מראה חיצוני:
ריינולד גראכטר, בן 52, הינו אדם נמוך
למדי (1.67 מ'), בעל שער חום מאפיר, דליל ומקריח במרכז ראשו, אף ושפתיים דקות,
ועיניים ירוקות בהירות. הוא עוטה משקפיים כסופות על עייניו, ותמיד לבוש בהידור,
במיטב הסגנון הפלוטוקראטי - חליפה בגווני האפור עם צילינדר מהודר, אליו מוצמד פרח
שושן שהוטל עליו קסם המונע ממנו לנבול, עניבה, סנדלי רוטמייר מעוטרות בפנינים
יקרות, וחגורה מוכספת שאבזמה משובץ אבנים טובות ועשוי כסמל רוטמייר.
קולו של גראכטר נמוך, צלול וכריזמטי מאד, כמעט כובש. הוא מתרגז רק לעיתים נדירות,
וגם אז קשה מאד לראות זאת על פניו, שנראים תמיד שלווים, או אפילו כמעט קפואים.
תולדות חיים:
ריינולד נולד בשנת 2388 לספירת הילאסיאס באחוזה כפרית ליד רוטמייר. אביו, הראלד
גראכטר (לשעבר הבארון פון גראכטר), היה בן אצולה זוטר, בן לשושלת ששירתה כ150- שנים
את אדוני רוטמייר דאז, שושלת פון לידרהאוזן. כאשר היה ריינולד בן 6, נשפט אביו
בפני הרוזן של רוטמייר דאז, אוטו ה-IV פון לידרהאוזן, בשל פחדנות
בקרב, רשלנות פושעת במילוי תפקידיו הפיאודליים וחטאים אחרים, נמצא אשם ועקב כך
נשללו תאריו, הוחרמו רוב אדמותיו והוטל עליו קנס כבד. הראלד גראכטר, שכל הרכוש
שנותר לו הסתכם באחוזה הכפרית ובכמה אלפי מטבעות זהב, טען עד סוף ימיו כי היה חף
מפשע, ונותר כחבית של מרירות ארסית כנגד אדוניו לשעבר, בני לידרהאוזן. באווירה זו
גדל ריינולד והתחנך.
לאחר החרמת נחלותיו ותאריו, החל אביו של ריינולד לשלוח את ידו במסחר יינות, ובכך
הצליח להמשיך ולפרנס את משפחתו בכבוד. ריינולד, שגדל להיות נער מעודן ומשכיל, גילה
במהירות כי אין הוא מוכשר במסחר, ולדבריו, הבין מנעוריו עד כמה טפשיים הם חיי
האבירים וההרפתקנים, ולא הרהר אף לא פעם אחת לפתוח בקריירה כזו. כשהיה בן 17, שלח
אותו אביו ללמוד באקדמיה של הידרוסט, שם שהה ריינולד 19 שנה, עד שנת 2424.
ריינולד, שהיה חסר כל כשרון בתור סוחר בחיי המעשה, התגלה כתאורטיקן ואיש אקדמיה
מבריק. הוא התמחה במדעי הכלכלה ובפילוסופיה מדינית, וצבר בהדרגה מוניטין
בהיידרקרון, והחל כותב ספרים בתחום, כשהוא נוקט בקו קיצוני, הדוגל כל-כולו בחופש
המוחלט של הסחר והעסקים, ושולל לחלוטין את האבירות ויתר ערכי האצולה כלא-רציונליים
ומפריעים לקידמה ולהתפתחות בני האדם.
בשנת 2424, כשנודע לו שאביו גוסס, חזר לאחוזת המשפחה, כשהוא חושב כי ישאר שם זמן
קצר בלבד, אולם בשל מות אביו ומחלה קשה שלקתה בה אימו, התעכב שם עד שנפטרה גם היא
בשלהי האביב של שנת 2427. בטרם הספיק לחזור להידרוסט, פרצה המלחמה, וגראכטר נותר
תקוע באיירנוסט, אותה ואת משטרה תעב מכל וכל, בהתייחסו אליה כארץ ריאקציונרית
ומפגרת, כשהוא מצדד בליבו בהידרוסט, שהיתה מולדתו האמיתית במשך שנים ארוכות.
הפשיטה ההידרוסטית שהמיטה אסון על רוטמייר לא פגעה בגראכטר, היות ואחוזתו היתה
מחוץ לעיר, אולם מספר שבועות לאחריה עצרו אנשי הרוזן פון לידרהאוזן את גראכטר:
מישהו, לא ברור בדיוק מי, העליל עליו שהוא מרגל לטובת הידרוסט. גראכטר נשפט לפני
הרוזן ריכרד פון לידרהאוזן, אך הפשעים שיוחסו לו, אותם הכחיש בתוקף, לא הוכחו.
למרות זאת, פקד הרוזן כי גראכטר ישאר במעצר בית עד תום המלחמה: הוא שמע עליו ועל
ספריו, כמו גם על "מידותיה המפוארות של שושלתו" וככזה, סרב להרשות כי "אדם
כזה יסתובב חופשי בעת מלחמה". כשמיחה גראכטר על הפגיעה בחופש התנועה שלו, פקד
הרוזן להשליכו החוצה ולהובילו באזיקים בחזרה אל אחוזתו, בכדי "למנוע את חופש
הבריחה של הנבל החצוף".
גראכטר נותר במעצר בית במשך כארבע שנים, עד להסכם השלום בחודש גאלאדיין 2431.
בשנים אלו, כתב את ספרו הגדול "שביל הזהב", בו תיאר אוטופיה של שלטון
פלוטוקראטי אוניברסלי (ספר שהוא כיום כמעט "ספר הקודש" של הפלוטוקראטים,
ורבים מאילי ההון כרכו אותו בכריכות זהובות והציבו אותו במרכז ספרייתם).
לאחר הסכם השלום, שב גראכטר להידרוסט, בכדי לפרסם ולהפיץ את ספרו, שם שהה כמעט
שנה. האקדמיה ההידרוסטית למדעי המסחר, שראשיה התלהבו מהספר, העניקו לגראכטר תואר
של פרופסור. בקיץ 2432, פנה אליו ג'ונתן ביג, שהחל טווה את תוכניותיו להשתלטות על
רוטמייר, וביקש את עזרתו. פרופ' גראכטר התלהב מהרעיון לנסות ולקדם בפועל את
האידיאולוגיה בה האמין בקנאות, וכן רצה בנקמה בבית לידרהאוזן השנוא עליו כל כך -
ומסיבות אלו הסכים, ושב לרוטמייר, שם סייע לג'ונתן ביג לתפוס את הנהגת מחנה אילי
ההון במאבקם מול הרוזן.
פרופ' גראכטר היה האב הרוחני של ההתקוממות הפלוטוקראטית כנגד צווי רוזן רוטמייר
בראשית 2433, וכאשר דוכאה ההתקוממות, נתפס ונאסר. הרוזן ציווה להלקותו בכיכר השוק,
ולאחר מכן גזר עליו מאסר עולם בצינוק - אולם "פשרת רוטמייר" שבאה זמן
מועט לאחר מכן גרמה להתהפכות הגלגל. גראכטר שוחרר מהכלא, וכאשר חיפשו אילי הון אדם
מוסכם על כולם, שינהל את עיריית רוטמייר, הציע אותו ג'ונתן ביג לתפקיד, ומועמדותו
התקבלה פה אחד.
מאז ועד היום, מנהל פרופ' גראכטר את רוטמייר, כשהוא משתדל ללכת בעקבות חזונו אותו
הביע בספריו, ולהפוך את העיר ל"דוגמא ומופת לנס של חירות כלכלית
ואישית", ומעמדו הלך והתחזק עם השנים. פרופ' גראכטר, לצד אולי ג'ונתן ביג,
הינו האחראי הראשי לעיצוב דמותה של רוטמייר כפי שהיא כיום. גראכטר, שהיה שקוע תמיד
בענייניו האקדמיים, וכעת גם המנהליים, מעולם לא מצא צורך כלשהו להתחתן ולהקים
משפחה.
אופי והתנהגות:
גראכטר הוא אדם אינטיליגנטי בצורה מדהימה, בעל יכולת שכנוע אדירה, שרק מעטים ברחבי
איירנוסט יכולים להתחרות בה. הוא שולט בתחומים רבים ובמגוון שפות, וקשה מאד להכנס
איתו לוויכוח. כשם שהוא משכיל, כך הוא קנאי לדעותיו. הוא מאמין כי בטווח הארוך,
אין להשלים עם קיום "הפיאודליזם המסואב" - אם כי הוא נמנע מלהטיף
למלחמה, וסבור כי יש לתת להיסטוריה לעשות את שלה. פרופ' גראכטר מלא עדיין מרירות
אישית כלפי הפיאודליזם, על מה שעולל למשפחתו, ולכך יש השפעה רבה עליו ועל דעותיו -
אם כי הוא הוא מכחיש בלהט כי לסיפור חייו האישי יש השפעה כזו עליו, וטוען כי כל
דעותיו באו ממחקר אקדמי.
באופן אישי, גראכטר הוא נוח יחסית למקורביו, ואינו לוקה בסנוביזם אישי וחוסר
סובלנות המאפיינים אנשים רבים באקדמייה ההידרוסטית. הוא לוקה לעיתים קרובות בפיזור
דעת, כך שקל לשטות בו מדי פעם בפעם. מלבד זאת, הוא מארגן יעיל למדי, ומצליח לנהל
את עיריית רוטמייר באופן המשביע את רצונו ואת רצון אילי ההון הגדולים, כשהוא נזהר
שלא להסתבך במלחמותיהם הפנימיות.
קשרים ופוליטיקה:
גראכטר אהוד מאד על כל אילי ההון הגדולים, מלבד הבארון פון בוינברג, שיחסו אליו
קריר ביותר, הן בשל תמיכתו המשתמעת של איל הנשק באצולה, והן בשל ביקורת פומבית
שהעביר על תפקודו של פרופ' גראכטר כראש עיר ועל האידיאולוגיה בה הוא דוגל.
עקרונית, גראכטר נשמר מאד שלא להקשר בקשר הדוק מדי אל אף אחד, בכדי למנוע לזות
שפתיים, אם כי הוא נחשב מקורב למדי אל ג'ונתן ביג, הוא מקפיד שלא לקבל ממנו מתנות
יקרות וכל דבר שיתפס כטובת הנאה פומבית אחרת, ולא יחשב כסוטה מקו הנייטרליות
הקפדנית שבחר לעצמו.
המעמדות היותר נמוכים מכירים היטב את גראכטר הן בשל מדיניותו הקשוחה, הנובעת
במישרין מהקו האידיאולוגי שלו, המתעלם ומנותק לחלוטין מהעוני והסבל של הפועלים
והעניים, והן בשל הטפותיו המתלהמות על זכויות האזרח למיניהן, בעיקר חופש החוזים
והמסחר, המכונות בלעג "האזרחות השמימית" - ומכאן נגזר גם כינויו הציני
של גראכטר "האזרח השמימי". היות וגראכטר עצמו מכיר את הפועלים רק
מסיפוריהם של ג'ונתן ביג ואילי הון אחרים, הוא מתייחס אליהם כעדר של אספסוף אטום
מוחין וכפוי טובה, ומטיף להם כל העת "לצאת מהחשיכה ולפתוח את אוזניהם אל האמת
הנצחית".
בקרב כנסיית האור הקדוש והפיאודלים נתפס גראכטר כארכי-שטן, מעין מנהיג עליון של
אילי ההון והפלוטוקרטים שנואי נפשם, ורבים מפללים כי ימצאנו גורל מר ונמהר, כשהם
מייחסים לו כח גדול הרבה יותר מאשר יש לו במציאות. ביחוד, שוררת שנאה הדדית בוערת
בינו לבין הקרדינל של רוטמייר, פון קהאר, שמשמש גם כאב רוחני זועם של הפועלים
המדוכאים. גראכטר לועג לקרדינל בפומבי וקורא לו "רב ריאקציונרים מתלהם ומטיף
ריר, החי במאורה חשוכה של בערות ומטמטם את מוחות ההמון", ואילו בהטפותיו רבות
הרושם בכנסיה מכנה הקרדינל את ראש העיר "שר הרעב והצער, עלה תאנה עלוב
ויומרני של ערוות השחיתות, אדון לכופרים וחוטאים הבוזזים ומתעללים בעיר אומללה
זו".
המלך אינו סובל את פרופ' גראכטר, שכן הוא סבור כי מדובר באדם חתרני ועויין
לאיירנוסט, ושר החוץ השחצן מגדיל לעשות, ומטיף בכל הזדמנות למעצרו, שפיטתו
ותלייתו, כ"ראש העדר הפלוטוקראטי המזוהם". גראכטר, מצידו, בז כל כך לשר
החוץ עד כי הוא מסרב אף להגיב, ואף אינו קורא לפון הרלדייל בשמו, אלא "שר
נפוח וריקני זה".
בשנת 2348, פורסם ספר תגובה לספרו המפורסם של גראכטר, אותו כתבו הרוזן המלומד של
פויירקליר, פון הות והפטריארך הגדול של האור הקדוש פון לאורנהיין, ונקרא
"ממלכת העשן", התוקף את עמדותיו של גראכטר ושופך עליהן קיתונות של לעג.
היות והספר הועבר לרוזנת קתרין פון גלוזברג בכדי שתשפץ ותנסח אותו, קיבל זה את
סגנונה הבהיר, החריף וחד הלשון, עד שאפילו כמה וכמה מהפלוטוקראטים הודו בלחישה כי
הוא "מוציא את האוויר מהמפרשים" של ספרו של גראכטר. הלה, שלא פילל לעצמו
כי פיאודלים וריאקציונרים מסוגלים להגיע לרמה אקדמית כזו, הופתע ונבוך, והחל לעבוד
על ספר תשובה, אולם לא סיים את המלאכה בינתיים.
חזרה אל אינדקס
הדמויות של רוטמייר | אל דף המבוא של
רוטמייר | אל דף
המבוא של איירנוסט
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום