|
וארליריל
הפליטה גידוף, מהדקת את אחיזתה במושכות, כאשר הפרד שב ושיקע את פרסותיו
בשלולית עמוקה, מתיז בוץ עכור לכל עבר. גשמי אמצע
הקיץ הקדימו, הופכים את המשעול המתעקל לאפרורית מטושטשת, ובולעות כליל את
צורתה של העיירה שאמורה היתה
להתנוסס כעת אל מול פניה. רק אי-שם במערב, צבעה אדמומית את חומת העננים, מעידה
כי השמש כבר החלה נוטה מערבה, נוטלת עמה את תקוותה של אורגת הערפל להגיע אל
שערי העיר לפני רדת החשיכה.
ברק נוסף קרע את השמיים, מאיר לרגע את
המגדלים הרעועים שבעברו האחר של העמק.
מחשבות עגומות שבו
והתגנבו לראשה, כאשר נאבקה לשמור את הבהמה הרטובה בתוך דרך העגלות הבוגדנית.
קשה היה להאמין שאך לפני שלושה עשורים, היתה מבלה ערב קיץ הרחק מעברו
המערבי של הים הגדול, מתענגת על הרוחות הענוגות שנושבות על גני ורדים
אינסופיים, עוטה שיריון נוצץ, ודגלים צחורים
מתנופפים מעל ראשה, גבוה אל תוך שמיים כחולים ומבורכים. כל זה נשרף באש, ביחד
עם אורגי ערפל רבים כל-כך שהכירה במהלך כל חייה.
כעת, במחוז הספר
המרופש הזה? היא תהיה בת-מזל, אם תצליח להגיע אל פונדק דרכים עלוב, שורץ
בני-אדם צועקים ומגדפים. צרור המטבעות שלה, שהיה פעם מלא בכתרי לובן מכונפים
של הממלכה הברוכה, מכיל אך כמות קטנה למדי של מטבע הנחושת המקומי אשר בני
האנוש כינו 'באן', ולצידו מספר אנורנים
בודדים של כסף... כמות מספיקה בקושי לתשלום מיסי השער, חדר ראוי למגורים
וארוחה ההולמת את קיבתו של איכר מקומי יותר מאת זו שלה; וכזה הוא ישאר, עד שיעלה בידה למכור את כלי המתכת הצנועים
שבמרכולתה.
רשרוש חשוד בין השיחים לצד הדרך גרם לה
להדק את שפתיה ולשלוח יד לעבר ניצב חרבה. חיה תועה, או שודדי דרכים? רק זה היה
חסר לה עכשיו...
|
