הארצות של העולמות המוכרים
רקע
כללי | ארצות |
מפלצות | אלים ואמונה |
דמויות |
גזעים
הארכיפלגו של הקטיליאנה
תאור הארכיפלגו
| תושבי הארכיפלגו
| ערים
מרכזיות | פוליטיקה
עדכנית
יתווספו בעתיד: תאורי הדת ואלי
הפנטאון, מפת הארכיפלגו, תאורים מפורטים
של ערים ודמויות, אגדות ועוד.
הקטיליאנה - גאוגרפיה, אקלים וכלכלה
הקטיליאנה, אשר פירוש שמה בלשון
העתיקה של יושביה הינה "העולה ממעמקים", הינה ארכיפלגו המורכב מכ-40
איים גדולים וקטנים, במרחק של כ-2,500 ק"מ מצפון להידרוסט, האיים המרכזיים
יוצרים, פחות או יותר, מעגל בלתי מדוייק אשר במרכזו ים פנימי המכונה "ימת
הקריסטל", בשל בוהק מימיו בשעות מסויימות, וכן בשל מימיו השקטים, החלקים
כראי, כמעט בכל עונות השנה. במרכז האגם עומד האי פריסארדוס, המקום המקודש ביותר
לכל ההקטיליאנים; אי קטן, הנראה כפסגה של הר התקועה במיים, ועליו חורבות עתיקות
ומסתוריות. האי נחשב כ"טאבו" על כל ההקטיליאנים, מלבד במועדים ולצרכים
מיוחדים ומוסכמים. הסיבה הרשמית, כפי שהיא מפורשת בחוקים העתיקים, הינה החשש כי
המלחמות בין ערי הפוליס השונות יגלשו אל המקום הקדוש, וכי אי-מי יעז לתבוע בעלות
על אשר איננו יעד לבעלות כלשהי. כמו כן, חרף היות "ימת הקריסטל" שקטה
מאד לכאורה, היא עשויה להיות קטלנית, בעיקר בשל תופעות קסומות המתחוללות בתוכה.
אגדות עתיקות מספרות על מפלצות שכוחות, עמודים מוזרים העולים מתוך המיים, שערים
שנפתחים בלא התראה ויכולים להעלים ספינה על יושביה, ועוד כהנה וכהנה.
האקלים במרבית האיים הוא קר למדי, ומזכיר במעט את האקלים הרילדאריני, אף כי הוא
מתון יותר. האיים שרויים בערפל שעות ארוכות לא פעם, ברוב עונות השנה, דבר שהופך
אותם מסוכנים מאד לספנים לא מיומנים, במיוחד את המעברים והתעלות הצרות שבין האיים
הקטנים. בחורף, מכוסים האיים מעטה של שלג, וחלק ניכר מהתעלות קופאות. מרבית האיים
סלעיים ומיוערים, כאשר הנוף נשלט על-ידי יער מעורב של עצים נשירים ועצי מחט, אשר
נפתח מדי פעם למישורי אחו דשנים ומלאים בצמחיה גבוהה.
כלכלה: החיטה איננה נפוצה, ולחם
נחשב כמוצר מותרות. הענף הראשי של מרבית התושבים הינו הדייג וליקוט אצות מאכל,
ובמקומות לא מעטים אף רעיית עיזים. כמו כן, קיימים מספר גידולים הנפוצים באיי
הקטיליאנה, ומשמשים מקורות מזון חשובים לאנשיה; האיגמסוס (Igmasos), סוג של זיית שחור-כחלחל ובשרני, העולה בגודלו על זייתים רגילים,
ממנו ניתן להפיק אף שמנים משובחים, שהפכו לענף יצוא חשוב של הערים המפותחות יותר.
גידול חשוב לא פחות הינו הבוקמיאוס (Bukmeos), סוג של
ירק דמוי חציל סגלגל-כהה, אשר מהווה מאכל עיקרי ופרוסותיו האפויות נחשבות לא פעם
ל"לחם" ההקטיליאני.
תושבי הארכיפלגו
ההקטיליאנים מחשבים עצמם בגאווה
רבה כבני התרבות האנושיים הראשונים בעולם הידוע, וטוענים כי ערי הפוליס שלהם
התקיימו במלוא תפארתם תקופה ארוכה מאד טרם ראשית העידן החמישי, ובואן של אלת האור
והואלקיריות שלה. כך למשל, האפוס המפורסם של רוספוליס (ראה ההיסטוריה של הידרוסט,
פרק ראשון), התרחש במאה ה-15 לפנה"ס, מחצית האלף טרם הופעת הולקיריות,
ובתקופה בה יתרת בני האדם, אם התקיימו כלל ועיקר, לא היו אלא בגדר שבטים ברבריים.
אף כי ההקטיליאנים מפורדים לערי-מדינה, קלאנים ושבטים מאז ראשית ההיסטוריה שלהם,
הם רואים עצמם כאומה אחת, וזרים הבאים כדי לכבוש את הארכיפלגו עתידים ללמוד זאת
בדרך מרה מאד. כמו ההקטיליאנים, אף אליהם, לפי המיתולוגיה העשירה שלהם, אף כי הם
לוחמים לא פעם זה בזה, הרי שכולם נתפסים עדיין כחלק מאותו פנטאון מגוון אשר חולש
על איי הקטיליאנה.
המיתוס הקדום ביותר, אגדת
ההקטיליאס, מספר כי בשחרם של ימי קדם, היו ההקטיליאנים ממלכה מאוחדת אחת, לא היתה
עוד כמותה ברחבי העולם, וכל האימפריות האנושיות של העידנים המאוחרים לא נראו אלא
כצל חיוור שלה; אז, לא היתה ארצם ארכיפלגו, אלא ארץ אחת, יפיפיה ופוריה, אשר בה
שלט מלך אחד ביד רמה. אלא שעוצמתם וגאוותם של בני האדם גרמה להם לזלזל באלים
ולהפסיק לעבדם, ובסופו של דבר לנסות ולגזול לעצמם את אורם המקודש של האלים, כדי
למלוך בשמיים ובארץ במקומם. האלים הענישו את בני האדם בחורבן נורא, אשר השקיע את
רוב-רובה של הממלכה לתהומות מצולה. אלא, שאל הים האדיר הידנלוס (הידנלור בפי
ההידרוסטים) חמל על בני האדם, והציל את חלקם ממוות במצולות. את אלו הרדים ובסופו
של דבר העלה רסיסים מארצם היפה בחזרה אל פני המיים, בעולם שהשתנה עד לבלי היכר. כך
באו לעולם הארכיפלגו ההקטיליאני, והאומה ההקטיליאנית.
מסופר, כי לא כל הניצולים שבו בהם לחלוטין מדרכם הרעה; הם התפלגו לקבוצות, וכל אחת
מהן האשימה את האחרות או כמה מהן בחורבן. עד מהרה, החלו הקבוצות נלחמות זו בזו. כך
החלה היסטוריה ארוכה של ערי-מדינה עצמאיות, הלוחמות, סוחרות וכורתות בריתות
לסירוגין, ולעיתים מתאחדות כנגד פולשים זרים. אך לעיתים נדירות אוחד הארכיפלגו,
ואף זאת לזמן קצר בלבד.
יריביהם של בני האדם היו רבים;
יצורים קדומים ונוראים כגון ענקים מעוותים, טיטאנים מרושעים, ילדי מצולה צהובים
ושדי צל רחשו באיים, ולחמו בבני האדם דורות על גבי דורות, מלחמה שלא הוכרעה סופית
עד עצם היום הזה. לא הרחק מהקטיליאנה, מצויה חרסיס הקפואה וההררית, ארץ המפלצות,
ומשם יצאו הידרות ומינוטאורים, חימרות ונחשי ים ענקיים, ושאר מרעי בישין, אשר לא
השלימו עם בוא בני האדם והוסיפו לשוטט ביערות ומתחת להרים, או לפלוש פעם אחר פעם
מחרסיס. כאשר קם בחרסיס ישוב אנושי, רק הורע המצב, באשר הברברים אשר התיישבו שם,
קרובים רחוקים להקטיליאנים, החלו סוגדים למפלצות, ומאיימים על האיים פעם אחר פעם.
אף כיום, מוטל על הקטיליאנה צילו של המפלץ המכשף הקטופולסוס, בן מעוות לצ'אוגארוק
אשר צבר צבאות ודי עוצמה בכדי להתגרות באלים עצמם.
ערים
ועממים מרכזיים בהקטיליאנה
1.
רוספוליס: הישוב העתיק ביותר בהקטיליאנה, והעיר השניה בגודלה דהיום, שוכנת
על כף יבשה הנשלחת לתוך ימת הקריסטל, ונחשבת לעיר המקודשת ביותר על אל הים, ראשו
ואביו של הפנתאון ההקטיליאני. זו עיר עשירה ומלאה שכיות חמדה שמקדשיה בנויים לבן,
ורוב רחובותיה מוצפים, והומים סירות מכל סוג ומין. עיר זו מהווה אף, לדאבון הלב,
אף את המוקד להתקפותיו של הקטופולסוס. העיר עומדת בראש ברית ערי מדינה אשר
בדרך-כלל אינה מתערבת במלחמה הנצחית בין האניתריאה לאריגרטה. תושבי העיר מאמינים
בגדולתו וקדושתו של אל הים, העומד שבעה מונים מעל שאר האלים, ומנסים ללכת בדרכיו
העתיקות, הכל באמונה כי על בני האדם להוסיף ולכפר עוד דורות רבים על חטאיהם
הקדומים, בטרם יזכו למחילה שלמה, יבוא מזור לארץ ותשוב גדולתה.
2.
אריגרטה (ארנהופוליס): אריגרטה המיליטנטנית, הסגורה ומחרחרת
המלחמה היתה מאז ומעולם "הילדה הרעה" של הקטיליאנה. אריגרטה, ובשמה
העתיק יותר ארנהופוליס, הינה עיר מדינה מבוצרת היטב, סגורה כליל בפני מרבית הזרים,
אשר האגדות העתיקות טוענות כי נוסדה בידי אלו מההקטיליאנים הקדמונים אשר כינו עצמם
"אנשי המלך", ושמרו על נאמנות לעריץ העתיק, תחילה בסתר ולאחר מכן בגלוי.
אריגרטה היא אריסטוקרטיה נוקשה, אשר בראשו עומד מלך החולק את סמכויותיו עם האצילים
ושרי הצבא. הארץ מעריצה את המלחמה והכיבושים, וידועה כבעלת פוליטיקה אכזרית, צינית
ובוגדנית למדי.
האלה הראשית של הקטיליאנה היא הידאריס, אלת מלחמה ועריצות חסרת מעצורים, אשר נחשבת
כחלק האפל ביותר של הפנתאון ההקטיליאני. אריגרטה היא מרכז לשכירי חרב, סוחרי עבדים
ושודדי ים, אשר מפיל את חיתתו על מקומות קרובים ורחוקים. השמועות המדאיגות ביותר
היא על ברית אפשרית בין אריגרטה לבין בני קראן, אשר תפר את האיזון עתיק היומין
בארכיפלגו.
3.
הניתריאה: האניתריאה (בשמה הקדום: היניתילופוליס) עיר מדינה החיה בעיקר על
מסחר ונחשבת בת בריתה הקרובה של האימפריה ההידרוסטית; העיר מתנהלת כדמוקרטיה
אריסטוקרטית של "טובי העיר" (קרי, של העשירים), באשר לפי תפיסתם, הרי
שהשושלת היחידה אשר מלכה בזכות על בני התרבות (להבדיל מהברברים), השתחתה והביאה על
בני האדם את זעם האלים. אי לכך, עד שלא יבוא, בצו אלוהי, צאצא ראוי לשושלת (עניין
של אחרית הימים), הרי כל שלטון מונארכי הינו פסול. בעיני רוב תושבי האניתריאה,
נחשב עניין זה כיום כאמונה דתית פורמלית בלבד, שאין לה ממש. מאידך, הרי שעד היום
קיים מיעוט (בעיקר מקרב העניים) החולם ומייחל לחזרתו של המלך העליון האגדי.
מאז ראשית ימיה של הקטיליאנה, האניתריאה ואריגרטה הינן אוייבות מושבעות, אשר
לוחמות זו בזו וחורשות מזימות האחת כנגד השניה באופן תדיר, מלבד קטעי זמן קצרים
בהם התאחדו מול כורח המציאות או אוייב משותף מן החוץ. בעיני תושבי הניתריאה,
אריגרטה, רוחה ושלטונה הינם טומאה ורשעות, בזיון בעיני האלים והאדם, ובעיקר אויב
לחופש, לחוכמות הנעלות ולשאר הדברים הנאצלים בעיניהם.
4.
האמזונות ופליסאריה: הקלאנים הפרועים של נשים לוחמות היו
חלק מהנוף של הקטיליאנה מאז ומעולם. יושבות יער, פרועות ושונאות לערי המדינה, לחמו
בפוליס השונות ובינן לבין עצמן, ואף אחד מהנסיונות לאחדן לאומה של נשים לוחמות
(כגון נסיונה של המלכה פליסיה מהידרוסט) לא החזיק מעמד זמן רב.
המסורות העתיקות מספרים כי בראשית ימי הקטיליאנה, עמדה בראשות האמזונות מלכה, אשר
טענה כי השלטון החוקי על ההקטיליאנים הינו שלה בזכות, וכי העריץ המקולל גזל אותו
ממנה בחוזק יד, ובכך ראשית שרשרת חטאיו. כמו כן, טענה לפי המסורה של האמזונות, כי
הגברים הוכיחו עצמם כמושחתים וחוטאים, ואין הם זכאים עוד לאחוז כוחות בידיהם. אלא,
שבמלחמה הקדומה הובסו האמזונות והתפוררו לקלאנים רבים ושונים. המלכה אבדה, ועמה
שארית תקוותן של נאמנותיה לשוב ולמשול באיים. לא נותרה בליבן אלא שנאה נצחית לאלו
אשר גזלו מהן את המגיע להן, לפי תפיסתן, ואתה טיפחו בליבן במשך דורות על גבי
דורות. גם החוקים המשפילים כנגד נשים שחוקקו ברוב הפוליס לא הועילו, בלשון המעטה,
ליחסים בינן לבין האמזונות.
שינוי חלקי חל לפני מספר מאות שנים, כאשר התאגדו מספר קלאנים גדולים של אמזונות,
מובלות בידי מנהיגות בעלות חזון, והקימו עיר חדשה בליבו של אי קטן ומוגן היטב.
הפוליס החדשה, אשר נקראה פליסאריה, על שמה של המלכה פליסיה, הפכה לעיר משגשגת, אשר
הפכה בתוך שלושה דורות לעובדה קיימת בנוף ההקטיליאני; בנותיה הפרו את המנהגים
הישנים, וריככו מעט את היחס לגברים ואל שאר הפוליס, עם חלקן החלו מקיימות יחסי
מסחר (דבר אשר העלה עליהן את חמתם של כמה וכמה קלאנים פרועים של אמזונות). המשטר
בפליסאריה מזכיר מעט את זה של האניתריאה, מלבד העובדה כי מעל אספת העם ומועצת טובי
האזרחים עומדת מלכה-עוצרת אשר סמכויותיה מוגבלות. נשות פליסאריס מאמינות, בדומה
לאנשי האניתריאה, בשובו של המלך העליון אי-אז באחרית הימים (אם כי בצורה של מלכה
עליונה, משום מה), ומייחלות לכך תמיד בתפילותיהן.
התפקיד שמשחקת פליסאריה בפוליטיקה הינו מורכב: מחד, תעוב בלתי-מתפשר שורר בינה
לבין אריגרטה, על כל אשר היא מייצגת. מאידך גיסא, אף הניתריאה, בה מצב הנשים
בכי-רע, אינה חביבה עליהם. בדרך-כלל, מצויה פליסאריה ביחסים קרים וזהירים עם
האחרונה, ובברית אינטרסים רופפת עם רוספוליס, אשר מנסה מצידה לתמרן בין שתי ערי
המדינה העויינות ולהמנע מלהפוך כינור שני לאחרת ממנה.
5.
אלמאריס: אלמאריס היא עיר יוצאת דופן, הנמשלת בידי משטר תאוקרטי של כוהנים
וכוהנות המשרתים אל האלה מינאריס "הכחולה", אלה רבת עוצמה של תבונה
ואבירות-רוח, אשר הצטרפה לפנתאון בשלב מאוחר יחסית, ולפי המסורה היתה בעבר שלוחה
ועושת דברו של ה-High One, עד אשר פרשה לדרך
עצמאית. חרף היותה חלק מהפנתאון ההקטיליאני, וחרף העובדה כי מאמיניה מכבדים את שאר
אלי הפנתאון, הרי שבאמונתה ישנם סימנים ועקבות רבים למוצאה, וקיים דמיון לא מועט
בין מאמיניה למאמיני ה-High One.
העיר הינה עיר מוזרה מבחינה ארכיטקטונית ומבחינות רבות נוספות, ונשלטת בידי הצבע
הכחול. היא נחשבת, בין היתר, לבירה של מאגיה, לימוד חוכמות ותרבות, העולה בכך בהרבה
על רוספוליס, ורק האניתריאה והאקדמיה העתיקה שלה מסוגלות להתחרות בה. חרף חילוקי
הדעות ביניהן, אלמאריס והניתריאה הן בעלות ברית כמעט קבועות, וכל אחת מוכנה לקבל
את השניה כפי שהיא למען האינטרס המשותף והכיבוד ההדדי. לא פעם, כונתה ברית זו בידי
מעריציה כ"ברית החוכמה".
6.
פרילאסטוס: עיר עשירה מאד ומפוקפקת, הסוגדת בעיקר לאל היין והנשף,
בארוסיוס, אף הוא אל חדש יחסית, אשר מקטרגיו טוענים לדמיון מסויים בינו לבין
סיימר. העיר, החיה בעיקר על גידול ומסחר ביינות משובחים, מפורסמת בהילולות שהיא
עורכת שלוש פעמים בשנה, במסגרתן נשפך היין כמיים, ומעורבות בהן אורגיות פרועות ולא
פעם אף דברים גרועים יותר. ההילולות הללו מהוות מקור הכנסה בפני עצמו, באשר הן
מושכות "תיירים", הן מכמה מהפוליס האחרות, והן ובעיקר מרדיקלים מארצות
זרות, כגון הידרוסט. ידוע לכל, כי קו ספינות מיוחד משייט בין קלינגהאם לפרילאסטוס,
וזאת שלא בכדי.
אף כי הקו הרשמי בהאניתריאה הינו ריחוק ותעוב כלפי מידותיה של פרילאסטוס, הרי ששתי
הערים הינן בעלות ברית; אריגרטה לא מסתירה את רצונה לכבוש את המקום בנהרות דם, דבר
אשר יביא את הניתריאה למצב אסטרטגי קשה ביותר. דעתה של אלמאריס, בעלת בריתה השניה
של הניתריאה, איננה נוחה מן הזיווג הזה, וכוהניה הכריזו לא פעם כי הם אינם רואים
עצמם כבני בריתה של פרילאסטוס, אף כי אין הם שואפים לכובשה. עם זאת, מתוך הבנה
למצבה של הניתריאה, לא נקטו בצעדים מעבר לכך. יריבות ותעוב עז שוררים אף בין
פליסאריה לפרילאסטוס, באשר מאמיני אל היין והנשף נהגו לא פעם לחטוף צעירות
מפליסאריה להיכלותיהם, דבר אשר גרר פעולות תגמול כואבות. מבחינת פליסאריה, טומאתה
של פרילאסטוס זועקת לשמיים, והיא מסרבת לשאת ולתת עמה בכל דבר ועניין - דבר אשר,
לצד מדיניותיה של הניתריאה כלפי נשים, מכשיל כל נסיון ליצור ברית חזקה כנגד
אריגרטה. פרילאסטוס הינה לכאורה מונארכיה, אולם למעשה היא נשלטת בידי הכוהנים
והסוחרים העשירים, אשר מקיימים מועצה פרועה ואנרכית למדי המושלת (איכשהו) בעיר.
7.
לאטיריס: עיר מסתורית זו ידועה גם בכינוי "עיר המחגורת", ושמה
יצא למרחוק כמסתורית והמעניינת שבערי הקטיליאנה. העיר מצויה בתוך יער אלונים עתיק,
וקסם עז גורם לזרים שלא למצוא את דרכם אליה, אלא אם הוזמנו או שאי-מי חפץ ביקרם
(או שהם רבי עוצמה די הצורך בכדי לחדור את הקסם).
לאטיריס איננה מקיימת יחסי מסחר ופוליטיקה עם שאר הערים, ומסוגרת בתוך עצמה.
האגדות מספרות כי בהיכל האדיר שבמרכז עיר זו, חיה אחת האלות של הפנתאון בכבודה
ובעצמה, מליאריס גבירת הגורל והנבואה, הנחשבת גם לאלת הקסם. מסורות הקטיליאנה
רוחשות תמיד כבוד עצום לאלה הזו ולנבואותיה, ולא פעם הלכו גיבורים ומלכים לנסות
להגיע אליה ולשאול את עצתה לפני החלטות הרות גודל. השמועות על העיר הן מעטות,
ומספרות על עיר מוזרה הבנויה בנוסח עתיק מאד, כולה רוחשת פלאות והתרחשויות מוזרות,
ותושביה שונים מאד מיתרת תושבי הקטיליאנה, וכוללים ביניהם מספר לא קטן של בני
גזעים מסתוריים ורבי עוצמה.
8.
אולנאסוס: עיר ההר הפרועה, או "עיר האש", הינה עיר אלימה
ומסוכנת, היושבת על האי נאסוס, האי היחיד בהקטיליאנה בו מצוי הר געש פעיל, ועליו
חלק מפרסנתה. העיר אלימה מאד ועויינת לזרים, אולם בניה ידועים כחרשי נשק מצויינים,
ורבים מהם מתמחים בקסמי כאוס. העיר הינה, מזה דורות על דורות, בעלת בריתה העיקרית
של אריגרטה, ובלא ספק "מחסן הנשק" הגדול שלה. ביתר הפוליס ובקרב
האמזונות, כלי הנשק מתוצרת אולנאסוס הם נדירים ויקרים מאד.
אולנאסוס נמשלת בידי מלך כוהן שסמכותו בלתי מוגבלת, הסוגד בעיקר ל-Norastus, אל האש, אשר יודעי דבר מזהים אותו עם בן האלמוות שנפל, קראוגון
"רוח האש" (ראה דאמרדום). מדובר בעריצות פרועה וחשוכה. מאידך גיסא,
בניגוד למרבית ערי הפוליס, אולנאסוס אינה מפלה נשים לרעה, ונשים משמשות בה כוהנות
ולוחמות. מן הסיבה הזו, העיר מצויה בברית עם רבים מהקלאנים היותר אפלים ויותר פרועים
של אמזונות, היכולים להחלץ לעזרתה ביום פקודה.
המצב
הפוליטי העדכני
לכאורה, לא מוטרדים ההקטיליאנים
במיוחד בשל המצב מחוץ לארכיפלגו שלהם. גאוותם של ההקטיליאנים מאז ומעולם היתה כי
שום כובש מבחוץ לא הצליח לכבוש את אייהם, ולמצער שלטונו היה קצר מאד.
"הקטיליאנה אינה אלא קבר מר לברברים הקמים לשעבדה", כפי שנהוג לומר בקרב
תושבי הארכיפלגו. ההקטיליאנים, אשר הביסו בעבר הרחוק את הטיטאנים בני הסאראו והדפום
בחרפה מחופיהם, ובעבר היותר קרוב סילקו בבושת פנים את החרסים ואת לגיונותיה הבלתי
מנוצחים לכאורה של "הברית האפלה" של קיידרהרץ ועלפי הסערה, גאים במסורתם
ובעמידותם. גורמים פוליטיים מבחוץ, כגון הידרוסט, אשר משפיעים באיי הקטיליאנה,
יודעים היטב היכן עובר הגבול, ונמנעים לחצותו, פן יבולע להם.
חרף זאת, השמועות על המאורעות המדאיגים במערב, מיבשת ארקוויליירי הגיעו
להקטיליאנה, וחבורות הרפתקנים ו"גיבורים" (כפי שהם מכונים שם, לעיתים)
יצאו לאותם שדות קרב רחוקים. אלו מהם שחזרו הביאו עימם שמועות מדאיגות מאד. גם
המאבק הפנימי באויידנשלוס, חורבן עירן של אמזונות האש והסיכוי ההולך וגדל כי ממלכת
אבירי הצפון תשנה פניה לממלכת זדון הפך מוקד לשמועות ודאגה בקרב נתיני הפוליס
השונות. מאורע כזה עשוי, בסופו של דבר, להעמיד ברית אפלה חדשה שתגיח מהמארב ויתכן
ותסתער על הארכיפלגו בכוח עצום. מדאיגות עוד יותר הן השמועות כי הקוסם התכול
סורטיר, המנהל את כח הביעותים החדש במערב, כבר שלח את סוכניו לרחרח בהקטיליאנה.
עניינים עכשוויים יותר הם גלגולה הנוכחי של המלחמה המתמדת בין הניתריאה לאריגרטה.
הניתריאה, אשר נתמכת מבחוץ (אם כי לא בסיוע צבאי ממש) בידי כוחה של הידרוסט,
הצליחה להנחיל לאריגרטה בעשר השנים האחרונות שתי מפלות משפילות, ומספרים כי רק
העויינות הישנה בינם לבין פליסאריה, והססנותם של שועי רוספוליס הנאבקים בצרות
משלהם מונעת מדמוקרטיית "טובי האזרחים" מלאסוף מאחוריהם ברית שיכולה
לסכן, לראשונה מזה מאות רבות של שנים, את עצם קיומה של אריגרטה. רבים בערי הפוליס
השונות מדברים על נסיון לגשר על הפערים העתיקים וליצור ברית אשר תדחק סוף-סוף מהאיים
את הרוח הרעה אשר אררה אותם מאז ימי בראשית. באותה עת עצמה, מודאגת רוספוליס מכוחו
המפלצתי המתעצם של הקטופולסוס, שלוחו של צ'אוגארוק ומושל מפלצות הים, ועל הצלחות
לכאוריות שלו במאבק מסתורי מתחת למצולות. מעולם לא רבו הפשיטות על רוספוליס מתוך
הים עצמו כבשנים האחרונות.
אריגרטה, מצידה, אינה שוקטת על
שמריה, ומנצלת את אי-האחידות והפילוג בקרב אויביה כדי להתאושש ולצבור כוחות למלחמה
חדשה. השמועות החדשות מספרות כי אריגרטה רכשה מחרסיס מפלצות רבות, אשר יצעדו לצד
חייליה במלחמה הבאה: מינוטאורים וחימרות, ולפי אחת השמועות אף גורגונות מזרות
איימים. כמו כן, התהדקו לאחרונה עד מאד הקשרים בין אריגרטה לבין קרונזורק, וכמה
משועיה ביקרו אצל הקייסר המפחיד נור-דארן (ראה ערך). החשש הגדול באיים הוא כי
אריגרטה תתפתה לשבור את האיזון העתיק, ותקרא לצבא הקראן לעזרתה בעת הצורך. כך או
כך, שני הצדדים משפרים עמדות לקראת המלחמה הבאה, אשר תפרוץ במוקדם או במאוחר.
ברקעם של כל המאורעות הללו מרחפת
גם הנבואה אשר באה מעם מליאריס, על תום העידן החמישי, דבר אשר עשוי להקנות
למאורעות הבאים חשיבות מעל ומעבר למתוכנן ולצפוי בקרב בני הארכיפלגו.
·
בחזרה אל דף האינדקס של ארצות העולם הידוע
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The
Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום