סקראסק (ססראסקום-סה-גאקראסס)

מבוא

משני צורה ערמומיים שיכולים ללבוש צורה לטאית או אנושית, לפי רצונם; ילדים ירוקי-שיער ובעלי שיניים חדות שהסתננו מפעם לפעם לפאתי ישובים אנושיים באורגאקה, לפני שהביצה שבה והציפה אותה, ולגרום לאיכרים לצאת מדעתם מרוב פחד; נביאים, מגינים או עריצים נודדים, שמוקפים באנשי לטאה קנאית שמוכנים למות למענם, ומסוגלים לשעבד בני-אדם במבט של עיניהם הכתומות-בוערות. כל אותן אגדות, שרבות מהן הגיעו לבקעת קיירן ולנסיכות האפורה ביחד עם פליטים מאורגאקה, מתקשרות ככל הנראה לשלבים שונים בחייו של גזע יצורים נדיר ותבוני מאד, שקשור קשר הדוק למיתוסים של הארץ השטוחה והלחה שמצפון לבקעת קיירן - חלקם מהתקופות השכוחות, מאות על מאות שנים לפני שבני האדם התיישבו והחלו לכבוש את אורגאקה מידי העוגים ואנשי הלטאה.

יש הסבורים כי הסקראסק הם תוצר של ניסויים קסומים שעשו מכשפים עוגים, במסגרת המאבקים הקדומים בין העוגים לבין אנשי הלטאה - הגם שדווקא העוגים היו אלו שרדפו עד חורמה את היצורים האלו, ולא פעם טבחו ביסודיות כל כפר של אנשי לטאה שגידל או הסתיר אותם.

כך או אחרת, מדובר ביצורים נדירים ורבי-עוצמה; בעלי מעגל חיים מוזר ולא מובן עד הסוף, שמשלב עוצמה גדולה, אישיות רדופה ומצולקת, וחיים קצרים באורח מפתיע; הם חיים בדרך-כלל ביחידות, או מוקפים בקומץ מעריצים מקרב אנשי הלטאה; לא מעמידים צאצאים משל עצמם, אבל ניחנו לא פעם בשאפתנות לא מרוסנת, שעושה שימוש בכוחות הקסם והלחימה הניכרים של היצור, כמו גם ביכולות שינוי הצורה שלו; והגם שבדרך-כלל, הם מתעבים ופוגעים קודם כל בעוגים, הם אינם מחבבים בני-אדם, וכמה מהם עשויים להוות סיכון משמעותי מאד לבקעת קיירן, ולארצות בני האדם בכלל.

פירוש השם

ססקראסקום-סה-גאקראסס (Ssraksum-Se-Gakrass) או בקיצור "סקראסק", הוא מונח שלקוח מאחד הלהגים של אנשי הלטאה של אורגאקה, ופירושו המקורב הוא "זה הנודד בין האדוות הירוקות". בשפת הפאר'ליל היצור מכונה "שָארְז-לָאגוֹן" (מילולית: "ילד ביצה ירוק") - ככל הנראה על בסיס התקלויות בפרטים צעירים שניסו ללבוש צורה דמוית-אדם בכדי להתגנב אל פאתי ישובים אנושיים.

לעיתים, היצור מכונה באנ'מירין "סורת'רית' (Sorth'rith), מונח שמשמעותו המילולית הוא "לטאה למחצה", ונובע כנראה מהאמונה השגויה שהיצורים הללו הם פרי 'אהבה אסורה' בין בן אנוש לאיש לטאה - הגם שכבר הוכח ששני הגזעים הללו אינם מסוגלים למעשה להוליד צאצאים משותפים.

תיאור חיצוני

סקראסק הוא אנושואיד בגובה ממוצע של כ-1.8 מטרים (זכרים) או 1.75 מטרים (נקבות), וחזותו מבהירה היטב, מדוע רבים מתבלבלים ומחשיבים אותו ל'פרי של אהבה אסורה בין בן אנוש לאיש לטאה'.

הפרופורציות של הגוף מזכירות מאד אדם, עם הבדלים ניכרים יחסית (אם כי מעט פחות מאשר אצל בני-אדם) בין זכרים לנקבות. העור נע בין בהיר לאפרפר, לעיתים קרובות עם נטיה לגוונים שונים של ירקרק (שיהיו כהים יותר ככל שהעור אפור יותר, ולהיפך), חלק מהגוף, בעיקר לאורך החלק העליון של הזרועות, הגב והחלק האחורי של הרגליים, מכוסה בקשקשים עדינים בגוון אפור-ירקרק (אצל פרט צעיר), אולם הגוון יכול להשתנות לאחר מכן (בצורה המבוגרת יותר). לחלק מהפרטים יש זנב קצר מכוסה קשקשים, ואחרים חסרים אותו לגמרי או כמעט לגמרי.

הפנים דמויות-אדם יחסית; העיניים גדולות מעט יותר מעיני האדם, והגוון שלהם כתום או אדום, לא פעם זוהר בחשיכה. השיניים חדות מעט יותר משיניים של אדם, ומכוסות בשפתיים כמעט אנושיות, אבל דקות ובגוון ירוק; האף קטן יחסית, והמצח מכוסה בחגורה קרנית שנראית לעיתים כמעט כמו 'נזר' גרמי שהיצור עוטה; מאחורי החגורה הזו ומצדדיה, צומחות מחלפות שיער ארוכות, שגונן אצל פרט צעיר יהיה תמיד בגוונים של ירקרק, שיכולים לרדת עד ומעבר לכתפיים. הידיים והרגליים מסתיימים בציפורניים ארוכות וחדות מאלו של בני-אדם, אבל לעיתים רחוקות יעילות בתור נשק להתקפה.

סקראסק צעירים מאד עוטים עליהם בדרך-כלל מלבוש גס מצמחי ביצה, ומצויידים בנשק פשוט שעלה בידיהם למצוא או להשיג; כאשר הם בוגרים יותר, ומפתחים יותר את יכולות הקסם ויכולות שינוי הצורה שלהם, הם ישיגו בדרך-כלל ביגוד ושריונות טובים יותר, בצורות משתנות שיהלמו יותר את האופי ואת הטעם האישי שלהם.

שינוי צורה

מלבד הצורה הטבעית של הסקראסק, החל מאמצע השלב הראשון בחיים שלו, הוא יחל לפתח יכולת מוגבלת לשינוי צורה, שתאפשר לו - תחילה באורח מגושם ובהמשך באורח מפותח ומשכנע יותר, ללבוש שתי צורות נוספות: צורה של איש לטאה 'אמיתי', וצורה של בן-אנוש.

הסקראסק אינו יכול ללבוש כל צורה שתעלה על דעתו, אלא למעשה מוגבל לדמות אחת בכל אחת מהצורות שלו; הדמות תראה מגושמת, עשויה חלקית וצעירה בתחילה, אבל תתפתח ביחד עם היצור, ותגיע לצורה סופית ומשכנעת בהרבה בתחילת השלב השני של חיי היצור - ומאז היא לא תשתנה ותשאר קבועה עד למותו. הצורות החלופיות של הסקראסק יהלמו תמיד את המגדר שלו - זכר או נקבה, כפי שנקבע עוד בטרם בקע מהביצה אל שלב החיים הראשון שלו.

שפה ודיבור

שפתו הטבעית של הסקארק היא הלהג המקומי של אנשי הלטאה שבקרבם בקע מהביצה שלו; אבל היצור תבוני מאד ומסוגל ללמוד שפות אחרות בקלות יחסית, כך שאם הוא זכה להיכרות עם בני אדם או נאבק בהם, הוא ידע כמעט תמיד לדבר גם בשפתם, הגם שבתחילה לפחות הוא ידבר באורח לא תקני לגמרי, במבטא זר ועם משיכה של צלילים כמו "ס" (הופך ל"סססס") ודומיהם. ישנם סקארק שלמדו לדבר גם בשפה של היריבים המושבעים שלהם, העוגים, כולל יכולת לקרוא ולהגות מגילות לחשים מאור-נאארום, ולעיתים לנסות להטות כשפים וריטואלים נגד אדוניהם המקוריים.

מחזור חיים

לידה וגירוש: לפי הדעה המקובלת כיום, סקראסק בוקעים מביצים של אנשי לטאה. בין הביצים הרבות שמוטלות ובוקעות בכפרים או במערות של אנשי הלטאה, מתגלות לעיתים נדירות מאד ביצים בוהקות בגוון של ירוק פנינה או ירוק-זהוב, שקל מאד להבדיל בינן לבין הביצים האחרות, הירוקות-עמומות או האפורות שמהן יבקעו אנשי לטאה 'רגילים'.

לא ברור מתי, מדוע ומה החוקיות לבקיעת ביצים כאלו, אבל נטען שהדבר קשור בתנודות באנרגיה מאגית; וכי לאחר שנים ארוכות, לעיתים שנות-דור או יותר מכך, שבשבט של אנשי לטאה לא נראו ביצים זוהרות של סקראסק, כמה מהן יוטלו - לעיתים בידי נשות-לטאה שונות ורבות, במסגרת מחזור הטלה אחד או מספר מחזורי הטלה עוקבים.

בכפרים ובישובים אחרים של אנשי לטאה באורגאקה, נהוג לשמור על הביצים האלו מכל משמר ולהסוות אותן היטב; אולם מנגד, שבועות ספורים לאחר שהסקראסק נולד - בצורה שקל מאד להבחין בינה לבין הצורה של אנשי הלטאה הצעירים האחרים - וכמעט מיד לאחר שהיצור הצעיר מסוגל ללכת על שתי רגליים ולאכול אוכל מוצק למחצה, אנשי הלטאה מגרשים אותו מהכפר או מהמערה שלהם, ואוסרים עליו - באיומים מוחשיים מאד של כאב - לחזור לשם, גם אם חייו יהיו תלויים בכך.

יש המשערים, שמנהג זה נועד לא רק לאפשר לאלי הביצה להכריע אילו צאצאים ראויים לגדול ואילו ראויים להיטרף או למות ולהשיב את הילת החיים שלהם אל הביצה, אלא גם מטעמים פרקטיים יותר, שקשורים בתקופת השלטון האכזרי של העוגים - חלק מהקלאנים של העוגים נהגו לחפש ביסודיות את הסקראסק הצעירים כדי להמית אותם, כשהם נעזרים בבהמות ציד קסומות שאולי הורבעו במיוחד לצורך הזה (ומסוגלות כנראה 'להריח' הילת קסם מסוגים מסויימים); ומסופר שעונשו של כפר אנשי לטאה שהתגלה בו סקראסק היה טבח יסודי, מהזקנים ועד אחרונת הביצים.

'ילד ירוק': הגירוש האכזרי הזה אל תוך הסכנה הקטלנית של הביצות, בגיל צעיר כל-כך, גורם לכך שרק מעטים מהסקראסק - כנראה החזקים והתבוניים ביותר - מצליחים לגדול ולהתפתח. האחרים מתים או נטרפים באורח ברוטלי - מה גם שכמה וכמה מהיצורים שוכני הביצה - כולל לטאות השאגאט הערמומיות והתבוניות למדי בעצמן - מחשיבים סקראסק צעיר למאכל תאווה, וחלקן נמשכות אל ההילה המאגית שהוא מקרין, ולהוטות לספוג אותה אל תוכן.

יתר על כן; הגירוש מכפר ההולדת, והחיים הקשים בביצה, נחרטים ובמידה רבה 'מצלקים' את התודעה ותפיסת העולם של אותם סקראסק ששרדו, ומחדירים בהם מרירות, אי-אמון ביצורים אחרים, וגישה שהעולם הוא אכזרי, וראוי לנהוג בהתאם - הגם שההשפעה המדוייקת משתנה לפי האופי המדויק של כל פרט ופרט.

סקראסק ששרד את השנה הראשונה שלו, גדל בדרך-כלל לגובה של 1-1.2 מטרים, ולבש צורה 'ילדית' מגושמת, מפתח את הצורה הראשונית של כוחות הקסם שלו, שמזכירים צורה מוזרה ו'ביצתית' מאד של כמה מקסמי הזאגליט; הכוחות הללו, ביחד עם יכולת מתפתחת במהירות של שימוש בכלים, כולל כלי נשק, הופכים אותו פגיע פחות לרוב סוגי הטורפים של הביצה, מה שמשפר את הסיכוי שלו להמשיך ולגדול.

מספרים, שלפחות קלאנים מסויימים של אנשי לטאה נוהגים להותיר 'מנחות' באיזורים מסוימים של הביצה בעונות מסויימות, כנראה במקום בו הם 'מריחים' או יודעים לפי המסורת שיתכן ומסתתרים בו סקראסק צעירים - כולל כלי נשק מתאימים, בתקווה שהיצור הצעיר ימצא אותם ויקח אותם.

בתקופת השלטון האנושי באורגאקה, כאשר הביצות הצטמצמו ורבות מהן פינו את מקומן לשטחים חקלאיים, חוות ועיירות, נרשמו מפעם לפעם התקלויות עם סקראסק צעירים שהתפתו להתקרב לאיזורים אנושיים - כאשר הנבונים מביניהם תצפתו קודם על בני האדם וניסו להשתמש בצורה האנושית ההתחלתית שלהם, כדי להראות כמו ילדים (הגם שלא פעם התקשו להפטר מהשיער הירוק...), מה שלא תמיד הסתיים בטוב; הגם שבני-האדם, קודם ואחרי הכיבוש האנ'מירי, לא נהגו בדרך-כלל, באורח ברוטלי ו'יסודי' כמו העוגים, הרי שרבים מהם - בעיקר חקלאים מקומיים ושטופי אמונות תפלות, פחדו פחד עמוק ממשני הצורה המוזרים, והיו יכולים להגיב באלימות רבה לגילוי אחד מהם - או לחלופין, לשבות אותו ולמכור אותו לאציל בעיר הגדולה, קרקס נודד או קוסם מפוקפק; והגם האמונה שהדם של 'ילדי הביצה' הוא רכיב חשוב בכמה שיקויים נדירים; ושאנשי הביצה יכולים לנסות לאכול נשמות של ילדים אנושיים או להחליף אותם, לא תרמו גם הם למגעים בין הצדדים.

צורה בוגרת: כך או אחרת, לאחר תקופה בת 5-10 שנים (גם כאן, לא ידוע מה האורך המדויק ומה משפיע עליו, מעבר להשערה כללית שנוגעת לתנודת אנרגיות מאגיות), הסקראסק הצעיר חש ש'הגיעה העת', והוא נסוג למחבוא חשוך ומוגן ככל האפשר, שם הוא מתגלגל בבוץ, לא פעם אגב כאבים עזים, ומבצע תהליך שדומה למדי לתהליך של נשל, שממנו הוא בוקע בצורה גדולה ובוגרת יותר, שתתפתח בתוך כמה חודשים לצורה הסופית של היצור; הדבר משפיע גם על שתי הצורות הנוספות שלו, שמתפתחות - כאילו מאליהן - לצורה מדוייקת, בוגרת יותר וסופית של דמויות איש הלטאה ובן-האנוש של היצור.

בשלב הזה, חלק מהיצורים שומרים על גוונים ירוקים ועל כוחות דומים לכוחות הראשוניים של שלב החיים הראשון שלהם; כאשר אחרים לעומת-זאת, משתנים, ואפשר למצוא שלל גוונים של שיער ראש (עם קורלציה לגוון הקשקשים שעל חלקי הגוף השונים שלהם) - מלבן בוהק ועד אדום, כחול עז ואפילו שחור.

לפי המסורת, ישנה התאמה בין הגוון לבין ההתפתחות וההשתנות של כוחות הקסם של היצור, כאשר אצל חלקם, קסמי הטבע מתנוונים ודועכים ("חזרו אל הביצה ביחד עם הנשל"), ומפנים כוחם לכוחות אחרים - לעיתים כאלו שמזכירים אסכולות שונות של קסם הרמטי ('כוכב השביט' היא הנפוצה ביותר, לעיתים מלווה באסכולה משנית כגון התמרה, העצמה ועוד), או אסכולות מוזרות - אולי שריד לכהונה של אלים שכוחים ואולי משהו אחר; ופה ושם, לעיתים נדירות מאד, אפילו כוחות שמקבילים - בשינויים כאלו ואחרים - לאסכולות כהונה מוכרות אצל בני אדם ודמויי אדם, אם כי תמיד בהבדלים משמעותיים, ובלא יכולת להפעיל 'כוחות קדושה' של כוהן.

בשלב הזה, התבונה הגבוהה והכוחות המאגיים של היצור, מאפשרים לו לשלב כוחות קסם מתקדמים (בדרך-כלל, עד וכולל עוצמה שלישית), עם יכולות לחימה מפוחתות - כאילו הוא מסוגל לשלוט בו-זמנית בשני 'מקצועות' של בני-אדם ודמויי-אדם, בתוספת כמה וכמה כוחות יחודיים - מיכולת דמויית לחש של הטלת אימה, יריקה רעילה (בצורה המקורית שלו בלבד), ועד יכולת מוגבלת להתעתק למרחק קצר, או להשתלט על מוחם של יצורים פחותים ממנו.

הגם שרובם המוחלט של הסקראסק אינם הוגים חיבה לבני אדם, ועוד יותר מזה מתעבים עוגים, צורת החיים, התוכניות והגישה כלפי יצורים אחרים מושפעים עמוקות מהאופי של כל פרט ופרט: כמה מהיצורים נהגו לנדוד ברחבי ארצות הפרא והביצה, כשהם מגינים מרחוק על הקלאנים של אנשי הלטאה, מסייעים להם בקסמים או ידיעות, ולעיתים גם מקיפים את עצמם במשמר ראש של אנשי לטאה קנאים, שסוגדים להם כאילו הם אלים למחצה; אחרים ניצלו את ההערצה ואת הכוחות שלהם מול אנשי הלטאה דווקא בכדי לשעבד קלאנים שלהם לטובת שירותים ושימוש כחיילים במזימות שלהם; ישנם מי שמנצלים את הצורה האנושית שלהם כדי להכיר מקרוב את הארצות של בני האדם ולרקום מזימות כיצד לפגוע בהם, ועוד.

מוות: באורח מפתיע, המסורת טוענת שחייו של סקראסק קצרים בהרבה מהצפוי, ולא נמשכים מעל לשניים או שלושה עשורים; ולכל היותר חמישים שנות אדם; וכשם שהוא ממהר לגדול ולהתעצם, כך הזוהר המאגי של חייו זמני וממהר לדעוך.

סקארק אומנם אינם מזדקנים באורח גלוי, אבל הכוחות שלהם והאנרגיות הקסומות של הביצה שמקנים להם את התבונה החריפה שלהם, גם גורמים להם לחוש מתי זמנם על האדמה מגיע לסופו; התחושה הזו תלכוד את היצור, בין אם מלווה במרירות (בעיקר אם הזמן חלף טרם שהוא הגשים את יעודו, או היעד שהציב לעצמו) ובין אם בהשלמה, ותגרום לו להפרד מהמשרתים או מהידידים שלו (במקרה הנדיר שיש לו כאלו), וללכת בגפו למקום מבודד, כנראה קשור גם הוא לתנודת האנרגיות הקסומות - שם חייו מגיעים לסיומם בהבזק אדיר של כוח קסמים, שלא מותיר ממנו מאומה.

הצו להגיע למקום המתאים ולמסור את אנרגיית החיים הוא חזק מאד, ונראה שגם יצור מלא במרירות לא יסרב לה; הגם שבין אנשי הלטאה סופרו כמה סיפורים מפחידים ביותר על פרט רב-עוצמה אחד שסירב - ועונשו, כמו גם הצורה המזעזעת, המתועבת והמיוסרת שהוא התעוות אליה, היו די והותר כדי לשמש כלקח מפחיד מאד עבור כל סקראסק שיעלה על דעתו לסרב לצו הסופי שרוחות הביצה לוחשות לו.

המלומדים חלוקים בשאלה, האם נשמתו של הסקראסק (אם בכלל יש לו אחת - עניין שגם הוא שנוי במחלוקת), מתכלה וחוזרת להיות אנרגיה מאגית חסרת צורה, או אולי 'חומר גלם' לתנודות או מאורעות מאגיים גדולים יותר. ישנם כאלו מבין הסקראסק עצמם, שהביאו את עצמם להאמין שמי מהסקראסק שיגשים את היעוד שלו בצורה מוצלחת, ואולי רק האחד או האחת המוצלחים ביותר מכל 'מחזור הולדת' של אנרגיה מאגית, יזכה לכך שהנשמה שלו תשמר ותגיע לקיום נעלה פי כמה וכמה - אולם לא ברור האם יש בזה משהו, או שמא, היצורים המציאו את האמונה הזו בכדי לנחם את עצמם נוכח האין שמצפה להם בסוף דרכם.

רביה: הגם שסקראסק, בעיקר בצורה הבוגרת שלהם, נראים במובהק כזכרים או נקבות (כולל בצורה האנושית וכנראה - באורח מטושטש - גם בצורת איש הלטאה שלהם), והם מסוגלים לתנות אהבים עם אדם או איש-לטאה (תלוי בצורה), מסופר שהם עקרים לגמרי, ואינם מסוגלים לעולם להטיל ביצים, קל וחומר פוריות, וגם לא להתרבות כמו בני-אנוש בצורתם האנושית.

לעיתים, הם עלולים לנסות לפתות בכל זאת אנשי לטאה או בני-אנוש, אולי במחשבה שהם יכולים להפיק תועלת מאגית מ'כוח החיים' של פרט ספציפי ומרשים במיוחד מהמין הנגדי, בעיקר אם ניתן מרצון; אם כי לא ברור באיזו דרך ובאיזו תועלת מדובר, אם בכלל.

אופי והתנהגות

לכל סקראסק אופי משל עצמו, אבל יש לכולם מספר קווים משותפים שכדאי לקחת בחשבון. מעבר ליהירות ולהתנשאות שלו (בדרך-כלל) כלפי יצורים אחרים, סקראסק הוא יצור רדוף, חשדן ומריר; האופי שלו צולק לנצח כאשר גורש - לעיתים בברוטאליות - מהמקום בו בקע מהביצה שלו, והושלך לחיי בדידות וסכנה בביצה בגיל צעיר מאד, מוקף ביצורים רצחניים שעבורם הוא לא יותר מסעודה טעימה.

אם לא די בזה, הניגוד העמוק בין תחושת הגדולה ויעוד שמפעמת ביצורים האלו, לבין הידע הברור שלהם כי זמנם קצוב, ובסופו מצפה להם רק אין (הגם שחלקם יכולים להאחז במיני סיפורים, כמו הסיפור על הסיכוי של סקראסק מוצלח במיוחד, או החזק ביותר בכל 'מחזור הולדת', לשמור על נשמתו ולהגיע לצורת קיום מסתורית ונעלה בהרבה), הופך את הסקראסק ליצורים מרירים, פסימיים, ממעטים מאד לבטוח באחרים - כולל בני מינם - ומתקשים להבין את המשמעות של חברות, להבדיל בשליטה ותמרון של יצורים נחותים יותר לעשות את רצונם.

בו בעת, רבים מהם שאפתניים מאד, והשילוב בין השאפתנות והמגלומניה (אצל לא מעטים מהם), עם ההבנה שזמנם קצוב, ומתקצר והולך עם כל חילופי עונות יכול לגרום לכמה מהם להראות כמטורפים למחצה, או לפחות מוכנים לעיתים להסתכן ולעשות מהלכים שנראים פזיזים מאד - בוודאי עבור יצור עם תבונה גבוהה כשלהם.

חלק מהסקראסק הם חמדנים מאד, ויטו לאגור אוצרות - בעיקר של יריבים או מקומות ישוב שרוסקו ונטבחו בידי החסידים הקנאים שלהם; אחרים יעדיפו לרדוף אחרי ידע וכוחות מאגיים, ויעדיפו מזכרות סנטימנטליות או קסומות על פני ערמות של מטבעות קרים ופשוטים.

מסופר, שהסקראסק, למרות התבונה והחוכמה הגבוהות שלהם וכוחות הקסם שלהם, קוללו בכך שהם חסרים לגמרי גישה לכוחות יצירה - ובו-בעת, רבים מהם נמשכים וחומדים מאד יצירות מעשה ידי אומן, מה שעשוי לגרום להם להתקפי קנאה (בבני אדם או אנשי לטאה עם כשרונות יצירה) חמדנות גדולה, ואפילו ללקיחת סיכונים גדולים.

סקארסק, כמו רבים מאנשי הלטאה ה"פשוטים" (וגם בני האדם) הם אוכלי כל. הם מסוגלים להיזון ממגוון רחב של מזונות - מפטריות ועד בשרן של חיות ביצה - ובמקרים מסויימים, גם בשר של אדם או אפילו אנשי לטאה, כאשר ההעדפות משתנות מאד מפרט לפרט. כמה מהם לא יבחלו במנהגי אכילה של חיה טורפת, ויקרעו בשר מטרף נא ומדמם בלא כל גינוני טקס; אחרים מעדיפים דווקא מזון מעודן ומבושל, שיאכל בצלחות זהב מעוטרות ובדרך שלא היתה מביישת אציל אנושי.

כך או כך, נראה שכל היצורים הללו מתעבים חלב וכל מה שנוצר ממנו, ועצם הריח שלא לדבר על הטעם של חלב וגבינות גורם להם לבחילה עזה - נקודה, עליה התבססו כמה וכמה אגדות של בני אדם מאורגאקה על הדרכים לזהות יצור מרושע ומסוכן שכזה כשהוא מתחזה לבן-אנוש (לא פעם, לאישה יפיפיה שמסוגלת לגרום לגברים להשתגע מרוב אהבה ותשוקה אליה).

יחס לבני-אדם

סקארסק עשויים שונים מאד זה מזה באופי ובהתנהגות, וגם ביחס אל הרפתקנים שעשויים להתקל בו. כמה מהם עשויים להנהיג כוחות אכזריים במיוחד של אנשי לטאה, שמתוגברים בעורמה ובכוח הקסמים של היצור עצמו, ואלו יפשטו ויטבחו בלא רחמים בישובים אנושים, שלא לדבר על הרפתקנים שיקרו על דרכם - כאשר השבויים יטרפו באכזריות בידי הסקארסק עצמו.

פרטים אחרים יכולים להסכים לשאת ולתת עם דמויות שחקן - אבל לא פעם, לרמות אותן ולבגוד בהן בהזדמנות הראשונה, או לחלופין לנסות לשעבד אותן ולהשתמש בהן ככלי כנגד בני-אדם אחרים; אחרים ינסו פשוט לגרש אותם מהאדמות של קלאנים של אנשי לטאה שהסקראסק שולט או מגן עליהם; ורק קומץ מהם יהיו מוכנים, אולי, לשיתוף פעולה זמני - בעיקר נגד עוגים - בין אם בדמות האמיתית שלהם, או תוך שימוש בשינוי הצורה שלהם כדי התחזות לבן-אנוש.

סקראסק אינו יכול להיות דמות שחקן!

הגם שהדבר עשוי להראות מפתה, והגם שסקראסט הוא דמוי-אדם תבוני, הוא אינו יכול לשמש כגזע פתוח לדמויות שחקן:

ראשית - היצור הזה עוצמתי מאד, ומשלב יכולות של מקצועות שונים, ויש לו בנוסף יכולות דמויות-לחש טבעיות, שלא לדבר על יכולת מתקדמת לשינוי צורה, כך שדמות שחקן כזו תפר כמעט בהכרח את איזון המשחק.

שנית - מעגל החיים וההתעצמות שלו שונה מדי משל דמויות מגזעים פתוחים למשחק, ומקשה מאד על התפתחות 'רגילה' של עליית דרגות נסיון; שלא לדבר על העובדה, שהיצורים הללו חשופים לפרטי מידע שבעייתיים עבור דמויות-שחקן, וגם צפויים לקץ מוקדם וכמעט בלתי ניתן למניעה או לדחיה באופן משמעותי.

קרב

סקראסק, מרגע בו הוא עומד על דעתו (בגיל של מספר חודשים עד שנה) והתבונה שלו מתגבשת די הצורך כדי להבין את העולם, הוא יצור שרוצה מעל הכל לשרוד (ואחר-כך גם להתעצם) - ואף שאכזריות ברוטלית ולעיתים גם רצח של חפים מפשע אינם זרים לו, חייו - שממילא רדופים בפחד הולך ומתעצם מפני הסוף הבלתי נמנע - יקרים לו בהרבה מכדי להשליך אותם בהתקלות אקראית מול הרפתקנים.

גישה זו לא משתנה גם כאשר הסקראסק לובש את צורתו הבוגרת, ומפתח כוחות מאגיים חזקים ושאיפות מרחיקות לכת. גם במצבים האלו, הוא יעדיף לא לסכן את עצמו, להשתמש קודם כל ב'בשר התותחים' של החסידים הקנאים שלו מקרב אנשי הלטאה או ביצורים משועבדים, ובעיקר לסגת מהקרב (ולעיתים - בלית ברירה - אפילו להכנע) כאשר נראה שיריביו גוברים עליו וסכנת המוות הופכת מוחשית.

סקראסק ינסה - החל מהגיל המינימלי שבו הוא יכול, להשיג לעצמו יצורים שיגנו עליו; בגיל צעיר מאד, זו יכולה להיות חיית ביצה משועבדת, כמו קרפדה ענקית; בגיל מבוגר, כמעט ולא ימצא סקראסק שלא יהיה מצויד בבני-לוויה, בדרך-כלל אנשי לטאה שסוגדים לו כמו אל חי. כל עוד יש לו הזדמנות, הסקראסק ישלח קודם כל את החסידים או היצורים הנשלטים שלו כדי להתיש את היריבים, כשהוא לכל היותר מסייע להם ממרחק בהטלת קסמים.

מנגד, כאשר סקראסק נלחץ אל הקיר או מופתע ונאלץ להלחם בעצמו, הוא יריב קטלני שמשלב כוחות דמויי-לחש מולדים עם יכולת קסם ולחימה שלא פעם נראית כמו שילוב בין שני מקצועות מוכרים, גם אם בגרסה מעט מוזרה שמותאמת לא אחת לארצות הביצה.

יכולות דמויות לחש

סקראסק צעיר מסוגל להפעיל את כל הכוחות הבאים:

יצירת ענן ערפל מבאיש שמוריד את הראות ומקנה 2- לכל הגלגולים ו-4- להתקפות הזדמנות של כל מי שנקלע לתוכו (רדיוס של 10 מטרים ממוקד הלחש, שהוא בדרך-כלל היצור עצמו).

יריקת רעל (השהיה 4) על יריב בטווח של עד 10 מטרים, שמסבה 1ק1+4 נזק לדרגה ויכולה לגרום לעיוורון זמני שגורם 4- לגלגולים ל-2 סיבובים (אפשר להציל ב-3ק10 או 3ק12 לחצי נזק ולמניעת העיוורון).

זינוק פראי לאחור - קפיצה פתאומית למרחק של עד 15 מטרים, מקנה עונשין 2- מצטבר להתקפות הזדמנות; כאשר לאחריה הסקראסק מסוגל לרוץ במהירות כפולה ל-2 סיבובים.

שליטה ביצור - יכולת להפנט ולהשתלט על יצור אחד בעל חוכמה שאינה עולה על 5, בעל לא יותר מ-75 נקודות פגיעה.

סקראסק בוגר מסוגל להפעיל את הכוחות הבאים:

יצירת ענן ערפל מקולל, ברדיוס 20 מטרים מסביב ליצור, שגורם נזק קטן אבל מצטבר לכל מי שנלכד בתוכו (1ק4 בסיבוב ראשון, 1ק6 לסיבוב שני, 1ק8 לכל סיבוב לאחר מכן), מקנה עונשין 2- לכל הגלגולים ו-4- להתקפות הזדמנות, ויש לו סיכוי קטן, שהולך ועולה ככל שנותרים בתוכו (5%, עולה ב-2% כל סיבוב עד למקסימום 25%), להפעיל על היריבים השפעה קסומה שדמויה לבלבול.

נשיפת רעל (השהיה 5) - על מספר יריבים בטווח של עד 10 מטרים; מסבה 1ק1+8 נזק לכל דרגה של היצור (אפשר לגלגל הצלה נגד 3ק12 לחצי נזק) ויכולה לגרום לעיוורון זמני של 4- לכל הגלגולים ושאיבה זמנית של נקודות פגיעה מקסימליות (למשל: 25% לנזק פיזי של מכות וקליעים ו-10%- לנק"פ מקסימלי במהלך הקרב).

הערה: קיימים סקראסק שעברו למסורות קסם אחרות, שנשיפת הרעל שלהם תתחלף או תמהל ביסוד אחר, כגון אש או כפור.

ריצוד: יכולת שמקבילה ללחש הקוסם - הסקראסק נעלם בבת-אחת, ויכול להופיע במקום פנוי במרחק של עד 25 מטרים ממיקומו המקורי - כשהוא מסיים את הפעולה בהתקפה אכזרית על יריב סמוך, או בהמלטות במהירות תנועה כפולה ל-2 סיבובים.

שעבוד: יכולת להפנט אדם או דמוי אדם בדרגה שאינה עולה על זו של הסקראסק עצמו, באמצעות מבט אל תוך העיניים. הקורבן יכול לגלגל 3ק12 נגד כוח רצון כדי להמנע מההשפעה, או להתחמק בזמן מהמבט. קורבן משועבד יכול לנסות להציל מחדש כל יום, אבל בעונשין של 4- לגלגול.

הגנות טבעיות

לכל סקארסק יש את ההגנות הטבעיות הבאות:

הדיפה פסיבית: הקשקשים החלקלקים שעל חלק מהגוף של היצור, ביחד עם האנרגיות המאגיות והטבע החמקמק שלו, חוברים ביחד ליכולת הדיפה פסיבית טבעית (בדירוג הדיפה נמוך ב-2 מדירוג הפגיעה המשוקלל של היצור).

עמידות גבוהה (50% נזק ו-4+ לגלגולי ההצלה) לרעל, גאז וחומצה.

כוח חיים: בונוס טבעי של 4+ לכוח החיים. מצטבר עם כל תוספת אחרת ממקצוע או מחפצים.

התחדשות טבעית של 2 נקודות פגיעה כל סיבוב; היצור יכול, בפעולה חופשית ומיידית פעם בקרב, להכפיל בשלוש את ההתחדשות (6 נקודות פגיעה לסיבוב) למשך 3 סיבובים

דירוג שריון: מבנה הגוף והעור של היצור מקנה לו בונוס 2+ לדירוג שריון, בנוסף לכל בונוס מזריזות (ומחפצים). אם רוצים לבנות את היצור באורח מהיר, אפשר להניח מראש זריזות 16, ולתת לו בונוס משוקלל של 4+ לדירוג שריון שיתווסף לשריון שהוא עוטה, אם יש לו כזה.

קביעת המקצוע של היצור ונתוני הקרב שלו

סקראסק מקבל כשרונות ו"בסיס" שמזכיר תמיד שילוב בין שני מקצועות מוכרים, בדרך-כלל אחד שנוטה יותר לצד הפיזי (לוחם, גנב או סייר), ואחד של מטיל לחשים.

אצל סקראסק צעיר, המקצוע מטיל הלחשים יהיה תמיד 'גרסת ביצה' של זאגליט; אצל סקראסק בוגר, המקצוע יכול להשתנות למעין קוסם הרמטי (עם גישה לשתיים או שלוש אסכולות, אם או בלי גישה גם ליכולת זימון יצורים), ולעיתים רחוקות מאד שילובים מוזרים שדומים כנראה לאסכולות שכוחות של כהונה.

נקודות פגיעה, יש לקחת את המקסימום האפשרי לפי המקצוע החזק יותר מבחינת נקודות פגיעה, להוסיף לו בונוס 2+ לדרגה (מקביל לכושר 16), ולהכפיל את את התוצאה ב-133%.

כך למשל, סקראסק צעיר שמשלב כוחות של זאגליט (1ק6) וסייר (1ק8), שהשה"ם קבע שהוא נמצא בעוצמה שמקבילה לדרגה 6, יקבל נק"פ של (2+8) x 6 x 1.333 - קרי, 90 נקודות פגיעה טבעיות.

דירוג פגיעה: בבניה מהירה, יש להחשיב את הסקראסק כבעל זריוזת או כוח 16, ולחשב את דירוג הפגיעה שלו לפי המקצוע הפיזי יותר שלו, תוך הוספת בונוס 2+ לתוצאה הסופית.

נזק בסיסי: הנזק הבסיסי של הסקראסק יהיה בהתאם לנשק שהוא משתמש בו (ובבניה מהירה, יש להניח שמידת הכוח היא 16), בתוספת של 25% לנזק הסופי שהוא גורם.

יכולות נשק ולחשים:

בבניה מהירה, יש לפעול לפי ההנחיה הבאה:

סקראסק צעיר: ישלוט תמיד בלחש זאגליט אחד מעוצמה שניה, ו-4 לחשים מעוצמה ראשונה.

כמו כן, הוא ישלוט תמיד בתמרון נשק אחד מעוצמה שניה, ו-4 תמרונים מעוצמה ראשונה.

אם המקצוע הפיזי של הסקראסק הוא סייר או גנב, אז התמרון מעוצמה שניה ושניים מהתמרונים בעוצמה ראשונה יהיו יכולות מיוחדות של סייר או גנב, והיתר תמרוני לוחם.

סקראסק בוגר: ישלוט תמיד בשני לחשים מתאימים למקצוע המאגי העדכני שלו מעוצמה שלישית, ו-6 לחשים מעוצמה שניה; וכך גם בכל הנוגע לתמרוני נשק.

אם המקצוע הפיזי של הסקראסק הוא סייר או גנב, אז לפחות אחד התמרונים מעוצמה שלישית ושלושה מהתמרונים בעוצמה שניה יהיו יכולות מיוחדות של סייר או גנב, והיתר תמרוני לוחם.

הערה: הנתונים שמופיעים כאן עבור סקראסק בוגר נועדו לגרסה גנרית ומינימלית של היצור. יתכנו גם גרסאות חזקות בהרבה, כולל לעיתים אפילו שליטה בלחש אחד או יותר מעוצמה רביעית.

דוגמאות לנתוני קרב של סקראסק

שני הפרטים שמובאים כאן הן דוגמאות בלבד שנועדו להתרשמות או שימוש מהיר, ורחוקים מלמצות את המגוון האפשרי של היצורים. צירפתי תיאור מפורט של לחשים שהם שונים מהלחשים הרגילים בספר החוקים, או של יכולות לחימה מורכבות ופחות מוכרות.

סקראסק צעיר

דרגה ומקצועות מקבילים: סייר/"זאגליט ביצה" בדרגה 6.

נתוני בסיס: נקודות פגיעה 90, דירוג פגיעה בסיסי: 7 (פנים אל פנים) 9 (יריה)

דירוג שריון (כולל הגנת 'עור עץ', ושריון עור מוקשה): 9

דירוגי הצלה: פיזי 16, זריזות 16, מנטלי 17.

הגנות: הדיפה פסיבית בדירוג 5 (פנים אל פנים) או 7 (קליעים ולחשים), 2 הדיפות עם נשק דו-ידני (מקל כבד) בדירוג 8 (או אחת בלבד, אם הוא משתמש במקום זאת בשני להבים). עמידות (50% נזק ו-4+ להצלה) נגד רעל, גאז וחומצה; התחדשות 2 או 6 נקודות פגיעה לסיבוב, כח חיים 4+

התקפה בסיסית בטווח פנים אל פנים: מטה ביצה ארוך - 1ק6+10, או שני להבים קצרים: 1ק4+8 כל-אחד.

התקפת ירי: 2 חיצים מקשת ערבה פשוטה אבל עשויה היטב: 1ק4+12 / 1ק4+12

תמרוני נשק בטווח פנים אל פנים:

הצלפה כואבת (עוצמה 2, השהיה 3)[1], מכת מטאטא (השהיה 3), שיסוף פראי

יריות מיוחדות:

חץ דם (עוצמה 2, השהיה 6) ברד חיצים (השהיה 5), יריית-נגד (השהיה 4)

לחשים

עוצמה שניה: עברה וזעם (השהיה 5)

הסקראסק יוצר שלוש אלומות של עוצמה טהורה של כוחות הביצה, ומגלגל כל אחת מהם בבונוס 3+ כנגד יריב אחר בטווח של עד 25 מטרים. כל מטרה שנפגעה סופגת 6ק6+4 (אין גלגול לחצי נזק)

בנוסף, אם הלחש פגע בגלגול 16 טבעי ומעלה ב-1ק20, הוא גורם להשפעה מזיקה נוספת:

על המטרה צומחות פטריות ארסיות שגורמות לה 1ק2+4 נקודות נזק כל סיבוב, ומקנות לה עונשין 2- לגלגולים וסיכוי של 25% לכל לחש או יכולת שלה להשתבש למשך 2 סיבובים.

עוצמה ראשונה: עור עץ; ענף כובל, לבלוב (כמו אצל זאגליט)

הקרפד שירק (השהיה 5): הסקראסק מזמן כוח טבע שלובש צורה של דו חי קטן ומהיר בעל יריקת רעל, שתוקף מהירה מטרה אחת במרחק של עד 10 מטרים מהסקראסק; אפשר להטיל את הלחש באופן מיידי, בלא להפריע לסקראסק לתקוף או להטיל לחשים אחרים באותו סיבוב.

הדו-חי התוקף איננו פגיע, והוא יתקוף כמו התקפת קליע של הסקראסק בבונוס 5+; הוא יסב 100% מהנזק הרגיל של הסקראסק + רעל של 1ק1+6 לסיבוב למשך 3 סיבובים, לפגיעה בגלגול 16 טבעי ומעלה ב-1ק20 יש סיכוי של 25% לנגע את הקורבן במחלה שתמנע התחדשות ותאפס קוצץ נזק אם יש; תוריד את האפקטיביות של לחשי מרפא ב-50%, ותקנה למטרה פגיעות של 10%+, הכל למשך שני סיבובים.

הקורבן יכול להציל ב-3ק10 נגד כושר כדי למנוע את ההדבקות במחלה (וגלגול דומה נגד הרעל); או כנגד 3ק12 אם הקרפד פגע ב-19-20 טבעי.

בסיבוב הבא, הקרפד יכול להתקיף שוב את אותה מטרה, אבל הפעם בבונוס 3+ בלבד לפגיעה ולנזק רגיל, ואז הוא נעלם.

יכולות מיוחדות:

היצור יפעיל את היכולת הזו, אם אפשר, עוד לפני תחילת הקרב.

יריקת רעל (השהיה 4) על יריב בטווח של עד 10 מטרים, בבונוס 4+ לפגיעה; מסבה 1ק1+4 נזק לדרגה ויכולה לגרום לעיוורון זמני (אפשר להציל ב-3ק10 או 3ק12 (אם היריקה פגיעה ב-16 טבעי ומעלה) לחצי נזק ולמניעת העיוורון). דמות תחת עיוורון זמני תסבול מעונשין 4- לכל הגלגולים.

זינוק פראי לאחור (השהיה 3) - קפיצה פתאומית למרחק של עד 15 מטרים, מקנה עונשין 2- מצטבר להתקפות הזדמנות; כאשר לאחריה הסקראסק מסוגל לרוץ במהירות כפולה ל-2 סיבובים.

סקראסק בוגרת

דרגה ומקצועות מקבילים: לוחמת/קוסמת הרמטית (עם התמחות באסכולות כוכב השביט והמפל) בדרגה 9.

נתוני בסיס: נקודות פגיעה 144, דירוג פגיעה בסיסי: 10 (פנים אל פנים) 9 (יריה); ביחד עם נשק קסום בדרגה 2+, הדירוג יעלה ל-12 (פנים אל פנים)

דירוג שריון (כולל שריון לוחות 1+ ו-1+ נוספים מחפץ קסום אחר): 12

דירוגי הצלה: פיזי 16, זריזות 16, מנטלי 19.

הגנות: הדיפה פסיבית בדירוג 10 (פנים אל פנים), 3 הדיפות עם נשק דו-ידני קסום בדירוג 12. עמידות (50% נזק ו-4+ להצלה) נגד רעל, גאז וחומצה; התחדשות 2 או 6 נקודות פגיעה לסיבוב, כח חיים 6+

אפשר להוסיף הגנות נוספות מחפצים קסומים, למשל: קוצץ נזק 3- והגנה קריטית מדירוג 2, חפץ שמקנה 4+ לגלגולי אתלטיקה וחמיקה ממלכודות, ועוד.

התקפה בסיסית בטווח פנים אל פנים: חרב דו-ידנית 2+ עם נזק אש נוסף של 3-10. נזק בסיסי (כולל יכולת לוחם שמשפרת נזק בסיסי) 2ק8 + 1ק10 + 14

תמרוני נשק בטווח פנים אל פנים:

מזרקת דם (השהיה 3): מכה אכזרית ומהירה ב-3+ ליוזמה עם הנשק הראשי, שגורמת 150% נזק; אם היריב סובל מהשפעה של דימום אחד או יותר, המכה תגרום לכל הנזק הצפוי של הדימום להשפיע בבת אחת; ולאחר מכן השפעות הדימום יסתיימו.כך למשל, אם היריב שהוכה סבל מהשפעה של דימום של 1ק2+6 נזק לסיבוב למשך 3 סיבובים, הוא יספוג בבת אחת 3ק6+6 נקודות נזק, והשפעת הדימום תסתיים מיד לאחר מכן.

המגל של דארת'אריה (השהיה 4): הלוחם מנחית שיסוף מעגלי שמסוגל להתקיף עד 4 יריבים שניצבים בטווח פנים אל פנים. לא ניתן בשום-אופן להתקיף יריב אחד ביותר מהתקפה אחת.

כל אחת מההתקפות האלו זוכה ב-1+ לפגיעה ומסבה 133% מהנזק הרגיל; כל יריב שנפגע חייב לגלגל 3ק10 נגד כושר (או 3ק12 אם המכה פגעה בגלגול 16 טבעי ומעלה), או לסבול מדימום של 1ק2+6 (3-8) לסיבוב למשך 2 סיבובים (פגיעה רגילה) או 1ק2+8 (3-10) לסיבוב למשך 3 סיבובים (פגיעה ב-16 ומעלה).

טנטרום של דם: יכולת שניתנת להפעלה לאחר פגיעה של שיסוף מדמם או הצלפת כאב שהצליחה לגרום לדימום; הלוחם נכנס להתקף של פראות אכזרית למשך 2 סיבובים, כאשר הוא משסף את אותו קורבן בפראות שוב ושוב.

בזמן שהטנטרום בפעולה, הלוחם מקבל 2+ לגלגולי הפגיעה כנגד אותו קורבן, ו-10%+ מצטבר לנזק של המכה הבאה (מצטבר עם הפגיעות של הצלפת כאב); פגיעה של 16 טבעי ומעלה מאריכה את האפקט בעוד סיבוב (מקסימום 4 סיבובים).

בנוסף לכל זאת, הכאב והאימה של הקורבן מתדלקים את הפראות ורוח הקרב של הלוחם, כך שכל נזק שהקורבן סופג מהדימום של ההתקפה שהחלה את הטנטרום, מרפא את הלוחם עצמו באותו סכום.

הצלפה כואבת (השהיה 5): שיסוף אכזרי ומהיר עם הלהב, שזוכה ל-2+ לפגיעה ויוזמה ו-150% לנזק. אם הוא פגע, היריב נאלץ לגלגל 3ק10 נגד כושר או לדמם ל-2-7 נקודות נזק בסיבוב למשך 2 סיבובים; כמו כן, הוא גורם באופן אוטומטי ליריב חולשה של 1- לגלגולי פגיעה והדיפה למשך אותו פרק זמן.

פגיעה של 16 טבעי ומעלה ב-1ק20 תאלץ את היריב לגלגל נגד 3ק12, וכמו כן הדימום יהיה חריף יותר (2-9 נזק לסיבוב ל-3 סיבובים), ויהיה מלווה בחולשה של 1- לגלגולי פגיעה והדיפה למשך אותו פרק זמן, ויקנה ליריב גם פגיעות של 10% לכל התקפה נוספת של הלוחם במשך אותו פרק זמן.

חומת חרבות זוטרה: כמו במכת מטאטא הדמות מתקיפה במהירות עד 3 יריבים שניצבים מולה, באמצעות שיסוף חצי-מעגלי שמזכיר 'תנועת מטאטא'; הדמות מסוגלת להתקיף כל אחד מהיריבים האלו בבונוס 1+ לפגיעה ו-125% מהנזק הרגיל.

אם הדמות מחזיקה נשק דו-ידני, ועומד מולה יריב בגודל של עוג ומעלה, היא מסוגלת להשקיע בו עד שתיים משלוש ההתקפות של התמרון.

על כל יריב שחומת החרבות פגעה בו, הלוחם מקבל 1+ מצטבר לגלגולי ההדיפה ל-2 סיבובי ההתקפה הבאים של היריבים.

בנוסף לאלו אפשר להוסיף גם מכות פשוטות יותר כמו שיסוף פראי כפול (Cleave), מחץ ושיסוף מדמם "פשוט".

לחשים

עוצמה שלישית (מפל): מפל של בוץ או ענן מאבן;

עוצמה שלישית (כוכב שביט): כדור אש או מילת עוצמה קטנית: העברת יריבים

עוצמה שניה (מפל): אוכל אבן, רעידת אדמה, ענן בוער (אפשר להוסיף גם לחשים שפועלים מחוץ לקרב, כמו פריצה/נעילה, מנעול מתפוצץ ועוד)

עוצמה שניה (כוכב שביט): אלומת חורבן, שוט אש, חיצי אש תועים

יכולות מיוחדות:

נשיפת אש (השהיה 5) - קונוס באורך 10 מטרים ורוחב 5 מטרים בקצה (באורח מקוצר, יכול לפגוע ב 3-6 יריבים, לפי המצב); הנשיפה מסבה 1ק1+8 נזק לכל דרגה של היצור (אפשר לגלגל הצלה נגד 3ק12 לחצי נזק). לדמות שנפגעה יש 50% (אם נכשלה בהצלה לחצי נזק) או 25% (אם הצליחה) לבעור ל-2ק2+8 נזק אש לסיבוב למשך 2 סיבובים (אם נכשלה) או סיבוב אחד (אם הצליחה); ולהיות בעונשין 2- כללי לכל הגלגולים (בגלל כאבי תופת) באותו זמן.

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

[1] החליפה את הגרסה הבסיסית יותר של שיסוף מדמם מעוצמה 1.