פראנץ קיסטר, בן 43, הרפתקן לשעבר,
ידוע בלבושו ההדור, הבולט בגווניו הכחולים כגון הרקיע, כמו גם בחוש ההומור המטורף
שלו. הוא דובר שפות רבות ברמה גבוהה, ומומחה בהלצות ובביטויים בעלי משמעות כפולה,
שאיש מנכבדי רוטמייר אינו חסין מפניהן.
קיסטר, שהוא כיום סוחר עשיר שבבעלותו כעשר ספינות, מחסנים ובתי מלאכה, עוסק בעיקר
בסחר בשמים ותבלינים, אותם הוא מיבא מסורגורשיראג - ארץ בה שהה בתור הרפתקן שנים
רבות, ואותה הוא מכיר היטב, ואוהב לספר מעשי אגדות, ניסים ונפלאות שחווה או שמע
עליהם שם, ביחוד על העיר הקסומה רילאדיה, בה ביקר מספר פעמים ואותה הוא מעריץ.
קיסטר הוא אדם חד תפישה ושנון. הוא מבין היטב את האינטרסים של גדולי העיר, ומרבה
לצחוק עליהם, בלא שירצה להתלכלך יתר על המידה בפוליטיקה ובמאבקים בין אילי ההון.
מרבית אילי ההון, ביחוד ג'ונתן ביג (אותו כינה "ג'ונתן פיג" בשל גסות
רוחו) אינם אוהבים את קיסטר, אולם הדבר לא אכפת לו במיוחד. את מעמדו במועצת העיר
רכש משום היותו אחד מותיקי הפלוטוקרטים ומהעשירים שבאזרחי רוטמייר. למרות היותו
חבר מועצה, הוא לא מתעניין במיוחד במה שקורה שם, ובד"כ נוקט עמדה נייטרלית
במאבקים בין ביג לבוינברג.
קיסטר מיודד עם עבדאללה גלוש, שהוא לקוח קבוע של דברי המותרות שהסוחר חד הלשון
מיבא מסורגושיראג, ומסוגל לשאת את ההלצות שקיסטר ממציא על חשבונו מדי פעם. מספרים
על קיסטר, שהוא מעורה מאד בפוליטיקה של סורגושיראג, מכיר טוב את מסדר רוכבי האגדה
של רילאדיה, ויש האומרים כי הוא מכיר אישית אפילו את הוזיר איג'מאן ובכירים אחרים
מצמרת השלטון של הסולטנות. קיסטר אינו מחבב את הידרוסט ואת ההידרוסטים, להוציא את
אמאנדה הלנרווסט, איתה הוא מיודד מאד. בניגוד לדעת רוב נכבדי רוטמייר, הוא טוען כי
גדולתה של הידרוסט אינה נצחית, וכי היא צפויה למשבר קשה מאד, ואפילו למפלות צורבות
בעתיד הלא רחוק, לכן הוא מטיף בעקביות כנגד הסתמכות יתר של אנשי רוטמייר על כוחה
של מדינה זו. קיסטר, שצבר הון רב, השקיע אותו בתבונה במקומות רבים ושונים מחוץ
לרוטמייר. טוענים כי יש לו מרתפים מלאים בזהב במקום נסתר אי-כה, וכמו כן, כי קנה רכוש
לא מבוטל בעיר הנמל האינטוריאנית בוארטה.
חזרה אל אינדקס
הדמויות של רוטמייר | אל דף המבוא של
רוטמייר | אל דף
המבוא של איירנוסט
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום