שאר-מאגול (רימ'פורת)

הקדמה

צאצא נחות של ענקי הכפור האגדיים, שהתאים את עצמו לחיים במעבה היער, התגלמות של רוח טבע מושחתת ומבולבלת, או "סתם" אנושואיד עצום מימדים, אלים וכהה-מוח, שהכפרים המצחינים שלו מהווים אתגר קטלני להרפתקנים שהרחיקו אל תוך ארצות הפרא המיוערות של וארת'ארון או רויל-דאראת?

שאר-מגול הם שוכני יערות עבותים שניתן להתקל בו בחלקים הפראיים יותר של יער וארת'ארון, ג'אסירמר, אסטראת'ה ואיזורים אחרים, בעיקר בדרום ומזרח חצי האי טיל'מארן. מופיע באגדות וארת'אריות בתור סטריאוטיפ ליצור גדול, איטי ואכזר, בעל פנים גסות, שבני-מינו חיים במבנים עגולים עצומים שעשוים מבוץ גס, ומגדלים ירקות ענקיים ורקבוביים בתוך בוץ עמוק ושורץ חרקים.

הגם שהיצורים אינם אוכלים אדם (ולפי רוב הסיפורים, לא אוכלים בשר של יצורים חיים בכלל), מסופר שהם נהנים מאד למחוץ בני-אדם עם אלות עץ כבדות או עם הסלעים המוזרים שהם מסוגלים להטיל למרחק עצום, אגב השמעת צחוק מטומטם ועבה – כאשר לאחר מכן, הקורבנות נגררים להתמזג עם הדשן של ירקות הענק הדביקים ליד הבתים המוזרים; סיפורים אחרים מתארים את היצורים לשים ואז מגלגלים כדורים עצומים של בוץ, רקבובית אבן כתושה ופטריות על-פני מרחקים ארוכים, אולי למלאכת בניית הבתים שלהם ואולי לצרכים אחרים.

אגדות פאריליות, לעומת זאת, מקשרים בין היצורים לבין רוחות-יער עתיקות; משרתים עתיקים של האבא הגדול שמלחמות עתיקות ניתקו מחסדו של האבא, שינו אותם והותירו אותם מבולבלים וכועסים.

תיאור חיצוני

שאר-מאגול הוא אנושואיד הולך על-שתיים בגובה ממוצע של 3.5-4 מטרים; כשהם שהוא גבוה בהרבה מעוג, כך מבנה הגוף שלו צר ורזה יותר; הכתפיים רחבות, הידיים ארוכות יחסית (בהשוואה לפרופרציה של אדם או עוג), והוא נוטה ללכת באיטיות כשהוא נוטה כפוף במידת מה קדימה, עם הזרועות מטלטלות בגסות מצדדיו.

העור הוא חום, בגוון שיכול לנוע מחום-בהיר ועד לחום כהה, לעיתים עם נטיה לאפור או מעט ירקרק (יש אומרים, באורח שמקביל לגוונים שונים של אדמה); העור גס ונוטה להיות מיובל, אבל לא קשה או משוריין בהרבה יותר מזה של אדם או עוג; העיניים ירוקות או ירוקות-כהות, בעלות מבע כבוי משהו, שמקנה ליצור לעיתים הבעה מעט מזוגגת (הגם שהוא בהחלט לא אל-מת או קרוב לזה); תווי הפנים גסים, עם פה רחב יחסית (ועדיין, דומה לפה אנושי ולא ללוע של מפלצת), אף גדול ושטוח, וכמעט תמיד עם שיער ראש וזקן סבוכים ושופעים, בתוספת פאות לחיים. העיניים ירוקות כמעט תמיד; הזקן ושיער הראש לא פעם גם הם בגוונים שונים של ירוק, מירוק בהיר מאד על סף הצהבהב ועד ירוק עמוק או חום-ירוק; אם כי ישנם פרטים עם שיער וזקן אדומים או ירוקים-אדומים (כאשר לפי חלק מהשמועות, גם הגוונים של השיער והזקן מקבילים לא פעם לגוונים של עלים או קוצים – כאשר לא בכדי, ביער וארת'ארון אפשר להתקל לעיתים קרובות יותר בפרטים עם שיער נוטה לצהוב). הקול מעובה ונמוך, מדבר לא פעם באיטיות, באורח שקשה להבדיל בין המילים הפשוטות שהוא הוגה לבין נהמות או צחוק מתגלגל, נמוך שנשמע "מטומטם" למדי לאוזן אנושית.

לפי חלק מהאגדות, בזקנים של היצורים (או חלקם) צומחות תפיחות בשרניות ועסיסיות בגודל שנע מגודל חרוז ועד גודל אגרוף, שהם מסוגלים לנתק מהשיער וללעוס אותם, באורח שלפי האגדה מסייע להם להחזיק מעמד בקרבות קשים; אולם לא ברור עד כמה האגדה הזו נכונה ואם כן, האם מדובר אכן בחלקים שהיצורים עצמם מצמיחים(או אולי דווקא פירות של צמחים טפיליים שגדליןעל הזקן), או בפירות שגדלים מקיסוס שהם כורכים סביב הכתפיים באורח שהוא משתרג אל תוך הזקן הסבוך גם ככה שלהם.

רבים מהיצורים הללו מתהלכים כשהם כמעט ערומים, מלבד איזור חלציים או לכל היותר איזור חלציים עם שתי רצועות מוצלבות על החזה והגב, עשויים מאריגי צמחים גסים; לעיתים, הם מוסיפים על כך צבעים מוזרים עשויים ממיצי צמחים ורקבובית, או שרשראות בהם מעורבבים בלוטים, קוצים צבועים, גלעינים של צמחים ענקיים, ולעיתים גם שרידי קרניים, ולעיתים נדירות אפילו חלקי שריון או אבני חן שנלקחו מקורבנות קודמים (אבל בניגוד למה שרבים חושבים – לא גולגלות אדם או חלקי עצם מלבד קרניים).

פרט שעוטה עליו שריון הוא נדיר מאד; ובדרך-כלל מרמז על פרט עם כוחות ואופי לא שגרתיים, או אפילו על אחד השאמאנים האגדיים והתבוניים בהרבה של הגזע הזה - יצורים אגדתיים שעצם קיומם מוטל בספק.

מקור השם

הפירוש המילולי של "שאר-מאגול" בשפת הפארליל פירושו "שבט היער המגודל" (או "המגושם"), בתוספת הטיה שמציינת "שבט" או "עם" באורח שלילי (גול), והדבר קשור כנראה לאגדה הפארילית, שהיצורים הם במקור רוחות יער, בעבר הרחוק ישויות פשוטות, שלוות ושוחרות שלום שעדרו את האדמה בגנו המבורך של פאר-אגול, או נדדו ביערות הענק של העידנים הקדומים ושירתו את רוחות היער הגדולות והחזקות יותר – אולם מלחמות עתיקות, כולל כנראה המלחמה כנגד נאאזלורג, פגעו ביצורים האלו והכעיסו אותם, עד שהם השתנו וניתקו מחסדו ומהיכולת לשמוע את קולו של האבא שמצווה דרך העצים וכל יתר הבריאה שנותרה נאמנה 'לסדר הגדול של הדברים'; ולכן, הללו הפכו למבולבלים וכועסים, בעודם מנסים לשמר רסיסים של הדרכים הישנות שהם עדיין זוכרים בתודעה המעומעמת שלהם.

האנ'מירים, מצידם, מכנים את היצורים רימ'פורת' (Rym’purth), או בסלנג של אנ'מירין נמוכה רימפו (Rym’pu), מונח שלקוח משילוב בין Purth– מושג שמתאר קוף או יצור חייתי אחר שהולך זקוף למחצה על שתי רגליים אחוריות, לבין Rym– שהוא אחת המילים האנ'מיריות לגוון צבע חום.

משכן וחברה

מי שיזדמן לחלקים סבוכים וקשים לגישה של יער וארת'ארון או איזורים פראיים ומיוערים אחרים, עשוי להתקל שם ב'כפר' קטן שיראה בדרך-כלל כמו עיגול של 'בתים' שנראים כמו כדורים עצומים עשויים בוס גס, שיובש ביחד עם שרידי צמחים, חלקי אבנים וחומרים נוספים, בדרך-כלל בלא חלונות ולעיתים עם 'דלת' של שרשראות בלוטים, גלעינים וחלקי צמחים אחרים שמשתלשלים מלמעלה.

במרכז בין ה'בתי הכדור' ניתן יהיה למצוא לא פעם מעגל אבנים למדורה גדולה, אם או בלי שיפודים או מוטות צליה עשויים מסוג של חרסית עמידה לאש, ולפעמים גם קדירה עצומה שנוזל ירוק-עמוק (ביער וארת'ארון, בדרך-כלל צהבהב יותר עם חלקי קוצים מורתחים בתוכו) מבעבע בתוכה ומפיץ אדים גסים ומשכרים בניחוח חמוץ-חריף. מהצד החיצוני של מעגל הכדורים, אפשר יהיה בדרך-כלל לראות חלקות לא מסודרות של דלועים וירקות במימדים עצומים, רובם שקועים למחצה בתוך בוץ מזוהם שמעלה ריחות רקבון קשים, עם חורים וזיהומים, ובדרך-כלל, בעיקר בקיץ, מאות על מאות חרקים שרוחשים עליהם או סביבם. מפעם לפעם, אפשר יהיה לגלות נצנוץ של פטריה מוזרה, בוהקת בבוהק בהיר, חבויה למחצה בתוך הטינופת. כלי עבודה בסיסיים מאד, רובם לא חורגים בהרבה ממקלות מגולפים, דקרים פשוטים מעץ או או ספק מעדרים וספק כפות גסות, זרוקים בדרך-כלל בערבוביה בתוך ולצד 'השדות', בפתחי ובתוך 'הבתים' – לצד או על משטחי שינה עשויים איזוב רך (יחסית) ועלים, לא פעם רוחשי חרקים. מסביב לבתים ובבוץ יסתובב או ירחרחו לא פעם גם יצורים קטנים יותר, שנראים כמו 'כדורים שעירים' ירקרקים-צהובים וקוצניים עם רגליים קצרות מאד ולוע נוטף ריר, ספק מדדים וספק מתגלגלים בתוך הסחי ומרחרחים בשאריות של השאר-מאגול עצמם.

מחזה נפוץ מאד הוא למצוא במרכז כל 'כפר', או בגבעה מוגבהת לצידו עץ מוזר, עם מעט מאד עלים אבל עודו חי, מגולף מכל צדדיו בגילופים גסים, לא פעם עם גזע מעוגל שנראה כאילו יש לו 'קימורים', ועל חלקו העליון אדמה שמיני צמחים ופרחים גדלים בה, שמתוכה מבצבצות קרניים גדולות – לעיתים של ואק-סוראק או יצור דומה אחר. מיני מקלות מגולפים וצבועים בגסות נעוצים לא פעם בתוך הבוץ של 'השדות', צופים על הדלועים והירקות הענקיים האחרים מלמעלה; כאשר על ענפי העץ המוזר, וגם על ענפים של עצים רגילים מסביב למחנה או לכפר, תלויות שרשראות של בלוטים מיובשים, לעיתים חרוטים בחריטות פשוטות, שמשמיעים רשרושים בלתי פוסקים כאשר רוח נושבת.

כפר מסוג זה, יכול להכיל בין קומץ עד לשני-תריסרים (ולעיתים אפילו יותר) של שאר-מאגול; מאחר וליצורים צורה שנראית לבני אדם זכרית מאד, לא ברור האם יש ליצורים נקבות וכיצד בדיוק הם מתרבים. לפי חלק מהסיפורים, הנקבות דומות בצורה לזכרים (כולל הזקנים והקול הנמוך והרועם), עד שבני-אדם ויצורים אחרים כמעט לא מסוגלים להבחין ביניהם; לפי גרסה אחרת, ה"נקבה" של הכפר היא למעשה העץ המצובע ו'בעל הקימורים', שהיצורים מפרים בדרך כזו או אחרת, וגורמים לה ליצור 'תפיחות' או 'עפצים' שמהם בוקעים לאחר כמה חודשים יצורים צעירים, שנראים כמו 'כדורי אצות' צווחניים שדורשים הזנה ותופחים בהדרגה, עד שבוקעים מהם שאר-מאגול צעירים שדומים למדי לפרטים הבוגרים – כך שלפי גישה זו, 'חיות המחמד' דמויות הכדורים הירוקים השעירים שאפשר למצוא פה ושם בכפרים של היצורים הללו, הם למעשה לא חיות מחמד אלא 'הילדים' של הכפר – הגם שנראה שבעיני השאר-מאגול ההבדל הוא יחסי למדי.

לפי הסיפורים, השאר-מאגול לא רק מבלים את זמנם בישיבה ליד המדורה ושתיית הנוזל הסמיך והמצחין שלהם (שנראה שהוא אלכוהולי מאד, ברמה שיכולה להיות קטלנית עבור בני אדם; ולעיתים, בעיקר כאשר היצורים משתמשים בפטריות מוזרות או בקוצים של עצי חנית מסויימים, יכול לגרום להזיות אלימות ומפחידות שיכולות להמשך ימים ולגרום לאדם שהסתכן בהם לצאת מדעתו),

נראה, שהיצורים 'עובדים' לא במעט ב'שדות' שלהם – הגם שחלק גדול מהפעולות שלהם נראות כאוטיות, לא נחוצות או אפילו סותרות זו את זו (למשל, כאשר נראה שהם מתכוונים לטפל בצמח, חופרים ועודרים סביבו, אבל אז לפתע מנפצים אותו עם כלי כבד, אגב שהם נוהמים בקול רם); לעיתים, הם מרחיקים למבועי בוץ חמים או למבועים אחרי בלב אדמת הביצה, או לצלעות הרים אחרי גשמים עזים, בונים כדורי בוץ ענקיים לתוכם הם בוזקים חומרים אחרים שמשפיעים על המרקם והגוון, ומגלגלים אותם בחזרה אל הכפר (יש גם גרסאות לפיהם נראו פרטים סוחבים על הגב כדורים יותר גדולים מהם עצמם).

נראה שהיצורים מסוגלים גם למלאכות פשוטות מאד, כמו לישת בוץ ויצירת כלים פשוטים וקליעת חבלים או פיסות צמחים, לא פעם תוך שימוש ברוק החום-הבהיר, הדביק והסמיך שלהם במלאכות השונות– כך שחלק מהמלאכות נעשות באמצעות הידיים והפה בו-זמנית, כאילו היצורים לועסים או לפחות מלקקים ארוכות חלק מהחומרים או העצמים שהם עובדים עליהם.

תרבות, חברה ויחסים עם יצורים אחרים

שאר-מאגול מתקשרים זה עם זה בנהמות שמכילות מילים פשוטות, אבל יש השערה שמעבר לזה הם פועלים במידה רבה לפי אינסטינקטים או חיבור לרוחות ואנרגיות מאגיות או טבעיות, שמאפשרות להן לא רק לזהות ולשתף פעולה זה עם זה, אלא גם משפיעות על מידת הפעילות ו'מצבי הרוח' של היצורים.

כך או אחרת, השאר-מאגול הם יצורים טריטוריאליים מאד; נראה שהם רואים בבני-אדם וביצורים דומים סוג של מזיקים שצריך לברא מהשדות ולהרחיק מהצמחים שלהם, עדיף על-ידי מעיכה כדבעי שתהפוך אותם למשהו מועיל – דשן שיתמוסס באדמה הבוצית ויגרום לירקות הענקיים שלהם לצמוח דשנים ועסיסיים יותר; נראה שבתודעה הפשוטה והעמומה שלהם, השדות שלהם, או הצמחים שהם מופקדים עליהם, מותקפים שוב ושוב בידי יצורים שמפרים את הסדר הטבעי בעצם הנוכחות והריח (לא רק במובן הפיזי) שעולה מהם, מה שמאלץ אותם לעבוד קשה בכדי להשיב את הסדר ב"גן" על כנו.

נראה שליצורים עצמם יש סוג של שמות, בדרך כלל בעלי הברה אחת (כמו: שא, רו, דו, פי); נראה שברוב רובם של הכפרים שלהם, אין חלוקה ממשית למעמדות – כאשר החריג היחיד, זה יצור נדיר יחסית שמחזיק בכוחות קסם מפותחים יותר (מעין 'שאמאן'), וזה בדרך-כלל לא ישהה בכפר אחד, אלא ינדוד ביערות בין כפרים שונים, כשהוא מלווה בלהקה של 'כדורים שעירים' חיים ולעיתים גם בחיה מלווה בעלת עוצמה; לא ברור כמה שנים היצורים מסוגלים לחיות, אבל נראה שכאשר יומם מגיע, הם פשוט חשים עייפות גדולה, נשכבים בתוך הבוץ שבין הצמחים שלהם, ומניחים לעצמם להתמוסס ולחזור אל האדמה – אגב שהם מדשנים את הצמחים שלהם (ומעלים צחנה עזה של פגר נרקב, אגב כך); צחנה, ככלל, אינה מפריעה ליצורים כל עוד היא באה ממקורות טבעיים שמוכרים להם; וגם צמחים טפיליים וחרקים שזוחלים עליהם (שלא לדבר על המזון שלהם) אינם עניין גדול – לכל היותר, היצור יטבול את עצמו בבוץ, אם כמות הטפילים ששורצת עליו עברה את 'גבול הטעם הטוב'.

הגם לעבור השאר-מאגול, אין ערך לחיים של יצורים אחרים (מלבד אולי שאמאן שאילף לעצמו חיה גדולה כבת-לוויה) מלבד של הכדורים השעירים הצווחים שמסתובבים בשולי הכפר שלהם; והם תמיד נכונים לחבוט בבני-אדם ודומיהם עד מוות, אגב שהם משועשעים מאד מהעניין ומפליטים צחוקים רמים ועבים אגב מעשה, הרי מידת הזעם והנכונות להכנס לקרב קשה כדי להמית 'מטרדים קטנים' כאלו, משתנה מיצור ליצור ומזמן לזמן (אולי אפילו קשורה לאנרגיות קסומות ולדברים אחרים שהיצורים חשים באינסטינקטים שלהם, באורח שיראה לבני-אדם שרירותי מאד) – אבל ככל שההתקלות קרובה יותר לכפר, ובעיקר לעץ המוזר שעומד במרכז או בפאתי הכפר, כך היצורים ילחמו בנחישות ובפראות גדולים יותר; בעוד שבהתקלות במקום רחוק יותר (למשל, כאשר שאר-מאגול נתקל בבני-אדם כשהוא מגלגל כדור בוץ גדול במרחק מהכפר שלו), יתכן שהיצור יסתפק בידוי גושי סלע בוצי (ראה בהמשך) ממרחק, וילחם ברצינות רק אם בני האדם ינסו להתקרב לטווח פנים אל פנים.

מסופר, שקיימות דרכים לתקשר עם היצורים באמצעות קסם מתאים – ושבעבר הרחוק היו זאגליטים ואולי גם כוהנות וארת'אריות של רוח הדבורה, שידעו כיצד לעשות זאת, באורח שהכניס את כוח הרצון שלהם ואת המילים המכושפות שלהם 'אל תוך' התודעה העמומה של שאר-מאגול, באורח שגרם ליצור הענקי 'לגלות' שניצב מולו יצור תבוני בעל שם, שאנרגיית החיים שלו קשורה בכוחות הטבעיים (קרי, יש בה יותר מאשר פוטנציאל לדשן עבור הירקות של הכפר) – אלא שנראה שהאומנות הזו אבדה מזמן, לפחות אצל הזאגליטים וככל הנראה גם אצל רוב הכוהנות של רוח הדבורה. מסופר גם, שמוסיקה מכושפת יכולה להשפיע גם היא על היצורים – אולם ההשפעות שלה בלתי צפויות בהרבה; וכשם שהיא יכולה לאפשר להרגיע את היצורים או להדבר איתם, היא גם יכולה להכניס אותם לטירוף של זעם.

ישנן גם שמועות על ענפים מגולפים שבהם שאמאנים של הקוטזוקי השתמשו כדי להשתלט על שאר-מאגול או לפחות להטיל עליהם אימה; ועל חפצים אחרים מעץ מגולף שקשורים או משפיעים על היצורים - כולל אגדה על קשת וארת'ארית עתיקה שגולפה מעץ פולחן מקודש של השאר-מאגול ונטבלה בדמו של אחד העתיקים והחזקים במטילי הלחשים שלהם, שיכלה להפעיל כמה מהכוחות של אותם אנושואידים, או אולי דווקא לירות חיצים קטלניים במיוחד נגדם, שעצם המראה שלהם בשדה הקרב הטילה על השאר-מאגול אימה.

ערך למערכה

שאר-מאגול הם אחת הסכנות הקטלניות יותר שאורבות להרפתקנים עמוק במעבה היער, בעיקר אם הם חמדנים וינסו לחטט בכפר של היצורים או בסביבותיו בכדי לקטוף פטריות יקרות-ערך או להתחקות אחרי הפנינים האגדיות שמכונות 'דמעותיה של נאלרישה'; כאשר לעיתים נדירות יותר, קבוצה גדולה של יצורים שהתרחקה או אפילו עזבה את הכפר שלה, יכולה להוות סכנה קטלנית לישובים אנושיים שקרובים ליער.

השאר-מאגול אינם אוספים כסף או מעריכים חפצים מכושפים, מלבד אולי כאלו שקשורים בקשר הדוק מאד לדברים טבעיים שמוכרים להם; לכן, בדרך-כלל אי אפשר לסחור איתם (גם מי שיכול איכשהו להדבר איתם ולשכנע אותם שהוא לא 'דשן' שיש למעוך לתוך הקרקע). מסיבה זו, גם אם הזדמן להם להרוג אדם שנשא חפצים קסומים, אפשר יהיה למצוא אותם – או את מה שנשאר מהם –קבור בזוהמה הבוצית של בין ירקות הענק המצחינים שלהם.

מנגד, ישנה שמועה שכמה מגלעיני הצמחים של השאז-מאגול (במקרה הטוב), או בתוך הקליפה הרכה של העץ המקודש שלהם, נוצרים בהדרגה גבישים זוהרים בעלי-ערך, שדומים מאד בתכונות שלהם לאבני בורניט או פרופ (עוצמה ראשונה), אגליט טחוב (עוצמה שניה) או אפילו אגליט זהוב (עוצמה שלישית); כמו כן, מסופר שחלק מהפטריות הנוצצות שגדלות מפעם לפעם בצל הבתים ובין הירקות שלהם מכילות כוחות חזקים לשימוש בשיקויים (מנת צמח מעוצמה 3 לפחות, ולעיתים מעוצמה 4); ושמחלקן אפשר לרקוח שיקויים נדירים ורבי-עוצמה שקשורים לחלומות וחזיונות; כמו כן, מספרים שחלק מהחזזיות הטפיליות שגדלות בזקן של היצורים ומתערבבות בריר שלהם, שקולות בכוח ל"תמצית חיה" (living essence), שהיא רכיב ומבוקש מאד במתכונים עוצמתיים של עבודת עור, כתיבה רונית ואלכימיה. ענפים מגולפים מהעץ המקודש של היצורים, נחשבים כחפצים בעלי כוח מאגי חזק גלום בהם - מה שיכול להיות חומר גלם נדיר ויקר עבור קשתות, חיצים ומטות של מטילי לחשים - בעיקר אבל לא רק זאגליטים.

ליל הפרחים הבוכים ו'דמעתה של נאלרישה': אחת האגדות המוזרות יותר על השאר-מאגול, טוענת שלעיתים נדירות ולא צפויות, בדרך-כלל באביב או בקיץ, חלקות הבוץ ואפילו הבתים העגולים והמכוערים של היצורים, מתכסים כהרף-עין בפרחים גדולים, בגוון שנע בין לבן וצהוב בהירים ועד אדום-דם.

היצורים עצמם הופכים בחלקם למנומנמים, וחלקם הולכים מתוך מעין שינה, כשהם חובטים באויבים בלתי נראים, או ישובים ליד ובתוך הבקתות שלהם ואחוזים בספק חלום בהקיץ מוזר, לעיתים אגב נהמות וצעקות גסות. כל המצב הזה אורך שעות ספורות - משום שהפרחים יגוועו ויתפוררו בסוף הלילה; ומסופר כי גם אם היצורים עצמם מתנהגים באורח מוזר ולא נראים כשירים להלחם בפולש או זר מרחרח, הסכנה באותו לילה גדולה במיוחד - משום שצללים חשוכים, אולי הדי הסיוטים המוזרים של היצורים עצמם, נעים באותן שעות קרוב מאד לעולם המוחשי, ומסוגלים ללכוד קורבנות בלא התראה. היה מי שסיפר, בין היתר, על צללים שחורים בדמות צרעות עשויות מחשיכה, ועוד.

הפיתוי הגדול להתגנב אל כפרים של השאר-מאגול באותו לילה מוזר, נעוץ בעיקר באגדה על פנינה מכושפת שבגרסה הוארת'ארית של הסיפור נקראת 'דמעתה של נאל'רישה'; מדובר באבן קסומה וחזקה לפי השמועה יותר מאגליט זהוב, דארניד או ליניט, שעשויה לבקוע מתוך אחד הפרחים הענקיים, אולם היא בלתי נראית לגמרי עבור רוב היצורים, מלבד אולי מי שישתה שיקוי חזיונות מהפטריות שגדלות בכפרי השאר-מאגול - מה שיאפשר לו לראות את הפנינה ולהיות מסוגל לאחוז בה ולגרור אותה אל תוך העולם המוחשי. אלא, שבמצב הזה, הפולש חשוף עוד יותר לפגיעתם הרעה של הצללים שמשוטטים בכפר, וגרוע יותר - ככל שילחם, יפגע ויפגע יותר, הדבר עשוי להשפיע על הצבע של הפרחים ועל מרקם הקסם של הפנינה - ולא לטובה.

אומרים שלאחר שהם מתעוררים מהחלומות שלהם עצמם, השאר-מאגול אוספים, כמעט באורח עיוור ומכוח אינסטינקט, את השרידים של עלי הפרחים שהתפוררו, ומעלים אותם באש מסביב לעץ המקודש שלהם; התוצאה, וה"גוון" של הלהבות מסביב לעץ, עשוי להשפיע מאד על היצורים ולגרום להם להתנהג באורח חריג: אומרים שבעוד גוונים מסויימים מבטיחים ליצורים ברכה ויבול דשן, ואולי גם רמז לארוע נדיר של הולדת יצור שיהפוך לשאמאן, גוונים אחרים יטילו עליהם אימה, עד כדי כך שהם יעזבו את הכפר וינדדו להקים כפר חדש במקום אחר.

קרב

שאר-מאגול הוא יריב מסוכן מאד, שמסוגל לפגוע ביריבים ממרחק עצום; להסב נזק כבד, כמו גם להשתמש בקשר בינו לבין האנרגיה המכושפת של היער כדי לרפא את עצמו או להקשות על היריבים שלו במגוון דרכים.

כל שאר-מאגול מסוגל לידות גושי אבן לטווח אפקטיבי של 50 מטרים בערך, כאשר היכולת של היצור לראות או לחוש היטב את סביבתו גם בחושך מוחלט, מסייעת לו לקלוע בדייקנות גם ביריבים במרחק גדול, כולל כאלו שטרם הבחינו ביצור ובסכנה שמרחפת מעל ראשיהם. קסם הטבע הפסיבי של היצור מאפשר לו 'לכשף' באורח אינטואיטיבי את הקליעים שלו, באורח שגורם להם לתפוח בעודם באוויר, ולהתיז אנרגיה טבעית דומה ללחש 'זעם' של זאגליט; יצור או יצורים שנפגעו מהקליעה של השאר-מאגול, סופגים נזק כבד, ולא פעם מועפים לאחור וסובלים מהשפעה של הלם; קליעה מדוייקת יכולה גם לכסות את היריב בבוץ וקורי צמחים, שמאטים אותו ומכבידים עליו, ולעיתים מרעילים אותו.

בטווח פנים אל פנים, היצור ישתמש בדרך-כלל באלת עץ או נשק דומה, שמסוגל להסב נזק כבד; והוא מסוגל לבצע הן תמרוני "מחץ" (נזק כבד במיוחד למטרה נבחרת אחת), והן לנופף את האלה שלו בתנופה מעגלית שתאפשר לה לגרום נזק חמור פחות למספר מטרות, לעיתים תוך המעדה או העפה שלהן לאחור.

בנוסף, היכולת של היצור לחוש את הסביבה שלו, הופכת אותו ל'אגוז קשה' עבור גנבים שנעים בצללים, וכמעט אי אפשר להפתיע אותו מאחור בדרך הזו.

כאשר היצור נפצע קשה, או מגן על העץ המקודש של הכפר שלו, הוא עשוי להאחז בטירוף קרב, שיגרום לו להתקיף (פנים אל פנים) מהר וחזק יותר.

לכל שאר-מאגול יש את היכולת להשתמש (בין אם על-ידי בליעת 'פרי' מהזקן שלו ובין אם בדרך אחרת) ביכולת ריפוי שמזכירה גרסה חזקה של לחש 'לבלוב' של זאגליט (כלומר, ריפוי מתון יחסית שפועל לאורך זמן, ומרפא שוב ושוב את היצור בסך נמוך למשך מספר סיבובים).

מספור שכמה מהיצורים היותר חזקים, מסוגלים להשתמש בכוחות נוספים – כגון זימון נחיל חרקים עוקצים, או זמורות קוצניות שיכולות ללפות יריבים ולהסב להן נזק כל סיבוב; השאמאנים הנדירים והתבוניים יותר מסוגלים להרבה יותר מכך – ונראה שהם מסוגלים לשלוט במגוון קסמים מתקדמים יותר, כמו גם ביכולת לכפוף לרצונם חיה ענקית, ולהשתמש בה להתקפות מיוחדות, באורך דומה לפארזורגים עם היכולת המיוחדת של שליטה בחיית פרא.

נתונים מפורטים

'כדור שעיר' (חיית מחמד/אוכל שאריות בכפרי השאר-מאגול)

דירוג קושי: נורמלי+ לדרגה 7.

נתוני בסיס: נק"פ 62, דירוג שריון 6, דירוג פגיעה:8, יוזמה 1+

דירוגי הצלה: כח 15, זריזות 15, חכ 7.

הגנות: התחדשות 3/סיבוב, הדיפה פסיבית בדירוג 6, עמיד לרעל, חומצה ומחץ.

התקפה בסיסית: נשיכה, נזק 2ק7+10 + רעל (ניצל 3ק10 או 3ק12 לפגיעה ב-16 ומעלה) שגורם 1ק2+6 נזק לסיבוב למשך 3 סיבובים.

התקפות מיוחדות:

התקפת זינוק (השהיה 3): התקפה על יצור במרחק של עד 10 מטרים ב-2+ לפגיעה, גורמת 133% נזק ומאלצת את הקורבן לגלגל 3ק10 (או 3ק12 לפגיעה ב-16 ומעלה) נגד כוח, או שהוא נופל לאחור, מאבד את התור הבא, ומאפשר ליצור התקפה חופשית נוספת ב-2+ לפגיעה בסוף אותו סיבוב.

צווחה (פעם בקרב): גורם 1ק2+8 נזק הלם לכל יריב במרחק עד ל-10 מטרים, וגורם לעונשין 2- לכל הגלגולים לאותו סיבוב ולסיבוב שבא אחריו; לאחר מכן, ההשפעה נכנסת להשהיה של 3 סיבובים, כך שלא תהיה השפעה להפעלה שלה גם אם יש יצורים נוספים מאותו סוג בקרב שטרם הפעילו את היכולת.

שאר-מאגול (רגיל)

דירוג קושי: קטלני לדרגה 7.

נתוני בסיס: נק"פ 180, דירוג שריון 8, דירוג פגיעה בסיסי 8 במכה, 10 לקליעים.

דירוגי הצלה: כוח 22, זריזות 11, חכ 11.

הגנות: הדיפה כפולה עם הנשק בדירוג הדיפה 11; הדיפה פסיבית בדירוג הדיפה 7; עמיד לכל היסודות מלבד אש, צל, התקפות קדושות או מוות; סופג נזק מינימלי מרעל, חומצה ומחץ. התחדשות 4/סיבוב.

הגנה מיוחדת: חסין כמעט לגמרי (85%) להתגנבות בצללים ויצורים בלתי נראים.

התקפות בסיסיות:

חבטת אלת עץ גדולה - 3ק15+10; אם פגע ב-14 ומעלה, הקורבן חייב לגלגל 3ק12 נגד כוח, או שהוא מועף 3-10 מטרים לאחור, מאבד את תורו הבא, וסובל מהשפעה של הלם חלקי (50% למהירות ו-2- לגלגולים) למשך 2 סיבובים.

השלכת גוש אדמה (מהול בקסם 'זעם'):

טווח: עד 50 מטרים; נזק 4ק12+8; אם גלגל 14 ומעלה, יכול להתקיף שתי מטרות באותו קליע.

אם פגע ב-16 ומעלה, הקורבן חייב לגלגל 3ק12 נגד כוח, או שהוא מתכסה בבוץ דביק ורעיל שגורם לו 1ק2+8 נזק כל סיבוב, ומפיל את הקורבן לאחור לאובדן סיבוב.

התקפות מיוחדות בטווח פנים אל פנים:

מכת מגל (השהיה 3): תוקף עד 4 מטרות ב-2+ לפגיעה ונזק רגיל, כולל סיכוי להעיף לאחור.

מכת מעדר (השהיה 3): התקפה ב-3+ לפגיעה נגד מטרה אחת ל-166% נזק; ההלם האפשרי גורם 4- לכל הגלגולים במקום ה-2- הרגיל; פגיעה ב-19 ומעלה מחייבת הצלה ב-3ק12 נגד כושר, או שהקורבן מאבד את ההכרה מיד ומתמוטט.

יכולות מיוחדות אחרות:

טירוף קרב: מתחיל אוטומטית כאשר היצור יורד ל-59 נק"פ ומטה (או תמיד, אם היצור מגן על העץ המקודש ליד או בתוך הכפר שלו); היצור מקבל 2+ לכל גלגולי הפגיעה, גורם 20% יותר נזק, ויכול, פעם בשני סיבובים, לשאוג בקול מהדהד באורח שגורם 2ק6+6 נקודות נזק הלם לכל יריב בטווח של עד 10 מטרים (לא ניתן להתקיף פעמיים באותו סיבוב עם היכולת הזו, גם אם כמה יצורים נקלעו למצב של טירוף קרב בו-זמנית.

במצב של טירוף קרב, היצור הופך חסין לפחד ומקבל 6+ להצלה נגד השפעות מנטליות אחרות.

לבלוב (הש' 4 מרגע שההשפעה נגמרת): היצור לועס תפיחה ("פרי") מהזקן של עצמו, מרפא את עצמו באורח מיידי ב-30-11 נק"פ, ואז מרפא עוד 20-11 נק"פ כל סיבוב במשך 3 סיבובים נוספים.

שאר-מאגול חזקים עם יכולות נדירות

יכולות מאגיות מתקדמות יותר, שקיימות רק אצל פרטים חזקים ותבוניים יותר מהאחרים.

כאשר נתקלים ביצור כזה, אפשר להוסיף לנתונים הרגילים:

כ-40-50 נקודות פגיעה נוספות,

2+ לדירוג השריון ו-1+ לגלגולי הפגיעה

כל זאת, באורח שייצג טוב יותר את העובדה שהוא נבון, חזק ומתוחכם יותר משאר-מאגול אחרים. חשוב לזכור, שלמרות תוספת העוצמה עדיין מדובר בפרט 'רגיל' (גם אם חזק יותר), ולא באחד השאמאנים האגדיים, שהם נדירים וחזקים בהרבה.

דוגמאות ליכולות נדירות (באות בנוסף ליכולות הרגילות של השאר-מאגול)

נחיל חרקים (יכולת נדירה - פעם בקרב): היצור מזמן נחיל חרקים, שגורם 1ק12+12 נזק כל סיבוב לכל היריבים (חצי מזה למי שעוטה שריון לוחות או קשקשים); כל ההתקפות הפיזיות סובלות מעונשין 2-, וכל לחש מחייב בדיקה של 3ק10 נגד כוח רצון, או שהמטיל מתבלבל בגלל העקיצות ומאבד את הלחש.

ההשפעה מחזיקה 3 סיבובים.

קנוקנת מצליפה (יכולת נדירה, השהיה 5)

היצור מזמן קנוקנת צמחית עצומה, שמצליפה ב-3-5 יריבים ל-30-11 נקודות נזק, ומאלצת כל יריב שנפגע לגלגל 3ק10 או 3ק12 (לפגיעה ב-14 ומעלה) או להיות מורעלים ולספוג 1ק2+8 נזק רעל כל סיבוב עד לסוף הקרב; הרעל יכול להצטבר מפגיעות מרובות.

כמו כן, כל יצור שנפגע מהקנוקנת סובל מפגיעות של 10% (או 20% לפגיעה ב-14 ומעלה) להתקפות של היצור למשך שארית הקרב; ההשפעה יכולה להצטבר עד 5 פעמים מפגיעות מרובות.

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.