מראה חיצוני:
רוברט ראשר,
בן 38, הינו אדם גבוה, חזק, בעל פנים מאורכות עם שפתיים קפוצות תמיד, המקנות לו
תדיר הבעה חמוצה וזועמת. עיניו חומות-בהירות, שערו חום-כהה, ופניו מגולחות למשעי.
הוא עוטה תמיד גלימת שופטים שחורה-כחולה עם כובע תואם, ועונד על חזהו אותות כבוד
ומדליונים שונים שקיבל מראש העיר ומאילי ההון של רוטמייר על שירותו המסור. הוא
עוטה כפפות משי שחורות על ידיו, ועל צווארו הוא עונד שרשראות זהב יקרות. קולו של
ראשר הוא חד, גבוה מעט, וכשהוא כועס, וביחוד מקריא את אחת מפסקי דינו האכזריים
בבית המשפט, הופך קולו לבליל כמעט היסטרי של צווחות ועלבונות, בעוד פניו מסמיקים
כעגבניה ועיניו בוערות.
תולדות
חיים:
ראשר נולד
ברוטמייר בשנת 2402, בן למשפחה בורגנית אמידה. אביו היה משפטן שהתמחה בהלכות מסחר
ומכסים, ואימו היתה קצינה בכירה במשמר העיר. רוברט, שהיה הבן הצעיר מתוך 3 ילדים,
שאף להיות לוחם אדיר כמו אמו, ובימי נעוריו נסחף בגל הלאומנות ששטף את רוטמייר,
כשהוא מעריץ בקנאות את הרוזן ריכרד פון לידרהאוזן. מספרים עליו כי השתתף באופן
פעיל בפרוגרומים שנערכו כנגד הידרוסטים באותם ימים, אם כי הדבר לא הוכח.
בגיל 15, התגייס לצבא הפיאודלי של רוטמייר, ולאחר שנתיים של שירות הוצב כקצין משמר
זוטר על אוניית סוחר שהפליגה לקרונפורד. במהלך ההפלגה, התנפלו על האוניה סוחרי
עבדים מקיידרהרץ, והחל קרב קשה שנטה לרעת האיירנוסטים. הקברניט האיירנוסטי, סרן
הלמוט קלאוזינג, סירב להכנע, למרות הבטחת האויבים לחוס על חיי הצוות ולשחרר את
האוניה לאחר שיקחו את הסחורות יקרות הערך שעל סיפונה, ופקד להלחם עד הסוף.
הקצינים, כולל ראשר התמרדו, רצחו את הקברניט וסגנו, ואזי הניפו דגל לבן לאות כניעה
- אולם סוחרי העבדים הפרו את הבטחתם, התנפלו על צוות האוניה, כשהם שוחטים באכזריות
את הפצועים והחולים, ולוקחים את הנותרים לעבדות. ראשר, ביחד עם שני קצינים אחרים,
הצליח להמלט מהשבי ולחזור בדרך לא-דרך לרוטמייר, אולם שם ציפתה לו הפתעה מרה. אחד
המלחים, שהצליח להמלט בשחיה, שב לרוטמייר לפניו והעיד לפני הרוזן על מה שהתרחש על
סיפון האוניה. ריכרד פון לידרהאוזן רתח מזעם, שפט את שלושת הקצינים על פחדנות,
בגידה ורצח, וחרץ את דינם למוות (2421). בסופו של דבר, קיבל רוברט חנינה בשל גילו
הצעיר, אולם נגזרה עליו גלות נצח מרוטמייר.
רוברט, שהיה פגוע כשם שהיה שחצן, לא התאושש מעולם מחורבן חלומות הגדולה שלו. הוא
גלה להידרוסט, שם מצא עבודה כסמל במשמר של העיר בלאקטרי. אהבתו הקודמת לרוזן
ולפיאודליזם התחלפה כעת בשנאה עזה ושאיפות נקם, בהם הפליג עד לקיצוניות. רוברט
הצליח להרוויח סכום לא מבוטל של כסף בעסקים מפוקפקים תוך ניצול מעמדו, ולאחר מכן,
ככל הנראה, ממכירת מידע על רוטמייר ומספנותיה לצבא ההידרוסטי, שהיה זקוק לכך
לתכנון המלחמה באיירנוסט, וביחוד לארגון הפשיטה הגדולה על רוטמייר, בה נספו ככל
הנראה כל בני משפחתו של ראשר - אך הוא, שזכר כיצד התכחשו לו, סרב להתאבל עליהם.
עם נפילת הפיאודליזם ברוטמייר ב2433- שב לעיר הולדתו בכדי לתבוע לעצמו את הרכוש
שהותירה משפחתו, ולהתענג על נפילת המשטר השנוא עליו כל כך. הוא החל לפתוח לעצמו
עסק מסחרי, אולם עד מהרה זנח זאת לטובת פרנסה טובה יותר. הוא החל משמש כספק מידע
למשמר העיר החדש בגל הטיהורים והמשפטים שנערך לתומכי המשטר הישן, ומסר עדויות
מלאות שטנה במשפטים שנערכו להם. שירותו זה למשטר החדש נחשב רב ערך עד כדי כך
שהוצעה לו תעסוקה מטעם העיריה כתובע עירוני, תפקיד בו הצטיין ורכש את הערכתו של
פרופ' גראכטר, שהתרשם מאד מהנאמנות של התובע הצעיר למשטר הפלוטוקראטי ושנאתו למשטר
הישן. בשנת 2436, כשהתפטר השופט הקודם, וילהלם בלוך, במחאה על כך כי מועצת העיר
הורידה את שכרו לאחר שפסק פסקי דין שלא היו לרוחה, מונה ראשר במקומו, ועד מהרה,
החל להטעים את העיר מהטרור הארסי שלו.
אופי
והתנהגות:
ראשר הוא אדם
אכזר, מתלהם וקטנוני, מלא בתאוות גדלות ובבוז לכל מי שנראה לו כאויב השלטון
הפלוטוקרטי, וביחוד כלפי יריבים אישיים. הוא מעולם לא התעמק בהצדקות הפילוסופיות
של המשטר אותו הוא מעריץ - שכן הערצה פנטית זו לא באה אלא בכדי לכסות על שנאתו
למשטר הישן, ורצונו בנקמה וכח אבסולוטי. כמו השופט פון שטרן הידוע לשמצה
משיינרהלם, ראשר מסוגל להרוס חיים במחי יד, בלא שהדבר יהיה אכפת לו. כמו פון שטרן,
הוא מתלהם במשפטים, מעליב ומקלל, אולם התלהמותו הכמעט מטורפת במשפטים כלל אינה
מזכירה את הפרגמטיות השפלה של השופט המפוקפק משיינרהלם. אם שטרן שואף להתעשר
ולהתחבב על עשירי העיר, הרי שראשר אינו רוצה בחיבתו של אף אחד, שכן עצם המושג חיבה
זר לו. כל שהוא רוצה הוא להיות כלב הדמים של השלטון - ולעיתים הוא רוצה בכך יותר
משהשלטון עצמו רוצה בכך. מספרים כי בביתו הוא מתנהג ממש כמו בבית המשפט - עריץ
אכזרי ואלים, וכי הוא מכה לא פעם באכזריות את אשתו ההידרוסטית אלייזה ואת שני
ילדיהם.
קשרים
ופוליטיקה:
ראש העיר תומך
בראשר, שכן הוא נהנה מהלהט האידיאולוגי שלו. פרופ' גראכטר מנותק מהמציאות יתר על
המידה בכדי להבין את מקורו האמיתי של להט זה. בקרב הפלוטוקראטים, הדעות כלפיו
חלוקות: בעוד שג'ונתן ביג, ברני בולס וכמה אחרים תומכים בו, הרי שפון בוינברג
וקונסן מתעבים אותו, מכנים אותו "הטינופת הרצחנית בגלימה" ומנסים להדיחו
בכל הזדמנות.
המוני הפועלים העניים של העיר רועדים מפני ראשר ושונאים אותו, המחזה שלו רוכן,
סמוק מזעם מתהלם מהדוכן וצועק לנאשם עני ושפוף "מה יש לך לומר, כלב ביבים
בוגד שכמוך?!" או "בגדת בעמה של רוטמייר, חלאה ריאקציונרית חסרת בושה
שכמוך, הלוואי ואימך היתה נחנקת לפני שילדה אותך, כעת אני דן אותך למוות, שאף הוא
עונש קל מדי לשרצים נבזים מסוגך". אנשי מחתרת ניסו להתנקש בחייו של ראשר כמה
פעמים, אולם עד עתה נכשלו בכך.
גדול שונאיו של ראשר הוא הקרדינל פון קהאר, החוצב אש ולהבות בהטפות כנגד השופט,
אותו הוא מכנה רוצח, ונהנה לתאר כיצד ישפטו אותו השדים בגיהנום בבוא היום. יריבה
אחרת של ראשר היא עורכת הדין המפורסמת גייל אטקינס, שבקיאותה במשפטים עולה פי כמה
וכמה על זו של השופט צמא הדמים, שעל סמכותו המפחידה קראה לא פעם תיגר בפומבי בין כתלי
בית המשפט ומחוצה לו. לאחר שראשר ניסה לדחות את טענותיה בשרירות לב, ערערה גייל על
החלטותיו הן בפני ראש העיר, והן בפני בית המשפט העליון של המלך באיירנשטאט - מה
שגרם לראשר לספוג מנה אחת אפיים שהשפילה אותו מאד. מאז, נאלץ ראשר לכבוש את
עריצותו במשפטים בהם ניצבת מולו אטקינס, ולהסתפק במאבק נגדה בכלים משפטיים יותר,
כשהוא נזהר מהחלטות שרירותיות שיהפכו אותו פעם נוספת מושא לערעור ולהשפלה בפני בית
המשפט העליון של המלך, ולא פעם, לזעמו, הוא נאלץ להכנע ולהודות בתבוסה - ואת זעמו
המבעבע בו כיורה רותחת הוא שופך במקום אחר, בדרך כלל על הכפופים לו, או על אשתו
וילדיו.
חזרה אל אינדקס
הדמויות של רוטמייר | אל דף המבוא של
רוטמייר | אל דף
המבוא של איירנוסט
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום