באנר חלקי - אוגדן המפלצות.jpg

 

 

 

 

 

ארוכי לשון

 

 

תיאור כללי

ארוכי-לשון הוא שם כללי שניתן למשפחה שלמה של יצורים, רובם בעלי תבונה נמוכה שנמצאת היכנשהו בין חיה לאדם, רבים מהם שוכני ביצות שחיים בלהקות, ויוצאים לפשוט, להזדווג ולהטיל ביצים בעונת הסערות שבאמצע הקיץ.

עבור בני-האדם בבקעת קיירן, ארוכי הלשון נחשבים לשרצים מזיקים ומוכרים למדי; מזיקים מטונפים בעלי מראה דוחה וקול מצקצק, שניתן לעיתים לשמוע למרחק בלילות הקיץ, מחסלי מטעים ומפיצי בוץ מצחין, שתולים זקיקים שעירים של ביצים מענפי עצים נובלים; ומאחר ואין להם די תבונה בכדי שאפשר יהיה לשאת ולתת עימם, ומנגד אין בהם כל תועלת (אפילו הצמר שלהם חומצי, מבאיש וצורב) – הדרך היחידה לטפל בהם, היא לבער אותם בכל פעם שהם מתקרבים או שורצים סמוך מדי לאדמות חקלאיות.

לעומת זאת, באזורים שקרובים לביצות אורגאקה, קיימים זנים גדולים ותבוניים מעט יותר מהאחרים, שמסוגלים להתארגן במעין שבטים, ולהעמיד אתגר לגזעים יריבים –כולל בני אדם או אנשי לטאה.

 

ארוך לשון - גרסת ענבל 2.jfif

סקיצה של ארוך-לשון קטן (ציור: ענבל דבוש)

 

צורה חיצונית

ארוכי-לשון עשויים להופיע בגדלים, גוונים וצורות שונות, אולם יש להם מספר תכונות משותפות שמאפיינות את המשפחה כולה.

כל ארוכי הלשון הם הולכי על-ארבע שמסוגלים לעיתים להזדקף על שתיים בכדי לטפס, להילחם או להשתמש בכלים בסיסיים (ענפים או אבנים, בדרך-כלל).

גופו של ארוך-הלשון בנוי משלושה מפרקים בשרניים, שמזכירים מעט זחל, התחתון בהם בעל כרס דביקה ומעוגלת; חלק מהמינים נטולי זנב לגמרי; ולאחרים זנב חוט קצר ודק יחסית, שמזכיר לעיתים עוקץ (הגם שהוא בלתי מזיק ולא ניתן להשתמש בו כנשק). אצל חלק מהזנים, צומחת שדרה קוצנית דקה ודלילה מתוך מרכז הגב; ואילו אחרים מכוסים במעין פרווה רטובה וסמיכה, שנראית כמו מרבד של אזוב או טחב חי שגולש מהגב אל צידי הגוף.

שתי הרגליים האחוריות הן קצרות, מכוסות עור קרומי גס. הן עבות ושריריות יותר מהרגליים הקדמיות, שהן דקות יותר, אינן מצופות בעור מעובה אלא בשער-זיפים גמיש ורח, ומסתיימות בארבע אצבעות ארוכות וגמישות.

המאפיין המרכזי של ארוך הלשון הוא ראש בולבוסי, לעיתים מעט מאורך, עם עיין גדולה אחת בגוונים של ירקרק, אדום או צהוב; ומפתח לוע עצום מתוכו מתגלגלת לשון ארוכה, שכאשר היא נמתחת למלוא אורכה הדביק, היא עשויה להגיע לעיתים (אצל חלק מהזנים) למרחק של עד שלושה מטרים. לרוב מוחלט של הזנים ישנה רעמת צמר חלקית, שגדלה סביב בסיס הצוואר וחלקו התחתון של הראש – בצורות ומופעים שונים; אותו 'צמר' הוא צורב למגע, רעיל באורח חלש ומדיף ריח דוחה טיפוסי, שמשתנה קלות בין זן לזן.

 

חלק מהפרטים מעוטרים באוזניים ארוכות ומחודדות, שמזכירות מעט את הגורג; אולם יש מלומדים שטוענים כי האוזניים גדלות ונושרות לחליפין, באורח שקשור לתקופת ההזדווגות ולשאלה האם היצור נמצא בתקופה זכרית או נקבית.

גודלו של ארוך-הלשון משתנה בין הזנים השונים, ועשוי לנוע מגובה (או אורך) של 1.3 מטרים לערך אצל המזיקים הנפוצים של בקעת קיירן, ועד ל-1.6 או מעט למעלה מזה, אצל ארוכי-הלשון בשבטים שחיים בביצות אורגאקה.

 

 

מוצא והיסטוריה

מוצאם של ארוכי-הלשון אינו ידוע, הגם שזנים שלהם היו נפוצים באזורים רבים של מלסטרה, כולל מישורי אורגאקה ודרום מאגארון מאז שחר ההיסטוריה, ומוזכרים בכתבים הישנים ביותר שהותירו אבותיהם של בני-אדם עתיקים.

רוב הכתבים של בני-האדם, מסתפקים בלתאר את ארוכי הלשון כשרץ מזיק, ומתארים מאבקים לטהר או לדלל את הלהקות שלהם - מלבד מסורת מגונה אחת, העוסקת בזמן של ארוך-הלשון הורוד שכיום כמעט ונכחד: יצור כמעט חסר פרווה ובעל גוון ורוד-אדמדם בשרני, שבניגוד לרוב שארי-בשרו ניחן בשתי עיניים ולא באחת.ארוך הלשון הורודוהיה קל יחסית לאילוף, ולפי האגדה היה חביב על מאמיני באבוס, ושימש אותם למקצת מתענוגותיהם הנתעבים.

 

אצל העוגים, לעומת זאת, השתמרה אגדה מטרידה למדי שעסקה במשתה פרוע של שתיה לשוכרה שנערך אצל גראאם באארגורט, ענק מכשף פראי ועצום לגודל בעל עיין אחת, שהתפאר בהיותו יוצא חלציה של זוללת העולמות, בהמת התהום טובאאמה-ג'ו. מסופר שפעם אחת, ככל הנראה לאחר מסע מלחמה אכזרי ומוצלח, אירח הענק גראאם את שארי-בשרו הרחוקים והירודים, ענקי הטחב מהביצות, לחינגה של התגוששות ושתיה לשוכרה.

אלא, שהאורחים כפויי הטובה, החליטו לחמוד לצון וכאשר גראאם היה שתוי לגמרי, שיטו בו בכשף חלום-ביצה גס, וגרמו לו 'לתנות אהבים' עם כבשי הענק הטורפות שגידל בחצרו; ועד מהרה, החלו הכבשים לפלוט צאצאים נפוחים ומושחתי-צורה, שהזכירו רימה בעלת עין אחת ורעמת צמר דלילה.

אלא, שכאשר שב גראאם באארגוט לעשתונותיו וגילה כיצד אורחיו השפילו אותו, שאג בקול שהרעיד את המישורים, וזעמו היה כה רב, עד שריטש את כל אורחיו וקרע אותם לגזרים מדממים בידיים ריקות – ואזי, השליך בגועל את מה שנותר מהם בפני אותם יצורים דוחים, דמויי רימה צקצקנית; וכך נולדו ארוכי-הלשון, כאשר הם מתחלקים לשבטים וזנים שונים, בהתאם לחלקי ענקי הטבח שאכלו.

כך באו לעולם ילדיו-מאונס של גראאם הענק, יוצא חלציה של זוללת העולמות: מושחתי הצורה ארוכי הלשון, עלובים ושפלים כמו החטא שברא אותם. גראאם באארגוט עצמו נפל – עידן שלם מאוחר יותר - מידיו של הקיסר-המכשף הגדול הראשון של אור-נאארום, אבי המאגכוקרטיה של העוגים, שנעזר לשם כך במטה כשפים שקודש בידי אלת הכישוף, הנחשית השמימית.

בגלל מעשה זה, נגזר שארוכי-הלשון יהיו אויבים לעוגים, והאחרונים ירדו בהם ויצודו אותם בכל עת שירצו, זכר לנצחון הקיסר הגדול על הענק הקדמון בעל העין האחת.

 

 

משכן ותרבות

ארוכי הלשון חיים בלהקות, כאשר התבוניים יותר מייסדים מעין-שבטים עם מבנה חברתי פשוט למדי. רוב הסוגים חיים באדמת ביצה, כאשר הם מתחפרים עמוק בבוץ למשך רוב עונת החורף, ופעילים ומסוכנים יותר בעונת הקיץ – בעיקר בזמן הסערות וההצפות של החודש האדום השני, אז הביצות עצמן מתרחבות.

אדמות הביצה האינסופיות של אורגאקה מהוות משכן אידיאלי לארוכי-לשון, ושם חיים הזנים הגדולים יותר, שמסוגלים לייצר לעצמם מעין בקתות מוזרות, לעיתים על ענפיהם של עצי ענק שגדלים בחלקים שונים של הביצה; אולם זנים קטנים יותר חיים בביצת הזבוב השחור שליד אגם רל'נארן, באזורים שונים סביב חלקיו המוזנחים והבוציים יותר של אפיק הקיירנה, שם הם נמצאים לא אחת בהתנגשות עם כמה מהקלאנים המקומיים של הגורג; בחלקים לחים במעמקי יערות שונים בבקעת קיירן; ואפילו במערות עמוקות ולחות, כמו כמה מן המעברים העמוקים, החמימים והמעופשים שנקרעו מתחת לעיר המחוז אנ'מירלור לאחר ההתנפצות הגדולה.

ארוכי לשון הם אוכלי-כל, ומסוגלים לסעוד את ליבם כמעט בכל דבר – מפירות, קליפות עצי פרי ושורשים של גידולים חקלאיים. תכונה זו הופכת אותם, ביחד עם ההפרשות הבוציות שלהם, למסוכנים מאד לשדות ומטעים. כמו כן, הם עלולים לטרוף גם ביצים וחיות משק קטנות, ולעיתים אפילו בני-אדם (בדרך-כלל ילדים ונערים) שהסתבכו בביצה או הוכרעו בהתקפה של קבוצה גדולה של ארוכי-לשון.

היצורים הופכים לרעבתניים במיוחד בעונה הלחה של אמצע הקיץ, בעונת הפשיטות שלפני טקסי הרביה שלהם; אם בעונות אחרות, הם יתורו בזהירות אחרי מזון בבודדים או בלהקות קטנות, אזי בעונת הסערות מתאחדים לעיתים מספר להקות ושבטים והופכים להמון רעבתני ומסוכן מאד, שמסוגל בהחלט לפשוט על חווה מבודדת, שיירה חסרת מזל ולעיתים רחוקות יותר אפילו כפר קטן בחסות גשם שוטף, ולאכול כל מה שיקרה בדרכם.

לאחר סיום חינגת הזלילה, היצורים לא פעם מתגוללים ומתפלשים בבוץ, כשהם תפוחים ומבעבעים, ומפרישים כמות רבה של גללים נוזליים, שמאמינים שיש להם השפעה רעה מאד על האדמה: לא רק שהם מקשים עליה להתייבש ומותירים אותה בוצית לזמן ארוך יותר, אלא שיתכן שהם משפיעים גם לטווח ארוך ומאפשרים לביצות להתרחב באיטיות; ואם לא די בכך, כאשר הם מעכלים, מבעבעים ומפרישים, הרי שהניחוח העז שעולה בהם, וכנראה גם דמם, מושך כמויות לא מבוטלות של חרקים עוקצניים, שמוצאים תזונה בשפע, והופכים את מקום הפשיטה לנגוע ומסוכן עוד יותר.

 

לאחר הפשיטות, מגיע תורה של עונת החיזור, שמתרחשת לקראת סוף עונת הסערות אל תוך שלהי הקיץ.

לא ברור בדיוק כיצד הדבר מתרחש, אבל מסופר כי ארוכי-הלשון הם יצור א-מיני לאורך רוב ימות השנה, ואילו בעונת הקיץ חלקם הופכים לזכרים וחלקם לנקבות ומפתחים סממנים מיניים – כאשר בכל שנה, עשוי אותו פרט להתגלגל לצורה אחרת. לא ברור איך הדבר נקבע, והאם הוא נתון לרצונו של היצור (אם הוא מסוגל להבין זאת כלל ועיקר), או אולי דווקא קשור בסוג המזון שזלל, או במשהו אחר.

צורת הסממנים והמופעים המיניים ומידת הבולטות שלהם שונים מסוג לסוג. האגדה האנ'מירית מספרת, שהסוג הנתעב מכולם – ארוך הלשון הורוד, גידל שדיים כמעט אנושיים אצל הנקבות, להנאתם של מאמיני באבוס הסוטים.

כך או אחרת, היצורים, לאחר שפשטו, זללו לשובע, בעבעו והתפתחו, מנהלים טקסי חיזור ורביה מוזרים, בהם הם עושים שימוש בעיקר בלשונות הארוכות שלהם, אגב שהם כורכים אותן אלו באלו, לעיתים במבנים מורכבים של יותר משני פרטים, בעת שהם מנהלים מעין ריקוד פולחני, מטלטלים מצד לצד בבטן מבעבעת, ואדים ירקרקים נפלטים מלועותיהם.

רוב הזנים של היצור מטילים ביצים, זמן קצר יחסית (שעות עד ימים) לאחר ההפריה, ואזי עמלים על יצירת זקיקים של הביצים האלו: הביצים מוגנות ומרופדות בצמר גמיש ומסולסל, שנתלה במעין שקים מראשי עצים גדולים הצומחים בביצה. כמה זנים, לעומת זאת (כולל הזן הורוד), מפרישים ולדות חיים דמויי רימות גדולות, מצופים בג'ל רוטט ומזין, מתוכו הרימות מתנפחות בהדרגה לפרטים צעירים.

כך או אחרת, רק חלק קטן מהביצים או הולדות ישרדו, ויהיו מפותחים די הצורך כדי להצטרף לאחרים, ולעיתים אחריהם ולעיתים להיצמד לגבם של פרטים בוגרים- בתום עונת הקיץ, כאשר ארוכי הלשון נסוגים בחזרה אל מעמקי הביצות המוגנים.

 

יצורים קרובים: בהמת טחב.

 

 

קרב

ארוכי-לשון יעדיפו בדרך-כלל להילחם בלהקה, בוודאי כאשר הם מתמודדים עם יריבים מסוכנים כמו אדם או אנשי-לטאה - שלא לדבר על עוגים, מהם נראה שארוכי הלשון פוחדים פחד גדול.

ארוכי לשון נלחמים בדרך-כלל באמצעות הצלפה של הלשון הארוכה, הגמישה ולא אחת רעילה שלהם, וגם באמצעות יריקת ריר חומצי, צורב ומאכל באורח חלש. חלק מהזנים מסוגלים להשתמש בכלי-נשק בסיסיים כגון אלות מאולתרות, ואילו אחרים שורטים ומשספים באמצעות הטפרים הדביקים והמחודדים שלהם, כאשר הרגליים האחוריות תמיד מטופרות וחזקות יותר מהקדמיות.

ארוכי לשון גדולים יותר, מסוגלים לזנק ולנסות למוטט את הקורבן תחת כובד המשקל הלח ודביק שלהם, כדי "לחפור" לתוכו בידיים בשיניים ובלשון החומצית שלהם.  לעיתים, עצם הצחנה שנודפת מהם משמשת כהילת רעל חלשה, שגורמת לסחרחורת וחולשה אצל חלק מהקורבנות; זנים אחרים פיתחו יריקות מסוכנות יותר משל שארי-בשרם, לטווח ארוך יותר ולנזק גבוה יותר, כולל השפעות רעל שונות.

לעיתים נדירות, אפשר למצוא בין ארוכי הלשון שאמאן, כלומר, פרט מבוגר ותבוני יותר, שמסוגל להפעיל כמה יכולות דמויות לחש – הן לחשי התמרה והשפעה על הסביבה, שמקלים על חבריו לכתר את הטרף ולהפתיע אותו, והן קומץ לחשי התקפה – כגון ענן גז מצחין, זימון קנוקנות צמחים צולפניות או ענן רמשים, ולעיתים אפילו חזיזים קטנים של גז בוער.

 

 

ערך כלכלי

הדעה הרווחת בקרב בני-אדם היא, שארוכי לשון הם שרצים מזיקים בלא כל ערך או תועלת ממשית שאפשר להפיק מהם – בעיקר משום שהצמר שלהם צורב, רעיל למחצה ונרקב במהירות. האנ'מירים מתעבים את היצור במיוחד, לא רק בגלל הנזקים שהוא גורם אלא גם ובעיקר בגלל המעשיות על ארוך הלשון הורוד- הגם שרוב ארוכי הלשון המוכרים כיום שונים לגמרי מאותו זן אגדי; רבים מהאנ'מירים רואים בארוכי הלשון גלגול או זכר לכוחו של באבוס, שראוי לבער מעל פני האדמה.

עם זאת, אלכימאים – בעיקר מבני הגורג– יודעים להשתמש ברכיבים מגופם של ארוכי-לשון, מהצמר ועד לדם ואפילו חלק מגלגלי העין, עבור שיקויים משיקויים שונים. לפי השמועה, יש בקרב הגורג אומני שיקויים שיודעים להפיק נוזל לראשי חיצים שעשוי להפחיד ארוכי-לשון אחרים ולהקשות עליהם להפעיל כמה מהיכולות שלהם.

העוגים רואים בארוכי הלשון ציד משעשע, ולעיתים גם תופסים פרטים כאלו וכולאים אותם, כדי להשתמש בהם כאתגר באימוני הלחימה של עוגים צעירים. אותם ציידים צעירים לומדים ומתאמנים בדרך זו גם כיצד צדים בעזרת זוחל טורף מאולף, מזנים שמחבבים מאד את טעמו של בשר ארוכי הלשון. ישנה שמועה, שמכשפים עוגים מאסכולה מסוימת פיתחו דרך "לרעות" את היצורים האלו כאילו היו עדר כבשים מאוסות, ולעשות בהם שימוש כזה או אחר – אולי גם בתור גל ראשון של תוקפים פראיים וחסרי-מוח כנגד שבטי עוגים יריבים או בני-אדם; אולם לא ברור בדיוק כיצד הם עושים זאת, והאם הם מפיקים מ'העדר' שלהם סחורות וחומרים בעלי ערך, ואילו בדיוק.

 

 

נתונים לקרב - ארוכי לשון פרימטיביים (גרסת בקעת קיירן)

 

 

ארוך לשון רגיל

דרגת אתגר: שגרתי עבור דמות ברמה 3

נתוני בסיס: נקודות פגיעה 32, דירוג שיריון 5, דירוג פגיעה 5, יוזמה 1+

דירוגי הצלה: פיזי 14, זריזות 14, מנטלי 7

הגנות: הדיפה פסיבית בדירוג 4, התחדשות 2/סיבוב, קוצץ נזק 1 מהתקפות פיזיות לא קסומות.

עמידות רגילה לאש, חומצה ורעל.

התקפה בסיסית: הצלפת לשון (למרחק של עד 2.5 מטרים) + 2 טפרים.

נזק לשון: 1ק4+6, פגיעה ב-14 טבעי ומעלה מחייבת הצלת 3ק10 נגד כושר, או רעל שגורם 2-1 נקודות נזק כל סיבוב וחולשה של 1- לגלגולים ל-2 סיבובים נוספים.

נזק טפרים: 1ק4 כל-אחד.

התקפה מיוחדת: יריקת רעל לטווח של עד 10 מטרים; 3+ לפגיעה, 1ק4+8 נזק חומצה + פגיעה בשריון (1-), ופגיעות 10% להתקפות חומצה ורעל (מצטברים עד 3 פעמים).

 

 

ארוך לשון מגודל

דרגת אתגר: מאתגר עבור דמות ברמה 3

נתוני בסיס: נקודות פגיעה 54, דירוג שריון 6, דירוג פגיעה 7, יוזמה 1+

דירוגי הצלה: פיזי 16, זריזות 15, מנטלי 9.

הגנות: 2 הדיפות באמצעות הלשון הדביקה (דירוג 7), גלגול הדיפה של 19 טבעי ומעלה יכול לעקור נשק פנים אל פנים מידי התוקף ולהשליך אותו (הצלה 2ק12 לנשק דו-ידני, 3ק10 לנשק חד-ישני)

הדיפה פסיבית אחת בדירוג 6, התחדשות 3/סיבוב, קוצץ נזק 2 מהתקפות פיזיות לא קסומות.

עמידות רגילה לאש, עמידות כפולה מחומצה ורעל.

התקפה בסיסית: הצלפת לשון (למרחק של עד 2.5 מטרים) + 2 טפרים.

נזק לשון: 1ק4+8, פגיעה ב-14 טבעי ומעלה מחייבת הצלת 3ק10 נגד כושר, או רעל שגורם 3-1 נקודות נזק כל סיבוב וחולשה של 1- לגלגולים ל-3 סיבובים נוספים.

נזק טפרים: 1ק1+4 כל-אחד

 

התקפות מיוחדות:

 

זינוק על יריב במרחק של עד 10 מטרים: גלגול פגיעה ב-4+, מחייב את היריב להציל ב-3ק10 נגד זריזות, או 3ק12 לפגיעה ב-16 טבעי ומעלה; אם היריב נכשל, כל שלוש ההתקפות הפיזיות פוגעות אוטומטית (ניתנות עדיין להדיפה), והיריב נופל לאחור ומאבד את התור הבא שלו.

כמו כן, אם ארוך הלשון יתקוף את היריב בתור הבא, הוא יקבל 4+ לכל ההתקפות הפיזיות שלו.

 

בעיטה: בעיטה אכזרית עם הרגל האחורית, אפשרי רק נגד יריב שמנסה להתקיף מהאגף או מאחור (אי אפשר אף פעם להתקיף את אותו יריב גם עם בעיטה וגם עם לשון וטפרים).

נזק: 1ק4+8 + הצלה ב-3ק10 נגד ממוצע זריזות ורצון (3ק12 לפגיעה ב-16 טבעי ומעלה), או שהבעיטה תשבש את הריכוז של התוקף, ותמנע ממנו להטיל לחשים או להפעיל תמרוני נשק באותו סיבוב.

 

יריקה: יריקת רעל לטווח של עד 15 מטרים; 3+ לפגיעה, 1ק4+12 נזק חומצה + פגיעה בשריון (2-), ופגיעות 20% להתקפות חומצה ורעל (מצטברים עד 3 פעמים).

 

 

ארוך לשון ענקי

דרגת אתגר: מאתגר עבור דמות ברמה 5

נתוני בסיס: נקודות פגיעה 60, דירוג שריון 7, דירוג פגיעה 8, יוזמה 1+

דירוגי הצלה: פיזי 17, זריזות 15, מנטלי 10.

הגנות: 2 הדיפות באמצעות הלשון הדביקה (דירוג 8), גלגול הדיפה של 18 טבעי ומעלה יכול לעקור נשק פנים אל פנים מידי התוקף ולהשליך אותו (הצלה 3ק10 לנשק דו-ידני, 3ק12 לנשק חד-ישני)

הדיפה פסיבית אחת בדירוג 7, התחדשות 3/סיבוב, קוצץ נזק 2 מהתקפות פיזיות לא קסומות.

עמידות רגילה לאש, עמידות כפולה מחומצה ורעל.

התקפת נוכחות: כל דמות בטווח של עד 2.5 מטרים סופגת 1-4 נזק כל סיבוב ועונשין 1- לגלגולים בגלל הצחנה העזה של היצור (עמידות נגד רעל מחסנת מפני ההשפעה)

התקפה בסיסית: הצלפת לשון (למרחק של עד 2.5 מטרים) + 2 טפרים.

נזק לשון: 1ק6+12, פגיעה ב-14 טבעי ומעלה מחייבת הצלת 3ק10 נגד כושר, או רעל שגורם 4-1 נקודות נזק כל סיבוב וחולשה של 2- לגלגולים ל-3 סיבובים נוספים.

נזק טפרים: 1ק1+6 כל-אחד

 

התקפות מיוחדות:

זינוק על יריב במרחק של עד 10 מטרים: גלגול פגיעה ב-4+, מחייב את היריב להציל ב-3ק12 נגד זריזות (עונשין 2- נוסף לגלגול ההצלה בפגיעה ב-16 טבעי ומעלה); אם היריב נכשל, כל שלוש ההתקפות הפיזיות פוגעות אוטומטית (ניתנות עדיין להדיפה), והיריב נופל לאחור ומאבד את התור הבא שלו.

כמו כן, אם ארוך הלשון יתקוף את היריב בתור הבא, הוא יקבל 4+ לכל ההתקפות הפיזיות שלו.

 

בעיטה: בעיטה אכזרית עם הרגל האחורית, אפשרי רק נגד יריב שמנסה להתקיף מהאגף או מאחור (אי אפשר אף פעם להתקיף את אותו יריב גם עם בעיטה וגם עם לשון וטפרים).

נזק: 1ק5+10 + הצלה בעונשין 2- ב-3ק10 נגד ממוצע זריזות ורצון (3ק12 לפגיעה ב-16 טבעי ומעלה), או שהבעיטה תשבש את הריכוז של התוקף, ותמנע ממנו להטיל לחשים או להפעיל תמרוני נשק באותו סיבוב.

 

יריקה: יריקת רעל לטווח של עד 15 מטרים; 3+ לפגיעה, 2ק6+10 נזק חומצה + פגיעה בשריון

(2-), ופגיעות 20% להתקפות חומצה ורעל (מצטברים עד 3 פעמים).

 

 

 

 

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.