|
אספנון הדקל (נוק
לאפאג') הקדמה קרוב משפחה מגודל ורגזני של ה"הצושקא"
מיער וארת'ארון, או מפלצות נושאות מחלה שהורבעו בין צללי עיר המקדש ראדארין?
הנוק-לאפאג' הוא מפלץ מכונף ומצחין; יצור קולני, חמדן ורגזן שנהנה לגנוב חפצים,
בעיקר כלים ויצירות של בעלי-מלאכה ואומנים, ולאחסן אותם בחללים גבוהים בעצים
גבוהים, בעיקר בדקלי ענק מעוותים ותפוחים שגדלים במישורי הבוץ החשוכים שבדרום
רויל-דאראת'; ויש אומרים שיש קשר ישיר בין היצורים האלו לעצים התפוחים והחולניים
– קרי, שהנוק-לאפאג' הם אלו שמסוגלים, בעונות מסויימות וכאשר הם נאספים במספר
גדול מספיק, לעוות עצים באורח חסר תקנה באמצעות העקיצות והריר הצורב שלהם.
תיאור חיצוני נוק-לאפאג' הוא יצור בשרני, עם גוף מגויד מצוייד
בעור נוקשה שמצמיח זיפים לחים וחטטים נוקשים, ומסתיים במעין עוקץ ארוך ומאיים; ליצור
שש רגליים דקות ושעירות, כאשר הזוג הקדמי ארוך ומפותח יותר; זוג כנפי עור כבדות,
וראש גדול ועגול, ספק-אנושי, עם קרחת בהירה (מלבד זיפים בודדים פה ושם) נגועה
בבהרות קטנות וגדולות, זוג עיניים עגולות, שחורות וכבויות למראה; חרטום קרני
שטוח עם חורי הרחה, שמסתיים ב'זקן' של קנוקנות בשרניות קצרות בגוון חום או
חום-בהיר, שמכסות את הלוע של היצור. גוון העור נע בין ורוד עכור לחום-בהיר; הזיפים
כהים יותר, בעלי חודים ירקרקים; והכנפיים הן בעלות גוון שנראה כגרסה כהה יותר של
עור הגוף; היצור מדיף ריח נוראי, שדומה לגרסה גרועה מאד של זיעה אנושית חמוצה
וכבדה. הגוף עצמו מגיע לגודל של חמור או פרד לכל היותר,
אבל כמו קרוב-משפחתו הקטן יותר מיער וארת'ארון, מוטת הכנפיים (שבמקרה של האספנון
יכולה להגיע עד 5 מטרים) מקנה לו חזות מגודלת ומאיימת בהרבה. ממרחק, אפשר לסבור שהיצור הוא הכלאה מוזרה שבה
'הולבש' ראש של אדם קירח ורגזן עם זקן חום בהיר, על גוף של שרץ זיפי ומכונף – מה
שמחזק את הסברה, שהיצור אינו טבעי, אלא סוג של הכלאה טמאה, אולי בין אחד
מקרובי-משפחתו של ה"צושקא" שחי פעם באיזור ראדארין וצפון דארנתר'ון,
לבין אנושואיד או אולי אפילו בני-אדם שאיבדו צלם אנוש. כך או אחרת, ולמרות השמועות שהיצורים הללו
יכולים להשלט בידי כוחות אפלים וחזקים יותר, הרי רוב הנוק-לאפאג' שאפשר להתקל
בהם, בוודאי בשולי האיזורים הראמג'ירים המיושבים יותר או במישורי הבוץ הרחוקים
יותר מהצל המאיים של ראדארין, נראים כמשרתים את עצמם בלבד – ובעיקר את התאווה
שלהם לשים את טלפיהם המזוהמים על מעשי-ידיהם של אחרים, ולגבב אותם בחוסר סדר
בחור מטונף במרומי עץ גדול, שם הם לא פעם נותרים להרקב (מה שמתקשר לאמונה
הראמג'ירית, שמשהו במוח הקטן והרגזני של הנוק-לאפאג' מקנא מאד בבעלי המלאכה, ובכל
מי שיכול ליצור דברים יפים ומקוריים, שונא אותם ומנסה לשווא 'לנכס' את מעשי
ידיהם, אגב שהוא מטנף אותם כדבעי ו'הופך אותם לשלו'). את הנוק לאפאז' אפשר לשמוע מרחוק, כאשר הוא
משמיע שריקות רמות ולחות, או מפטפט בקול גבוה מראשי העצים – יש אומרים, שבפטפוט שלו
אפשר לזהות חלקי מילים, בעיקר בראמג'ירין; או לפעמים מנפח את החזה הזיפי שלו
לגודל כמעט כפול מהרגיל ומשמיע שריקות רמות ("אוס! אוס! אוססס!!!"),
כאילו הוא מחזר – הגם שמעולם לא נראו נקבות מהמין הזה (או לחלופין, הם נראות
כמעט זהות לזכרים בעין אנושית). רוב הזמן חיים לבד, או בקומונה קטנה של מספר
פרטים; בשיא הקיץ, הם עפים עמוק יותר אל תוך מישורי
הבוץ ועורכים את הטקסים של התעופה שבהם הם עוקצים עצים, וגורמים להם ללבוש צורה
תפוחה. משכן וחברה: ברוב עונות השנה, אספנון הדקל – או למצער הפרטים
שמתקרבים לאיזורי החוף של רויל -דאראת' ולישובים הראמג'ירים ששוכנים שם, חי
בגפו, או לכל היותר ב'קומונה' קטנה של פרטים, שהתקינו חורי איסוף קרובים זה לזה
במרומי דקל ענק או עץ עצום אחר, שם הם רובצים בעת מנוחה על תערובת בין השלל
ופרטי האוצר שהצליחו ליטול, לבין צנפות ושרידי ארוחות, ולא פעם מתקוטטים ביניהם
ברוב-מהומה, אגב שהם מנפחים את החזה, טופחים בכנפיים ושורקים בקול גדול (האגדה
העממית של הראמ'ירים טוענת, שהיצורים מתרברבים זה מול זה לא רק בגנבות שלהם, אלא
בסיפורי בדים על 'כיבושים' – כולל של נשים אנושיות, שלא היו ולא נבראו – אולם
למעשיה העסיסית הזו אין הוכחה). דרומה יותר, במעמקי מישורי הבוץ שצופים על
הצללים של עיר המקדש ראדארין, אפשר למצוא להקות גדולות יותר (בעיקר בסוף הקיץ
ובסתיו), שמתגוררות על הענפים ובתוך החורים של 'דקלי תועבה' – דקלים ענקיים
(ולפעמים גם עצים אחרים), בעלי מראה תפוח ולא טבעי, שכל הענפים והעלווה החולנית
והמתה למחצה שלהם מכוסה ריר צורב וצמיג, לעיתים קרובות נגוע בכוח חשמלי צורב
ומתיז זיקים עכורים. לפי חלק מהסיפורים, האספנונים נוצרו בין הצללים
של ראדארין, ולשם הם חייבים לחזור מדי פעם, בעיקר בעונה הלחה והחמה של סוף הקיץ
ותחילת הסתיו, כדי 'לחזור ולהשבע אמונים' לכוחות האפלים שהשריצו אותם, ואולי גם
להפריש להם 'מעשר' מהאוצרות שהצליחו לגנוב, או 'לספר' להם על דברים שראו; מספרים
שבתקופה הזו, בעת סערות הברקים האדירות של סוף הקיץ ותחילת הסתיו, היצורים נראים
כשהם מעופפים וכאילו 'מבצעים טקס' סביב עצים, שבסיומו העצים נעקצים שוב ושוב,
ועליהם מצופים בריר ספק-חשמלי צמיג – מה שאולי נועד להפוך אותם לעצי-תפיחה
מעוותים, באורח שגורם לתופעה החולנית הזו להתפשט באיטיות צפונה; ועם ההתקררות
בחצי השני של הסתיו, היצורים מורשים לחזור ולעופף בכבדות צפונה. כאשר האספנון שורץ ליד מקומות ישוב של בני אדם,
הוא פגע רע – גנב אלים שיורד מהעצים לקרקע כדי לחטט באשפה ובין מערומים של חפצים
מושלכים, ועוקב מרחוק – בעיקר אחרי בתי מלאכה, חנויות של צורפים ויוצרים אחרים
ועוד, כשהוא מחכה לרגע הנכון כדי להתפרץ ולגנוב כל דבר נאה שיפול בין טפרים
הארוכים והזיפיים; הכל כאשר הוא שורק וצועק בגסות, ולא מהסס להלחם ולקרוע לגזרים
בני-אדם שעומדים בדרכו, או לנגע אותם במחלה דרך העקיצה הידועה לשמצה שלו. יש אומרים, שבמוחו העמום של האספנון, בני-האדם
שמנסים למנוע ממנו לקחת את מה שהוא חפץ בו, הם מרושעים, חשוכים ואנוכיים, מה
שמתקשר עם היכולת שלו להכנס – אגב קרב (ובעיקר לאחר שהוא נפצע או עומד להפסיד)
לטנטרום נוראי, שבו היצור כאילו 'מסמיק', ופורץ בסדרת צרחות נוראיות שמסוגלות
להחריש ולגרום נזק הלם הולך וגובר ליריבים שלו. האספנון, כך אומרים, הוא אוכל כל; המזון המועדף
עליו מורכבת מפירות – טריים או רקובים; אגוזים, חלקי עץ לח נגועים בחזזיות
ופטריות; אבל הוא מעוניין לא פעם 'לגוון' את התפריט עם ביצים, אשפת מטבח כולל
בשר רקוב, ולעיתים גם חיות משק קטנות כמו תרנגולות או אפילו טלאים (הגם שיש
שמועות שלעיתים אספנון יכול לעקוב אחרי בהמות פאז', ולחטט בגללים שהיצורים
השאירו מאחור, כנראה בתקווה לחטוף את אחד הגורים הקטנים שלהן – בעיקר אם כמה
יצורים פועלים ביחד); נראה שמבנה הפה שלו, מעבר ל'זקן' הקנוקנות הדביק והמתנועע
שלו (שלא פעם דבוקים אליו שרידי ארוחות), מקשה עליו לטרוף יצורים גדולים יותר. אספנון יכול לעיתים לשבת במארב במרומי עץ או
מחסה מוגבה אחר, ולעקוב בדקדקנות אחרי מבנים ובני-אדם שמעניינים אותו – בעיקר
בתי מלאכה, אבל יש אומרים שלעיתים גם מסבאות בנמל; לא ברור אם יש ממש בסיפור
העממי, לפיהם חלק מהפרטים עוקבים אחרי נשים – בעיקר צעירות ונאות – כשהם מנפחים
את החזה ומשמיעים קולות חיזור; ואז פורצים בשריקות כעוסות וארוכות, כאשר הם
זוכים לצעקות או השלכת אבנים מידי בני משפחתה הזועמים או ידידיה של אותה אישה. במהלך הקיץ, האספנונים הופכים נועזים ואכזריים
יותר– בעיקר בלילות; הגם שדווקא אז, באורח מוזר, הם אוכלים פחות (מה שהופך אותם,
כנראה, לרגזנים עוד יותר מהרגיל), העקיצות שלהם הופכות להיות מסוכנות יותר,
ומסוגלות להפיץ מחלות בקלות רבה יותר – בעיקר בעצים וצמחים, שם הדבר מתבטא
בתפיחות מגעילות על הגזע או הענפים, ריח רע ופגיעה באיכות ובטעם ש/ל הפירות (יש
אומרים שהיצורים 'מתאמנים' לקראת מה שיעשו קרוב יותר לראדארין במהלך סוף הקיץ
והסתיו), אבל גם בקרב חיות משק ואפילו בני-אדם, שעשויים לפתח מחלה שמזכירה שילוב
מגעיל בין קדחת ביצות לפריחה שמעלה תפיחות ונגעים רכים ובאושים על עורו של הקורבן. כך או אחרת, עבור הראמג'ירים, אספנון הדקל הוא
מזיק מכוער, טיפש ויומרני שמרעיש ומלרלר בלא סוף מראשי העצים; נושא מחלות, וגנב
אלים שפוגע ביבולים, חיות משק ולעיתים גם בבני אדם, שעצם משמע השריקות שלו מעל
או בסמוך לבית, למטע או לבית המלאכה מצדיקה להשליך עליו אבנים, או אם אפשר,
לקרוא לשומרי העיר או לכל מי שמסוגל לירות חיצים כדי לאלץ את היצור או היצורים
להסתלק. לא בכדי, כמה וכמה קללות בסלנג המקומי קשורות
ליצור ("לאפאג' עקץ את אמא שלך"; "שלאפאז' יחורר אותו
מאחורה", "קשקושים של דקל נפוח"); או השוואות לא מחמיאות אליו –
בעיקר כלפי מי שנתפס כאדם יהיר שמרעיש הרבה, עובד מעט, ובעיקר מנסה להנות או
לנכס לעצמו עמל או יצירות של אחרים. מוצא ורביה הדעה הרווחת היא, שאספנון הדקל אינו יצור טבעי,
אלא תוצר של הכלאה בין קרוב-משפחה דרומי של הצושקא הוארת'ארי לבין יצורים אחרים,
אולי אפילו בני-אדם או דמויי-אדם מעוותים שנלכדו באפלה של ראדארין אחרי ההתנפצות
הגדולה– כאשר לא בכדי, אומרים שהיצורים לא היו קיימים בצורתם הנוכחית לפני
ההתנפצות; או לכל הפחות הראמג'ירים לא נתקלו בהם קודם. הטענה שיש באספנון הדקל דם או שרידים אנושיים,
מהווה הסבר לחלק מההתנהגות המוזרה שלו, כולל קולות המעין-חיזור הגסים שהוא
משמיע, המעקב שלו (לפי הנטען) אחרי נשים אנושיות, והחמדנות הקנאית שהוא מגלה
כלפי יצירות אומנות. לפי אחת הגרסאות היותר ססגוניות, הנוק-לאפאז' נוצרו
משרידיהם המעונים של אומנים אנושיים משועבדים, שלא הצליחו להשביע את רצונו של
הכוח האפל שמושל בעיר המקדש ראדארין; ושמתחת לשריקות הרגזניות שלהם, הם נמשכים
עדיין לשרידי האומנות הקודמת שלהם, ובעיקר מקנאים ושונאים בכל ליבם את מי שעדיין
מסוגל לעסוק בה ("ובוודאי את הראמג'ירים, שהם כידוע האומנים הטובים ביותר
בכל מלסטרה"). בין אם יש אמת בשמועה, שהאספנון 'נמשך' ועוקב
אחרי נשים אנושיות, ובין אם לא, מעולם לא נצפו יצורים 'נקביים' מהמין הזה; ובעוד
שיש מי שחושב שה'נשים' של היצור דומים או זהים ליצורים הזכרים, רוב המלומדים מאמינים
שהאספנון איבד מזמן את היכולת להתרבות כדרך הטבע (ולא נותרו לו אלא שרידים של
תשוקות או דחפים כאלו), ושהריבוי האמיתי של היצורים נעשה בעונת הסערות של סוף
הקיץ ותחילת הסתיו, וקשור כל-כולו לטקסי הריחוף שבהם היצורים מעופפים סביב עצים
ואז עוקצים אותם שוב ושוב – שמא, בדרך כזו או אחרת, בשילוב בין מעשי היצורים,
העוצמה הפראית של הסערה והאנרגיות המאגיות האפלות שעולות מעיר המקדש ראדארין,
נוצרות 'רימות' של היצורים שגדלות בעצי הענק התפוחים והמעוותים וסביבן, עד שהן
עוברות נשל או תהליך דומה, שממנו בוקע אספנון צעיר. קרב אספנון הדקל שנקלע לקרב שלא בעונת הקיץ והסתיו
נלחם באמצעות הטפרים המחודדים של זוג הזרועות הקדמיות שלו, בעיטות מזדמנות מזוג
הרגליים האחוריות, בתוספת טפיחות כנפיים עזות שנועדו להרתיע ולהוציא יריבים
מאיזון; כאשר מפעם לפעם, היצור מעלה את עצמו לגובה נמוך באוויר אגב טפיחות
כנפיים, ואז מנסה להפיל את עצמו על אחד היריבים אגב חצי-היפוך באוויר, בכדי
להשתמש בהתקפה הקטלנית ביותר שלו – העוקץ המבחיל, נוטף הרעל ומעביר המחלות. אם
לא די בכך, הצחנה העזה שמדיף האספנון מחליש במידת-מה את רוב האויבים שנלחמים
נגדו בטווח פנים אל פנים. אם האספנון יוזם את הקרב כשהוא עדיין במרומי עץ
או באוויר (להבדיל למשל ממצב בו הוא נקלע לקרב מטווח קרוב בעודו מחטט באשפה של
בית מלאכה), הוא ינסה לנחות מגבוה על יריב ולהפיל אותו לקרקע מכוח המשקל של הבטן
הזיפית והמצחינה שלו, ואז לקרוע אותו לגזרים בטפרים שלו או לעקוץ אותו כאשר
הקורבן מרותק לקרקע, וסופג את מלוא ההשפעה של הילת הצחנה שמקיפה את היצור. ישנם יצורים שמסוגלים גם להשתמש בנגיחה עזה בקרב
על הקרקע, שהם מנסים להמעיד את האויב לאחור, אגב שהם 'מלקקים' אותו עם קנוקנות
הסנטר שלהם, ומותירים עליו פסים של ריר מגעיל. טנטרום: כאשר אספנון נפצע ויורד לחצי ומטה מנקודות
הפגיעה שלו, הוא עשוי לנסות להמלט מהקרב, בדרך-כלל, באמצעות טפיחות כנפיים עזות
שנועדו לאפשר לו להתרומם כלפי מעלה ולצאת מטווח ההתקפות של היריבים, בדרכו אל מחסה
במרומי עץ או מקום מסתור דומה, משם הוא עשוי לצווח, לשרוק וללרלר בזעם על
היריבים ש"העזו" לנצח אותו. אם היצור מחליט שלא להמלט או אינו מסוגל להמלט,
ויורד לשליש ומטה מנקודות הפגיעה שלו, הוא עשוי להכנס ל"טנטרום";
היצור מאדים ומנפח את החזה ואת הלחיים, קנוקנות הזקן שלו מתיזות רסס ומתבדרות
בפראות, ואז הוא פולט שורה של צווחות עזות, הולכות וגוברות. הצווחות הללו
מסוכנות מאד, משום שהן מסוגלות להפריע ולשבש הטלת לחשים מכל הסוגים, להאט התקפות
פנים אל פנים, וגם לגרום נזק הלם הולך וגובר – מה שיכול להפוך לנזק חבורתי מצטבר
במהירות, כאשר מטילי הלחשים (כולל מי שמטיל לחשי ריפוי), סופגים הפרעה ושיבוש
לחשים בלתי פוסק. האספנון לא יפסיק לצווח, אלא אם כן הקרב נגמר,
הוא עצמו מופל או נהרג, או שאחת הדמויות יפעיל יכולת שמסוגלת להשתיק ולשבש
יכולות של היריב (עדיף יכולת שאינה כרוכה בקסם, כך שהאספנון עצמו לא יכול להפריע
לה או לשבש אותה בצווחות שלו). יכולות קיץ וסתיו: בתחילת הקיץ, האספנון הופך תוקפני ורצחני
יותר, והוא מקבל בין היתר יכולות חדשות, שקשורות בכך שהריר שלו הופך לבעל כוח
חשמלי; מעבר לזה שהוא הופך מהיר וחזק יותר. אספנון כזה מסוגל לקבל יכולת חדשה של יריקה של
ריר מחושמל למרחק של עד כ-15 מטרים, באורח שיכול להסב נזק לא מעט, וגם לגרום הלם
חלקי והאטה, ולעיתים גם עיוורון זמני מפגיעה מדוייקת מאד. כמו כן, הגוף הלח שלו מוקף מפעם לפעם בהבזקים
חשמליים, שיכולים להסב נזק למי שתוקף אותו פנים אל פנים ואינו מצויד בעמידות
לברקים; וגם העקיצה של היצור גורמת יותר נזק, וההשפעה ארוכת הטווח שלה הופכת
חמורה יותר. כאשר האספנון נמצא סמוך לראדארין, היכולות
החשמליות שלו הופכות קטלניות עוד יותר (יריקת הברק הופכת דומה לחזיז ברק, שגורם
נזק כבד ופוגע ביותר מדמות אחת); הוא תוקף אנשים ודמויי-אדם שמתקרבים אליו
בחמת-זעם, כשהוא נלחם עד המוות; ומנגד, מאבד את יכולת ה'טנטרום' שלו – באופן
מרמז שהתודעה שלו כבר אינה שלו בלבד; וכל עוד נמצא קרוב מדי לעיר המקדש האפלה,
הוא משועבד לרצון של ישויות חזקות ואפלות ממנו. נתוני קרב אספנון דקל רגיל דרגת אתגר: מאתגר עבור דרגה 4 נתוני בסיס: נקודות פגיעה 50, דירוג שריון 7, דירוג פגיעה
7, יוזמה 1+ דירוגי הצלה: פיזי 15, זריזות 15, מנטלי 12. השפעת נוכחות: צחנה עזה, מקנה 1- לכל הגלגולים של מי שלא
עמיד לרעל או חומצה (אין הצלה). הגנות: חסין לרעל ודימום, התחדשות 2 נק"פ/סיבוב,
2 הדיפות בדירוג 7 עם הטפרים; הדיפה פסיבית חלקית בדירוג 6 (הצלחה תאפשר לו
לספוג נזק מינימלי בלבד מההתקפה). התקפות בסיסיות: 2 טפרים, נזק 1ק4+6 כל-אחד; פגיעה ב-14 ומעלה
גורמת דימום של 1ק1+6 כל סיבוב במשך 3 סיבובים, מצטבר עד פעמיים; אפשר להציל
ב-3ק10 נגד כושר (3ק12 לפגיעה ב-18 ומעלה) כדי להמנע מההשפעה. התקפות נוספות: טפיחת כנפיים(ל-2 סיבובים, עם השהיה של 4 סיבובים לאחר שהוא
מסיים); כל יצור בטווח 5 מטרים סובל מעונשין 1- להתקפות פנים אל פנים וגלגולי
הצלה (אין הצלה), וחייב לגלגל 3ק10 נגד כוח כל סיבוב, או שהוא מופל לאחור ומאבד
סיבוב. אפשרי בנוסף להתקפות טפרים. עקיצה (אפשרי רק אגב התקפת עיטה או לאחר שני הסיבובים
של טפיחת הכנפיים): 2ק8+8 נזק, בתוספת הצלה של 3ק12 נגד כושר, או חולשה של 2-
לכל הגלגולים עד סוף הקרב, ו-1ק2+8 נזק לסיבוב ל-3 סיבובים. אם הקורבן נכשל בגלגול ההצלה, יש 20% סיכוי (גדל
ב-12% על כל עקיצה נוספת באותו קרב שהקורבן נכשל נגדה) שהקורבן יפתח מחלה שתשפיע
למשך 1-2 שבועות: המחלה גורמת להשפעות הבאות: גלי חום וזיעה שגורמים לקורבן להצחין ומשיתים
עליו עונשין 2- לכל הגלגולים. פריחה מזוהמת: 2- לכריזמה ואובדן זמני של 3-10
נקודות פגיעה ממקסימום הנק"פ של הדמות. עיטה (אפשרי רק בסיבוב הראשון של הקרב): התקפה ב-3+ לפגיעה, שגורמת
3ק6+8 נקודות נזק מחץ, ומאלצת את היריב שנפגע לגלגל 3ק10 (או 3ק12 לפגיעה ב-14
ומעלה), או למעוד לאחור, לאבד סיבוב, ולאפשר ליצור להתקיף אותו עם הטפרים בסיבוב
הבא ב-2+ לפגיעה ו-133% לנזק הרגיל. נגיחה (השהיה 3) – דומה לעיטה, אבל זוכה רק ל-2+
לפגיעה וגורמת 2ק6+8 נקודות נזק מחץ; גלגול ההצלה נגדה הוא ב-2ק12 או 3ק10
לפגיעה ב-14 ומעלה. לא כל היצורים מסוגלים להתקפה הזו. כאשר היצור משתמש בעקיצה ועיטה, הוא לא
יכול לתקוף במקביל עם הטפרים. בעיטה (השהיה 2): אפשרי רק נגד מטרה שנמצאת מאחור או מהצד, ולא
מותקפת באותו זמן עם הטפרים. היצור בועט בעיטה אכזרית, שגורמת 2ק4+6 נקודות נזק,
ומאלצת את הקורבן לגלגל 3ק10 או 3ק12 (לפגיעה ב-14 ומעלה) נגד כוח, או שהוא נופל
לאחור ומאבד את התור הבא שלו. טנטרום: היצור צווח, וגורם בסיבוב הראשון 1ק2+8 נזק
הלם לכל יריב בטווח של עד 10 מטרים (אין הצלה) כמו כן, כל מטיל לחשים חייב לגלגל
3ק10 נגד רצון, או שהלחש שהוא מטיל משתבש, והוא לא יוכל להטיל לחשים בתורו הבא. כל סיבוב שהטנטנרום נמשך, הוא "עולה"
לקוביית נזק נוספת (1ק2+10, 1ק2+12, 2ק2+8, 2ק2+10 (מקס), וגלגול ההצלה של מטילי
הלחשים זוכה לעונשין מצטבר של 1- כל סיבוב, עד למקסימום 4-. היצור יכול להתקיף כרגיל כשהוא בטנטרום. יכולות קיץ: 10+ לנקודות פגיעה, 1+ לגלגולי פגיעה ועוד 1+
ליוזמה, ו-3+ לכל נזק שהיצור גורם, וכמו כן הוא מקבל את שתי היכולות הבאות: יריקה חשמלית (הש' 3): 4+ לפגיעה, גורמת 6ק8 או (או חצי למי שניצל
ב-3ק12 נגד זריזות) נזק חשמל; מי שנכשל, מואט ל-50% מקצב התנועה הרגיל שלו,
וסובל הלם חלקי (2- לכל הגלגולים) ל-2 סיבובים. בגלגול פגיעה של 18 טבעי ומעלה, הקורבן מקבל 4-
לגלגול ההצלה, ואם הוא נכשל הוא סובל מעיוורון חלקי עד לסוף הקרב, שמקנה לו 4-
לכל הגלגולים שלו. הבזקים חשמליים: 2+ לגלגולי הדיפה פסיבית; כל הדיפה פסיבית
שמצליחה גורמת 2ק6+6 נזק חשמלי ליריב שתקף אותו ונהדף (אין הצלה). עקיצה מחוזקת: העקיצה גורמת 25%+ נזק נוסף (כולל להשפעות של
המחלה); והסיכוי להדביק במחלה קורבן שהורעל עולה ל-40% (ועוד 15%+ לכל עקיצה
נוספת שספג באותו קרב). יכולות סתיו 20+ לנקודות פגיעה, 2+ לגלגולי הפגיעה ועוד 2+
ליוזמה; 5+ לכל נזק שהיצור גורם. היריקה החשמלית גורמת 8ק8 נקודות נזק (או חצי
למי שניצל ב-3ק12 נגד זריזות), ומסוגלת לפגוע ב-2 דמויות בו-זמנית (לעיתים
נדירות בעד 3 דמויות שעומדות באורח צפוף במקום צר). היצור מאבד את יכולת הטנטרום שלו; וילחם בכל
מקרה עד המוות. |
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש
מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום.