הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

פונדקי העיר רוטמייר

המזרון של ברני | צל ההר | המאהוט | סיר הפלאים | פי הכבשן | הדבורה העמלה

הדרקון השחור | הליוויתן הכחול | החתולה המשוגעת | שלושת הקופים | הגחלת הלוחשת

כפית הכסף | הקראבל המעופף | זהב הים | לב הקדמה | כוכב השביט | כפפת הזהב

אם הדמות איננה ילידת רוטמייר, היא תאלץ במוקדם או במאוחר ללון בפונדק. בין אם מדובר בהרפתקן מבוסס ולבוש היטב שהצליח להכנס אל העיר העילית, נווד מתחיל שמצא עצמו בתוך מבוך הפיח ההומה של העיר התחתית, או אדם שהגיע מאוניה מארץ רחוקה, ממנה ירד בנמל ההומה ואדיר המימדים של רוטמייר. בכל המקרים, תמצא עצמה הדמות בתוך עיר זרה, צפופה ושוקקת חיים, שיותר מכל עיר אחרת באיירנוסט מחשיבה את קניינה וכספה של הדמות בכדי לקבוע את היחס אליה. ברחבי רוטמייר יש פונדקים רבים, וכאשר אנשי רוטמייר באים לשפוט זר שבא זה מקרוב, הרי שלאחר הביגוד בה לבושה הדמות, יתבוננו קודם כל על הפונדק בתוכו היא ישנה.

המחירים המופיעים לרמות החיים השונות של ההרפתקן בפרק הראשון נכונים, במידה שהדמות משכירה לעצמה חדרים בפונדק לתקופה הארוכה, בד"כ לפחות חודש, ואז היא זוכה, כמובן, להוזלה רצינית במחיר. בטבלת הפונדקים יופיעו לגבי כל פונדק רמות החיים האפשרויות בתוכו.

המחיר הרגיל של חדר וארוחה בפונדק תקף לגבי שהיה של 24 שעות באותו מקום. עבור יומיים, יש לשלם את אותו מחיר עבור כל יום. לתקופה של שלושה ימים ועד שבוע, רוב הפונדקים יתנו הוזלה מסויימת, ויגבו מחיר של 80%-75%. לגבי תקופה של בין שבוע לחודש, המחיר יורד עוד יותר, והוא הופך ל 50%-60% מהמחיר היומי. לגבי תקופות של חודש ומעלה, תקף המחיר החודשי השווה לרמת החיים אותה בחר אותו הרפתקן.

לכל פונדק יש סטנדרטים שונים לגבי אנשים המופיעים בתוכו ומבדרים את הקהל. רוב הפונדקים נחשבים בסנדרט הנמוך של פונדק המונים, אולם יש ברוטמייר לא מעט פונדקים הנחשבים כפונדקי בורגנים לחישוב אפשרויות ההופעה והרווח, ויש כמה פונדקים הנחשבים כבעלי רמה גבוהה הרבה יותר.

טבלת הפונדקים של רומטמייר

סיווג הפונדק להופעת מינסטראל	ביגוד נדרש לכניסה	רמות חיים אפשריות	עלות פ"ז ליום	נמצא ברובע	שם הפונדק
המונים	C	עלובה-ירודה	מינימלית	רובע המחילה	המזרון של ברני
בורגנים	מיוחד	עלובה-נוצצת	מיוחד	רובע הספריה	צל ההר
המונים	C	עלובה-צנועה	16-2	רובע המרגוע	המאהוט
המונים	C	עלובה-צנועה	20-2	רובע הסיר	סיר הפלאים
המונים	C	עלובה-צנועה	30-3	רובע הפטיש	פי הכבשן
המונים	C	ירודה-צנועה	36-3	רובע העמל	הדבורה העמלה
המונים	C	ירודה-טובה	40-4	רובע הנמל	הדרקון השחור
המונים	C	ירודה-טובה	48-4	רובע הנמל	הליוויתן הכחול
המונים	C	ירודה-טובה	60-6	רובע הנמל	החתולה המשוגעת
בורגנים	C	ירודה-טובה	72-8	רובע הנמל	שלושת הקופים
בורגנים	B	צנועה-טובה	80-10	פטיש הכסף	הגחלת הלוחשת
בורגנים	B	צנועה-משובחת	160-20	רובע בראונינג	כפית הכסף
בורגנים	A	טובה-משובחת	300-60	האי דורנהלם	הקארבל הכחול
בורגנים	A	טובה-נוצצת	480-80	רובע הצפצפה	זהב הים
בארון	לורד	משובחת-מנקרת	500-200	רובע הזריחה	לב הקידמה
בארון	לורד	משובחת-מנקרת	600-300	רובע הזריחה	כוכב השביט
רוזן	ויקונט	נוצצת ומעלה	1000 ומעלה	רובע פיירילנד	כפפת הזהב

תיאור מפורט של פונדקי רוטמייר

המזרון של ברני

פונדק זה, אם אפשר בכלל לכנותו כך, שוכן בתוך בניין הרוס למחצה ברובע המחילה, ששימש פעם חלק מקסרקטין של חיל הפרשים הפיאודלי, והינו מרבץ למוכי גורל, אנשים חסרי שיניים ובעלי מומים, אנשים שהתעוותו למחצה והתכערו עד לבלי היכר בשל הבוץ הרעיל המכסה את הרובע מדי פעם, וכל יתר ה"מי ומי" של רובע המחילה.
אולמו הגדול של הפונדק, שהיה פעם חדר אימונים לקציני המשמר, הוא חלל טחוב וסדוק, שחלונותיו נפרצו מזמן, ורק מחצלות של קש מזוהם מכסות עליהם, שלא בהצלחה מפני פגעי הרוח והגשם. הרצפה אינה מרוצפת, וכולה בוץ עכור וערימות טינופת, בתוכם עומדים כסאות שבורים למחצה, מזרוני קש מסריחים ושולחנות פגומים ומטונפים.
הפונדקאי עצמו, גברתן בעל שיניים שחורות, מזוויע בצלקות שעל פניו ובציפורניים השחורות המוזרות שלו - ככל הנראה תוצר של נבירה באשפה רעילה של אחד ממפעלי רוטמייר, גובה פרוטות אחדות עבור ארוחה וחדר - אולם, ספק אם הם שוות את התמורה: האוכל המוגש במקום הוא פסולת, פשוטו כמשמעו, שאנשיו של ברני מחפשים במזבלות של מפעלי רובע הסיר (בעיקר), והזבובים, היתושים והתולעים כרוכים אחריה בכל אשר תלך. החדרים שוכנים לצידי האולם, מתחתיו ובתוך מבנה צדדי רעוע - והם כוכים אפלים ומזוהמים להחריד, שאפילו מיטה אין בהם, וכל הריהוט מתמצה במזרון קש ישן ומפורעש. השמועות והבדיחות האינסופיות על המקום מספרות כי ברני מחזיק בפונדקו תפריט מגוון מאד, המכיל 42 סוגים שונים של פרעושים, פשפשים וקרציות, וכי אפילו הצואנים (אנושואידים החיים בתוך איזורים מלאי צואה בביוב של ערים מזוהמות) מדירים את רגליהם מהמקום. מאחר והדלתות עשויות דיקט דק מצופה בקש, שילד יכול לפרוץ אותם בנקל באגרופו, הבטחון היחיד בפונדק הוא זה שהדמות יוצרת עבור עצמה - שכן הרובע מלא מוטאציות רצחניות ויצורים אחרים, שלא לדבר על פושעים נואשים שאיבדו מזמן כל צלם אנוש. רצח לילי של אנשים בחדריהם הוא עניין שבשגרה, וכל באי הפונדק יודעים זאת - אולם פשוט אין להם ברירה, שכן עבור רובם המכריע, זוהי קורת הגג היחידה שהם יכולים להרשות לעצמם.

צל ההר

מקום איימים זה ברובע הספריה יושב על צלע תלולה של גבעה, ומוקף בחומה סדוקה עם מטפסים מעוותים. בניין הפונדק הוא עתיק ומוזר, זכר לימים אפלים ועתיקים. עיין מפקחת צופה על הכל, גם כשנראה כי אין שמירה.
את פונדק צל ההר אי אפשר למדוד לפי המונחים הרגילים של פונדק, שכן לא כזה הוא: מקום זה, מוקד לפעילות אפלה מהסוגים הגרועים ביותר, הוא המעוז הכמעט רשמי של משרתי ארצ'יבאלד בעיר, באין פוצה פה ומצפצף. כל אדם השייך למקום יודע את מקומו ומעמדו - והטיפול שיקבל יהיה בהתאם, בלא קשר לכספו או לבגדיו, שהרי הדוכס האפל, המתחזק בשלט רחוק את המקום, מכסה את כל ההוצאות. אדם שאינו שייך לאנשי ארצ'יבאלד המעז להזדמן לשם, מסולק מיד החוצה, או במקרה הגרוע יותר - מוזמן להשאר, ובד"כ מצפה לו מוות אכזרי עוד בטרם חצות.
איש איננו יודע כיצד נראים בדיוק חדריו של הפונדק, אולם משערים כי הם מגוונים מאד - מעלובים שבעלובים למשרתים הנקלים ביותר, ועד חדרים מפוארים להדהים לקציניו הבכירים של ארצ'יבאלד, כאשר הם מזדמנים לרוטמייר, שאינם נופלים בדרגתם מאלו שבפונדקי היוקרה הטובים ביותר של הפלוטוקראטים. האולם הראשי הוא אפל ומלא עשן, מלא בריונים ואנשי חרב השותים משקאות חריפים, סופרים שלל ומתכננים תוכניות אפלות, ומעליו מתנוססים סמלי הזאב פעור הלוע והסהר האדום שגולגולת במרכזו. מספרים כי מתחת לפונדק יש רשת של חדרים, אולמות, מעבדות קסמים וחדרי אוצר הנשמרת בידי אלמתים ויצורים שלא מהעולם הזה, וכי שם יושבים קציני הארגונים האפלים ביותר של רוטמייר ואורגים את רשתותיהם המרושעות. הפונדק, לפי השמועה, הוא גם אחד ממרכזיהם של סוחרי האופיום מנאכטמייר, ושם הם מתכננים את מאבקיהם בסוחרי האופיום מבאריזהאר ומינג-הו-לין
(הטאי-פון).
הפונדקאי, אחד בשם אריך סלוטרהארט, הוא לוחם-קוסם אדיר ושתום עיין, בעל חיוך ציני אכזרי טיפוסי, מבין יותר מדי במאגיה אפלה, ויכול להרוג כמעט כל יריב כהרף עיין. הוא חמוש במגל הורגים הבוער באש שחורה, שחודו האדום, המלוהט, יכול לפלח כמעט כל מתכת כאילו היתה חמאה.
למרות שמעלליו הרעים של המקום ידועים, לפחות לפי השמועה, בכל העיר, מעולם לא ניסו שלטונות העיר לפשוט עליו - בין משום שהם יודעים כי הדבר יכול לעלות במאות הרוגים ולהסתיים בתבוסה, בין מפני שהם פוחדים מזעמו של ארצ'יבאלד ואינם רוצים להתגרות בו, או מפני שאין הם מחשיבים את סכנתו די הצורך - אך ללא ספק, משחק בכך תפקיד הבוז המוחלט שרוחשים הפלוטוקרטים לרבעי "עבר הנהר", וחוסר רצונה של העיריה להשקיע בהם ולו כמלוא הנימה.

המאהוט

סמוך לחופו החרב של רובע המרגוע, עומד פונדק המאהוט הגדול, בעל שלוש הקומות, בעל גגות משופעים מוזרים, הבנוי כולו בסגנון אוריינטלי של פאגודה, אם כי אין בו אף שמץ מהפאר של הפגודות במינג-הו-לין, וכולו מקרין עליבות ועוני. על שער הכניסה מתנודד שלט גדול מעץ, עם סמל הפיל של הפונדק.
הפונדק, שהוא רכושו של מהגר מבאריזהאר בשם אדיג' באהארו ואשתו שושילה, הינו מרכז לקהיליית המהגרים מבאריזהאר ומינג-הו-לין, התקועים ברובע המרגוע העלוב והאלים. השולחנות והחדרים הטובים יותר של הפונדק (אם כי משמעות המונח "טובים" הוא יחסי בהחלט) שמורים רק עבורם. עבור האוכלוסיה האיירנוסטית המקומית, משמש פונדק המאהוט כמעט אך ורק לדבר אחד - בית אופיום ענק. סוחרי האופיום של ארגון ה"טאי-פון" מביאים לכאן את מרכולתם, אותה הם מוכרים לצרכנים המקומיים, היושבים ליד שולחנות העץ הגסים ומעשנים אופיום במקטרות קצרות, עד שהם מתמוטטים ושוקעים בשנת הזיות. שני משרתיו הגברתנים של אדיג', ואנג-ג'ו ויאהזאד, המאומנים היטב במשימה, מעמיסים את המסומם חסר האונים שהתמוטט על כתפיהם, וזורקים אותו לתוך מיטות קש עלובות העומדות בחדר צדדי - שם הוא מתעורר לאחר שעות (ויש שאינם מתעוררים עוד) וזוחל החוצה, בחזרה אל עולם המציאות העלובה. משמר העיר כמעט ואינו פושט על המקום, שכן אין הוא רוצה להתעסק עם המהגרים, שרובם אינם מבינים כלל איירנוסטית, ואין הוא מתעניין יותר מדי בגורלו של רובע זה. הפונדק הוא קשוח מאד, ומסוכן בעבור שאינם זרים יודעים להזהר.
הפרנסה בפונדק המאהוט מצויה בשפע. עדרים של מסוממים מכל רחבי העיר התחתית נוהרים לשם בכל יום, בכדי לקבל את מנת האופיום היומית שלהם, כשביניהם פורצות לא פעם קטטות אלימות, המסתיימות לעיתים קרובות במותו של אחד או יותר מהמעורבים, כאשר אותם אומללים, כולם מטונפים ומצולקים מפעמים קודמות, רועדים מתאווה, צורחים כחיות וקורעים זה את זה לגזרים במאבקם על עוד מנה של אופיום. המינגארים והבאריזהארים יושבים במקומותיהם, וצופים במחזה בבוז שקט, כשהם בזים לאיירנוסטים בכל ליבם.
אדם שבכל זאת הזדמן לפונדק בכדי לאכול ולא לעשן, ימצא כאן שפע של מאכלים זולים בסגנון אוריינטלי, המתובלים בתבלינים חריפים שאינם ידועים באיירנוסט. הפונדק מוגן כהלכה בידי אנשי הטאי-פון ושכיריו של הפונדקאי, שכן יריביהם אינם מועטים, וביניהם ניתן למצוא הן את סוחרי האופיום של ארצ'יבאלד, שאינם אוהבים את היבוא המתחרה מארצות הדרום, והן את הלידריאנים ואנשי חרמש הכסף, הפושטים על המקום לעיתים לעשות דין עם הפושעים הרובצים שם באין מפריע.
כלל ברזל אחד ידוע מאד בפונדק - אין כניסה להידרוסטים. אומה זו, ששיעבדה את באריזהאר וזוממת מזימות גם כלפי מינג-הו-לין, זוכה כאן לשנאה בוערת - והידרוסטי שיהיה מספיק שוטה בכדי להתעלם מהאזהרה, גדולים הסיכויים כי גרונו ישוסף בתוך רגעים ספורים.

סיר הפלאים

עומד באחד הרחובות הראשיים של רובע הסיר, סמוך מאד לבתי המלאכה לעיבוד בשר ובינות לאיטליזים גדולים ומצחינים, פונדק סיר הפלאים הינו מקום מפגש וארוחה לקצבים המזוהמים העובדים מסביב, לסבלי בשר, עגלונים מקומיים וכ"ו.
הפונדק עשוי עץ עבה ומעט אבן, וליד חזיתו הרחבה, מעליה תלוי סיר גדול וחלוד עם שם הפונדק, מצטברים תילי תילים של אשפה, וביחוד בשר רקוב, בתוכם נוברים עכבראשים, כלבי רחוב וחזירים.
פנים הפונדק - מבוך אפלולי של שולחנות מטונפים עם בר עבש ומגעיל, אינו טוב בהרבה מחזיתו, ערימות אשפה זרוקות על הרצפה, המלאה עכבראשים וכלבים מדובללים, העטים מיד על כל עצם או שארית שמשליכים האורחים אל הרצפה. אלו ואלו מתרוצצים מסביב ומתחת לכסאות האורחים, כמעט ללא פחד, ולא פעם קופצים על השולחנות, נוגסים, חוטפים ובורחים. הפונדק מלא באלפי זבובי בשר, ביחוד בקיץ, ואלו מהלכים ומזמזמים על הכל ובכל פינה, ואין מפניהם מנוס.
הפונדק מגיש בעיקר בשר זול ולא טרי, שאריות היצור של האיטליזים, בתי המטבחיים ובתי המלאכה שמסביב, שאליו מצטרף שיכר זול ודלוח, ביצים לא טריות, לחם ירוד, ירקות ישנים וכ"ו. הפונדק רועש וצפוף, כולו מלא בקצבים מתקוטטים וצועקים בסלנג הגס של רובע הסיר, ושיכורים עולזים ו/או מתגוללים על הרצפה המטונפת עם הכלבים והעכבראשים. החדרים קטנים, דלוחים ועלובים מאד, לוהטים מחום בקיץ ונוטפים גשם ושלג בחורף. מחוץ לפונדק וגם לידו פזורים כיורי אבן הנועדים לשיכורים, למען יקיאו בתוכם בעת הצורך, ואילו מדיפים ריחות נוראיים, שרק הם לכשעצמם יכולים להביא אורח מזדמן לידי חשק גדול להשתמש בשירותיהם הטובים.

פי הכבשן

פונדק פשוט ומזוהם למדי, השוכן ברחוב כוכב המזל ההומה שברובע הפטיש, לא רחוק ממגדלו של "אבא פיחא". הפונדק, בניין אבן מאסיבי, שכל קירותיו הישנים מלאים בפיח שחור, משמש מקום בילוי וסעודה מרכזי לרבים מפועלי המפחות, הנפחים ועובדי הברזל של הרובע לאחר העבודה הקשה. הכניסה אל הפונדק הוא דרך שער עצום הנמצא ממש על הדרך הראשית עצמה עם דלת ברזל חלודה למחצה, שעל משקוף האבן הגדול והגס המקיף אותה בנויות שתי ארובות דקורטיביות גסות, ביניהן נמצא השלט הישן המכריז על שם הפונדק.
החלל הפנימי של הפונדק, אפוף עשן וריחות תבשילים וצלי בשר פשוט, מרוצף בלבנים גסות ומפוייחות, עליהם עומדים עשרות שולחנות עץ פשוטים ולא נקיים. מעבר להם, משתרע דלפק עץ ארוך ומטונף בפיח, שומן ופירורים, שלאורכו כסאות גבוהים ללקוחות קבועים האוהבים לשבת ליד הבר. בפאתי החדר, עומד אח עצום, המחמם את המקום. הקירות מלוכלכים ושחורים, עם קורי עכביש מדובללים, שאינם מפריעים לאף אחד.
הפונדק הומה אדם ורועש מאד. נפחים, שוליות, פועלים וכ"ו, הנכנסים ויוצאים, כשפניהם וידיהם מפויחות ומלאות בשמן מכונות, שרובם כלל לא טורחים לרחצם בכיור הגדול עם המיים העכורים הניצב בכניסה, ומתנפלים על הבשר הגס והשיכר הזול כשהם אוכלים בגסות בידיהם השחורות, כשהם קורעים את המזון לחתיכות, וזורקים את השאריות והעצמות על הרצפה, לניקיון הלא יסודי שעורכים בפונדק בסוף היום - קרי, טאטוא כל הזבל החוצה.
אווירו של הפונדק חם מאד, מצחין ומחניק. מדרגות עץ חורקות עולות אל החדרים הקטנים שלמעלה, על מיטות העץ החורקות והארוניות העלובות שלידן. מרבית אורחי הפונדק הלנים בתוכו הינם זרים מעוטי יכולת שנתקלו בפונדק מעט לאחר כניסתם בשער הפטיש. אלו נשארים כאן עד שהם מוצאים עבודה ושוכרים דירה זו או אחרת, עולים לגדולה ועוברים למקומות טובים יותר, או (מה שקורה לעיתים לא רחוקות) מכלים את כל כספם ונזרקים החוצה, כשהם נאלצים לזחול למקומות גרועים יותר. החשש מהיום בו יאלצו לעבור אל הפונדק ברובע המחילה ניכר היטב על פניהם של דרי הפונדק, ובעל נסיון יכול לראות על פניהם בדיוק עד כמה קרוב ומוחשי הוא חשש זה.

הדבורה העמלה

מקום אדיר מימדים זה נמצא ממש בליבו של רובע העמל, בהצלטבות שני רחובותיו הראשיים: רחוב העגלון החרוץ ורחוב כוכב המזל. מדובר בבית אבן ענקי ומאורך, בעל שלוש קומות ענקיות ומרתפים אדירים. הכניסה אליו היא שדרת מרצפות זולות ומוכתמות, הנכנסות דרך שער גדול עליו מוטבע סמל רוטמייר, ולידו, על לוחות עץ גדולים, מוצמדות כל מיני מודעות המופנות אל ציבור הפועלים מטעם גורמים שונים, כגון בעלי מפעלים המחפשים בעלי מקצועות שונים, סוחרי בגדים וטובין משומשים אחרים, הוראות ותקנות של העיריה, אזהרות וכ"ו. שתי קומותיו הראשונות של הפונדק הינן למעשה חדרי אוכל עצומי מימדים, שכל אחד מהם יכול להכיל בקלות כ2000- איש. הרצפה עשויה קרשי עץ כבדים, ותמיד מוכתמת ומלאה כתמים, ועליה עומדים מאות שולחנות גסים עם מפות עלובות. על הקירות תלויים מיני שלטים עם הססמאות האהובות על הפלוטוקראטים. שורה של חלונות גסים ומרובעים עם תריסים ישנים וחורקים פונה אל הרחובות הראשיים ההומים אדם של רובע העמל.
הפונדק מתמחה בארוחות בוקר וערב זולות, ומופעל בידי קבלני משנה העובדים בשם עיריית רוטמייר, שהיא בעלת המקום. מחירי הארוחות זולים מאד, ומתאימים לכיסם של המוני הפרולטרים. המקום הומה עד אפס מקום בבוקר ובערב, וכמעט ריק באמצע היום. בשעת הארוחות, מסתובבים בקרב הסועדים מדי פעם משגיחים מיוחדים של העיריה, המשגיחים מפני שיחות מרדניות והסתה כנגד השלטון. עונשם של חטאים אלו הוא קנס כספי כבד, מכות אלה והשלכה החוצה - זאת בתוספת אפשרות ממשית מאד להגשת תלונה פלילית כנגד אותו פועל בידי העיריה (מה שלעיתים קרובות עלול להביא לפיטוריו מהעבודה). עם זאת, שיחות אסורות כאלו נפוצות למדי, לפחות בלחישה, ופועלים ותיקים למדו לזהות את המשגיחים ולהזהר מהם. מקום זה שימש בשנת 2437 לאחד ממוקדי פתיחת מהומות הפועלים הגדולות, כאשר פועלים החלו מעבירים מפה לאוזן את נאומו הזועם של הקרדינל פון קאהר בעד הפועלים וכנגד הפלוטוקרטים. כאשר ניסו המשגיחים להתערב, החלו המוני הפועלים באולם האוכל להתפרע, זרקו את המשגיחים דרך החלונות, ומכאן ומכנסיית האור הקדוש ברובע, בו זמנית, החלו המהומות הגדולות שהתפשטו לכל רחבי העיר התחתית וזעזעו את שלטון הפלוטוקרטים לזמן-מה. מאז, הוספו שומרים חמושים לפונדק, לקדם כל מהומת פועלים חדשה שלא תבוא.

הקומה השלישית של הפונדק היא קטנה הרבה יותר, ומכילה כמאה חדרים צנועים ואפורים, המשמשים מדי פעם פועלים שרבו עם נשותיהם, זרים מעוטי יכולת שלא מצאו להם מקום ברובע פי הכבשן או במקום סביר אחר, בני משפחה של עובדי הפונדק, וכ"ו. כאמור, יעודו המרכזי של הפונדק אינו לשמש מקום לינה, ולכן, חדרי הלינה שלו הינם מוזנחים למדי.

הדרקון השחור

פונדק זה, בניין גדול ומרופש עשוי עץ, עומד על הרציפים של דרום רובע הנמל, ממש סמוך לים, וידוע במיניאטורת העץ התלויה על שעריו, שמציגה דרקון שחור שמן ומקועקע אוחז עוגן ביד אחת וכוס של רום מקציף ביד שניה. האולם הגדול של הפונדק הוא מקום חמים, רועש ומעופש, עם אש חמימה בוערת בו, ואלכוהול הזורם כמים מהחביות הגדולות מאחורי הדלפק. הקירות, מבפנים ומבחוץ, מכוסים גרפיטים גסים בתריסר שפות, ותמונות גסות ישנות תלויות על הקירות ביניהם. האוויר ספוג עשן מקטרות, וריחות דגים, אלכוהול וזיעה. בערבים, מנוגנת מוזיקת מלחים רעשנית, המלווה בשירה בקולי קולות של המון האורחים השתויים. פונדק הדרקון השחור, המנוהל כעת בידי אינטוריאני בשם אוגוסטו סאנטיאגה, נבנה בשנת 1821 לספירת הילאסיאס, בזמן "הימים העליזים" של שלטון שודדי הים ברוטמייר (אז פורט-רוג'ר). מאז ועד היום, נהרס המקום ונבנה מחדש שלוש פעמים (בפעם האחרונה בזמן הפשיטה ההידרוסטית בשנת 2427). מאז בנייתו ועד עצם היום הזה, לא השתנה דבר במהותו ואווירתו של הפונדק - מרבץ מפוקפק למלחים אלימים ושתויים. קטטות אלימות הן עניין של יום יום, וכאשר הצדדים הניצים מגזימים, מטפל בכך סאנטיאגה הגברתן בעזרת אלה כבדה בשם "בומבאסה" התלויה על הקיר מאחורי הדלפק, כשעוזריו באים לעזרתו בעת הצורך.
הפונדק מגיש שנים-עשר סוגים של רום זול בשמות מפוצצים, רובם של שודדי ים מפורסמים מהעבר. על הקיר הראשי תלויות חרבות מלחים, וביניהן תמונה ישנה של אדמיראל גנצר ("הקרנף שתום העיין"), אותו רב שודדי-ים שכבש את רוטמייר ב1816-, ועדיין מהווה מושא להערצה בקרב רבים משוכני הנמל. שמועה מספרת כי התמונה קסומה מאד, ולכן עמדה בכבוד בכל התלאות שפקדו את הפונדק במהלך השנים. מתחתיו, תלוי שלט גדול, ועליו כתובות מילות שיר המלחים המפורסם:

תריסר גברים על ארון המת, יו-הו-הו ובקבוק של רום,
שתו והפליגו אל עולם האמת, יו-הו-הו ובקבוק של רום!

הפונדק מגיש אוכל פשוט, אבל אכיל, בעיקר דגים, בשר מומלח, ביצים שלוקות וכמובן - אלכוהול. חדרי השינה נמצאים בקומות שמעל האולם הגדול ובאגפים הצדדיים של הפונדק, רובם פשוטים, זולים ודלוחים, ואינם טובים בהרבה מדרגשי מלחים של אוניה, כפי שמתבדחים על אודותיהם, אולם כמה מהם, הנמצאים בקומה העליונה של הפונדק, הינם ברמה טובה יותר, והינם גדולים, מרווחים ונקיים מעט יותר. אלו משמשים בד"כ קצינים ורבי-חובלים של אוניות סוחר קטנות המזדמנים לחלק זה של הנמל. בין פונדק זה ולקוחותיו הקבועים לבין פונדק "החתולה המשוגעת" שוררת יריבות קשה ורבת שנים, הנגררת לא פעם לקרבות אלימים על המזחים.
סמוך מאד לפונדק הדרקון השחור, נמצא בית בושת זול וידוע לשמצה בשם "גבירת החסדים", שכמה מהגבירות הכבודות העובדות בו מזדמנות לא פעם לפונדק, בכדי ללגום אלכוהול ולחפש לקוחות, הנמצאים תמיד בשפע. אוגוסטו סאנטיאגה מכיר היטב את בית הבושת ואת המאדאם שלו, ועבור לקוחות ותיקים או עשירים במיוחד, הוא יכול להמליץ על הפרוצות הטובות ביותר, ואפילו לארגן סידורים אישיים למעוניינים.

הליוויתן הכחול

פונדק גדול, העומד בתוך רובע הנמל, במרחק מה מהמזחים, בצילו של מחסן גדול לבדים ואריגים. הפונדק, שקירותיו צבועים בכחול גס, ניכר בגג הרעפים הישן שלו, ובדגל ההידרוסטי המתנופף מעליו. מעל שער הכניסה, הצבוע בלבן מלוכלך, מתנוסס סמל הליוויתן הכחול, ומעליו דגל הידרוסטי קטן וסמל הצי ההידרוסטי. פונדק זול ופשוט זה, שמנוהל מזה שבע שנים בידי קברניט הידרוסטי בדימוס בשם ריצ'רד הוקווינד, מיועד במיוחד (וכמעט אך ורק) למלחים ההידרוסטים הרבים המזמנים לא פעם לנמל רוטמייר, וכל פנימיותו ואווירתו נועדה לתת להם הרגשה כאילו לא עזבו מעולם את נמל היידרקרון או בלאקטרי. פנים הפונדק דומה מעט לזה של הדרקון השחור, אך נקי יותר ועם הרבה פחות גרפיטים לאורך הקירות תלויים דיוקנות שמן זולים של מלכים ומפקדי ציים של הידרוסט בעבר ובהווה. הפונדק מצטיין בבירה הידרוסטית עממית הנמזגת מברזי חביות עץ ענקיות ובסקוץ' הידרוסטי מסורתי מצויינים, וידוע בשירי הצי המתנגנים בתוכו בערבים, כאשר המלחים ואנשי הצי הנוכחים מצטרפים בשירה קולנית ונלהבת, מה שמקנה למקום אווירה קלאסית של פאב הידרוסטי. הפונדק מתחמחה גם בגריל-בשר מעולה, ששמו ידוע לתהילה ברחבי הנמל. למרות היותו פונדק מלחים עממי ודי זול במחיריו, הוא נחשב טוב יותר מפונדק הדרקון השחור - הן משום שהקטטות אינן נפוצות בו, והן מפני שרמת האוכל, החדרים והנקיון בו טובה יותר.
אם כי כניסת איירנוסטים וזרים אחרים אינה אסורה, הללו יחושו מיד כי נועצים בהם עיניים בלתי ידידותיות, ומעירים עליהם הערות ארסיות ומעליבות בלחש מאחורי גבם. הלאומנות ההידרוסטית שולטת בפונדק לחלוטין - והערה מעליבה על אודות הידרוסט או אחד מגדוליה הינה הזמנה מיידית למכות רצח ולזריקה החוצה. כלל ידוע בפונדק הוא כי כניסתם של באריזהארים ואנשי מינג-הו-לין אסורה, כלל שמנומק רשמית במה שנעשה להידרוסטים בפונדק המאהוט, אולם הנוכחים לא טורחים מעולם להסוות את הבוז הגזעני הארסי שהם רוחשים לבני עמים אלו, ופזמוני לעג שונים וגסים על אודות באריזהארים ומינגארים (אך גם על חשבון הטאלוריאנים שכניסתם אינה אסורה) נפוצים מאד בפונדק. רבים מתושבי רוטמייר אינם רוחשים אהבה רבה לפונדק זה ולבאיו, שכן רבים עוד זוכרים את המלחמה ואת ליל הפשיטה הנורא מלפני 13 שנים, אולם בד"כ, נופל מורא הידרוסט על הביריונים ומחפשי הצרות למיניהם, והם אינם מרבים לתקוף את הפונדק.

החתולה המשוגעת

פונדק עץ גדול, העומד ממש בתוך גלי הים, בקצה רציף פריקה ארוך המזדקר מהנמל אל תוך המים. בניין זה, העשוי אבן כבדה ולחה, וגגו בנוי בעיצוב גס של קסדת קרניים צפונית, נקנה ושופץ ע"י איל הספנות אוליבר קונסן לפני שנים מעטות, וכעת הוא מקום הבילוי האהוב על המלחים הותיקים והקברניטים שבשירותו. הכניסה אל הפונדק הוא דרך שער גדול המסיים את מזח הפריקה, שמשני צדדיו עומדים פסלי אבן מכוסי אצות של חתולי פרא שלראשם קסדות קרניים צפוניות. מעל השער, תלוי שלט עץ גדל מימדים ומאיר עיניים, המכריז את שם הפונדק, ובאמצעו תקוע גלגל היגוי גדול של אוניה. מהצדדים, מכים גליו העכורים של הים בקירות העבים, ומתנפצים בלא הרף על הסלע הגדול עליו בנוי המבנה ועל קירותיו החיצוניים, ולעיתים מעיפים מעט רסס פנימה, אל תוך האולם הגדול.
אולמו הגדול של הפונדק בנוי בצורה המזכירה מבנה פנימי של אוניית מלחמה צפונית גדולה. משוטים צבעוניים תלויים על הקירות, לצד קסדות ונשק של אנשי הצפון. מעבר לבר העצום והארוך, ישנו קיר מאורך עליו תלויים מגינים מסורתיים, ומעליהם, במסגרת זהב, תלויה תמונתו של אוליבר קונסן, ומסביבה שתי חרבות מוזהבות יקרות.

הפונדק הוא חמים, ואווירו מלא ארומה של ים מלוח, ריחות בשרים חמים, ואלכוהול. הוא רחוק מאד מלהיות מצוחצח, אבל נקי לאין שיעור יותר ממתחרהו השנוא, פונדק הדרקון השחור. הפונדק מתמחה בהגשת משקה האקווה-ויט, המשקה המשכר המסורתי של אנשי הצפון, המוגש בשלוש צורות:
רגיל (5 פ"ז לבקבוק), מוקצף (20 פ"ז לבקבוק), והטוב מכולם, ליקר שבסיסו אקווה ויט ועוד כמה חומרים סודיים (שיש האומרים כי הם מושגים אי-כה ממעמקי הים), הקרוי "אדוות הים הפתוח", שהוא טעים להפליא, יקר מאד (160 פ"ז לבקבוק), וגם משכר מאד, וגם מלח קשוח מאד יתקשה לגמור בקבוק בלא ליפול על הרצפה בנחרות עזות (מה שמשמש לעיתים להתערבויות ותחרויות בין הקברניטים והאורחים העשירים יותר של הפונדק).
הפונדקאית מזה שנתיים של המקום היא אשת צפון מפיינרמאכט בשם ירסה גונרילד, אחותה של היארלית דיירה גונרילד מפיינרמאכט, המזכירה אותה מעט במראה חיצוני. היא קשוחה מאד, וידועה בשער בלונדי-אדמוני ארוך, קסדת קרניים קסומה נצחית, וכפפות אפורות על הידיים, שמאד לא נעים לחטוף מהן אגרוף - טיפול בו היא מתמחה, ביחוד כאשר מלחים שתויים מנסים לשלוח אליה ידיים.
החדרים בפונדק הינם ברובם קטנים ופשוטים, אך סבירים למדי עבור אדם פשוט. כמה חדרים בקומה העליונה הם גדולים ומרווחים יותר, ומיועדים במיוחד לקברניטים ולמלחים הותיקים והמיוחסים. לאנשיו של קונסן יש תמיד קדימות לגבי החדרים הטובים, והם גם נהנים מהוזלה משמעותית במחיר. הפונדק שורץ תמיד אנשי צפון קשוחים, ותגרות ידיים בתוכו הם חזיון נפוץ, אם כי רק לעיתים רחוקות מסתיים העניין במוות או פציעה קשה של ממש. רוב אנשיו של קונסן יודעים היכן הגבול.

שלושת הקופים

פונדק גדול, העומד בקצה הצפוני של הנמל, ממש ליד קצה המערבי של החומה הפלוטוקרטית הגדולה, על רציף עץ גדול סמוך לשורת מחסנים גדולים ואחת ממספנותיה ההומות של רוטמייר.
שלושת הקופים הוא בניין גדול בעל ארבע קומות, מוקף בשני צריחים גבוהים, בנוי רובו מלבנים אדומות דהויות. על גג הרעפים האפרורי שלו עומדים שלושה פסלי אבן גדולים של קופים, שמהם בא לפונדק שמו. הפונדק מוקף חומת אבן גדולה, שקיסוסים גדולים משתרכים עליה, ושער מתכת גדול וחלוד למחצה קבוע במרכזה. שביל לבנים פשוט, מואר בכמה פנסי עששית זולים, מוליך מהשער אל דלת הבניין עצמו, סביבה ניצבים עמודים עכורים התומכים משקוף ישן וחבוט עליו תלוי השלט עם שם הפונדק, עליו מצויירים באדום שלושת הקופים. על הצריחים הנישאים מתנופפים תמיד דגלי רוטמייר ואיירנוסט, כמעין חיקוי זול לפונדק "כתר כריסטינה" המפורסם מאיירנשטאט.
האולם הגדול של הפונדק, צנוע אבל נקי יחסית, מפורסם בשולחנות העגולים שלו, על המפות הפשוטות הפרושות עליהן, שבמרכזו של כל אחד מהם עומד פמוט עם נר זול. דלפק גדול ומאורך עומד בירכתי החדר, ומאחוריו עומדים ארונות גדולים, מלאים בכלי אוכל, צלחות, ועשרות בקבוקים שונים של מיני שתיה חריפה. בירכתי החדר, עומד פסנתר גדול, ולידו במת עץ פשוטה, הנועדה לאומנים העממיים המופיעים במקום מדי פעם. האוכל עממי מאד, אך נקי ומזין. סמוך לדלת הכניסה למטבח עומדים שני שיריונות אבירים גדולים, אוחזים גרזינים, ומעליהם תמונה עתיקה של פאלאדין בשיריון לבן, על רקע מגדל אפל הבוער באש. מדרגות עץ פשוטות עולות מקומה זו אל אולם פנימי קטן יותר, הדומה לאולם הראשי, מלבד ראשים של מפלצות מוזרות המפוחלצים על קירותיו, וספר עב כרס המוצמד לכוננית עץ שמעליה תלויות חרבות ארוכות, מוכספות להב. מעבר לאולם זה, ממשיכות המדרגות אל המסדרונות הארוכים של חדרי הלינה.
בעלת הפונדק, עלפית יפה וערמומית בשם הלסט, מנהלת את הפונדק מזה כ6- שנים, מאז קנתה את הבית, שהיה בית אריזה פושט רגל, ושיפצה אותו בהתאם למטרותיה. הלסט יושבת מדי פעם בכסאה מאחורי הדלפק, לוגמת משקה עלפי משובח ומשוחחת עם הלקוחות. לעיתים, כשעולה בפניה הרצון, היא נוטלת נבל מוזהב הנעול בתוך ארון זכוכית על קיר סמוך, ואזי היא יכולה להדהים את אורחיה בשירתה ונגינתה המקסימות, המספרות על מעשי גבורה מדהימים, ועל תהילת ימים עברו - אם כי היא נזהרת מפוליטיקה מסוכנת, ומעולם לא נתפסה מטיפה במישרין בעד הפיאודליזם וכנגד הפלוטוקרטים.

הלסט היא חביבה ומתוקה מאד כשהיא רוצה, אבל יכולה להיות גם קשוחה מאד, ומשגרת קסמים בבריונים ובמסיגי גבול. לחשי ההרדמה והרשת חביבים עליה במיוחד, ולאחר מכן היא כולאת את העבריין באחד ממרתפיה, עד שיתפנה אחד מאנשיה לקחת אותו אל בית המעצר.
אם כי כמה מלחים מבקרים בפונדק מדי פעם בפעם, הרי שהלקוחות העיקריים של הפונדק הינם משני מינים - בני בורגנים מרדניים מהעיר העילית, הרוצים להוכיח עד כמה הם עצמאיים וקשוחים, ויכולים לעשות זאת כאן, בלא להכנס יותר מדי אל עליבותה המדכאת של העיר התחתית, והרפתקנים בדרגות נמוכות ובינוניות, המשתמשים במקום כמעין גילדת הרפתקנים לא רשמית. בשביל אלו, בעיקר, נועד האולם הפנימי, על הספר שבתוכו, המשמש בתור ה-Logbook המפורסם, ולוח המודעות המפורסם הנמצא בכניסה אליו. מספרים כי הלסט מעניקה ללקוחותיה גם שירותים אחרים החיוניים להרפתקנים, שכן היא מעורה מאד ברוטמייר ומכירה אותה היטב. למרות כי גילדות אסורות לפי החוק ברוטמייר, הפלוטוקרטים מעלימים עיין מהמתרחש בתוך הפונדק, שכן גם הם זקוקים להרפתקנים מדי פעם.

הגחלת הלוחשת

פונדק זה, בניין מאסיבי בן שתי קומות, עשוי לבנים כהות ומפוייחות, ומוקף בחומת אבן גבוהה עם פסלונים זולים של כלי עבודה וכלי נשק, עומד ליד חומת העץ הארוכה המפרידה את איזור "פטיש הכסף" משאר רובע הפטיש. הפונדק מזדקר מיד לעיני כל הנכנס לאיזור. הכניסה אל הפונדק עצמו הינה דרך שער סורגים מאסיבי מארד, לידו עומד ביתן אבן הנשמר יום ולילה בידי אנשים חמושים המקבלים את שכרם מקופתו של איל הנשק פון בוינברג, שהוא הבעלים והמתחזק של המקום, שנועד כמקום בילוי ומרגוע עבור חרשי הנשק והנפחים המקצועיים והותיקים העובדים במפחותיו הנמצאות בסמוך. שומרים אחרים ניצבים על מגדל תצפית המזדקר מהגג, חמושים בקשתות, ומסוגלים לצפות משם על כל רובע פטיש הכסף ומעבר לו, ולהפעיל את פעמוני האזעקה עם הסימן הראשון לפלישה או צרות אחרות.
אולם הפונדק הינו נקי למדי, שכן הוא מנוקה באופן קבוע פעם או פעמיים ביום. השולחנות עשויים ארד עם פיתוחים זולים ומכוסים במפות פשוטות ונאות. האולם מואר בידי נברשות זכוכית זולות התלויות מלמעלה, וכתריסר עששיות גדולות התקועות בקירות.

על קירות האבן של הפונדק תלוי מגוון של כלי נשק מעוטרים ויפים, שלכמה מהם מצורף על לוח נחושת סמוך שם חשל הנשק שיצר אותן, ותאריך יצירתם. מאחורי הדלפק, תלויה תמונת שמן גדולה ומפורסמת של הבארון פון בוינברג ליד יורה גדולה של ברזל מותך, כשהוא מסייע לנפח למשוך משם חרב מלוהטת. מאחורי הדלפק, עומד תנור גחלים ענקי, ממנו בוקע תמיד ריחו המפתה של בשר צלוי מתובל, ולידו טאבון גדול לאפיית פיתות טריות, שחומות ופריכות.
לקוחותיו של הפונדק הם נפחי וחשלי "פטיש הכסף", שזהו מועדון הבילוי הקבוע שלהם, וכן קומץ הגמדאים המתגוררים באיזור. ידוע כי גמד זר המזדמן העירה, אלא אם כן הוא עשיר מופלג, יבוא בלא ספק ללון בפונדק זה - שכן באיזה מקום אחר ברוטמייר ניתן להרים ספל גדול של שיכר צונן ומקציף ולפטפט עם גמדאים אחרים על אודות נשק משובח, יהלומים, ונושאים חביבים אחרים? (או בקיצור "לבלות עם גמדאים כמוך"). נושאי השיחה סביב השולחנות והדלפק לעולם אינם מגוונים מדי, אלא נעים תמיד סביב מתחם הנושאים המעניין את פועליו הנאמנים של פון בוינברג. הבארון עצמו מבקר כאן לעיתים, בכדי להכנס לשיחה, ללחוץ ידיים ולשמוע את הלך הרוח בקרב הבכירים והמסורים שבעובדיו. אין שם שנוא בפונדק יותר משמו של ג'ונתן ביג, ולאמר על אודותיו דבר שבח יכול להיות מהלך פזיז ומסוכן מאד לבריאות.
האחראי על הפונדק, גברתן בשם סטיבן ארנסט, טיפוס קרח ומגודל, בן 50 בערך, הידוע בשפמו השחור והעבות, היה נפח אומן במשך שנים בשירות פון בוינברג, עד אשר נקטעה ידו בתאונת עבודה, והוא לא יכול היה עוד לעסוק במקצועו. בכדי למצוא לו תעסוקה, ולאות הוקרה על שירותו הנאמן, מינה אותו איל הנשק לתפקיד זה, שמילא אותו בגאווה וברגשי תודה והערצה לאדונו.
סטיבן ארנסט היה ונותר ספר מהלך לאומנות החישול, וכאשר מתווכחים הנפחים השונים על אודות שאלה מקצועית, הרי שמילתו תהיה בדרך כלל המילה האחרונה. כעת, מצא לעצמו עיסוק חדש - בחישת יינות וליקרים. הוא מתפאר בשיכר המשובח שהוא מגיש, וביחוד בגרסאות המשובחות והיקרות שהמציא "שיכר הבארון" הירקרק, ו"קוקטייל היורה הרותחת" האדום, המוגש תמיד לוהט. בקבוק ממשקאות אלו הוא יקר למדי, ומחירו נע מ 70-50 פ"ז לשיכר הבארון, ועד 200-150 פ"ז לקוקטייל היורה הרותחת. חברים ותיקים מקבלים תמיד הנחה. הבארון פון בוינברג עצמו החל לחבב מאד את קוקטייל היורה הרותחת, ומדי פעם שולח את משרתיו בכדי להביא משלוח של המשקה האדום הלוהט לאחוזתו שברובע הצפצפה.
חדרי הפונדק הינם פשוטים, אך נקיים ומשביעי רצון. אורח יוכל למצוא מיטה רכה ומוצעת, ארון בגדים ושולחן נקיים, כוננית לבקבוקים ואפילו ראי קטן במסגרת ארד גסה. מתחת לפונדק, כך מספרים, נמצאים מרתפי עבודה גדולים, בהם עובד קומץ המובחרים שבחשלים והצורפים על יצירות חשובות, שהבארון מזמין מהם באופן אישי. דלת פלדה משוריינת חוסמת את הירידה לשם, ורק מעטים מאד מורשים להכנס.

כפית הכסף

פונדק גדול זה, ששערו פונה אל כיכר נאה ברובע בראונינג, במקום פגישת רחוב הקשת בענן ורחוב הסוחר ההגון, ידוע במראה איירנוסטי ציורי: שלוש קומות בהירות, עם תריסים צבעוניים ורעפים אדמדמים. שער הכניסה המוכסף מוליך לשביל לבנים אדמדמות העובר דרך גינה קטנה ומטופחת, המסתיים בשני עמודי שייש לבנים ודלת כסף, מעליהם תלוי שלט מתכת עם שם הפונדק ומינאטורה של צלחת גדולה מלאה באיטריות.

האולם הגדול של הפונדק הוא נעים למראה, אם כי קטן למדי - כעשרים שולחנות קטנים ועגולים עם מפות נאות, דלפק מעץ משובח ומבהיק, שמאחוריו ארון עם ליקרים משובחים, תפריט ענק בכתב מסולסל על הקיר, תמונות נוף ופעמוני קישוט קטנים. ההתמחות הידועה של הפונדק הוא מאפים ומקרמים של איטריות מתובלות בשמנת. הפונדק ידוע גם במנהגו להגיש את סעודותיהם של האורחים בכלי כסף מעוטרים.
פונדק כפית הכסף הינו קטן למדי ודי מנומנם לעיתים קרובות, שכן הוא רחוק ויקר מדי להמוני העיר התחתית, אף אינו יוקרתי ומפואר די הצורך לבורגנים הגדולים ולאילי ההון של העיר העילית. רוב לקוחותיו הינם זעיר-בורגנים ובורגנים מקומיים של רובע בראונינג, ביחוד בני משפחות הנוהגות לאכול בפונדק מזה שנים ארוכות.

בעל הפונדק, היינריך רזנר, הידוע בסינור הנצחי שלו, שפמו החום הדק וכובע הטבח המוזהב שלו, הוא אדם גדל גוף, קרתני למדי, בעל כבוד זעיר-בורגני מפותח. הוא איננו מתעניין בפוליטיקה, כל עוד זו אינה משפיעה עליו במישרין, וחושד הן ב"מלוכלכים הבטלנים" מהעיר התחתית, וביחוד "הפרימטיבים המקועקעים מהנמל", אך גם אינו אוהב את הפלוטוקרטים הגדולים, שלדעתו בזים ודורכים על הזעיר-בורגנים, שהם בסיסה של כל חברה בריאה, לפחות לדעתו. רזנר ניחן בקול בריטון רועם, ומרבה להביע דעה מגובשת על עניינים מעניינים שונים, גם כאלו שהוא אינו מבין בהם כלל, שכן חשוב לו מאד להחשב לג'נטלמן משכיל וחכם (מידות רחוקות ממנו למדי). יש לו כמה וכמה קריזות שראוי להזהר מהן (למשל: להכנס אל הפונדק שלו בנעלים מלוכלכות, לעשן סיגרים מצחינים או לספר בדיחות על זעיר-בורגנים הם חטא כבד, שעונשו יכול להיות זריקה החוצה של ביש המזל).

לאחרונה, פקדה צרה את היינריך רזנר, בעוד שהלה שאף תמיד בסה"כ "לחיות בשקט ובכבוד", הרי שבצידה השני של כיכר האטריות נקנה בית אטריות פושט רגל בידי איל ההון הסורגושיראגי עבדאללה גלוש, שהפך אותו ל"מרחץ סוראגי", שהפך אבן שואבת לפרחחים ולאנשי אגרוף סוראגיים ואחרים שבשירותו. אלו נהנים מאד להטריד את רזנר הרגזן, בין אם בכניסה לפונדק חצי-ערומים ודרישת משקאות, בין אם בידוי אבנים ובקבוקים על החלונות, הטרדת לקוחות,שפיכת אשפה בכניסה לפונדק וכ"ו. ביחוד שנוא עליו מנהל המרחץ, שמן עצום וגס רוח בשם נורי דאשאן, בריון שווקים וגובה חובות אלים לשעבר, שאומץ והועלה לגדולה בידי עבדאללה גלוש, שהטרדתו של רזנר כבר הפכה אצלו לתחביב של ממש.

הקראבל המעופף

פונדק זה עומד על טיילת הים הצבעונית של האי דורנהלם, סמוך לנמל היאכטות של האי. הפונדק הינו בניין דו-קומתי העשוי בצורת "ח", כאשר במרכז עוברת הדרך אל הכניסה דרך סככות ססגוניות עם שולחנות ישיבה, העומדים בתוך הדשא הגבוה של החצר.

מעל הקומה השניה, תלוי דגם עשוי ארד של ספינה, שעל תרניה מתנופפים מפרשי תכלת, כשדגלי רוטמייר ואיירנוסט מתנופפים מעליהם - וממנה בא שמו של הפונדק. הפונדק מוקף במדשאות עטורות בעצים נאים וסככות, בהן נערכות לעיתים קרובות תחרויות ספורטיביות למיניהן.

האולם הגדול של הפונדק, מקום מרווח וחמים, מלא כסאות מרופדים, שניתן לכווננם לישיבה-שכיבה, מואר בידי קריסטלים גדולים, הבנוים בצורת אוניית מפרשים, ומקושט במפות, ציורים של קרבות ים, גביעונים מוזהבים וקישוטים דומים. חדרי השינה נמצאים בקומה השניה ובאגפים הצדדיים, והינם גדולים, נוחים ומרווחים מאד. דבר ידוע הוא כי חלונותיהם של החדרים הטובים נפתחים תמיד צפונה ומערבה, בכדי לקלוט את רוח הים, ולעולם לא דרומה ומזרחה בכדי שלא לסבול מערפיח ומעשן בתי החרושת. החדרים הגרועים יותר, שחלונותיהם פונים בכיוון זה, חסומים בזגוגיות עבות שאי אפשר לפתחם.
הפונדק מתחמה במעדני דגים בחמאה ובקוקטיילי פירות מסוגים שונים. הלקוחות הם מסוגים שונים ומגוונים - דייגים אמידים מהאי דורנהלם עצמו, בני עשירים צעירים בחופשות דייג וקייט, הרפקתנים וקברניטים וקציני ים אמידים של ספינות זרות. הפונדק ידוע במנהגו לארגן תחרויות ספורטיביות שונות בין המעוניינים וכן כל מיני שעשועים, כמו טיולי יאכטות, בעבור תשלום נוסף הגון.
הפונדקאי, הידרוסטי בשם בריאן רייק, גבר שעיר ושחור שער בשנות ה50- שלו, לבוש תמיד בחליפות ים צבעוניות ויקרות, מסתובב כמעט תמיד כשהוא חוגר חרב מלחים קלה עם נדן מוזהב, שיהלום אדום תקוע בו. עינו השמאלית אבדה, לדבריו בעת שירותו בצי ההידרוסטי לפני שנים רבות, והיא מכוסה כעת ברטיה שחורה. הוא אוהב להתבדח (ביחוד בדיחות גסות), וחביב מאד ללקוחותיו כל עוד משלמים לו. מי שלא עומד בתשלום, יכול לגלות צד הרבה פחות חביב שלו. אל עובדיו הוא חביב הרבה פחות. הוא מעסיק כ20- מלצריות וחדרניות בפונדק, שאת כולן הוא בוחר בקפידה ברבעים העניים של העיר התחתית, כשהוא מחפש רק את נערות צעירות ויפות במיוחד.

הוא מכריח אותן להסתובב עם לבוש חושפני המגרה את יצרי הלקוחות, אך מסרב לשמוע לכל תלונה של עובדותיו כאשר הן מוטרדות או אפילו מותקפות על רקע זה, בטענה כי "הלקוח תמיד צודק, ואם עשו לך משהו, את בטח אשמה" - כשהוא משתמש לא פעם באיום המבוסס מאד כי יזרוק את האומללה חזרה אל המקום ממנו באה (דבר שהוא עושה בלוא הכי כאשר נראה לו כי אחת מעובדותיו איבדה את רעננותה). יריביו של רייק טוענים כי לאדם זה יש קופת שרצים כבדה במיוחד על גבו, ובין היתר, כי התאבדות של שתיים מנערות הפונדק בסתיו שעבר קשורה איכשהו אל התנהגותו הזדונית.
רייק אוהב מאד לארגן ערבי בינגו והימורים דומים בפונדק, שהוא סומך על זה שהלקוחות השתויים יוציאו מכספם בפזיזות וביד נדיבה. הוא ידיד טוב של איל ההימורים הסוסים, עבדאללה גלוש.

זהב הים

פונדק זה עומד על שפת מצוק נאה, הגולש אל תוך גלי הים הגועש, לא רחוק מכיכר הממון (לשעבר כיכר האבירות) שברובע הצפצפה. הפונדק, בניין מצוחצח ויפיפה, נתמך בידי עמודי שייש ופסלונים, ידוע בגג הרעפים המוזהב שלו, עליו מתנופפים דגלונים כסופים חסרי עיטורים (שהחליפו את דגלי לידרהאוזן שהיו תלויים כאן בעבר). ליד שער הפונדק, עליו מפוסלים בשייש לורד וגבירה מאוהבים, עוברת טיילת נאה העוברת לאורך המצוקים, ומוארת בפנסים צבעוניים, כשספסלי עץ משובח פזורים לאורכה, ומעקה אבן גבוה, צבוע באדום, מפריד בינה לבין התהום המוליכה אל הגלים למטה. טיילת זאת, הקרויה "שביל הלב השבור" בשל התאבדות טרגית מפורסמת שארעה בה לפני כ200- שנים בשל נסיבות רומנטיות, משמשת להיפך הגמור מאשר מרמז עליה שמה - שכן היא ידועה בכל רוטמייר כמקום רומנטי מאד, וכמעט בכל ערב שטוף כוכבים (אלא אם כן הערפיח מתפשט צפונה מדי) ניתן לראות בו זוגות אוהבים. הפונדק עצמו, בנוי בפאר מתקתק, משמש בעיקר בורגנים עשירים וגברות רגשניות (ואולי גם הרפתקן מלא בכסף שבא מביירנזור ונתקל בפונדק במקרה) הוא מתמחה בעוגות קצפת מדהימות, ליקרים יקרים ושרי-דובדנים ענוג. המשקה הידוע ביותר המוגש כאן הוא ליקר שוקולד מעודן המטובל ברוטב פירות טרופי מעולה, הנקרא "מרי המתוקה". רוב החומרים המשמשים ליצור "מרי המתוקה" מיובאים מקרונפורד, ומחיר בקבוק מגיע ל350- פ"ז בערך. האולם הגדול הוא מקסים, מבושם ורומנטי מאד, וידוע בקישוטיו המפוארים, ביחוד בתמונה עתיקה במסגרת פלטינה של נסיכה הידרוסטית עלומת שם, שככל הנראה הגיעה להתארח בפונדק פעם.
בחוג הלקוחות הקבוע של הפונדק ניתן למצוא את הקונסולית ההידרוסטית ברוטמייר, ליידי מליסנד האנלור (לעיתים קרובות מדי עם הפודל המכוער שלה "קיוטי"), בעלה הרוזן ריידנברוק, וכמה גבירות ואדונים אחרים במעמדם המסתכלים בעיין עקומה על אנשים ממעמד נמוך יותר המזדמנים למקום. איל הנשק המפורסם, הבארון פון בוינברג, שאחוזתו שוכנת ברובע הצפצפה, מזדמן לכאן אף הוא לעיתים קרובות, ובמקום זה התפתחו רבים מעימותיו המשעשעים עם ליידי מליסנד, ביחוד כאשר הוא משתכר ונעשה "אדם שמח" - ואזי הוא מתחיל, לא פעם, לחקות אותה, דבר ש"מזעים אותה מאד" כלשונה, ביחוד אותה פעם בה הציע לתפוס את קיוטי ולצלות אותו על שיפוד ("ככה הוא יהיה פחות מכוער"). מה שמרתיח את מליסנד וחבריה לא פחות היא העובדה כי הבארון נוהג לתת לנפחים אומנים שהצטיינו במיוחד בשירותו (למשל, בנו נשק מיוחד ומפואר שנמכר בהון תועפות), כחלק מהפרס השמן שהוא מעניק להם, נופש בפונדק זה. ולא די בכך כי הוא מכניס "אספסוף" פנימה, אלא אף הציע למליסנד כי "אם את משתעממת מיליידי, אחד הנפחים החסונים שלי יוכל תמיד לשעשע אותך - תכירי סוף סוף גבר אמיתי במקום העגל העצלן שאת מכנה בעל".
בעל הפונדק, לורד אמריך פון זורנשטאל (לוחם 9), הרפתקן לשעבר, הוא נצר לאחת משושלות הבארונים ששירתו את בית לידרהאוזן, וכמו הבארון פון בוינברג, הצליח לשרוד את שינוי המשטר ולהשתלב ברוטמייר, אם כי בלא חמדה רבה. אמריך, ידידו של בוינברג מילדות, הוא ג'נטלמן שקט, מכובד ונעים הליכות, שמעל הכל חשובים לו ערכיו וכבוד השושלת שהוא מייצג. הוא ידוע כתומך של הפיאודליזם, ולפחות פעמיים נשפט ונקנס בקנס גדול על התבטאויות שפלט מפיו. מאז, הוא נזהר יותר, אך לא נראה כי שינה את עמדותיו.
אחד מכללי הברזל עליהם עומד פון זורנשטאל הוא כי פונדקו ישרת כל אדם שיש לו כסף לשלם עבור השירות, ורק בלית ברירה הוא מסרב להכניס אנשים שאינם עומדים בכללי הלבוש של העיר העילית (דהיינו, לבושים בחליפת בגדים בדירוג B או C), וגם איסור זה הוא אינו אוכף בקפדנות - עניין שמרגיז מאד את ליידי מליסנד וחבריה, אולם הפונדקאי בשלו. פון זורנשטאל נשבע כי לא יתן לפונדקו להפוך ל"מועדון ליידיס סנובי" כדוגמת "הדובדבן הענוג" באיירנשטאט - והוא עומד בכך בכבוד עד עתה.

לב הקידמה

פונדק זה שוכן בכיכר המרכזית שברובע הזריחה, סמוך מאד לקתדרלת "לב הקידמה", שעל שמה קרוי גם הפונדק, השוכן כמה עשרות מטרים משעריה המפוארים והשוקקים פעילות של הבורסה של רוטמייר. הפונדק, בניין מפואר בן חמש-קומות, שעל גגו עומד צריח זקוף וגבוה שאליו הוצמד שעון מחוגים גדול, משרת את אנשי העסקים המצוחצחים המסתובבים תדיר בין הבורסה, חברת ליכטנהאר השקעות וה"ביג בנק", שכולם נמצאים באיזור זה.
פנים הפונדק מצוחצח להפליא. הקירות עשויים שיש מקושט בתמונות יקרות של מסחר, עסקים וכ"ו, כשמעל כולם תמונה גדולה של המעמד בו חתם המלך בנוכחות נציגי הפלוטוקראטים, על פשרת רוטמייר. השולחנות עשויים כסף ושנהב, ומפות מאריגים יקרים פרושות עליהם.
הפונדק ידוע במגוון של מאכלים טעימים ומשובחים, יינות יקרים (כולל דאר פריינווארט, יין הצפון הצונן המפורסם, במחיר של 500 פ"ז לבקבוק), וכ"ו. בעד תשלום סמלי, מגיש הפונדק לבאיו גם חבילות קלפים עשויים חומר אלסטי מוכסף ונעים למגע, בכדי שיוכלו להשיב נפשם במשחק מהנה.
הכניסה לפונדק מותרת, כמובן, רק בלבוש מפואר והולם, אולם, מכיוון שרבים מהלקוחות הינם אנשי עסקים עסוקים שלא תמיד מקפידים על לבושם, הפונדקאי נוהג לוותר תמיד ללקוחות מוכרים וותיקים. הפרנסה מצויה בשפע, שכן אנשי עסקים רבים, כולל רבים מהברוקרים של הבורסה ובכירי ה"ביג בנק" (אך לא ג'ונתן ביג עצמו) באים לכאן בכדי לאכול, לנהל פגישות עסקים או לבלות מעט לאחר יום עבודה ארוך ומתיש. הפונדק מלא תמיד בחליפות מפוארות וצילינדרים, ששוער מנומס מסיר מעל האורחים עם בואם ותולה אותם על קולביה מוזהבת בסמוך, ותמיד נידונים בו ענייני עסקים למיניהם. כלל ידוע הוא כי הרוצה לשמוע את הרכילות האחרונה של עולם העסקים ברוטמייר צריך אך להתשייב בפונדק זה ולהאזין לשיחות ולויכוחים (לעיתים קולניים למדי) שמתנהלים כאן.
הפונדק מציע גם חדרי שינה מפוארים, כולל שירות אישי מנומס ומדוקדק - וגם לכך יש ביקוש גדול, ביחוד בקרב אותם אנשי עסקים המשתהים ב"סיטי" של רוטמייר עד שעות מאוחרות, ואין להם זמן או כח לחזור לבתיהם לאחר מכן.
הפונדקאי, ברונו רוט, בורגני מהודר, הידוע בצילינדר האפור ובמונוקול הנצחיים שלו, מכיר היטב את כל אנשי העסקים הגדולים של רוטמייר, ואת כל הרכילויות החמות של עולם העסקים והפלוטוקרטים, מדי פעם, הוא משתתף בשיחות ובויכוחים בעצמו, ויכול להוות מקור מידע טוב בעד תשלום. ידידים ולקוחות ותיקים זוכים, כמובן, להנחה במחיר.

כוכב השביט

פונדק זה, כמו מתחרהו "לב הקידמה" נמצא במרכז הסיטי של רוטמייר (רובע הזריחה), מצידה השני של אותה כיכר, סמוך מאד לגן הקתדרלה של אלי הידרוסט. הפונדק הינו בניין גדול, בן ארבע קומות, שעל גגו עומד שלט זהב עם שם הפונדק ותגליף של כוכב שביט הבוהק תמיד באור קסום ונוצץ, כולו משובץ באבנים אדומות וזהובות. הכניסה לפונדק היא דרך גרם מדרגות שייש המובילות למרפסת עמודים ענקית, שגובהה כגובה שתי הקומות הראשונות, שם ניצבים ביום ובלילה 10 שומרים במדים מהודרים, מאומנים מאד וחמושים היטב. שער הפונדק שמעבר למרפסת מצופה כולו פלטינה, וסמלה של רוטמייר מוטבע עליו באבנים טובות. רק אנשים לבושים היטב (לפחות ביגוד לורד) מורשים להכנס פנימה, אולם ההקפדה היתרה על לבוש האורחים אינה מתמצה בכך, אלא שאדם הלבוש לפי האופנה של האצולה הפיאודלית, יהיה מהודר ככל שיהיה, יגורש משם בחרפה. בכדי להכנס ולקבל יחס מכובד, רצוי מאד להיות לבוש לפי מיטב האופנה של רוטמייר, כולל צילינדר, סנדלי-סוחרים מעוטרות וכ"ו.
הפונדק עצמו מהודר להדהים, מקושט בעציצים ססגוניים שיובאו מארצות רחוקות, וכמו פונדק לב הקידמה, מלא בתמונות ההולמות את הרוח הפלוטוקרטית. מאחורי הדלפק המוכסף ומעל ארונות הזהב המכילים משקאות יקרים, תלוי על הקיר סמל רוטמייר עשוי זהב ומשובץ יהלומים, ומתחתיו מגילת פלטינה, עליה חרוט באבנים טובות "חופש הקניין, חופש הסחר, חופש החוזים".
אנשי העסקים העסוקים אינם מחבבים במיוחד פונדק זה, שנראה להם מצועצע מדי ויקרני מדי (ואף אינו מצטיין בשירותים מהירים כמו מתחרהו פונדק לב הקידמה), ולקוחותיו הם עשירים ואילי הון שהגיעו למצב הון כזה, עד כי זמנם בידם, ויש להם די פנאי בכדי לשבת, ללגום יינות יקרים, ולספר במשך שעות על עושרם ועל מעלליהם. ראש העיר, ריינולד גראכטר, אוהב מאד את הפונדק הזה, ומבקר בו לעיתים קרובות מאד, וכמוהו גם רבים מראשי המנהלה העירונית, וגם חוג מצומצם של מלומדים עשירים התומכים תמיכה אידיאולוגית נלהבת במשטר הפלוטוקראטי. כאשר גראכטר בוחר לארח אי-מי בכדי להראות לו את נפלאות רוטמייר, או לשאת דברים בפני חוג ידידים מצומצם, הוא יבחר תמיד במקום זה. רבים מאילי ההון של רוטמייר, כגון נוישטראנץ, ברני בולס, עבדאללה גלוש ואחרים, מזדמנים לעיתים למקום זה. הפונדק מציע לאורחיו שפע של מותרות נדירים, המאפיינים את "גן העדן הפלוטוקרטי", כולל תבלינים יקרים מארצות חוץ, פירות טרופיים שנשמרו טריים באמצעים קסומים, בשר משובח של ציפורים נדירות וכ"ו.

בעלת הפונדק, שילה ראנסור, הינה ליידי עשירה וידועה מאד בחוצות רוטמייר, שבבעלותה נמצאים, בין היתר, הפונדק וחנות הבגדים המפוארת "קייסרית המשי", הצמודה אל הפונדק, וידועה בתוצרת המעולה שהיא משווקת (ביגוד עד דרגת מלך), כשאת החליפות והשמלות הטובות ביותר מעצבת ראנסור עצמה (שכן היא רב אומן בתחום). ראנסור היא אשת עסקים מצוחצחת, ערמומית, שחצנית וחסרת מצפון. חנות הבגדים שלה ידועה בסנוביות שלה, ואדם שאינו לבוש בהידור של ממש (עדיף חליפת בארון ומעלה) יתקשה מאד להכנס לשם. שילה ראנסור היא ידידה טובה מאד של ראש העיר, ומרבה לסחוט ממנו הטבות ופריבילגיות עבורה ועבור הפונדק שלה. היא איננה נשואה, למרות שיש לה מאהבים רבים שהיא נהנית להשתעשע בהם. כמו כן, היא פקחית מדי מכדי לתמוך יתר על המידה באחד הפלוטוקראטים הגדולים, והיא מקיימת יחסים שפירים עם רובם, להוציא את שנוא נפשה אוליבר קונסן, עליו אסרה אף להתקרב לפונדקה וחנותה, איסור שהתקבל בנהמה של בוז מזלזל.

כפפת הזהב

מקום מרהיב זה שוכן במרכז האי פיירילנד, בלב גן קסום של צמחיה טרופית מבוסמת, ומוקף בחומה גבוהה עם פסלים מרהיבים (שכמה מהם, כך אומרים, קסומים ומהווים חלק ממערך ההגנה של הפונדק). הפונדק, הידוע במגדליו הזהובים שדגלי רוטמייר מתנופפים מעליהם, בנוי בעיצוב מושלם של ארמון מהאגדות, ואפילו הנערות המגישות לבושות בביגוד מפואר ומרהיב של גברות עשירות.
הפונדק, אולי המפואר ביותר באיירנוסט כולה (כאשר רק "כתר כריסטינה" מאיירנשטאט מתקרב לרמת הפאר שלו, אך אינו מצליל להשתוות אליה), מספק לשוכניו כל שירות בו חשקה נפשם - מנשפים מפוארים, אליהם מגיעים כל המי-ומי של רוטמייר, מעדנים קסומים שיובאו מארצות רחוקות, וכמעט כל שירות שניתן להעלות על הדעת.
הפונדק, הידוע כאחת מגולות הכותרת של חיי אילי ההון הגדולים של רוטמייר, מיועד בעיקרו אך ורק לברי המזל המתגוררים ברובע פיירילנד ולאורחיהם, אולם ראש העיר וג'ונתן ביג זכאים להכניס לתוכו כל מי שליבם חפץ, כל עוד ימומנו ההוצאות. (זכות זו שמורה גם למלך ומלכת איירנוסט, אך הם מנצלים אותה לעיתים נדירות בלבד). הפונדק, שפארו האגדי הוא נושא לסיפורים רבים ברוטמייר ומחוצה לה, מוגן בקסמים חזקים ושומרים עוצמתיים (כולל יצורים קסומים), ומסוכן מאד לנסות ולפלוש אליו. הוא מהווה מרכז לפעילות פוליטית של גדולי הפלוטוקראטים, הנפגשים בתוכו ומתכננים תוכניות עסקיות ומדיניות, בניגוד לפונדק לב הקידמה, פונדק זה איננו רק מקום לרכילות - אלא בו, לעיתים קרובות, נקבעת המדיניות עצמה, או כפי שהתבטא אחד הפלוטוקרטים פעם "כאן ניתן לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה".

המקום הידוע ביותר בפונדק היא סוויטה הקרויה "קייסר הים", שמחירה ללילה אחד הוא כ7500- פ"ז, וכ100,000- פ"ז לחודש שלם (רמת חיים מלכותית לכל דבר). בדרך כלל, הסוויטה ריקה, שכן לא רבים מאילי ההון עצמם מוכנים להשקיע בה כסף רב כל כך, ואילו רוב רמי המעלה המגיעים לרוטמייר לנים בארמון בני לידרהאוזן, המושכר להם בידי העיריה. שימושה העיקרי של הסוויטה הינו לשמש מקום לינה לזוג טרי ממעמד אילי ההון שזה אך נישא - שכן רבים מהמעמד העליון של רוטמייר נוהגים לתת לבניהם ולבנותיהם מתנה זו ליום כלולותיהם. מדי פעם בפעם, משמשת הסוויטה הרפתקן ראוותני ועשיר במיוחד, שאינו יודע מה לעשות עם כספו העצום.

בעל הפונדק, גינתר גליישר, בן לשושלת ארוכה של עשירים שמקורה בשטוומפילד, הוא בן 32 בערך, וידוע כרווק הנהנתן והנוצץ ביותר ברוטמייר, שלהקה של יפיפיות קלות דעת מתרוצצת תמיד סביבו, נהנות מהפאר והכיבודים שהוא משפע עליהן. גליישר ידוע במראהו הנאה, ובהתנהגותו הפסאודו- אצילית, ביחוד לגבי גברות, כמו גם בחוסר יכולתו לרסן את תאוותיו. הוא מנהל את העסקים בצורה רווחית וסבירה, כשהוא נעזר בידי יועציו המנוסים והותיקים, ששירתו את אביו המנוח לפניו. גליישר ידוע באוסף השגעונות הקטנים שלו, עליהם הוא עומד בכל תוקף, ובכל מיני תחביבים מוזרים (למשל: לאסוף קונכיות יפות ויקרות).

אל דף המבוא של רוטמייר | לדף האינדקס של איירנוסט | אל ארצות העולם הידוע | חזרה לדף השער

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום