ברוכים הבאים אל המגדל הלבן, אתר הבית ליצירות בהשראת טולקין

אל דף האינדקס

פרוזה

עדכונים וחוקים

מאמרים, דיונים, ביקורות

שירים, ציורים, פארודיות

פאנפיקים שונים

קישורים

צוות האתר

 

 

קובץ הסיפורים הארוכים בהשראת טולקין ויצירתו

 

 

"התעלומה", סיפור פרי עטו של אודווין (הלדין)


פרק שני: ניפרדיל


חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | מעבר לדף הביקורות של היצירה

 

 

'מישהו עוקב אחוריי' הבחינה ניפרדיל, משחקת בכותרתו של פרח שקטפה בדרך, בעודה ממהרת לפגישה שקבעה. עד מהרה זיהתה ניפרדיל את ת'ון, פניו שחוחות וכתפיו שפופות, משתרך מאחוריה. 'האם לא אמרתי לו בפגישתנו האחרונה שנפרדנו לצמיתות?' חשבה ניפרדיל בכעס, תולשת את אחד העלים 'חיי הואלאר, כמה שהוא עקשן!'.
לבה החסיר פעימה כשת'ון התקרב. "אלו אומנטלובה" בירכה ת'ון לשלום, "האם אפשר לדבר איתך, ניפרדיל?". רגשותיה סערו בתוכה כשהכירה בקיומו והשיבה: "לא. אני ממהרת. האם אין לך עבודה?".
"
פיטרו אותי היום" אמר ת'ון, בקול נכאים, "אני רוצה לדבר".
'
האם הוא שם לב עד כמה זה נראה מגוחך?' חשבה ניפרדיל.
"
לא היום, ת'ון" השיבה ניפרדיל "אני עסוקה". אך ת'ון המשיך אחריה כאילו לא היה דבר מעולם. היה משהו נואש במבטו שגרם לה לחשוב לרגע על כלב הזאב של הנסיכה רגע לפני שעמד לקפוץ על גבירתו. "אולי רגע" ביקש ת'ון שוב.
אך עתה נראה המוזיאון באופק, נשען בגבו על מצוק מינס אנור הרחב ודלתותיו פתוחות לרווחה. 'אולי בכל זאת?' הירהרה ניפרדיל כשאחד מהשומרים בכניסה זיהה אותה.
"
אלו אומנטלובה, הגבירה ניפרדיל" בירכה השומר "מי הוא בן לווייתך חמוץ הסבר?". עתה שבה ניפרדיל לעשתונותיה והשיבה באיפוק: "סתם אפס שמנסה לשכנע אותי לחתום על משהו". היא חשה במבוכתו של ת'ון כשהוסיף: "אני החבר שלה". הוא ניסה לשלב את זרועו בזרועה אך ניפרדיל הדפה אותו.
השומר קרץ לה ואמר: "ואני ת'ון הקוסם שהתעורר משנתו. 'סתלק מכאן וסלק את ידיך מה'ברת" והצביע על האקדח בחגורו. ת'ון ניסה לעכבה בדברי חלקות: "אחכה פה אם תאותי לדבר איתי". המאבטח זקף את גבותיו ביהירות והסביר: "'ברת הזמינה מקום. 'תה לא". אך מפה הגיעו אליה רק הדיה של השיחה שהתנהלה אי שם מאחוריה.


* * *

המוזיאון אהוב היה על ניפרדיל בעוברה על בשכיות החמדה שערכן לא יסולא בפז שהוצגו בו. בכל מקום נראו אנשי ביטחון במדיהם השחורים, מעיבים בנוכחותם על האווירה העליזה ששרתה על המוזיאון. אך לא באה לכאן כדי ליהנות, נאנחה ניפרדיל. מאז האונס, התעקשה הנסיכה להחזיק את ניפרדיל בחברתה כל עת שיצאה לרחובות העיר. 'ובמה אועיל אם יתממשו חששות הנסיכה?' עברה המחשבה בניפריל מפעם לפעם.
הכניסה לחדר הייתה מאחורי גבו של הקוסם ת'ון. לרגע ראתה ניפרדיל את פניו המיוסרות של הקוסם השקוע בשנתו המסויטת בסרקופג הפתוח לפניה. נראה לה עתה כי שמעה את יבבותיו. ניפרדיל המתינה בלי בוש עד שהחדר התרוקן כשהזיזה את הסרקופג ממקומו. אז דימתה לשמוע בראשה את חרונו הדומם של הקוסם הלכוד בסיוטיו הנצחיים. היא נאנחה לרווחה כשנסגרה הדלת מאחוריה. המקום היה טחוב ואפל ורק מעט הניקיון שנעשה בו מפעם לפעם הקנה לו מראה נעים. לפניה ראתה ניפרדיל את שער האבן העתיק חצוב בקיר לפניה, גדול דיו כדי לאפשר מעברם של צבאות, אך עתה היה נסתר מעין. ממדיו הבעיתו את ניפרדיל שהייתה סבורה כי לא רצוי ששער כה גדול יהיה בנמצא.
אבק קל ניתז לפניה כשהופיעה הנסיכה פיריאל מתוך אפלולית השער. מחלפותיה השחורות כעין העורב התנופפו ברוח הפרצים שנשבה מהשער, ממסגרות את פניה החיוורות והעגומות למראה. ניפרדיל חשה כיצד עיניה הסגולות החשדניות של הנסיכה חודרות בעדה כאילו הייתה אוויר ותו לאו בעודה בוחנת את סביבתה. בידה החזיקה את כלב הזאב המבעית שלה, קלבורן וניפרדיל חשה צמרמורת עוברת בגווה.
"
אלו אומנטלובה" בירכה ניפרדיל וקדה לפניה קידה עמוקה "הגם קלבורן חייב לבוא איתנו?". הנסיכה מצמצה בעצבנות והשיבה, בקרירות, "ברוכה הפגישה, ניפרדיל. אני רואה שהגעת בזמן. הנצא?".
"
כן, כמובן" אמרה ניפרדיל "אבל מה עם קלבורן?". אך פיריאל הפנתה לה את גבה בעודה מסיטה את הסרקופג לפניהן כאילו הייתה זו דלת הסטה רגילה. מאומה מהיבבות המעונות של הקוסם הנם לא הגיעו לאוזניה ואף לא החשש שתתגלנה לא עצר מבעדה. לרגע חשבה ניפרדיל שראתה את עיני הקוסם הנם רושפות גיצים לבנים כשעבר כלבה של הנסיכה לפניו.
איש לא היה בחדר בצאתן, אף לא איש האבטחה שהיה שם שנכנסה. אך כשנכנסו למסדרונות, חשה ניפרדיל כיצד היא נסחפת עם הזרם כשאנשים דחפו מאחוריה לעבר הכניסה. כלבה של הנסיכה ניסה נואשות לפלס דרך עבור גבירתו אך לא בהועיל. קללות בחצי תריסר שפות נשמעו במסדרונות באותה שעה שאנשים ניסו לפלס לעצמם דרך אל היציאה.
ת'ון היה שם, נשען בידו על הקיר כשחיוך מוזר מרוח על פניו. "מה קורה, ת'ון?" שאלה ניפרדיל, באימה. חיוכו נמוג לאיטו על פניו כשהבחין בנסיכה עומדת ליד ניפרדיל.
"
הפגנה" אמר ת'ון.


*
 * *

אספסוף גדול ופרוע למראה, שכמותו לא ראתה ניפרדיל מעודה, נאסף למרגלות שער בֶלַקְת'וֹר נושא שלטים וכרזות. מעיליהם האפורים התבדרו ברוח הרוחשת שהתנחשלה ביניהם ופניהם של רבים מהם היו אדומים מזעם.
'
האראנגות' עברה בגווה של ניפרדיל צמרמורת למראם הנורא. היא הכירה אותם מביקוריה במטה האחווה עם הנסיכה אך מעולם לא הייתה חושדת שהם יכולים להגיע להתנהגות כזו. מכל עבר שמעה את קריאותיהם הנזעמות להדחת השר ומפעם לפעם נשמעה יריית אקדח מבין ההמונים.
רק עוטי השחור שעמדו בקצה גרם המדרגות מנעו מהם לעוט על המוזיאון בשאונם. ניפרדיל רק רצתה להיבלע במוזיאון על מנת לא ליתן בידי האספסוף הפרוע הזדמנות ללוכדה אם יעברם. כף יד עדינה הונחה על כתפה ולקח לניפרדיל להבין שזה ת'ון.
"
השומר שכח את מכשיר הקשר שלו מאחוריו" הציע לה ת'ון "והוא היה פתוח". הנסיכה זקפה את סנטרה לעומתו והציעה לו את ידה. ת'ון נד בראשו ואמר: "המכשיר עדיין במקומו". המקום אליה הוביל אותן ת'ון היה חדר המנוחה של השומרים שעדיין היה מלא בשאונו של מכשיר הקשר. מהחלון יכלה לראות ניפרדיל את ההפגנה אף כי נראתה לה כאילו צפתה בה מבעד לצג ולא רק שורה של שומרים חמושים הגנה עליה מפני האספסוף שהפגין שם. בזווית עינה ראתה את הנסיכה מתיישבת עם ת'ון ומטפלת במכשיר הקשר. ניפרדיל אצה לסגור את הדלת לחדר המנוחה על מנת שלא יפריעו להם.
"..
אל מנהיג האראנגות'" נשמע קול גברי "... שד פרוץ מבית מדרשו של מורגות' – רצחת ועשקת את גונדור כל השנים האלה". "נשמע כמו מיתרנדיר" העירה הנסיכה, מקשיבה בלהיטות למכשיר הקשר. ניפרדיל הבחינה שהאספסוף הפסיק מלגעוש כה וכה כאילו המתינו למענה.
"
דברים קשים רבים אוכל לומר אודותיך" נשמע קולו הצרוד של השר "אך אסתפק אך בזאת – הינך פורע חוק שלא היה כמוהו מאז ברנדיר החמס - ואל תדבר איתי על צדק כשהמוניך משתוללים ומפירים את חוק המלך ככל העולה על רצונם!".
"
גאה כתמיד" רקקה הנסיכה בבוז. ניפרדיל הביטה לעבר הדלת בחשש אך לא נשמע שום רחש מצדה השני. ת'ון הציע לה לשבת אך היא העדיפה לחכות בעומדה.
"
חוק המלך?" נשמעה תשובתו הזועמת של מנהיג האראנגות', כמעט מרעידה אף את זגוגית החלון, "מתי היה מלך בגונדור? חוק השר, כוונתך. אני מציית אך לדברו של מלך ולא ליצורים נחותים ממנו".
דממה נפלה ואך לאחר שעה ארוכה נשמעה תשובתו של השר, מהוססת אך תקיפה, "ומידיו קיבלתי את הטבעת. לא באת לכלות דברים על עניין זה, כמדומני".
רחש נשמע מעברה השני של הדלת אך ניפרדיל לא ההינה לזוז עתה. "הצדק עמך. באתי לדרוש את הדחתך" קרא מנהיג האראנגות' ברורות אף מבעד למכשיר הקשר " כי מכרת את יתיליין לרוהן במחיר של נזיד עדשים ןכי סגרת את גבולותינו מפני אנשים שלא עשו הרע בגונדור ומותם היה מובטח להם בארצם. ועוד התנקשת בחיי אחד מאיתנו!".
"
ומי מינך לשופטני?" השיב השר בנחרת בוז. עתה ראתה ניפרדיל שהאספסוף ניערו משנתו וגעש. "האראנגות', בורומיר" השיב מנהיג האראנגות' בבוז דומה "התפטר בטרם תעטה כלימה נוספת על מלכות זו של העולם". לא נשמעה תשובה מצדו של השר ואך קולה של ירייה בודדה הפרה את הדומייה.
"
כל היחידות, כל היחידות," נשמע שוב הקול "לכוננות! השר נפגע בחזהו. פנו את השדרה, מייד! והזעיקו אמבולנס מבתי המרפא!". נראה כאילו אושר טמיר שטף את הנסיכה כששמעה את הדברים האלה. בחוץ ראתה ניפרדיל את עוטי השחור מכנסים את האספסוף הפרוע ככבשים במאסף ומשלחים אותם מהם הלאה. היה זה מחזה איום למראה כשהשיבו חלק מהאראנגות' במטחי יריות ובהטלות רימונים. "את לא נהנית מזה?" שאל ת'ון, באימה את הנסיכה, ידיו משולבות בחוזקה. הנסיכה, למשמע הערתו, השיבה לעצמה את חזותה המכובדת והדלת נפרצה.
הדלת נפתחה ומאחוריה ראתה ניפרדיל מסדרון מלא בגופות מרוטשות ובדם קרוש. הפורעים עטו את מדיהם השחורים של משמר המצודה אך הבעת פניהם הפרועה העידה בהם שמעולם לא השתייכו אליהם באמת. ראש הפורצים הבחין בנסיכה הישובה ליד מכשיר הקשר וצעק: "קומו!".
כלבה של הנסיכה התנפל על אחד מהפושטים בדממה. "כלב ארור!" קרא הפורע שניער את הכלב מידו אוחזת הרובה אך לא העיז לכוונו לכלב. ראש הפורעים הכחוש קרץ בעינו לנסיכה וחרחר בחימה: "וותרו על כל תקווה. רסני את הכלב שלך, 'ברת. ולא, נשחוט אותכם כמו את התיירים".
הנסיכה ניסתה לרסן את כלבה אך נראתה כי אפילו משיכה בקולרו לא הרגיעה אותו. הוא שב והתנפל על אחד הפורעים האחרים והפעם על צווארו אך הפעם נתפס ברגליו. "בואו 'חרינו" נאמר להם. ת'ון היה האחרון שקם. עיניו הפכו למזוגגות כעיניו של זה הצופה למרחקים כשהשתרך אחריהן והאיץ רק במקצת שהאיצו בו הפורעים. מסביבם כבר נעלם כבר האספסוף ונהיר היה לניפרדיל שעוטי השחור האחרים שניצבו שם זיהו אותם כחלק מהאספסוף ממרחק כה רב שמובל בידי עמיתיהם. היא שפשפה את ידיה בחוזקה. 'לאיזה גורל נורא עומדים להובילנו?' שאלה ניפרדיל. נהמותיהם וחרחוריהם נשמעו לה כרוחשי רע מרגע לרגע כאילו היו אורקים ממעשיה ישנה.
"
מי אתם?" שאלה הנסיכה כעשו את דרכם מטה אך לא היה מענה משוביהם. מנהיגם הכחוש פשט עם היציאה מהטבעת העליונה את מדיו השחורים ועתה הבינה ניפרדיל שהיו אלה האראנגות'. אך ניכר בהם שלא היו מאלה המוכרים לה ופניהם היו עודנן נוראות למראה. נראה לה כאילו היו מרוצים מכשלון ההפגנה מסיבה שניפרדיל לא ירדה לפשרה.
הנסיכה יבבה כשהשליכו את כלבה לאחד הסמטאות הצדדיות. ות'ון נראה שקוע עדיין בשרעפיו כאילו לא היה במאורעות האלו דבר זר לו. "טבעת" לחש בינו לבין עצמו "...לכרוך". ידו רעדה כשאמר מילים אלה. מילים אלה מהדהדות היו בין כתלי ראשה שוב ושוב בעודה משפשפת את ידיה באימה. אחד מהפורעים העיף מבט לעברם אך לרגע כחושד בהם בבריחה.
"
ניפרדיל" אמר ת'ון, כשעל פניו היה עודנו המבט המוזר, "האם תיאותי לעזור לי?". ניפרדיל החניקה צחקוק מבוהל והנהנה לטוב או לרע. "הנה המפתח לדירתי" אמר ת'ון והשחילו לכיסה. 'ומה אני אמורה לעשות איתו?' חשבה ניפרדיל בתמיהה.
ניפרדיל חשה אך הקלה מעטה כשהזדקרו לפניהם בתי המרפא. עתה הבינה ניפרדיל שמץ מאירועי היום הזה. השומרים בשעריהם עשו את עצמם כלא רואים כשהניפו פורעי החוק את נשקם. הבעה עגומה התפשטה על פניו של ת'ון כשנראה כי הבנה שרתה עליו למראה בתי המרפא.
"
דוהול" נאנח ת'ון כשנלקח לתוך בתי המרפא. גם הנסיכה נראתה כחיוורת למראה משכן זה שנטל לעצמו דוהול. אך ניפרדיל לא הורשתה להיכנס ועתה נותרה לבדה בחוץ כשרק הרוח הלוחשת משמשת לה לחברה.