קורלת'יריה
מית'מארין
|
יוצר הדמות: - |
גזע: אדם (אנ'מירי) |
מקצוע: קוסמת |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
סיפור חיים "הם
נראו כמו זוג מהאגדות. אומרים שבפעם הראשונה שהוא ראה אותה, הוא עמד ממש שם ליד
עץ המניפה, כולו בשריון אבירים נוצץ עם סמל הנחש המכונף של אבאריל. היא עבדה על
הסדן בחצר, השיער החום-בהיר שלה גולש על הכתפיים. היא היתה כולה מרוכזת בטבעת
לוהטת ששלפה מן האש, חורטת עליה אותיות עתיקות ומפזמת אותן בלשון העתיק של
קאהריל. באביב הבא, הוא הרכיב אותה על הסוס שלו ולקח אותה לחתונה מפוארת במעבר
וירת'. ואז? לאגדה הזו
לא היה סוף טוב. ממש החודש היא פתאום חזרה לכאן לבד, עם תיק מטבעות מצומק מאד,
ועם חופן שלם של צרות מאחוריה, ככה אומרים. "אחרי
עשרים שנה? ואיפה הילדים שלה?" "אחד,
נשאר מאחוריה באחוזה המפוארת ההיא. אומרים שהוא הצרה הכי גדולה מכולן". אומרים שכל סיפור
שמסתיים, הוא תחילתו של סיפור חדש. אלמלא גאל'תריין הזקן הסתבך, איבד כנראה את
נותן החסות שלו ונאלץ להסתלק בחפזון מהנסיכות האפורה לפני ארבעה עשורים - מותיר מאחור את חייו הקודמים ואת סדנת
התכשיטים המצליחה שלו, הרי שקורלת'יריה הצעירה לא היתה מגיעה וגדלה לכפר ת'ארנול
שבפאתי הרמות המושלגות של קור-אומת'ל; היא לא היתה גדלה שם, פוגשת חברה מקומית
נאמנה, ואז אביר צעיר ושחצן שהתאהב בה ולקח אותה עימו למעבר וירת'. ואלמלא אותם נישואין
(שממילא גרמו לכמה גבות בנחלת אבאריל להתרומם) לא עלו על שרטון, יש אומרים באורח
מביש למדי, הרי שקורלת'יריה - כעת אשה שחגגה זה לא מכבר את יום הולדתה הארבעים,
לא היתה חוזרת לת'ארנול, נחושה בדעתה לחזור אל תחביבים ישנים שנאלצה להזניח בשל
חובותיה כגבירה... בדיוק כאשר עננים כבדים של צרות החלו מתאספים מעל הכפר השליו
בדרך-כלל. המשפחה קורלת'יריה יודעת
מעט יחסית על סבה נשוא הפנים, שנטש חיים של תכשיטן עשיר ומצליח באחת הערים
הגדולות של הנסיכות האפורה, וחצה בשנת 561 לסה"א את דרכי ההרים עם משפחתו,
שם התיישב בכפר נידח בשולי נחלות בית קור-אומת'ל - כאשר קורלת'יריה עצמה היתה
ילדה בת ארבע בסך-הכל. אם לא די בכך שבני
המשפחה, בעיקר המבוגרים בהם, החליטו כנראה 'לסגור את העבר מאחור' ולא לדבר על
המאורעות שהביאו אותם להסתלק במהירות מהכרך הגדול וסדנת אבני-החן המצליחה שלהם,
שנמכרה ככל הנראה לתכשיטן אחר במחיר מציאה, הרי שנים מעטות לאחר מכן, הגיעה
לכפרים שבפאתי קור-אומת'ל אורחת לא קרואה: מגפה אכזרית, שלקחה בתוך שבועות מעטים
את סבה, אביה ואמה של קורלת'יריה, וגרמה לה לגדול אצל דודה הזעוף, שמילים
וסיפורים מעולם לא היו הצד החזק שלו. קורלתיריה יודעת,
שסבה היה תכשיטן אמיד ומצליח, שהתעשר לאחר מלחמת התבלין השלישית והיה בעלים הן
של סדנה באחת הערים הגדולות של הנסיכות (אולי בבירה אורמטילין בכבודה ובעצמה)
והן של אחוזה כפרית ששימשה לנופש. קורלת'יריה מסוגלת לזכור במעורפל מקום נאה
ופתוח, עם עצים גבוהים ומוזרים וכרי דשא מוכי רוחות שהיא אהבה לשחק בהם. השנים היו שנות
אי-נחת, מחלוקת פוליטית הולכת וגוברת - הן על העבדות של השבויים מאירגורסיל, והן
על מעמדו וזכויותיו של הנסיך הרם אל מול בתי האצולה וגורמים אחרים. קורלת'יריה
לא יודעת איזה צד נטל סבה - שהיה בסך-הכל אומן תכשיטים, גם אם עשיר - בקרע ההולך
ומחריף שהוביל (מספר שנים לאחר שהמשפחה עזבה את הנסיכות) למלחמת הת'ארילין, ובני
המשפחה - בעיקר אלו ששרדו את המגפה, לא דיברו על כך. פעם אחת, שמעה ברמז
שסבה הכיר ואולי קיבל את חסותו של לורד קורדאראנג, גיבור מלחמת התבלין השלישית
ואחד מאצילי הת'ארילין, שבמשך תקופה נחשב למי שניסה לפשר בין האצילים הסוררים
לחצר הנסיך - עד שעבדים נמלטים הפכו את נישואיה של בתו לבית מטבחיים, ורצחו אותה
ורבים אחרים מבני משפחתו; מצד שני, נראה שהמשפחה התגוררה דווקא באחת הערים
שבמרכז הנסיכות, אולי בבירה עצמה - ולא בהרי הת'ארילין, שם הועסקו העבדים
האירגורסים בטיפול בדקלי הפנינה היקרים והמסוכנים. גאלת'ריין נישא,
שנים רבות לפני שהתעשר, לגבירה נארת'יל (במקור נארת'ילסה, על שם גיבורת סדרת
הספרים המפורסמת משער חורף), עלמה מית'ווארית מוכשרת שאמנם היתה גאה במורשת שער
חורף, אבל השתעממה שם מאד, ונדדה בכדי 'לראות עולם' - עד שהתגלגלה לנסיכות
האפורה, כנראה שנות דור לפחות לפני ההתנפצות הגדולה. לגאלת'ריין ונארת'יל
נולדו שלושה ילדים: שני בנים בשם גאל'רולד ואורת'ארן ובת אחת בשם ת'ילראל - שהיא
לבדה, מכל בני המשפחה, נותרה בנסיכות האפורה (הניחוש של קורלת'יריה היה ששילוב
בין אהבה או אירוסין מובטחים ועקשנות נעורים השאירו אותה שם, אבל אין לה שום
מידע ממשי בעניין). המשפחה - כנראה לאחר
קבלת אישור חצי-רשמי או בשתיקה מחצרו של הלורד ארת'יריון קור-אומת'ל ששלט באותה
עת בחצרות הגרניט, קיבלה אישור להתיישב בכפר בפאתי הנחלות שלו, בבית חווה שנראה
אולי גדול ומכובד יחסית לרוב הבתים בכפר, אולם היה תחליף עלוב מאד למה שהותירו
מאחור. אם לא די בכך, הרי שבאורח לא רשמי, ובעיקר אחרי המגפה שהרגה את
גאלת'ריין, וביחד איתו את אביה ואמה של קורלת'יריה, המשפחה הפסיקה להשתמש בשם
המשפחה של הסב המנוח, ובמקרים הנדירים בהם נזקקה לשימוש בשם משפחה, עשתה שימוש
בשם משפחתה הישן של רעייתו המית'ווארית - מית'מארין (מנהג שהתאים לקורלת'יריה
הצעירה מאד, בעיקר כאשר שקעה בספרים ובחלומות ששילבו רומנטיקה, קסם עתיק
ועוצמה). את אביה ואמה
קורלת'יריה זוכרת רק במעומם; גבר גדול עם זקן שחור, מקטרת בנוסח הנסיכות האפורה
ופטפטן בלתי נלאה - ואישה חיוורת, עצובה וחלושה, שלא התאקלמה היטב בארץ החדשה
וההררית. עוד טרם המגפה היתה חולנית מאד, רק לעיתים נדירות יצאה מבית החווה,
והטיפול בה דרש קנייה של סחורות או תרופות מחצרות הגרניט, מרחק כמה ימי הליכה
בשבילי ההרים. ילדות ונאורים בכפר
ת'ארנול ת'ארנול (או בשמו
העתיק והמלא שכמעט לא בשימוש כיום אור'תארנול), הוא כפר בן כ-500 איש, הגדול
מבין חמישה או שישה כפרים ששוכנים בפֶארְנֶאת' אֶרְתֶאל (שם שמקורו בשיבוש מקוצר
או הטיה בלהג מקומי של "הבקע שמצפון לפסגת קארן-א-ת'אל"). פֶארְנֶאת'
אֶרְתֶאל היא בקעה הסלעית והקרה שמפרידה בין הרכס של תאל א-קארן בדרום לבין
הרכסים המיוערים שמסביב לפסגת טולגרה מכוסת שלגי העד בצפון-מערב. היא נחשבת חלק
- שכוח ובלתי נחשב יחסית - של נחלות הלורדים לבית קור אומת'ל, ארץ גבול שאיבדה
את רוב החשיבות שלה כאשר המכרות ששכנו כאן פעם הדלדלו ויצאו כמעט לגמרי משימוש.
בימי שלטונו של הלורד ארת'יריון קור-אומת'ל, שנטה לקדם בברכה יחסית (אם כי
בזהירות) מהגרים וגולים מהנסיכות האפורה, רבים מהם - כולל מורדים לשעבר
מהת'ארילין (שהגיעו לאיזור ברובם לאחר שקורלת'יריה נישאה ועזבה את המקום) נשלחו
או 'קיבלו אדמות' בכפרים מכוסי הערפל של האיזור, במרחק בטוח מחצרות הגרניט עצמן,
כשרבים מהאחרונים מקבלים בתים שנותרו ריקים ואדמות שאיבדו את בעליהם הקודמים
באותה מגפה שבה נספו סבה והוריה של קורלת'יריה עצמה, כחמש-עשרה שנים קודם לכן. כיום,
ההתקרבות בין הלורד הנוכחי של חצרות הגרניט לבין הנסיכות האפורה, ובואם של יותר
ויותר שליחים, סוחרים ומלומדים משם אל חצרות הגרניט, יוצרת תסיסה, עד כדי שמועות
שלורד מרנליון מתכנן לגרש מאדמותיו - כולל פארנאת' ארת'אל, את המורדים לשעבר
וצאצאיהם, ואולי גם גורמים אחרים שיכולים להיות לצנינים בעיני השלטון הנוכחי
בנסיכות האפורה - ובין אם השמועות נכונות או לא, כדאי לאנשים כאלו להתרחק מחצרות
הגרניט עצמן, או לפחות לדאוג לא לעורר תשומת לב כאשר הם מגיעים לשם. ת'ארנול שוכן ממש על
שורשי הרכסים שבצפון פארנאת' ארת'אל, ומעליו מתנשאים מדרונות מיוערים בצפיפות
בעצי מחט. סמוך לכפר קרוע בצוקים עדיין פתחו של מכרה עתיק שלא היה בשימוש ממשי
כבר שני דורות לפחות; ובסמוך לו בוקע מההרים יובל של מים חמים מאד יחסית, שלא
קופאים בחורף - ומפעם לפעם (כפי שקורלת'יריה הצעירה גילתה, לשמחתה), אפשר 'לדוג'
מתוך המים המהבילים או למצוא על האבנים שמצידיהם גוש פשוט של עפרת נחושת,
ולעיתים נדירות אפילו אבן שניתן לחלץ ממנה רסיסים של אבן יקרה פשוטה. קורלת'יריה חיתה
בת'ארנול בין השנים 561 ל-575; כאשר לאחר המגיפה של שנת 565-6 לספירה, עברה
תחילה לחסותה של סבתה; נארת'יל הזקנה, שמעולם לא התאוששה לגמרי מהמגפה, חייתה
עוד שנתיים וחצי, ובשנותיה האחרונות התגעגעה יותר ויותר אל מולדתה בשער-חורף
והארמונות הלבנים שלה, ומפעם לפעם תכננה תוכניות רחוקות למדי מכל סיכוי להתגשם
במציאות לצאת למסע ולבקר בה שוב, כשהיא מספרת לקורלת'יריה הצעירה סיפורים על
הבירה המעטירה של המית'ווארי, ומבטיחה לה לקחת אותה כאשר תצא למסע הדמיוני שלה. מלבד זאת, סבתה של
קורלת'יריה היתה זו שהתעקשה לרכוש לילדה ספרים לא זולים מחצרות הגרניט, לקנות לה
השכלה שחורגת מהמקובל בכפר, וכפי שדודה של קורלת'יריה רטן לא פעם, "למלא את
הראש של הילדה בסיפורים חסרי טעם" על ארצות זרות, על קסמים ועל שכיות חמדה
מכושפות - נושא שבו קורלת'יריה התעניינה במיוחד, כאשר האגדות העתיקות על הקאהריל
הקדומים בפאתי מערב והעתקים שהם יצרו ממתכות ואבני חן אגדיות, היו הסיפורים
החביבים עליה במיוחד. מצבם של בני משפחת
מית'מארין נותר, גם אחרי המגפה, סביר למדי, טוב יותר משל רוב הכפריים סביבם.
המשפחה שכנה בבית גדול, עם מספר שדות שבהם אורת'ראן השתקן והזעוף, שהפך לראש
המשפחה לאחר מותם של אביו ואחיו, העסיק קומץ פועלים מבקתות חווה סמוכות; רפת עם
קומץ פרות הרריות שעירות ורעות מזג, עצי פרי - וגם בית המלאכה הקטן שהקים הסבא
המנוח, שבשלב כלשהו ניטש, ולאחר כמה שנים הפך ל'ממלכתה הפרטית' של קורלת'יריה. אורת'ראן עבר
נישואין קצרים ולא מאושרים במיוחד לאישה מקומית, שאחריהם לא נישא שוב, אבל גידל
בחווה שניים או שלושה 'אחיינים' שהכל ריכלו שהם דומים לו למדי בתווי הפנים שלו;
קורלת'יריה, שלא התלהבה ממידת החוכמה ותחומי העניין של אותם 'אחיינים', ולא
התביישה להתנשא מעליהם, זיכתה אותם בשם הלא מחמיא 'הפוזמקים של דוד אורת'ראן". אורת'ראן, מצידו, לא
התלהב מתחומי העניין של קורלת'יריה ומהמנהג של אמו 'למלא לילדה את הראש
בסיפורים'; והתלהב עוד פחות כאשר כוחות קסם החלושים שלה החלו להנץ, כשהוא מעיר
בזעף שמכל הסיפורים, ובוודאי הקסמים, לא יצאו אלא צרות צרורות. מנגד, הוא לא היה
האיש לעמוד בפני בתו של אחיו המנוח - בעיקר כאשר כישורי הכתיבה שלה (ולאחר מכן,
גם כתיבה תמה ושרטוטים מורכבים) סייעו לו - ובהמשך גם למספר בעלי חוות אחרים
בסביבה - עם האיגרות והחשבונות שלו, בעיקר אלו שהיו קשורים למסעותיו המזדמים
ולסחר התוצרת או הקניות שלו בחצרות הגרניט. לקורלת'יריה עצמה
היו חברים מעטים למדי בכפר; רוב בני גילה, כולל "הפוזמקים" התרחקו
ממנה, והתייחסו אליה (ולא שלא בצדק) בתור נערה יהירה שלה ולהם אין שום דבר
במשותף. מנגד, קורלת'יריה התחברה עם נערה חסונה בשם גארת'יל (אולי קיצור של השם
גארת'ילי בשפת הנסיכות האפורה) - בתו של חוואי ומגדל סוסים שברח שנים רבות קודם
לכן ממחוז ואלאנדרה שבמרכז אורמת'ריל ונישא לאישה מקומית. השתיים הפכו, לכמה
שנים, ל'צמד חמד' שהפרחחים המקומיים למדו בדרך הקשה להזהר ממנו, הרבו להסתובב
"בכל מקום שעדיף היה להן להתרחק ממנו", כולל בסביבות המכרה הישן שליד
הכפר או במעלה הרכס המיוער שמעליו, בחיפוש אחרי "חורבות מכושפות מימי
הענקים הקדומים", וחלמו להיות הרפתקניות ולראות את העולם שהרחק מגבולות
הכפר. בקיץ של שנת 574
הזדמן לכפר אנ'לארון - אביר צעיר מנחלותיו של לורד אבאריל, שכנראה נפרד
ממשלחת או שיירה שנסעה מנחלות 'הנחש המכונף' של ההרים, מסיבות משל עצמו. בכפר
ריכלו, שאנ'לארון ראה את קורלת'יריה בת השבע-עשרה הפעם הראשונה כאשר הציץ למפחה
בפאתי הבית הגדול שבפאתי הכפר, וראה אותה מוציאה טבעת לוהטת ועדיין לא מוצקה
לגמרי מתוך הלהבות, ומפזמת ספק השבעה וספק שמות של רונות וסמלי כוח, בעודה חורטת
סימנים מפותלים על התכשיט שעודו מלובן - ובין אם אכן התאהב באמת ובתמים בנערה
המרשימה; רצה להרגיז את אביו היהיר עם כלה 'לא הולמת', או - כפי שהיו בכפר שלחשו
- כושף על-ידה, הרי חודשים ספורים לאחר מכן, באביב של ראשית שנת 575, קורלת'יריה
עזבה את הכפר ואת ביתו של דודה, כשהיא מאורסת לאנ'לארון - ולתסכולה של חברתה
הישנה-נושה גארת'י, עקרה הרחק מהכפר ומנחלות קור-אומת'ל, אל אחוזה במרומי מעבר
וירת'; וחרף ההבטחות שקורלת'יריה וחברתה הבטיחו זו לזו, הקשר ביניהן - כולל
מכתבים - נותק במהירות, בנסיבות בהן כל אחת מהשתיים סברה שהנערה השניה היא זו
שהפסיקה לכתוב ובחרה להפנות עורף לקשר מן העבר. גבירה באדמותיו של
לורד אבאריל כך, החלה תקופה בת
למעלה מעשרים שנים בהם קורלת'יריה היתה רעייתו של אנ'לארון קור-ריל'מירן, בן
לשושלת אבירים שנשבעה אמונים ללורד אבאריל, ואנשיה תפסו עמדות בכוחות החמושים של
מעבר וירת', מצפים לשעה בו תתגשם הבטחתו של 'הלורד היוצר' מהמגדל הרם להסתער על
'הלורדים הכוזבים ואספסוף הפארליל ששכח את מקומו', ולהחזיר את ימי האימפריה ואת
השלטון האנ'מירי למקומו הראוי. קורלת'יריה, התקבלה
תחילה בהרמת גבות על-ידי אביו נשוא הפנים (רל'גרון) ואחותו המהודרת של בעלה
(אנ'סילד), שלא התלהבו מהרעיון שהבן והיורש של שושלת תחת נס הנחש המכונף 'מתחתן
עם בת איכרים שהוציא מהאסם, גם היא יודעת לכתוב ונראית סבירה יחסית לאחרות
מסוגה'); אבל בסופו של דבר, הללו - בעיקר אנ'סילד - השלימו עם נוכחותה, והעריכו
באל כורחן את הדרך בה קורלת'יריה למדה לסייע ולייעץ לבעלה, ולמלא את חובותיה
בתור גבירה. אלא, שהנישואין
עוררו מתח בין משפחתה החדשה של קורלת'יריה לבין אחת השושלות המיוחסות באחרות
בנחלות אבאריל, בעיקר נוכח הפרת סיכום לא כתוב להשיא את אנ'לארון הצעיר עם אחת
הבנות שלהם. שילוב זה, ביחד עם העובדה שהמלחמה הגדולה לא פרצה, והחלומות הגדולים
של אנ'לארון להתקדם ולצבור תהילה וכוח לא התגשמו; והעובדה שקורלת'יריה התקשתה
להעמיד צאצאים ששרדו, והעניקה לבעלה רק בן יורש אחד, שהלך והפך בעייתי יותר
ויותר, הרעילו בהדרגה את אהבתם של קורלת'יריה ואנ'לארון, והפכו אותם בהדרגה
למרוחקים ומרירים יותר ויותר, מתחת לחזות האדון והגבירה שממלאים היטב את
חובותיהם. בשנת 597, עם מותה
בלא עת של הגבירה אנ'סילד - שבמהלך השנים הפכה מיריבה יהירה למקורבת
לקורלת'יריה; רומן גלוי מדי שאנ'לארון החל לנהל; מעמדה של קורלת'יריה הלך
והתערער, והאנשים שתמכו בה הלכו והתמעטו. בדיעבד התגלה,
שלקורלת'יריה נותר בן-ברית לא מוצהר אחד, שהעוצמה שלו כנראה שמרה עליה במשך כמה
וכמה שנים, גם אם באורח בלתי רשמי (ועד שלב מסוים, בלא ידיעתה). לאנ'תארון הזקן,
שאר-בשר רחוק של בני קור-רילמירן, הוא אדם מסתורי שמעטים יודעים מה גילו המדויק.
באורח רשמי, הוא אינו משמש יותר מספרן ישיש שמטפל במגילות בספרייתו של לורד
אבאריל, אבל רבים טוענים שהוא מטיל לחשים שאין לזלזל בו; שבא והולך כרצונו,
ושלורד אבאריל בכבודו ובעצמו מכבד מאד את העצות החשאיות שהוא נותן לו. על-פניו,
לאנ'תארון נהג בקורלת'יריה כלא יותר מאשר זקן מלומד חביב, שהיה מקבל אותה בברכה
מפעם לפעם לספריה של טירת אבאריל, מתיר לה לעיין בספרים ומגילות, ומפציר בה
בחביבות 'לשמור על הגחלת' של כשרונות ותחביבים ישנים, שחייה וחובותיה של
קורלת'יריה כגבירה לא אפשרו לה לקדם. בדיעבד, נרמז
שלאנ'תארון דיבר בזכותה כמה וכמה פעמים אצל בני קור-ריל'מירן ואחרים, ואולי גם
'הטיל את צילו' והפחיד את בני המשפחה היריבה די הצורך בכדי למנוע מהם לנסות
'משהו בלתי מכובד ובלתי אחראי' חרף זעמם על ההשפלה הישנה-נושנה. אבל שבשנת 597 ארע
מאורע, שגם צילו של היועץ המלומד לא הספיק כדי למנוע את ההדרדרות המהירה שבאה
בעקבותיו. בנם היחיד של קורלת'יריה ואנ'לארון - מאר'פרין, שגדל להיות עלם נאה,
אבל אנוכי, מפונק ובעל נטיה להתפרצויות זעם, החל להתרועע עם צעירים מפוקפקים
אחרים, ובלילה אחד - אולי לאחר שהשתכר - ביצע מעשה זוועה שהסתיים במספר משרתים
שנקרעו לגזרים. כאשר קורלת'יריה
המזועזעת התעמתה עם בנה בעניין, הוא הביט בה במבט מטורף, סנט בה שהוא מתעב אותה;
שהיא זו שבגלל 'דם האצילים שלו אינו טהור' כפי שרצה, ויותר מרמז שאם רק ירצה,
אמו תסיים כמו אותם משרתים חסרי ערך. אותה שיחה בין
הגבירה לבנה הצעיר, שלא נשמרה בסוד, הביאה לשרשרת ארועים שגרמה לכך שהגבירה
קורלת'יריה עזבה, כמה חודשים לאחר מכן, את האחוזה בה חיה למעלה משני עשורים, עם
הסכמה לא רשמית בינה לבין בעלה, שהנישואין ביניהם נגמרו, ושהיא עוזבת שלא על מנת
לחזור וכמעט בלא רכוש. היו שטענו שקורלת'יריה נשברה, כאשר בעלה - אהובה העדין
והרומנטי לשעבר, צידד בבנה, וכינה אותה בכינויים משפילים בגלל הדרך בה התערבה,
במקום לתת לעניין להפתר בשקט, באמצעות פיצוי קטן לקרובי ההרוגים; וסיבכה אותו
ואת הבית שלהם בצרות צרורות ופגיעה במעמדו של מורפראן בחצר של לורד אבאריל. הדברים לא
היו חסרי יסוד. לא ברור מה קרה בדיוק, אבל מטירת אבאריל יצא צו מספר שבועות
אחר-כך, כאילו באורח לא קשור, שהורה לשניים מהצעירים המעורבים להסתלק ממעבר
וירת', וככל הנראה, גם הסיכוי של מור'פראן עצמו לראות את טירת אבאריל מבפנים או
לקבל דרגה ראויה לאביר צעיר ירד פלאים, לפחות לשנים הקרובות. נראה שבזו הפעם, גם
היועץ הזקן המליץ לגבירה לעזוב את האחוזה של בעלה, ואולי גם הטעים באוזניה שהגיע
הזמן שתחזור לפתח כוחות שהזניחה, באופן שלא היתה יכולה לעשותו כל עוד היתה
הגבירה קור-רילמירן. וכך, באביב של שנת
598 לסה"א, קורלת'יריה שבה ומופיעה באורח לא צפוי בכפר בו גדלה, עם בגדים
עירוניים נאים, צרור כסף צנוע, ספר לחשים בסיסי וכלי התכשיטן הישנים שלה.
לכאורה, רק בכדי לבקר את דודה הזקן ולראות האם הוא זקוק לעזרה - ואז תחליט על
המשך דרכה, ולאיזה מחוז או ארץ בכוונתה להגיע. כפר ישן, צרות חדשות הימים בהם
קורלת'יריה שבה לכפר ת'ארנול, הם ימים מתוחים מאד. הכפר שרוי במתח, ולא רק בגלל
צללים מההרים וסיפורים על יצורים מסוכנים שנראו בגבולות בקעת פֶארְנֶאת' אֶרְתֶאל,
ואולי גם השתלטו על כמה מהמכרות הנטושים, אלא גם בגלל שפגעה הרע של הפוליטיקה
והרוחות החדשות שנושבות בחצרות הגרניט החל מגיע גם לאיזורי הספר. לא רק שרבים
מהמתיישבים מהנסיכות האפורה, בעיקר אבל לא רק מורדים לשעבר מתאריל עילית שקיבלו
מקלט מלחמת הת'ארילין והתיישבו בבתים שנותרו ריקים לאחר המגפה (קורלת'יריה אינה
מכירה אותם, משום שהם הגיעו לבקעה לאחר שהיא עזבה אותה), הפכו פחות ופחות רצויים
בחצרות הגרניט, ככל שההשפעה של הרוחות החדשות מהנסיכות האפורה (כולל מלומדי
'התורה הגדולה' של הגאבוטו ותומכיהם), הלכה וגברה - כעת, ישנן שמועות הולכות
וגוברות שלורד מרנליון חוכך בדעתו לבטל את הצו של אביו, שהניח לפליטי הת'ארילין
ולגולים אחרים מהנסיכות האפורה לשבת בנחלותיו - מעשה שפירושו צו גירוש דה-פקטו
(או לפחות החרמת אדמות) לכמה וכמה מהמשפחות שחיוטת בפֶארְנֶאת' אֶרְתֶאל ואפילו
בת'ארנול עצמה. אבל מי יודע... אולי
חברתה הישנה של קורלת'יריה, גארת'י, עדיין חיה באיזור (לפי השמועה, היא נישאה
בינתיים, ויש לה לא פחות משישה ילדים), תקבל בברכה ידידה ישנה... גם אם הקשר
ביניהן ניתק באורח כאוב לפני יותר משני עשורים. תיאור חיצוני קורלת'יריה היא אישה
מרשימה, ניכר בה שהיא לא צעירה מאד, אבל היא דוגמא מובהקת לשילוב בין המראה 'חסר
הגיל' של חלק מהנשים האנ'מיריות לבין השפעה דומה שאולי מגיעה מהקסם וקמצוץ הדם
המית'ווארי שזורם בעורקים שלה. קורלת'יריה היא
גבוהה יחסית (1.77 מ'); בעלת עור בהיר וחלק (אם כי לא חיוור מאד), עיניים אפורות
ושיער חום-בהיר ארוך וגלי עם מעט גוונים צהובים-כהים משתרגים בו. אופי ושאיפות קורלת'יריה נראית
על-פניו (בעיקר עבור מי שמכיר אותה באורח שטחי או רק נקלע עימה לשיחה אקראית)
כגבירה אנ'מירית מעודנת ורהוטה, בעלת נימוסין מצויינים מתובלים בקמצוץ (או
לפעמים קצת יותר מקמצוץ) של ציניות ומעט יהירות משתמעת. עם זאת, מאחורי
המסווה המרוסן הזה בוער שילוב בין מרירות (בין היתר, על השנים שחלפו ומה שנאלצה
להותיר מאחור) ושאפתנות שיכולה להדלק כמו אש. קורלת'יריה בלעה בכמיהה מאז נעוריה
סיפורים על רבי-מגים אדירים ועל חרשים רבי-עוצמה של יצירות מופת אגדיות, נעלות
מהזמן עצמו, שזכו לחיי נצח בשירים ובסיפורים - וכיום היא נצמדת לסיפורים האלו,
ולשאיפות לצבור עוצמה - גם כדי לפצות על מה שעברה וגם ובעיקר כדי להלחם בשיניים
הקרות של הזמן, לפני שילפתו אותה לגמרי בנשיכתן הבלתי-הפיכה. במצבים מסויימים,
הדבר עשוי להסיר ממנה את המסווה המיושב, ולהצית בה שאפתנות פראית שיכולה להפוך
אותה מחושבת פחות ופזיזה הרבה יותר מהרגיל. בדרך-כלל, הפן הזה
באישיות שלה יהיה תחת שליטה, ויתבטא בעיקר באהבה שלה לצייר שרטוטים של שכיות
חמדה שהיא חולמת ללטש (עד לקווי מתאר עדינים ויפיפיים של דרקונים פורשי כנפיים
או עיצובים אחרים של אבני חן מלוטשות ביד אומן ומתכות חרוטות בכתב רוני עתיק),
והיא לעולם לא תתעייף מלהראות אותם ולדבר עליהם עם מי שמבין עניין - או סתם לספר
סיפורי אגדות עתיקים בפונדק, אם יזדמן לה קהל מתאים. קורלת'יריה מאמינה
שהחזרה שלה לכפר הולדתה הוא רק פסק זמן, או 'עין סערה' בין מה שעברה קודם (וחלקו
עשוי לחזור ולרדוף אותה - היא בטוחה שעימות נוסף בינה לבין בנה הוא רק עניין של זמן),
למה שצפוי לה בהמשך, בחיפוש - גם אם מאוחר - אחרי עוצמה וכוחות כשפים ויצירה
שיעזרו לה לרדוף (או אולי דווקא להאבק) בגורלה. חלוקת תכונות בעת בניית הדמות
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש
מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום.