"פרפרים"
פאנפיק פרי עטה של רולדההה

 

פאנדום: הארי פוטר
דירוג:
PG-13PG
שיפ: סיריוס/OC

הערת המחברת: תודה ענקית, הערצה וסגידה המונית ונצחית, לשתי אנשות מיוחדות מאוד. לטאל, על ההערות החכמות, העזרה וההצעות, על התמיכה וההשראה, ולנעמה, על הביטוא, העזרה, ההרות, העובדה שאת תמיד נמצאת שם בשבילי ושאת, ובכן, את.

 

פרק 12: תעצרו את החיים, אני רוצה לרדת

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה אל דף האינדקס של היצירה

 

 



תפסיקו את הכל
אני רוצה לרדת
השארתי מאחור
פנים של עיר מתכת
צבא של כוכבים
מראה לי את הדרך
אל האהבה
אני רוצה ללכת
   [משינה/ ואולי עכשיו]

 
 

כשמבטה נתקל בעיניו השחורות של סנייפ, קונור חשבה שהקירות יתמוטטו. פיו של סנייפ נפער בהפתעה קלה, כאילו תפסה אותו בעיצומו של מעשה אסור. ולפני שהצליחה להגיד משהו, ג'יימס פוטר ניצל את ההזדמנות, הרים את שרביטו וצעק: "אובליוויאטה."

 

אור לבן שטף את החדר. קונור חשבה כי הכישוף תפס את סנייפ בלתי מוכן. רעד עבר בעיניו השחורות כאשר קרן האור הלבנה פגעה בראשו, ופניו של סוורוס סנייפ נמחקו מכל הבעה.

"מה לעזאזל זה היה?" צעקה קונור.

רמוס, שהיה עסוק בניסיון להרים את גופו חסר התזוזה של פיטר, נראה חסר אונים.

"זה היה כישוף למחיקת זיכרון." אמר. "ג'יימס, בוא לכאן ותעזור לי!"

ג'יימס פוטר התעשת ורכן כדי לעזור לחברו. סנייפ הוסיף לעמוד במקומו בדממה, כאילו דבר מהמתרחש אינו נוגע לו. עיניו השחורות נראו חלולות, והוא לא זז. הוא נותר עומד על מקומו, לא ממצמץ וחסר תגובה. קונור בלעה את רוקה.

"מוטב כך, לעזאזל. או שכל הכיסוי שלי היה הולך לאבדון." אמרה לעצמה.

"קונור, תזדרזי כבר ותעזרי לנו! אנחנו חייבים לקחת את פיטר למרפאה, לפני שהמורים יגיעו לכאן." צעק רמוס.

"המורים?" שאלה קונור בבלבול.

"מישהו בטח שמע את הצעקות של פיטר."

                     

קונור הנהנה והניפה את שרביטה.

"קרסטו!"
אור הבזיק מעל המקום בו שכב פיטר, מתגשם במהירות לצורת אלונקה לבנה.
רמוס וג'יימס החליפו מבטים.

"איך לעזאזל לא חשבתם להשתמש בזה?" שאלה קונור בכעס. רמוס משך בכתפיו ועזר לג'יימס להניח את פיטר על האלונקה.

האלונקה ריחפה באוויר, מחכה להוראות לאן לפנות. ג'יימס הרים את תיקו של פיטר ואת שרביטו ולקח אותם איתו.

"הוא יהיה בסדר?" היא שאלה בקול רועד. רמוס הנהן והניח יד מנחמת על כתפה.

"אנחנו תמיד יוצאים מזה, איכשהו."

"וסנייפ?"

ג'יימס נחר בבוז. "מגיע לו. הממזר הופיע משום מקום וקילל את פיטר מאחורי הגב!"

קונור נאנחה. "אני מניחה שאחד המורים ימצא אותו."

"אני מקווה שלא," סינן רמוס.

 

"אז נתראה מחר, בהוגסמיד?" שאל ג'יימס. קונור נשכה את שפתה התחתונה.

"קבעתי ללכת עם הסלית'רנים, אבל אני מניחה שאוכל להתחמק מהם לזמן מסוים. מסרו לילה טוב לסיריוס."

רמוס וג'יימס הנהנו אליה, והיא פנתה ללכת. אזי, עצרה וסבה על עקביה.

"הסיסמא, אגב, היא שדוני לילה."

 

 

* * *

 

 

"אאוץ'! אנה, אכפת לך לא להפוך אותי לקירחת?" אנה נתנה משיכה חזקה בשערה של קונור וזאתי נפלה מהמיטה, מבט נזעם על פניה.

"אני אהרוג אותך, שחף!"

"נו, בחייך. את רצה כמו צב חולה אלצהיימר. הדרך היחידה שלך לתפוס אותי היא עם לאסו, ואת גם ככה תצליחי לתפוס רק את עצמך אם תנסי." אנה צנחה על מיטתה וחרצה לקונור לשון, משחקת בשיערה הבלונדיני.

קונור התרוממה על רגליה.
"את בטוחה? ממש בטוחה?" שאלה, זוקרת גבה ומעלה חיוך מאיים על שפתיה. אחר-כך, החלה לסדר את גלימתה, והניחה לסואלן לקלוע את שיערה לצמה מסודרת. חברתה הטובה הניחה יד מנחמת על כתפה ורכנה אל אוזנה.

"נפיל אותה לשלג בחוץ איך שהיא תצא מהטירה. אני מסופקת האם גם שחף יכולה לרוץ על השלג."

 

קונור חייכה. מזג האוויר בחוץ היה אפרורי, עם סימנים מטרימים חזקים מאוד לגשם. התלמידים נאלצו להצטייד בגלימות החורף שלהם מוקדם מהצפוי.

"אני אפגוש אתכן בחנות של זונקו באחת." אמרה קונור, זכתה להנהון מצד סואלן ופנתה לעבר הדלת, יוצאת אל מחוץ לחדר המועדון המחומם.

רודלופוס חיכה לה באולם הגדול, נשען כנגד הקיר כשחיוך מרוצה על פניו. קורין ובלאטריקס עמדו בפינת החדר, משוחחות עם אנתוני גייר, דניאל פרד ו – בטנה של קונור התכווצה כשהבחינה בו – סוורוס סנייפ. הוא נראה אבוד למדי בחלל האולם, והיא מיהרה להסיט ממנו את מבטה. היא חייכה לעבר רודלופוס והתקדמה לעברו, מופתעת לחלוטין כאשר הניח יד על עורפה ונשק לה. 'זה הופך להרגל מציק למדי', חשבה קונור, משתחררת מאחיזתו.

 

חבורת הסלית'רנים וקונור הלכו ביחד להוגסמיד, טביעות רגליהם שוקעות בשלג. ההליכה הייתה מהנה; אנתוני לא הפסיק לשעשע את הנוכחים בבדיחות, וקורין נצמדה אל קונור, משוחחת איתה על תסרוקות.

"אני חייבת להדגים לך את קסם התלתול הזה. השיער שלך יראה נפלא כך. את תניחי לי לעשות זאת, קונור?"

קונור הבטיחה לה שהיא תוכל לעשות בשיערה כרצונה, בתנאי שלא תגרום לה להתקרח.

 בלאטריקס גם היא הייתה חמימה הרבה יותר. 'הם כנראה סיפרו לה על המשימה,' חשבה קונור.

"אז, קונור, את מתכוונת להישאר בבית הספר בזמן החופשה?" שאל דניאל.

"לא כולם חסרי חיים כמוך, פרד," לגלג אנתוני גייר.

"אתם יודעים ששכחתי לגמרי שחופשת חג המולד מתקרבת?" שאלה קונור. "עם כל העומס בלימודים והכל, זה חלף לי מעל הראש לגמרי."

"אז, את נשארת?" שאלה קורין.

"בוודאי שכן. ההורים שלי בטח יסעו שוב לבקר את דודה אלמינה. וסמכו עליי, מאדאם פינץ' עדיפה על דודה שלי."

 

הוגסמיד גם היא הייתה טרודה בהכנות לקראת חג המולד. קוסם זקן, שלא הפסיק לחייך ולפזם מזמורי חג בקול צרוד, הציב עצי אשוח ענקיים בכל פינת רחוב, וילד קטן עזר לו לקשט אותם. בכל חנות נראו שרשראות של צינית וקרח יבש וקישוטים, ואפילו החנות של זונקו קושטה במיטב הדבקונים הנושכים, מהסוג האהוב ביותר על סו-אלן.

בערך במחצית הדרך, נפרדו מהם הבנים.

"אנחנו נאלצים לעזוב אתכן, גבירותיי, בצער רב וביגון קודר," אמר אנתוני גייר בתיאטרליות מרשימה. הבנות צחקו.

"נתראה בשלושת המטאטאים?" שאלה קורין, ותפסה בידיהן של קונור ובלאטריקס כאשר קיבלה תשובה חיובית.

 

"אז... לאן בעצם אמרת שאנחנו הולכות?" שאלה קונור, מתאמץ להתמיד בקצב הריצה של חברתה.

"לקנות גלימות נשף לחג המולד, כמובן!" קראה קורין. בלאטריקס משכה בכתפיה.

"לא יכולה להזיק לי גלימה חדשה, הכחולה בלויה לגמרי בקצוות," אמרה בקול מהורהר.

קונור הנהנה. "קיבלתי גלימה חדשה מההורים. אני לא צריכה אחת נוספת."

"אבל אני צריכה שתעזרי לי לבחור," התלוננה קורין.

"שמאטעגנטי?" שאלה קונור בחיוך.

"הוא ולא אחר."

 

 

* * *

 

 

קונור ניסתה לחשוק את שפתיה, ולעטות ארשת אדישה - בלא הצלחה. זה היה כל כך לא מנומס לעמוד בעיניים קרועות לרווחה ולהזיל ריר על גלימות מטופשות. ובכל זאת, כמה מהבגדים היו יפים כל-כך...
אבל זה גם היה בלתי נמנע. לקורין ובלאטריקס היה מוניטין בחנות, שלא לדבר על ארנק תפוח מאוניות זהב. קורין הסתובבה בחנות כאילו היא שייכת לה, וכל המוכרות קשקשו סביבה.

"אני באמת לא יודעת איזו מהן לבחור" היא נאנחה, בוחנת את גלימת הטקס התשיעית שלה מול הראי.

בלאטריקס, לעומתה, הייתה החלטית ומהירה. היא בחרה בקפידה גלימת טקס כחולה כהה, שנחה בצורה עדינה להפליא על גופה הארוך והרזה.

"אולי תגווני פעם אחת, לשם שינוי, בלה?" שאלה אותה קורין.

"את צריכה משהו שחור," העירה קונור. בלאטריקס קימטה את שפתה.

"מממ... אני אוהבת את הגוון הזה. בכל זאת, לא הכל הולך עם עור לבן לחלוטין."

 

קונור וקורין החליפו מבטים ופרצו בצחוק קולני.

"את יכולה להרשות לעצמך ללבוש כל דבר שאת רוצה," התלוננה קורין.

"כן, בניגוד אלינו." קונור נחרה בבוז."  את ראית כמה המותניים שלי עבות? זהו זה, אין יותר פודינג בשבילי!"

בלאטריקס חייכה. "הייתי הורגת בשביל גזרה כמו שלך, קונור," הודתה. "לפעמים זה חסרון לא קטן, להיות גבוהה בראש מרוב הבנים בשכבה."

 

"קורין, נדמה לי שמצאתי משהו," אמרה קונור, ונעצה עין בוחנת באחד המדפים; ברגע הבא, שלפה משם גלימת טקס אדומה ונוצצת, תפורה בצורת מעטפת.

"הווו..." אמרה קורין בהתרגשות. היא חטפה את הגלימה וזינקה אל תוך תא המדידה.

"בחירה טובה," העירה בלאטריקס, מתיישבת על הספה בנונשלנטיות.

"הו, אני יודעת."

 

_

 

לאחר שסיימו לקנות את גלימות הטקס, יצאו הבנות מהחנות אל גשם שהתחיל לרדת. הן רצו, צוחקות ורטובות, היישר אל תוך פונדק שלושת המטאטאים. הגלימות העבות שלהן היו ספוגות, וכל אחת מהן הייתה עסוקה בניסיון ליבש את גלימתה בעזרת שרביטה, כאשר רודלופוס ניגש אליהן, מחזיק בידו ספל בירצפת.

"לקח לכן יותר זמן מהרגיל, בנות," הוא אמר ברוב חשיבות.

"לעזאזל, כבר צהריים," אמרה קונור. "אני ממש חייבת לזוז. קבעתי עם כמה רייבנקלואים."

"את בטוחה?" שאל אנטוני גייר, והרים גבה " אולי ה... החברה שלנו החלה להמאס עלייך?"

"וכי יכולים אתם להימאס עליי?" שאלה קונור בדרמטיות מעושה.
"לא, הם באמת יכסחו אותי אם אני לא אגיע. לא ממש רואים את זה, אבל לתלמידים של רייבנקלו יש בהחלט חוש מצוין למכות."

רודלופוס ליווה אותה ליציאה.

"נהניתן?" שאל, רוכן קרוב לפניה. היא בלעה את רוקה וחייכה.

"כמובן. בקש מקורין להראות לך את גלימת הטקס שמצאנו לה. זה היה מצחיק, למעשה... זו הייתה הגלימה הארבעים שלה שהיא מדדה, אני חושבת..." קולה גווע כשהבחינה במבט התובעני שנעץ בה. היא כמעט יכולה הייתה לנחש מה יקרה הלאה.

 

_

 

קונור יצאה החוצה. רודלופוס התעקשלנשק אותה עד שנגמר לה האוויר והיא חשבה שהיא עומדת להתעלף - עניין בלתי רצוי בהחלט, במיוחד לאור העובדה, שבמצב כזה, היה רודולפוס וודאי בטוח שהיא נופלת לזרועותיו. קונור העדיפה שלא לחשוב מה היה עושה אז. היא ניערה את ראשה והידקה את ברדס הגלימה העבה על שערה, עד שהחל להצר את שדה הראיה.
הגשם התחזק, מצליף באכזריות במרצפות האבן ומאיים לחדור אפילו את האריג המכושף של גלימת החורף. החנות של זונקו מעולם לא נראתה לה כה רחוקה; רק כשנכנסה פנימה, סוף-סוף, חשבה שהיה מוטב לה ללמוד את לחש בועית הקסדה.

נראה היה כי רוב התלמידים ברחו לעבר אחד הפונדקים, מחפשים בירצפת או אלכוהול מחמם. החנות, שבדרך כלל הייתה הומה בתלמידים, הייתה כעת ריקה כמעט לגמרי. קונור חיפשה במבטה את סואלן, אך נכשלה בלמצוא אותה.

 

יד נעלמה תפסה בכף ידה וגררה אותה אחורנית, לעבר החלק האחורי, המרווח יותר, של החנות.

סיריוס בלק נישק אותה כאילו לא ראה אותה חודשים [מה שהרגיש קצת נכון ומאוד, מאוד רומנטי]

והיא מצאה את עצמה טובעת בים של שיער שחור, לח מגשם ומריח של קינמון.

"יותר... מדי... נשיקות..." היא שיחררה את עצמה מחיבוקו, מתנשמת. המחסור באוויר באמת התחיל להטריד אותה. סיריוס גלגל את עיניו.

"באמת חשבתי שהרחתי לסטריינג'."

 

קונור הרימה גבה.

"יש לך ריח של אפטרשייב שרק פוצים ממשפחות טהורות דם משתמשים בו," אמר ומשך בכתפיו.

"אתה אומר שאני מסריחה?" רטנה, והלמה בכתפו באגרוף קמוץ.

"אני לא יודע, האף שלי סתום."

היא בהתה בו, מנסה לא לפרוץ בצחוק.

"התגעגעתי אלייך, את יודעת. בכל הריתוק והכל."

היא כמעט הספיקה לשכוח.

"מה שלום פיטר?" שאלה.

"הוא כבר שרד דברים יותר גרועים, אני חושב. כולל הבישולים של ג'יימי בקיץ שעבר. הוא יהיה בסדר."

"באמת ניסית להעלות את סנייפ באש?" היא שאלה, חיוך מרוח על שפתיה.

"למה? ראו את זה עליו? הוא נראה קצת שזוף?"

"סיריוס, כל שיקויי השיזוף שבעולם לא יהפכו את סוורוס סנייפ למשהו פחות לבן וחולני מקיר."

"אני מוכן לקחת את המילה שלך בעניין הזה. בכל זאת, את לא חושבת ששיקוי מסוים יכול לעזור למאוסי הקטן והמסכן? כלומר, אני הייתי מעדיף יבלות מלאות מוגלה על כל הפרצוף אם הייתי הוא."

"אז ג'יימס סיפר לך." היא גלגלה את עיניה.

"הו, כן. ואני פשוט לא יכול לחכות עד שנמצא קללה נוראית מספיק, שנוכל להטיל עליו. אני אדם אצילי, ובתור שכזה, מוכן להקריב קורבן אישי למען מטרות נעלות כאלו. הנה, אפילו הסכמתי ללכת עם רמוס לספריה ולעזור לו לחפש."

"אצילי," חזרה אחריו בקול עמום, והניחה את ראשה על כתפו.

 

"הו, קונור, סיריוס. אל תתנו לנו להפריע לכם," אמר ג'יימס, נכנס לחדר בצעד קליל. "אני, אה, לא פה, כפי שאתם בוודאי יכולים לראות."

קונור תלתה בסיריוס מבט משועשע.

"רמוס, פסססט, רמוס," לחש ג'ייימס מבעד לוילון הקטיפה האדום שהפריד בין חלקי החנות. "תביא את הפופקורן, רמוס!"

_

 

הבילוי עם הקונדסאים היה נפלא. סיריוס וחבורתו התאימו לנוף בצורה שגרמה לקונור לחשוב שהיה משהו קסום ברעפים האדומים של בתי העיירה - כאילו הונחו שם רק בשביל שסיריוס בלק וג'יימס פוטר ימטירו אותם על ראשיהם של כמה סלית'רנים קטנים ומפוחדים.

"אל תדאגי, קונור. זה לא כואב להם," הבטיח לה סיריוס. "זה פשוט מעצבן. ג'יימס הצליח להמציא לחש שגורם לרעפים לרדוף אחרי הפוצים הקטנים במשך שעה שלמה!"

 

"הו, לעזאזל. הבטחתי לסואלן שאפגוש אותם אצל זונקו, שכחתי מזה לחלוטין!"

"אבל כרגע יצאנו משם," אמר רמוס. "ולא ראיתי אותה בשום מקום."

"הו, היא בטח מאחרת. בנות רייבנקלו ניחנו במעלות רבות, אבל אני חוששת שדייקנות היא לא אחת מהן." הקונדסאים החליפו מבטים, ונדמה היה לה שג'יימס מגחך ומגלגל עיניים באורח חשוד מאחורי גבה.

"נמצא אותך אחר כך," אמר ג'יימס. "התחייבויות קודמות, את מבינה." הוא העביר יד בשיערו והתחיל ללכת.

"כאלו שקשורות בלהעלות את סנייפ על המוקד?" היא שאלה.

"לא, האמת שסתם רצינו להמשיך להתעלל בכמה סלית'רנים תמימים, לא משהו יוצא דופן. אבל כשאת מעלה את זה..."

"סיריוס..." היא נאנחה.

הוא חייך אליה חיוך רחב. "אל תדאגי, אני אצלם בשבילך.תמסרי דרישת שלום למופקרת קטנה. ותגידי לה שראיתי אותה מזדנבת אחרי רודני היל אתמול בערב."

קונור פערה את פיה בתדהמה, נותרת לעמוד שם דקות ארוכות אחרי שהקונדסאים נעלמו אל תוך הרחוב האפרורי והגשום.

 

 

* * *

 

 

צ'ארלי נשען על הקיר ועצם את עיניו בעוד סואלן בחנה כמה שקיות נפץ מיוחדות של זונקו. קונור חמקה פנימה והניחה את אצבעותיה על ארובות עיניה של חברתה הטובה, מסמנת לצ'ארלי לא להגיד דבר. סואלן ניתרה בהפתעה, מסתובבת לעבר קונור.

"לעזאזל, קו. הידיים שלך קפואות!" התלוננה. צ'ארלי קרב אליהן וחיבק את קונור במבט מתנצל. "אני מצטער שהייתי כזה חמור," אמר, וקונור לא יכולה הייתה שלא לסלוח לו. אנה ודל הצטרפו אליהם מאוחר יותר, עם שקיות שהעידו אחת מהשתיים: או שגם הן קנו גלימות טקס, או שהן מתכננות לשדוד חנות.

"וואו, דל. יש לך המון בד שחור בשקית שלך," אמרה קונור בהשתאות, מושכת את הבד החוצה.

"אני תופרת את גלימת הטקס שלי בעצמי השנה," היא אמרה, זוקרת את סנטרה ביהירות, ומושכת את הבד מידיה של חברתה המשתאה.

"זה קשור לעובדה שלילי תופרת את שלה כל שנה?" שאלה אנה בהרמת גבה מחושבת. עיניה של דל ירו גיצים.

 

"וואו," חשבה קונור. "אנה רצה ממש מהר כשהחיים שלה מונחים על הכף."

 

צהרי היום חלפו בנעימים, מתחלקים בין שוטטות בין החנויות השונות, אכילת גלידה ושתיית בירצפת חמימה בשלושת המטאטאים. כשהשמיים האפורים החלו לנטות יותר ויותר לעבר האפלה המושחרת, היו החמישה ספונים היטב בפונדק החמים. זרועה של סואלן הייתה כרוכה סביב כתפיה של קונור וראשו של צ'ארלי היה שעון על ירכיה.

אנה ינקה את שארית הבירצפת שלה בקולניות. דל נאנחה, מעסה את בטנה.

"אני מלאה לגמרי, מישהו רוצה את הבירצפת שנשארה?" שאלה.

"אם אני אשתה עוד קצת מהדבר הזה, אני לא אוכל להיכנס לגלימת הטקס שלי. לא, תודה."

 

החבורה לבשה את גלימות החורף שלה באנחות כבדות, והחלה לצאת החוצה, תופסת את מקומה בין חבורות התלמידים שהחלו לדשדש במורד הרחוב האפלולי, לכיוונה המשוער של הטירה. קונור שילבה את זרועותיה בזרועותיהן של אנה וסואלן והחמישייה צעדה לעבר הוגוורטס. הדרך אל בית הספר הייתה שביל ארוך, שהגשם הפך אותו לבוגדני ובוצי מאד - והגרוע מכל, משופע.

'והפעם לרעתנו,' חשבה קונור בעוגמה.

 

חבורה של לתמידי הפלפאף משנה שביעית חלפה לצידם, מצחקקת בקול. הם רצו וקפצו בהתלהבות, עוקפים את חבורת הרייבנקלואים בקלות. לפתע, הם נעצרו.

קונור [ולפי העוצמה שבה ידה של סואלן לחצה את ידה שלה, גם היא] הבחינה בכתם לא ברור מעל השביל. האפלה כבר חנקה את רוב קרני השמש, וקונור לא הצליחה לראות מה קורה שם. חבורת ההאפלפים, שהייתה קרובה יותר, נעצרה.

קונור, סואלן ודלילה רצו קדימה. חבורה גדולה של תלמידים נוספים שהבחינו גם הם בכתמים רצה איתן, נלהבת. ממקומה הקרוב יותר, קונור הבחינה שמדובר היה בשני כתמים. היא שעטה קדימה יחד עם חברותיה ושיין מקרגור, שהצטרף אליהם יחד עם חברתו, ג'ליקה.

 

הכתמים הלכו והתבהרו ככל שקונור האיצה את צעדיה, כמעט מחליקה על השביל. ההאפלפים היו עתה מתחת לכתמים. אחת מהם פלטה צווחה.

כשקונור נעצרה לצידם לבסוף, היא הבינה למה.

 

הם היו שניים – לבושים בגלימות הוגוורטס וצעיפים מתנופפים קשורים לצווארם. מרחפים באוויר ללא כל חוט, כמו בובות מריונטה חסרות נשמה. קונור חשה תחושת קבס מטפסת במעלה גרונה.

לשונותיהם התנודדו מחוץ לפיותיהם, וראשם היה שעון בתנוחה מזוויעה - תלויים. רק שלא היה חבל. ושניהם היו מתים.

 

 

 

ליצירות נוספות, הכנסו גם לבלוג של רולדההה