"צל"

פאנפיק פרי עטה של ג'סי (Sirius)

כרך א'

פרק 15: "מחר"

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | אל דף הביקורות של היצירה

האם אתה פוחד כמוני
שמחר לא יהיו כוכבים?
הדלקתי נר בחלוני
שיאיר מעט לילדים
אחרי שהשמש תשקע

-אסתר שמיר

עמנואל התעוררה עם כאב ראש חזק במיוחד. במשך הלילה התהפכה במיטתה עשרות פעמים בנסיון להירדם ונכשלה. הסייחים אותם שיחררו לא מזמן הדאיגו אותה – הם היו לבד ביער האסור, בלי שאף אחד ישמור עליהם. עמנואל דמיינה את קלופס הביישנית מפלסת את דרכה בתוך הצמחיה הפראית ולא מוצאת אוכל, מסתבכת באחד הצמחים הדוקרניים או שוברת את רגלה.

מספר פעמים, פתחה את החלון, לבדוק רק ליתר בטחון כי לא נשמעים שום רחשים יוצאי דופן מכיוון היער האסור. הירח זהר גבוה בשמיים, ממלא את החדר האפלולי באור כסוף , מה שסיפק לעמנואל עוד סיבה לא לעצום עין.

כילדה, עמנואל לא היתה מורשה להשאיר אור בחדרה. סילביוס סנייפ לא סבל התנהגות כזו, שנראתה לו כביטוי לחולשה ואסר על גמדוני הבית וגברת אנדרסון להשאיר אור לילדים. אפילו כשסופת רעמים השתוללה בחוץ וגרמו לילדה הקטנה להתכווץ במיטה בפחד, מאני הנאמנה כיבתה את האור תוך מילמול לא ברור של התנצלות. עכשיו, היא לא היתה מסוגלת להירדם ללא חשכה מוחלטת.

הזריחה הכתומה כבר הגניבה את הצללים הזהובים לתוך החדר, מסמנת לעמנואל שהבוקר קרוב. עזאזאל הפגין מידת-נאמנות בלתי-חתולית בעליל, כשוויתר על הטיול הלילי שלו. במקום זאת הוא נשאר לצידה כל הלילה, מגרגר בשקט שירי ערש חתוליים.

הבוקר לא הביא עימו חדשות טובות. סוורוס המשיך להתייחס אליה כאילו לא היתה קיימת, מסיט את מבטו בכל פעם בה ניסתה ליצור עימו קשר עין. עמנואל ניסתה להתיישב לידו בזמן ארוחת הבוקר, לנסות להסביר לו, בתקווה שאולי הפעם הוא יקשיב. אלא, סוורוס קם בהפגנתיות מהשולחן, משאיר את צלחתו המלאה מאחוריו.

לשימחתה, השבועים הבאים היו עמוסים בבחנים שונים ומשונים. המורים היו אמורים להכין אותם לבחינות כשיפומטריות בסוף השנה או, כמו כפי שפרופסור וקטור אמרה, לגרום להם לא להיכשל. לפחות הלימודים נתנו תירוץ מספק לא להתמודד עם דברים אחרים חשבה עמנואל: כל אחד מהמורים התעקש כי המקצוע שלו הוא החשוב והקשה מכולם והטיל על התלמידים כמויות אין סופיות של שיעורי בית ומטלות. אפילו פרופסור מאגנוס, שנהגה לשמור על קור רוח ולעולם לא נכנסה ללחץ - פסעה בין התלמידים בעצבנות, גוערת בהם על כל טעות קטנה. הלחץ גרם לרוב התלמידים להסתגר בתוך עצמם, מוקפים בערימה של ספרים. עמנואל בילתה את רוב זמנה בספרייה יחד עם אליזבת'. היא מצאה כי הרייבנקלואית טובה לא רק בעריכת ניסויים מוזרים על עוגיות אלה גם בהיסטוריית הקסם, ויותר מהכל בשינויי צורה, מקצוע בו עמנואל לא הצליחה במיוחד. בימים חמימים הן נהגו להעביר את הספרים החוצה, אל מתחת לעץ הגדול שליד האגם. מצויידות בסל קטן עם כריכים ועוגיות.

"רוצה עוד עוגייה?" אליזבת' הוציאה מהסל עוגייה בצבע כתום זוהר, והושיטה אותה לעמנואל.

"לא, אני חושבת שעוד עוגייה אחת ואני אתפוצץ." העוגיות של אליזבת' באמת השתפרו פלאים והפכו ללהיט בין תלמידי הוגוורטס.

אליזבת' החזירה את העוגייה חזרה לתוך הסל. "ליאו הזמין אותי להוגסמיד." אמרה בהבעה מהורהרת כשעינייה בוהות בפתיתי השלג שכיסו את נעליה.

"באמת? את לא נראת מאושרת במיוחד." עמנואל הביטה בחברתה בחשדנות.

אליזבת' משכה בכתפיה. "אני לא יודעת מה הוא רוצה." נאנחה.

"תגידי לי את האמת, אני ניראת לך כמו טיפוס ששחקני קווידיץ' יוצאים איתם?" אליזבת' לא חיכתה לתשובה והמשיכה: "ברור שלא! אז למה... למה הוא הזמין דווקא אותי? לצחוק עלי? אולי הוא חושב שאני קלה להשגה ו-"

"תפסיקי עם זה!" עמנואל קטעה אותה בחדות. "את מכניסה לעצמך שטויות לראש. את בעצמך סיפרת לי לפני כמה ימים על שהוא תמיד שואל ממך את שיעורי הבית."

"אני בטוחה שזה בגלל קווידיץ'." היא הכריזה. "כן. הוא משקיע את כל מרצו במשחק הטיפשי הזה ולא נותר לו זמן להכין שיעור בית. רואה? הוא כן מנצל אותי".

עמנואל נאנחה. "הוא אחד התלמידים המצטיינים בהוגוורטס, אז משום מה לא נראה לי שזאת הסיבה. אני באמת חושבת שהוא מחפש להיות קרוב אלייך." חיוך עלה על שפתיה. "במקרה הכי גרוע תוכלי להביא לו כמה מהעוגיות האלה לפני שהצלחת לנטרל את המליחות."

שתיהן צחקו..

"אני אזכור את זה בפעם הבאה כשתבקשי לטעום מהעוגיות שלי." אמרה אליזבת' לבסוף. "ולנושא המעניין הבא - מי מנהלת רומנים סודיים עם בני משפחתי ולא מספרת לי?" אליזבת' קרצה לה וחייכה.

"אני לא מנהלת 'רומנים סודיים' עם אף אחד." אמרה עמנואל בטון מתגונן.

אליזבת' גילגלה את עינייה. "תקראי לזה איך שאת רוצה. חשבתי שסוורוס גילה הכל, מה הטעם להסתיר?"

"אני לא מסתירה שום דבר! הלימודים לא איפשרו הרבה הזדמנויות ל-, את יודעת." היא גימגמה. שיעורי הבית והבחינות המרובות באמת לא איפשרו לה הזדמנויות רבות להיפגש עם סיריוס. בניגוד למצופה גם הוא נראה שקוע בלימודים, ואפילו נהג לקרוא ספרים עבי כרס בזמן ארוחת הבוקר. היא נתקלה בו מספר פעמים במסדרונות אך משום מה חוץ מ"היי" מבוייש לא הצליחה להוציא דבר... אולי בגלל העובדה שסיריוס הסתובב כל הזמן עם חבריו, במיוחד עם פוטר שהביט עליה בחשד.

"זאת אומרת שאתם הולכים להוגסמיד מחר?" שאלה אליזבת'.

"מה?" עמנואל הביטה בה בבלבול.
הוגסמיד. האם היה עליה לצפות שהוא יזמין אותה? מה אם הוא ילך עם מישהי אחרת? אולי הוא הבין את חוסר ההתייחסות שלה בימים האחרונים כסירוב? עמנואל הרגישה מערבולת מוזרה נוצרת בבטנה.

אליזבת' צחקה. "כן, הוגסמיד. זאת היציאה האחרונה לפני נשף הולנטיין. קרה משהו? את נראת חיוורת."

"אה, לא. לא יודעת." עמנואל בלעה את רוקה.

אליזבת' הביטה עליה בהבנה, "אל תדאגי, הוא יזמין אותך. זה בטח בגלל הלימודים."

"אני לא ציפיתי-"

"ברור שלא, את רק נראת כאילו בלעת סניץ'. הנה, קחי עוגייה."

* * *

השמש התחילה לשקוע מעל ההרים המושלגים של סקוטלנד, גורמת לעמנואל לנטוש את האויר הצח לטובת הטירה החמה והמוארת. היא פסעה במהירות דרך המסדרונות, עמוסה בספרים. תלמידי השנה הראשונה והשנייה התרוצצו בין הרגליים כמו עכברים אחוזי תזזית, גורמים לה להפיל את ספריה מספר פעמים. היא בדיוק רכנה לאסוף את האחרון שבספרים מהרצפה כשמישהו קרא לה, סנטימטרים ספורים מאוזנה.

"פוטר!" עמנואל התרוממה במהירות, סוקרת באופן אינסטנקטיבי את השטח בחיפוש אחר פתחי מילוט אפשריים.

הוא הביט מה במבט משועשע, מהסוג שתמיד נתן לה את הרושם שמלגלגים עליה. "אני צריך לדבר איתך." הוא אמר קצרות.

עמנואל זעה בחוסר נוחות. "אוקיי."

"בפרטיות." הוא אמר וגרר אותה לכתה הסמוכה. פוטר נעל את הדלת והתיישב על אחד השולחנות, מביט עליה במבט בוחן.

"אז על מה רצית לדבר?" שאלה עמנואל בחוסר סבלנות, מבטה נודד מהחלון לנעליה ובחזרה.

"עלייך ועל סיריוס." הוא אמר בפשטות והמשיך להביט בה במבט חודר.

"אוקיי." עמנואל לא מצאה שום דבר מתאים להגיד. היא הרגישה את המתח באוויר מתחזק וקיוותה בליבה שהיא לא נראת עלובה כמו שהיא חושבת.

"אני לא הייתי רוצה לתקוף אותך רק בגלל שאת אחותו של סבר- סוורוס." הוא אמר בטון רציני. "בכל אופן, מה שבאתי להגיד הוא שאני לא מתכוון להפריע לכם."

עמנואל שתקה במשך כמה שניות שנראו לה כמו נצח, מקללת את האופי הזה שגרם לה להיראות מטומטמטת במצבים מעין אלה. היא נשכה את שפתה, "אני מאוד מעריכה את זה." אמרה לבסוף.

"עם זאת, זה לא אומר שאני משלים עם זה." פוטר ירד מהשולחן בקפיצה. "סיריוס הוא האדם הקרוב אלי ביותר, אני אוהב אותו כמו אח." הוא עשה מספר צעדים לעבר עמנואל ונעץ בה את מבטו, "ולכן אני מרגיש מחוייב לשמור עליו מ-"

"מאנשים כמוני?" עמנואל גיחכה. "אל תדאג, אני לא מתכוונת לשים לו רעל בבירצפת אם זו כוונתך. אני חושבת שהוא מספיק מבוגר בשביל-"

פוטר קטע אותה בחיוך והוסיף בקול שליו: "לא ממך, מעצמו. אני מודע טוב מאוד לעובדה שסיריוס נוטה לא להעריך נכון את הסיכון, למעוד וליפול. יש לו נטייה לשכוח מדברים מסויימים כשמדובר בעוד אתגר חדש ומעניין שעליו לכבוש."

עמנואל נאבקה בדחף לבעוט לו בביצים. "זה כל מה שרצית לומר? כי אני ממהרת." היא שילבה את ידיה בחוזקה.

"כן. לבנתיים." הוא צעד קדימה ופתח את הדלת. "לילה טוב."

עמנואל יצאה בכעס מהכתה הנטושה וטרקה את הדלת בבעיטה. היא לא האמינה כי פוטר צודק, היא לא רצתה להאמין בכך. אבל מה אם הייתה אמת בדבריו? הרי הוא מכיר את סיריוס יותר מכל אדם אחר. אולי הוא יודע משהו שהיא לא יודעת, על הכוונה האמיתית של סיריוס, או מרלין יודע מה עוד. עמנואל ביטלה את הרעיון מייד. אולי בהתחלה זה נראה כך, כשהיא עדיין עוד לא הכירה את סיריוס מספיק, אבל לא עכשיו. אף אחד לא שחקן טוב עד כדי כך. היא צעדה במהירות דרך המסדרונות המפותלים של הטירה, נתקלת כל כמה צעדים בעוד תלמיד שמסתובב כמו סהרורי עם האף בתוך ספר.

עמנואל הניחה את ערימת הספרים הכבדה על אחת הכורסאות בחדר המועדון וצנחה חסרת כוחות לכורסא שנייה. היא לא היתה בטוחה כל כך שתצליח לעבור בהצלחה את המבחנים הארורים, לא עם כל המתרחש לאחרונה בחייה.

"ארר, סנייפ?"

עמנואל התנערה ממחשבותיה ונעצה מבט זועם בנערה הגבוהה שעמדה מולה, מביטה עליה מלמעלה בעיניה הירוקות. "מה את רוצה לסטריינג'?"

"רציתי- חשבתי שאולי את יכולה לעזור בשיקויים." היא הביטה בנעליה.

עמנואל קמה מהכורסה. "אני חשבתי שאת לא לוקחת שיקויים מוגבר." היא תהתה האם וירוס מסתורי ומרושע במיוחד תקף את כל תלמידי הוגוורטס וגרם להם להתנהג בצורה מוזרה.

"ואם כבר, למה לכל הרוחות את מבקשת ממני?"

החשד כי אנדריאה קשורה לכך בצורה זו או אחרת החלה לכרסם בתוכה. אורליה מעולם לא עשתה דבר בכוחות עצמה, ולעמנואל לא היה מצב רוח למתיחות הטיפשיות שלהן.

אורליה הביטה בה במבוכה, "אני-אר- נכון, אני לא לוקחת שיקויים אבל, אני צריכה- זה מין... פרוייקט אישי."

עמנואל הביטה בה בחשד, "טוב... ארוחת הערב נערכת בעוד שעה ואני רוצה להספיק להחליף בגדים. אולי מחר, או-"

"זה בסדר." אורליה משכה בכתפיה בצורה קצת מהירה מדי. "אז מחר... או משהו." היא חייכה בחוסר נוחות. "נתראה."

עמנואל הרימה גבה. "אוקיי..."

* * *

ארוחת הערב התנהלה כרגיל. עמנואל, שלא רצתה לקבל את מנת ההתעלמות היומית של סוורוס, החליטה לשבת הפעם ליד השולחן של רייבנקלו יחד עם אליזבת'. הרייבנקלואים, בשונה מהסלית'רינים, פטפטו אחד עם השני לאורך כל ארוחת הערב, מתעלמים מכל כללי הנימוס השולחניים. עמנואל העמיסה לצלחתה עוד קצת תפוחי אדמה מבושלים והביטה בזהירות לעבר שולחן גריפינדור. סיריוס לא היה שם. בדרך כלל לא היה קשה להבחין בחבורה הקולנית שבלטה בין כל התלמידים האחרים; סיריוס צוחק על פוטר, שהציק לאוונס, ששפכה על הנער החיוור מיץ דלעת כשפוטר התכופף בקלות מתחת לשולחן. כך נראה בדרך כלל שולחן גריפינדור כשכולם היו נוכחים.

"את תעקמי את צווארך אם תמשיכי להסתובב ככה." אליזבת' דחפה אותה במרפקה.

אחרי ארוחת הערב עמנואל גררה את עצמה בעייפות מהאולם הגדול. היא השאירה את אליזבת' לפטפט עם ליאו,שפגש אותן בדרך, וכעת צעדה בכבדות לאורך המסדרון האינסופי שהוביל למרתפי סלית'רין. היא קיוותה בליבה שסוורוס יהיה בחדר המועדון, אולי אם תתפוס אותו לבד-

"היי! היי, חכי... חכי רגע!"

"כן?" עמנואל הסבה את ראשה לאחור ונעצרה. הנער הנמוך חייך אליה במבוכה, מעביר את משקלו מרגל אחת לאחרת. היא זיהתה אותו מייד, זה היה אחד החברים של סיריוס. הנער הנמוך והעגלגל נראה כטיפוס בלתי מזיק וחברתי, מהסוג שבדרך כלל התמיין אוטומטית להאפלפף. עמנואל מעולם לא הצליחה להבין מדוע שלושה אנשים מבריקים כמותם בחרו להסתובב איתו.

"אני- קוראים לי פיטר פטיגרו ואני חבר של סיריוס." הוא אמר במהירות, "את מבינה, סיריוס אמר לי למצוא אותך… אז הלכתי לאולם הגדול ואבל כבר לא היית שם אז.. אני אממ-"

עמנואל הביטה עליו בדאגה. "קרה משהו?"

פטיגרו צחקק קצרות, "לא לא! זאת אומרת... לא חושב." הוא משך בכתפיו בעצבנות. "הוא ביקש ממני להגיד לך- לבקש ממך לבוא למגדל גריפינדור."

עמנואל הרימה גבה, "לבוא ל- , למה?"

"לא יודע. הוא קיבל ינשוף לפני כמה זמן ומאז לא דיבר הרבה. ג'יימס אמר שזה קשור לדוד שלו או משהו." אמר. "אני אישית חושב שהוא מת." פטיגרו צחקק שוב, "בגלל המעטפה, את מבינה , היא הייתה שחורה."

את הדרך למגדל גריפינדור עשו בשתיקה. היא לא ניסתה לפתוח בשיחה, וגם הוא, מצידו, לא פנה אליה. עמנואל מעולם לא ביקרה קודם לכן במגדל גריפינדור. בעצם, היא לא חשבה שמישהו מסלית'רין היה הולך לשם מרצונו. בניגוד למרתפי סלית'רין,ששכנו קרוב לאדמה, מגדל גריפינדור התנשא גבוה לשמיים. כשהגיעו סוף סוף לקצה המדרגות,עמנואל מצאה את עצמה עומדת מול דיוקן ענק של אישה לבושה בשמלה בצבע ורוד מזעזע. האישה הביטה בה בחשד וצקצקה בלשונה:

"כמה מעניין... נחש העז לעזוב את החור באדמה ולזחול על פני השטח...." היא הביטה על עמנואל בליגלוג, "איזה מין עולם זה? בתקופתי נחשים נשארו במאורתם כל עוד הגריפינים שלטו בשמיים. בושה שכזאת-"

"אם הייתי מעוניינת לשמוע את דעתך הייתי פונה אלייך." אמרה עמנואל בקשיחות שלא אופיינית לה.

"ביצי דרקון!" אמר פיטר מאחוריה, גורם לאישה בתמונה להסיט את מבטה הזועם מעמנואל.
"פשוט שערוריה..."

התמונה נעה על ציריה, חושפת מעבר מעבר סודי.

הדבר הראשון בו הבחינה ברגע שנכנסה היה השוני בין חדרי המועדון. בעוד חדר המועדון שלה היה מקושט בצבעים קרירים, חדר המועדון של גריפינדור שידר חום כמעט צורב; היא הביטה בעיניים פעורות בקירות האדומים עם עיטורי הזהב, בסריגים הצהובים והזהובים שכיסו את הכורסאות. אפילו האש נראתה משום-מה כתומה ולוהטת יותר.

לא היו אלה הצבעים החולמניים של כחול ותכלת של רייבנקלו, ולא הצבעים העליזים והשמחים של האפלפאף.... הזהב והאדום של גריפינדור שידרו היטב את האש הנצחית בה כל כך התגאו - עד שחדר המועדון נראה כמו לב ליבו של דרקון.
מספר תלמידים עייפים דיברו בשקט, מכורבלים בכורסאות ליד האש, אחרים ישבו ליד שולחן העץ הגדול מול ספרים פתוחים. היא הבחינה בפוטר בפינת החדר, משחק שחמט עם הנער החיוור. עמנואל נשכה את שפתה והביטה על בפטיגרו.

"החדר שלנו הוא השני משמאל," הוא לחש ומיהר להצטרף לחבריו סביב לוח המשחק.

כמו כן, ניתן לכתוב ביקורת בבלוג של סיריוס.