|
חזיר אבן כללי: חיית פרא עצומה ורעת מזג שמשוטטת באיזורי הפרא
הגבוהים שבפאתי מחוז קארן א-תאל ורכס קאראנסיל, לא פעם בסמוך או בתוך לחורבות
העתיקות במרומי הרכסים, שהמקומיים מיחסים לגזע קדום בשם דוש'מא. היצור מהווה
סכנה קטלנית עבור הרפתקנים או נוודים בארצות הגבוהות, ויש קשר מסוים בינו לבין
אבנוני הסלע, שמתייחסים אליו כיצור קדוש. תיאור
חיצוני: חזיר אבן הוא חיה עצומה; פרט בוגר שלה
יכול להגיע לגודל כפול משל חזיר בר רגיל. מלבד הגודל, הוא נבדל מחזיר בר
ב'פרווה' הירוקה השעירה שהוא מגדל, שמזכירה בצורה ובמגע תערובת מוזרה בין טחב
לגבעולים לחים; ובעור הקשה והמעט 'אבני' שמתחתיה, שמתוכו בוקעים פה ושם 'גידולים'
שמזדקרים מתוך הפרווה, ונראים כאילו היצור מגדל אבנים פה ושם מתוך הגוף שלו.
העיניים זעירות והגוון שלהם ירוק בוהק; הניבים עצומים, קרים ואבניים למגע, ולא
פעם חרוטים בצורות מוזרות, שיש שטוענים שהם מזכירות גרסה מנוונת או חיקוי של כתב
רוני פשוט. קולות הנאקה והנחרה שהיצור משמיע דומים לאלו של חזיר בר, אבל רמים
וצורמים יותר, כאילו נמהלת בהם חריקה של אבנים שמשפשפות זו את זו. הגורים
קטנים יותר, הפרווה הצמחית שלהם רכה וקצרה יותר, ונראית כמו טחב רך בגוון
ירקרק-סגול; הגידולים האבניים שלהם קטנים ועגולים יותר, ונראים מרחוק כאילו הם
כתמים מעט 'נמריים' שמרוכזים בעיקר באיזור הגב, הצד והצוואר שלהם. החטים שלהם
קצרים בהרבה, ועדיין אין או כמעט אין עליהם חריטות או צורות מורכבות. משכן
וחברה: חזיר אבן הוא יצור מתבודד, שרוב עונות
השנה חי בגפו; אין לו בדרך-כלל מאורה, והוא נודד ממקום למקום, כאשר בחורף הוא
נוהג לרדת לחלקים נמוכים יותר של ההרים, ובקיץ הוא מגביה, ומתקרב יותר לחורבות
שבני האדם מייחסים לגזע הקדום של הדוש'מא. לעיתים רחוקות, בעיקר בסתיו, אפשר
לראות פרט בוגר במלווה בשניים עד חמישה גורים. חזיר
אבן, באורח שמזכיר חזיר בר רגיל, הוא אוכל-כל: התפריט הרגיל שלו כולל צמחים,
בעיקר טחבים ופטריות מסוימות, אבל גם בלוטים ואצטרובלים, כאשר לעיתים הוא מלחך
אבנים ממש, אולי בחיפוש אחרי מלחים ומינרלים שהוא הריח בתוך האבן. הוא אינו בוחל
גם בנבלות מרקיבות או קפואות למחצה של יצורים שהוא נתקל בהם כאשר הוא נודד או
חופר באדמה. מנגד, נראה שהוא אינו צייד, וגם כאשר הוא ממית יצורים אחרים (או בני
אדם) הוא לא טורף אותם, לפחות לא מיד, ומעדיף גופות קרות ורקובות למחצה, על
התולעים והחרקים ששורצים סביבן. למרות
שהוא אינו צד בני-אדם למאכל, חזיר האבן ידוע לשמצה כחיה רעת מזג ותוקפנית מאד,
אפילו יחסית לחזירי בר רגילים. בדרך-כלל, הוא יתקוף מיד כל אדם שנקלע לדרכו, ולא
פעם גם 'יוודא הריגה' כשהוא בוטש שוב ושוב את הקורבן שנפל עם הפרסות הכבדות
והחטים הארוכים שלו – כאשר מנגד, מסופר שהראיה של היצור היא חלשה יחסית, מה
שמקשה עליו לזהות בני-אדם ויצורים דומים ממרחק, ומקל על האחרונים להפתיע אותו,
או לסגת במהירות כאשר הם נתקלים בו. זמן
הרביה של היצורים הוא אמצע הקיץ, שהיא העונה הכמעט יחידה בה ניתן למצוא מספר
גדול יותר של פרטים ביחד, בדרך-כלל סביב או בתוך החורבות העתיקות שבחלקים
הגבוהים יותר של איזורי הפרא של מחוז קארן א-תאל, או על מדרונות רכס קאראנסיל
שצופים על המחוז מגבוה. קשה מאד
להבחין בין זכרים לנקבות של היצור, מה שיצר את השמועה או הדעה בקרב מלומדים,
שהיצור 'חסר מין' לאורך רוב השנה, ומפתח תכונות כאלו רק בקיץ, כאשר היצורים
מתקרבים לחורבות הדוש'מא כדי להתרבות שם. לפי
השמועות, היצורים מתגוללים בתוך העפר הלח שמתחת לעמודים הקדומים, שרווי בעונות
האלו בלוחות של שלגים שהתמוססו, ו'משירים' חלקים רבים מהמעטה שלהם, כולל
הגידולים האבניים או חלק גדול מהם, ולעיתים אפילו חטים או חלקים מהם – כאשר מתחת
להם, צץ גוף מחודש שמותאם לרביה, עם פרווה קצרה 'איזובית' ורכה יותר שדומה במקצת
לזו של גורים. מסופר
שההריון של היצורים קצר מאד; והם לא יולדים גורים חיים כמו חזירים אחרים, אלא
משריצים 'בלוטי אבן' חרוטים או מנומרים באורח מוזר, מתגלגלים ביניהם, ויוצאים
מהחורבות כאשר חלק מאותם 'בלוטים' דבוקים לפרווה הקצרה והדביקה של הגב שלהם,
באורח שנראה כאילו הם חיות משק עצומות שנושאות עליהם מטען אבנים. אותם
'בלוטים' או חלקם מהם יתחילו להשתנות ולהתבקע במהלך עונת הסתיו (יש אומרים, לפי
תאריכים של לוח שנה עתיק, שרק בני אדם מעטים מאד מכירים אותו), ומתוכם יבקעו
גורים זעירים שיגדלו במהירות, ויהיו מסוגלים ללכת בעקבות הפרטים הבוגרים יותר
למשך כמה חודשים (כנראה, עד לתאריכים מסויימים או השפעות מסוימות בחורף), לפני
שיגורשו או ינטשו אותם ויאבקו על הקיום שלהם בעצמם. יש
התוהים על הדרך שבו היחס של חזיר האבן לגורים משתנה בפתאומיות – מיצורים שהוא
ילחם עד המוות כדי להגן עליהם, ליצורים שהוא אדיש להם לגמרי ולעיתים אפילו עשוי
לתקוף אותם אם ישארו בסביבתו, כמה ימים לאחר מכן. מוצא: האגדות על היצור קושרות אותו לגזע הקדום של
הדוש'מא, אנושואידים אפורים וגדולים שיש אומרים שהיו שארי-בשר פרימיטיביים של
העוגים, בעלי נטיה חזקה לקסם טבע (ממש כפי שהעוגים של היום נוטים לקסם הרמטי),
ויש אומרים שחזירי האבן פותחו והורבעו על-ידם, וכי הדוש'מא התייחסו אליהם כמו
שבני אדם מתייחסים לפרות או לכבשים שלהם; ומוצא קדום זה הוא שקושר את היצורים
לחורבות במרומי ההרים, והקנה להם את התכונות ואת 'שעון הקיום' המוזר ולעיתים
שרירותי שלהם. המקומיים
טוענים ליחסים מוזרים בין חזירי האבן לבין אבנוני-הסלע: אותם אנושואידים גסים
ועויינים באורח קיצוני לבני-אדם שחיים במרומי ההרים או עמוק מתחת לאדמה. מסופר,
שבעיני אבנונים היצורים האלו הם קדושים, כך שלא רק שאבנונים לא יתקפו חזירי אבן,
אלא כמעט ולא יתגוננו כאשר היצורים הענקיים תוקפים אותם – כמעט כאילו זה כבוד
לההרג בידי חזיר אבן ולהפוך לחלק מהקרקע שהוא בוטש. מאידך, שרידים של חזירי אבן
שנהרגו, מתו, או שרידים שהם השילו מעצמם באמצע הקיץ, נחשבים קדושים לשבטי
אבנונים, שיעשו הרבה כדי להשיג אותם ולשמור עליהם בלב המערות שלהם. ישנן אגדות
על גולגלות עתיקות של היצורים האלו, שכוהנים או שאמאנים של אבנונים שמרו כאוצר
רב-ערך, והשתמשו בהם לטקסים או אולי ריטואלים של גילוי שקשורים בהשלכת עצמות
מעוטרות, או אפילו ניסו 'לדבר' עם הרוחות שלהם. לפי
אגדות מסוימות, התוצר רב-הערך ביותר שאפשר להפיק מהיצורים האלו, או לפחות מאלו
מהם שהפכו 'נקביים' לזמן-מה, זה סוג של חלב שמנוני, לבן-אפור שהם מפיקים למשך
תקופה קצרה בסוף הקיץ ותחילת הסתיו. רק כוהנים רבי-עוצמה של אבנונים יודעים כיצד
לגשת ליצורים האלו ו"לבקש" מהם חלב בלא להיקטל במהירות, ואלו יודעים
ליצור מאותו נוזל שיקויים קסומים רבי-עוצמה או חומרי גלם עבור הטקסים הקדושים
ביותר של השבט שלהם – או שמא, מדובר בכלל באגדה שקשורה למה שהפיקו הדוש'מא
הקדומים מחזירי האבן, ש'נדבקה' שמשום-מה לאבנונים, שהם בעצמם לפי חלק מהשמועות
יצירי כפיהם של הדוש'מא. ערך: הבשר של חזירי האבן סיבי מאד ונוקשה, הטעם שלו עכור
ומר, והוא נחשב לא ראוי לאכילה עבור רובם המוחלט של בני-האדם; בוודאי לא באורח
שמצדיק את הסיכון הגדול שבחיפוש וקרב מול היצורים האלו; הפרווה עצמה חסרת ערך
והופכת במהירות לרקבובית לאחר שהיצור נקטל, אבל לעיתים אפשר למצוא בתוכה ועליה
אזובים בעלי פוטנציאל ('מנות צמח' בדרך-כלל בעוצמה 2-4) לשימוש בשיקויים
מסוימים. החלק בעל הערך מיצור בוגר שנקטל (או מחלקים שהוא השיל מעליו בחורבות)
הם חטים – מאותם פרטים שיש להם חטים ארוכים, עם חריטות 'מעין רוניות' מורכבות,
שלעיתים זוהרות באור ירקרק בחשיכה או במגע עם אור הירח. חלק
מהחטים האלו, שהקסם שלהם משמר אותם ומונע מהם להתפורר לאחר שהופרדו מהיצור או
שהיצור נהרג, יכולים לשמש 'קמעות' קסומים לציידים, לעיתים קרובות עם תכונות
קסומות של 'חדות' (מעלה את הסיכוי לפגיעה קריטית) או התחדשות מהירה של נק"פ
(2-3 לסיבוב) בעת קרב – כאשר יש אומרים שלחטים יש סגולות נוספות, שיכולות
להתגלות בטקסים או בנוכחות של קסם טבע עתיק מסוגים מסויימים. עם זאת, רק חטים
מעטים ישרדו את ההפרדה מהיצור, ורובם יתפוררו במהירות לחלקי אבן חסרי ערך –
והסיכוי להפיק 'קמע' אבן קסום מחזיר אבן שנקטל הוא נמוך מאד, אלא אם כן מדובר
בפרט עתיק וחזק באורח יוצא דופן. מעבר
לזאת, קיימות אגדות על 'החלב' של היצורים ועל כוחות אלכימיים רבי-עוצמה שלו,
אולם מעטים, מלבד אולי שאמאנים גדולים של שבטי אבנונים, נתקלו אי-פעם בחומר הזה,
או יודעים איך להפיק או להשתמש בו. לפי
שמועות אחרות, יש ערך מפתיע דווקא לגללים של היצורים, בעיקר כאלו שהתקשו והפכו
דומים בעצמם למעין 'בלוטים' מאורכים, וכי אם מפוררים אותם במים או מערבבים אותם
באדמה באורח נכון לפני החורף, הם עשויים לברך אדמה חקלאית ולהעלות מאד את הסיכוי
ליבול עשיר ודשן באביב הבא. קרב: חזירי אבן הם יצורים תוקפניים, שאורח הלחימה שלהם
לא שונה מאד מזה של חזירי בר אחרים, כולל שימוש במהירות ובמשקל שלהם באורח שהופך
את החטים שלהם לנשק קטלני, ומאפשר להם לא אחת גם להפיל אויבים לקרקע בהסתערות
(בדרך-כלל, זה המהלך שאיתו יפתחו את הקרב), ולרמוס אותם עם הפרסות הכהות והכבדות
שלהם. חזיר אבן נחשב ליצור טיפש ממש כמו שהוא תוקפני, באורח שהופך אותו נחות
בהרבה מבחינת עורמה או חושים חדים יחסית לחזיר בר רגיל – מלבד אולי כאשר הוא
נמצא קרוב לחורבות הדוש'מא, או מושפע מקסמים העתיקים שאופפים חלק מהחורבות האלו. מנגד,
המבנה האבני שלו מקנה לו דירוג שריון גבוה יותר משל חזיר רגיל, כולל יכולת להדוף
התקפות מסויימות באמצעות מעטה 'גידולי האבן' שלו, וזאת בנוסף ליכולת המהירה מאד
שלו להתחדש ולרפא במהירות נקודות פגיעה אבודות – אף זאת, יכולת שלא קיימת אצל
חזירי בר רגילים. נתונים חזיר אבן
צעיר דרגת
אתגר: מאתגר+ לרמה 3 נתוני
בסיס: נק"פ 60, דרג"ש 8, דרפ"ג
8, יוזמה 1+ הגנות: הדיפה פסיבית בדירוג 6, התחדשות 3 נק"פ/סיבוב,
2- נזק מהתקפות לא קסומות. התקפה
רגילה: נגיחה, נזק 1ק8+12. פגיעה ב-16 ומעלה
גורמת דימום של 1ק1+4 לסיבוב לשני סיבובים (הצלה ב-3ק10 נגד כושר). התקפה
מיוחדת: הסתערות (הש' 3):
מתקיף מטרה במרחק של עד 10 מטרים ב-2+
לפגיעה ו-150% נזק; כל פגיעה מחייבת הצלה ב-3ק10 נגד כושר או דימום; וגם הצלה
ב-3ק10 נגד כוח, או העפה 2-5 מטרים לאחור ואיבוד התור הבא. אם הפגיעה ב-16 טבעי
ומעלה ההצלה היא מול 3ק12. חזיר אבן
בוגר דרגת
אתגר: קטלני לרמה 5 נתוני
בסיס: נק"פ 120, דרג"ש 10, דרפ"ג
10, יוזמה 1+ הגנות: הדיפה פסיבית בדירוג 8, התחדשות 5 נק"פ/סיבוב,
2- נזק מהתקפות לא קסומות. התקפה
רגילה: נגיחה, נזק 2ק14+12. פגיעה ב-16 ומעלה
גורמת דימום של 1ק1+8 לסיבוב לשני סיבובים (הצלה ב-3ק12 נגד כושר). התקפה
מיוחדת: הסתערות (הש' 3):
מתקיף מטרה במרחק של עד 10 מטרים ב-2+
לפגיעה ו-150% נזק; כל פגיעה מחייבת הצלה ב-3ק12 נגד כושר או דימום; וגם הצלה
ב-3ק12 נגד כוח, או העפה 2-5 מטרים לאחור ואיבוד התור הבא. אם הפגיעה ב-16 טבעי
ומעלה ההצלה היא מול 3ק12, ואם הדמות נכשלה כשלון קריטי (נגד 2ק12), היא נרמסת
ומאבדת מיד את ההכרה עד לסוף הקרב או עד שיוטל עליה לחש ריפוי. רמיסה: דמויות שעומדות בדרך אל המטרה יכולות לבחור בין
לגלגל 3ק10 כדי להתחמק הצידה, או להתקיף התקפת הזדמנות ולהרמס ל-75% מהנזק הרגיל
של התקפת החטים + 50% סיכוי לאובדן סיבוב הפעולה הבא שלהן. דמות שנכשלת בחמיקה נרמסת
בלא יכולת להתקפת הזדמנות. חוק
אופציונלי: סייפים וגנבים, וכל דמות אחרת עם זריזות 18 ומעלה, יכולים להתקיף
התקפת הזדמנות ואז לנסות להתחמק בגלגול הצלה בעונשין 2-. יכולת
מיוחדת – אם היצור נמצא סמוך לחורבות הדוש'מא, יש לו אחת משלוש היכולות הבאות כל
היכולות האלו הן יכולות מיידיות שאפשר להפעיל מיד בתחילת הסיבוב, בלא קשר
ליוזמה, ובתורו החזיר יוכל להפעיל את ההתקפות הרגילות שלו. צורת אבן
(השהיה 3): פעולה אוטומטית ומיידית שאפשר לעשות
ביחד עם כל התקפה אחרת היצור 'מתקשה' והופך דומה יותר לאבן למשך 2 סיבובים. הוא
מקבל 2+ לדרג"ש ולהדיפה הפסיבית, וסופג 50% נזק בלבד מהתקפות לא קסומות,
ו-75% מהתקפות קסומות (מלבד התקפות שמיועדות במיוחד נגד אבן, שגורמות 150% נזק). לבלוב
(השהיה 5): הפרווה של יצור מסתלסלת ומצמיחה צורות
מטושטשות שדומות לפרחים ירוקים-אפורים. היצור מתרפא מיד ב-2ק12+12 נק"פ, ובשני
הסיבובים שלאחר מכן, מתרפא ב-1ק2+12 בתחילת כל סיבוב. זעם (השהיה 3): העיניים של היצור, הלוע שלו, והחריטות
על החטים שלו (אם יש) בוהקים בירוק; בשני הסיבובים הבאים, היצור זוכה ל-2+
לפגיעה, כל גלגולי ההצלה נגד ההסתערות שלו סובלים מעונשין 2-, וכל התקפה שלו
נחשבת כאילו פגעה ב-16 ומעלה מבחינת האפשרות לגרום דימום והשפעות שליליות אחרות. |
כתב וערך: גדעון אורבך,
2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.