סארסאז' אדום
|
מבוא: בתוך מי הים של רויל-דאראת' יש אצות רבות ושונות; כולל מהסוג
שהראמג'ירים מכנים 'סאראסאז'' (Sarsaj): חבלים ארוכים ושעירים
של אצות, שאפשר לנצל אותן לשימושים רבים - מחומר גלם לחבלים, רשתות ואפילו גגות,
ועד חומרי בערה ואפילו תבלינים. רוב שרשראות הסארסאז' שאפשר למצוא ליד
רויל-דאראת' הן בגוון חום, ואין להן יכולות (או סכנות) מיוחדות, או שימושים
שחורגים בהרבה משזירת חבלים, רשתות או גגות לבקתות. עם זאת, מפעם לפעם אפשר למצוא חוט אצה שמנוני
וקטן בהרבה בגוון אדום, בדרך-כלל נצמד כמו טפיל לחלקים משרשראות האצות החומות,
לא פעם כששרידי פגרים של דגים קטנים דבוקים למחצה ומתמוססים לידו - ולאצה האדומה
הזו שימוש אחר, ציורי ולמרבה הצער גם ריחני בהרבה משל חברותיה החומות. תיאור: סארסאז' אדום הוא אצה דמויית חבל שעיר,
בגוונים שנעים מחום אדמדם ועד אדום כהה, עם עלים רחבים ומנוקדים, ולעיתים תפיחות
דמויות גרגר שבוקעות מהגבעול - ואלו מפיצות ריח מוזר, שיכול להזכיר לאדם תערובת
בין שמן דגים לריח פרחי בשר עמום ומעופש. בניגוד לשארי-בשרה החומים והגדולים,
שיכולים ליצור 'יערות' ענקיים של אצות, אורכו של הסארסאז' האדום לא עולה בדרך
כלל על 40-50 סנטימרים, ואפשר בדרך-כלל למצוא אותו כרוך בין הגבעולים של שרשראות
אצה חומות וגדולת יותר, בעומקים של בין 10 ל-50 מטרים מתחת לפני המים. האצה האדומה דביקה למגע, כאשר לעיתים ניתן לראות
'פולסים' עמומים זוהרים לאורך הגבעול ובתחתיות העלים שלה. אלו מסוגלים, מפעם
לפעם, להפיץ סביבם מכה חלשה של משהו שדומה לחשמל סטטי - חלש בהרבה מכדי להזיק
לאדם (מעבר למכה מפתיעה וכואבת לרגע ביד שנוגעת בצמח), אבל עשוי להיות קטלני מאד
עבור דגים קטנים. הסארסאז' האדום הוא צמח טורף, שמשתמש בהפצת ריח שמתעתע
בדגים קטנים, אולי תוך חיקוי ריחות או חלקיקים שמרמזים על רביה. כאשר הדג ביש
המזל מתקרב מדי ומטיח את הגוף שלו באצה, הוא זוכה, במוקדם ובמאוחר למכה חשמלית
שהורגת אותו, ואז עלעלי האצה האדומה נכרכים סביבו באיטיות ו'מוצצים אותו' (או את
חלקיו המזינים יותר) בהדרגה אל תוכם, תוך שהם סופגים אגב כך ומפיצים ריח מבאיש
של שמן ובשר דג נרקב; לכן, המים סביב אצה שטרפה לא מזמן לא פעם עכורים ומבאישים,
והצמח עצמו מצחין עוד יותר - עד שהוא מתנקה בהדרגה לקראת הטרף הבא. שתן כרישים: קטנה וחלשה מכדי לשמש כבסיס לשזירת חבלים, ומצחינה
ולא מזינה מכדי להפוך למזון לבני אדם או חיות בית, לחבל האצה של הסארסאז' האדום
יש שימוש אחד - כאשר מאכסנים אותם עם חומרים מתאימים בכדי חרס, אפשר להתסיס את
האצה הזו ולהפוך אותה כבסיס לאלכוהול חזק, סמיך וזול, ששימר שרידים מהיכולת
'החשמלית' של האצה באורח שמסייע לו 'לתת בעיטה' לאדם ששותה את התוצר, כמה שניות
לאחר שהוא מגרגר לגרונו את העיסה הדוחה. הראמג'ירים - שבראשית ימיהם אכן הסתמכו במידה
רבה על אצות (גם אם משובחות יותר ומסריחות פחות) בכדי ליצור אלכוהול פשוט, לפני
שהחלו לסחור עם האנ'מירים ועמים אחרים ולקבל מהם יין שמופק מגפנים - אינם
מעריכים במיוחד את הנוזל הסמיך והמצחין של הסארסאז' האדום, שגם לאחר שהוא מעורבב
בתבלינים ולעיתים בנתחי פרי, הוא עדיין שמנוני ושומר על הטעם החצי-בשרי וריח
הדגים הסרוחים שלו; ומכאן שמו הציורי 'שתן כרישים'. אולם, עבור מלחים או אנשים עניים אחרים ברויל
דאראת', שידם אינם משגת משקה טוב יותר (למשל, כזה שהותסס מפירות ראויים לשמם),
שלא לדבר על יין אנ'מירי, שנעשה מצרך מותרות נדיר מאד - אין הרבה אופציות אחרות
לשתות לשוכרה, מלבד החומר הסמיך והאדמדם שמוגש בקערות חרס, בדרך-כלל ביחד עם
נתחי דג בוץ זול או מאפה מפוקפק מקמח סוקסוק. שימושים אחרים: קשה למדי לשמר חלקים מהצמח - ובעיקר מתפיחות
הגבעול שאוצרות את הכוח החשמלי שלו, באורח שישמור על הערך שלהן לאחר שהן מוצאות
מהמים; ודרוש לכך עשבונאי בדרגת כשרון 2+ לפחות בכדי שיהיה לו סיכוי לשמר ולפקוק
אותן בלא שיהפכו לעיסה חסרת צורה וחסרת ערך בתוך דקות ספורות. מי שהצליח במשימה, יכול להשתמש בתוצרים כמנה של
'צמח עוצמה' מדרגה 2 ולעיתים רחוקות 3, לעיתים ביחד עם תוצרים נלווים של מנות
שמן צמחים מעוצמות 1 ו-2. בתפיחות אפשר לעשות שימוש כחומר גלם לשיקויים
שמבוססים על חשמל או על אגירת כוח; ולעיתים גם בשיקוים מתעתעים שנועדו להטעיות
חושיות שונות. |
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.