"פרפרים"
פאנפיק
פרי עטה של רולדההה
פאנדום: הארי פוטר
דירוג: PG-13PG
שיפ: סיריוס/OC
הערת המחברת: תודה ענקית, הערצה וסגידה המונית ונצחית, לשתי אנשות
מיוחדות מאוד. לטאל, על ההערות החכמות, העזרה וההצעות, על התמיכה וההשראה,
ולנעמה, על הביטוא, העזרה, ההרות, העובדה שאת תמיד נמצאת שם בשבילי ושאת,
ובכן, את.
פרק
16: אין קסם שלא ניתן לשבור
חזרה לפרק קודם | מעבר
לפרק הבא | חזרה אל דף האינדקס של היצירה
|
|
|
בערב
עטופה את בקטיפה שחורה
קוטנת זו גלימה את ידייך קשרה
השקט בעינייך לא מסתיר זאת
את שעוברת את הגבול הדק מצד אל צד [קטיפה שחורה - רוקפור]
קונור לא הייתה בטוחה, אבל אילו הייתה צריכה להמר על כך, הייתה מניחה עשר אוניות זהב
על כך שפניה הלבינו לחלוטין. היא ניסתה להעלות על פניה הבעה מופתעת וחיוך מרומז.
"למה אתה
מתכוון, רודלופוס?" שאלה, צחקוק עצבני נמלט מפיה.
מבטו החשדני
של רודלופוס התמקד בחזה. קונור הרכינה את ראשה והביטה בסמל.
"הו, בחיי, לא
שמתי לב! אני מתערבת איתך שזה בטח תעלול של סואלן, או של אנה. הן בטח חושבות שזה ממש
מצחיק."
רודלופוס נראה
חשדן.
"בתקופה כזו,
אחרי מה שעבר על הידיד המסכן שלכן?"
קונור בלעה את
רוקה.
"הן בטח עשו
את זה כדי להפיג את המתח. זה כל כך מתאים להן." רודלופוס
הנהן, וקונור הרשתה לעצמה לנשום לרווחה.
"ובכן, כדאי שאלך
למגורים, להחליף בגדים. אני בטוחה ששאר התלמידים לא יחשבו שזה כל כך מצחיק."
רודלופוס הנהן
שנית.
"אז ניפגש
בארוחת הבוקר?" היא שאלה, שרירי רגליה כמעט מתחננים להתחיל לרוץ.
"הו, כן. אני
ובלאטריקס רוצים שתשבי איתנו, בשולחן סלית'רין." קונור התאמצה
לחייך.
"כמובן,
כמובן."
_
כאשר קונור נכנסה
סוף סוף לחדר המועדון של ריבנקלו, אנחת רווחה נמלטה מפיה. היא גלגלה את עיניה,
יאוש צובע את האישון החום - ירקרק. חדר המועדון היה ריק כמעט כולו, פרט לשלושה
תלמידי השנה החמישית שישבו בפינת החדר ושוחחו, כפי הנראה, על בחינותיהם. קונור
העבירה יד בשיערה וקרסה אל תוך הספה הקרובה. הלחץ פשוט היה גדול מדי, מוחה לא ידע
להמציא כל כך הרבה שקרים. התירוץ שלה היה קלוש, ידעה, ויהיה עליה לדבר עם סואלן על
מנת שתאשר אותו. היא תצטרך לבצע תעלול כזה פעם נוספת, על מנת שרודלופוס יאמין לסיפורה.
המחשבה הכתבה בה
בפתאומיות. המצאת השקרים נעשתה חלק כה חזק ממנה, חלק כמעט טבעי. מתי הפכה לכזו
שקרנית מומחית, תהתה.
היא התרוממה מהספה
בכבדות, כושלת אל תוך חדר האמבטיה של בנות
רייבנקלו. התמונות שניבטה אליה מהמראות היו של חיוך רחב, מרוצה, ופנים עייפות עד
מאוד.
"לפחות השגת
לעצמך דייט," השיבה לה בבואתה בחיוך. קונור קימטה את שפתיה
בנבזיות.
"אם זה היה
תלוי בי, כבר הייתי מצטרפת למנזר."
"היינו רוצים
שתבואי איתנו למסיבה שעורך אחד מבני המעגל," אמרה בלאטריקס, מוזגת שמנת אל תוך
ספל הקפה שלה. היא חייכה אל קונור בקלילות וקונור השיבה בקללה רכה, מלווה בחיוך
מלא חן.
"כמובן,
כמובן. מה בדיוק אנחנו חוגגים?"
"בואי רק
נאמר שאנו מרימים כוסית לכבוד מהלך מוצלח, יקירתי," אמר רודלופוס. קור התפשט באבריה של
קונור.
"אם כך,
אאסוף אותך היום בערב?"
"אינני יכולה
לחכות."
_
קונור חשקה את
לסתה והניעה את צווארה התפוס. עיניה נדמו להיעצם והחלו לדמוע כאשר
בהתה אל תוך האח. צ'ארלי ישב מולה, ראשו טמון בתוך גליל קלף.
"את יודעת,
באמת כדאי שתתחילי לעבוד על שיעורי הבית שלך," אמר בשקט, לא מרים את עיניו מעל מה שרשם.
קונור נאנחה.
"אני אעשה
זאת, צ'אר, פשוט... לא עכשיו."
"אל תדחה
למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים, זה מה שאני תמיד אומר," הוא חייך
אליה. קונור החזירה לו חיוך המנסה נואשות להיראות שמח.
סואלן פסעה אל תוך
החדר, נראית רעננה כמעט כקונור עצמה.
"זהו זה,
עשיתי את זה. נדרש לי כל כך הרבה זמן, חשבתי שאני עומדת
להירדם מולה. היא כזו עקשנית, בחיי..." סואלן נאנחה ושקעה אל תוך הכורסא שלצידה של
קונור.
"נו,
והצלחת?" שאלה קונור. אפילו צ'ארלי הרים את ראשו מעל הקלף וצפה
בעניין.
חיוך רחב הופיע על
פניה השחומות של סואלן.
"כמובן
שהצלחתי, אני גאון או לא?"
"היי, אל
תשכחי של מי הייתה התוכנית המדהימה," אמרה קונור
בעלבון.
"בלי כישרון
המשחק הפנומנאלי שלי, מרלין בעצמו לא היה מצליח לעשות זאת."
"אז איך עשית
את זה?" שאל צ'ארלי בסקרנות.
"פשוט דיברתי
עם דל, כמו שקונור פה אמרה לי לעשות," היא חייכה אל חברתה בנבזיות.
"והסברתי לה עד כמה המצב עם פוטר נואש, ועד כמה היא חייבת להגיד ללילי להתרחק
ממנו. סיפרתי לה על השמועה שהיא עומדת להיענות לו והזכרתי עד כמה הוא לא מתאים
לה, ועד כמה בכלל לא ברור לי למה הוא רוצה לצאת איתה, כשהוא כזה בטלן חופשי וספונטאני
ולה יש מטאטא תקוע עמוק בתוך הישבן."
קונור התגלגלה
מצחוק.
"והיא השתכנעה?"
"כמו גדולה.
עד הקטע שבו התחלתי לדבר על כבוד המשפחה האבוד שלהן, דלילה אוונס כבר הייתה במחצית
הדרך למגדל גריפינדור. אני מניחה שבדיוק עכשיו לילי יושבת ומקשיבה להרצאה מדוע אסור
לה, בשום פנים ואופן, לצאת עם ג'יימס פוטר."
"מה שאומר
שעד השעה הזו מחר, ג'יימי כבר יכשף את כל הטירה כך שתביע את שביעות רצונו מכך שליליאן
אוונס סוף כל סוף הסכימה לצאת איתו."
"כדאי שנתחיל
להתאמן על לחש בועיות הקסדה שלנו," אמר צ'ארלי.
קונור שקעה עמוק
בתוך כורסתה, חשה עמוק בפנים את הסיפוק החמים הנובע מעבודה
מוצלחת, כאשר יד נעלמה משכה אותה מתוך הכורסא. היא הביטה סביב, מחפשת, אך לא ראתה דבר.
סואלן וצ'ארלי היו שקועים עתה בשיחה שנדמתה לסוב סביב שיעורי הבית שלהם, ואף אחד אחר
לא היה קרוב אליה מספיק על מנת למשוך בידה ולברוח.
"זה אני,
קונור, צאי מחדר המועדון."
קונור הביטה סביב,
מחפשת את סיריוס בעיניה. הבל פה חמים נלחץ כנגד
עורפה, כאשר הרימה את ראשה וחייכה אל סואלן וצ'ארלי.
"אני הולכת
לספריה, להביא משם קצת חומר לימוד," אמרה בקלילות. חיוכו של צ'ארלי
התרחב.
"נתראה מאוחר
יותר."
קונור יצאה מחדר המועדון של רייבנקלו,
חשה בידו של סיריוס אוחזת בזרועה. הוא גרר אותה אל תוך
מסדרון שאותו לא הכירה, מה שלא היה ממש מפתיע, בהתחשב בחוש הכיוון שלה, חשבה. אחר כך
עצר אותה מול גובלן, כשיד נעלמה הרימה אותו וחשפה מאחוריו חדר. קונור צעדה פנימה
כאשר סיריוס הוריד מעליו, ובכן, משהו, וחשף את פניו.
הוא נראה שמח.
מרוצה, רענן.
"הצלחתי
להשיג לנו את חדר הבנים למשך הלילה," אמר, חיוך רחב על
פניו. קונור הרימה את גבה.
"מה? חשבתי
שזה יהיה יותר נוח מהרצפה של חדר הנחיצות."
קונור לא יכולה
הייתה לשלוט בחיוך שהתפשט על פניה.
"ומה בדיוק
גורם לך לחשוב שאבוא אל חדר המועדון שלך, לחדר השינה שלך, בלילה, כשהוא ריק לחלוטין?"
"הקסם האישי
שאי-אפשר-לעמוד-בפניו-שלי?"
"הו, זה. כן."
קונור נאנחה.
"אתה יכול
להגיד לג'יימי ולכולם לחזור לחדר המועדון," אמרה בשקט.
הפעם היה זה תורו
של סיריוס להרים גבה.
"באמת,
קונור, ידעתי שאת בחורה פרועה, אבל עד כדי כך? לא שזה
מפריע לי, כמובן, אבל, ובכן… את יודעת – "
קונור מירפקה
אותו.
"בחלומות הפרועים
והמלוכלכים שלכם. בכל מקרה, אני לא יכולה לבוא היום. רודלופוס ובלאטריקס
הזמינו אותי לבוא איתם לארוחת ערב. מסיבה. ובכן, למשהו. אני לא כל כך בטוחה למה."
סיריוס התרחק
ממנה, הבעה זעופה על פניו.
"אסור לך ללכת."
"הו. אל
תתחיל עם זה, בבקשה. אני עושה את זה למען המסדר, אז אל תגיד לי כמה
זה מסוכן, בסדר?" קונור הבחינה כי קולה עולה לטונים גבוהים, אך לא הצליחה
לשלוט בכך,
ולא הייתה בטוחה כי ברצונה לשלוט בכך.
"מה לעזאזל
קרה לך?" שאל סיריוס בחדות.
"נמאס לי
שכולם מנסים לקבוע לי מה טוב בשבילי, או שאתה חושב שאני לא אמיצה מספיק או חלשה מכדי
להסתובב עם הסלית'רנים."
"לא אמרתי את
זה," אמר סיריוס בטון נעלב.
"אבל לזה אתה
מתכוון, נכון? אני יכולה לראות את זה, זה בכל מקום. אתה כל כך משתגע מזה שאני מסתובבת
בחברת בלה ורודלופוס, שאתה מתחיל באמת להאמין שזה מסוכן."
סיריוס תפס
בזרועה, הודף אותה כנגד הקיר.
"כשהייתי בן
שמונה, תפסתי
את בלה מענה גורי חתולים בחצר. ילדה קטנה, יפיפיה, עם חיוך רחב על פניה ושרביט
בידה, מפשיטה באמצעותו את החתלתול מעורו בעודו חי. היא צחקה, את יודעת. ואז, היא
פנתה והתחילה ללמד את אחי הקטן איך לעשות זאת."
קונור הפנתה את
מבטה באי נוחות.
"זו בלה. קרה
ומחושבת ומקסימה. עד הרגע שבה את כבר לא מועילה לתוכניות שלה, ואז היא לא תהסס להרוג
אותך, וגם תיהנה מזה. ולסטריינג' לא טוב ממנה. הם כולם כאלה. חבורה של רוצחים ושקרנים
וכלבים."
"אני הולכת
למסיבה הזו," אמרה קונור בנחרצות. "אל תנסה לעצור
אותי."
סיריוס ליקק את
שפתיו והרים את ידיו, ליאות פושטת באבריו.
"ניצחת,
קונור," אמר בשקט. היא גלגלה את עיניה וליטפה את לחיו, חיוך על פניה. "אני תמיד
מנצחת, סיריוס." היא עמדה על קצות אצבעותיה ונשקה לו.
"ואני גם
אוהבת אותך," הוסיפה בשקט. סיריוס נפנה ממנה.
"לפעמים אני
תוהה אם
את לא בדיוק כמוהם, אם הם לא למדו אותך לשקר כמו סלית'רנית אמיתית."
קונור בלעה
את רוקה.
"לפחות אחד
מאיתנו נאמן למה שהוא באמת, סיריוס. הו, אני גם חייבת לך חולצה. תהיה נחמד ותבקש אותה
מסואלן? אני חייבת ללכת להתכונן."
קונור סובבה אליו
את גבה ופנתה חזרה אל תוך חדר המועדון בצעד גאה, נושכת את שפתה התחתונה על מנת שלא
לבכות.
_
"את לא הולכת
כשאת לבושה ככה, נכון?" שאלה בלאטריקס בחדות. קונור נאנחה.
"לא הייתי
בטוחה מה ללבוש, את יודעת," אמרה בחדות. בלאטריקס צחקה, אחר פנתה
לרודלופוס ולאנתוני גייר, ששוחחו ביניהם, לבושים בגלימות טקס שחורות ורשמיות.
"אני וקונור
רק קופצות לחדר המועדון כדי, אה, להסתדר. חכו לנו כאן."
כשקונור ירדה
במורד המדרגות, נזהרת שלא להסתבך בשולי שמלתה החדשה, רודלופוס ואנתוני גייר נפנו
והרימו אליה את מבטה. קונור הביטה מסביב, מבחינה בעוד ועוד זוגות עיניים שניבטו אליה
ואל בלאטריקס, שהלכה לצידה בראש מורם.
"אני חושבת שהצלחנו,
קונור," אמרה באושר.
קונור עצמה לרגע
את עיניה, פניה המאופרות בעידון מחייכות. כאשר פקחה אותן, לקח
רודלופוס את ידה ונשק לה.
"את נראית,
ובכן... נפלא לא מתחיל לתאר את זה," אמר כשחיוך
על שפתיו. קורין, שעמדה לצידו של דניאל פרד הנאה והגבוה, ספקה כפיה בעליצות.
"את נראית
מושלם, קונור!" אמרה בכנות. קונור חייכה. קורין לבשה שמלה אדומה צמודה
שהלמה אותה מאוד, אך היא החווירה לעומת בלאטריקס הגבוהה והמעוצבת בשמלת הקולר
הכחולה כהה שלה. קונור בלעה את רוקה ודחקה ממוחה את המחשבה עד כמה היא דומה לסיריוס.
"נה, את
אומרת את זה רק בגלל שזה נכון," צחקה קונור. שולי השמלה השחורה שלה
היו אולי ארוכים מכל היגיון [היא תמעד עליהם בשלב כלשהו של הערב,
ידעה] אך השמלה עצמה הייתה מושלמת. חושפנית במידה, צמודה במקומות הנכונים,
דקה מספיק על מנת להיות נוחה ועם זאת לא אפשרה לה לקפוא.
"את בהחלט יודעת
לבחור אותן, בלאטריקס," אמר רודלופוס, חיוך קריר על פניו.
"את השמלות,
או את
הנשים?" שאלה קורין בנבזיות מרומזת. אנתוני גייר החניק ציחקוק כאשר ירתה אליו בלאטריקס
מבט רושף.
"זו לא אשמתי
אם כל הבנים בהוגוורטס כל כך לא בוגרים עד שאפילו המחשבה על לצאת עם אחד
מהם עושה לי פריחה." בלה משכה בכתפה בתנועה מלאת חן. "אבל מי שאנחנו הולכים אליו היום
הוא גבר אמיתי, קורין. והוא משתוקק לפגוש בך שוב, קונור. הוא אמר שהוא היה פשוט
מוקסם ממך בפעם האחרונה שנפגשתם." קונור הסמיקה ורודלופוס נראה חסר מנוחה.
"כן, כמה חבל
שלוציוס מאלפוי עומד לחמוק לו מעולם הרווקים לנצח..." נאנחה
קורין בדרמטיות מעושה. "ועוד לטובת כלה כל כך קרה, רחמנות ממש."
קונור ציפתה לראות
איך תגיב בלה על השמצת אחותה, אך בלה רק עמדה שם, חיוך על שפתותיה האדומות, קרה
ומלכותית לא פחות מכפי שתיארה קורין את נרקיסה בלק. מבלי לומר מילה ובראש זקוף, יצאה
בלאטריקס מבית הספר, לא מפנה את ראשה על מנת לראות שכולם עוקבים אחריה. הם הלכו
בערך דקה, עד שהגיעו אל גבולות היער האסור.
"נו,
נלך?" שאל אנתוני גייר בקול חסר סבלנות.
"חכה,"
אמר רודלופוס.
"סנייפ עדיין לא כאן." למשמע השם זקפה קונור את גבה. קורין הבחינה בכך ללא
ספק, כי לפתע נעצה בקונור מבט ארוך ומלא משמעות וחיוך רחב התנוסס על פניה.
"תראו תראו,
אני חושבת שמישהי כאן מסתקרנת מאוד לשמוע עוד לגבי סוורוס היקר שלנו." קונור הסמיקה
בעוז ופלטה קול ממורמר.
"מובן שלא,
ואני תמהה בכלל על כך שהוא בא. הוא כזה לא יוצלח,
שמעתי איך פוטר והחברים שלו נוהגים להתעלל בו." בלה חייכה ולקחה את קונור בידה.
"גם אני לא
יודעת. אבל לוציוס עמד על כך שיבוא, מאיזושהי סיבה עלומה שלא באמת
טרחתי לברר. בכל מקרה, הוא לא יטריד אותנו. בטח יישב בצד כל הערב עם המבטים
העגמומיים שלו."
קונור משכה
בכתפיה, מנסה להראות כאילו העניין כולו אינו נוגע לה ולא
מעניין אותה כהוא זה.
לאחר כמה דקות של
המתנה ["בואו
פשוט ננטוש אותו כאן," אמר אנתוני בפעם השלישית לאותו ערב] סנייפ הגיע, לבוש בגלימה
שחורה וחסרת יחוד כהרגלו. מול הדרם של אנתוני ורודלופוס, נדמה היה לקונור שכיעורו
אף הועצם, כאילו בחר מישהו להניח אבן חסרת יחוד לצד יהלומים ואבני אודם.
בלאטריקס הצביעה
על ארנק שתאם את צבע שמלתה, שכפי הנראה הונח על הקרקע מבעוד מועד וכולם סביב קונור
הנהנו והסתדרו במעגל סביבו.
"זה מפתח מעבר?" שאלה
קונור, מעט מבולבלת. "חשבתי שאי אפשר להכניס כאלו להוגוורטס."
בלה חייכה חיוך של
שביעות רצון עצמית.
"זה תלוי רק
במידת הכוח
שיש לך, קונור. הקסמים בטירה הזו יותר מורכבים מהממוצע, אבל אין קסם שלא ניתן לשבור,
אם יודעים איך."
ולאחר מכן סימן
אנתוני גייר שהגיע הזמן, וכולם תפסו בארנק. קונור הרגישה בתחושה
משונה בבטנה, כאילו היא נמשכת מהפנים אל החוץ, אבל אז הכאב העמום נרגע והם נחתו
באחוזת מאלפוי.
האחוזה נדמתה
להיות עולם משל עצמו. היא הייתה עצומה; הטירה העתיקה שניצבה
על הקרקע נראתה כאילו היו בה מאה חדרים לפחות, וקונור חשבה שהיא יכולה
הייתה לאכלס ביעילות את כל תלמידי הוגוורטס. את בניין המגורים הקיפו מדשאות
רחבות ידיים, נקיות ורעננות, זרועות בניקודי עצים שהטילו צללים על הקרקע. השטח
כולו ניראה כאילו טופח ביד נאמנה, וקונור תהתה האם נעשה הדבר בקסם, או שהמאלפויים
ציוו על עובדיהם לעשות הכל ידנית, על מנת להוכיח מה רב כוחם.
הכניסה לטירה
הייתה מוארת היטב ומפוארת למדי. משרת מבוגר וחמור סבר, לבוש בקפדנות, לקח מידיהם את
מעיליהם ותיקיהם, כולל הארנק שבאמצעותו הגיעו -לו נדמה היה לקונור שהעניק טיפול ותשומת
לב מיוחדים- והחווה בראשו אל עבר אולם הכניסה. מבפנים נשמעה מוזיקה קלאסית רבת
חן, ומלמולי דיבור שלווים. ואז יצא מאלפוי עצמו לקדם את פניהם, מסתיר בגופו את
פנים הטירה מעיניה של קונור. על פניו היה חיוך רחב, יהיר, ובידו החזיק (בתנוחה
אריסטוקרטית לא פחות) כוס גבוהה שהכילה מי משקה צלולים ומעליהם להבה בוערת.
ראשית רכן ונשק
לבלה. לאחר מכן נפנה ולחץ את ידו של רודלופוס. לקורין החמיא על
מראיה, עם אנתוני גייר התבדח, ולאחר מכן ניגש אל קונור.
"הו, העלמה
או'ריילי, אני מוקסם. רודלופוס, אני נדהם ממש מכך שאינך מאבד את מאור עיניך, עם שלוש יפיפיות
כאלו נתלות על זרועך." והוא לקח את ידה של קונור ונישק אותה ברוך. רודלופוס,
הבחינה קונור (במידה לא מבוטלת של הנאה) הזעיף את פניו. לאחר מכן הרים מאלפוי את עיניו
ומבטו התמקד בדמות השקטה שניצבה מאחורי קונור.
"הו, סנייפ,
עדיין מנסה להיבלע בתוך הצללים, אני רואה? היכנס פנימה," אמר מאלפוי
ונימה קטנה של לעג בקולו. "אחרי הכל, יש עוד הרבה ויסקי אש במקום ממנו זה הגיע."
אחר לגם מכוסו.
"נרקיסה בפנים,
בלה. אני בטוח שהיא תשמח לראות אותך," הפטיר. "ובאשר לנו, העלמה
או'ריילי, אנחנו הולכים לנהל שיחה קטנה. תצטרף אלינו, סנייפ?"
קונור הרגישה כיצד
הקור פושט בגופה, והפנתה מבט נואש לעבר קורין, בתקווה שזו תחלץ אותה. למזלה, גם בלה
וגם רודלופוס הגיבו בחדות.
"אני עומדת
על כך שקונור
תבוא לפגוש באחותי, לוציוס," אמרה בלה באותה נימה שלא השאירה מקום לויכוח. "אחרי
הכל, גם נרקיסה משתוקקת להכיר אותה." רודלופוס שתק.
"כמובן,
כמובן," הזדרז
לוציוס לומר." קונור הביטה בבלה במבט רב משמעות, ובלה השיבה לה באותו חיוך יהיר,
יודע סוד ושבע. אחר לקחה את ידה של קונור בידה והלכה משם.
נרקיסה בלק ישבה על
ספת קטיפה אדומה, לבושה בגלימת טקס לבנה אלגנטית, והחזיקה כוס גבוהה מלאה בנוזל אדום
מתכתי. למראה פניה של בלה עבר בפניה הנאוות של נרקיסה רחש לא נעים, אך נרקיסה הייתה
זריזה בבואה להסוות אותו. היא קמה על רגליה (כמה הידור בתנועה כה פשוטה, חשבה קונור)
וניגשה לחבק את בלה, נושקת לה על שתי לחייה.
"ואת בוודאי
קונור," אמרה
נרקיסה, שלפתע נראתה חמימה הרבה יותר. הדבר לא נעלם מעיניה של בלה, אך היא בחרה
שלא להגיב, וקונור הכירה לה על כך תודה באמת ובתמים.
"מודה
באשמה," אמרה קונור, מקווה שלא נשמעה
מלאכותית מדי. נרקיסה חיבקה גם אותה, וקונור הופתעה לגלות עד כמה הייתה חמה. כמו בלה, גם
היא נראתה כנציב קרח, פסל קפוא ומושלג. אבל נרקיסה בלק רק חייכה אליה בחוסר אונים
ומשכה בכתפיה, וחזרה למקומה על הספה.
"הנה, שבו איתי,"
הורתה על הבד העשיר.
החדר עצמו היה
מעוצב בטוב טעם, הבחינה קונור. בלה ונרקיסה החלו לדבר על
ענייני המשפחה, שיחה בה לקונור לא היה שום עסק וגם לא דבר לתרום, עד אשר עלה שמו של
סיריוס.
"קונור נראתה
מרותקת למדי כאשר הזכרנו את שמו של דודננו היקר," אמרה
נרקיסה. קונור השתדלה שלא להסמיק.
"ובכן, אולי
גם היא משתייכת לעדת המעריצות ההמונית שלו.
שמעתי שזו ממש תופעה."
קונור השתעלה.
"מובן שלא.
ראיתי אותו רק פעם או פעמיים, וגם אז, הוא היה עם החציל הממושקף הזה, איך שלא קוראים
לו, ועשה דברים טיפשיים מאוד באולם הגדול."
"אז את לא
חושבת שהוא יפה?" שאלה בלה, שמץ רשעות בקולה. נרקיסה נתנה בה מבט מוכיח.
"אולי, מעולם
לא הבטתי בו מקרוב."
"חבל. הוא
בזבוז נאה של גנים. חבל מאוד שבקרוב הוא כבר לא יהיה
איתנו."
נרקיסה מרפקה את
בלה. קונור הרימה גבה.
"כוונתך שהוא
עוזב את הוגוורטס?" שאלה.
"הו,
לא," חייכה נרקיסה. "הבוגד בדם עומד להיות מוצא להורג."
|
|
|
ליצירות נוספות, הכנסו גם לבלוג
של רולדההה