מחול הצללים
פאנפיק פרי עטו של Envinyatar

"הצללים באים לרקוד. רקוד הלורד, רקוד הלורד"

(ג'ורג' מרטין, שיר של אש ושל קרח)

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | אל דף הביקורות של היצירה

קרימהילד

"כן, זה שם, המאורה הקטנה שהכין השרץ... בדיוק שם"

חרף צורתו השקופה למחצה של פילץ', יכולה היתה קרימהילד להבחין היטב בארשת שביעות הרצון שפשטה על תווי-פניו החדים. נעצר מתחת לקמרון אבן אפל ותחוב, החווה ביד הרפאים כלפי מעלה, מקום בו הפך המעבר צר יותר ויותר.

"החמודה הקטנה שלי מספרת לי הכל, הכל..." המשיך הרוח וסינן מבין שיניו "מסיבות הם עושים שם באגף המזרחי, הבריונים האלו... הופכים את המוסד הזה לבית בושת, והיא... תבין לנפשם של השרצים הקטנים, ככה טריאנגל אמרה לי, תהיה נאור ופ...פתוח איתם" מבטו שב וננעץ בקרימהילד ובבן-ליוויתה "אבל אתם תדאגו לעשות מהומה... תוודאו שיסלקו אותן בקלון מן הלימודים, את הזונות ההן, נכון?"

קרימהילד הנהנה ברגשות מעורבים. משתופפת לצד הקיר המעופש של מעבר הסתרים, רכנה לצייר קו נוסף על הקלף בו החלה ממפה בקפידה את האגף המזרחי; סומק של גאווה הציף את לחייה נוכח הגילויים האחרונים. מנהרת הסתרים הובילה הישר מן המרתפים אל מתחת לאגף המזרחי, אל אותו חדר שכוח שאורגן בידי כמה מן ההילאים הצעירים באופן שעורר את חמתו של פילץ'... הרוח, שידיעותיו העצומות על סודות בית הספר הטיבו לשרת את עניינה.

אל תשבי על זרי הדפנה... לא לפני שגמרת לחקור את האגף הזה, הרהרה בינה לבינה, סוקרת בזהירות את העלטה הטחובה שלפניה. ההפתעה הקטנה שרקחה בזהירות תהיה מוכנה עד ליל כל הקדושים, ידעה... ולאחר שתשתמש בה, יהיה עליה לנצל את דרך המילוט המהירה ביותר מן הטירה. כמה חבל שאינני יכולה להראות לסנייפ את המרקחת שלי...ועד כמה הגרסה הטבטונית למתכון מהירה ויעילה יותר מזו הבריטית.

אלא שחרף זאת, היה מצב רוחה מרומם כפי שלא היה מזה שבועות ארוכים... הדבר היחיד שהעים עליו היה מלקולם הורנבלאואר השוטה, שהתעקש להידבק אליה; כעת, עמד סמוך, סמוך מדי אליה, שב ומעביר בפעם המי-יודע-כמה את ידו בתור שערו החום-זהוב, בלא שיסיר מפניו ולו לרגע את אותו חיוך רווי הערצה עצמית - חיוך אותו מצאה קרימהילד מסליד עד בחילה.

למה לעזאזל הנחתי לו לגלות את השיחה שלי עם פילץ'? רטנה בינה לבינה בפעם העשירית להיום. אם כי אולי... אולי גם זאת לטובה, אילצה את עצמה להודות. אחרי הכל, הוא מדריך, ואולי תזדקקי לכוחה של הסיכה המטופשת שלו כאשר יתחילו הצרות.

"הוא צודק במאת האחוזים" הפליט מלקולם בקול נמוך כאשר שבו להתקדם במעבר בצעד איטי, קרבים והולכים אל קצהו העליון; חתולת הרפאים חמקה בין רגליהם, מעבירה בקרימהילד רטט קר. לרגע, עצרה במקומה, מביטה בעיני פנסים נוגות באדונה שכישוף הריתוק אילצו להשאר מאחור. אחר, מיהרה ונעלמה לתוך אחד הקירות. החיוך המרושע על פניו של הורנבלאואר התרחב והלך ככל שקרבו לעמוד האבן העצום שסימן את המקום בו הסתיים במעבר בדלת הסתרים המוליכה אל מטרתם. מתעלמת ממנו, נעצה קרימהילד את אצבעותיה במגרעת המאובקת, פותחת את הדלת החבויה כדי חריץ וממצמצת בעיניה נוכח אור הלפידים העמום שריצד מן העבר האחר.

כן, אין ספק למה הוא התכוון, הבר-מינן האומלל, הרהרה במיאוס, כאשר מצאה עצמה צופה בספות רחבות ואדמדמות שניכר היה בהן כי הובאו אך באחרונה אל תוך חדר האחסנה הנטוש. כוננית מדפים גבוהה התנשאה לאורך הקיר המנוגד, עמוסה בבקבוקי משקה ובשאר חפצים אסורים. את התמונה השלים בקבוק ענק ומוזר למראה שניצב מעל להבה ירוקה מכושפת באח, מעוטר בעיטורי זהב מפותלים. מפעם לפעם, נדמה היה לה כי כלי הקיבול המוזר מתנועע ורוטט, שורק ופולט תמרות של עשן מתקתק ומשכר מתוך אחת מפיותיו.

"חמור, חמור מאד..." שב מלקולם והפליט בקול רם עוד יותר "בהחלט מצדיק סילוק לאלתר מהלימודים" המשיך, מבריש בחמדה את הסיכה על דש גלימתו "בהחלט מצדיק"

קרימהילד עיוותה את פניה. הורבלאואר היה להוט בכל מאודו להביא לסילוקן של כמה מאותן שוטות מופקרות שלא הפסיקו להתרועע עם ההילאים הצעירים מאז בואם להוגוורטס - והעובדה כי רובן המכריע של אלו היו בוצדמיות אך הגבירה בו את החשק לתופסן בקלקלתן. כפי שהוגיע את אוזניה עשר פעמים לפחות במהלך חציית המנהרה, אף לא אחת מבנות סלית'רין נמנתה על אותה חבורת מזדנבות.

קרימהילד, לעומתו, מצאה את עצמה נלהבת הרבה פחות... אמנם, גרימת מבוכה לכנופיית עוף-החול עשויה להיות מענגת, הרהרה בינה לבינה, אולם מאידך גיסא, לא היתה משוכנעת כלל ועיקר כי היא מעוניינת להרוס את חייה של בוצדמית זו או אחרת, מופקרת וקלת-דעת ככל שתהיה. די היה לה בנקמתה שלה, שלא לדבר על כך כי היה ברצונה להספיק ולבדוק באין-רואה גרם מדרגות סודי נוסף עליו סיפר לה פילץ', המוביל מקומת הקרקע אל מרומי האגף המזרחי; היא עלולה להזדקק לו, לאחר שתסיים את ענייניה בליל כל הקדושים.

ואולי... אולי זה בכל-זאת מוקדם מדי? שב הרהור חרטה ויסר אותה. את... בקושי בת שבע-עשרה. מדוע את מוכרחה לנקום עכשיו, לפני שהספקת אפילו לגמור את בית הספר? ומה אם תכשלי או שה... הדבר הרטוב ההוא יארוב לך בחוץ, כאשר תמלטי אל תוך החשיכה? אלא, שברגע הבא שבה והתעשתה, מזכירה לעצמה בקדרות כי יתכן ולעולם לא תזכה להזדמנות טובה יותר... הרוצח המטונף לא יתפס במהרה כה חשוף ובלתי מוכן.

יללתה השקטה של מיס נוריס ניערה אותה מלבטיה.

"הם באים" לחשה, מחווה בראשה אל מעבר לסדק, מקום בו התחבר המחסן למדרגות העולות אל קומת הקרקע של האגף המזרחי, בואכה מועדון ההילאים; משהצמידה אוזנה אל האבן הקרה, עלה בידה לקלוט את הלמותן העמומה של רגליים, מדדות ויורדות באיטיות. "שניים... אולי שלושה".

ברגע הבא, הופרה הדממה בידי צחקוק גבוה ומקוטע, מהול בקול גרוני שגרם לגופה של קרימהילד להתכווץ בתיעוב.

"ואז... תשמעי, זה הקטע הכי טוב. בדיוק כשאוכל המוות הוריד ת'שרביט בכדי להטיל קדברה מושתן על שתי הבנות, אני ככה תפסתי אותו עם מזה-מותק-של-קללה שגרמה לו לעוף באוויר, להחבט בשלושה קירות ולנחות ככה - זבנג! ישר על האפונצ'יק המכוער שלו לפני הרגליים של בת-הזוג שלי למסיבה"

צחוק נוסף, רם עוד יותר, שב והדהד בין הקירות, בעוד הגבר הצעיר ממשיך בסיפורו.

"וככה, כמו שאת רואה אותי כאן, אני שם את זו הרגל שלי על הצוואר שלו ואומר... תגיד לי, יא חתכ'ת מניאק, לא אמרתי לך מראש שכדאי שתבקש סליחה בטובות מהחברות של פאדי סאוד, כי חבל אם אני יתעצבן עליך?"

מלקולם הפליט גידוף שקט; קרימהילד, לעומתו, הניחה לחיוך מלגלג להתפשט על שפתיה.

כמובן, כמובן... ואני הקפתי את הירח על דרקון, וגיליתי שהוא עשוי מגבינה צהובה.

מלקולם הניף קלות את שרביטו, ואזי שלח מבט מזהיר לעבר קרימהילד.

"עכשיו תקשיבי, קרי" לחש "אני יודע שאת אמיצה מאד יחסית ל... בנות אחרות, אבל אם הבחור יעשה בעיות, תשאירי אותי לי, טוב?" חיוך מדושן עונג התפשט על פניו החלקים "אני כבר אגן עלייך מכל רע".

בנים... איפה הייתם כשהאלים חילקו שכל? הרהרה היא, מחזירה לו חיוך נבזי.

"הו, בהחלט. אני בטוחה בכל מאודי שלא נולד ההילאי שיעמוד מול תמרון הסחרור-הכפול הבלתי-מנוצח של בני הורנבלאואר" החזירה בלחש, בעוד פסיעות הרגליים מתקרבות והולכות "במיוחד לא מול הגלגול המפתיע באוויר שמסיים את התמרון" הוסיפה ברשעות. להרף-רגע, הסמיק הורנבלאואר נוכח איזכור קורותיו בשיעור ההתגוננות מפני כוחות האופל, אלא שאז התעשת, מאלץ עצמו לחייך, שולח יד זחוחה ללטף את שערה.

"אוך, קְרֶמֶל" הטעים בזקירת סנטר "כמה שאת חמודה כשאת כועסת".

מאיפה הוא שמע את הכינוי הזה? מחייכת במתיקות מזוייפת, קרבה אליו כמו לנשיקה, עד שיכולה היתה לחוש את הבל פיו על אפה וסנטרה; היא יכולה היתה להשבע כי הלמות ליבו הואצה נוכח מגעה הקליל על גלימתו, ואזי, כהרף-עיין, הורידה את אצבעותיה כלפי מטה, גורמת לו להאנק בהפעתה.

"אני בטוחה" הוסיפה בקולה המתוק ביותר, מהדקת קמעה את אחיזתה "ואגב..." הוסיפה בלחש, הישר לתוך אוזנו "בפעם הבאה שתקרא לי ככה או תשלח יד למקום לא נכון, אני אסרס אותך. מובן?"

מלקולם הנהן בכבדות, פחד ניצת בעיניו. נו, מי יודע מה מסוגלת הטבטונית המטורפת לעולל? גיחכה קרימהילד בינה לבינה בשביעות רצון. אחר, שבו הקולות ונשמעו מהעבר האחר, קרובים וברורים הרבה יותר.

"יאיי, פדוש... אתה באמת מה-זה גיבור, מתה עליך". הקול המוכר גרם לקרימהילד לצמצם את עיניה.

"המתולתלת" מלמלה בבוז, כאשר הופיעו דמויותיהם המטושטשות של ההילאי וחברתו במורד המדרגות. שערה של מלאני ריץ' היה פרוע לחלוטין, נופל בגלים כהים על עורה הבהיר. כתפיה הצרות היו חשופות כמעט לחלוטין - נראה היה כי לא שמה את ליבה כלל ועיקר לכך שגלימתה נשרה ממנה אי-שם במהלך הדרך. ההילאי בעל שער הקוצים הלך צמוד אליה, ידיו ממששות אותה בחמדנות בעודה מצחקקת. להפתעתה, הבחינה קרימהילד בדמות שלישית, צנומה ונמוכה הרבה יותר... מה עושה כאן צ'רלי הקטן מגריפינדור? תהתה, מתווה אצבע על שפתיה בכדי לסמן למלקולם לשמור על שקט.

"אז יש כאן עוד מסיבה מגניבה, פאדוש?" גרגרה מלאני, בעת שעברה את המדרגה האחרונה ודידתה אל תוך מעגל עור הלפידים; ברגע הבא, קרסה ברפיון על הספה הרכה, ראשה מתרפק על גון הדם של הכרים. אי-כה, נראה חיוכה השתוי כה... מעורר רחמים; פיסה של עור לבן ואודם-שפתיים חיוור שנמתחה מעל דבר-מה אחר לחלוטין.

"תראי-תראי את הבודצמית המלוכלכת, שיכורה כמו פרוצה מסמטת אקאלון" לחש הורנבלאואר בעונג, קרב צעד אחד לעבר הדלת הסודית "יש כאן מספיק עברות על חוקי בית הספר, לטעמי ש..."

"חכה!" לחשה קרימהילד בבהילות, נאבקת ברחמים הפתאומיים שעלו בה. "בשביל זה באת לכאן, להוריד לה עשר נקודות על הופעה בלתי הולמת? חכה שנוכל לתפוס את הסרסור המלוכלך ההוא עם המכנסיים למטה" הוסיפה בתיעוב, מלכסנת מבט לעבר פאדי. זה האחרון התעכב בפתח הנגדי, מסתובב ורוכן לעבר צ'רלי הקטן. "ו... שקט, אני רוצה לשמוע את השיחה הזו".

מלקולם הנהן, שולח מבט משטמה נוסף במלאני ריץ'.

ישמור אודין ממטומטמים... אני פשוט מוקפת בהם. הרהרה קרימהילד, מאמצת את אוזניה לשמוע את הדברים. להפתעתה, לא נראה הנער הצעיר כחולק ולו במעט את מצב רוחו העליז של ההילאי. לא היה ולו שמץ שמחה בקול שהתרסס מבין שיניו, שלא לדבר על האדמומית שהקיפה את עיניו הכהות.

"אתה הבטחת שנדבר, פאדי. נמאס, כבר נמאס לי לחכות כל הזמן!"

פאדי רכן קדימה באיום, אגרופיו קפוצים.

"מל מאמי, שמה על הכוננית יש אחלה בקבוק עראק. תכבדי את עצמך ואני כבר בא, או-קיי?" צעק אל מעבר לכתפו, אזי שב ונפנה אל אחיו הצעיר.

"תגיד, אתה מפגר? אתה לא רואה שאני עסוק עכשיו?"

צ'רלי הקטן רקע ברגלו על המדרגה, נשימתו ניתזת בפראות מבין שפתיו.

"לא... לא אכפת לי, אתה ה...הבטחת, ואני לא אזוז לפני ש..."

נהמת זעם נמוכה בקעה מפיו של פאדי.

"טוב, אבל שיהיה מהר" נחר "מותק, אני כבר איתך"

מלאני המהמה, עיניה השתויות בוהות בתקרה; אי-כה, עלה בידה לאחוז בבקבוק הנכון ולמזוג לעצמה כוסית ביד רועדת. אחר, הטילה אותה אל תוך גרונה, לא נראית כמודעת כלל ועיקר לשיחה המתנהלת מאחוריה.

"כאילו..." גמגמה, מפליטה צחקוק ארוך ומאולץ "כאילו שאני... צריכה אותך בכלל ב...חיים האלו שלי. חתיכת... יותר כיף לי בל..בלעדיך".

אי-כה, נראה היה לקרימהילד כי היא יודעת היטב במי מדובר. נדמה היה, כי מלאני כה שתויה, עד כי לא שמה לב כלל ועיקר כי השיחה מאחוריה נסבה כל-כולה על אותו אדם עצמו. כדאי שמישהו יעזור לה לעלות במדרגות, לפני שתיפול ותשבור את המפרקת, הרהרה קרימהילד, עושה אוזנה כאפרכסת.

"אני רוצה לגמור אותו" יבב צ'רלי הקטן בעיניים לחות "רוצה לגמור את הטבטוני הארור ההוא. למה אתה... למה אתה לא נותן לי להלשין עליו? אני, נמאס לי לראות אותו כל יום עם סיכת המדריך, עושה פרצוף של צדיק כשאני..." יפחה עמומה נמהלה בקולו "אני יודע שכל הזמן הזה, הדבר ההוא מוחבא אצלו. אני רוצה..."

"אמרתי לך אלף פעם שלא" נהם פאדי באיום, רוכן עוד יותר עד שפניו כמעט והגיעו אל פניו של צ'רלי.

צ'רלי מחה את אפו בקולניות, שב ורוקע ברגליו.

"אבל זה באשמתו, הכל!" יבב "הוא החרים את זה מהחברים שלי, ולא... לא סיפר לאף אחד, ובגלל זה... רק בגלל זה לא...לא הצילו אותם" קולו רעד "הוא בטח... בטח חמד את זה לעצמו כי זה י...יקר, כמו הגמדים האלו באגדות שלהם ו..."

ידו השעירה של פאדי לפתה את צ'רלי בצווארונו.

"תגיד, יא חתיכת עגל שכמוך, מי הכניס לראש הטיפש שלך שהפעמון המסריח הזה קשור למשהו בכלל, אה?"

בכיו של הנער הקטן גבר.

"א...אני יודע" התנשף, דמעות זולגות באין מעצורים על לחייו ומכתימות את גלימת הבית שלו "היה בו סוד כזה גדול ו...אלקי אמר שזה כתב סתרים אירי עתיק ו...הם תכננו להתגנב למדור מוגבלים כדי לפענח" ידיו הרועדות של צ'רלי הליטו את פניו "הם היו החברים שלי, החברים הכי... הכי טובים שהיו לי בחיים..."

הבכי היה כה רם, עד שהפעם הגיע גם לאוזניה השתויות של מלאני.

"משהו לא בסדר כאן, ממוש?" שאלה, מרימה את ראשה מהספה ונועצת מבט קהה לאחור.

קרימהילד חרקה בשיניה.

כן מתולתלת, משהו מאד, מאד לא בסדר כאן. אני חייבת לתפוס את גודריק המטופש הזה לשיחה רצינית לפני שאסתלק.

"הכל על הכיפאק, סוכריה שלי" צעק פאדי, ואזי שב והנמיך את קולו, מאלץ את קרימהילד לאזור את כל מאמציה בכדי להבין את דבריו.

"תשמע, יא-חתיכת אהבל, אבל באמת תפתח את אוזני העגל שלך" רשף לעבר צ'רלי "ממש מתחשק לך שזה יתגלה, ואז משרד הקסמים יעלה על אבא, אה? כמה זמן יקח להם לחקור ולגלות מי מכר את זה לחברים הטפשים שלך?"

צ'רלי סאוד שב ומשך באפו, נאבק לשב בזרם הדמעות על פניו.

"אבא לא אשם בכלום, הוא רק קנה את זה מהאירי המוזר ההוא..."

"ומי בדיוק יאמין לו, הא? מי יתן לך כסף לספרים ושטויות, אחרי שיהפכו לאבא את החנות, ואז יזרקו אותו לאזקבאן על חפצים אסורים, זה רק למה אתה כזה חרא קטן עם עיניים גדולות, הא? ובכלל... אבא והכל יהיו על המצפון שלך. כבר שכחת מי הביא את החברים שלו לחנות והצעתם להם לקנות חפצים עתיקים, כי רצית כסף לקנות איזה מטאטא מרוץ מחורבן?" קולו נעשה פרוע יותר "הלוואי ובמטאטא הזה יחבטו לך מאה פעם על הראש הטפש שלך, עד שיכנס בו קצת שכל. עכשיו יאללה, תעוף!"

מלקולם התקשה לעצור את גיחוכיו.

"אוך, איזה יום נפלא. הבוצדמית מחוסלת, ועכשיו גם הבוגד בדם גמור...אני רוצה לראות כמה זמן יקח לסנייפ לטפל בו, אחרי שנספר לו את הכל. דבר אחד בטוח, מדריך הוא כבר לא יהיה... אולי הוא ישבור את שיא המאה-וחמישים נקודות של פוטר..."

קרימהילד הקדירה את פניה, עטה עליו בן רגע.

"שכח מזה, הורנבלאואר" סיננה מבין שיניה "סנייפ לא עומד לשמוע על כלום... לפחות לא על מה שנוגע לענייני המשפחה שלי" הוסיפה בכעס "בגודריק אטפל בעצמי, בזמן ובדרך שאמצא לנכון".

מלקולם משך בכתפיו.

"תשמעי קרי, אני מבין להיכן את חותרת. אבל חובתי במדריך מאלצת אותי..."

קרימהילד החזירה לו חיוך מעוות. צ'רלי הקטן שוכנע להסתלק בינתיים, ככל הנראה, משום שפאדי התנהל כעת לעבר מרכז החדר, פניו נוטפי דבש. אוחז באחד הבקבוקים, מיהר והתיישב על הספה, סמוך מאד למלאני.

"אל תדאג, גודריק לא ילקק דבש ממה שאני מתכננת לעשות זאת" שיקרה בנחישות. לעת-עתה, לא עלה בדעתה כל רעיון בנוגע לגודריק. אולי מאוחר יותר, לאחר שתגמרי את ענייניך להערב. עיניו של מלקולם עקבו אחר תנועתה, פחד ורגשות שונים בתכלית נמהלים בהן.

"ואם תהיה נחמד ותשמור על השקט לשבוע-שבועיים, אולי אהיה נחמדה גם אני ואסכים לצאת איתך להוגסמיד" הוסיפה בלחישה מפתה. נשימתו של מלקולם השתנתה באחת, וקרימהילד יכולה היתה לחוש את הרטט על שפתיו. אחרי הכל, רצונותיו של הורנבלאואר לא היו שונים בהרבה מאלו של פאדי. בנים מטומטמים. בלווא הכי, בעוד שבועיים כבר אהיה רחוקה מכאן... או מתה.

בינתיים, החל המחזה על הספה להתלהט; מלאני, צוחקת ומתייפחת לסירוגין, טמנה את מחלפותיה בין זרועותיו השחומות של ההילאי; בעת שהתווכחה קרימהילד עם מלקולם, הספיק זה, כמסתבר, להורידמעליו את גלימתו וחולצתו העליונה, נותר בגופיה בלבד.

"כן, ככה... ככה טוב" גמגמה ריץ' בתגובה ללחישותיו של פאדי, שהחל מנשק את צווארה ומלטף את פלג גופה העליון "הוא... הוא לא כמוך" דמעות נוספות זלגו במורד לחייה "לא... הוא לא רצה אותי בכלל, אף-פעם לא באמת כי... כי... אני לא טהורת-דם. סתם חיפש לו תירוץ אממ... לגמור איתי..."

"די כבר, ממתק" התנהם פאדי בבוז "את, אל תחשבי עליו בכלל יותר, זה למה הוא לא שווה את זה" הוסיף, מדביק נשיקה לחה על מצחה "לא מגיע לו בחורה זהב כמוך, מגיע לו איזה נחשה מלוכלכת כמו מאלפוי. ואת? תראי, לך יש חבר פי אלף יותר טוב, מהמסדר שפוטר בעצמו היה בו, והחבר הזה אוהב אותך כמו... אש"

מלאני הפליטה יפיחה גבוהה נוכח מגעו; כוסית המשקה נפלה מבין אצבעותיה הרועדות, מתגלגלת בקרקוש עמום על שטיח הרצפה המעופש.

"מאלפוי... אני כל-כך שונאת אותה, שונאת אותה, שונאת אותה! חבל... חבל שהיא לא נפלה מהמטאטא של פוטר ומתה במשחק ההוא. תמיד חושבת שמ...מגיע לה הכל..." מלאני ניגבה בחולשה את פניה, קולה נעשה עמום כאשר שבה ונחבקה בין זרועותיו של ההילאי. זה השעין כנגדה את משקלו, הודף אותה לשכב אפרקדן על גבי הכריות האדומות כדם.

"הכל שלה..." הוסיפה מלאני להתנשף "לא משנה שאני... הייתי שם קודם. הלוואי... הלוואי ויזרקו אותה לאזקבאן והיא תרקב שמה, ביחד עם האבא אוכל-המוות שלה".

קרימהילד עיקמה את שפתותיה, שולחת מבט במלקולם הצופה במחזה בדממה, נשימתו מתרססת מבין שפתיו.

לפחות הבנת שהבן-דוד שלי לא מתאים לך, מתולתלת, הרהרה, חשה שמחה הרבה פחות מאשר ראוי היה כי תהיה. עכשיו תהיה כאן מהומה רבתי, לשמחתו הרבה של פילץ'. אחרי ככלות הכל, הזכירה לעצמה בקדרות, עליה להחזיר משהו בתמורה לרוח שהראתה לה את כל אותם מעברים נסתרים. אלא, שאי-כה, נחמץ ליבה נוכח התוצאה הצפויה. לפגוע בה עכשיו, זה כמו... כמו לבעוט באיזה גור פצוע.

פאדי החל מתנשף בחוזקה, בעוד אצבעותיה של קרימהילד מתהדקות במהירות על שרביטה.

"פאד מותק, בבקשה די..." נאנחה מלאני, מצמידה את רגליה בחוזקה זו לזו "בבקשה, בבקשה תפסיק..."

"למה להפסיק" שאל הוא, ראשו כבוש למחצה בחזה וצווארה הבהיר "מה, את לא אוהבת אותי?"

מלאני הפליטה קול מעורר רחמים.

"לא, כלומר... כן" גמגמה "אני סתם... פשוט כואב לי הראש ו...ק...קר לי..."

פאדי גיחך בקול נמוך "אל תהיי לי ביישנית פתאום, ממתק" אמר, מתאמץ לגבור על רגליה המהודקות "אוך כמה שאת יפה..." הוסיף. שב ומנשק אותה בפראות, נראה כמתעלם לחלוטין מבכייה הגובר "יא, כמה שאת יפה..."

"פאד, אמרתי לא, בבקשה לא..."

ההילאי המשיך לנהום, מתעלם מדבריה. קרימהילד חשה כיצד מחווירים פניה בתיעוב; המיאוס שעלה בה היה כה עז, עד כי לרגע שכחה אפילו את נקמתה המתוכננת.

מזלך, הרהרה בקדרות, מזלך שאיני מסוגלת עדיין להטיל את הקללה ההורגת, בהמה, כי זה מה שהיית חוטף כרגע.

"עכשיו!" לחשה לעבר הורנבלאואר, ובלא לחכות לתשובתו דחפה את הדלת במלוא כוחה, דוחקת את עצמה קדימה ומזנקת בשרביט שלוף.

ברגע הבא, התרחשו דברים רבים בבת אחת; קללה שרקה משרביטה של קרימהילד, עפה במהירות לעבר הספה; מלאני צרחה במלוא גרונה; פאדי נהם וגידף, בעוד מלקולם מזנק אחריה ומתחיל להתוות קללה משל עצמו.

זיקים אדומים ניתזו לכל עבר מגב הספה, מקום בו פגעה קללתה של קרימהילד. אלא, שכפי שגילתה במאוחר, לא בכדי נמנה פאדי סאוד על מסדר עוף החול; האלים יודעים כיצד, אלא שאי-כה עלה בידו להבחין בסכנה, מגלגל עצמו כהרף-עין אל צידה האחר של הספה וזועק "אציו שרביט!" עוד בטרם פגע גופו בשטיח שעל הקרקע.

"אנס מנוול!" רשפה קרימהילד,בעוד מלאני שבה וצורחת, מנסה לשווא לכסות את חזה בידיה.

הענן הכחול המאיים שבקע משרביטו של מלקולם, מרשים וחסר תועלת כאחד, התעופף בבעבוע שורקני גבוה מעל החדר, מתנפץ באין-נזק על הקיר הנגדי; הכוננית חרקה ורעדה, בקבוקיה נוקשים זה בזה.

קרימהילד החלה הוגה לחש נוסף, כאשר נפלטה זעקת הפתעה וכאב מפיה; כאב עמום פשט ברגליה, כאילו פגע בהם גל-הדף נמוך ובלתי נראה, מטיל אותה לאחור וגורם לה להחליק ולהתגלגל מספר פעמים על השטיח. מלקולם נאבק להשאר עומד, מגדף ומנופף בשרביטו.

"אני כבר אלמד אותך לקח, מה פירוש להכעיס בן לשושלת הורנב... קרפטונאוסיס!"

קרימהילד נאבקה להתרומם, משגרת קללה אכזרית נוספת כהרף-עין. האוויר נמלא באור כחלחל, כאשר זינק סאוד הצידה, מתווה לחש הגנה ומניח לקרן הקפואה שנורתה משרביטה לחלוף לצד מותניו ולפגוע במרכז הכוננית. בקבוקים מנופצים התעופפו לכל עבר, ואילו ברגע הבא היה זה מלקולם שפלט זעקה חנוקה; הקרן הסגולה-עכורה שבקעה משרביטו השמיעה קול שריקה חד וחזרה לעומת שבאה, כאשר פגעה בלחש המגן של ההילאי. מלקולם, שנפגע בחזהו, זינק לאחור והוטל אפרקדן בזרועות פרושות, משתעל בכבדות ומפליט ענני אבק אפור ומצחין מפיו ומאוזניו.

כהרף-עין, הופנו עיניו הכהות של פאדי סאוד לעבר יריבתו הנותרת. קרימהילד נאנקה, מוצאת עצמה לפתע בודדה... מאד בודדה.

"אז מה, סלית'רינים החליטו לתקוף את המסדר?" נהם לעברה, מתחמק בקלות מלחש נוסף ששיגרה לעברו "אני חושב שאצטרך לטפל קצת בזיכרון שלך" השרביט הופנה לעברה באיום. מלאני הבוכיה טמנה את ראשה בברכיה, מצטנפת לפקעת רועדת בפינת הספה.

את אבודה. הרהרה במהירות נוכח השרביט השלוף לעברה, חושבת בקדחתנות על לחש נוסף, הוא מהיר מדי, ו...

"אובליוויא...טה!"

אלא שברגע הבא, היה זה פאדי שהפליט אנקת הפתעה, כאשר הגיח דבר-מה ערפילי מתוך הקיר שלצידו; חתולת הרפאים הפליטה יללה מסמרת שער כאשר זינקה מעלה בעיני פנסים מבליחות, קופצת וחולפת דרכו כהרף-עין; קרן השיכחה הוסטה ממסלולה כאשר התנודד, מחמיצה את קרימהילד ומתנפצת סמוך לדלת הסתרים, הרחק מאחורי גבה.

"לוּפְטְהוֹרְט!" פקדה קרימהילד, מתווה תנועה אנכית בשרביטה בטרם הספיק פאדי להתאושש מאיבחת הכפור שחלפה בבשרו. ההילאי צרח, כאשר נעקרו רגליו מהרצפה, מרימות אותו שני מטרים אל תוך האוויר. צורח ומאיים, הכה בידיו בפראות, כאשר השלימה קרימהילד את הלחש, מטיחה את גופו המפרפר בעוצמה רבה באחד מקירות האבן.

"פטריפיקוס טוטאלוס!" מיהרה להוסיף, מצביעה לעבר יריבה, בטרם יספיק לשוב ולעמוד על רגליו. מאבקו של פאדי חדל מייד, כאשר התאבנו שריריו, מותירים אותו לשכב בדממה בתוך האבק. באותו רגע, עלה בידי מלקולם לשוב ולעמוד על רגליו; בלא לאבד זמן או להסב מבטו לעבר קרימהילד, מיהר וצלע קדימה, עודנו משתעל בכבדות, והחל בועט בכעס בגופו של ההילאי.

"הנה, קח גם את זה, טינופת" נהם, מזכה אותו בעוד חבטה אכזרית "חשבת ברצינות שתצליח...." שיעול נוסף שיסע את דבריו "לנצח בן למשפחת הורנבלאואר".

לרגע, ירתה קרימהילד מבט קטלני לעבר גבו. אחר, שבו עיניה לעבר הספה. מלאני הוסיפה להתייפח חלושות, נועצת בקרימהילד מבט אומלל; אי-כה, חשה קרימהילד כי הנצחון הפך לפתע-פתאום למענג פחות... הרבה פחות.

"את..." לחשה מלאני, כאשר רכנה קרימהילד לעברה "בבקשה...בבקשה אל תספרי כלום לגודריק" קול אנקה עמומה ובעיטה נוספת מן העבר האחר נמהלו בבכיה.

"קח גם את זו על החשבון, בוצדם... סרסור מלולכך, טינופת..."

קרימהילד הביטה בה ברגשות מעורבים.

"אהה... אני אשתדל שלא" הפטירה, מורידה את גלימתה מעל כתפיה וכורכת אותה סביב גופה של מלאני. "קודם נוציא אותך מן המחראה הזו, ו... הנה הלכה התוכנית למפות בשקט את האגף הזה. הרהרה בינה לבינה, בעוד מלאני נאחזת בה בכל-כוחה, כטובע בקנה קש.

"אבל... אבל אני מפחדת לעלות... ככה... סנייפ..."

מלקולם, שהחל להתעייף ככל הנראה מן הבעיטות, סב לאחור, שולח גיחוך מדושן עונג לעבר הנערה המתייפחת.

"מפחדת ממה שיעשו לך, ריץ'?" סנט בה "כמה חבל שלא חשבת על זה קודם, לפני שעברת על חוקי בית הספר. רק בתור התחלה, עשרים נקודות יורדות ל..."

"מלקולם, מספיק" קולה של קרימהילד היה שקט ומבשר רעות.

זה נעצר, זוקר את גבותיו לעברה כאילו יצאה מדעתה.

"מה נפל עלייך הערב, קרי?"

קרימהילד נאנחה. איזו רגישות אופיינית, הורנבלאואר.

"תשמע, די ברור שהחזיר המנוול ששוכב שם סימם אותה בכדי לאנוס אותה, וכמעט הצליח. אני חושבת שהיא נענשה די והותר על... קלות הדעת שלה". הוסיפה בקול רך יותר. אמנם, לא היתה זו האמת לאמיתה... אולם קרימהילד לא הטילה יהבה על כך שנצר מפואר למשפחת הורנבלאואר יעמוד על הדקויות.

מלאני הפטירה יבבת תודה חלושה, בעוד מלקולם מביט בשתיהן בגועל.

"אם את מתעקשת. בטינופת את מרשה לי לטפל, לפחות?"

קרימהילד הנהנה.

"תרחיף אותו למעלה, כן ככה, חצי ערום... שמפקד המסדר שלו יראה אותו" הוסיפה בבוז. אזי, שבה ופנתה לעבר מלאני "תקשיבי, אנחנו חייבים לעלות למעלה, ולהביא אותך למרפאה, טוב?" יהיה אשר יהיה, לא היה בכוונתה של קרימהילד להיות כה נחמדה עד שתחשוף בפניה את הדרך הסודית, הו לא, זה יסכן את כל התוכניות שלי... מה גם שלא נראה לי שמפגש עם פילץ' יעשה לך טוב במיוחד, מתולתלת.

מלאני אך רעדה בתשובה, נצמדת אל קרימהילד ומניחה לה להרים אותה באיטיות מהספה.

"ננסה לעקוף את המועדון" הפטירה קרימהילד, כאשר החלו מטפסים באיטיות במדרגות; מלקולם השתרך אחריה, גורר בגסות את פאדי המשותק ומוסיף לכבדו בגידופים ומהלומות מפעם לפעם. "אני אשאיר אותה במרפאה, ואלך לחפש את פרופסור קראובל..." החלה להוסיף, כאשר נשמעה חריקתה של דלת נפתחת, גבוה מעליה; פרץ קולות מתווכחים בא אחריה, גורם לקרימהילד לקפוא על מקומה. קול גבוה, שהשתייך לאחת מתלמידות האפלפף, צעק דבר-מה בהתרגשות. קולות גבריים ענו, נכנסים זה לתוך דבריו של זה. אלא שאי-כה, היתה קרימהילד בטוחה כי היא מזהה את בן-דודה המרגיז ביניהם.

אוה, הנה בה האביר בשיריון הנוצץ... וכרגיל מאוחר מדי.

"הם ביקשו להיות לבד, מה כאן קשה לך לקלוט?" צעק קולו של אחד ההילאים הצעירים מלמעלה, מהדהד בגסות בין קירות האבן.

קולו של גודריק היה נוקשה וקר.

"ואני מדריך, שחובתו לוודא שלא נעשים מעשים... אסורים לפי חוקי בית הספר" השיב. מלאני הפליטה צווחה נמוכה, היסטרית, מטלטלת את ראשה בפראות כמחפשת דרך מילוט "אם העלמה באנקס כאן אומרת לי שהוא השקה אותו לפני שגרר אותה למטה אז אני ארד לברר מה קורה שם, בין אם הדבר מוצא חן בעיניך או לא, הילאי. אתה רשאי ללכת ולהתלונן לפרופסור סנייפ, אם אתה רוצה" הוסיף בבוז.

"מה גם שככה או ככה הוא ישמע עליכם, אחי" הוסיף קולו המלגלג של פיטי "אז קשה לשמור ת'נקניקה המצומקת שלכם בין הרגליים, הא?"

ההילאי גידף, בעוד מלקולם מעלה גיחוך מדושן עונג על פניו, וממהר להתייצב בעמידה רבת רושם לצד קרימהילד, משליך את פאדי על ברכיו; באותו רגע, נראה היה כי זה שב ומצא את לשונו.

"הצילו, חברים!" צעק בקול ניחר "ס..סלית'רינים! סלית'רינים תקפו אותי!"

קולות נרגשים עלו מלמעלה, קרבים והולכים בשעטה פרועה.

"הו כן, בוודאי!" קראה בקול לעגני, מלכסנת לעברו מבט מאיים "אדון האופל הגיח מן הפרגוד, ותקף את ההילאי האמיץ בקללת הורדת מכנסיים. אה סליחה, את המכנסיים הוא כבר הספיק להוריד לבד".

"אוי, זה היה מעולה קרי" גיחך מלקולם, מחייך לעברה בחנפנות.

חרף המרחק והרעש הכללי, נדמה היה לי כי הוא מסוגלת לשמוע את גודריק משתנק למשמע קולה, דבר שמילא אותה בעונג נזעם. מלאני הליטה את ראשה בידיה, כאילו די בכך בכדי להסתירה מעין. ברגע הבא, הגיחה החבורה היורדת מעבר לעיקול המדרגות, ופניו החיוורות של גודריק נחשפו לעיניה של קרימהילד.

"מל... מה לכל הרוחות קרה כאן?" הפליט, עיניו עוברות במהירות בין מלאני המתייפחת, קרימהילד ופאדי.

מלקולם העלה חיוך עליונות על פניו, אלא שקרימהילד הקדימה אותו.

"הטינופת הזו" נהמה, מחווה ברגלה לעבר ההילאי הצעיר "סימם את ריץ' בכדי להשכיב אותה, מה גם שככל הנראה לא הטיב להבין את המילה 'לא'."

"שקר מטונף, הסלית'רינית הזו..."

ג'וליה באנקס, חברתה של מלאני הפליטה צווחת אימה, ממהרת לפלס דרכה לעבר האחרונה.

"כמה חבל שאתה, כרגיל, לא טורח למלא את חובותיך כמדריך" לעג מלקולם, זוקר את סנטרו ביהירות לעבר גודריק "אלמלא עזרה לי קרימהילד למגר את החלאה הזו..."

קרימהילד ירתה בו מבט קטלני, ואילו פיטי נחר בבוז.

"מישהו דיבר אליך, פורנבלאואר?" הטיח "אז... איזה חלק מהמילה 'סתום' אתה לא מבין?"

מלקולם קפץ את אגרופיו, בעוד קרימהילד מוסיפה, סמוך מאד לאוזנו של גודריק.

"אני חושבת שהמחזה מדבר בעד עצמו, מה גם" המשיכה בהנמכת קול "אנחנו הולכים לגלגל שיחה רצינית, לטובתך האישית"

"אחר כך, קרימהילד" הפליט גודריק, פניו קפוצים ורשמיים. בלא לזכות אותה במילה או מבט נוסף, קרב אל מלאני, מניח שתי ידיים על כתפיה.

"מל, זה נכון מה שקרימהילד אומרת?"

"תגידי לו את האמת, מל!" צעק פאדי "זה את רצית כל הזמן שאנחנו..."

מלאני התנשפה בקול שורקני, מנידה בראשה לאות חיוב.

"גודריק... בבקשה" מלמלה, מנסה לאחוז בו "אני לא רציתי... לא התכוונתי..."

אלא שזה התעלם מתחנוניה, נפנה בקשיחות אל סאוד, שרביטו שלוף.

"יש לך משהו לומר?" שאל בקול קפוא כקרח.

סאוד טלטל את ראשו, שולח קריאה אילמת לעזרה לעבר שני ההילאים הנבוכים; אלו הוסיפו לעמוד, נטועים במקומם במבוכה. שני מדריכים של הוגוורטס נמצאים כאן... ואין להם הרבה מה לעשות. הרהרה קרימהילד, מנסה שלא להביט בעיניו של פיטי. אסור לתת לו סיכוי לחשוד במה שאת מתכננת, הרהרה; נראה היה, שהקללה שהטילה בסאוד הולכת ומתפוגגת, משום שכעת, הצליח הלה לקפוץ אגרופים ולשלוח במלאני מבט מאיים; אלא שפיטי קפץ והתייצב ביניהם בשרביט שלוף.

"תספרי את האמת, מלאני!" צעק סאוד בגרון ניחר "תספרי ש...זה מה שרצית, קצת ניחומים על מה שהטבטוני הזה עשה לך ו... רק בגלל שאת מתביישת ממנו, רק בגלל זה את מעלילה עלי..."

מבטו של גודריק היה קפוא.

"מוטב שתשמור על לשונך למשרד של פרופסור סנייפ" אמר בקול שקט ומבשר רעות "כי שם בהחלט תזדקק לה. מה גם" הוסיף "שלא זכור לי שהשכבת תלמידות מהווה חלק מתנאי השירות שלכם... בין אם הן רוצות, ובין אם לוא". בלא לחכות לתשובה, העביר גודריק מבט תקיף סביב "פיטי, אתה ובאנקס, קחו את מלאני למרפאה, וחפשו את פרופסור קראובל. קרימהילד, את לכי ישר למשרד של קורינתיוס בלייז - קומה שלישית מעל המועדון, וספרי לו כל מה שקרה. הורנבלאואר..." פניו של גודריק התעוו בגועל "נסה למצוא משהו מועיל לעשות עם עצמך".

"אני מזהיר אותך, הות. אני מדריך כמוך..."

קרימהילד הנהנה; לא טורחת להאזין לויכוח שהחל מתלהט בין שני המדריכים, חשה במעלה המדרגות, עוברת על פני ההילאים הצעירים כאילו היו אוויר ריק. שמחה להשתחרר מן המהומה, עקפה במהירות את הרעשים הרמים שהוסיפו לעלות ממועדון עוף-החול, מחפשת גרם מדרגות העולה כלפי מעלה.

אולי בכל-זאת יצא מזה משהו טוב, ואספיק לבדוק את הגרם הסודי, הרהרה, מתעלמת ממבט תמה ששלח בה זקיף מנומנם, ומזנקת בקלילות במעלה מדרגות מעוטרות המתעקלות בזווית כהה כלפי מעלה. מאיצה את קצב הילוכה, גמאה אותו כהרף-עין, חולפת על פני לגיונרים דוממים ותמונות שמן מתלחשות. אזי, כהרף-עין, מצאה עצמה מול מחוז חפצה; דלת נחושת מעוטרת עליה הוצב זה לא מכבר שלט המכריז "מטה עוף-החול, משרד המפקד".

מתנשפת, שלחה את ידה בכדי להקיש על הדלת. אזי, קפאה במקומה באחת; הקול שהתמר מן העבר השני לא היה קולו של בלייז, כשם שלא היה קולו של בנג'י לובאמה. היה זה קול נשי מתנגן, מתקתק למשמע אוזן.

"כמובן, אני מבינה היטב שאתה טרוד קצת בגלל כל ה...עניין הזה עם רעייתך, קורינתיוס, אין טעם להכחיש. אבל אתה חייב לנסות לחשוב בהגיון!"

"אין שום עניין עם רעייתי, ומעולם לא חדלתי לחשוב בהגיון, צ'ו יקירתי" החזיר קולו המתוח של מפקד מסדר עוף החול "מורגיין ואני מאושרים כתמיד עם הארי הקטן שלנו. נכון שמורגיין שלי מתנהגת לאחרונה... קצת מוזר. אבל זה טבעי נוכח כל הזוועות האלו, ואת מתחמקת מהנושא, ידידתי הטובה. מה שאני אומר זה, שאת וברנארד לא יכולים להמשיך להחזיק ככה את הרמיוני גריינג'ר. ביל ויזלי דיבר איתי היום, והוא פשוט רותח מזעם, שלא לדבר על התאומים ההם..." קורינתיוס כחכח בגרונו, בעוד קרימהילד משתופפת בצללים ומטה אוזן.

"ועכשיו רון האגדי בכבודו ובעצמו התעורר, והוא ירצה לראות את ארוסתו... את יודעת שלא כדאי להסתבך עם משפחת ויזלי, אפילו לא לסגן שר הקסמים. חצי עולם הקוסמים מתכונן לחגוג את המאורע, ואת לא יכולה להמשיך...".

בלא שתראה את פניה, יכולה היתה קרימהילד להשבע כי צ'ו מגחכת.

"הו, אני יכולה גם יכולה" רשפה לעברו "ואל תחשוש כל-כך מהויזלים. יש בידי קלף שיחזיר אותם מהר מאד למקומם הראוי..."

"צ'ו, באמת!" התרעם בלייז "לפעמים את כמעט... מפחידה אותי בצורה שאת מדברת. בני ויזלי הם לא איזה אויב, הם המשפחה..."

"כמובן, המשפחה המהוללת, לא שכחתי" אמרה צ'ו בסרקסטיות "אבל בניגוד לאחרים, אני לא נתקעתי לי לפני עשרים וחמש שנים, אלא חושבת על מה שקורה היום, ומה שיקרה מחר, כלומר... אני מנסה בכל כוחי להגן על כולנו מסכנות חדשות. תגיד, מה שעולל מאלפוי לא מספיק לך? לא קראת את המכתב ששלחה מועצת איחוד הקוסמים האירופי רק אתמול?"

"אז כמה מאנשיו של אוכל-המוות הילדריק הגיחו מתוך היערות שלהם, ואחד מהם... ה...לותאר ההוא ירד לפירנצה, להפגש עם הוד-סרחניותו הבוגדני, הדוכס דה-מדיצ'י. מה את חושבת שהם יעשו, יתקפו את הוגוורטס?"

קרימהילד קפאה במקומה, חשה כיצד הולם ליבה בחוזקה. לותאר... לותאר פון הוהנשטייף, יד-ימינו של אבא. ישותה רטטה בעונג, כאשר הרהרה בלוחם האדמוני ואדיר הקומה, הקנאי בנאמניו של אביה. אבל מה הוא מחפש בפירנצה? האם הוא זקוק להלוואת זהב? שפתיה התהדקו, כאשר עלתה בה מחשבה נוספת. אם היא עתידה להמלט, אולי תשים את פניה לשם ותצטרף אליו... אולם את זאת לא תעשה כילדה רכה, הו-לא. היא תעשה זאת כאצילה טבטונית, אצילה שנקמה את דמו השפוך של אביה.

"הו, באמת אינך מבין להיכן אני חותרת?" שב והתמר קולה של צ'ו.

"האמת שלא. מאלפוי מבוקש, ושלחתי בעקבותיו את נימפדורה טונקס בראש חבורה מטובי ההילאים שלי. הוא יתפס בתוך שבועות, לכל היותר. ובוודאי שכל זה אינו מצדיק את עניין גריינג'ר. את לא יכולה להחזיק אנשים כמו בכלא, רק מחשש לבטחונם ו..." נדמה היה כי בלייז אוזר את כל אומץ ליבו "יש כבר יותר מדי...אהמ... גבות מורמות בעניין דראקו. לא שאני לא מעוניין למעוך את השרץ הזה, סוף-סוף" מיהר להבהיר "אבל את וברנארד הפכתם אותו ל... כמעט איזה וולדמורט שני. לא הגזמתם טיפה?"

צחוקה של צ'ו היה יבש וצולפני.

"תהיתי מתי יעלה הנושא הזה" החזירה "אם כך, הקשב טוב... ושמור את הדברים לעצמך בלבד. מובן? כן, כמוך וכמו ביל ויזלי, לא האמנתי לרגע כי מאלפוי הפחדן מסוגל להוביל מתקפה שתכריע מיתומג אדיר כמו מינוס. הופעלו שם קסמי-אופל מהסוג המזוויע ביותר... אנשים נרצחים בעינויים נוראים ליד הוגוורטס, והכנופיה שונאת-הקדמה של אוכל-המוות הילדריק מגיחה לפתע-פתאום ממאורתה שביערות פרוסיה. איני צריכה להזכיר לך מה פירושה של נקמת דם טבטונית. מה כל זה אומר לך?"

אני אראה לך כנופיה, מנוולת שכמוך, הרהרה קרימהילד בזעף, כובשת את החשק העז שהתעורר בה, לפרוץ את הדלת ולשגר בצ'ו את הקללה האכזרית ביותר שהכירה. אבל אל תדאגי, במהרה ובקרוב אני אזכיר לכולכם.

"לא, אל תרוץ לי עכשיו לקלאודיה שטיין" השיבה צ'ו לדבר-מה רפה שהפליט בלייז "היא, למרבה הצער אינה יכולה לשקול את עניין הילדריק ב... אובייקטיביות הדרושה. נסה לחשוב בעצמך, אדוני מפקד עוף-החול" הוסיפה בשריקה לעגנית "להיכן הכל מתחבר, לדעתך?"

קורינתיוס התנשף.

"נו בחייך, תיכף תספרי לי שלורד וולדמורט חזר מהמתים ומתכונן למלחמה שלישית" נהם בכעס.

"אוה, מתחמם יקירי... מתחמם" לעגה צ'ו "אתה אכן מנסה לחשוב, לשם שינוי, ואני מעריכה את זה מאד... אבל לא, בזכותו של ה...הארי פוטר, הוא לא יחזור עוד לעולם. אבל נסה לנחש שוב, קורינתיוס האמיץ שלי. מי לא נהרגה ולא נתפסה מעולם? מי זו שמסוגלת לקרוע לגזרים מיתומג ביחד עם אנשיו המיומנים? ואחרון חביב... מי ניחנה באכזריות חולנית, עד שרצח בעינויים של ארבעה ילדים קטנים יראה לה כמשחק משעשע?"

קרימהילד יכולה היתה לשמוע את קורינתיוס מתנשף באימה.

"סוף-סוף הבנת, יקירי האמיץ. מאלפוי עובד בשבילה, כלומר... הוא בוודאי צריך לעבוד קשה, השרץ, בכדי לשכנע אותה שלא בגד באדון האופל היקר שלה" הפטירה צ'ו בבוז "פירושם של דברים, שבקרוב יהיה לבחורים שלך עיסוק, הממ...מעניין מעט יותר מאשר מריבות על כיבודים ומאבק על תקציבי משרד הקסמים. וכמו כן" הוסיפה בקול פסקני "גריינג'ר נשארת בבידוד. בוא ונאמר, שאני תוהה למדי כיצד ועד כמה אותה... יקירה קטנה של הארי פוטר מעורבת בעסק".

"מה?!" הזדעק קורינתיוס, עד שקרימהילד כמעט וקפצה לאחור "אינך מעזה לרמוז ש..."

"איני רומזת דבר, בינתיים" החזירה צ'ו, שבה לדבר בקול שליו ומתקתק "די אם אומר, שהסיפור תמוה במקצת... בלאטריקס לסטריינג' מותירה בחיים דווקא את הרמיוני גריינג'ר, חברתו הקרובה ביותר של האדם שהשמיד את אדון האופל היקר שלה. היא זוממת משהו, בלייז" הוסיפה בנחישות "ועד שלא נגלה מה בדיוק, גריינג'ר לא תצא מהבידוד אפילו... אפילו אם הארי בעצמו היה חוזר לחיים ומתחנן בפני לראות אותה. מובן?"

מעברו האחר של הדלת, חשה קרימהילד כיצד הולם ליבה באושר.

"הטבטונים... הטבטונים באים" לחשה לעצמה, כמעט ולא מטה אוזן לחלקם האחרון של דברי צ'ו. בלאטריקס שמלטריקס, שהבריטים יתעסקו בבעיות שלהם. אני... הולכת מכאן ואני אחזור הביתה... הביתה... ברגע הבא, נאבקה לכבוש את חיוכה וללבוש ארשת תמימה. חייבת...לחכות קצת. אסור שיחשדו ששמעתי...

אלא שאז, בעודה מסדירה בשקט את נשימתה, עלה זמזום חד מן העבר השני, ובעקבותיו אנקת בהלה מפיה של צ'ו.

"הו!" הפליטה בפראות, הזחיחות המתוקה נעלמת מקולה לבלי-הותר זכר

"הצמיד שלי... מאדים. בלייז" סיננה מבין שיניה "זו אזעקה! בית החולים מנגו - משהו... משהו רע מאד קורה שם"

.