צורוש וארקורשי (צושקא)

הקדמה

אוכל נבלות מכונף ומטונף, שחי על עצי החנית הקוצניים של יער וארת'ארון, אבל מסתדר יפה גם בפאתי ומעל ישובים אנושיים. צורוש וארקורשי, או בשממו העממי הנפוץ בהרבה "צושקא", הוא שרץ נפוץ ומזיק, אוכל-כל ערמומי שלא בוחל בהתקפות אכזריות על ילדים או אנשים חלשים בפגיעים – בעיקר אם היצורים פועלים בלהקה. היצור ידוע לשמצה לא רק בגלל ההרגל הנבזי שלו לתקוף קורבנות חלשים, אלא גם בגלל שיטות הקרב הערמומיות והנבזיות שלו; והמלכודות הערמומיות שהוא יודע לטמון, בעיקר תוך שימוש בריר האלכוהולי והרעיל למחצה שדולף מהמקור המשונן שלו.

תיאור חיצוני

צושקא הוא יצור מנוצה, בעל שתי כנפיים, ארבע רגליים, זנב ארוך ומצליף, ומקור גרמי חד וארוך, מעוטר בשיניים אכזריות, שמזכירות את קוציו של עץ חנית עתיק.

הגוף של צושקא בוגר לא גדול בהרבה משל כלב ציד, אבל מוטת הכנפיים שלו יכולה להגיע בקלות ל-3 מטרים ומעלה כשהוא פורש אותן למלוא אורכן וטופח בהן בפראות; הזנב מגיע לאורך של כ-1.5 מטרים; והמקור הגרמי העצום והמחודד כמו סכין (כולל שיני-זיזים קוציות נוטות כלפי מטה שבוקעות מהמקור) מגיע לאורך של כ-30-50 סנטימטרים.

הגוף והזנב מכוסים נוצות שמנוניות ומדיפות ריח רע, בגוונים של ירוק עכור או ירוק צהבהב מזוהם, כאשר לאורך העורף גדלים קוצים קטנים שמדיפים נוזל שמנוני (שנוטף משם על הנוצות). הזנב ארוך, בשרני, מסוגל להצליף במהירות לכל העברים, ובסופו הוא מתפצל לשלושה טפרים מפרקיים חדים כמו סכינים. הבטן, כמו גם קצות הזנב ושתי זוגות הרגליים עירומה, מכוסה עור עבה ולח בגוון חום-צהוב, שהופך לשלושה טפרים ארוכים ומחודדים בקצה כל זרוע (מעובים ורחבים יותר על הרגליים האחוריות, שהן קצרות ושריריות יותר מהקדמיות); הכנפיים גדולות וחזקות, מכוסות נוצות ארוכות בצבעים תואמים.

הראש הוא ראש שמזכיר ציפור מכוערת במיוחד, ממנו בוקע המקור הגרמי הארוך והמשונן, שלא פעם זב ריר צמיג שמדיף ריח שדומה מאד לאלכוהול חזק ומעופש. אצל רבים מהפרטים, בעיקר הנקבות, ישנה 'ציצה' או 'צמה של נוצות' ממנה בוקעים גם קוצים מאונקלים, שצומחת מחורי הראש ונופלת לעורף; אצל הזכרים, קיימות גם ציצות נוצתיות פרועות מעל כל אחת מהאוזניים. העינים צהובות-עכורות, עגולות, לעיתים בוהקות בנוגה קלוש בחושך.

הצושקא הוא טפסן מעולה ומהיר, שהנוצות והעור העבה והשמנוני שלו מסייעות לו לטפס במהירות על עצי החנית של יער וארת'ארון או לרצרץ על הענפים שלהם בלא להדקר מהקוצים העצומים שגדלים שם; הוא מסוגל גם לעוף, לא פעם לאחר קפיצה מרשימה כלפי מעלה כשהוא טופח בכנפיו בחוזקה (ומעלה ענני צחנה אגב כך), אולם נראה שרוב הפרטים אינם מסוגלים לעופף מרחקים ארוכים בהרבה ממה שנדרש בכדי להמריא מעץ לעץ או לעוף בין גגות בתים בחלקים המפוקפקים של הערים הוארת'אריות; לעיתים קרובות, אפשר לשמוע את היצורים מפטפטים ביניהם מעל עצי החנית או הגגות, כשהם משמיעים לעיתים קרובות מעין ציוץ רם, רטוב ושורקני שנשמע כמו "צוש! צוש! צוש!" – מה שכנראה העניק להם את השם העממי שלהם; כמה מהם מסוגלים, בנוסף, ללמוד קומץ מילים בשפות של בני-אדם או דמויי אדם מקומיים; ולצרוח אותן מפעם לפעם בקול צרוד וצורמני. לפי האמונה העממית, הם מסוגלים איכשהו לזהות מילים גסות ולחבב אותן במיוחד, אבל אין לכך הוכחה ממשית.

מוצא

אחת מהאגדות המצמררות של יער וארת'ארון מספרת על צורוש קראקורשי, או דרקון העורב הענקי: מפלצת מנוצה עצומה וקטלנית שעופפה מעל העצים בעידנים קדומים, ויכלה להמית את יריביה ביריקת נוראה של ענן גאז רעיל.

קיימת סברה, שהצושקא הם צאצאי-צאצאיו הנחותים ביותר של היצור הקדום הזה; והיא מסתמכת בין היתר על כמה מ'ריקודי החיזור' של הצושקא הזכרים, שמתאפיניים בתנועות לא אופייניות שמזכירות מעוף של דרקון ופעירת לוע עצום כדי לנשוף מתוכו ענני צחנה מתקתקים.

לא ברור עד כמה האגדה הזו מדוייקת, ואם כן, מה הקטין ועיוות כמה מצאצאיו של היצור האגדי העצום (שאומרים שהגיע לאורך של כ-10 מטרים, מלוע ועד זנב) עד לרמה של אוכלי נבלות בגודל כלב מכונף – האם זו מלאכתם של מטילי לחשים שניסו להרבות את היצור (או לפחות כמה מצאצאיו היותר מרשימים) ונכשלו; או שמא, דווקא ברירה טבעית שהעדיפה דווקא את הצאצאים המעוותים והקטנים, שהסתגלו טוב יותר לעידן בני-האדם ודמויי-האדם, ולכן שרדו הרבה לאחר העלמות אביהם הקדמון. כך או אחרת, מאז ההתנפצות הגדולה, ובאופן מקביל להתפשטות המהירה של עצי החנית, גם הצושקא הפכו לנפוצים יותר ויותר ברחבי יער וארת'ארון, והעורמה והתעוזה שלהם גברה. כיום, רבים מהם מתייחסים בשיוויון נפש לנוכחות של בני-אדם בסמוך, אינם מפחדים להסתובב בשולי ולעיתים גם בתוך ישובים אנושיים, כשהם תרים אחרי אוכל בערמות אשפה; פגרים של חיות משק, ולעיתים לא רחוקות גם אחרי ילדים לא זהירים או תינוקות בעריסה חשופה ולא שמורה – ולפעמים גם אחרי קבצן לא זהיר, בריון בודד שנותר פצוע ומדמם, או שיכור מדדה שאינו מסוגל להזהר, וגם יודעים לטמון מלכודות ערמומיות ואכזריות, בעיקר לסוג האחרון.

משכן וחברה

צושקא חיים בדרך-כלל בלהקות קטנות של 5-10 פרטים, אם כי לא פעם נראים גם פרטים בודדים או כאלו שחיים בזוגות (ולעיתים נדירות בהרבה, להקה גדולה). המשכן המועדף עליהם הוא התפצלות ענפים גדולה במרומי עץ חנית גדול, שם הם יכולים לבנות קינים משלל ענפים, קורות, עצמות, קש וכל דבר שהצליחו לגבב במקורים שלהם. אסופת הקינים של צושקא היא מבולגנת ומצחינה, בעיקר בגלל המנהג שלהם לשפד פגרים (ולעיתים גם קורבנות גוססים שעודם חיים) על הקוצים של עצי החנית לצד הקינים שלהם. כמו כן, לעיתים קרובות הם יקשטו את הקן בחבלים צבעוניים, פיסות אריג או חפצים נוצצים שהצליחו לגנוב, ואז סיבכו אותם בפיסות החבל או האריג באמצעות הרגליים הקדמיות שלהם.

עם אין בנמצא עץ חנית מתאים, הצושקא יכולים 'לאמץ' גם גג גבוה של בית נטוש או מוזנח, מרומי מגדל ישן, או אפילו כלובי דרכים ישנים ומצחינים, כל עוד הם תלויים גבוה די הצורך. מנגד, צושקא מסוגלים לרדת ולפעול על-פני הקרקע, כשהם רצים במהירות על ארבע רגליים, ולעיתים משתמשים בטפיחות כנפיים כדי לקפוץ במהירות אגב ריצה. הם יודעים יפה להסתתר בחורים גדולים, גומחאות בין סמטאות וערמות זבל, ולעיתים להשתמש בהם בכדי לטמון מלכודות לטרף מזדמן.

צושקא מתרבים כמו עופות וחיות רגילים, כאשר הזכר מפרה את הנקבה וגורם לה להטיל בין 5 ל-20 ביצים, כאשר לעיתים קרובות, הביצים לא מוטלות דווקא בקן גבוה, אלא בתוך ערמות זבל ולצד או בתוך פגרים של בהמות מרקיבות; צושקא אינם דוגרים, ורק חלק מהביצים שלהם – אלו שלא נאכלו בידי עכברושים, כלבי רחוב או צושקא אחרים, בוקעות לגוזלים מכוערים ועירומים, שיכולים – בתוך שעות ספורות – לטפס בעצמם במעלה עצי החנית או קירות גבוהים אחרים, ולהיזון מערמות הזבל או מקורות מזון מצחינים אחרים שנמצאים בסביבה. בחברה של הצושקא, אין ערך לזוגיות, והם מעדיפים מצב של "כולם עם כולן" (אגאמיה); ואין יחס מיוחד כלשהו של ההורים לגוזלים שלהם עצמם.

צושקא מפרישים כמות גדולה של ריר מוזר, בעל תכונות וטעם שמזכיר מאד אלכוהול חזק ומעופש. רוב הזמן, הריר פשוט זב משולי המקור שלהם, כאילו הם מריירים או מזילים נזלת; אבל בעונת החיזור, הזכרים מסוגלים 'לרסס' אותו בצורת ענן, כשהם פוערים את הפה לרווחה באורח שמזכיר דרקון נושף. כמו כן, חלק מהיצורים החזקים יותר, מסוגלים לירוק אותו בצורה מרוכזת יותר – מה שהופך אותו גם לנשק יעיל בקרב, וגם ליצירת שובלים 'אלכוהולים' ריחניים, שיכולים כמעט 'להפנט' שיכורים ומוכי-גורל אחרים, ולגורם להם להתנודד בעקבות הריח – בדרך-כלל, הישר אל המארב שהצושקא טומנים להם.

לעומת זאת, כמה כנופיות וארת'אריות מפוקפקות מאיזור וארטירובסקה שהצליחו ללכוד ולפעמים לאלף צושקא, למדו להשתמש בריר הזה לרקוח משקה מגעיל וסמיך, חזק מאד וזול; ובהמשך, קלאנים מסויימים של גורג למדו ושכללו את השיטה עוד יותר; ואומרים שיש אלכימאי גורג שהצליחו להשתמש בריר של צושקא כמרכיב לרקיחת שיקוי טשטש או שיקוי שינה חזק.

ערך למערכה

צושקא (ובעיקר להקה של היצורים) הם התקלות אפשרית נפוצה יחסית בפאתי ישובים ובאיזורים מסוימים של עצי חנית; הם גנבים ואוכלי נבלות ובדרך-כלל ימנעו מלהתקיף חבורת הרפתקנים חמושה, אלא אם כן הדמויות דוחקות אותם אל הקיר, או מפתיעות אותן בעת התקפה על טרף קל יותר. בכל זאת, הם עודם מהווים סכנה להרפתקנים בדרגות נמוכות, בעיקר לאחר התקלות קשה עם יריב קשה יותר, או כאשר החבורה מתפצלת בלא לדעת שהיצורים צופים בהם.

כפריים ועירוניים וארת'ארים מכירים היטב את הצושקא, ובדרך-כלל יודעים כיצד להזהר מהם או להרתיע אותם; ישנם חוואים או רוקחי שיקויים מקומיים, שיודעים לרקוח משרה סמיכה מדבש, בצלים ואבקת פרחים נפוצה, שכאשר היא מובערת היא מפיצה ריח חריף שדוחה ומפחיד את היצורים, ובדרך-כלל ימנע מהם להתקרב למקום בו הם אינם רצויים. כמו כן, אומרים שהצושקא מפחדים פחד גדול מדבורי ענק וארת'אריות, ויש חוואים שיודעים כיצד לנצל זאת.

היצורים כן ילחמו באומץ רב יותר, אם ההרפתקנים תוקפים את הקינים שלהם - שם לעיתים אפשר למצוא מציאות מעניינות בתוך הזבל וחלקי הגופות המשופדות והמרקיבות. הריר של יצור בוגר שווה 10-20 באן, אם ימכר לאלכימאי (וכפול מזה בתור רכיב, אם הדמות עצמה היא אלכימאית עם מתכונים מתאימים), אבל קשה למדי לאסוף אותו באורח יעיל, בוודאי בלא דמות עם כשרון פרוונות מתאים; הבשר, לעומת זאת, הוא רעיל באורח חלש (סכנת כאב בטן חזק ושלשול), וגם אם יטלו ממנו את הרעילות בבישול מתאים, הטעם שלו הוא טעם פיגולים מזעזע; והביצים לא טובות יותר בטעם מהבשר של היצור הבוגר.

לעומת זאת, יש סוחרים ומאלפי-חיות מפוקפקים, בני אדם וגורג, שיכולים לשלם סכום נאה בעבור גוזלים חיים של צושקא, בכדי לאלף אותם לשימוש כמקור לריר אלכוהולי, או בתור בהמות מלוות - בדרך-כלל לזקיפים וציידים מקלאנים מסויימים של גורג, ולעיתים רחוקות גם לשימושים כאלו ואחרים על-ידי פושעים וארת'ארים.

צושקא מאולף יכול לשמש כחיה מלווה של סוגים נאלחים של ציידי-ביבים, או אפילו סוג של 'כלב שמירה' עבור קלאן מפוקפק של גורג או כנופיה אנושית נאלחת, אם כי רוב היצורים המאולפים מוחזקים (בעיקר בידי גורג) עבור אספקת הריר שלהם. קל יחסית לאלף ולגדל אותו - בעיקר משום שהתבונה שלו גבוהה יחסית לחיות, והוא יודע היטב לכבד ולציית לכוח, כולל למלא פקודות מורכבות יחסית. עם זאת, כל מי שמגדל צושקא, חייב לקחת בחשבון (מעבר לצחנה הכבדה שכרוכה בזה), שהמלווה שלו יהיה נאמן לו בערך כפי שהוא נאמן ללהקה ובני המין שלו בטבע - כלומר, מעט מאד; והוא יכול בהחלט לברוח או אפילו לתקוף את האדון שלו כאשר האחרון נפצע או נופל למצב של חוסר אונים או קרוב לזה.

צושקא ובקעת קיירן: במשך דורות רבים, הצושקא היו נדירים מאד בבקעת קיירן (וגם במכורתם ביער וארת'ארון, הם היו נפוצים פחות לפני ההתנפצות), הגם שלעיתים אפשר היה להתקל בהם באיזור מעבר וירת', ובעיקר בסביבות העיירה מארוירת'.

המצב השתנה, כאשר קלאן קריג, המפוקפק ביותר מהקלאנים של הגורג בבקעת קיירן, הצליח 'לייבא' כמה מהיצורים האלו ולהרבות אותם, כדי להשתמש בהם הן כשומרים במכרות המזוהמים וסביב המזקקה של דורזאד, והן כמקור למשקה ירקרק סמיך, מטונף וחזק מאד שקלאן קריג קורא לו "שיכר דרקונים", שנמכר בתורו בכמה פרוטות לאביונים ברבעים העלובים סביר עיר המחוז אנ'מירלור. גרוע מזה: כמה מהיצורים האלו ברחו, ומצאו את אדמות הביצה ואת פאתי רבעי הפליטים של אנ'מירלור כמקום מגורים נוח למדי ומשופע במזון - גם אם העדרם של עצי החנית מקשה עליהם.

שמועה אחרת, מפחידה יותר, טוענת שכמה להקות של היצורים עברו באופן עצמאי את הרכס שמפריד בין צפון וארת'ארון לבקעת קיירן, הגיעו בטעות ליער הפטריות הרעיל של "שלוש תחנות", ושם התעוותו ליצורים מפלצתיים, רעילים וחזקים בהרבה מקרוביהם הוארת'ארים.

קרב

פתגם עממי וארת'ארי אומר "צושקא לעולם לא תוקף מלפנים", או במילים אחרות: אם הקרב הוא הוגן, כנראה שהצושקא לא יכנס אליו מלכתחילה – כל עוד יש לו ברירה אחרת.

צושקא רגילים לקרבה של בני-אדם, ובדרך-כלל ישמרו מהם על מרחק של כבוד, בעיקר אם בני האדם רבים או חמושים כראוי, כאשר היצורים מפטפטים וצווחים מעל עצי החנית או הגגות, ומחכים לרגע בו ארוחה טעימה תזדמן להם – כאשר בדרך-כלל, הדבר אומר שהם יסתפקו בנבירה בערמות האשפה או בפגרי בהמה שנותרה על הדרך. לעומת זאת, ילד שהולך לבדו; קבצן או שיכור, ולעיתים גם מטרות אחרות אם הצושקא רבים ורעבים, יהפכו במהרה לקורבן של התקפה נבזית.

צושקא מסוגלים להשתמש בריסוס ריר, כדי ליצור עננה מבאישה-מתקתקה, שמסוגלת להשפיע על קורבנות חלשים, בעיקר שיכורים, ולגרום להם להתערפל ולדדות עם חיוך מטומטם על הפנים אל מה שהם חושבים שהוא שתיה חריפה טעימה בחינם – הישר אל תוך מארב, שבו הצושקא יתקיפו מכמה כיוונים, כשהם עטים מלמעלה או מרצרצים מתוך ערמות זבל וחורים, בכדי "לגמור את העבודה" במהירות, ואז לקרוע את הקורבן לגזרים במקורים שלו, ולשאת אותו, או עדיף את החלקים שלו, למשכנם החדש – משופדים על קוצים גבוהים במרומי עץ החנית עליו שוכנים הקינים שלהם, משם הם 'ינשנשו' אותו בהדרגה.

אם אין קן קרוב, או איזור מבטחים מוגבה, היצורים יסעדו את ליבם במהירות בחלקים שהם מחבבים, וישאירו את היתר להסריח במקום בו הרגו אותו, לעיתים כשהוא עדיין 'משכשך' בשלוליות הריר שלהם.

צושקא תוקף בעיקר באמצעות המקור המחודד והצלפות הזנב שלו; הטפרים הקדמיים קטנים מכדי לעשות נזק ממשי לאדם, ומשמשים בעיקר לאחיזת הטרף.

ההתקפה הראשית, המקור, גורמת נזק מלווה בדימום וכאב חד, כאשר היצור ישתדל לדקור את הקורבן באורח כזה שיאט אותו ויגרום לפצע מזוהם, שעלול גם לשבש לחשי מרפא, או להפתח מחדש גם אחרי שהדימום שנסגר לכאורה – תכונה שימושית למקרה בו היצורים לא הצליחו להרוג את הקורבן בהתקפה הראשונה, והוא מנסה לנוס על נפשו בסמטאות או בין העצים. הזנב רעיל, ומסוגל להפיל את הקורבנות שלו לאחור, באורח שיגרום להם לאובדן סיבוב ולפגיעות להתקפות של צושקא אחרים.

אם לא די בהתקפות הנבזיות האלו, לצושקא – בעיקר לפרטים הגדולים והחזקים יותר, יש גם מספר תרגילים מטונפים עוד יותר בתור "התקפות מיוחדות" – בין היתר, צווחה נוקבת שגורמת נזק הלם קל ליריבים בטווח של מספר מטרים, ומסבה להם עונשין להתקפות ולהדיפות; יריקה מכאיבה וצורבת, שהיצור ינסה לכוון לעיניים בכדי לגרום עיוורון או עיוורון חלקי זמני; ויכולת לקפוץ לאוויר בטפיחות כנפיים חזקות, שעלולות לגרום ליריבים בטווח פנים אל פנים לכשול לאחור ולקבל עונשין כבד (לסיבוב או שניים) כשהם מנסים להתקיף את היצור או להדוף את ההתקפות שלו.

כך או אחרת – צושקא אינם נלהבים לההרג או להפצע קשה מדי (מה שיכול לגרום לפרט שנפצע לסכנה כי מאוחר יותר יותקף בידי אחד או יותר מבני הלהקה שלו עצמו), ואם הקרב מסתבך, הם יעדיפו לנוס, כשהם מרצרצים במהירות – במעלה קיר או גזע מלא קוצים אם הדבר אפשרי, או משתמשים בטפיחות הכנפיים שלהם כדי להרתיע יריבים ולמנוע מהם התקפת הזדמנות בעת שהיצור מזנק בעוצמה לאחור או עולה לאוויר.

נתונים לצושקא רגיל

דרגת אתגר: שגרתי עבור דמות ברמה 2

דירוגי הצלה: פיזי 13, זריזות 16, מנטלי 15.

נתוני בסיס: נקודות פגיעה 22, דירוג שריון 4, דירוג פגיעה 5.

הגנות: הדיפה פסיבית בדירוג 4, קוצץ נזק 2- נגד נשק חד לא קסום, התחדשות 2 נק"פ/סיבוב, יוזמה 2+

עמידות כפולה נגד רעל, דימום וחומצה.

התקפות בסיסיות: מקור משונן + הצלפת זנב (אם אפשרי, כל אחד על יריב אחר).

נזק מקור: 1ק4+6 + הצלה של 3ק10 נגד כושר (3ק12 אם פגע ב-15 ומעלה), או דימום 1-3 לסיבוב ל-3 סב'.

אם המקור פגע ב-15 ומעלה והדמות נכשלה בהצלה, יש סיכוי של 25% לדימום מקולל עם 25% סיכוי להפתח מחדש בתחילת כל קרב, למשך 24 שעות. במצב כזה, הדמות סובלת גם מ 4- להשפעה של קסמי ריפוי לאותו פרק זמן.

נזק זנב: 1ק3+4, והצלה ב-2ק12 נגד כח (או 3ק10 לפגיעה ב-15 טבעי ומעלה), או הפלה לאחור ואובדן התור הבא. אם הזנב פגע ב-15 טבעי ומעלה, הדמות צריכה להציל גם ב-3ק10 נגד כושר, או שהיא מורעלת וסובלת מעונשין 1- לכל הגלגולים ו-1-3 נזק רעל כל סיבוב למשך 3 סיבובים.

יכולות מיוחדות:

צווחה (השהיה 4) כל היריבים במרחק של עד 10 מטרים סופגים 1ק1+6 נזק הלם, וסובלים מ-2- לכל הגלגולים במשך אותו סיבוב והסיבוב שבא אחריו, אין הצלה.

הגבלה: רק צווחה אחת יכולה לפעול בו-זמנית, גם אם כמה יצורים תוקפים את החבורה; לאחר שהשתמשו בצווחה, אפשר להפעיל אותה שוב רק לפחות לאחר שעברו שני סיבובים מאז שהצרחה הקודמת דעכה.

יריקת רעל (השהיה 5): 3+ לגלגול הפגיעה, 1ק2+4 נקודות נזק ליריב אחד במרחק של עד 10 מטרים. אם פגע ב-14 טבעי ומעלה, היריב חייב להציל ב-3ק10 נגד ממוצע זריזות וכושר (3ק12 אם פגע ב-18 טבעי ומעלה), או שהוא נפגע בעיניים, וסובל מעיוורון חלקי שגורם לו עונשין 4- לכל הגלגולים עד לסוף הקרב.

טפיחות פראיות (פעם בקרב): יכולת שהיצור מפעיל בדרך-כלל רק אחרי שהוא נפגע פגיעה רצינית ויורד למתחת ל-50% מנקודות הפגיעה, או כשהוא מאוים בידי מספר עדיף של יריבים.

היצור טופח בפראות בכנפיים שלו, באורח שמקנה עונשין 2- לכל התקפות הפנים אל פנים נגדו; הוא מסוגל להחזיק כך במשך 2 סיבובים, כאשר בסוף הסיבוב השני הוא בוחר האם לחזור לקרב, או להמריא למעלה ולבצע זינוק אווירי של 10-15 מטרי לאחור, אפשר להתקיף אותו בהתקפת הזדמנות אגב כך, אבל בעונשין 4- לפגיעה.

נתונים לצושקא מגודל (גרסה מחוזקת של היצור)

דרגת אתגר: שגרתי עבור דמות ברמה 4

דירוגי הצלה: פיזי 14, זריזות 16, מנטלי 15.

נתוני בסיס: נקודות פגיעה 34, דירוג שריון 4, דירוג פגיעה 7.

הגנות: הדיפה פסיבית בדירוג 6, קוצץ נזק 3- נגד נשק חד לא קסום, התחדשות 2 נק"פ/סיבוב, יוזמה 2+

עמידות כפולה נגד רעל, דימום וחומצה.

התקפות בסיסיות: מקור משונן + הצלפת זנב (אם אפשרי, כל אחד על יריב אחר).

נזק מקור: 1ק5+8 + הצלה של 3ק10 נגד כושר (3ק12 אם פגע ב-14 ומעלה), או דימום 1ק1+4 לסיבוב ל-3 סב'.

נזק זנב: 1ק4+4, והצלה ב-3ק10 נגד כח (או 3ק12 לפגיעה ב-14 טבעי ומעלה), או הפלה לאחור ואובדן התור הבא. אם הזנב פגע ב-14 טבעי ומעלה, הדמות צריכה להציל גם ב-3ק12 נגד כושר, או שהיא מורעלת וסובלת מעונשין 1- לכל הגלגולים ו-1ק1+4 נזק רעל כל סיבוב למשך 3 סיבובים.

יכולות מיוחדות:

צווחה (השהיה 4) כל היריבים במרחק של עד 10 מטרים סופגים 1ק2+8 נזק הלם, וסובלים מ-2- לכל הגלגולים במשך אותו סיבוב והסיבוב שבא אחריו, אין הצלה.

יריקת רעל (השהיה 5): 3+ לגלגול הפגיעה, 1ק4+6 נקודות נזק ליריב אחד במרחק של עד 10 מטרים. אם פגע ב-13 טבעי ומעלה, היריב חייב להציל ב-3ק10 נגד ממוצע זריזות וכושר (3ק12 אם פגע ב-18 טבעי ומעלה), או שהוא נפגע בעיניים, וסובל מעיוורון חלקי שגורם לו עונשין 4- לכל הגלגולים עד לסוף הקרב.

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.