גאוגרפיה
| גזעים
| אלים
ודתות | המערכה
| אסופת
מפלצות
אנ'מירלור
תושבים: כ-10,000 ברבעים הרשמיים שבתוך חומות
העיר, ועוד כ-7,000 איש או יותר ברבעי העקורים מסביב לעיר.
שליט: שלטון רופף של 'מועצת השבעה', בראשות
הכוהנת ("השתקפות עמומה") לינטוריאל א-טירמנל שמנהלת אותה באורח רשמי.
כיום המועצה מפולגת ומצויה על סף פיצוץ, וזאת נוכח ביקורה הצפוי של העוצרת ודרישתה
מרחיקת הלכת כי המועצה תכרע ברך ותשבע אמונים לבנה הצעיר של 'הורד האפור'.
המועצה מורכבת מראשי ארבעה בתי אצולה
מקומיים; הגבירה א-טירמנל במעמדה ככוהנת (הגם שהיא נשואה לאחד מראשי הבתים, מה
שנותן למשפחתה הלכה למעשה כוח כפול), הצנטוריון של גראן א-דרום במעמדו הצבאי; וראש
קהילת הרועים מהכפר טולו.
תיאור כללי
אנ'מירלור העתיקה
יושבת על רכס תלול מעל צומת דרכים חשובה, בה מתפצלת הדרך האימפריאלית הישנה שבאה
מנמל טיל'מירלן במערב וחוצה את הבקעה, לשתי דרכי-סחר נפרדות:
האחת ממשיכה מזרחה, לעבר ברכי ההר החולש
על בקעת קיירן מגבוה, והמקדשים רבי-העוצמה היושבים עליו;
הדרך האחרת, ששמה "מעבר וירת'"
(Vyth passage)
מפלסת דרכה דרומה בין מתלולי הגבעות, בדרכה אל יער וארת'ארון והעיר ריל'פארנול
שמעבר לה.
את אנ'מירלור
ניתן לראות ממרחק רב, הן בשל הדרך בה רבעיה העתיקים יותר יושבים במעלה הרכס, גבוה
מעל פני הבקעה, והן ובעיקר בשל מגדל האבן העצום שנישא מעליה – מזכרת הן למעללי
בנאים מסתוריים מימי קדם; והן לסיפור עגמומי ואפל שהתרחש בחצרותיו הגבוהות שנים
ספורות לאחר ההתנפצות הגדולה, לפני עשורים ספורים בלבד.
העיר העתיקה של
אנ'מירלור, שימשה בימי האימפריה כעיר קייט לפקידים אימפריאליים, כוהנות וסוחרים
עשירים מטיל'מירלן שביקשו לבלות את חופשותיהם באיזור כפרי מוריק, הרחק משאון הערים
הגדולות ונמלי הים; היא התגאתה בבריכות מרפא עתיקות שפכפכו מתחת לפני הסלע, בשוק
מפורסם של עשבי מרפא, ובמגוון שירותים, רשמיים יותר ופחות, שניתנו לבעלי-העוצמה
שנפשו בה או באחוזות הנאות שמסביב לה; אולם האגדות טענו, כי העיר – או למצער המגדל
שבחלקה העליון וסביבתו הקרובה, קדומים בהרבה, וכי לא ידיים אנושיות בנו את חומות
הגרניט העצומות, עמודי הענק והמונומנטים המוזרים, שרק חלק קטן מהם נשמר עד ימינו; היו
אף שהרחיקו לכת וטענו כי מכשפים עוגים קשורים לעניין, ואחד מהם הקים את המגדל וחפר
את מה שמתחתיו, בעמק שהיה אז אפל ופראי בהרבה, פרסאות רבות מדרום לגבולות ממלכתם
הקדומה של העוגים.
כך או אחרת, הרי
שהמגדל האימפריאלי העתיק והחצרות הרחבות שסביבו, אכן שימרו חזות כבדה, אבנית מאד
ומוזרה, עם קשתות שחורות עצומות לגודל שמים נופלים מתוכן; פנים מוזרות, מרומזות,
טבועות עמוק באבן הקשה, הגבוהה בהרבה מקומת אדם, ועוד כהנה וכהנה – מחזה, שהלך
ונקלש ככל שיורדים ברחובות המעגליים, הצרים והמתפתלים במורד הרכס, בין בתים, רחבות
עמודים מקורות (קארדו) בעלות סגנון אנמירי קלאסי בהרבה.
מה שקרוי כיום
"העיר העתיקה" (ולמעשה כל העיר מוקפת החומות שעל הרכס, בגבולותיה שלפני
ההתנפצות הגדולה), מורכבת הלכה למעשה משלושה רבעים:
"רובע
הקשתות" (The Archway): הרובע העתיק ביותר שסביב למגדל, מורכב
מסדרה של חצרות רחבות בין בתי מידות קודרים, יורדות זו לתוך זו ומעליהן נישא שתי
וערב של קשתות או אקוואדוקטים, וממערב לה ירידה לאגם הררי קטן וגבוה, בטרם הוא
נשפך במפל רב רושם אל המפלסים הנמוכים יותר של העיר.
בעבר, שכן במגדל
הנציב האימפריאלי מטעם ההשתקפות הכחולה, ולמרגלות המגדל הזה, בחר הנציב האחרון
להגיש כניעה למורדות של הורד האפור; בחדרים החולשים על הכיכר הגבוהה ביותר, שנים
מעטות אחר ההתנפצות, נרצחו הנציב וכל בני משפחתו שחיו עימו, ומאז נותר כסאו ריק;
וגם אגף המגורים במרומי המגדל נותר שומם. "מועצת השבעה" של נכבדי הבקעה,
לעומת זאת, מתכנסת בקומה התחתונה של המגדל, במקום ששימש פעם כאולם קבלת הפנים של
הנציב.
"רובע הגלגל
השמימי": רובע סחר עשיר ומעוגל-צורה, שבנוי מסביב לשוק העשבים העתיק ושלושת
רחובות הקארדו המוצללים המוליכים אליו; הרובע כולל בין היתר את אחת מאחוזות בית
האצולה העתיק אבאריל (הגם שמשכנו בפועל ברוב השנה מצוי מחוץ לעיר); פונדק
עתיק-יומין, מפואר ומהולל בשם "אברש האודם", שיד הזמן לא הקלה עימו; ואת
בית השערים המפורסם ומטיל היראה הפונה אל הגשר הגדול המוליך למקדש ארבע ההשתקפויות
שנישא בעבר בבדידות מזהרתמצידם האחר של המפלים – שם, בבית השערים, ערכו הכוהנות
האימפריאליות בעבר משפטים חשובים, בעיקר באשמות חמורות או לנאשמים מפורסמים מן
המעמד הגבוה; בין השאר, שם ניתן, שנים מספר לפני ההתנפצות הגדולה, פסק הדין
המפורסם והחריג ביותר, בו נשלחה כוהנת ההשתקפות הזהובה, סרילינהקאר-נורת'ל, למאסר
עולם במגדל נידח במעמקי יער וארת'ארון, לאחר שהורשעה בניאוף וברצח[1].
"העיר
התחתית" (שכבר מזמן אינה תחתית): נוצרה מאיחוד כפוי ורב-מהומות בין שני רבעים
עתיקים, רובע הקרן ורובע פי-הצדפה, שסיפורם קשור בקשרים הדוקים לכמה וכמה מבתי
האצולה דהיום ועלייתם לגדולה, לעיתים תוך מאבקים עקובים מדם זה בזה. בשנים שלפני
ההתנפצות נחשב האיזור הזה, על סמטאותיו הצרות, בתיו הקטנים יותר ושלל החנויות ובתי
המלאכה שלו, לחלקה העני והמפוקפק יותר של העיר; אולם כיום, עבר התואר המפוקפק זה
מכבר למקומות בהם התיישבו פליטי החורבן למיניהם מחוץ לחומות, ותושבי העיר התחתית
מקפידים מאד לבדל את עצמם מאותו אספסוף עני ובלתי-מכובד בהחלט ששורץ מן העבר
"הלא נכון" של החומה.
ההתנפצות הגדולה
וגלי הפליטים
ההתנפצות הגדולה,
אשר קרעה לגזרים את האימפריה, והחריבה ערים ולעיתים מחוזות שלמים, אמנם הורגשה
היטב באנ'מירלור, שרעדה מן המסד ועד הטפחות; אולם נראה שגורלה של העיר שיחק לה,
והיא נותרה עומדת ברובה המוחלט על תילה. מאוחר יותר, יתברר לתושבים שהרעידה האדירה
ניפצה ומוטטה מנהרות וקירות סלע עמוק מתחת לאדמה, באורח שהשפיע לרעה על בריכות
המרפא התת-קרקעיות, סתם ויבש חלק ניכר מהן, ורידד והעכיר מאד את האחרות; וגם חלקים
מהנהר שליד העיר הדלדלו והוצרו, חושפים אדמה בוצית וטחובה במקומות שהיו פעם בוהקים
בכחול מתנוצץ של מים צלולים.
שנים ספורות לאחר
מכן, בחסות החשיכה, ובנסיבות שלא הובררו עד תום עד לעצם היום הזה, תקפה חבורת
רוצחים רעולי פנים את המגדל שמעל העיר, ורצחה באכזריות את הנציב ובני משפחתו, וכן
את רוב-רובם של משרתי הבית. היו שטענו, כי רבים לא אהבו את התעקשות הנציב להמשיך
ולמשול בשם האימפריה; ואילו אחרים גורסים, כי היו מי שלא שכחו את הדרך המהירה מדי,
לטעמם, בהם נכנע לצבא הורד האפור וכרע בפניה ברך.
כך או אחרת, בעוד
השלטון המרכזי מתפורר, והשמועות על החורבן הגדול שהכה בעיר הנמל העצומה במערב
הולכות ומתאמתות, הרי שתיירי המרפא ובעלי ההון חדלו להגיע, ובמקום החלו מגיעים
גלים על גלים של פליטים מבוהלים, אשר ידעו לספר על הדרך בה מחצית מעיר הנמל העצומה
התמוטטה וקרסה אל תוך מי האוקיאנוס, וכי גם האדמות הפוריות מסביבה השתנו, ורבות
מהן מניבות יבולים דלים ביותר, שלא לומר נגועות ביצורים שקודם לכן היו שייכים
בעיקר לאגדות או לסיפורי אימה ממחוזות הספר של האימפריה.
הגם שתחילה, התקבלו פליטי טיל'מיראלן, שרבים מהם באו ממעמדות גבוהים יחסית, בסבר
פנים יפות יחסית, הרי שהדבר הלך והשתנה ככל שחלפו השנים והפליטים והעקורים התרבו;
גם העובדה, כי חלק מאותם עקורים, שבאו מקרב העירונים המשכילים והדעתנים של עיר
הנמל העצומה וסביבותיה, היו מורגלים לבוז לתושבים הפרובינציאליים יותר של קיירן,
לא הועילה – באשר אף חלק מהאצילים המקומיים החלו לחשוש, כי משפחות עתיקות
מטיל'מירלאן מתנשאות מעליהם ומעלות על דעתן לרשת בעתיד את מקום הנכבדים המקומיים.
תיאור רבעי
העקורים וסביבותיהם
רובע פתחת-הגשר
ומקדש ארבע ההשתקפויות
איזור של בתי עץ
קטנים וצפופים, אולם בעלי חזות מכובדת יחסית, הינו מתחם צר וצפוף יחסית שתחום בין
ועל חלקו המזרחי של הגשר הגדול לבין מקדש ארבע ההשתקפויות שנישא מעליהם. כאן,
יושבו הפליטים הראשונים, רבים מהם בנים למעמד הבינוני-גבוה ולבתים מכובדים יחסית
מטיל'מירלן וסביבותיה, בתקופה שבה העקורים התקבלו עדיין בברכה יחסית, וככזה הוא
מהווה את רובע העקורים היחיד שמצוי פחות או יותר בתחום העיר עצמה (גם אם מעברו
האחר של הגשר).
בתוך הרובע,
מצויים עדיין האתרים שמהווים זכרון עומם, אבל עדיין חי ורוחש מתחת לפני השטח, של
מאורעות ישנים ושל המשברים שחוו תושביו:
כך למשל 'שוק
הגשר', שהחל את דרכו כשוק שבו מכרו משפחות מיוחסות ועשירות לשעבר מטיל'מיראלן
חפצים יקרים, לעיתים במחירים מגוחכים למקומיים, בכדי לא לרעוב ללחם ולהשיג אספקה
בסיסית;
התצפית של
אונ'סירל (On’syrlRavenwatch),
לשעבר כיכר ומספר מבנים ישנים בפאתי מתחם המקדש, במקום בו הסלעים עולים למעלה
ויוצרים תצפית מעולה על המפלים הרועמים, ששימשה בעבר הרחוק כוהנות, בעיקר של
ההשתקפות האפורה, להתבודדות מקודשת, והפכה לאתר פופולרי מאד להתאבדויות; מספרים על
לפחות חמישה עשר גברים ונשים, לשעבר מהכהונה או החברה הגבוהה של טיל'מירלאן, שטרפו
כאן את חייהם בכפם, בקפיצה מגבוה אל תוך המים השואגים.
מעון טרם-שחר (The Foredawn Dorm); מבנה אבן מאורך
מוקף חצר גדולה וכיום משובשת למדי, ממש מתחת לחומה החיצונה של המקדש הגדול, שכמה
ממפלסיו נחפרו עמוק אל תוך האדמה. בעבר, כאשר המקדש עצמו המה כוהנות ופרחי כהונה,
שימש המקום מעונות לחניכות הצעירות (למצער רובן - אלו שלא היו מיוחסות די הצורך
עבור מגורים טובים יותר בחלק הפנימי של המקדש)
לאחר ההתנפצות,
לא רק שלא הגיעו חניכות חדשות, אלא שהכוהנות השונות (אלו שלא נמלטו עוד קודם לכן,
כדי לחמוק מצבא הורד האפור) התפזרו, ורבות מהן – בעיקר אלו של ההשתקפות הצהובה
נעלמו בלא להותיר זכר, והשמועה היתה שהן נאחזו בטירוף, שגרם להן לשמוע מנגינה
שדחקה בהן להמלט דרומה, לעבר יער וארת'ארון, שם ציפו להם טירוף, מחלה וגסיסה
ארוכה, בעודן מאבדות את שרידי האנושיות[2].
במרתפי המעון
לחניכות לשעבר, נכלאו הכוהנות המשתגעות והולכות שהמחלה פקדה אותן בטרם הספיקו או
בלא שניסו להמלט דרומה (או ליטול חייהן בקפיצה מאונ'סירל); ומספרים בעיר שקירות
האבן העבים עצמם נספגו ביללותיהן וצרחותיהן, שהפכו אט-אט לצווחות ונהמות של יצורים
גרועים מחיות, עד שהואיל המוות לגאול אותן מיסוריהן (ולפי גרסאות אחרות, עד שהורה
אי-מי, אולי הנציב לפני שנרצח בעצמו, על המתתן בזו אחר זו – לפי גרסה אחת, כאשר
אחד היצורים המעוותים החל להטיל ביצים מגעילות ולהדביק אותן לקירות תא הכלא שלו).
כך או כך, המרתפים העמוקים נאטמו ובחלקם גם מוטטו, אבל השמועות על קולות נוראים,
ריחות מעופשים ואורות מפחידים שעולים מסדקים באבן, מעולם לא חדלו לרדוף את הרובע, המקדש
והעיר.
המקדש עצמו, על
קרקעותיו וגניו, ארבעת מקדשי-המשנה שלו המקיפים את ההיכל הגדול, נישא מעל הרובע
במלוא תפארתו הדוהה והולכת. הגם שהמקדש של אנ'מירלור מעולם לא הצליח להתחרות
במקדשי הענק בערים הגדולות, לא בפאר וההדר ולא במספר הכוהנות, הרי שזקני העיר
זוכרים מראה מרשים ביותר של היכל בוהק, שמעליו נישא בגאון נס עשוי קריסטל בוהק,
שבתוכו נצצו גוניהן של כל ארבע ההשתקפויות (הגם שבפועל, נראה שהכוהנות הכחולות החזיקו
תמיד בבכורה במקום, גם אם באורח שאינו רשמי תמיד) – קריסטל שעמם, הכתהה ובסוף נסדק
ונשבר בשנים שלאחר ההתנפצות הגדולה.
כיום, המקום עודו
פעיל לכאורה ונחשב כמקדש המגן של העיר, אבל הוא צל-צילו של המקום הבוהק וההומה
שהיה לפני ההתנפצות; הכוהנות מעטות מאד, רבות מהן מבוגרות מאד, ורובן חסרות או
כמעט חסרות כוחות כהונה ממשיים[3];
רבים מהגנים כמשו למחצה או גדלו פרא, ומבנים של הרובע הסמוך של פתחת הגשר התפשטו
בהדרגה והחלו פולשים לשולי הקרקעות של המקדש – כולל כמה וכמה דירים לבעלי חיים.
הכוהנת הראשית של
המקדש, לינטוריאל א-טיר'מנל, היא כוהנת כחולה בעלת אבן ספיר משפחתית עתיקה,
שבניגוד לרוב האחרות, שמרה על חלק מכוחותיה, וזאת למרות שהאבן המכושפת שעל ראשה
דהתה ואיבדה את הבוהק – בין היתר לאחר נישואי גבירתה למר אמראנדאנזראט - סוחר מבני
פאל'ריל שעלה לגדולה והפך לאחד מנכבדי המחוז, מעשה שבימים כתיקונם היה מוציא אותה
מיד משורות הכהונה; אלא שבמצב שנוצר, לא נמצאה לה כל מחליפה במשך עשורים, והיא
נותרה על כנה בתור הכוהנת הבכירה של העיר, עניין שכרוך בו בין השאר גם כוח פוליטי
לא מבוטל, בדמות מושב ב'מועצת השבעה' של נכבדי המחוז, ועומד בימים אלו במרכזו של
משבר הולך ומחמיר (ע"ע).
רובע הרגל הכמושה (Witherfoot)
רובע העקורים
השני של העיר, יושב על המדרונות שממערב (מחוץ) לחומות העיר העתיקה, ורוב יושביו
היו במקור איכרים ממחוז טילמירלן, שנאלצו לנטוש את החוות רחבות הידיים בהן ישבו
לפני ההתנפצות, כאשר הים פילס את דרכו בהדרגה דרך חריצים שקרעה ההתנפצות בקרקע
המחוז סביב עיר הנמל, והאדמות עצמן השתנו, הופכות שדופות ומורעלות, ומגדלות בחלקן
תילים מגעילים שהפכו משכן לחרקים ענקיים ומסוכנים.
כאשר הגיעו אותם
נמלטים אל אנ'מירלור, מכרו להם נכבדי המקום קרקעות ממערב לעיר, במקום בו גדל עץ
ענקי ומלבלב, ככל הנראה קדום מן העיר עצמה, וסביבו השתרעו עצי פרי קטנים יותר (אף
כי גבוהים מאד בעצמם) ובוסתנים מלבלבים, שניזונו ממי-המרפא שקלחו מתחת לקרקע.
אלא שכפי שגילו
המתיישבים החדשים עד מהרה, הרי שגם כאן הלכה הקרקע והתדרדרה; תחילה נבל העץ הקדום
והעתיק, ולאחריו העצים האחרים; הפירות נעשו מוזרים, עכורים ומרירים; והיבולים
נוגעו בפטריות, שרק למעטות מהן שימוש כלשהו – בדרך-כלל, כמזון טחון ירוד עבור
חזירים וחיות משק אחרות, ולא מהמשובחות בהן.
עד היום, ישנם
אנשים הטוענים כי הנכבדים שמכרו את הקרקעות ועשו על כך רווח נאה, ידעו יפה שהן
התחילו להתדרדר, ולמרות זאת לקחו עבורן את שאריות כספם של האיכרים ממחוז
טיל'מירלן; ורבות מהאצבעות המאשימות מופנות בעניין זה אל מר אנזארט, שעלה בשנים אלו
לגדולה, ממעמד של ספק עוזר-סוחר וספק לבלר לאציל זקן, עשיר וכהה-תפיסה, למעמד של
סוחר עשיר, ולאחר מכן של אציל. להוסיף שמן על המדורה, יש הטוענים כי ניצל את
העניין שרבים מהאיכרים הללו היו, כמוהו עצמו, בנים לגזע בני פאר'ליל– וסיפר להם
סיפורי מעשיות על הברכה שבעץ העתיק והקשר בינו לבין אגדות שכוחות של בני-עמם
שמשמעותן שפע ומזל... רק בכדי שהעץ יגווע וינבול במהירות בתוך שנים ספורות, ועימו
גם תקוותם של התושבים החדשים.
מר אנזארט עצמו
מכחיש את הדברים בתוקף, ומסופר שעצם ההאשמה על כך יכולה להביא אותו לסערת רגשות על
סף דמעות; ולשיטתו, כל שעשה, עשה ביושר כדי לעזור לאותם איכרים אומללים, לעיתים
תוך שהוא סופג עבור כך עקיצות והשפלות מצד הנכבדים דאז, שהיו רובם ככולם אנ'מירים
טהורי דם (או למצער העמידו פנים ככאלו).
הרובע לא השתנה
הרבה במהלך העשורים שחלפו, והיה ונותר אוסף של בתי חווה עלובים, רובם בתי עץ קטנים
בעלי גג קש, אליהם צמודים דירים, אסמים ובתי מלאכה קטנים ומזוהמים לטחינת פטריות
ולשימושים מקומיים דומים.
במרכז הרובע,
עומד עדיין הגזע החלול, המת והנגוע בפטריות-קיר של העץ הענק הנבול, וסביבו בריכות
בוציות, שלא פעם משמשות חזירים ובהמות דומות. לידו, עומד היכל מאולתר, שאין בו
מאומה מהפאר (גם אם פאר שוקע) של מקדש ארבע ההשתקפויות, שהוסווה לכאורה בשמות כאלו
ואחרים, אולם נועד לאלו מהטקסים של בני פאר'ליל שעברו מדור לדור ונחשבו נסבלים, גם
אם דחויים, תחת פיקוחה הזועף של האימפריה.
במשך שנים, נחשב
המקום לנטוש למחצה, ובעיקר מקום מפגש לזקנים ממורמרים ודועכים, שנפגשו כדי לשחק
בקוביה, להתמרמר ולהעלות זכרונות מהימים בהם היו בעלי אדמות אמידים במערב; אולם
מסופר כי דווקא בשנים האחרונות ממש, החלו דווקא צעירים מקומיים להתעניין יותר
ויותר במקום, בעיקר מאז קטל אחד מהם נדל מזוהם ונגוע במחלה שהתנחל בין השורשים
המתים ומילא אותם בריר, ועל כך זכה למוניטין של גיבור מקורי אצל בני האיכרים.
רובע רגל-החומה (Underwall)
איזור זה, שהוא
בליל אינסופי וחסר סדר כלשהו של צריפים, בקתות, אוהלים ומחפורות מזוהמות, הוא
הגדול והעני שבין רבעי הפליטים שמקיפים את אנ'מירלור, ושוכן ממש מתחת לחומה
הדרומית הגדולה וליד שעריה הראשיים של העיר העתיקה; מקימיו, שאתרע מזלם להיות חלק
מגל פליטים מאוחר וגדול יותר, נתקלו בשערים חסומים ומוגפים כאשר התקרבו לעיר, ופה
ושם אפילו באבני קלע שנורו לכיוונם הכללי בתור אזהרה וכל בקשותיהם ודרישותיהם
להתקבל פנימה, ולו באורח זמני, נדחו בתוקף, כאשר המקומיים ממליצים להם חרף זאת
להמשיך במעלה דרך המלך או להדרים לכיוון יער ואר'תארון.
לאט-לאט, נוצר
סטטוס קוו חדש ועלוב, בין השאר לאחר כמה וכמה נסיונות, מהם לא עדינים במיוחד,
לדחוף את ההמון המיואש מחומות העיר, ושלל האוהלים נותר, גם אם רחוק יותר מהחומה
מאשר מלכתחילה, כאשר בהדרגה קמו בין לבין גם בקתות ומבנים גדולים יותר.
רובע זה היה
ונותר עלוב במיוחד, משכן לפועלי יום דלים, רוכלים וגם לא מעט שיכורים, פושעים
וסרסורים למיניהם, שלא מפסיקים להתקוטט ביניהם. אתרע מזלו של המקום, ובניגוד לרבעי
העקורים האחרים, יושביו באו ממגוון מקומות ומעמדות, ומעולם לא רצו או יכולים היו
ליצור קהילה מגובשת או אף דבר-מה הדומה לקהילה.
בית-טחב (Mossville)
רובע העקורים
הרביעי והאחרון של העיר, יושב במקום בו פעם נשפך הנהר של העיר אל המישורים למטה,
אלא שהאפיק הצטמק ונסוג בשנים שלאחר ההתנפצות, חלק ניכר ממה שנותר ממנו עקר לאפיק
אחר, סמוך יותר למקדש (שחומתו הדרומית נישאת גבוה מעל גבול הרובע), והותיר אחריו
בעיקר שדות בוציים, מעופשים ולחים, שרק זרזיפי מים עכורים זולגים בתוכם. בעבר האחר
של המים, עמדה (ועודה עומדת) אחוזה כפרית שהיתה פעם יפיפיה, עם גנים מוצפים למחצה
של פרחי מים נדירים, ואשר היתה שייכת לבתו של הנציב האימפריאלי לוסטירן. אלא, לאחר
שהבת חלקה עם אביה את מר גורלו באותו לילה בו נרצחו כל בני משפחת הנציב, נותרה
באחוזה רק דודנית ממדרגה שניה; בעברה נערה שתקנית ומוזרה שהיתה כרוכה תמיד אחרי
שארת בשרה, בת הנציב, וכעת אישה אפורת שיער, מוזנחת ומטורפת למחצה. האחוזה עצמה
הדרדרה והזדהמה, חלקים ממנה מטים לנפול, והגנים המפוארים שלה הפכו למאכולת בוץ
מזוהם, משכן ליתושים וצמחי ביצה מבאישים.
לכאן, אל שדות
הבוץ הלחים שבין פאתי העיר לאחוזה המתמוטטת, גורשו שתי משפחות גדולות מרובע רגל
החומה, לאחר סדרה של קטטות ענק עקובות מדם:
בני דורזארד (Dorzard), שהיו בעברם
הרחוק יורדי ים ובעלי מסבאות ומזקקות בנמל טילמירלן, ובני קאלאדורן (Kele’dorn), משפחה אנ'מירית
פחות או יותר, שקלטה לתוכה לא מעט דם זר, הן של פאר'ליל והן של אורגי ערפל. אלא,
שלמרות מתיחות בין הצדדים בשנים הראשונות, הרי שהסתבכות אלימה מול פושעים ברובע
העקורים הגדול מחד, ומול אציל מקומי תקיף וחמדן מאידך, יצרה בין שתי המשפחות הללו,
שונות בעבר ככל שיהיו, שותפות גורל מסוימת, שעמדה לזכותן כאשר הוגלו לבקתות בשדות
הבוץ הטחובים... ובהדרגה, הפכו את הטחב שורץ היתושים ממטרד גרידא לאמצעי פרנסה:
מחומר גלם למזקקות אלכוהול זולות, ועד טווית בדים זולים וצבע עכור אולם שימושי,
ופה ושם אפילו ממתקים זולים; ומסופר שהמטורפת שחיה באחוזת לוסטירן דווקא סייעה
להם, בעיקר בשנים הראשונות, לאחר שכמה מילדי קאלאדורןודורזארד התחבבו עליה.
בתי המלאכה לטחב,
מסריחים, עלובים למראה ומושמצים ככל שיהיו, העלו את יושבי המקום אל מעל לאחיהם
בישי המל ברובע רגל החומה. באורח שאינו בלתי צפוי, התפתחו בהמשך יריבויות ושנאות,
בעיקר מצד בני רגל-החומה הממורמרים, שהחלו מאשימים את בני הרובע הסמוך בשלל האשמות
– החל מכך, שהם יוצרים במכוון אלכוהול זול ומדולל, שגורם לפועלים עניים להתמכר
ולאבד שם את פרוטותיהם האחרונות; שהם מרעילים מזונות בסתר, וקשורים למפלצות
מעוותות, ועוד כהנה וכהנה.
כתב וערך:
גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.