http://members.pundak.co.il/world/keldaria3/melestra/m_intro.files/image008.jpg

 

 

גאוגרפיה | גזעים | אלים ודתות | המערכה | אסופת מפלצות

 

אור טרוגו (Ur Trugu)

 

 

 

הקדמה

אור-טרוגו[1], הוא שם לעגני שהדביקו העוגים מהצפון לגזע של אנושואידים ספק-נקביים, שוכנות עצים ומפיקות דיבשה אפורה מוזרה. לפי המיתוסים של העוגים, מקורן בניסוי לא מוצלח של הנסיכה הקוסמת (העוגית) נור-קאר'דורן (Nur Kar’durn), שניסתה ליצור לעצמה גזע של חיילות רבות-עוצמה למאבק הירושה על כס אביה, המלך המכשף אור קור'מארג (Ur Kur’marg). אלא, שהמעשה לא יעלה יפה, והנסיכה יצרה במקום זאת יצורים צווחניים ומטורפים למחצה, אשר בשלב מסויים כמעט והרגו את היוצרת שלהן עצמן.

לפי גרסה אחרת, נור-קאר'דורן רומתה והוטעתה בידי אל העונג המרושע באבוס[2], שהבטיח להקרין עוצמה לתוך הדיבשה המכושפת מהם יצרה הנסיכה הקוסמת את 'בנותיה', אבל בפועל זיהם אותה... עוול משפיל שנור-קאר'דורן לא שכחה מעולם; ומכאן השנאה התהומית בינה ובין הקוסמות מגזע העוגים שבאו אחריה לבין באבוס ומאמיניו.

בין אם יש ממש במיתוס הזה, ובין אם מדובר בהכלאה מוזרה בין בת-אדם לעוגית שנוצרה בדרך אגדית פחות, שבטים של אור-טרוגו נחשבו במשך מאות על מאות שנים למטרד מציק בארצות העוגים שבצפון, וגם בכמה ממחוזות הספר המיוערים יותר שבצפון הקיסרות –אנושואידיות פראיות, מטורפות למחצה בעלי יכולות ריחוף, סימביוזה עם דבורי ענק, וכמה לחשים או כוחות דמויי לחש שרובם מופעלים על-ידי צרחות, בוערות בשנאה ובגועל תהומי כלפי כל גזע אחר שאינו הוא עצמן (בעיקר כלפי הזכרים).

העוגים, באורח מסורתי, ראו בהן ציד מאתגר ומשעשע, לא פעם אחד האתגרים שהוצבו בפני לורד מכשף צעיר בדרך אל הכס שלו, ולא בחלו בדרכים אלימות לענות ולהשתעשע בהן.

הגם שהגזע הזה, על צווחותיו המכושפות, הרונות המטושטשות שידעו בנותיו לצייר בדבשה והקינים המוזרים שלהן במרומי עצי ענק, נחשב במשך שנים ארוכות לגזע דועך, שהתסבוך שלו עצמו מחיש את קיצו, הרי ששמועות חדשות מספרות שמשהו שקרה לאחר ההתנפצות הגדולה יצר תפנית מוזרה, ומסוכנת, במה שנראה כהחלשות האיטית אבל הידועה מראש של היצורים האלו.

 

 

תיאור חיצוני

אור-טרוגו יכולה להחשב, במבט ראשוני, כהכלאה פשוטה בין בת-אנוש לבין בת-עוגים, אם כי מבט מדוקדק יעלה על פרטים יחודיים שאינם קיימים באף אחד משני הגזעים האלו.

אור-טרוגו נראית במבט ראשון כאנואישית נקבית, בגובה ממוצע של 1.8 – 1.9 מטרים; העור בהיר, נע בגוונים של לבן-וורדרד עד אדמדם בהיר, לעיתים נוטה לאפרוריות חיוורת ולעיתים נדירות עם גוונים עדינים של זהוב בהיר. מבנה הגוף מעוגל ורחב באורח שמזכיר עוג; הפנים שטוחות ורחבות יחסית; מפתח הפה גדול יחסית לראש, עם שני ניבים גדולים יותר שבולטים מהלסת התחתונה, באורח שמזכיר עוג. לאף אחד מהפרטים אין קרן שבוקעת מהפדחת כמו שיש לחלק מהזכרים העוגים (או גבשושית כמו אצל רבות מהנקבות). לעומת זאת, הפנים של רבות מהאור-טורוגי שופעות שלפוחיות כהות ושמנוניות, באורח שאינו קיים כלל ועיקר אצל עוגים– זכרים או נקבות.

שיער הראש שופע יותר משל עוגים, בדרך-כלל בגוונים של שחור-חום או חום-אפור, לעיתים רחוקות חום זהבהב, פרוע וארוך אצל שבטים מסויימים, וקלוע בתסרוקות משונות ומרוח בשמן-דבשה אצל שבטים אחרים. העיניים קטנות וטרוטות משהו, בגוונים של חום, שחור או חום-ירוק.

הגוף אנושואידי במובהק, ונראה אכן כמשהו בין צורה אנושית לצורה הרחבה יותר של עוג; עם זאת, בחלק התחתון של הזרועות מצויות בדרך-כלל שורה של תפיחות או בלוטות מוזרות, לעיתים זוהרות באור חלוש (בדרך-כלל, כאשר היצור משתמש בכוח דמוי לחש); הרגליים מצמיחות שיער מוזר וקצר (שיש אומרים שהוא מזכיר יותר חרק מאשר שיער גוף של אנושואידים רגילים), ומסתיימות בארבע אצבעות רגל ארוכות ודמויות טופר בגוון אדמדם-ורדרד. אצל חלק מהפרטים, השיער עולה משני צידי הגוף ולובש צורה של פסים חומים-שחורים לאורך המותניים, באורח שמזכיר את בני-בריתם מקרב דבורי הענק.

ריח הגוף מתקתק-מעופש, ומזכיר (באורח לא מקרי) דבשה לא טריה במיוחד. הידיים אנושיות (או עוגיות) למדי, בעלות יכולת להחזיק ולהשתמש בכלים וכלי נשק.

 

הלבוש מועט למדי, ומשתנה משבט לשבט, עשוי בדרך-כלל מערבוב בין הדבשה שהיצורים מפיקים מפיהם לבין אריגים של הצמחים המעטים שהיצורים מחשיבים ל'טהורים'. שיריון בדרך-כלל אינו קיים, והמצאותו מעיד על השפעה זרה (עניין נדיר מאד, משום שהאור-טרוגו מתעבות בדרך-כלל את כל הגזעים האחרים, ומפחדות מחומרים פוגעניים שאינם מוכרים להן), הגם שהן מסוגלות להפיק הגנה מסויימת מערבוב עיסת דיבשה עם רסק צמחים מסוגים מסויימים, לעיתים עם קוצים צמחיים שמופנים כלפי חוץ.

הקול של האור-טרוגו נחשב רם, גבוה וצווחני; היצורים מסוגלים לתקשר בסדרה של צווחות, שנשמעות מרחוק כואריאציות שונות של "טריג-ריג-ריג-ריג-ריג!"; הגם שהניואנסים יוצרים משמעויות שונות ולמעשה מילים, שקשה מאד ליצור אחר להבין או אפילו להבחין בהן (אבל כמה מהן קשורים, בלא ספק, להפעלת כוחות דמויי לחש, שנעשים במובהק על-ידי הפעלת קול שקסם חלש שזור בתוכו). ישנם מלומדים שטוענים שישנם סימנים שהשפה (כמו גם הציורים הרוניים הפשוטים והחוזרים על עצמם מסביב לקינים שלהן), היו פעם מורכבות ועשירות בהרבה – אולם דבר-מה – אולי קשור לתסביך הטהרה והפוגענות של היצורים עצמם, גרם לה להתדלדל לאורך הדורות, עד שהפכה לקשה להבחנה מצרחות של עופות גדולים או יצורים בעלי תבונה ספק-חייתית.

 

 

היסטוריה ואגדות

דמותה של נור-קאר'דורן, הנסיכה הקוסמת שיצאה למלחמת חורמה כנגד שלושת אחיה, היא דמות יוצאת דופן, אבל ידועה מאד, באפוסים ההיסטוריים של העוגים מאור-נאארום שבצפון. מסופר שהנסיכה היתה שנואה על אביה, המלך המכשף אור-קור'מארג– אחד הלורדים הקוסמים שנאבקו על הבכורה בתקופת הדמדומים של אור-נאארום[3] - דווקא משום שהוא ידע היטב כי בתו כשרונית ודומה לו (ואולי אפילו עולה עליו) בכוח הקסמים שלה, הרבה מעל ומעבר לשלושת בניו האהובים.

כאשר, באורח צפוי, נור-קאר'דורן נושלה מהירושה והושפלה בפני כסאו הריק של אביה, היא יצאה לגלות כאשר היא נשבעת בנחש הגדול של כשפי הרקיע, שעוד תחזור ותלמד את אחיה – שלושת הבריונים המטומטמים והיהירים – מהו קסם אמיתי.

קיימים לא מעט סיפורים, שכדרך העוגים רובם הועברו בגרסאות שונות בעל-פה, או באמצעות תקצור שלהם לרונות על חפצים כאלו ואחרים, על הקרבות של הנסיכה הסוררת כנגד אחיה וכנגד הזקנים המכשפים של הקלאן שלה; והגם שלרוב העוגים מציגים אותה באור שלילי (מה שלא מנע מקוסמות עוגיות מאוחרות יותר להעריץ אותה ולנסות לחקות כמה מדרכיה), מוסכם על הכל שנור-קאר'דורןהיתה קוסמת יצירתית מאד, חסרה את הנוקשות של רבים מאד מבני גזעה, ובאורח חריג למדי, חיבבה מאד רעיונות אנושיים ואפילו אסתטיקה אנושית.

 

כך או אחר, אחד האפוסים מספר כי נוכח העובדה שמעטים מלבד מקרב בני-גזעה (ואפילו בנות-גזעה) תמכו בה, ולאחר שאפילו הקלאנים היריבים לקלאן של אחיה סירבו לקבל אותה, נור-קאר'דורן כישפה כמות גדולה של דיבשה של דבורי ענק נדירות, ערבבה לתוכה תמצית צמחים ורכיבי קסם נוספים, ולשה את התרכבות בקסמיה כדי לייצר לעצמה חיילות מסורות ואמיצות עבור המאבק שלה.

אלא, שהריטואל שהפיח חיים ביצורים הללו השתבש; באורח צפוי למדי ונפוץ מאד באפוסים של העוגים, לגבי קוסמים שניסו להשתמש בכוחות חזקים מדי של אלי הכישוף השונים. לפי אחת הגרסאות, אל העונג באבוס נגלה אל נור-קאר'דורן, ניצל את חיבתה לאסתטיקה אנושית, ורימה אותה בהבטחות מסולפות שיסייע לה ויזרים כוחות לריטואל שלה. אלא שבאורח צפוי למדי, האל המרושע בגד בנסיכה הקוסמת, וזיהם את היצירה כדי שתתאים למטרות השפלות שלו עצמו. זאת, באורח שהעביר מסר ברור לכל עוג ששמע את האפוס – אין לבטוח בקסם של בני-אדם, ועוד פחות מזה באלים שלהם.

כך או אחרת, "בנותיה" של נור-קאר'דורן נוצרו כיצורים מעוותים, מתוסבכים ובעלי מחשבה מעוותת והיסטרית; ובמקום האומץ וכוחות הכשפים שתכננה 'אימן' להעניק להן עבור המאבק הגדול, ניחנו בכוחות שנראו כצל נלעג שלהן – רובן, מופעלות באמצעות צווחות רמות. במקום האומץ והמקוריות שרצתה הנסיכה הקוסמת, יצירות-כפיה התברכו בשנאה מטורפת ומהולה בפחד, שהביאה אותן לשנאה כמעט היסטרית כלפי כל מה שאינו 'טהור' (לפי שיטתן המעוותת).

בחלק מהגרסאות של האפוס, מסופר כי נור-קאר'דורן נחרדה ונגעלה ממה שיצרה, וניסתה להטיל כישוף נגד שישאב את הקסם ויחזיר את האור-טרוגו להיות תערובת דוממת של דבשה ורסק צמחים; בגרסאות אחרות מסופר כי דווקא האור-טרוגו הן שתקפו באכזריות את היוצרת שלה, שבמחשבתן המוצללת ומלאת הפחדים החשוכים, החליטו שגם היא "אינה טהורה מספיק בשביל המאבק הגדול", וניסו להורגה ולקורעה לגזרים; והיא הטילה עליהן קללה אכזרית בשל הבגידה.

כך או אחרת, כל האפוסים מסכימים, שנור-קארדורן שרדה – גם אם מושפלת, זועמת ומוכה, ולאחר-מכן התכחשה ליצירה הכושלת שלה (ולפי חלק מהגרסאות, נשבעה לנקום בבאבוס ובמאמיניו על מעשה הנבלה של אל העונג); ומסופר, בעיקר בקרב בנות-העוגים שהעריצו אותה בדורות מאוחרים יותר, כי היא למדה את הלקח, שאין תחליף לכישוף האמיתי שזורם בדמם של עוגיםאמיתיים; ובבוא היום, מצאה לעצמה תלמידות וחיילים מוכשרים יותר עבור המלחמות השונות שניהלה.

 

בין אם יש ממש באפוס העוגי הזה ובין אם לא, שבטי האור-טרוגו השונים הציקו לעוגים שבצפון, ובשלב מאוחר יותר גם לבני-האדם, במשך מאות שנים; מנצלות את כוחות הריחוף המוזרים שלהן, האור-טרוגו יצרו קינים שנתלו או נבנו על ענפים גבוהים בעצי הענק של היערות בצפון מלסטרה (ולעיתים מצוקים גבוהים באיזורים אחרים ומיוערים פחות), שם יצרו את הדבשה שלהן, ממנה צבעו רונות מוזרות על הגזעים, וזממו מזימות כיצד להמשיך את 'המאבק' כנגד כל הגזעים האחרים; כאשר חלק מהשבטים יצר במהלך הזמן סימביוזה מוזרה עם דבורי ענק, ששימשו אותן לעיתים כבהמות רכיבה מעופפות, או כחיות תקיפה.

אלא שחרף כל הסכנות שטמנו היצורים האלו, כולל הקשר המוזר בין הקינים שלהן לבין התפשטות של צמחים שנחשבים מאוסים ודוחים עבור בני-אדם, ורעילים באורח חלש עבור עוגים, הרי שהאור-טרוגו היו מאז ומעולם רדופות מדי בידי הפחדים שלהן עצמן, מתסובכות ומפולגות מכדי להוות איום רציני עבור קלאן עוגים גדול שמונהג בידי מכשפים ראויים לשמם, ועוד פחות מזה עבור הכוחות של האימפריה האנ'מירית.

גרוע מזה; מלומדים טענו, שהפחדים האפלים של האור-טרוגו מכל מה שאינו 'טהור' או 'נעים' (מושגים שלא פעם מתערבבים אצלהן), לא רק שמנעו מהן ללמוד או לגנוב ולהשתמש בידע של גזעים אחרים (קל וחומר בריתות עם יצורים אחרים, מלבד דבורי ענק)[4], אלא גרמו בסופו של דבר לשפה ולכוחות שלהן עצמן להתנוון באיטיות. לפי חלק מהגרסאות, הפחד המתמיד והרצון 'לטהר' את השפה ואת הסובב מכל מה שאינו 'טהור' די הצורך עבור המאבק הגדול, הפך את הרונות שלהן לפרימיטיביות, לעוסות וחוזרות על עצמן יותר ויותר; וכך גם את מילות העוצמה שלהן; וגם 'דבשת החיים' שהן מפיקות הפכה עם הזמן ליותר ויותר אפורה, עכורה ותפלה.

העוגים נהנו מאד מן האתגר של ציד אור-טרוגו; ומכשפים צעירים שלהם נבחנו על שבירת כישוף הצרחות הפרימטיבי של יריבותיהן (בין היתר, על-ידי קסמי השתקה), והפלת הרוכבות שלהן מדבורי הענק שלהן, נהגו לקשור את השבויות שלהן בשלשלאות ולגרור אותן, כשהעוגים שואגים בלעג מסביב ונהנים לשמוע את הצווחות הנואשות של השבויות שהולכות ונאכלות בידי השילוב המוחץ בין שנאה מטורפת, השפלה ופחד. זאת, כאשר לא פעם, השעשוע האכזרי הסתיים בשליפת ליבה של השבויה ואכילתו כשהוא עוד נא בידי המכשף הצעיר שהוכיח את עצמו.

האנ'מירים, לעומת זאת, ראו באור-טרוגו לא יותר מאשר שרצים מזיקים של חבלי הספר, שיש לבער מפעם לפעם; קיני הדבשה התלויים של האור-טרוגו התגלו כמטרה נוחה מאד לחיצים בוערים, בעיקר אלו שכושפו בכוחם של גבירת היהלום הנשגבות; לאלות המורעלות-מתקתקות וללבוש אריג הצמחים הגס לא היה מעולם סיכוי מול שיריון פלדה מחושלת וחרבות ארוכות ממורטות; לחשי אור נשגב והשתקפויות בוהקות של אבני-חן מכושפות, עשו שמות ברוכבות הדבורים, וכך הלאה.

 

יצא, שבתקופת גדולתה של האימפריה, נחשבו האור-טרוגו למפלצות דועכות והולכות בחבלים הנידחים יותר; והמלומדים שהכירו אותן, אם או בלי האפוס של נור-קאר'דורן, ראו בהן גזע שוקע, תבוני רק למחצה, שבתוך מספר דורות עתיד להכחד כמעט לגמרי.

אלא שאז, זעזעה ההתנפצות הגדולה (The Shattering) את האימפריה, מועצת ההשתקפויות של היהלומים נעלמה ואולי חוסלה, ורבות מאבני החן המכושפות דעכו וכבו, גם במקומות שנותרו עומדות על תילם. הספר הוטל לכאוס, ולאחר מכן למלחמה הולכת ומתעמצת בין שרידי האימפריה לבין כוחותיו של הנביא החדש של הפאר'ליל; ונראה שהאיום שהלך ומעך את שרידי האור-טרוגו נעלם... אלא ששמועות חדשות מספרות על משהו גרוע מכך; על השפעה מוזרה שהיתה לשינוי ולעיוות של האנרגיות המאגיות של העולם על האור-טרוגו, שגרם להן לא רק להתרבות במהירות חסרת תקדים, אלא לפי השמועות, שינה והעצים את הרכב הכוחות שלהן. יש המספרים על פרטים חדשים ומסוכנים, שלמדו להשתמש בכלים חדשים – יש אומרים, בקסמים של סלע מותך; ויש אומרים ברעלים שבאו מהדרום.

 

 

משכן ותרבות

האור-טרוגו חיות בתרבות שבטית, שנראית לעיתים כחיקוי נלעג וכאוטי לזו של יריביהם המושבעים, הקלאנים של העוגים מאור-נאארום, שלא פעם 'חלקו' איתם את איתואיזור מחיה; שבט יכול לנוע מעשרות בודדות של פרטים עד מאות רבות שלהם, ובדרך-כלל הוא חסר הנהגה מגובשת או ברורה, אלא מונהג באורח לא מאורגן בידי הפרטים בעלי היכולות דמויות הלחש החזקות ביותר (בעיקר במה שנוגע לריטואלים), ובעלות יכולת הצרחה החזקה והרמה ביותר.

המשכן הוא קן שנראה לא אחת כמו סוג של תפיחה – כדורית או אליפטית, תלויה במרומיו של עץ ענק או צוק תלול, עשויה מקרומים מוזרים שסיבים צמחיים חזקים ארוגים בהן; שבט גדול יגור במספר תפיחות תלויות בסמיכות זו לזו, ומחוברים בידי גשרי חבלים סיביים.

על הגזע או האבן מסביב, יהיו חרוטות לא אחת רונות או סימנים מוזרים דמויי רונות, שהאומניות של השבט צובעות מהדיבשה שהן עצמן מפיקות מפה – כאשר המטרה מערבבת קישוט, העצמת הכוחות דמויי הלחש, ואולי גם סוג של ברכת פוריות מוזרה. לעיתים קרובות, איזור הקן יכיל גם כוורות של דבורי-ענק שיזמזמו סביבו וישמשו כזקיפות וסיירות (כאשר ישנם סיפורים על אור-טרוגו בעלות עוצמה שיכולות לראות דרך עיני הדבורים הנאמנות להן).

 

מעט מאד ידוע על התרבות של היצורים (מעבר לדרך בה היא נראית מבחוץ, וגם זה באורח חלקי) ועוד פחות על דרכי הרביה שלהן – בהעדר כל צורה זכרית באשר היא. יש מלומדים שטוענים כי האור-טרוגו, שממילא נוצרו באורח מלאכותי מקסם, מתרבות באורח א-מיני מובהק שקשור בדיבשה שלהן ובשזירת מעט מכוח החיים המלאוכתי שלהן עצמן בתוכה; יש המרחיקים לכת וטוענים כי הן נעזרות בדבורי-הענק עבור רביה, וישנם גם סיפורים אחרים, גסים ומופרכים לכאורה עוד יותר, שעיקר ערכם הוא בלשעשע לוחמים עוגים צעירים בעלי דמיון מפותח (יש שיאמרו, מפותח מדי).

 

מן המעט שידוע על התרבות והמנהגים, מסופר שהאור-טרוגו הם יצורים רעי-מזג ונוחים לריב בינם לבין עצמם, ולמעשה מה שמאגד אותן ביחד הוא הסגידה העמומה ל"מאבק הגדול" (הגם שרובן כבר אין מבינות בדיוק מהו ומהן מטרותיו, מעבר לתיעוב של כל מה שאינו הן), ההבנה העמומה ש"האמא" (בה' הידיעה) נטשה אותן והלכה אל החושך; והפחד המהול בבחילה פיזית ממש מכל מה שאינו 'טהור' ו'נעים' – כולל כל הגזעים האחרים, בעיקר אך לא רק הזכרים שלהן, ועוד יותר מכך, הכתב הפוגעני והמחריד שלהם – רוני ולא רוני, הכשפים והתרבות שלהם.

יוצא, שעד כמה שאור-טרוגו עשויות לריב בלא הפסקה בינן לבין עצמם, הפחד מפני הפוגענות של החוץ, שעלולה בכל רגע לרמוס את מפלטן – הקן הבטוח שלהן – מספיק כדי לשמור אותן ביחד ולמנוע מהן להגיע להפעלת כוח קטלני (רוב הזמן) במאבקים הפנימיים שלהן, שבסופו של דבר הם אלימים וקטלניים הרבה פחות מאלו שבין שארי-בשרם הרחוקים –העוגים– לבין עצמם.

אור-טרוגו אינן אוכלות בשר ציד או מזון מהחי בכלל (הוא עלול להכיל מהויות שיטמאו אותן), וניזונות מסוגים שונים של דבש, גרגירים (ולעיתים גם פירות אחרים) ועלים. כמה מהשבטים ברמות הצפון, הרחק מכור-מחצבתן המקורי באור-נארום, פיתחו חיבה גם לגרגירי דגן מסויימים שגדלים בארצות הצפון, שנחשבים למעדן – אולם רק מעטות מהן למדו כיצד לגדל אותן הלכה למעשה. 

לכן, כאשר הם צדות יצורים – אור-טרוגו לא יאכלו את בשרן או ישתמשו בחלקי עצם כדי לקשט את הקן (מנהג נפוץ למדי אצל חלק מהעוגים), אלא ישרפו את הפגר ויערכו לא פעם טקס טיהור סביבו, כדי שלא יטמא את אדמתן בשרידי המהות הפוגענית שלו.

מנגד, המזון החביב עליהן הוא הגרגירים הענקיים של צמח שהעוגים מכנים גארא-גום (Gara-Gum), מעין שיח לח עם עלים רטובים ומשוננים ופרחים כתומים או ורודים בעלי צורה מוזרה ומאונקלת, שיכול להגיע לגובה שבין מטר לשלושה מטרים, ומפיץ סביבו ריח מתקתק מעופש. הצמח רעיל באורח חלש עבור עוגים, שמתעבים וחשים בחילה עזה מהריח שלו; ונחשב דוחה מאד – אם כי לא רעיל ממש – עבור בני-אדם. כך או אחרת, הגרגירים האדומים-ורדרדים שלו, שנראים לעיתים כמו תפוחים זעירים מאורכים במעט, נחשבים למעדן עבור האור-טרוגו, ונמנים על הסוגים הספורים של יצורים מהחי ומהצומח שמוסכם שהם טהורים לגמרי. נראה שבאורח שמזכיר את דבורי-הענק הצפוניות, לגארא-גום יש קשר מוזר לאור-טרוגו, והוא גדל בהמוניו וצומח לגובה גדול במיוחד בסמיכות למשכן שלהן, ולא אחת מתפשט בעקבותיהן כאשר הן מרחיבות את איזור המחיה[5].

 

החפצים בקן של האור-טרוגו וסביבו הם בדרך-כלל דלים מאד, מיעוטם מעץ או מחלקים של דבורי-ענק, ורבים מהם מקרום של דיבשה מותססת ומעורבת בחלקי צמחים וסיבים צמחיים.

בין אלו אפשר למצוא כלי נשק, לעיתים טבולים ברעל צמחי או ארס דבורים – בעיקר אלות, לעיתים קשתות או קלעים; וכיוצא באלו; כלי עבודה, כגון גרסה מוזרה של כישור לטוויית סיבי צמחים; כדים עבור דבשה ונוזלים אחרים, ערסלי סיבים לשינה, ועוד.

 

אלא, שהכלי המוזר ביותר שנמצא בקן הוא הקערה הגדולה, השטוחה והמגולפת באורח אופייני שהיצורים מכנים בשם Nush, שנחשבת לחפץ החשוב והמקודש ביותר בקן. הנוש הוא מגש מאורך, בדרך-כלל אליפטי, עשוי כולו מדבשה שמוצקה על-ידי ערבוב עם מיצי צמחים וכנראה גם כוח דמוי לחש; כאשר שבטים מסויימים שידם השיגה, גם ציפו אותו בשכבת מגן נוספת של חומר דמוי לקה טבעית, שגרם לו להבריק.

הנוש מגולף באמצעו כמו פנים של אישה צפודה ופוערת לוע, לעיתים כאילו מגחכת, שפניה מלאות תפיחות, חררים ושלפוחיות; כאשר לאורך השוליים מסודרות חמש תפיחות קטנות, מגולפות כמו פנים, גם הן פוערות לוע, שמזכירות (עם דמיון מפותח) תווי פנים של ילדים מעוותים.

 

מסופר, שהשבט מקיים ריטואל פראי סביב הנוש, שבמהלכו האור-טרוגו רוקדות ריקוד פראי מסביבו, חלקן על הענפים וחלקן באוויר, והנכבדות ביניהן (שלעיתים מכונות גם "אהובות נוש"), זוכות לכבוד להאכיל את פיותיו הפעורים של הנוש בעיסה מתוקה שעשויה מהדבשה העשירה ביותר וממחית פירות הגארא-גום המשובחים והעסיסיים ביותר.

לפי אותן מקורות, בטקס שמנוהל נכון בידי "אהובות נוש" עם כוחות דמויי-לחש מספיקים, הקערה אכן בולעת את העיסה או מקצתה וסופגת את המהות שלה, ואז אמורה לקום לחיים למשך שניות ספורות, די הצורך כדי להפליט סדרה של צווחות רמות וקדושות (ואם היא חלשה יותר, נאקות או מלמולים מגרגרים), שחאומניות המבורכות של השבט יכולות להבין ולאחר מכן לצייר אותן וליצוק את הכוח שמתפרץ מהן לתוך רונות חדשות שהן חורטות בקן ומסביב לו – ולפחות בעבר גם על כלי נשק.

כך או כך, הנוש הוא ליבו של השבט; האור טרוגו ילחמו עד המוות כדי להגן עליו; ובאורח לא מפתיע, היכלותיהם של קוסמים וראשי קלאנים עוגים עוטרו לא פעם בנוש שנפלו בידיהם בתור שלל בנצחונות על שבטי האור-טרוגו (זאת בלא להזכיר את הבדיחה הגסה, שלכמה מהעוגים היה שימוש ציורי יותר ומצחין הרבה יותר בקערות נוש שנפלו לידיהן – לעיתים מול עיניהן של השבויות שנותרו מהשבט ונכבלו בשלשלאות מסביב, וצרחות האימה והיסורים שלהן נוכח עצם המחזה).

העוגים, מצידם, רואים את פולחן האכלת הנוש (ואת האור-טרוגו בכלל) כשיא של בזיון וחוסר כבוד, ומכאן הביטוי השגור בעוגית: "שאט גורלום קא-נוש" (Shat Gorlum Ka-Nush): "שישה פיות לנוש" - שמשמעותו הוא שלכל מעשה או תופעה של חוסר כבוד, שחיתות או מעשה בזוי יש שותפים רבים, לא רק המבצע העיקרי שנמצא באמצעו.

 

 

קרב ויכולות

אור-טרוגו נלחמות בדרך-כלל בקבוצות, על-ידי שילוב בין כלי נשק פשוטים (בדרך-כלל אלות מעץ, קשתות פשוטות, קלעים וחניתות), לעיתים מעוטרים בקוצי צמחים או מרוחות בארס דבורים, לבין כמה כוחות פשוטים יחסית דמויי לחש, שרבים מהם מופעלים בידי סוגים שונים של צרחות קרב. הגם שהן חסונות פחות מעוגים, העוצמה הפיזית שלהן גבוהה יחסית לבני אדם, והן מסוגלות להסב נזק כבד בהתקפות של כלי נשק פרימטיביים יחסית.

בעבר, נראה שרוב השבטים ידעו כיצד לייצר כלי נשק קסומים מעץ, על-ידי חריטת רונות שבורכו בכוח הקסמים המתפרץ של הריטואלים שלהן, ונחקקו כך שפעפעו לתוך העץ; אולם במהלך הזמן, נראה שרוב השבטים ששרדו ניוונו או איבדו בהדרגה את היכולת הזו, כך שכלי נשק עם קסם-נוש הם כיום נדירים למדי, ועיטורים על כלי העץ הם גסים ופשוטים יותר, ולרוב חסרי קסם.

לכל אור טרוגו יש יכולת ריחוף מוזרה; כדי להפעיל אותה, היצור צריך לנפנפף בפראות בידיו במשך כדקה, כשהוא כולו מטלטל והבלוטות בחלק התחתי של הזרועות מתחילות לפעום ולעיתים להאיר באורח חלש – ומאותו רגע, היצור יכול לרחף במהירות ממוצעת, והוא חסין לכל מה שנוגע לנפילה, כולל רוב לחשי הרוח, המשיכה והזריקה לאחור, כולל לחש היפוך כוח משיכה.

הכוחות דמויי הלחש עשויים לכלול לחש החרשה בעוצמה נמוכה או בינונית (פועל באורח דומה ללחש השתקה), שיבוש וגרימת פחד או רעד בעוצמה נמוכה, שגורמות עונשין ליריב ויכולות גם לשבש לחשים, בעיקר לחשים מורכבים ומסובכים. לעיתים אפשר למצוא פרט שיודע להפעיל לחש בלבול פשוט, או סוגים כאלו ואחרים של הלם פסיוני.

מטילות לחשים חזקות במיוחד, יכולות להפעיל לחש איזורי של הלם פסיוני שמסב נזק הלם כבד ושואב את כח הרצון של כל מי שנמצא בטווח; כדור דביק מתפוצץ שמסב נזק קל יותר, אולם יכול להדביק, לאט ולהחליא קבוצה שלמה של יריבים בטווח הפיצוץ שלו; לחשי שיריון מכשפים, השתקפות והגנה מפני קליעים.

רוכבות דבורים עשויות להשתמש בחניתות ארוכות ובקלעים, לעיתים עם קליעים דביקים, מאוסים ומרעילים; זאת כמובן בנוסף ליכולת בהמת הרכב שלהן לעקוץ שוב ושוב בלא למות, כאילו היתה צרעה ענקית.

 

אור-טרוגו, מצידן, פגיעות לכל מה שיכול לשבש או להשתיק את הצווחות שלהן – בין היתר לחשי השתקה, ולחשים חזקים של אור מסמא; במיוחד, הן פגיעות ללחשי פחד, שמתחברים ומזינים את האימה והתסביכים שרודפים אותם תמיד.

מנגד, הן מגלות עמידות גבוהה מאד לרוב הרעלים, וחסינות לכל הלחשים שמבוססים על נפילה, היפוך כוח משיכה, משיכה או זריקה. כאשר הן נלחמות סביב הקן, או מגנות על הקערה הקדושה שלהן, הן מקבלות בונוסים גבוהים, נלחמות בדרך-כלל עד המוות או עד נטרול פיזי מוחלט, והעונשין הכבד הרגיל שלהן כנגד קסמי פחד נעלם.

 

 

ערך למערכה (בקעת קיירן)

במשך שנים ארוכות, אור-טרוגו לא נחשבו ליותר מאגדה אקזוטית בבקעת קיירן– אחד הסיפורים הפראיים (מרתקים בעיני אחדים, מגעילים בעיני אחרים) של העוגים מהצפון הרחוק; וכך נותרו הדברים במשך שנים ארוכות גם לאחר ההתנפצות הגדולה, ולמרות השמועות ההולכות ורבות על עוגים שהתנחלו מעבר לגראן א-דרום, במעמקי הביצות של אורגאקה שבצפון.

רבים מהסיפורים על האור-טרוגו (כמו גם על השאגאט ויצורים מוזרים אחרים מהצפון), הגיעו לקיירן ביחד עם הקוסמת העוגית נול-ראג'נוט (Nol-Rag’nut), טיפוס מוזר בפני עצמו שנחשב כלא שייך לקלאן שהתנחל באורגאקה; אותה קוסמת בעלת פה עסיסי וחריף למדי, שזיהתה עצמה בגלוי כתלמידה של דרך הכישוף של הנסיכה נור-קאר'דורן (יש אומרים, אפילו קשורה למסדר מוזר כזה או אחר שארגנו כמה מן המעריצות של הנסיכה הקוסמת העתיקה לאחר ההתנפצות הגדולה), היתה בימים עברו מזדמנת לבקעת קיירן אחת לכמה שנים, ועוצרת ליד כמה מאחוזות האצילים או באנ'מירלור עם סחורות מוזרות באמתחתה – וסיפורים מוזרים עוד יותר, שהגוון האפלולי שלהם, כמו גם הכריזמה של הקול הנמוך והכובש בהן סופרו, היתה מרתקת רבים מילדי הבקעה.

רבים מאותם ילדים – שהתבגרו בינתיים – זוכרים היטב את הסיפורים על אותן אנושואודיות צרחניות ומוזרות, ששמעו מפיה של נול-ראג'נוט ליד האח הבוערת בפונדק או ליד המדורה; עם מוסר ההשכל שגם המכשפים החכמים טועים לעיתים, וכי תלמיד שמתפתח לאיטו ושומר על הגיון בריא, עדיף תמיד על בבואות חסרות בינה של רצון המורה שנוצרות יש מאין; ברי המזל שבין השומעים, זכו אפילו להציץ לתוך אחד מתיקיה של העוגים, ולראות שם עצמות וחלקי כלים שהיו שייכות לטענתה לאור-טרוג צווחניות ופראיות, מלווים בסיפור כיצד הותקפה בידיהן ביערות בצפון, ושרדה חניתות מורעלות וכשפים נתעבים של צחנה דביקה ומבעבעת, שהסתיים בדרך-כלל בתיאור מוחשי למדי שלה עצמה, מפצפצת את ראשה של התוקפת נוטפת הדבשה ומשתיקה את צווחותיה המטורפות.

 

אלא, שנול-ראג'נוט לא נראתה בקיירן מזה כמה וכמה שנים; ויש אומרים שחינה סר נוכח העימותים ההולכים וגוברים מול שארי-בשרה הרחוקים באורגאקה (הגם שיש שמועה כי בפעם האחרונה הגיעה בחסות החשיכה, ונועדה לשיחה ארוכה, יש האומרים קודרת מאד, עם הגבירה רילארן, ולפי גרסה אחרת עם לינטוריאל).

מנגד, בשנתיים האחרונות החלו שמועות על היצורים צצות מכיוון אחר – סיפורים הולכים וגוברים על ציידים שנתקלו ביצורים דומים ברכסים שבצפון קיירן; על זיהוי צמחים הדומים באורח חשוד לשיחי גאר-גום במקומות שונים בפאתיה הצפוניים של קיירן וליד גראן א-דרום, ועל שני שוליות מטומטמים וחמדנים שהפיצו זרעים חשודים בעבור בצע כסף, מסווים אותם בתור חלקים מצמחי מרפא; דבורי ענק, שכמעט לא נראו קודם, החלו נראות יותר ויותר בחלקים מהבקעה. 

כך או כך, הסימנים הולכים ומתרבים ששבט גדול של היצורים האלו התנחל היכנשהו ליד הרכסים הצפוניים, וכי אם נכונים הסיפורים שמשהו בהתנפצות הגדולה העצים אותם או למצער גרם להן להתרבות במהירות מסחררת (או לחלופין, כפי שיש הלוחשים, הפך כמה מהן מצווחניות נלעגות ואטומות-מוח ליצורים מסוכנים חמושים בכלי נשק חדשים וקטלניים), הן עשויות לסכן עד מהרה את האדמות של בני קור-אומת'ל, ובהמשך גם את הנתיבים העולים מקיירן אל ההרים.

 

קאמליל-הארו

נוש-אילהין

 

 

 

 

??????? - ????

חזרה אל האינדקס של קלדאריה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 

 

 

 

 



[1]בלשון העוגים– שם לעגני שפירושו המילולי הלא לגמרי מדוייק הוא 'צווחנית נעלה' או 'צווחנית מרחפת'; שילוב בין התואר המכובד "אור" (כמו ממלכת העוגים העתיקה אור-נאארום) לבין מילה לעגנית שנועדה לתאר בד"כ צווחות חייתיות צורמות או היסטריות. הגם שנראה שהשם מזכיר, ולא במקרה, את איך שנשמעת הקריאה של היצורים האלו למי שאינו מכיר את שפתם ואת הניואנסים שלה: "טריג-ריג-ריג-ריג-ריג!".

[2]המיתוס מתוארך מאות שנים לפני שבאבוס לבש דמות מוחשית ושלט באורח ישיר בסלנטיר.

[3]התקופה שבין דעיכת הכס של הקיסר המכשף העליון והתפצלות האימפריה לשבטים וקלאנים, לבין התבוסה הסופית של העוגים בידי האימפריה האנ'מירית, כמה מאות שנים לאחר מכן.

[4]כך למשל, האור-טרוגו נדחות, עד כדי כמעט כאב פיזי, מכתב של גזעים אחרים; וכאשר הן מוצאות ספרים שכתבו בני-אדם, כולל במיוחד ספרי כשפים שאין ערוך לשוויים אצל גזעים אחרים, הן ישרפו אותן ויבצעו טקס טיהור, כשהן צווחות כמטורפות מסביב לאש.

 

[5]וגם נסוג בעקבותיהם, בין היתר משום שעוגים שביערו קן של אור-טרוגו היו דואגים כמעט תמיד גם לשרוף את הגארא-גום ביסודיות ככל שיכלו.