קול הפעמון
פאנפיק פרי עטו של Envinyatar
חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | אל דף הביקורות של היצירה
|
|
|
קרימהילד
אנו , הנושאות את נשמות הגיבורים
אל ואלהאלה... הו...
ליבה של קרימהילד הלם בעונג כאשר התקדמה
בשרביט מונף, מתעלמת מסילביה מאפלוי המוטלת על ברכיה ומתנשמת בכבדות מתחת לעץ.
צליליו הנפלאים של מעוף הולקיריות התנגנו שוב ושוב בישותה, כאשר הניעה את השרביט
במהירות, מתווה לחש דיפינדו, ולאחריו קללת שיתוק מהירה.
"אין בעולם כולו מוסיקה אלוהית כזו
של ריכארד ואגנר" היה אביה אומר, בעודו מתענג על הצלילים הבוקעים מראש המגדל;
קרימהילד הסכימה איתו בכל ליבה.
איזה לילה נפלא הרהרה. מוסיקה... וקרב...
והטוב מכל, לראות את פרצופו של גודריק היקר, אילם ומטופש כמו דג...
מסביב, הוטלו לחשים נוספים אל תוך קרחת
היער, מעידים כי רוואנה לה-פלר וידידיה נכנסו כעת אל תוך העימות; מלבד קרימהילד
עצמה, עטו כולם את העניבות הכחולות של בית רייבנקלו; קרימהילד השתדלה שלא לחשוב על
העובדה, כי אלמלא נתקלה בלה-פלר בטעות כאשר עקבה אחרי גודריק, עלולים היו הדברים
להתגלגל בדרך אחרת, נעימה הרבה פחות. רוואנה, שידעה משהו על מנהגם של רדפלייר
גלוח-הראש וידידו בוגארטיוס לחמוק מהוגוורטס בחסות החשיכה, הפצירה בקרימהילד שלא
ללכת לבדה, וזו נעתרה לה, גם אם בלב ולב.
ומה דחף אותך בכלל לעזוב את
שיעורי הבית בשיקויים ולרוץ אחריו? תהתה, יודעת כי בן-דודה, הקרוב בידידיה ושותפיה למשחק במשך
כל שנות ילדותה, אינו אלא בוגד-בדם. אולם בכל-זאת... דוחקת את המחשבה
מראשה, הטילה קללה נוספת, משלחת חבל דביק לעבר יריב שנחלץ מקללת שיתוק וכיוון אליה
באיום את שרביטו.
שבעת עוטי הברדסים ניסו להתגונן, אולם
הקרב נגמר כמעט מיד לאחר שהחל.
קרימהילד גיחכה, כאשר הבחינה בלחש ההרחפה
שהטיל רונאלד רוס, מרים קורה כבדה ומנופף בה כאילו היתה אלה של טרול; רדפלייר גלוח
הראש צרח בפחד, ניסוט בקפיצה והטיל קללת אינסנדיו שפגע בקצה העץ, גורם לו להדלק
בלהבה ולהתיז גיצים לכל עבר. אלא שברגע הבא, פגע בו הקצה האחר, הולם בעוצמה רבה
בין רגליו; אוכל-מוות אחר, שנפגע
מקללה שבאה משרביטה של לה-פלר, צווח בבעתה, קורס על ברכיו כשהוא נאבק בכל ראשו
בברדס שהתארך והחל להכרך סביב גופו.
"מי פילל לעונג כזה?" צחקקה
לה-פלר, משגרת לחש שיתוק שגרם ליריבה להתמוטט, פניו אל הדשא. "קראב וגויל...
צמד הגלמים הזה פשוט מתעקש לאמן דורות שלמים של תלמידי הוגוורטס בתורת הקללות.
"דברי פחות והטילי לחשים מהר יותר,
גברת אצילה" רטן רוס, מתכופף לחמוק מקרן סגולה אחרונה ששרקה מעל ראשו. "טרנטלגרה!"
קרימהילד משכה בכתפה, מתעלמת מהויכוח
הנצחי ששב ופרץ בין רוס ללה-פלר... בהוגוורטס היו מתלוצצים, כי הללו לא פסקו מכך,
אפילו בעת שהיו מוסרים זה לזה את הקואפל במשחקי קבוצת הקווידיץ' של רייבנקלו.
מטילה לחש שיתוק אחרון, קרבה אל גודריק
בסנטר מורם, שבה ומורחת חיוך נבזי על פניה.
אז אולי אני חייבת ח ל ק מהנצחון לחבורה מרייבנקלו הרהרה. אחרי ככלות הכל, רוואנה לה-פלר לא
היתה גרועה כל-כך; נצר לשושלת קוסמים עתיקה שאחד מבניה שימשו כשר הקסמים הצרפתי
בימי לואי הארבעה-עשר; מאה שנים לאחר-מכן, נמלטו בני לה-פלר אל מעבר לתעלה. כך או
כך, רוואנה היתה גאה מאד במוצאה האצילי, שלא כמו... אחרים. קרימהילד נעצרה חמש
פסיעות לפני בן-דודה, משלחת בו מבט יהיר.
"מה אומר ומה אדבר?" לעגה
"הגיבור הגדול מבית גריפינדור לא הצליח להסתדר לבדו? או שמא הצליחו ארבעת
הקונדסאים הקטנים וזבי-החוטם לחמוק פעם נוספת מתחת לאפך?"
גודריק הביט בה בפנים חיוורות, נשימתו
מתרססת בכבדות בין שפתיו.
"לא... כלומר כן, חיפשנו אחריהם,
ו... תצטרכי לסלוח לי, קרי" הוסיף ביתר קשיחות "עלי לבדוק האם סילביה
חשה בטוב"
בכך, מיהר להפנות לה את עורפו וחצה
במהירות את קרחת היער, מקום בו החלו תלמידי רייבנקלו מרחיפים את יריביהם ההמומים
והמשותקים, ככל הנראה במטרה לשאתם לעבר הוגוורטס.
"הייתי צריכה להשאיר אותך
לאוכלי-המוות, בוגד" הטיחה בגבו המתרחק "או אולי... לשלוח ינשופון קטן
ושחור לפיטי היקר שלך, שירוץ הוא להציל אותך, וגם..." שפתיה רעדו "גם זה
יותר ממה שקיבל מכם אבא".
גודריק לא ענה; תחת זאת, רכן מעל סילביה
ההמומה למחצה, אוחז בידה ומדבר אליה בקול רך.
חורקת בשיניה, נפנתה קרימהילד משם והלאה,
שולחת יד זועמת לסדר את שערה. אזי נעצרה, מבטה ננעץ בשתיים מהדמויות הרפויות הצפות
באוויר; פדחתו של רדפלייר הבהיקה באור הירח הקלוש, לחה ומיוזעת. פיו של בוגארטיוס
מק'נייר היה פעור בארשת תמהון וכעס מטופשת, שלא סרה מפניו גם כאשר הקפיץ אותו
רונאלד רוס מעלה ומטה.
אוי... הרהרה, מעווה את פניה. אני
מפחדת לחשוב כמה נקודות יורידו לסלית'רין בגלל הצמד-חמד הזה. ומצד שני... אולי
עכשיו יסלקו את שניהם, וחסל-סדר הסרחת המועדון. זה יהיה שווה כל נקודה ונקודה,
כן...
חבורת מייסדיו-מחדש של מסדר אוכלי המוות
ריחפה והתרחקה אל בין העצים, מלווה בקולותיהם הצוהלים של רוואנה וידידיה. אחד
הגברים, ברנש עבה וקצוץ-שער, פרפר קלות באוויר, צווח דבר-מה על כך שיעזבו אותו, כי
הוא אדם נורמלי.
מאד נורמלי גיחכה קרימהילד. פונה לצעוד אחר
תלמידי רייבנקלו, השליכה מבט אחרון אל מעבר לכתפה; גודריק היה שקוע עדיין בשיחה עם
סילביה מאלפוי, מושיט לה יד תומכת ומסייע לה לקום באיטיות מהדשא.
אוה, השרץ פשוט מתעקש להמשיך
ולשחק את האביר. זעמה
קרימהילד. אולי הוא...
צרחה רמה, מבועתת, ביתקה באחת את
הרהוריה. גודריק וסילביה הרימו את ראשיהם בהפתעה, בעוד הקול... קולה של רוואנה
לה-פלר, שב ובוקע מבין העצים.
מתנשפת בבהלה, שלפה קרימהילד את שרביטה
וזינקה קדימה. רוואנה שבה וצרחה; הפעם היה קולה חלוש יותר, מהול באנקת-בכי. רונאלד
רוס צעק דבר-מה לא ברור, קולו המבועת מהדהד בין הגזעים השחורים.
"מה, בשם אסגארד..." מלמלה
קרימהילד, פורצת דרך בפראות בתוך העלווה. אזי, הבחינה ברוואנה כורעת על ברכיה,
מליטה פניה בידיה ומתייפחת כילדה. רונאלד רוס נשען בחולשה על גזע סמוך, ידו לופתת
את גרונו ופניו חיוורות כסיד.
"טאפ-טום, טום-טאפ" ענה טפטופם
הקלוש של מיים מענפי האורן הגדול שנישא מעליהם.
הריח הזה... הרהרה קרימהילד, מרימה באיטיות
את מבטה. אזי, נרתעה לאחור, חשה כיצד מתערבלת ארוחת הערב בתוך מעיה. ואכן, מתחת
לענפי האורן היה האוויר כבד, אפוף ניחוח קלוש ומאיים של מוות. הזמורות עמוסות
המחטים חרקו באיטיות מעל ראשה, טיפות דלוחות זולגות ומטפטפות מהן בזו אחר זו; אזי,
כבסיוט, הבחינה בנעליים המתנודדות ברוח, חמישה מטרים מעליה, וברגליים המחוברות
אליהן. פניהם של ארבעת הקונדסאים הצעירים בהו לעברה בצרחה מזוגגת.
זה... היה מוות איטי, מלא יסורים. הרהרה קרימהילד, נסוגה צעד
לאחור כששרביטה רועד בידה. איזו קללה יכולה לגרום להם לפיותיהם ואוזניהם להמשיך
לדלוף מיים מצחינים, שעה ארוכה לאחר מותם?
גרוע מכך; קרימהילד יכולה היתה להבחין
בחתכים אכזריים שנפערו בבשר המאפיר. חור שחור ולח האפיל במקום בו אמורות היו להמצא
עיניו של אחד מתלמידי השנה השניה; בקע מפעפע נפער בחזהו של אחר; מחטי האורן
הסמוכות השחירו מדמו. מאחוריה, נכנע רונאלד רוס כליל, קרס על ברכיו והחל מקיא.
"חי עמוד-הרקיע" מלמלה
קרימהילד, עושה עוד צעד אחד לאחור בלא להתיק מבטה מהמתים.
הנה זה התחיל ניקרה בה מחשבה פתאומית, מזכירה
לה את קולם המהדהד של פעמוני הטירה. ודבר... שום דבר לא יוכל עוד לעצור אותו.
|
|
|