????? ???? ????

???????? ??????2???????? ?????2??????? ??????2?????? ???????2????? ??????2??? ???????2

 

 

"פרפרים"
פאנפיק פרי עטה של רולדההה

 

פאנדום: הארי פוטר
דירוג:
PG-13PG
שיפ: סיריוס/OC

הערת המחברת: תודה ענקית, הערצה וסגידה המונית ונצחית, לשתי אנשות מיוחדות מאוד. לטאל, על ההערות החכמות, העזרה וההצעות, על התמיכה וההשראה, ולנעמה, על הביטוא, העזרה, ההרות, העובדה שאת תמיד נמצאת שם בשבילי ושאת, ובכן, את.

 

 

פרק 15: רוח

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה אל דף האינדקס של היצירה

 

reply

view replies

 



אני רוכב, לא יתפסוני חי
כן אני זוכר אותה איתי, רוכבת איתי
אני עוזב, אולי כהו עיני
והיא עומדת שם צוחקת אלי.
[קח לך אישה- שלום חנוך]

 
תודה רבה ונפלאה עד מאוד לנגה [דפני1234] שביטאה את הפיק וגם עזרו לו להיכתב, ולענבאך, שהכל נעשה בהשראתה.

 

"אדוני המנהל?"

דמבלדור הרים את מבטו והביט בקונור בעצב.

"זה זמן מה חשדתי שהקבוצה המכנה עצמה אוכלי מוות חזרה לפעול."

"אני מצטערת," אמרה קונור.

"אין לך על מה, יקירתי. בסך הכל איששת את חשדותי, וטוב שעשית זאת. כך נוכל להיות מוכנים."

"מוכנים למה, פרופסור?" שאל סיריוס.

"הו, סיריוס. אינני יודע. אינני יודע."

 

"רמוס חושב שלא יכול להיות שהסלית'רנים אחראיים למוות של שני הילדים הללו, פרופסור. מה אתה חושב?" דמבלדור נתן בסיריוס מבט ארוך.

"אז גם האדון לופין מעורב בעניין? ובכן, הייתי צריך לצפות לכך. יש להניח כי גם האדונים פוטר ופטיגרו מצויים בסוד העניינים?"

סיריוס הינהן.

"רייבנקלואים כלשהם, העלמה או'ריילי?"

"לא, פרופסור," אמרה קונור. "רק מסדר עוף החול יודע."

"מסדר עוף החול?" דמבלדור נראה משועשע.

"אנחנו אוספים ידיעות לגבי מה שנעשה בבית הספר," אמר סיריוס. "כל מיני מקרים חריגים."

"טוב מאוד. אם היית תלמיד רגיל, סיריוס, הייתי מבקש ממך בנימוס לא להתערב בעניינים שכאלה. אבל מכיוון שאני יודע שלבקשה זו לא תהיה שום השפעה עלייך או על חברייך, אני פשוט אהנהן לאישור."

סיריוס נאנח בהקלה.

 

"עכשיו, העלמה או'ריילי. המידע שהבאת לי הוא חיוני מאוד, ואני אסיר תודה עליו, אך לא ארשה לאחת מתלמידותיי לסכן את עצמה. זהו לא תפקידך."

"אני לא מסכנת את עצמי, פרופסור. הסלית'רנים לא חושדים בדבר. הם חושבים שאני אחת מהם. אין לי שום כוונה להפסיק לרגל אחריהם."

"אני רואה שאין טעם להתווכח גם איתך. ניחא. אך אם תרגישי בסכנה כלשהי, אני מבקש ממך לבוא היישר אלי."

"כן, אדוני המנהל."

"פרופסור, מה אתה מתכוון לעשות?" שאל סיריוס. דמבלדור חייך חיוך עייף.

"אני מקווה שאתה סומך עלי, סיריוס, שלא הייתי מזניח נושא שכזה. לך יש את רשת המרגלים שלך, וגם אני דייג לא רע בכלל."

"כמובן, אדוני." סיריוס נראה נבוך קמעה.

"ובכן, מר בלק, העלמה או'ריילי, למיטותיכם, אם תועילו. אחרי הכל, זהו יום לימודים מחר."

"תודה, אדוני המנהל," אמרה קונור.

"אין בעד מה, קונור, אין בעד מה."

 

_

 

"אני חושב שזה הלך לא רע, את לא חושבת?" שאל סיריוס כאשר יצאו מחדר המנהל.

"ארג, בסדר. צדקת. טוב שהבאת אותי אל דמבלדור, בסדר?" קונור חשקה את שיניה והבעה זעפנית עלתה על פניה.

"אני רק לא בטוח שאני אוהב את מה שהוא אמר."

"לגבי אוכלי המוות, או לגבי העובדה שהוא לא באמת יודע מול מה אנחנו עומדים?" שאלה.

סיריוס נעץ בה מבט ארוך.

"את באמת יודעת כיצד לרומם רוחו של אדם", אמר. קונור נחרה בבוז.  "אני לא חושבת שהסלית'רנים כל כך מסוכנים, בכל מקרה. רודלופוס ובלה נראים מסורים לרעיון ההזוי שלהם, אבל אין להם באמת כוח. לוציוס מאלפוי, מצד שני..." צמרמורת עברה בגבה.

"לוציוס מאלפוי הוא שונה. הוא נראה כל כך משכנע, ועם זאת כל כך אכזרי. זה כאילו הוא מהפנט אותך, גורם לך לעשות כל מה שהוא רוצה."

"קונור? עכשיו את מתחילה להפחיד אותי."

קונור הביטה בפרצופו החיוור קמעה של סיריוס וחייכה.

"אני אהיה בסדר, באמת. אר, אני מרגישה ערנית למדי עכשיו. אין סיכוי שאצליח להירדם."

"אז מה דעתך לצאת לטיול קצר? במילא יש משהו שאני רוצה להראות כבר כמה זמן."

חיוך משועשע עלה על שפתיה של קונור.

"קיוויתי שתציע את זה."

 

_

 

"כשאמרת שאתה רוצה להראות לי משהו, לא חשבתי שאתה מתכוון לכך שנצא באמצע הלילה החוצה," לחשה קונור בעצבנות מה.

"מה את מקטרת, לא כל כך קר עכשיו."

"סיריוס, קפא לי התחת, ואני נשבעת שהאף שלי עומד  לנשור."

סיריוס נעצר ונתן בקונור מבט ארוך.

"את תסתדרי בלעדיו. עכשיו קדימה, אנחנו לא רחוקים."

לאחר הליכה נוספת שארכה חמש דקות, ובמהלכה קונור יכולה הייתה להישבע שהיא מתחילה לאבד תחושה באוזניה, סיריוס עצר ואמר שהם הגיעו.

"אה? אני לא רואה כלום," אמרה קונור וניסתה לחדד את מבטה. "תראה, סיריוס, אם הבאת אותי הנה באמצע הלילה כדי להתפעל מהנוף שמאחורי החממות, אז אל תיעלב, אבל נראה לי שאני מעדיפה את מיטתי החמה."

"אוך, לא, תשתקי כבר. הנה זה." סיריוס רכן אל תוך השיחים הסבוכים ושלף את שרביטו.

"אונקברה," לחש, והשיחים החלו לחצות את עצמם ולסגת אחורנית.

מאחורי השיחים הנסוגים התגלה גוש גדול, מכוסה בבד לבן. סיריוס משך את הבד בכוח, מגלה מתחתיו כלי גדול.

"מה זה?" שאלה קונור בעניין.

"זאת," אמר סיריוס בגאווה והעביר את ידיו על המתכת המבריקה. "ההמצאה המבריקה ביותר של המוגלגים. קוראים לזה אופנוע."

 

"אופנוע?" קונור התגופפה קדימה והעבירה את אצבעותיה על המתכת הקרה. "מה עושים עם זה?"

"בעיקרון, המוגלגים נוסעים עם זה. זה קצת דומה לאופניים, למען האמת, רק עם מנוע."

"המוגלגים נוסעים עם זה? ומה סיריוס בלק עושה עם זה?"

"הצלחתי לכשף אותו כך שיעוף." חיוך רחב התנוסס על פניו של סיריוס.

"כמובן, הייתי צריך להחליף כל מיני דברים, אבל ג'יימס עזר לי עם זה. יש לו כמה חברים מוגלגים שמתעסקים עם זה. ואני ורמוס עבדנו על כל עניין התעופה – לקח לנו נצח למצוא כישוף מתאים שיאזן את האווירודינמיקה."

"ופיטר היה אחראי על העיצוב, אני מניחה?" שאלה קונור.  סיריוס צחק.

"משהו כזה, כן."

קונור התיקה את מבטה מהאופנוע ופנתה אל סיריוס.

"אז, מתי אנחנו יוצאים?" 

"יוצאים?"

"אל תגיד לי שהבאת אותי לכאן רק כדי להשוויץ בעובדה שיש לך אופנוע. אני רוצה לרכב עליו."

"מאוחר וקר בחוץ, קונור. חוץ מזה, עוד לא סיימנו לבדוק אותו."

"אז פתאום הקור מפריע לך? קדימה, תראה לי איך גורמים לדבר הזה לזוז."

סיריוס נאנח בדרמטיות ואז הרים את מבטו וחייך.

"תעברי לשבת מאחורה, אני נוהג."

 

_

"גרוטאה אומללה," יללה קונור וחיבקה את מותניו של סיריוס עד שזה הכחיל.

"אני יודע שאת לא מסוגלת לעמוד מול הקסם האישי שלי," הוא קרקר. "אבל אני צריך גם לנשום."

קונור הרפתה ממנו, מעווה את פרצופה.

"לא בדקתם אותו? סיריוס, זו חתיכת מתכת מתפוררת!" כמו בתשובה לדבריה של קונור, האופנוע פלט עשן שחור ומסריח, כמו מעשן כבד. האופנוע ריחף בגובה עשרה מטרים מעל פני הקרקע, מתנדנד עם הרוח.

"נו, מילא. אם אנחנו כבר כאן. תעלה קצת למעלה, אני לא רואה את הנוף."

 

הרוח בידרה את שיערותיהם וקונור חשה את הקור חודר דרך הגלימה שלה, אבל המראה שנגלה לפני עיניה היה נפלא.

מדשאות הוגוורטס הלכו והתרחקו ככל שהאמירו מעלה. גם טירת הוגוורטס נדמתה להתכווץ מעט, כשחגו סביב אחד המגדלים. האגם היה משטח של מים שחורים שהרוח ציירה עליו במכחול נעלם, ובין עצי היער האסור בצבצו הבהובים זהובים, נוצצים.

"זה מדהים," לחשה קונור.

"אני יודע. ראינו את זה בפעם הראשונה שג'יימס החליט להתאמן ברכיבה באמצע הלילה. רמוס אומר שאלו כנראה פיות."

קונור הביטה על היער האסור, מנסה לבודד את המראה בגבות מכווצות.

"אני מזהה את המבט הזה קונור, על מה את חושבת?"

 

"לפעמים אני חושבת מה היה קורה אילו מעולם לא הייתי פוגשת אותך. אני פשוט... ארג, העניין הזה עם הסלית'רנים, זה פשוט שואב אותי. לא מצאתי רגע לעצמי או לצ'ארלי או לחשוב מה באמת כל זה אומר. ואני מרגישה כאילו אני לא מספיק תומכת בו, ולא מספיק תומכת בעצמי ולפעמים אני רק רוצה כמה שניות לעצמי, רק לשבת ולחשוב..."

היא הביטה בו ונגעה בפניו.

"אני מצטערת, גרמתי לזה להישמע כאילו אני לא שמחה להיות איתך. זה לא נכון. אני רק..." היא השעינה את ראשה על כתפו. "אני אהיה בסדר."

 

"את רוצה שאני אקח אותך למגורים?" שאל סיריוס.

"כל מקום חמים יהיה נפלא, תודה." קונור נתנה מבט אחרון ביופי עוצר הנשימה שנשקף מולה, כאשר סיריוס החל להנחית את האופנוע. הוא נחת על הקרקע באוושה רכה, מתנודד מעט.

 

_

 

מסדרונות הטירה נראו חשוכים ומאיימים כאשר סיריוס וקונור פסעו בהם. כל צליל יכול היה להעיר את הטירה, וכל רחש יכול היה להיות השרת המתקרב. הם פסעו על בהונותיהם, משתדלים להרעיש כמה שפחות. חיוך של הקלה עלה על פניה של קונור כאשר נכנסו סוף סוף לחדר הנחיצות.

אח חמימה בערה בו, וכריות נוחות, מזמינות הוצבו מולו. קונור שקעה אל תוך אחת הכריות במהירות, פושטת מעליה את חלוקה הקר.

"תראה," היא אמרה, מנופפת בחלוק. "יש עליו חתיכות קטנות של קרח!"

"את זאת שרצית להישאר," אמר סיריוס וניער את שערו. הוא התיישב לידה וכרך את זרועו סביבה.

 

"רציתי לדבר איתך על משהו," אמרה קונור והכריחה אותו להביט בעיניה. "ג'יימס. האובססיה הזו שלו ללילי, היא לא דבר בריא." סיריוס הרים גבה.

"מה לא בריא בלהיות מאוהב בבחורה שלא רוצה אותך ולמען האמת, די שונאת אותך ו... אני מבין לאן את חותרת."

"אז חשבתי, שאנחנו צריכים לעשות משהו כדי לחבר ביניהם", אמרה. סיריוס נחר בבוז.

"אני חושב שמלבד 'אימפריוס' כבר ניסינו הכל. וזאת אומרת הכל. באמת."

"אבל אולי, אם זה לא יבוא ממנו. אולי מישהו אחר ישכנע אותה?" חיוך רחב התפשט על פניה של קונור כשסיריוס שאל: "מה את מתכננת?"

"אתה עוד תראה," לחשה.

 

"זו בדיוק הסיבה שאני אוהב אותך, המוח הזדוני המופלא שלך." הוא העביר יד בשיערה ופיסק את שפתיה באגודלו. קונור עצמה את עיניה כששפתיו נחו סוף סוף על שפתיה, ואצבעותיו ליטפו בעדינות את המקום בו נפגשו ראשה וצווארה.

"בואי איתי לנשף," הוא לחש, מתנשף. עיניה של קונור נפקחו באחת, והיא נסוגה ממנו.

"אוך, סיריוס, לעזאזל. אני לא יודעת... אני מניחה שרודלופוס ירצה שאבוא איתו." סיריוס נראה כעוס.

"לא אכפת לי. אני אקלל אותו אם אהיה צריך. אני רוצה שתבואי איתי."

הוא השעין אותה בעדינות על הכרים והביט איך להבות האש משחקות בצלליות פניה. ידיה של קונור הסתבכו בשיערו השחור, המשיי ואנחה עמומה נפלטה מבין שפתיה כאשר שפתיו של סיריוס ליטפו את העור החמים שנמתח על עצמות הבריח שלה.

 

 ידיה של קונור נעו על גופו והיא פתחה את כפתורי חולצתו אחד אחרי השני. לאחר מכן, לקחה את ידו והניחה אותה בזהירות על חולצתה.

 

"קונור, את...?" נדמה היה לה שהוא חושש לשאול.

"אני לוקחת את השיקוי," אמרה בחיוך. סיריוס נשק לה והוריד את חולצתה. שיערותיו הארוכות ליטפו את עורה כאשר שפתיו נעו על גופה, וראשה היה שעון בשקע שבין צווארו לכתפו.

"הו, סיריוס, אל... אל תפסיק."

 

_

 

כשקונור פקחה את עיניה, היה כבר בוקר. לחדר לא היו חלונות, אך הוא היה מואר באור טבעי ומנומנם. סיריוס היה שרוע לידה, מכוסה בשמיכה. חזהו העירום, החלק, עלה וירד בשקט. קונור התגנבה מבעד לשמיכה וחיפשה אחר בגדיה. חולצת בית הספר שלה לא נראתה בשום מקום, אז היא התכסתה בחולצתו של סיריוס. ריחה היה נעים; ריח של דשא וכביסה נקייה ושמץ של זיעה גברית, כריחו של סיריוס עצמו. היא חייכה והתיישבה לצידו בשיכול רגליים.

"איפה המפתחות של הצוללת?" היא שאלה בעוד ידה מטיילת על גופו.

 

קונור התגלגלה מצחוק כאשר סיריוס קפץ ממקום מנוחתו ומבט מבולבל על פניו.

"בוקר טוב," היא לחשה. ידו של סיריוס ליטפה את לחיה ואז ריתקה אותה לקרקע.

"את מרושעת. והערת אותי מחלום טוב." הוא נשק לה, ידו השניה משחקת בשיערה.

"סיריוס, אנחנו נאחר לשיעור הראשון," היא אמרה בשקט.

"היום יום ראשון, קונור," הוא הזכיר לה בקנטרנות. "היי, זו החולצה שלי! את לא יכולה סתם ככה לגנוב לי את החולצה." קונור דחפה אותו מעליה ונחרה בבוז.

"אם לא היית כל כך להוט לאבד את החולצה שלי אתמול, לא הייתי צריכה לגנוב את שלך."

סיריוס חיבק אותה מאחור והצמיד את לחיו אל לחיה. "זה לא הייתי אני שהיה להוט לאבד את החולצה שלך, קונור, וכל טענה אחרת שתטיל דופי בשמי היא שקר וכזב."

 

"אני צריכה ללכת, אני חושבת. תעזור לי למצוא את החצאית שלי." סיריוס התלבש וגירד בראשו במבוכה, מנסה להיזכר לאיזה כיוון נעלמה החצאית בליל אמש. קונור מצאת אותה מתחת לאחת מהכריות, ונופפה בה בתנועת ניצחון, משתחלת לתוכה במהירות.

"תודה, ממש נהניתי אתמול," אמרה קונור ברכות, וסיריוס תהה לאיזה חלק של האתמול התכוונה. הוא נשק לה פעם נוספת, ידו מחליקה במורד גבה, עד שקונור התנתקה ממנו ויצאה מן החדר.

 

_

 

המסדרונות היו שוממים למדי, דבר שהיה מצביע בכל יום אחר על שעה מוקדמת, אך ביום ראשון היה נתון טבעי לגמרי. קונור ישרה את חצאיתה וניסתה לסדר את שיערה הפרוע. אם מישהו היה פוגש אותה במסדרון, היא הייתה מתקשה להסביר את הופעתה המרושלת והפרועה.

"קונור, מה את עושה כאן?"

חיצים קטנים של קרח וכאב התפשטו בגופה כאשר קונור הרימה את מבטה, נתקלת ברודלופוס. שיערו היה מסודר למשעי, כמו בגדיו, שילוב שרק הדגיש את אי הסדר שבו הייתה שרויה היא.

"רודלופוס, כמה נפלא לראות אותך!" היא קראה, כורכת את זרועותיה סביבו. הוא הביט בה במבט מופתע, שהשתנה מיד למבט מרוצה ושבע. הוא פישק את שפתיה ברעבתנות וקונור לא התנגדה, תוהה האם יהיה מסוגל לזהות את חותמו של סיריוס עליה.

אם הצליח, לא הפגין כל סימן לכך.

 

"ובכן, קונור, אני מוכרח להגיד שלא ציפיתי לראות אותך במסדרונות בשלב כה מוקדם של היום, אבל אני שמח על כך. אני צריך לדבר איתך."

קונור הרימה גבה, חיוך סקרני על שפתיה.

"ברצוני ללוות אותך לנשף חג המולד." קונור נשכה את שפתה, תוהה מדוע היא מופתעת.

"כמו... כמובן, רודלופוס, זה יהיה לי לעונג ולכבוד", השיבה.

חיוכו המרוצה של רודלופוס התרחב, וקונור נאנחה בהקלה כאשר עיניו של רודלופוס התמקדו בה לפתע, ופניו נראו כעוסות.

"קונור, למה לעזאזל את עונדת את סמל גריפינדור על החולצה?"

 

 

reply

view replies

 

ליצירות נוספות, הכנסו גם לבלוג של רולדההה