גאוגרפיה
| גזעים
| אלים
ודתות | המערכה
| אסופת
מפלצות
אקלים
ולוח שנה בבקעת קיירן
האקלים בבקעת קיירן
בקעת קיירן נמצאת בחגורה
המרכזית-דרומית של יבשת מלסטרה, אולם העובדה שהיא שוכנת במיקום מוגבה (בערך 1,200
מטרים עד 500 מטרים מעל לפני הים), ומתחת לפסגה עצומה וקרה, משפיעה מאד על האקלים
שלה. מחזור העונות הוא ארוך יחסית, לא קבוע לגמרי, ונע בין 370 ל-400 ימים.
התוצאה היא, שבבקעת קיירן יש קיץ
ארוך ונוח יחסית, עם גשם נעים לפרקים (כאשר באמצע מספר שבועות של סערות גשם
זלעפות), חורף ארוך וקשה, ובתווך שתי עונות מעבר קצרות; ושתי תקופות עיקריות של
יבולים וקציר יבולים – אחת באביב (בעיקר של שעורת הרוח), ואחת בשלהי הקיץ (לאחר
סערות הגשמים) ובעיקר בעונת המעבר של הסתיו– בעיקר דלועים ופירות, כולל פטל הלשם.
לוח השנה האנ'מירי
להבדיל מהאקלים והמועדים החקלאיים,
אשר משתנים בחדות בין האיזורים השונים של מלסטרה, הרי שלוח השנה של האימפריה,
שנקבע במקורו במישורי סלנטיר (שמצויים במרכז היבשת, ומאופיינים במחזור של ארבע
עונות שוות באורכן), הינו לוח אחיד שהגיע ונאכף באורח אחיד בכל מקום אליו הגיעו
הכיבושים האנ'מירים, כולל החגים ולא פעם מועדי גביית המיסים הכרוכים בו – מה שיצר
לא אחת חיכוכים עם המקומיים.
הלוח האנ'מירי, שהוחל בבקעת קיירן
לפני מאות שנים, מחלק את השנה לשנים-עשר חודשים שני 30 יום כל-אחד, אשר באים
בקבוצות של שלושה – כשכל קבוצה נושאת את שמה ואת צבעה של אחת מארבע ההשתקפויות.
שמות החודשים מורכבים מ:
א. תחילית: רי (ראשון), ני (שני)
ו-דל (שלישי).
ב. חלקו הראשון של שם ההשתקפות
הרלוונטית והגוון המקושר אליה: דאר (צהוב), ראל (אדמדם), לינ (כחול), ו-אום
(אפור).
ג. הסיומת תור (Tor), שפירושה "חודש".
בין כל קבוצת חודשים לבאה אחריה
(למעט זו שבאה אחרי קבוצת החודשים האחרונה, ה'אפורה'), קיימת הפסקה של שלושה ימים,
שנחשבים כימים שבהם הגוונים השוקעים מתערבבים עם הגוונים העולים. לתקופה יש
משמעויות מיסטיות עם קשר הדוק בין היתר לליטוש וכישוף של אבנים יקרות, והיה מהווה
גם זמן לאחד החגים של האימפריה, שנחגגים על פני אותם שלושה ימים.
לאחר קבוצת החודשים האפורה, בין
החורף לאביב, קיימת תקופה בעלת אורך משתנה (יום אחד עד 31 ימים), שנועדה במקור
להוות תיקון שיותיר את לוח השנה צמוד לעונות השנה, ואורכה המדוייק היה נקבע כל שנה
בידי מלומדים שסרו למרות הכוהנות של האימפריה, והיו משלבים תצפיות אסטרונומיות עם
מדידת אנרגיות קסומות.
אלא, שאותה תקופה, שזכתה לשם 'הימים
חסרי הצבע', ולפי מסורות ישנות חופפת פחות או יותר את ה-"באב קאפוז'" (Beb-Kafuj), תקופת חג ריטואלי ידוע לשמצה של מאמיני
באבוס, הרי שהתקופה זוהתה בידי רבים מהאנ'מירים כקשורה מאד לכוחות האפלים, או לחלופין
לתקופה של יכולת לצבור כוחות גדולים ולבצע מעשים לא מרוסנים – לא פעם, בעד מחיר
כבד מאד.
חודשי השנה בבקעת קיירן (לפי הלוח
האנ'מירי)
רי-דאר'תור ("החודש הצהוב
הראשון")
חודש ראשית האביב והפשרת אחרוני
השלגים; הרוח המזרחית נחלשת ונפסקת לגמרי לקראת סוף החודש. האיכרים מתחילים לעבוד
בשדות לקראת הקציר הראשון; סיירים מחפשים אחרי אנשים שאבדו בחורף ובודקים מקומות
נידחים שאבד עימם הקשר. סוחרים ראשונים יוצאים לדרכים עם מרכולת של שלהי החורף.
ני-דאר'תור ("החודש הצהוב
השני")
החודש של סוף האביב; איזורים לא
מעובדים מתכסים בפריחה ססגונית, ופרחי מים גדולים נפתחים בפאתי נהר קיירן ועל פני
האגמים.
בשדות, קציר היבולים הראשון מגיע
לשיאו. סיומו נחשב מועד מועדף לחתונות אצל מעמדות מסויימים, וכן זמן טוב לשילוח בן
או בת שהגיעו לפרקם ללימודים או עבודה אצל פטרון שהסכים לפרוש עליהם חסות.
דל-דאר'תור ("החודש הצהוב
השלישי")
החודש הראשון של הקיץ בבקעת קיירן;
הפריחה נחלשת, וכיוון הרוחות משתנה למערבי עד צפון מערבי, לעיתים מלווה באובך
שמגיע מביצות אור'גאקה.
בעבר החודש היה שיא גביית המסים
ומועד לחיכוכים שנבעו מכך. הדרכים הומות סוחרים שנעים עם מרכולתם לקראת פסטיבל
השחר הארוך – ולמרבה הצער, גם שודדי דרכים פעילים מאד, בעיקר בחלקי הבקעה שמחוץ
להגנת אחת האחוזות הגדולות או המשמר של עיר המחוז.
פסטיבל השחר הארוך
נקרא גם חג הלהבה הזהובה, ונערך
בשלושת הימים 'הכתומים' שחוצצים בין החודש הצהוב האחרון לחודש האדום הראשון.
חג שמציין את נצחון ההשתקפויות
הנעלות על אל העונג באבוס, ואת הנצחונות של האימפריה; בתקופת האימפריה, היה נהוג
לחגוג אותו ואת הפגנת העוצמה שהוא מייצג בתהלוכות נצחון, בעיקר אך לא רק אחרי
מסעות מלחמה מוצלחים.
החגיגות כללו, מלבד הפגנה לראווה של
עוצמה, שיריונות וניסים מפוארים, גם חלוקה של שלל ומתנות אחרות, ושעשועים להמונים.
במחוזות מסויימים החג שימש, למרבה
הצער, גם חגם של סוחרי עבדים והמסדרים שלהם, כולל הצגת מרכולתם לראווה, מכירה
וקניה של סחורה אנושית.
בבקעת קיירן כיום, החג נחגג כחג סיום
קציר היבולים הראשון, נערך בו היריד הגדול של הקיץ, שכולל יציאה פומבית של חברי
מועצת הנכבדים אל ההמונים; היריד מכיל הן שעשועים ותחרויות פשוטות, ומהווה את
הסיכוי הטוב ביותר למצוא סחורות זרות ודברי מותרות שאינם נפוצים – בעיקר אך לא רק
שכיות חמדה שהוצאו מהמכרות שמתחת לרכס קאראנסיל ולוטשו בידי רבי האומנים של ההשתקפות
הכחולה. בעבר הוצגו גם סחורות רבות מנסיכות אורמ'תירל, אבל מאורעות השנים האחרונות
הפכו אותן לנדירות בהרבה.
רי-ראל'תור ("החודש האדום
הראשון")
החודש השני של הקיץ בבקעת קיירן,
מאופיין בהתחזקות הרוח הצפון-מערבית, האובך והגשם, ונחגג בו בין היתר אחד החגים של
הגורג, שבו ה מציגים לראווה צמחים נדירים ומוזרים.
תושבים רבים עובדים קשה כדי להכין את
הבתים ואת השדות לסערות אמצע הקיץ ולהגן עליהם מהצפה; אחרים נדרשים לשלם מס עבודה
באחוזות של האצילים, בדרך-כלל למטרות דומות. כאשר לפי הנוהג, אדון טוב, הוא גם זה
הדואג למקלט אפשרי לאיכרי הסביבה מפני סערות קשות במיוחד או גרוע מכך, התקפות
שיגיעו בחסות סערת הגשם, ובין היתר, מקפיד שהמקום יעמוד על תילו ושהדרכים אליו
מהירות ובטוחות.
ני-ראל'תור ("החודש האדום
השני")
החודש הידוע לשמצה של סערות אמצע
הקיץ; הטמפרטורות עולות ועימם לחות מבאישה. השמיים אדמדמים-אפורים, עכורים
ומעורפלים, מורידים מטח אחר מטח של גשם, מלווה בסערות רעמים וברקים. בחלקים רבים
של החודש, רק גורג או סיירים קשוחים במיוחד מעזים לנוע בחלק מהדרכים.
מלבד סכנת ההצפות, החודש צופן לא מעט
סכנות אחרות, החל מהתפשטות מגפות, והמשך בהתקפות של חרקים ודו-חיים ענקיים,
ולעיתים גם יצורים אחרים שסוגים שנהנים מהגשם העז והבוץ העמוק – כולל מפעם לפעם
התקפות של אנושואידים מעוותים מבני הפור'ראטי.
דל-ראל'תור ("החודש האדום
השלישי")
זהו החודש האחרון של הקיץ; הגשמים
מתמעטים והרוח נחלשת; כאשר המים נסוגים די הצורך, מתחילה עונת הקציר השני, שבליבו
דלועים ופירות מסוגים שונים, שנהנו מהגשם השוטף ומהלחות והגיעו לגודל ומידת בשלות
מרשימה – כאשר בראש הרשימה, עומד פטל הלשם העסיסי והמתוק, שמשמש הן לאכילה, הן
לשימור בצורת ריבות, והן כחומר גלם לזיקוק משקאות אלכוהוליים.
בעבר הרחוק, החודש הזה היה גם תקופה
מועדפת לקטטות בין האצילים השונים וכוחות חמושים אחרים בבקעה – אבל הימים הללו
עברו לפני דורות רבים, הגם שיש להם עוד זכר סיפורים ובתרבות.
פסטיבל האור הנוצץ
נקרא לעיתים גם 'חג קרן השפע', ונחשב
בראש ובראשונה לחג של גילדות האומנים ובעלי המלאכה השונים, שנהגו להציג בו לראווה
יצירות ושכיות חמדה, ולהתחרות אלו באלו, הן על כבוד והן על ליבם וארנקם של קונים
עשירים. יודעי דבר יכולים לנחש בקלות, בהתאם לסדרי התצוגה והצגת האומנים, את יחסי
הכוחות בגילדות השונות, כולל איזה אומן צעיר או שוליה נחשב מוצלח יותר, ומי נחשב
כסרח עודף.
לפחות בבקעת קיירן, רוב האיכרים אינם
פנויים לחג, ומציינים אותו באורח סמלי בלבד בארוחה משפחתית מורחבת, אם ידם משגת
וזמנם עומד להם – נוכח העובדה, כי הקציר השני עדיין נמצא בשיאו.
אצילים, לעומתם, נוהגים להדר במנהג
הסעודה המורחבת, ולהפוך אותה להצגה של עוצמה ועושר (מסורתית, יותר בהצגת שכיות
חמדה ואומנות מאשר בצחצוח חרבות), כולל עריכת נשף ריקודים אחריה, ככל שידם משגת
ויש באפשרותם להביא אורחים נכבדים.
בין היתר, נהוג להציג בחג זה את
הבנות והבנים שהגיעו לפרקם, באמצעות 'הופעת בכורה בחברה', שתעמוד במרכז אותו נשף,
בין אם הם עורכים אותו או מוזמנים אליו.
רי-לינ'תור ("החודש הכחול
הראשון")
החודש הראשון של הסתיו,והאוויר הופך
קריר יותר. הקציר השני מגיע לסיומו, לעיתים בחגיגות כפריות שנראות כהד מאוחר לחג
קרן השפע.
איכרים, אצילים ובמידה מסויימת גם
עירונים, מתחילים בשימור ובאגירת סחורות ומצרכים לקראת החורף. במזקקות, זו עונת
שיא העבודה, ולעיתים אפשר למצוא שיכורים ושאר מוכי גורל מתקבצים מסביבן, בציפיה
לזכות במשהו מההפקר.
ני-לינ'תור ("החודש הכחול
השני")
החודש השני של הסתיו; הטפרטורות
צונחות במהירות, והגשמים הופכים קרים, כאשר כיוון הרוח חוזר ומשתנה בהדרגה למזרח.
בעלי מלאכה עסוקים ביצור חפצים שהולמים את עונת החורף, מנרות ושמנים ועד מעילי
פרווה חמים והשחזת כלי נשק עבור סיירים ושומרי גבול.
תושבים אחרים נמצאים בקדחת הכנות
ואגירה לקראת החורף. באמצע החודש, נהוג לשחרר את כל האנשים שעובדים באחוזות בתור
'מס עבודה', כדי שיגיעו לבתיהם לפני כניסת החורף, כאשר אדונים נדיבים מקדימים
לעשות זאת, ומצרפים לכך מתנה מסורתית עבור משפחת העובד שלהם.
דל-לינ'תור ("החודש הכחול
השלישי")
החודש הראשון של החורף; הטמפרטורות
צונחות בחדות והרוח המזרחית מתחזקת, מלווה בגשמים צולפניים קרים, שהופכים לקראת
סוף החודש לשלג ראשון.
סוחרים ועוברי-דרך אחרים עושים מסעות
אחרונים, במטרה לשוב אל בתיהם עד חג החורף; עובדים ששוחררו מהאחוזות עוברים בדרכים
כדי להגיע לבתיהם, ולפעמים נופלים קורבן לנוכלים או שודדים שחומדים את שכר העבודה
שלהם; במקומות הגבוהים, כבר ניתן לשמוע יללות זאבים בלילות.
פסטיבל רוח המעמקים
נקרא גם חג הראי העמוק או חג החורף,
ונחגג בשלושת הימים שבין החודשים הכחולים לחודשים האפורים.
במסורת של האימפריה, זה חג עצור
ועצוב יותר, שהובל בידי ההשתקפות הכחולה והאפורה, ואשר בו האימפריה זוכרת ומתאבלת
על מי שנפלו למענה – בראש ובראשונה, אותן כוהנות שלא שרדו את הקרב מול באבוס,
ואחריהן כל הנופלים הרבים בקרבות ומסעות הכיבוש הרבים של האימפריה האנ'מירית.
בעבר, החג שימש כוהנות גם להתבוננות פנימית עמוקה, כולל לבחינת החולשות שלהן עצמן –
אולם ככל שהאימפריה השתחתה והכהונה הפכה מוכשרת פחות ויהירה יותר, כך הלך ודעך
המנהג הזה; למרות שעדיין יש לו הדים.
בקרב פשוטי העם, כולל בבקעת קיירן,
זה חג של התייחדות עם אבות/אמהות המשפחה המתים.
והעלאת מנחה לזכרם בבקשת ברכה, הגנה
והנחיה, כאשר מעל לכל המנהגים מרחף החורף הקשה שרק החל, והשאיפה לעבור אותו בשלום –
גם על-ידי בקשת הגנה מהרוחות שמעבר לעולמם של בני האדם החיים.
גילדות מסוימות של מלומדים נהגו
בעבר, אולי גם כיום, לקיים גרסה משלהן של החג, שבו הוצגו מחקרים וחפצים שונים –
בעיקר עבור אלו שהתכוונו לנסות את מזלם במחקרים מסוכנים של תופעות או יצורים
הקשורים בחורף.
רי-אומ'תור ("החודש האפור
הראשון")
החודש השני של החורף; הרוחות
המזרחיות מתחזקות, והופכות מסוכנות, בעיקר בחלקיה המזרחיים המוגבהים יותר של
הבקעה. השלג מעמיק ופושט בהדרגה ממזרח למערב.
הדרכים הופכות מסוכנות, ומסעות בין
הכפרים נפסקים בהדרגה, ואנשים מסתגרים בכפרים או בחוות; יצורים מסוכנים מתחילים
לגלות תעוזה ולרדת מהרכסים.
ני-אומ'תור ("החודש האפור
השני")
החודש של שיא החורף; נהר הקיירן קופא
ברובו, הדרכים חסומות, והרוחות משתוללות, נושאות עימן סופות שלג ממרומי רכס
קארנסיל.
זאבים, אבנוני-מערה ולעיתים גם
יצורים גרועים יותר מתקרבים לכפרים, וחוות מבודדות, בעיקר בחלקים המזרחיים וליד
הרכסים הצפוניים, נמצאות בסכנה מוחשית של התקפה – כאשר פה ושם, כוחות של סיירים
מנוסים מחרפים נפשם בשלג וברוח כדי להתריע מפני יצורים מסוכנים במיוחד ולהגן ככל
האפשר על פאתי האיזורים המיושבים.
מנגד, בחודש הזה מתחוללות כמה תופעות
מוזרות, כולל פריחה קצרת-מועד של צמחי כפור נדירים, שנחשבים בעלי יכולות קסומות,
הופעת אבני-שלג נאות ובעלות ערך, ולעיתים גם התגלויות או מראות מוזרים בשמיים, מה
שמפתה הרפתקנים או מלומדים פזיזים לסכן את עצמם דווקא בחודש הזה.
דל-אומ'תור ("החודש האפור
השלישי")
החודש שמהווה (ביחד עם הימים חסרי
הצבע) את תקופת שלהי החורף. הרוחות המזרחיות מתחילות להחלש, ועימם השלגים. יצורי
החורף הופכים נועזים פחות וחוזרים בהדרגה אל ההרים.
חלק מהדרכים נפתחות מחדש למסעות –
מחיילים ובעלי-מלאכה נוקשים שבאים לאבחן את נזקי החורף או לחדש קשר עם מקומות
מבודדים, ועד אצילים שיוצאים בסוף התקופה לעבר בירת המחוז, כדי לקיים את המנהג
העתיק של שלהי החורף.
הימים חסרי הצבע (באב קאפוז')
תקופה של יום אחד עד עשרים אחד ימים,
שבמקור הינה תקופת 'התאמה' של לוח השנה למחזור עונות השנה במלסטרה, שהוא ארוך מעט
יותר מסדר החודשים הקשיח של הלוח האנ'מירי. אורכה היה נמדד ונקבע מראש כל שנה
על-ידי מלומדים הכפופים לכוהנות, באמצעות תצפיות אסטרולוגיות ומדידות של כוחות
קסומים, ואז מוכרז על-ידי שליחים או אמצעים קסומים שהיו מועברים בין המקדשים
האנ'מירים השונים.
בקרב האנ'מירים, התקופה הזו נחשבת
תקופה של מוות זמני ושל כוחות אפלים, ואצל הכוהנות והלוחמים של האימפריה – תקופה
של מאבק של הגוף והנפש, אימון אינטנסיבי והכנה לקראת התחיה והמאבקים של השנה הבאה.
במסורות העממיות, התקופה הזו נקשרת
במפורש לבאבוס ולחסידיו, מה גם שהיא נופלת פחות או יותר על מועד ה-BebKafuj ("עינוגי האביב") שהיה אחד החגים
החשובים ביותר של חסידי אל העונג.
חג השער הנוצץ: חג בן שלושה ימים שנחגג בסיומה של התקופה (ואם היא קצרה מדי, גולש
אל תוך הימים הראשונים של השנה הבאה).
החג נועד לציין את הפתיחה של השער אל
המימד של האנ'מיירי, וזרימת הכוח של היהלומים הנשגבים, שהביא לנצחון הטוב על הרע,
והקמת העולם לתחיה מתוך הרוע והסטיות של באבוס וחסידיו.
רוב החגיגה היא של המעמדות הגבוהים –
שמציינים את סיום אימוניהם ולעיתים את ציון סיום ההכשרה של כוהנות ואבירים צעירים,
מינויים צבאיים ודתיים, ועוד.
באורח מסורתי, בחג הזה, נאלצו שליטים
כפופים לאימפריה לחדש, בעצמם או על-ידי שליח מכובד (בדרך-כלל בן משפחה מדרג ראשון)
לחדש את שבועת האמונים לאימפריה ולכרוע ברך בפני המועצה, אגב הבאת מנחה טקסית
מהארץ שלו.
בבקעת קיירן, האצילים ונכבדים אחרים
היו נוהגים ליסוע בסוף החורף אל מגורי הנציב האימפריאלי, להביא תקרובת ולסעוד על
שולחנו בסוג של הצהרת אמונים – ולא פעם היו מציגים בפניו צאצא מבטיח במיוחד (נחשב
כבוד גדול בהרבה מאשר ההצגה הפומבית של כל מי שהגיע לפרקו בחג קרן השפע).
לאחר רצח הנציב האחרון ובני משפחתו,
פסק המנהג הזה, אולם המועצה לא פעם עורכת כינוס, רשמי או לא רשמי, סמוך למועד הזה
או מספר ימים לאחר מכן, לרגל תחילת השנה החדשה, חדשות ופגעים שהותיר החורף ושאר
עניינים שעל הפרק.
לוח השנה העתיק של הפאר'ליל
לוח שנה שונה לגמרי, שהיה נהוג לפני
שנים רבות ברמות הצפוניות ואיזורים רבים אחרים בהם ישבו בני פאר'ליל או גזעים
אנושיים קרובים להם. בעבר, דובר בלוח מאד לא מדוייק שהשתנה רבות ממקום למקום – ורק
כעת, מנסה הנביא גאלהארדפרון לעשות בו האחדה ולקבוע גרסה אחת ומדוייקת 'לכבודו של
האבא הגדול, פאר-אגול'.
השנה הפאר'ילית חולקה באורח לא
מדוייק לשבעה חלקים, שכל אחד רמז על תופעות טבע ופעילויות אנושיות אופייניות לאותו
חלק של השנה, וכל אחד נקרא על שם חיה אחרת; כאשר אם לספור מהאביב, שמות
ה"חודשים" היו: פרפר, ארנב, צבי, דרקון, דוב, אייל קורא, זאב, כאשר כולם
ביחד משלימים מחזור שלם של עונות[1]
השנים עצמם חולקו לקבוצות ונמנו לפי
"השליט למעלה" – כלומר, גרם שמיים שעמד למשך כמה שנים במרכז הרקיע לפי
בדיקת הכוהנים העתיקים של פאר-אגול, אשר האמינו שהוא מקרין את עוצמתו ומשפע בכוחות
חיוביים ושליליים (או גם וגם) במגעו עם ממלכת האדמה.
כל אחד מגרמי השמיים האלו, נקרא על
שם דמות מיתולוגית – חיובית או שלילית, בסיפורי עלילותיו של 'האבא בעל הקרניים'
ומשרתיו, ומאבקו בנימפות קלות הדעת וביריבים אחרים. למשל, אם גרם השמיים השליט
זוהה עם דאגאזור, הסאטיר השחור, שהחזיק במרכז הרקיע שלוש-עשרה מחזורי עונות, הרי
שעונת/חודש הזאב בשנה החמישית, יקרא "הזאב החמישי של דאגאזור", וכך
הלאה, עד לזאב השלושה-עשר. אם כי, בעבור רבים מהחוואים הפשוטים, שלא השכילו לעקוב
אחרי הספירה הקוסמית הזו, החודש היה ונותר 'זאב'.
חזרה אל דף האינדקס של בקעת
קיירן
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.