יוטנאאבו

מבוא: חלקות של חול אדום או גבישים אדמדמים-עכורים שניתן למצוא לא אחת באיזור ההר השחור של יוטקארו וסביבותיו, הם תזכורת לאגדה על אחד היצורים האימתניים ביותר שרודפים את האגדות של יער וארת'ארון בכלל, ושל ההר השחור בפרט. השדים השחורים של ההר, על דמם החריף ולוהט שיכול לברך את מי ששותה אותו בכוחות רבים, אבל בסופו של דבר גם לשעבד אותו לקולות קדומים ואפלים ולחרוץ את גורלו, הם אחת האגדות העתיקות והמצמררות של יער וארת'ארון בכלל, ואיזור 'ההר השחור' של יוטקארו בפרט. לפי חלק מהמסורות, היוטנאאבי (ביחיד: יוטנאאבו), נוצרו בידי האדון השחור של ההר, השד העתיק ששמו קשור בעיר יוטקארו ובהר השחור והעירום מצמחיה שעל רגליו היא שוכנת, בכדי לשמש כ"עבדי הסדן" שלו, ולחשל עבורו כלי נשק אדירים, וגם דברים מתועבים בהרבה עמוק מתחת להר. לפי גרסה אחרת, הם נוצרו דווקא עם מפלתו של השד הגדול, כאשר דמו הטמא ניגר על אבני ההר השחור והספיג אותן בכוח הרצון ובתודעה המרושעת והמיוסרת שלו.

כך או אחרת, המסורות על דם השדים (או ליתר דיוק, עקבות חלושים שלו) שספוג באבנים אדומות-עכורות ובנימי סלע באיזור יוטקארו, הן בסיס לאמונות עתיקות יומין ומסורות של רקיחת משקאות משכרים וחומרי גלם לחפצים קסומים מפוקפקים, שהיו לא פעם סלע מחלוקת בין גילדות מלומדים מפוקפקים ולעיתים גם האוכלוסיה המקומית לבין השלטון – הן של נסיכי שער חורף והן של האנ'מירים. באורח נדיר יותר, המסורות האלו הן גם הבסיס לטקסי זימון שדים של ממש, שכרוכים לא פעם ברצח והעלאת קורבנות אדם; וגם לאגדות על הפיתוי הבוער של הכוחות העתיקים, ומלומדים, חרשים אומנים וקוסמים שנפלו ברשתם.

מראה חיצוני: התקלות באחד היוטנאאבי בצורתם המקורית והשלמה היא עניין נדיר ביותר; לפי המסורת המקובלת, עם חיסולו הסופי (וכנראה, הגליית נשמתו אל מחוץ לעולם) של האדון השחור של ההר, היוטנאאבי אינם מסוגלים להתקיים לאורך זמן במישור הקיום 'הרגיל' של בני האדם ודומיהם בצורה שלמה, וכדי להחזיק אותם ולמנוע מהם להתפרק (באורח ששב ו'מעשיר' את הקרקע, או חומרי גלם או לעיתים גם נשמות של בני אדם בדם ובמהות האפלה שלהם), נדרשים קורבנות אדם חוזרים ונשנים שיערכו לפי המסורת הקדומה של ההר השחור, כנראה בתדירות הולכת וגוברת.

לפי האגדה, יוטנאאבו 'שלם' נראה כדמוי-אדם שחור משחור (לא חום כהה!) בגובה של כ-3 עד 3.5 מטרים, בעל כתפיים רחבות, ארבע אצבעות ארוכות בכל יד, ורגליים גסות ובעלות 'כף' עגולה עם שלוחות, שנראה כמו משהו בין רגל של פיל לגזע שמתחפר לקרקע ושולח שלוחות שורש קצרות סביבו.

העור שחור לגמרי, מלבד סדקים דקים שבוקעים מהפה ומהחלל העצום בבטן ונשלחים לכל חלקי הגוף, נוצצים באדום לוהט, ומפעם לפעם משלחים סלילי או סילון עשן רותח; הראש מחובר לכתפיים העצומות, בלא צוואר; ובלא תווי פנים 'אמיתיים', מלבד פה עצום שממנו בוקע ריר לוהט שמזכיר סלע מותך; עם זאת, הסדקים המרובים שנשלחים מהפה כלפי מעלה, הם צפופים ומפותלים יותר מהסדקים באיזורים אחרים של הגוף, ומזכירים לעיתים מעין תווי פנים משוערים וגסים. מחלקו העליון והאחורי של הראש בוקע 'שיער', שהוא למעשה מעין קנוקנות קצרות וגמישות, לוהטות עד כדי כך שהחלק העליון שלהן מנצנץ באדום.

העור עצמו נוקשה מאד, ובאורח שמזכיר מעט אבנון סלע, הוא נראה כמשהו שבין עור של דמוי-אדם גס לבין סלע, כאשר פה ושם בוקעים ממנו חספוסים ובליטות (לצד הסדקים הלוהבים).

מגבם של רבים מהיוטאאבי בוקעים ארבעה או שישה 'מחושים' או קנוקנות אבניות מתפתלות באורך של 50-150 ס"מ, שהקצה שלהן מלוהט וזוהר באור אדמדם, והן מתנועעות מאחורי היצור כמו גרסה מעוותת ומרושעת של זנב של חתול שלא פעם מצליף מצד לצד. לעיתים הן נראות כאילו יש להן חיים ו'תשומת לב' משל עצמן.

החלק הייחודי והמפורסם ביותר במראה של היוטנאאבי, הוא החלל העצום שיש להם באיזור הבטן, שכולו מלא חומר צמיגי, נוזלי למחצה, רותח ומבעבע שמזכיר סוג של 'מעיים' נוזליים שמטפטים מפעם לפעם בחוטי נוזל רותח מתוך החור העצום כלפי מטה – מה שמקנה ליצור מראה שמזכיר 'כבשן חי'.

הגם שליוטנאאבי יש פה, שמפעם לפעם יכול לפלוט שאגה מהדהדת מהולה בבעבוע ושריקה של נוזלים רותחים, דרך הדיבור האמיתית שלהם היא באמצעים טלפתיים – הם מסוגלים לתקשר כמעט בכל שפה שהיא, הישר אל מוחו או נשמתו של אדם או דמוי-אדם שנמצא עד למרחק של 50 מטרים מהם; הקול שלהם, כאשר הוא עובר בדרך הזו, נשמע לא פעם מהול בהד, כך שהדברים שלהם חוזרים שוב ושוב בתוך התודעה של 'בן השיח' (או הקורבן) שלהם, ולעיתים יכולים גם להשפיע עליו במגוון דרכים – בהתאם למצב, מידת השעבוד שלו לכוחות האפלים של ההר השחור, וכמובן לעוצמת כוח הרצון שלו. יש מי שתיארו את הקול של היצור כמו 'הד של רעם גדול שמתגלגל במעמקי תהום רבה', ויש מי שדימה אותו ללחישה, בין אם של קיטור מפעפע ובין אם משהו בין קיטור מפעפע לקול דומה לקול של בן-השיח עצמו, כך שלעיתים קשה לדעת האם השד הוא זה שמדבר אליו, או שהוא מנהל שיח עם התודעה ה'נגועה' שלו עצמו.

יוטנאאבי אינם לובשים בגדים כלשהם; המפשעה שלהם נעדרת כל סוג של איבר מין (וכנראה, כל הקונספט של הבדל בין זכרים לנקבות זר להם); לפי האגדות, הם מחזיקים לעיתים קרובות כלי נשק, בדרך-כלל מקבת לוהטת ולעיתים נוטפת נוזל לוהט, שיכולה לשמש הן לקרב והן לעבודת הסדן הגדול שבמעמקים. בסיפורים אחרים, תוארו גם שוטים ארוכים וזוהרים, שכאילו נוצקו מסלע מותך.

יצורים ותופעות שקשורות ביוטנאאבי

מעבר לשד או עבד-הסדן העתיק עצמו, שהתקלות בו בצורתו השלמה היא כאמור נדירה מאד, קיימות לפי המסורת גם צורות אחרת, שקשורות לחלקים מהיצור או גלגולים נחותים וחלשים שקשורים אליו, או מהווים שלב בתהליך שבסופו – אולי – יזומן היוטנאאבו עצמו אל תוך העולם.

משרת אבן-דם: צורה מוכרת יחסית, ששימשה לא פעם רבי-אומנים או מלומדים בגילדות מפוקפקות סביב ההר השחור, היא קונסטרוקט מוזר, בגובה שמגיע בדרך כלל ל-1.3 מטרים בממוצע. היצור הזה, שנחשב חסר כל תבונה משל עצמו, נראה כמו דמות בסיסית וגסה מאד של דמוי-אדם עם רגליים וידיים שמזכירות גרסה קהה וחפוזה של אילו של היוטנאאבו; ראש דמוי בליטה ארוכה, חסרת צוואר, ועור עשוי מאבן שחורה (אם כי מנומרת לעיתים בסוגי אבנים אחרות עם גוונים כהים אחרים), שמכל חלקי גופו וראשו בוקעות בליטות בדמות מעין גבישים גסים בגווני אדום עכור כבוי, בדרגות שונות של עכירות וחספוס (ככל שהבליטות בהירות וחלקות יותר, וכמה מהן נוגהות בעור עמום, כך היצור עשוי טוב יותר וחזק יותר).

משרת אבן-דם ילך בצייתנות אחרי היוצר שלו, יכול למלא פקודות פשוטות כגון להחזיק דברים, לסגור ולפתוח דלתות ועוד, וילחם באורח גולמני ולא מרשים מאד כדי להגן על היוצר שלו. אין לו קול או יכולת דיבור, ואין לו רצון משל עצמו (ולכן, גם לא התנגדות להקריב את עצמו או אפילו להשליך את עצמו מצוק או לתוך כבשן, אם היוצר יצווה עליו).

מסופר, שהנוכחות של משרת אבן-אדם והעזרה שלו ביצירת שכיות חמדה, כתיבה או חריטה של אותיות ורונות מכושפות והעתקת טקסטים עתיקים, 'מברכת' את היוצרים ומגבירה את הסיכוי שלהם ליצור תוצרים מעולים; אלא, שמסופר שהשימוש האמיתי של משרת אבן הדם הוא התהליך בו הוא עצמו 'מועשר' מעצם הנוכחות במקום בו אדוניו מפעיל את הקסם שלו (מלווה גם באנרגיה לא מודעת שיוצרות התשוקות והשאפתנות שלו), באורח שגורם לזיזים שלו להתבהר ולנצוץ, וליצירה הדרגתית של 'עורקים' חמימים לאורך הגוף שלו. בסופו של התהליך, כאשר משרת אבן-הדם ספג מספיק כוח, מסופר שהוא מתפורר (ואם היוצר בר-מזל או מתוחכם מספיק, הוא יכול לדאוג שהיצור יכנס קודם כל לכבשן), בתהליך שיוצר חומרי-גלם חזקים ומסוכנים בהרבה – שיכולים לשמש ליצירת שכיות חמדה חזקות ומסוכנות בהרבה, וכנראה גם כחומרי גלם לתהליך הזימון של השדים האמיתיים בכבודם ובעצמם.

כוויית אבן-דם: רבים מבני-האדם שעוסקים בחומרי-גלם, יצירות ושאר דברים שקשורים לדמו של היוטנאאבו, עשויים לפתח, לעיתים באיטיות ולעיתים בבת-אחת, כוויה בעלת צורה מוזרה על הזרוע או על חלק אחר בגוף (לעיתים נדירות מאד על הפנים – ואז כנראה מדובר בלקיחה מכוונת של האות). במקרים אחרים, לא ברור כיצד 'משיגים' את הכוויה הזו – ולא פעם, אלו שנוגעו בה לא ידעו בעצמם איך וכיצד הדבר קרה; אולם משערים שככל שאדם עוסק יותר עם חומרי גלם וחלקים שקשורים בדם של היצור, שלא לדבר על מפעיל קסמים שמבוססים עליהם, כך הסיכוי שיקבל אחת כזו הולכים ועולים.

הכוויה הזו, לפי המסופר, מחזקת מאד קסמים מסויימים ואת כל היכולות שקשורות לעבודה עם אבני-דם וחומרים אחרים שקשורים ביצור, אבל חושפת את בעליה לתופעות אפלות הולכות ומתחזקות, וללחישות אשר בדרך-כלל, במוקדם או במאוחר, ימשכו אותו לתוך צללים של טירוף שחור והתקפי זעם שחור, שישעבדו אותו לרצונם של השדים, ולעיתים גם ימשכו אותו להפוך את עצמו לקורבן מרצון בטקס הזימון של היוטנאאבי.

חלק מהכוויות הללו קשות לאבחנה, ונראות כמו רשת של צלקות שנחשפת בצורתה האמיתית רק כאשר קסם מפעפע דרכה וגורם לה לזהור באדום; וחלק מהן – בעיקר הגדולות והחזקות – ברורות, מפחידות וניכרות למרחוק, הגם שניתן להסוות אותן בקסמי אשליה מסוגים שונים.

לפי חלק מהסיפורים האפלים, כוויית אבן-הדם היא גם תנאי להיווצרותו של יצור אחר ומפחיד עוד יותר: חצאי-השדים האגדיים. קרי, אחד מ'הוריו' של חצי השד הוא אדם שנושא את כווית אבן הדם.

חצאי-שדים: צורת קיום אגדית ומקוללת, שהמלומדים חלוקים האם היא אמיתית או שמדובר באגדות של פשוטי עם מפוחדים. מאחר ויוטנאאבו הוא חסר מין, וממילא שונה לגמרי מבחינת מבנה מאדם או דמוי-אדם, אין לו יכולת כלשהי 'להתרבות' וליצור צאצא ישיר עם אחד מהאחרונים.

עם זאת, האגדות מספרות על 'חצאי-שדים' – בני אדם שנגועים מלידתם בדם של היוטנאאבו, שנוצרים מזיווג בין אדם או דמוי אדם שנושא כווית אבן-דם חזקה (בעיקר אם רצונו כבר משועבד במידה חלקית או מלאה לכוחם של השדים של ההר השחור) לבין אדם או דמוי-אדם אחר. רוב הסיפורים עסקו במכשף או חרש-אומן גבר ש'הפרה' אישה בדרך הזו, ולעיתים קרובות גם גזר את גורלה למוות מלא יסורים – בלידה או מעט אחריה; אולם יתכן מאד שגם הדרך ההפוכה (אישה נגועה בכוויה האפלה ובן-זוג 'רגיל') אפשרית באותה המידה.

חצי-השד מקולל מלידתו, ולפי האגדה גורלו נגזר. לפי חלק מהאגדות, הוא יוולד עם עור כהה יותר (באורח שמזכיר משהו מהאבן השחורה של יוטקארו[1]) ועם סימנים נוספים, כמו צורת ורידים אדומה ובולטת יותר על חלק מהגוף. לפי אגדות אחרות, הוא עשוי להראות כילד או ילדה רגילים לגמרי, ולא פעם גם יפים וכרימזטיים בהרבה מהממוצע – ולעיתים יפתח מראה 'מעין שדי' רק בגיל מאוחר בהרבה, לאחר שיגלה ויפעיל את הכוחות שלו. כבר מגיל מוקדם הוא יתגלה כעמיד לאש, ובעל כשרון מאגי מפותח.

מסופר שחצי-השד, ישמע את הקולות האפלים בעוצמה הולכת וגוברת מגיל צעיר, וכמעט אין סיכוי שהוא לא ישתעבד להם לגמרי, בוודאי אחרי שיתחיל לנצל את כוחות הקסם שלו; הוא יהיה נתון לסכנה הולכת וגוברת של התקפי אלימות, קנאות ולעיתים שנאה; והוא מועד לפתח – באורח טבעי – צלקת אבן אדם או לעיתים יותר מאחת. לפי חלק מהסיפורים, הוא חסר יכולת להעמיד צאצאים אנושיים או דמוי-אנוש משל עצמו, אבל יכול בהחלט להפיץ נגעים וכוחות אפלים אל בני הזוג שלו.

בסופו של דבר, בין אם מרצון או אחרי מאבק טראגי, חצי השד ישתעבד לגמרי לקול של האדון השחור ויעשה את רצונו; ולעיתים ישמש כ'חומר הגלם' הסופי והחזק ביותר לטקס הזימון הגדול שבו נשמתו תותך אל תוך כוח הרצון של יוטנאאבו חדש ש'נולד' או זומן מחדש אל תוך העולם.

ערך והשפעה על המערכה

רוב ההתקלויות וההשפעה של יוטנאאבי על המערכה (ועל דמויות השחקן) תהיה בדרך-כלל עקיפה וקשורה לחומרי-גלם שקשורים בו, הנגיעה שלהם לסביבה ולתרבות המקומית, והתקלויות באנשים – בין אם חברי גילדות מפוקפקות ובין אם לא – ששואפים להשיג אותם ולעשות בהם שימוש.

האגדות על היוטנאאבי, כמו גם השימושים השונים של הדם שלהם (בעיקר אבני-דם מאיזור יוטקארו שמכילות קמצוץ של כוח שמזוהה עם היצור), תפסו תמיד חלק גדול במסורות של איזור ההר השחור ושל גילדות המלומדים והקוסמים השונות שפעלו שם – לעיתים בגלוי ולעיתים קרובות במחתרת מחשש לענישה מצד השלטון (החל מתקופת השלטון של נסיכי שער חורף והמשך בשלטון האנ'מירי); מסורות, שחלקן עסקו בשחזור והעצמה של כוחות קדומים, וחלקם בסכנות הרבות שכרוכות בזה, והדרכים לנסות ולהאבק בכך בכדי 'לטעום משהו' מהכוח האפלולי המפתה, אבל לנסות להשאר שולט ולא נשלט.

המסורת של יוטקארו נוהגת לחלק באורח גס ולא תמיד מדויק את החומר האפל ל'דרגות עוצמה', החל בחול-הדם הקסום בקושי שאפשר למצוא במקומות רבים על ההר השחור ובסביבותיו ("דרגה 0"), ועד לדם המזוקק והפועם בעוצמה שמשמש – ביחד עם קורבנות אדם – לזימון של השד עצמו ("דרגה שביעית") – הגם שלא פעם, לשלבים השונים היו שמות שונים וציוריים בהרבה מאשר סימון כספרות גרידא. הגם שבמשך תקופות ארוכות, כל שימוש בדם שדים מכל סוג נחשב אסור, הרי שהשלטונות נהגו 'להעלים עין' משימושים וזיקוק של חומרים אפלים פשוטים יותר ומסוכנים פחות – והיו גם פקידים אנ'מיריים (ואולי אפילו מית'ווארי) שנעזרו בהם בסתר. רבות מהגילדות או הארגונים החוקיים או החוקיים למחצה של חרשים ומלומדים אפלוליים, נהגו להגביל את עצמם באורח רשמי או בלתי רשמי לעבודות ו'זיקוק' עד לרמה מסויימת, אותה היה אסור לאף אחד מהחברים לעבור.

שיכר שדים, יין השד השחור: אחד השימושים הבסיסיים ביתר באבני דם עכורות ונפוצות, הוא כתישה של חלקים מהם וערבוב עם צמחי-צל ליצירת תבלין פשוט שאחראי לכמה מהמנות הידועות של המטבח המקומי, המפורסם והמפוקפק-משהו של יוטקארו.

כמו כן, אבקות אבן-דם עכורות מרוכזות יותר, משמשות לרקיחת משקאות אלכוהוליים מקומיים מפורסמים שרבים מהם נקראים על שם היוטנאאבי. בצורה הפשוטה שלהם ("דרגה 1"), מדובר בלא יותר ממשקאות חזקים בעלי טעם ייחודי ואופייני, לעיתים עם כמה השפעות מוזרות על חלומות (ואלו בתורם משמשים כרכיבים בתרופות מסורתיות של האיזור), ומפעם לפעם, סכנה לגרום לאנשים להקלע להתקפי אלימות קשים (אם כי לא שונים מאד ממה שיכול לקרות לאנשים אלימים משתיית סוגים אחרים של אלכוהול חזק).

משקאות כאלו, כאשר הם מזוקקים באורח יעיל וחזק יותר ל"יין השד השחור" (דרגה 2), מחזקים במידה מסויימת את כוח היצירה של אומנים מסורתיים בעבודות מסויימות (אבל גם מגידי אגדות ואת מי שמחפשים חלומות בעלי משמעות שאפשר ללמוד ממנה), מעצימים במעט כוח מאגי בכלל, בעיקר כזה שקשור לאש, ומשמשים בתורם כחומר גלם למתכונים חזקים יותר שנהוגים ביוטקארו – כולל 'כסת אבן הדם' (דרגה 3), שהיא דיו מכושף, שחור או אדום, שמהווה את המרכיב המרכזי בחריטות רוניות של ההר השחור, בהעתקת מגילות מפוקפקות מסויימות, ועוד.

הסכנה ב'יין השד השחור' היא מוחשית בהרבה מאשר בשתיית השיכר הפשוט יותר, ומצד שני גם התועלת האפשרית שלו ליוצרים ואומנים, והחוקים כמעט תמיד אסרו על הזיקוק שלו ובעיקר על מכירה שלו מחוץ לגילדות מסויימות שהיו בעלות מעמד או הרשאה מסויימת מצד השלטונות (בעיקר בתקופות בהן הפיקוח לא היה הדוק או ממשי).

שני החומרים המוכרים שנחשבים כבר כ'דם שדים' לכל דבר ועניין (דרגה שלישית), הם כסת אבן הדם וליטוש ריטואלי של 'אבני דם יוקדות' (מצריך בדרך-כלל שיתוף בין תכשיטן לבין כותב-רוני, שניהם מעוצמה 2 לפחות), ושניהם נחשבים רכיבים מרכזיים ביצירת 'משרת אבן דם' (דרגה 4).

מלבד השימוש הזה, נראה שמגילה של לחש שנכתבה בכסת אבן-דם, מאפשרת ללמוד אותו באורח יעיל ומהיר יותר (לעיתים בחצי או שני-שליש מסך נקודות האימון הרגילות שנדרש ללימוד לחש ממגילה); ההטלה שלו מתוך המגילה מייצרת לחש עוצמתי יותר מהרגיל, והשימוש בכסת ובשבבי אבן דם עבור מטעני לחש בשרביטים ומטות, מפיקה מספר מטענים גבוה לפחות ב-33% מהרגיל.

מנגד, הסכנה של לחישות אפלות וסכנה להשתעבד להן (בוודאי עבור מי שאינו מכשף רב-עוצמה, אלא מכשף צעיר, שוליה או אומן צעירים ושאפתנים ועוד) הופכת מוחשית יותר בשלב הזה, כולל כאלו שמסיתים את הקורבנות לביצוע מעשים קשים, עד כדי רצח; והיא הולכת וגוברת עם הזמן, בעיקר משימושים מרובים בחומרי גלם כאלו עבור יצירות או שימוש ביצירות כאלו. גם הסכנה של הופעת 'כווית אבן-דם' מופיעה בשלב הזה.

ברוב הגילדות האפלוליות שנחשבות עדיין 'לגיטימיות' או מוכרות איכשהו, הדרגה השלישית נחשבת למקסימום המותר, כאשר לפחות רשמית זיקוק של הכוחות הלאה נחשב אסור, להוציא פה ושם יצירת משרת אבן-דם עבור ראש הגילדה), והפרת האיסור – לפחות רשמית – תסתיים בנידוי מהגילדה ולעיתים גם הסגרה לשלטון המרכזי, אם וכאשר זה קיים או מתפקד (כיום, מדובר עקרונית בהסגרה ללגיון הזהוב השלישי, אולם שום מקרה כזה לא זכור ביוטקארו, לפחות מאז קרב קוטראקין).

השלבים הבאים – כגון דם מקולל שהופק ממשרת אבן-דם שהתפורר או הותך בכבשן, שיכול לשמש לחלק מרכזי מחישול כלי נשק אפלים ותבוניים למחצה; מטות עם כוחות אפלים שמסוגלים לחדש מטענים בכוחות עצמם ועוד, נדירים בהרבה ומוכרים הרבה פחות.

עם זאת, מסופר שזיקוק ושתיית הדם המקולל בדרגתו הגבוהה ביותר לפני הזימון של השד עצמו (6), כרוך בתגמול רב-עוצמה – כנראה לימוד מיידי או כמעט מיידי של מתכון יצירה אגדי ונדיר או של לחש נדיר ורב-עוצמה; הגם שבשלב הזה, ברור למדי שגורלו של אותו מלומד או חרש כבר נחרץ: האדון השחור אינו מחלק את חסדו בלא לגבות על כך מחיר נורא.

קרב

קרב מול היוטנאאבו בכבודו ובעצמו הוא דבר נדיר מאד, ויכול למשל להיות הקרב האפי האחרון בהתמודדות עם גילדה מרושעת וחזקה במיוחד של מלומדים מטורפים או מכשפים מרושעים בעלי גישה למסורות העתיקות של יוטקאארו, או סימן שהגבולות בין העולם של בני-האדם לעולם אחר ואפל יותר מתחילים להטשטש, ומאפשרים לרצונו של האדון השחור הקדום לחלחל פנימה בעוצמה חסרת תקדים.

כך או אחרת, היוטנאאבו הוא יריב אפי שיכול לתת קרב שקול וקטלני לעשרה הרפתקנים מדרגות גבוהות יחסית (למשל: דרגה 10).

סביר להניח, שבעת הקרב, היצור לא יהיה לבדו, אלא יוקף במכשפים מטורפים שמשועבדים לו, שדוני אש מסוגים שונים, בהמות מעמקים בוערות, ועוד.

גם היוטנאאבו ה'חלש' ביותר, ישלוט בלחשים באורח ששקול לפחות לקוסם בדרגה 12, בדרך-כלל עם ידע באסכולת כוכב השביט (שיתמקד ברובו באש, ולעולם לא בכפור), ולעיתים גם מאסכולות נוספות, ואולי גם בגרסה מרושעת ובוערת של לחשי טבע מסוגים מסויימים.

בקרב פנים אל פנים, היוטנאאבו ישתמש במקבת מלובנת אדירה, שיכולה להסב נזק נורא הן לקורבן המיידי של המכה, והן נזק אש נוסף למי שנמצאים לידו; לפגוע אנושות בשריון ולנגע את היריב בכוויות בוערות שיהפכו אותו חלש ופגיע יותר להתקפות נוספות; כמו כן, מסופר שליצור יש יכולת לנשיפת מאגמה אדירה, חזקה לא פחות מזו של דרקון בוגר נושף אש, שמותירה את האוויר במקום בו פגעה מלוהט ומזיק (גם אם בעוצמה חלשה בהרבה משל הנשיפה עצמה) למשך מספר ארוך של סיבובים; הוא יכול להשתמש בדם של עצמו כדי להתרפא, או לצוות על אחד מהמשועבדים לו להקריב את עצמו כדי לאושש ולחזק את היצור עצמו, ואולי גם לנסות להפעיל את כוח הרצון שלו כדי לנגע יריבים בטירוף ואפילו להשתלט על כוח הרצון שלהם.

בנוסף, מסופר שכאשר היצור ממוגר, הוא מתפוצץ בעוצמה אדירה, שיכולה לקחת איתו רבים מהעבדים ומהיריבים שלו גם יחד, ולהעשיר איזור שלם ב'חומרי גלם' עשירים ואפלים שבבוא היום יתחילו לפעול את פעולתם הרעה על בני אדם חדשים.

משרת אבן-דם הוא יריב חלש בהרבה ולא מרשים מאד (נחשב כהתקלות 'מאתגרת' עבור דמות ברמה 5), שלא מסוגל להרבה יותר מלהכות באגרופים המשוננים שלו לנזק ממוצע למדי, ולעיתים רחוקות להרים נשק מלוהט שהיוצר שלו הקנה לו.

עם זאת, הפגיעות של היצור יכולות לעיתים – בעיקר בגלגול פגיעה גבוה מאד – לנגע קורבן בחתך מקולל עם כוויה, שיכולה להפתח מדי פעם בקרבות עתידיים גם אם לכאורה התרפאה, עד להפעלת לחש הסרת קללה של מטיל לחשים מעוצמה 7 לפחות. לעיתים נדירות מאד, בעיקר אם הקורבן הוא יוצר או מכשף, כוויה כזו שלא טופלה יכולה להדרדר ולהתפתח לכווית אבן-דם.

כמו כן, כאשר משרת כזה ממוגר, הוא נוטה להתפוצץ – בעוצמה חלשה בהרבה משל השד עצמו, ולעיתים רחוקות מאד קטלנית, אבל לעיתים נדירות גם פציעות ממנה יכולות ליצור חתך מקולל ומכוער, שפועל כפי שתואר קודם.

חצי שד: יצור כזה ילחם באורח זהה כמעט לגמרי לאדם או דמוי-אדם, לפי המקצוע והדרגה הספציפית של כל פרט ופרט, עם נטיה כמובן למקצועות שכוללים הטלת לחשים. עם זאת, חצאי-שדים יהיו בדרך-כלל בעלי מספר תכונות אופייניות – החל מעמידות לאש ולצל; בונוסים טבעיים (למשל 1+ או 2+ לקוביית לחש) ללחשי אש וצל, או יכולת טבעית לזקק מפעם לפעם 'לחש מוגבר' (קוביית נזק בסיסית גבוהה יותר, כמו 1ק8 במקום 1ק6, וכן 1+ נוסף לכל קוביית לחש), ועוד. בשלבים מתקדמים ומאוחרים יותר, חצי שד יהנה גם מנקודות פגיעה גבוהות יותר ב-33%, 50% ולבסוף 100% ממה שהיתה מקבלת דמות אחרת מאותו סוג ובאותה דרגה; דירוג שריון גבוה יותר, ויכולת להתחדשות מהירה של נקודות פגיעה אבודות.

כמו כן, חשיפה ממושכת או אינטנסיבית לחצי שד, בעיקר אבל לא רק אגב קרב, כולל (ובעיקר) התזת הדם שלו במהלומה קטלנית בקרב פנים אל פנים, עשויה לעיתים לנגע את מי שהנחית את המהלומה במחלה מתפתחת לאט, שאם לא תטופל תתחיל לחשוף אותו עצמו לסיכון של קולות אפלים.

נתוני קרב מפורטים (יוטנאאבו 'שלם')

דרגת אתגר: אפי עבור דמויות ברמה 10

נתוני בסיס: נקודות פגיעה 600, דירוג שריון 13, דירוג פגיעה 15.

הגנות: 3 הדיפות בדירוג 17 עם הנשק (בד"כ פטיש דו-ידני), שגורמות 21-40 נקודות נזק אש לתוקף על כל הדיפה מוצלחת; הדיפה פסיבית בדירוג 14. קוצץ נזק 7; הגנה קריטית רגילה (1- לסיכוי לפגיעה קריטית), התחדשות 7/סיבוב (15 אם הוא בתור או קרוב לאש חזקה או מאגמה), חסינות מוחלטת לאש, רעל וצל; עמידות לברקים, לחשי כוח או קול.

התקפות

התקפה בסיסית: מהלומה עם נשק דו-ידני - 6ק25+10 נקודות נזק (הדיפה מוצלחת מפחיתה את הנזק ב-66%, אבל לא מונעת אותו לגמרי) + 11-30 נקודות נזק אש לכל יריב בטווח של עד 2.5 מטרים מהמטרה הראשית (אין יכולת להדוף, אם המכה העיקרית פגעה).

כל פגיעה גורמת 10% פגיעות ו-1- לדירוג שריון (אין הצלה); פגיעה ב-15 ומעלה גורמת 20% פגיעות ו-2- לדירוג שריון. ההשפעה יכולה להצטבר עד ל-100%+ נזק ו-7- לדירוג השריון.

התקפות נשק מיוחדות:

התקפת מגל (הש' 3): יכולת להתקיף עד 5 מטרות ב-2+ לפגיעה ו-33%+ לנזק (מבטל את היכולת לנזק אש נלווה לאותו סיבוב. אין מעיכת שריון ופגיעות למכה הזו).

מחץ מלובן (הש' 3): יכולת להתקיף מטרה אחת ב-3+ לפגיעה ו-50%+ לנזק; פגיעה ב-15 ומעלה גורמת הלם חלקי (הצלה של 4ק10 נגד כוח רצון כדי להמנע מההלם), 30% פגיעות ו-3- לדירוג שריון (אין הצלה)

לחשים:

לפחות 3 לחשי אסכולת כוכב השביט מעוצמה שלישית, עם השהיה רגילה (נחשב כקוסם ברמה 12).

למשל: כדור אש, חץ מאגמה, גל אש.

לחישות אפלות (הש' 1) היצור בוחר קורבן שלא הותקף על-ידו או ספג ממנו נזק מאותו סיבוב, ומאלץ אותו לגלגל הצלה של 3ק12 נגד כוח רצון או להשתעבד לו ולהתקיף את הדמויות האחרות למשך 2 סיבובים; לאחר מכן, הוא מגלגל הצלה פעם נוספת, או מבלה 2-4 סיבובים נוספים כשהוא רץ בלא מטרה או מתגלגל על הקרקע כשהוא צורח או ממלמל מילים מבועתות חסרות פשר.

הערה: נזק מכל סוג שהיצור המשועבד יספוג מהשד, ישבור את ההשפעה של השליטה מיד, אבל לא את ההשפעה של הטירוף המבועת.

נשיפת קונוס מאגמה (עד פעמיים בקרב, השהיה 5)

קונוס באורך של 15 מטרים ורוחב של 10 מטרים בקצה הרחוק שלו.

מגע עם המאגמה גורם 2ק12 + 40 נקודות נזק (או חצי בהצלה של 3ק12 נגד זריזות), ומאלץ את הקורבנות להציל ב-3ק10 או 3ק12 נגד כושר (תלוי אם הקורבן ספג נזק מלא או חצי נזק), או להדלק באש ולספוג נזק אש של 11-20 כל סיבוב למשך 5 סיבובים.

כמו כן, כל מי שעומד באיזור שהושפע מהנשיפה במשך 3 הסיבובים שאחרי הסיבוב בו היכולת הופעלה, סופג 11-20 נקודות נזק אש באורח אוטומטי (אין הצלה).

כל מי שנפגע בידי קונוס מאגמה, מאבד 2 מדירוג השריון (או 1 אם ניצל לחצי נזק) בלא הצלה; ההשפעה תיוותר עד סוף הקרב; למי שנכשל בגלגול ההצלה יש 33% סיכוי לאבד 10% מנקודות הפגיעה שלו באורח קבוע, עד שיטופל בלחש הסרת מחלה של מטיל מרמה 9 ומעלה, שיכול לפעול רק לאחר הקרב.

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

---

[1] מה שהפך למקורה של טענה שאפשר לשמוע פה ושם ביער וארת'ארון ושאין בה ממש, שניסתה לקשר דם-שדים עם גוון העור השזוף יותר של הראמג'ירים, שאין להם שום קשר עם יוטקאארו או השדים של ההר השחור