שריל היפיפיה היא אחת הדמויות הידועות
והאהובות ביותר על צעירי רוטמייר. היא אשה גבוהה, בת 30 בערך, בעלת שער
בלונדי-אדמוני גלי, עיניים כחולות נוצצות, פנים עדינות ומושכות וחיוך מקסים. שריל
נולדה בהיידרקרון בירת הידרוסט, בת למשפחה בורגנית מבוססת מאד, והיתה ידועה עוד
מנעוריה כמשכילה ומעודנת מאד - אך גם כרגשנית ומרדנית חסרת פשרות.
כאשר הכריזה הידרוסט מלחמה על טאלורי, בשל נסיון ההתנקשות המפוקפק בחייו של הנסיך
ג'ון וויטהולד (כמה חודשים לפני שהוכרזה מלחמה בין איירנוסט להידרוסט), קמה שריל
והכריזה כי הנסיך הוא "רשע אפל לב", וכי המלחמה היא תוקפנית,
קולוניאליסטית ובלתי מוצדקת, ולאות מחאה עזבה את הידרוסט ועקרה לאיירנוסט, תוך
שהיא מוותרת באופן סמלי על אזרחותה ההידרוסטית ומאחלת למולדתה הישנה שתובס
"כיאה לאימפרית זדון שכמותה".
הדברים הדהדו היטב, והגיעו לאוזני השלטון באיירנשטאט. באותו יום בו הכריז מלך
איירנוסט מלחמה על הידרוסט, הזמין את שריל לארמון, והעניק לה בטקס פומבי אזרחות
איירנוסטית ואף סכום נאה למען תוכל להשתקע. שריל ישבה תחילה באיירנשטאט, ואחר-כך
עקרה לרוטמייר לפי הזמנת הרוזן הלאומני והקנאי ריכרד פון לידרהאוזן, וקנתה לעצמה
בעזרתו בית נאה ברובע הצפצפה.
שריל בלתה את ימי המלחמה בכתיבת רומאנים ושירה, והופיעה הרבה לפני אנשי הצי והצבא
של איירנוסט, כשהיא שרה שירי מלחמה ורומאנסות אבירים בקולה המתוק.
לאחר פשרת רוטמייר, ירד במעט מעמדה של
שריל, שבימי לידרהאוזן האחרונים היתה כמעט "סופרת ומשוררת החצר",
והשלטון החדש ניתק כל קשר איתה. שריל הוסיפה לכתוב את ספריה ושיריה, הנסבים בעיקר
על אודות הפלדינים ועלילות הגבורה שלהם, ומנגד - כנגד אנשי הממשל הזדוניים של
הידרוסט ומעשיהם הרעים. ביחוד ידוע בהקשר זה ספרה "היכל הפילים האדום",
המציג בצורה כמעט דאמונית את מעשי ההידרוסטים בבאריזהאר. הצד הרומנטי חזק מאד בכל
ספריה, שכולם מכילים פרשיות אהבה רומאנטיות סוחטות דמעות - מאהבה אסורה, ועד אהבה
חזקה ממוות, ועוד כהנה וכהנה. שריל
רחוקה מלהיות אהובה בידי השלטון הפלוטוקראטי, שכן לא קשה להבין מספריה ושיריה
באיזה צד היא תומכת, אם כי היא נזהרת מלגנות בפירוש את הממשל הפלוטוקראטי. סוחרים
עשירים ומרושעים כיכבו כדמויות שטניות בשני ספריה האחרונים "סערת השלג"
ו"שושן אדום מדם". ראש העיר בז לה ולכתיבתה בגלוי, ומכנה אותה
"סופרת זולה של רומאנים למשרתות, העסוקה בטמטום מוחן של נערות מתבגרות".
אנשים אחרים, כמו ג'ונתן ביג, טוענים בגלוי כי היא יסוד חתרני, ויש לנקוט נגדה
צעדים - אולם עיריית רוטמייר, ואפילו ביג עצמו נרתעים מכך, לא רק בשל הפופולריות
העצומה שלה ושל ספריה ושירתה ברוטמייר ומחוצה לה, אלא גם ובעיקר משום שהנסיך
היינריך, המעריץ את ספריה ואת עלילות הפלדינים שרקמה בהם (ויש האומרים כי ספרות זו
השפיעה מאד על מודל ההתנהגות שבחר לעצמו) לקח אותה תחת חסותו - והודיע לעיריית
רוטמייר ולג'ונתן ביג כי אם תרדף שריל, או אף תפגע באופן מסתורי שיראה לו חשוד
כמעשה ידיהם, הוא ידאג כי יוסקו מסקנות אישיות מאד הן כנגד ראש העיר והן כנגד
ג'ונתן ביג - איום שהרתיע את נכבדי רוטמייר, כך ששריל ממשיכה בשלה באין מפריע.
את שריל ניתן למצוא לעיתים קרובות בפונדק "זהב הים" שברובע הצפצפה,
כשהיא מופיעה שם בערבים, מנסחת טיוטה של שיר או סיפור, או צועדת בעיניים חולמניות
לאורך "טיילת הלב השבור", כשהיא בוהה בכוכבים ממעל ובגלי הים הנשברים
מתחת למעקה הטיילת. צמד יריבים מושבעים שלה הינם ליידי מליסנד ובעלה לורד
רידינברוק, המבקרים ב"זהב הים" לעיתים קרובות. מליסנד מכנה אותה
"בוגדת מזעימה שכמוך" ויוצאת בהפגנתיות כששריל עולה לשיר, ואילו שריל,
שלא נשארת אף פעם חייבת, מכנה אותה "עכברה צייקנית ומאוסה שכמוך" או
"נציבת זדון קשת-לב ארורה", "משרתת נרפשת של שר השדים ג'ון
ווייטהולד" ועוד כהנה וכהנה.
חזרה אל אינדקס
הדמויות של רוטמייר | אל דף המבוא של
רוטמייר | אל דף
המבוא של איירנוסט
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום