סוקסוק (סורז' גאק-סורסוק)
|
מבוא: השיחים שמכונים בפי הראמג'ירים ("סורז' גאק-סורסוק" או
בקיצור "סוקסוק", או 'בננת האביונים'), הם צמח קוצני בגובה ממוצע של
1.3-1.5 מטרים (אם כי יש פרטים גדולים בהרבה), שנראה כמו משפך של עלים רחבים
שגדלים במעגל מגזע נסתר ונמוך, ופורשים את החלק החיצון כלפי השמש, כאשר קוצים
לחים גדלים משני הצדדים של העלה. השיחים האלו נפוצים מאד ברויל-דאראת', והפכו –
ביחד עם הפרי החמוץ-עכור שלהם – לחלק מהתפריט המקומי, בעיקר עבור ראמג'ירים
מהמעמד הנמוך, שלא מסוגלים להשיג פירות איכותיים יותר. תיאור חיצוני:
הגזע הוא חום-ירוק, עם מעט קשקשים טבעתיים דמויי דקל; העלים ירוקים בהירים,
לעיתים עם נטיה קלה לכחלחל, ושני פסים בהירים יותר, כמעט לבנים, שנפרשים מבסיס
העלה ועד הקצה שלו, פחות או יותר במקביל זה לזה (כאשר המרחק ביניהם אפסי בבסיס
ובסיום העלה, ומתרחב במרכז העלה); הקוצים בצדדי העלים הם ירוקים או
ירוקים-תכולים כהים יותר. הצמח מפורסם בפירות הרבים שהוא מניב, בעיקר במהלך ואחרי
העונות הגשומות, ובמידה מצומצמת יותר לאורך כל השנה, שנראים כמו בננות קטנות,
שנותרות ירוקות גם כשהן מבשילות, עם כתמים כתומים או אדמדמים בצורה מעט 'כוכבית'
שהולכים ומתרחבים ככל שהפרי בשל. פירות הסוסוק מרקיבים לאחר מספר שבועות (במקביל לצמיחה של
פירות חדשים), ומדיפים צחנה נוראית, שמושכת אליהם חרקים וציפורים מזיקות –
ולעיתים נדירות, קשורה אולי בהתפרצות של מגפות עונתיות – לא קטלניות במיוחד -
בקרב בני אדם וחיות משק; פציעה רצינית מקוצים של סוקסוק יכולה להיות מזוהמת,
בעיקר בנוכחות של יותר מדי רקבון, ועדיף מאד לנקות ולחטא אותה, לפני שתגרום
לפצעים ושלפוחיות מוגלתיות, לא קטלניות אבל מכוערות ולא נעימות בכלל, מלוות
לעיתים בגלים של חום, זיעה (בניחוח מצחין תואם) וכאבים, שהראמג'ירים מכנים 'קדחת
הסוקסוק', ויכולה לתקוף בני אדם וחיות בית כאחד. הסוקסוק הוא צמח חסון, הרבה יותר משארי-בשרו הרחוקים, עצי
הבננה 'האמיתיים'. הוא אוהב מאד קרקע מלוחה, לחות ועונות חמות ארוכות, ומשגשג
מאד אחרי סופות גשם. באיזורים כמו רויל-דאראת', הצמחים נפוצים מאד על הגבעות
שצופות או נמצאות בקרבת הים, שם הוא מסוגל, אם לא בראו אותו, ליצור מרבדים
צפופים של מאות או לפעמים אלפי שיחים. שיחי סוקסוק אחרים, לעיתים מזנים מעט שונים מהזן הנפוץ של
החוף, גדלים בפנים הארץ, בתוך מלחות חמות או ליד קרקע וולקנית מחורצת; ואילו
אחרים צומחים בשולי מטעים של עצי בננה ופירות טרופיים אחרים, ואז נחשבים לא פעם
כצמח שוטה שכדאי מאד להפטר ממנו, לפני שיתרבה ויפגע בעצים היקרים והמעודנים
יותר. שימוש בפירות וב'קמח סוקסוק': הפירות של שיחי הסוקסוק נפוצים וקלים יחסית למציאה וקטיפה
(מלבד כמובן הפציעות והדקירות מהקוצים, והמחלות המטרידות, אבל לא קטלניות שהם
גורמים לקוטפים וקרוביהם מפעם לפעם). מנגד, פירות הסוקסוק רחוקים מלהיות מאכל תאווה: הטעם שלהם
הוא גרסה שמנונית לטעם של בננה לא בשלה, חמוצה וגסה – בדיוק טעם שנחשב בעיני
ראמג'ירים שמכבדים את עצמם הולם מזון לעבדים. הפרי עצמו גם אינו מחזיק יותר מכמה
ימים אחרי שהוא נקטף, לפני שהוא מתחיל להרקב במהירות ולהבאיש. בכדי לשמר אותו,
צריך לכתוש אותו לבלילה ולערבב אותה עם תבלינים זולים, שלא תורמים הרבה (בלשון
המעטה) לטעם המאוס גם ככה של הפרי. הבלילה הזו, שמנונית, חמוצה-חריפה ועיסתית מאד, מכונה
"קמח סוקסוק", ואפשר להכין ממנה מאכלי בלילה פשוטים, לערבב אותה
בנזידי דגים זולים, מהסוג שנפוץ בקרב המעמד הנמוך של הראמג'ירים ברויל-דאראת',
או לחזק אותה עם מעט קמח ממקור טוב יותר (ולפעמים גם עם העיסה הבשרנית של
'פטריות הבשר'), בכדי להכין ממנה מאפים מעט יותר מוצקים וטובים – הגם שטעמי
הלוואי החמוצים-שמנוניים ישאר תמיד. ערך ושימושים נוספים: לחלקי שיח הסוקסוק יכול להיות ערך נמוך בתור בסיס או חומרי
גלם לכמה תרכובות פשוטות של אלכימאים – אולם היא כל-כך נפוצה באיזור
רויל-דאראת', עד שאין שום סיכוי להשיג בעדה מחיר ששווה את הקטיפה והטיפול בחלקים
האלו (לפחות עבור הרפתקנים, גם מהסוגים הפשוטים והעניים יותר). פועלי נמל ודייגים ראמג'ירים משתמשים בחלקים מעלי הסוסוק
והקשקשים הלחים והריחניים של הגזע, כדי להכין פתיונות לסרטנים בוץ ודגי בוץ
שחיים במים רדודים. או עבור כמה תרכובות שמשתמשים בהם לדחות חרקים מסויימים, או
אפילו לטפל בפצעים נגועים של 'קדחת הסוקסוק' עצמה; לעיתים, ביחד עם כמה רכיבים
אחרים, אפשר לזקק שמן גס עבור מנורות סיפון או נמל פשוטות וכמה שימושים אחרים –
אבל לא עבור שום תבשיל שמכבד את עצמו. מעבר לזה, למנות שמן הצמחים הזולות והמעופשות שניתן להפיק
מהסוקסוק, יש די והותר תחליפים טובים יותר במקומות אחרים, כך שאין שום סיבה לשמר
או לסחור בהן מחוץ למקומות שבהם השיח הזה נפוץ מאד. |
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.