יואכים רונצוב רחב הגרם, השרירי
להדהים ובעל הפנים המפחידות הוא אחד הסיוטים המפחידים ביותר שאף אחד מאזרחי
רוטמייר אינו רוצה לפגוש. רונצוב, לשעבר שכיר חרב ששירת במשך שנים בצבא העיר
האינטוריאנית אלוויידו תחת הנסיך המרושע אורגטו די-רודריגז, הינו מאז שנת 2434
מפקד הכלא של רוטמייר, שהאגדות על אכזריותו הבהמית מזעזעות מדי פעם את פונדקי
העיר.
רונצוב נוהג להגיח תמיד אל מול האסירים החדשים, המורדים מאוניות המשמר אל שערי
הכלא האפלים שבאי טראונר, כשהם כבולים זה לזה, כשהוא חמוש באלה כבדה והוא עומד
פשוק רגליים, כשידיו הענקיות על מותניו.
"ברוכים הבאים לגיהינום, אפסים" הוא נוהג להצהיר בחיוך אכזרי "כאן
תלמדו מה זה לפשוע כנגד חוקי העיר הטובה רוטמייר". כמעט תמיד, מעז אי מי
מהאסירים להגיב, ואז מגיע הקטע שרונצוב אוהב במיוחד: הוא שולף את אלתו וחובט בשוטה
ביש המזל באכזריות עד שהוא נופל ארצה, ואזי מתנפלים עליו הסוהרים וגוררים אותו
לצינוק תוך בעיטות עזות, קללות ועלבונות.
רונצוב, גפתן אלים ונבער שכמעט ואינו יודע קרוא וכתוב, מבין היטב את אומניות
השרידה של החיים. הוא מרבה להתרפס בפני הממונים עליו - בעיקר זורדן "העלה
השחור" וראש העיר, ומוכן לעשות הכל בכדי להשביע את רצונם. הכלא, מנגד, הוא
ממלכתו הפרטית, והוא הנהיג בו שיטה קשוחה של התעללויות מחד, ופרוטקציות מאידך,
כשהוא יוצר בכוונה שכבה של אסירים מיוחסים, בד"כ פושעים פליליים נתעבים
במיוחד, שחולקים איתו את שלטון העריצות בכלא, ועושים בתוכו (ובאסירים אחרים)
כחפצם. הכלא מנוהל בידי פירמידת מעמדות נוקשה, כשלמטה-למטה נמצאים האסירים החדשים
והאסירים הפוליטיים, המקבלים מנות רעב, הלקאות והתעללויות, ורבים מהם אינם שורדים
את החודש הראשון בכלא.
ראש העיר אינו מרבה לפקח על בית הכלא, שאינו מעניין אותו כהוא זה, ומסרב להתייחס
לשמועות העקשניות על המצב הנורא בכלא, להן הוא קורא "תעמולת זוועה
ריאקציונרית", ואזי מתחיל לספר אילו זוועות היו נהוגות בכלא בתקופה
הפיאודלית. רונצוב מרבה להתנחף אל ראש העיר, ומצא תחבולה בדוקה לקנות את ליבו: הוא
הזמין אותו מספר פעמים לכלא, והפגיש אותו עם קבוצות אסירים שסיפרו לגראכטר
בהתלהבות כי בעבר היו ריאקציונרים ואוייבי המשטר, אולם תחת הדרכתו המסורה של
רונצוב, הבינו את הטעות שבדרכם וכעת הם תומכים נאמנים בשלטון הפלוטוקראטי. כמה מהם
אף מצטטים (בשגיאות) פרקים נבחרים מתוך הספר "דרך הזהב", שרונצוב השיג
ממנו כמה עותקים לצרכיו (אם כי הוא כלל אינו יכול לקרוא בו). השמועות הציניות
העקשניות יודעות לספר כי אותם "חוזרים בתשובה" מורכבים מחבורות של
יצאניות, כייסים ומסוממי-אופיום, אשר משלח ידם אחד הוא, בין אם השלטון פיאודלי,
פלוטוקראטי, תיאוטקרטי או נתון בידי ראשי שבטים מערבות הקרח, אך קיבלו מנות מזון
מוגדלות ומעט פריבילגיות בכלא בתמורה להשתתפותם בהצגות אלו שמתכנן רונצוב. הוא
וראש העיר, כמובן, מכחישים בלהט.
רונצוב מרבה להתחנף אל זורדן, שמקבל זאת בשתיקה מלאת
בוז, ועושה כחפצו בכלא. למעשה, מספרים כי רונצוב מפחד מאד מהמכשף, ומעדיף להמנע
מקרבתו כשהוא יכול. מפקדת המשמר, נורה רידר, יצאה בעבר כנגד ההפקרות בכלא, ורונצוב
עשה ככל יכולתו להרחיקה משם וגם לרכל ולהפיץ עליה דיבה בקרב בעלי העוצמה בעיר.
בשנים האחרונות, למדה נורה כי בכל מקרה אין היא יכולה לשנות דבר, והפסיקה לרדוף את
רונצוב, אם כי היא עודה בזה לו ומתעבת אותו בגלוי.
רונצוב הוא שקרן לא פחות מאשר הוא חנפן. הוא מסוגל לשקר בלא ניד עפעף, כשלעיתים
הוא אף מעמיד פני מתפייח ומשחק היטב, כאשר הוא מוצא לנכון לעשות הצגה כזו. הוא
עושה עצמו מאמין קנאי מאד בשלטון הפלוטוקרטי ובאלי הידרוסט, למרות שספק אם הוא
מבין אותם ולו באופן שטחי. כאשר מפקפקים בנאמנותו, הוא מגיב בהצטדקות נזעמת,
רוויית דמעות תנין ומחאות צבועות. הוא יודע היטב באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה,
ומקפיד לשמור על קשרים עם בעלי עוצמה שונים בעיר.
בשנתיים האחרונות, מצא לעצמו תרגיל חדש להגביר את
חינו בעיני בעלי הממון ואף להרוויח כסף מהצד: הוא הציג לראש העיר תוכנית לה קרא
"שיקום האסיר והפיכתו לאזרח יצרני ומועיל בעזרת שילובו בשוק העבודה".
תחת כסות זו, שזכתה לתמיכה נלהבת של ראש העיר, הוא ואנשיו שולחים קבוצות של אסירים
לעבודות פרך במפעלים שונים של אנשי שלומו ומושאי חנופתו, כאשר הוא דואג כי יעבדו
בתנאים איומים ובלא שכר, ובתמורה לכך מקבל תשלומים נאים מאותם בעלי מפעלים, אותם
הוא משלשל לכיסו. כתוצאה מכך, נכנס לשוק של רוטמייר כח עבודה זול, שגרם לפיטוריהם
של פועלים לא מעטים, מה שדרדר עוד אומללים לחוסר כל, והשניא עוד יותר את רונצוב
בעיר.
חזרה אל אינדקס
הדמויות של רוטמייר | אל דף המבוא של
רוטמייר | אל דף
המבוא של איירנוסט
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום