ההרפתקנים של העולמות המוכרים
רקע
כללי | ארצות | מפלצות | אלים ואמונה |
דמויות | גזעים
אנרי דה לה-וירלין
מקצוע: סייף
מראה חיצוני:
אנרי, גבר צעיר ונאה בשנות ה-20 לחייו, הוא ברנש גבה קומה ורזה, בעל פנים שזופות
במקצת, שער חום-שחור מסוגנן, הקלוע בצמה טאלוריאנית עשויה היטב מאחורי ראשו, שפם
דק ומטופח, ועיניים אפורות-בהירות, הנוצצות לעיתים קרובות בזיק נמרץ של התלהבות
רומנטית, נחישות או כעס, לפי העניין. בכל מקרה (אלא אם כן הוא יוצא כליל מכליו)
עוטים פניו ארשת זו או אחרת המביעה גאווה מסוגננת היטב, היאה לצורה בה הוא טופס את
מעמדו.
אנרי הוא גנדרן למדי, והדבר מתבטא היטב בדרך בה הוא מנסה להקפיד על כל פרט ופרט
בלבושו, זאת הן (ובמיוחד) בארועים חברתיים והן במהלך הרפתקאות; בדרך-כלל, הוא מחבב
גלימות או מעילים טאלוריאנים אופנתיים בצבעי האדום או הארגמן, עם שוליים שחורים,
כאשר מתחת (בעת הצורך) הוא עוטה שיריון מתכת קל בגווני הכסף. בעת קרב, הוא עוטה על
ראשו קסדה מעוטרת שחושלה במיוחד עבור טעמו, אולם אנרי הפסיק מזמן להיות שבע-רצון
ממנה, והוא מחפש כעת משהו יפה, מיוחד (וקסום) שיהלום אותו יותר.
כאשר הוא אינו בהרפתקאות, הוא מוסיף למעיל מכנסיים טאלוריאניות עשויות משי יקר,
ונעלי נשף מצוחצחות היטב ומרוחות חומר נוצץ דמוי לכה שקופה. בכל מצב, כמעט, הוא
יחגור חרב בחגורה כסופה ורחבה, שאבזמה עשוי כסמל המשפחה של שושלת דה לה-וירלין:
דרקון אפור-כהה הבוקע מתוך מערבולת מסתחררת ומחזיק אבן חן לבנה בוהקת וזוהרת בפיו.
קולו של אנרי הוא קול טנור מתנגן. ההידרוסטית שלו טובה מאד, אולם טבולה במבטא
טאלוריאני מלודי, בו הוא גאה מאד ואינו טורח כלל ועיקר לנסות ולטשטשו. זאת, כאשר
הוא רק מחכה כי חצוף זה או אחר ינסו לעלוב בו על כך, מה שיזכה אותם בלקח מהיר, מר
וכואב.
תולדות חיים:
אנרי נולד וגדל בטירת משפחתו, טירת
וירלין העתיקה ומוקפת הכרמים שבמרכז טאלורי, במרחק של כ-180 קילומטרים בלבד מעיר
הבירה טור-רויאל, בנם של הרוזן והגנראל המפורסם בריאן דה לה-וירלין ואשתו איזבל.
אנרי נחשב, כבר מגיל מוקדם, ליורשו לעתיד לבוא של אביו בן האצולה, וזכה לקבל חינוך
בהתאם, לפי המקובל בטאלורי של אותם הימים. בין היתר, לקח אותו אביו מספר פעמים
בילדותו לבקר בחצר המלך ולראות את שועי המדינה. אנרי אהב מאד את הביקורים הללו,
ואת היחס הלבבי שהעתירו עליו באי חצר המלכות (אשר כיבדו מאד את אביו). במיוחד, אהב
אנרי את המלכה הצעירה (דאז), שטפאני, בתו של מלך איירנוסט[1].
אנרי, שהיה בעל נפש הרפתקנית וסקרנית מנעוריו, אהב אהבת נפש את סיפוריה על בית
אביה ועל ארצה המרוממת וכמעט סוגד להרפתקנים ולאבירים רבי מעללים, ובמיוחד את
הסיפורים העתיקים על אודות ביירון הזהוב וכריסטין הוליספיר, אותם היתה המלכה מספרת
לפרחי האצולה הטאלוריאנית ברצון רב.
כאשר מלאו לאנרי 12 שנים, נשלח אל הרב-אומן הידוע והשחצן הויקונט פייר
דה-לוראסייל, אשר ניהל בית ספר יוקרתי לסיוף בשם "להב האדאמנט", אליו
התקבלו אך ורק בני המעמד הגבוה. אנרי היה מוכשר, אולם לא הסתדר במיוחד עם פייר
השחצן, אשר היה נוטה להעליב ולהשפיל את תלמידיו בכל הזדמנות שהעלו את זעמו (דבר קל
ביותר לעשותו), זאת מלבד שניים או שלושה חניכים חביבים עליו, שבאו ולא בכדי מחצר
הארמון או מבתי אצולה הקשורים עמו בקשרי עסקים.
מושא גאוותו חסרת הסייגים של הרב-אומן היה בנו, ז'ואל, ברנש מוכשר מאד (עד כמה
שאנרי שונא להודות בכך – לא פחות ממנו), אולם אחד הטיפוסים השחצנים, המאוסים
ובלתי-סימפטיים ביותר שניתן להעלות על הדעת, וזאת אף יותר מאביו, שאף הוא לא היה
טיפוס חביב, בלשון המעטה. בין ז'ואל לאנרי, שהיו ככל הנראה שני התלמידים המוכשרים
ביותר, פרצו עד מהרה סכסוכים שהפכו לשנאה יוקדת. הויקונט פייר, כצפוי, צידד תמיד
בבנו האהוב, והיה מתעלל באנרי, משפיל אותו וטוען כי הוא חסר-כשרון כבול עץ, ועליו
ללכת וללמוד לארוג בנול ביחד עם אחותו (זאת באשר פייר היה שוביניסט מושבע לא פחות
מאשר היה שחצן). המשבר הסופי פרץ כאשר פייר סירב במפגיע לקחת את אנרי לנבחרת בית
הספר אשר נשלחה לייצגו בתחרות הסיוף השנתית לנערים בני אצולה אשר נערכה בחצר המלך.
זאת, תוך שהוא לועג לו ומצווה עליו להשאר ולטאטא את כל בית הספר בתור עונש על
דבר-מה בו לו היה אנרי אשם כלל ועיקר.
אנרי הזועם, אשר היה על סף דמעות, נמלט מבית הספר וחזר לבית אביו.
הרוזן דה לה-וירלין לא היה מרוצה מכך, בלשון המעטה, על אף כי הבין את מניעיו של
בנו. תחילה, ניסה לשכנעו לחזור ואף רב עימו בעניין זה, אולם אז בא המזל לעזרת
אנרי; באחוזת דה לה-וירלין עצרה זמרת עלפית זהובת שער אשר כינתה עצמה "Goldendew". לאחר סעודת ערב על שולחנו של הרוזן,
כאשר התגרו בה שניים מקציני המשמר אשר שתו לשוכרה באותו ערב, גילה אנרי כי העלפית
דקת הגזרה והתמימה למראה הינה סייפת מעולה, אשר הצליחה להכניע את שני הקצינים
הותיקים בתוך דקה קצרה. אנרי התחנן בפני אביו כי יניח לזמרת זהובת השער ללמד אותו
סיוף במקום הרב-אומן פייר. הלה התנגד בתחילה לשכור טרובאדורית זרה ובת-בלי שם עבור
בנו, אולם בסופו של דבר השתכנע והסכים לכך בלב כבד.
אנרי למד אצל Goldendew מעל שנה
וחצי, ונהנה מכל רגע. העלפית זהובת השער, מלבד היותה מורה מעולה, התגלתה כבעל מזג
עליז ופרחחי מאד, לא הקפידה על אנרי בענייני משמעת, בלשון המעטה, ולפחות פעמיים
סייעה לו לבצע תעלולים כנגד תלמידים שחצנים ומרגיזים מבית ספרו של פייר שהזדמנו
לעיירה לה-וירלין. מלבד סיוף, למד אנרי ממורתו אף מעט שירה רומנטית קלילה. זאת,
שכן מורתו טענה במפגיע כי אין סייף ראוי לשמו שאינו יכול לחרוז בלדת אהבה סוחפת,
או פזמון מתגרה וקולע כדי להפוך את יריבו ללעג ולקלס.
נקודת המבחן לאנרי ולמורתו המוזרה הגיעה, כאשר התקרב אנרי לגיל 16,
אז לקחה אותו Goldendew לתחרות הנערים שהתקיימה באותה שנה בחצר
המלך. את אותם רגעי אושר, לא שכח אנרי מעולם; כיצד, תחת הנחייתה של מורתו העלפית
הצעירה למראה, הביס אחד-אחד את יריביו לתחרות, כולל תלמידיו השחצנים של מורהו
לשעבר. בסופו של דבר, בגמר קשה ורווי שנאה, הצליח להביס את ז'ואל דה-לוראסייל
ולזכות במקום הראשון. כאשר התפרצו ז'ואל ואביו בזעם, מנסים לפסול את התחרות ולטעון
טענות שונות, הטעימה אותם Goldendew מלוא החופן עקיצות לגלגניות
כאלו, אשר הבריחו את שניהם מחצר המלך סמוקי פנים כעגבניה.
עונג נוסף הזדמן לאנרי חודש לאחר מכן, כאשר פייר וז'ואל הזועמים ניסו לקחת נקמתם
כאשר שילחו כנגדו וכנגד Goldendew חבורה גדולה של בריונים
חמושים, כאשר חגגו שניהם את הנצחון בפונדק העיירה לה-וירלין. אנרי סייע למורתו
ללמד את הבריונים שיעור מכאיב מאד באומנות הסייף, ולאחר קרב קצר, ברחו הללו מן
הפונדק בצרחות אימה.
בין לבין, פרצה מלחמת ארבע השנים העקובה מדם בין האימפריה ההידרוסטית המתחזקת לבין
הברית טאלורי-איירנוסט. לאנרי לא הותר תחילה להתגייס, לזעמו הרב, ורק כעבור שנתיים
גוייס לחיל משמר אשר בילה את מרבית המלחמה בתפקידי עורף חסרי משמעות.
הסוף הנורא של המלחמה (מבחינה טאלוריאנית, כמובן), נחת על אנרי המופתע כברק; הצבא
ההידרוסטי האדיר, מובל בידי המשנה למלך, הקוסמת האדירה מארג'ורי קאנינגהאם, ביצע
פלישת בזק לא צפויה אל תוך עומק טאלורי. הצבא הטאלוריאני אשר נשלח כדי לקדם אותו
הובס ונמחץ כליל בקרב הנורא ליד הכפר קיי-קווירי, לא הרחק מהבירה טור-רויאל. אביו
של אנרי נפל בשבי והובל להידרוסט ביחד עם שבויי מלחמה רבים אחרים, אשר נפלו בידי
המנצחים בהמוניהם. הגאווה הלאומית הטאלוריאנית נופצה לרסיסים, ועד מהרה כפו
ההידרוסטים על המנוצחים שלום משפיל, אשר העביר חלק ניכר מרצועת החוף הצפוני של
טאלורי ל"חסות" הידרוסטית.
באותו לילה מר לאחר שנודע לו לראשונה כי אביו נפל בשבי והובל
לגלות, חלם אנרי חלום מוזר ומפחיד, בה ראה פנים מוצללות של אשה צעירה, בעלת עיניים
אפורות נוצצות, מוקפים בלהבות, כאשר ברקע מחושלת חרב שחורה מוזרה. חלום זה חזר עוד
פעמים רבות בשנים לאחר מכן, כאשר מדי פעם מעורבים בו מחזות אימה על דרקונים איומים
וקרבות נוראים ועקובים מדם. אמו והכומר של הטירה לא התייחסו לחלום ברצינות, אלא
ראו בו תגובה טבעית לתבוסה ולנפילתו בשבי של אביו, ואמרו לאנרי לנוח ולהרגע.
אולם טאלורי עצמה לא נחה; התבוסה הטילה את הארץ הגאה לשעבר לכאוס;
מינוטאורים פלשו מההרים בדרום, ואצילים לחמו זה בזה, כאשר ההידרוסטים מסייעים
ומממנים את שני הצדדים כאחד. ואזי, החל הסיוט האמיתי; גדודי המהפכנים של
ז'אן-קולוז-באביין, אשר נשבעו לטהר את הארץ בדם ואש מכמרים ובני אצולה. מולם,
התייצבה ברית של אצילים פיאודליים ממערב טאלורי, בראשות הדוכס הזקן דה-רוקור.
בקרב ויל-טורמיזאן (סתיו 2436), שהיה קרב קשה ועקוב מדם בו נפלו אלפי אנשים משני
הצדדים, נפל בסוף הנצחון לצד המהפכנים, דבר אשר ביסס את שליטתם בחלקים גדולים של
הארץ, וחודשים ספורים לאחר מכן פתח בפניהם את שערי טור-רויאל. המלך הפך לבובה בידי
ז'אן-קולוז-באביין המפחיד, אשר אנשיו החלו מוציאים להורג כל כומר ואציל שעלה בידם
למצוא.
ממש ערב הקרב הגדול בויל-טורמיזן, קיבלה אמו של אנרי לידיה מכתב
ממורתו לשעבר של אנרי, Goldendew (או בשמה
האמיתי, כפי שגילה אותו אנרי, אמרייל דה לה-קאלאסט), שהצליחה ליצור קשר עם אביו,
אשר שוחרר מהשבי וחי בהיידרקרון. הרוזן דה לה-וירלין הפציר באשתו למכור במהירות את
האחוזה ולהצטרף אליו בהידרוסט. נודע לו, כי כוחם של המהפכנים חזק יותר מאשר שוער,
וכי אי-מי מסייע להם מאחורי הקלעים, כך שנצחונם כמעט מובטח. לפי המכתב, הציעה Goldendew להמתין למשפחה בנקודת מפגש מוסכמת ולסייע
בידם לעבור את הדרך המסוכנת עד לנמלי הים של טאלורי.
אלא, שהגבירה הגאה איזבל דה לה-וירלין סרבה לעזוב את האחוזה העתיקה
ו"להגר כפליטה עלובה אל הידרוסט ארץ האויב", וטענה כי "האל
הכל-יכול, הזוהר המבורך, יגן על בכירי בניו, האצילים, ויתן להם תהילה ונצחון".
שטות זו עלתה למשפחה כולה ביוקר; שבועות מעטים לאחר מכן, נודעו תוצאות הקרב הגדול
בויל-טורמיזן, ולא היה עוד איש שירצה לקנות אחוזת אצילים מאויימת. במאוחר, החליטו
בני המשפחה להמלט באישון ליל צפונה, כדי לנסות ולמצוא את Goldendew ולהעזר בה, אלא שגם כאן
התעכבו יתר על המידה; הרוזנת התעקשה לקחת חפצים רבים מדי, וניהלה את ענייניה
באיטיות.
ואזי הכה
בהם האסון; אחד המשרתים, אנדרה השוער, הלשין על כוונת המשפחה להמלט לסוכן של
המהפכנים, והסגיר את הדרך הסודית ממנה התעתדו לצאת מן הטירה באישון ליל. כאשר
הגיחה השיירה מהמנהרה הסודית, המובילה אל עמק לא הרחק מהטירה, חיכו להם שם עשרות
רבות של מהפכנים. אנרי, כמו גם קומץ השומרים הנאמנים של אביו, לחמו כמטורפים, אלא
שציפתה להם הפתעה לא נעימה. התוקפים הונהגו בידי לא אחר מאויבו הותיק של אנרי,
ז'ואל דה לוריסיאל, אשר הפך מסיבה מסתורית זו אחרת למהפכן, ויתר על תארי האצולה
שלו, התחבר לקולוז-באביין ושינה את שמו ל"האזרח ז'ואל".
בפעם
השניה בתולדותיהם, נערך קרב חרבות ארוך ומתיש בין אנרי וז'ואל. אלא שהפעם היתה
התוצאה שונה; אנרי היה עייף ומותש, ואילו ז'ואל צבר נסיון ועוצמה רבים מקרבות רבים
בהם השתתף לצד המהפכנים. סוף-דבר, הוכרע אנרי ארצה, פצוע קשות. יתר בני המשפחה
ששרדו, אימו ודודתו של אנרי, אחיו הצעיר ואחותו, נלקחו על-ידי המהפכנים לעיירה
סמוכה, שם הוצאו כמעט כולם להורג בו-ביום, כאשר הועלו אל כיכר הגיליוטינה שהקימו
שם אנשי הדמים. בדיעבד, נודע לאנרי כי מכולם נותרה בחיים רק אחותו קלודין, שהיתה
אז בת 17. אחד המהפכנים, שניהל בית-בושת בשולי העיירה, לקח אותה בתור שפחה. חודשים
מספר לאחר מכן, כאשר בעל בית הבושת נהרג בקרב סרסורים, הועברה קלודין לבית בושת או
למקום אחר בעיר הגדולה ויל-טורמיזן, ועקבותיה אבדו.
אנרי ניצל
מוות אך ורק משום שז'ואל חשב שנהרג, ומיהר לעזוב את המקום; מאוחר יותר שמע אנרי כי
יריבו שמע שמועה כי Goldendew נמצאת בדרכה למקום, מלווה בחבורה של הרפתקנים
מיומנים ופרשים מאנשי דה-רוקור, ולא התכוון להתקל בה כאשר אנשיו עייפים, פצועים
ומעטים. אנרי נמצא בידי חבורת מהפכנים אחרת, שהגיעה למקום בבוקר המחרת, כדי לפנות
את ההרוגים. מפקדה של אותה חבורה, שלא הכיר את אנרי הלבוש שיריון פשוט, חשב אותו
לאחד משומרי הטירה שנפצעו בקרב, ואי לכך הושלך לעגלה ביחד עם יתר הפצועים, ונגרר
אל בית חולים מזוהם בעיירה הסמוכה. לאחר שהחלים מעט מפצעיו, נגרר אל שופט, שהרשיע
אותו ב"שירות הריאקציה והאצילים אויבי העם", אבל מפאת גילו הצעיר, לא דן
אותו למוות, אלא ל"חינוך מחדש בעבודת כפיים". אנרי הובל לעיר הבירה
טור-רויאל. שם ניתן כפועל-אסיר לאחד המהפכנים, "חבר מועצת התרמידורים"
שארל דופרה, אשר בבעלותו היו מפחה ונגריה גדולה, אשר הוחרמו מבעליהם הקודמים, אציל
זוטר שנתפס, עונה והוצא להורג.
החיים אצל דופרה היו סיוט; דופרה התייחס ל"חניכים" כעבדים לכל דבר, והיה
מלקה אותם בשוט וברצועה בכל ערב, לאחר ששתה לשוכרה יחד עם ידידיו המהפכנים, אשר
היו מתפארים ליד השולחן בהוצאות להורג, גנבות ומעשי זוועה שעשו. יתר על כן; דופרה
קיבל לרשותו גם ארבע נערות צעירות מבנות האצולה הזוטרה כדי "לחנכן מחדש להיות
נשים פשוטות ועובדות", ואת אלו היה מטריד ואונס לא פעם באלימות מרובה. כאשר היה
מזנק למיטתן שיכור, ערום ונוטף זעה, היה צורח תמיד בקול גדול "קבלו את המהפכה,
בנות!".
לאחר שנה
של שבי ועבדות, לערך, הגיע לבקר את דופרה אחד מידידיו "התרמידורים",
הקולונל העגול והמדושן ויל בארנו; השניים שתו לשוכרה עד שעת ליל מאוחרת, ואז באו
על חדר העבדים להתענג, כששוטים בידיהם. דופרה הציע לידידו הקולונל "בשם
החופש, השיוויון והאחווה" להשתמש בשירותיהן של השפחות, אלא שהקולונל לא חיבב
בנות דווקא; וכך, שיכור כלוט, התנדנד אל מיטתו העלובה של אנרי ודרש ממנו בקולי-קולות
להתחיל להפשיט ולעסות אותו. אנרי כבש את זעמו וניצל את ההזדמנות לבצע תעלול; כאשר
החל מפשיט את השיכור השמן ומסיר את חגורתו, תפס במהירות את חרבו של הקולונל ודקר
אותו למוות. לאחר מכן, נמלט באפלת הלילה, כשהוא גונב מעט מכספו של הנגר המרושע. הלה,
שהבחין בגנבה, תפס אלה מסומרת ורדף אחריו, אולם הוא היה שיכור מדי כדי להוות יריב
רציני. אנרי פגע בדופרה בשתי מכות חרב, אשר פצעו אותו קשה וגלגלו אותו במורד
מדרגות. לאחר מכן הצליח להמלט מבית המלאכה, ביחד עם אלכנסדרין דה-מוסארד, אחת
מבנות האצולה הצעירות ששימשו כשפחותיו של דופרה.
מעלל זה
פתח סדרה של הרפתקאות ומרדפים; עד מהרה, נפוצה בעיר השמועה כי בן אצולה צעיר
התמרד, הרג את אחד מבכירי התרמידורים ופצע קשה שני. "צהובי המעילים",
פרשי המשמר וציידיו המזוויעים של קולוז-באביין רדפו אחרי אנרי ואלכסנדרין, והם
נמלטו בדרך לא-דרך צפונה, לעבר ערי הנמל הגדולות בצפון מערב טאלורי הנתונות לחסות
הידרוסטית. במהלך מסעו, שב אנרי וחלם את אותו חלום שרדף אותו מאז, והפעם ראה אף
ארץ עולה באש, וצבא אכזרי ואדום-מדים צועד בינות לעיירות הרוסות, קוסם מוזר העובד
על יצירת אומנות מוזרה בחדר מלא אדים ססגוניים, ועוד.
בסופו של
דבר, בעיר הנמל, נפרדו אנרי ואלכנסדרין; היא עברה לגור אצל קרובי משפחתה בעיר,
והוא חיפש אוניה המפליגה להיידרקרון בירת הידרוסט, כדי לחפש שם את אביו; בנמל, עבר
אנרי את ההרפתקאה הרצינית הראשונה שלו, כאשר הסתבך עם בעל פונדק מלחים שהיה מסמם
כמה מאורחיו העניים כדי למכור אותם כמזון לאנשי עכביש רעבתניים מהעולם התחתי. אנרי
גילה את דרך הפעולה הזו, טיפל בפושע ובבריוניו, ואזי רדף אחרי אנשי העכביש אל תוך
האולם התחתי, עד שמצא את הקן שלהם וחיסל אותו, כולל את הלרוות הטורפות שגדלו שם.
לאחר מכן, היה בידו די כסף כדי לקנות כרטיס באוניית נוסעים שהפליגה אל היידרקרון,
אליה הגיע בשלהי הקיץ של שנת 2438 לסה"ה.
שם, ברובע
הטאלוריאני החדש שהוקם, רובע רוסארלאט[2],
פגש אנרי את אביו, אותו לא ראה למעלה משש שנים. הפגישה היתה שמחה. הרוזן בריאן,
אשר שמע על סופה העגום של משפחתו חודשים רבים קודם לכן, סבור היה כי גם בנו נמצא
בין המתים, ושמח מאד כי התבדה.
מאז, חי
אנרי ברובע רוסארלאט, שב לתפקד ולהראות כממשיכו ויורשו של אביו, כבאותם ימים ישנים
וטובים בטירת המשפחה. אנרי, שלמרות כל סבלותיו התגלה כצעיר תוסס ופעלתן, הצליח
להשתלב היטב בחברת צעירי הרובע, ולשבור לבבות רבים של בנות הרובע בפונדק "הצפצפה
העליזה". אלא, שמספר דברים הוסיפו לטרוד את מנוחתו; ראשית, אנרי רצה מאד נקמה
במהפכנים ובכל בעלי בריתם, משגילה את קיומם של הרדיקלים ההידרוסטים, קרוביהם ובעלי
בריתם של המהפכנים, התמלא בתעוב וברצון לפגוע בהם. כמו כן, החלום שב והטריד אותו,
והפעם חזק ומרשים הרבה יותר, כאילו ניתן לו אות כי הפתרון מצוי דווקא בהידרוסט. שלישית,
הוא החל משתעמם מהחיים השלווים ברובע, והחל חושב על הרפתקאות חדשות אשר יבססו את
מעמדו כסייף דגול היאה לשושלת דה לה-וירלין. כמו כן, החל אנרי (גם בלחצו של אביו),
לחשוב על כך כי הוא צריך להנשא יום אחד, ולו כדי לשמור על גחלתה של השושלת. אלא,
שאנרי מסרב בעקשנות לשידוכין לבת אצולה מן הסוג הבטלני, שאינו יודע לעשות דבר מלבד
לארגן מסיבות ולקנות שמלות.
תחילה, הרהר מעט בבריגיטה פון הורנתאו, שאיתה ועם רג'ימנט הסערה החל אנרי מסתובב,
ומסייע להם במלחמתם ברדיקלים. אלא, שהאצילה הקיידרהרצית, עד כמה שכיבד אותה, נראתה
לו אכזרית, קרה וחסרת מעצורים יתר על המידה בשבילו.
אנרי זועזע והתמלא תאוות נקם, כאשר שמע כי יריבו השנוא, "האזרח ז'ואל"
הגיע להיידרקרון, והפעם בתור סגן השגריר של המהפכנים באימפריה ההידרוסטית. אנרי הבטיח
לעצמו, כי ביום מן הימים, בקרוב, יפגשו השניים לקרב חרבות שלישי, מכריע ואחרון, בו
ינקום את דם אמו ובני משפחתו האחרים.
אופי והתנהגות, שאיפות:
באופן מפתיע, למרות כל הסבל שעבר, לא רק שאנרי לא הפך לקודר ודכאוני, ואף לא לדמות
נאצלת מלאה עצב פנימי עמוק (כגון שותפו להרפתקאות, הטרובאדור העלף טריסטראם
פלאנדרס). לכאורה, או לפחות כלפי חוץ, אנרי התאושש, וחזר להיות צעיר רומנטי ומלא
חיים, שניתן היה למוצאו לא פעם בערבים חמימים בפונדק הרובע, מפטפט ומספר בדיחות
לחבריו ליד שולחן עמוס משקאות, שר שירי עם קלילים או מחזר בלהט אחרי נשים יפות ('רק
כדי לשמור על כושר', כדבריו).
אלא, שאנרי רחוק מלהיות רומנטיקן תמים או אציל צעיר והולל; מתחת פני השטח, הושפעה
אישיותו עמוקות מהסבל שעבר. מתחת למסווה הרומנטי הקליל, הוא הפך לגבר קשוח ומחושל
היטב, בעל מוטיבציה עצומה להוכיח את עצמו היכן שצריך והיכן שלא, וחוש כבוד מאד-מאד
מפותח. מתחת לפני השטח, בוערים בו זעם רב ורצון לנקום, שגורמים לו תזזית וחוסר
מנוחה. מסיבה זו, קשה לו תמיד להמתין בסבלנות, וכמעט תמיד הוא חש עצמו מחוייב
לעשות דבר-מה.
בניגוד לבריגיטה הקרה והמחושבת, אנרי עשוי לפעול בפזיזות תחת זעם,
וכדי לשמור על כבודו בעיני ידיד ויריב כאחד. מאידך גיסא, הוא רחוק מאד מלהגיע
לאכזריותם של חברי רג'ימנט הסערה, אפילו אל מול רדיקלים מאוסים.
אנרי, כרבים מבני מעמדו, אוהב מאד דו-קרבות בחרב (בין אם על ליבה של אשה, ובין אם
מכל סיבה אחרת), ואינו מפספס אותם כמעט לעולם, גם אם הסיכון גבוה. הוא יודע היטב
כיצד ללגלג על יריב באמצע קרב סיוף ולהוציא אותו מכליו, למרות כי ניתן לעשות אף לו
את אותו הדבר עצמו.
למרות כי הוא חי בהידרוסט, אנרי לא שכח מעולם מי פגע במולדתו והשפיל אותה, ואי
לכך, הוא דואג תמיד להפגין גאווה טאלוריאנית, ואיננו ממהר לבטוח בהידרוסטים,
במיוחד בכאלו שנראו לו מעורבים בהשפלת טאלורי. הוא תמיד גאה לומר כי הוא
טאלוריאני, ודובר הידרוסטית במבטא תואם – כאשר הוא רק מחכה לביש המזל שיעז לנסות
ללעוג לו או להשפיל אותו על כך. אנרי בז בסתר ליבו להידרוסטים ולאימפריה שלהם
כמוכי שחיתות ורקבון, וצופה כי הם יספגו מהלומה בקרוב, בין אם מקיידרהרץ ובין אם
מאוייב אחר. אזי, כך הוא חולם, תקום טאלורי מהריסותיה, תתאחד ותקיא את המהפכנים.
הוא עצמו רוצה מאד להיות שם, בתור סייף מהולל משכמו ומעלה, שיקח חלק בשחרור
ובקרבות מלאי התהילה שיבואו.
בינתיים, אנרי שואף למצוא לעצמו מישהי שתהיה שותפו לדרכו, ולנצח בכמה שיותר אתגרים
והרפתקאות (עדיף הרפתקאות אפיות ששמן ופרסומן לצידן), כדי שהכל ישאו את שמו של
הסייף הצעיר ממשפחת דה לה-וירלין. למעשה, שאיפותיו מעבר לכך הן מאורגנות ובהירות
הרבה פחות מאשר אלו של בריגיטה בעלת בריתו, אשר פועלת בצורה קרה ומתוכננת. בין תוכניותיו
של אנרי, כמובן, תופסת מקום חשוב הנקמה בז'ואל. אלא, שאפילו הוא מבין כי חיסול
סגן-שגריר (שצבר אף עוצמה רבה) אינו פשוט, והוא מתכונן ליום המיוחל בקפידה רבה,
ומנסה לצבור עוצמה ונסיון לקראתו.
·
חזרה
לדף האינדקס של הרפתקני העולם הידוע
·
חזרה
לדף האינדקס של דמויות מחוגי מו"ד
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום