיבוב הבא, הוא יורק את את הגאז מפיו בענן מבעית, המחולל נזקי הדף ורעל חמורים. הנזק קטלני יותר, ככל שהנמלה שנבלעה גדולה ושייכת לסוג מפותח יותר. אם בכל-זאת הקרב נראה אבוד, היצור מסוגל לפלוט נוזל מצחין מתוך קיבתו, המשמש לו כמסך עשן רעיל המחפה על נסיגה בקפיצות פרועות.

ערך למערכה : חגב הדרקון הינו יריב מסוכן ביותר, אשר ניתן להתקל בו במעברים עמוקים בעולם התחתי שמתחת להרי השדרית ההידרוסטי, ובמקומות נגועי כאוס נוספים. בואו של היצור עשוי להיות רגע השיא במאבק עם נחיל הנמלים הכרסתניות, או לרמז על קיומו של קן, או גרוע מכך: היותו של שאמאן חרקים חזק קרוב מאד. התקלות מסוג אחר ביצורים הללו עשויה להיות אם אתרע מזלן של הדמויות להתפס ולהיות מושלכות לזירה באחת מן הערים האפלות של העולם התחתי. כך או כך, מדובר ביריב קטלני, קל וחומר כאשר מופיעים כמה פרטים, מלווים בבני-לוייה ועדרי נמלים.

רחם השטן (קראשריקה)

תיאור חיצוני : מפלצת מסוכנת זו נראית כשק גדול, קרני ופועם באיטיות, אשר עשוי להזכיר בצורתו מעין רחם מעוותת (ומכאן שמו), שבשוליו קבוע לוע בשרני בגון סגול-אפרפר, ומצדדיו, סמוך למפתח הלוע, משלשלות חמש זרועות ארוכות, המסתיימות בקרסים קרניים מעוקלים. על גבו של היצור נכרות שתי תעלות עמוקות, מהן נשלפות בעת מצוא כנפיים עצמוניות סגלגלות, מרופדות באור אפרורי. אין ליצור עיניים נראות לעיין, אולם הוא מסוגל לחוש היטב את סביבתו, ולאמוד בדייקנות מרחקים ועצמים. בקצה השק, בצידו המרוחק מהלוע, משתלשל עוקץ אימתני המורכב משבעה פרקים גמישים.
גונו של היצור, כאשר הוא מתקפל ורובץ על צלע הר, מקנה לו הסוואה מעולה כאילו הוא סלע גדול, עד לרגע בו הוא מחליט לתקוף. היצור מסוגל להחליק במהירות מפתיעה על פני הסלעים, תוך שימוש בשובל ריר שהוא מפריש מבלוטות בצידו התחתון. כמו כן, הוא מסוגל לתעופה מגושמת בעזרת זוג הכנפיים הגדולות שלו, ותוך שהוא מסתייע, כמו חגב הדרקון, בפרצי גאז. אלא, שמשקלו הרב מעייף אותו במהירות, ולכן אך לעיתים רחוקות הוא מסוגל לעבור בדרך זו יותר מקילומטר או שניים. גודלו של הגוף, בפרט ממוצע, מגיע לארבעה-חמישה מטרים לערך, אולם סיפורים מן העבר מספרים על פרטים גדולים הרבה יותר, אשר אורכם עלה אף על עשרה, וזרועותיהם התקרבו למרחק של למעלה מארבעים מטרים, כאשר נפרשו במלואן.

רקע ומשכן : אף כי קיים דמיון מסויים בין יצור זה לבין פרפר הדרקון, הקטלני והידוע לשמצה ביותר מבין יצירי המתופפים בשער, הרי הקראשריקה נחות הרבה יותר ממנו הן בכח (הוא נעדר את הכח המבעית להפוך בני אדם ליצירי כאוס בעקיצתו), והן ביכולת התעופה המוגבלת שלו, שהיא כבדה ואיטית הרבה יותר מאשר זו של קרובו האגדי, שכלה מפני הידרוסט עם חיסול הכת בידי אוקנברסט. משערים, כי הקראשריקה שימשו את המתופפים בשער פחות להתקפה, ויותר להגנה על האיזורים הסמוכים לפתחי מאחזיהם. הקראשריקה נותרו (במספרים מועטים הרבה יותר) לשכון בהרי השדרית ובאיזורים נידחים עד לעצם היום הזה, כאשר הם רובצים על מצוקים ומסתווים בתקווה לתפוס טרף. כאשר אין לו דמויי-אדם לאוכלה, היצור אורב לצבאים וחיות דומות, ולעיתים אפילו למפלצות אחרות. המאורה היא בדרך-כלל נקיק פריטימיבי מוצף למחצה בגושי פלסמה, שנוצרו מצניפות של היצור, ומקורבנות עטויי פלסמה שנעקצו והוטלו לכאן לשנת-גסיסה ארוכה, בסופה הם מתמוססים באיטיות אל הטינופת הגבשושית שבקרקע המערה. זו עשויה, בתורה, להכיל כמה מחפציהם הקשים לעיכול, שנשכחו כאן. הקאשריקה איננו מקיים יחס מיוחד לנמלים הכרסתניות, ולעיתים קרובות הוא צד אותן למאכל.

קרב : הקראשריקה תוקף מן המארב; כאשר קורבן מתקרב די הצורך, הקראשריקה מפליט שריקה ארוכה ומבעבעת המזכירה מין של קומקום מאוס, בעודו מתרומם מרבצו ושולח כהתקפה ראשונה שתי זרועות ארוכות להכות בקורבן בקרסים החדים שלהן, להמם אותו ולגרור אותו אל השפתיים הבשרניות. הזרועות מלאות זיזים דביקים וכפתורי הצמדה, המקשים מאד על קורבן שהוכה טוב די הצורך להשתחרר מהן. אם אין די בכך, היצור מחליק על שובל הריר שלו מהסלע, כשהוא פוער את פיו ומתקרב די הצורך להצליף ביתר שלוש הזרועות שלו, שהן קצרות מעט יותר. אם אף שיטה זו אינה עובדת, הוא עשוי לשלוף את כנפיו, להכות בהן ולהתרומם באוויר, בדומה לחגב הדרקון. אזי, הוא עשוי לפעור את פיו למפתח לוע עצום ולנחות בצורה זו על היריב, או לנסות לעקוץ אותו בעוקץ המפרקי והגמיש שלו. קורבן עקוץ מורעל ברעל העשוי לגרום בלבול וכהות-חושים, ובמינון חריף יותר, גם תרדמה. בנוסף להשפעה הפנימית של הרעל שחודר לדמו של הקורבן, העוקץ מזיל גם ריר צמיג חיצוני הנוזל על הקורבן מבחוץ, ומתחיל להתקשות במהירות כרשת אפרפרה; קורבן כזה עשוי להטרף מיד, או להגרר בידי היצור אל המאורה שלו בעודו חי, כדי שישקע שם בשנת גסיסה ויתמוסס לאיטו אל תוך קרקעית המאורה, כמצע בשרי, חמים ונוח לגידול ביציו של היצור.
השמועות מספרות, כי לקראשריקה העתיקים והמגודלים ביותר היתה אף התקפה נוספת, אימתנית עוד יותר: יכולת להמיר בבטנם את קורבנותיהם הלעוסים לביצים אדמדמות, מהן היו בוקעים יצורים דמויי פרפר לוהב, המסוגלים להשלח מהפה למרחק מאות מטרים ולהתפוצץ בפיצוץ הרסני של אש ורעל. מסיפור זה עולה, כנראה, כי חלק מהיצורים הללו נלקחו אף להתקפה, ושימשו להנחתת מכות ארטילריה על ביצורים אנושיים.

ערך למערכה : דמויות הרפתקנים עשויות להתקל מדי פעם בקראשריקה האורבים על נתיבי הרים, או מטרידים ישובים נידחים של רועים, ולהתבקש למצוא את מאורותיהם ולחסל אותם, דבר הצופן בחובו לא פעם את הגמול הכרוך במציאת חפצים בתוך הפלסמה המגעילה. מאידך, מקום בו מתרכזים יותר מדי מן היצורים הללו עשוי לרמז על פעילות דאמונית של שאמאן חרקים או חרק כאוס רם-מעלה ששרד אי-כה מתקופת המתופפים בשער, או שמא על קרבתו של אחד המאחזים העתיקים של הכת, אשר נותר בשממונו היחסי לאורך הדורות.

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2003
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.