זוחל אגלידי

הקדמה: שרץ רעבתן עם תכונה דמויית-לחש מסוכנת, שניתן להיתקל בו בין ובתוך ערמות רפש ורקבובית, עם חיבה מיוחדת למזון צמחי רקוב, וגם לאבני-חן ירקרקות. חלק מהאגדות עליו קשורות לאגדה פארילית עתיקה על דמוי-אדם שכוחים וחיות 'המחמד' של הכוהנים שלהם.

תיאור חיצוני: זוחל אגלידי נראה כמו ספק נחש וספק זחל באורך שנע בין 2 ל-5 מטרים, עם בטן רכה, בהירה-עכורה, וגב משוריין בגוון ירוק-כהה או חום-כהה, שמתוכו נוצצים גושים או רסיסים בגוון ירקרק-עמום. הפנים חסרות עיניים, ובעלות מפתח פה שיכול להתרחב לרוחב של פי שניים או יותר מרוחב הראש; המצח מאורך, לעיתים עם שקע עמוק ומוזר, כאילו מישהו 'שלף מתוכו פעם' גוש או קרן גסה. מתוך הגוף בוקעות שלוחות של שש רגליים מנוונות בגוון ירוק-לבנבן, כאשר הזוג הקדמי ארוך וגמיש מעט יותר מהאחרים – אולם לא ברור למה הם משמשמות את היצור, שנע כשהוא זוחל על הגחון שלו; הזנב קצר יחסית, ולעיתים מסתיים במספר קוצים מנוונים, שההצלפה שלהם אינה נחשבת מסוכנת או יעילה במיוחד. השיניים דקות ומאונקלות, מתאימות מאד להחזיק טרף ולקרוע מעליו את הבשר בעודנו חי, כאשר היצור נהנה מהדם החם שנוטף ממנו. לעיתים, אפשר לראות ריר ירוק נוטף מהפה של היצור כאשר הוא זוחל או רובץ במקום החביב עליו – במעמקי ערמה של טינופת מרקיבה, בעיקר כאלו שהושארה בידי בני אדם או דמויי-אדם (אם כי בהעדרם, הוא יסתפק גם בערמות של רקבובית צמחית, בעיקר כזו שמכילה פטריות מתקתקות או גרגירי מערה נרקבים).

מוצא: המוצא של השרץ הרעבתן המוכר כיום אינו ברור, אבל חלק מהאיברים המנוונים שלו מרמזים כי יתכן שבעבר הרחוק היצור היה מסיבי יותר, הלך על שש רגליים (או אולי דווקא על ארבע, כאשר חלק הגוף העליון התרומם, והזרועות הקדמיות ביותר, הארוכות יותר, שימשו באורח שדומה לסוג של זרועות). באותם ימים, יתכן שגם הזנב היה מרשים יותר, וחבטת קוצי הזנב מסוכנת יותר מאשר כיום.

אגדה פארילית מוזרה (או אולי אגדות של עמים שכוחים שישבו באיזור בקעת קיירן וסביבותיה לפני הכיבוש האנ'מירי, היו שארים רחוקים של הפארליל והתערבבו איתם לגמרי בתקופת האימפריה האנ'מירית), מספרת על 'העתיקים'; יצורים שלפי גרסה אחת היו דומים מאד לבני אדם, ובאורח ספציפי לפאר'ליל, וגם החזיקו באמונות דומות – ולפי גרסה אחרת דומים יותר לזוחל, אולם עדיין חלקו עם הפאר'ליל את האמונה באותו אל. אלא שדבר-מה, אולי היהירות והחטאים של היצורים האלו, מעשים מסוכנים שעשו ה"זאגליטים" שלהם – שכנראה העריכו במיוחד רוחות טבע של זוחלים, בעיקר לטאות ונחשים, או אולי חשש מההתקדמות של האנ'מירים הכופרים, גרמו להם להימלט אל מעמקי העולם התחתי, שם הפכו מוזרים ומעוותים יותר; וגם פולחן 'האבא' שלהם השתנה ביחד איתם.

לפי האגדה הזו, לזאגליטים של אותם 'עתיקים' או שוכני מעמקים, היתה יכולת לזמן לשירותם חיות מחמד, שבורכו ביכולת לאכול ולספוג את הכוחות של אבנים ירוקות שמקודשות לאבא הגדול ולרוחות הטבע, ואז להצמיח רסיסים שלהם, שהכוהנים היו 'גוזזים' כאילו מדובר בכבשים. לפי האגדה הזו, וקומץ ציורי קיר עתיקים שהרפתקנים מצאו במעמקים – הזוחל האגלידי הוא שריד מנוון לאותן חיות קודש מכושפות, שבהעדר הנחיה וטיפול של ידיים נכונות, הפך לשרץ רעבתן שמנותק מהקשר הטבעי אל 'הסדר של כל הדברים' ומרצונו של הבורא – ומשמר רק שרידים מהכוונה המקורית של הבוראים שלו (אלא אם כן גם הם הדרדרו כמוהו).

משכן וחברה: זוחל אגלידי חי בגפו או בלהקות קטנות באיזורים חשוכים, לחים ומרופשים שמלאים ברקבובית האהובה עליו; לעיתים, אפשר למצוא קן של היצורים האלו בתוך פטריות ענקיות, בשרניות ורוטטות. היצור יכול לבלות שעות ארוכות או ימים שלמים בתוך הרפש, עם פעילות מעטה מאד, מלבד להתגלגל בתוכו, ולבטוש פירות או חומרים דומים עם קוצי הזנב שלו, אגב השמעת מעין שריקה לחה וחרישית שקשה לשמוע מחוץ לערמת הרקבון שהיצור שורץ בתוכה.

לא ברור כיצד היצורים מתרבים, אבל מלומדים טוענים שהם חסרי מין רוב הזמן, ו'מאמצים זהות' שמאפשרת להם להתרבות רק בעונות מסוימות, במגע עם כוחות מאגיים רדומים או עם פטריות מסוימות; ואז חוזרים לסורם לאחר ההזדווגות והטלת הביצים – שמושארות לבדן בתוך אותן פטריות או במעמקי ערמות רקבון, וחלקן נטרפות כנראה בידי היצורים עצמם.

הזוחל האגלידי, גם אם אבות-אבותיו ידעו לחיות או אפילו לשרת בני אדם, ולבצע פעולות מורכבות יותר עם הזרועות הקדמיות שלהם, הוא כיום לא יותר משרץ רעבתן בעל עורמה של חיית טרף שמסוגלת לצוד בעצמה או בלהקות; הוא להוט אחרי פירות רקובים וחלקי פטריות מתוקות, וגם אחרי שרידים של מזונות מתוקים שהושלכו להירקב, ואלו יכולים למשוך אותו; ולעיתים הוא נכנס למצב של שכרות אחרי שהוא טועם פירות מערה תוססים מסוג מסוים. עם זאת, בני-אדם ויצורים דומים נחשבים בעיניו כמזון טעים מאד, שהוא ישמח מאד להכריע ולגרור אותו אל מעמקי ערמת הטינופת כדי להיזון ממנו באיטיות בעודו נרקב ו'תוסס' ביחד עם שאר הזוהמה – בין אם בעצמו או ביחד עם חברי להקה אחרים (אם יש כאלו) שהשתתפו בציד. עם זאת, היצור אינו חסר תבונה לגמרי – ולא מעוניין בדרך-כלל להתאבד על קרב אבוד; כך שאם הקרב נוטה לרעתו או בני להקה אחרים נקטלים, הוא בדרך כלל יסוג בזחילה מהירה אל תוך מעמקי הרקבובית, ויבין שכדאי להניח לבני-האדם החזקים מדי לנפשם.

המצב יכול להשתנות, כאשר היצור נכנס לשכרון קרב בגלל גרגירים תוססים, ובעיקר כאשר הוא מריח אבני חן קסומות מסוג מסוים – בעיקר אגליטים טחובים או זהובים נוצצים ובעלי מרקם שמתאים לליטוש אבנים טובות.

קרב: זוחל אגלידי יתקוף כאשר יחסי הכוחות נראים לטובתו, ובעיקר כאשר היריבים אינם מודעים לנוכחות שלו, והוא חש שאפשר 'לקחת אותם' או לפחות אחד מהם בהפתעה. להקה מסוגלת 'לתאם' טקטיקה פשוטה, כמו נסיון לזחול מסביב לקורבנות לפני הקרב ולהתקיף אותם ממספר כיוונים, או אפילו הסחה בצורה של יצור אחד שמקים רעש, ומאפשר לאחרים להזדחל מאחור ולתפוס את היריבים בהפתעה. יריב שיש עליו אבנים ירוקות יהיה תמיד מטרה מועדפת להתקפה, וגם להפעלה של יכולות דמויות לחש.

שיניו של היצור מסוגלות להחזיק ולקרוע טרף קטן, אולם לא אדם או דמוי-אדם, לפחות לא מיד. מנגד, הנשיכה נגועה ברעל שמאט קורבן בגודל אדם, מוריד את הזריזות והדיוק שלו, ויוצר לעיתים השפעה שמאריכה השהיות ודומה ל'זמזום' שיכול לשבש הטלת לחשים.

מלבד הנשיכה, ליצור שתי התקפות מיוחדות, שהוא ינסה להשתמש בהם בתחילת הקרב כדי להכריע אותו במהירות: פעם בכמה סיבובים, היצור מסוגל ליריקת רעל, שפוגע כמו חזיז של קוסם, ומסוגל לגרום לנזק קל נוסף כל סיבוב – ובדרך-כלל, היצורים יפתחו את ההתקפה שלהם עם היריקות האלו, כשהם עצמם עדיין נמצאים במקום מבטחים.

ההתקפה הייחודית והמסוכנת ביותר של היצור, היא כוח דמוי-לחש שמזכיר גרסה של לחש "הרוח המושכת של אנ'אוריס"; היצור שמתכנן להשתמש בה ירים בדרך-כלל את פלג הגוף העליון שלו כלפי מעלה, כולל זוג הרגליים הקדמיות המנוונות, וישמיע צווחה לחה מחרחרת, בעודו פוער את הלוע למלוא רוחבו – מי שמכיר את התמרון וזוכה ביוזמה, יכול לנסות להפריע ליצור על-ידי כל תמרון או לחש משבש ריכוז (כמו 'הפרעה מצלצלת' עם מגן). אם היכולת לא מופרעת, היצור 'שואב' אנרגיה מאגית שלופתת את הקורבן – כולל ובעיקר דמות לא משוריינת כמו קוסם שעומד מאחורה, ומושכת אותו בעוצמה רבה אל תוך הפה של היצור, שאמנם אינו גדול מספיק כדי לבלוע אותו מיד, אבל יפגע בו באופן אוטומטי בפגיעה כואבת במיוחד של הנשיכה, ולעיתים היצור יוכל להאחז בקורבן עם השיניים, כשהוא ממשיך להחזיק בו ולהרעיל אותו כל סיבוב, עד שהקורבן נחלץ או מחולץ, או היצור נקטל.

ערך למערכה: זוחל אגלידי הוא התקלות נפוצה יחסית בתוך מערות מלאות ברקבובית או מתחת למקומות אנושיים שמשליכים פסולת רקובה כלפי מטה; כאשר התקלות ביצור או קבוצה של יצורים במקום טיפוסי פחות ועמוק יותר, יכול להעיד על קרבה של פטריות ענק בשרניות ומסוכנות (ואולי גם על שרידים נטענים שפארליל יכולים לייחס ל'עתיקים' ולכוהנים המסתוריים שלהם שדמו פעם לזאגליטים – הגם שעצם קיומם מעולם לא הוכח, נחשב בעיני רבים לאגדת עם, ואין שום תיעוד ממשי שלו משני הדורות האחרונים) – וגם פארליל אדוקים יודו שהזאגליטים של היום אינם מכירים את הלחשים שאפשרו לאותם כוהנים שכוחים לזמן לשלוט ו'לגזוז' זוחלים ירוקי-גב. הערך המרכזי והנפוץ של היצור, אם הוא נקטל, הוא הסיכוי למצוא רסיסים של אגליטים (בדרך-כלל, רסיסים קטנים וחסרי צורה של אגליט טחוב) על הגב שלו; יצורים גדולים ונדירים יותר, יכולים לעיתים להכיל גוש גדול מספיק להחשב כמו אגליט טחוב אמיתי בשווי 150-500 באן, אולם מצב כזה הוא נדיר מאד.

נתוני קרב של זוחל אגלידי

זוחל אגלידי

דרגת אתגר: מאתגר לדרגה 5.

נתוני בסיס: נק"פ 50, דרפ"ג 8, דרג"ש 7, יוז: 2+

הגנות: הדיפה פסיבית בדירוג 7.

התקפה בסיסית: נשיכה. נזק 2ק5+10 + רעל מאט (אובדן זמני של 1-3 נקודות זריזות, 1+ להשהיות וזמזום לקוסמים).

התקפות מיוחדות:

יריקת רעל (הש 3) 4+ לפגיעה 5ק6+6 נזק רעל/חצי (3ק10 או 3ק12 הצלה), 1ק6 נזק נמשך ל-3 סב' או 1 סב'.

לשון דביקה (הש' 3): 3+ לפגיעה, נזק רגיל לדמות מאחורה, שמגלגלת 3ק10 / 3ק12 או נמשכת לפה לעוד 50% מהנזק. בקריטי גם אובדן סיבוב. ב-20 נופלת מתחת ליצור שמתחיל ללעוס אותה, עד שנחלצת.

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.