אצבעו של מאלאז'אר

 

 

מבוא: הראמג'ירים הכירו וחיבבו מאד, מאז ראשית ההיסטוריה שלהם, ירקות חריפים מסוגים שונים וצמחים שמניבים אותם. אבל אף אחד מהם לא היה בר-תחרות למטפס המוזר שנוצר לפי האגדה בקסמיו של אדמירל מאלאז'אר בכבודו ובעצמו. הפירות הבשרניים והמחודדים שלו, שדמו לפלפלונים בעלי גוונים אדומים-שחורים משויישים, נחשבו כ"מלכי המשתאות", בטעם 'חריף כמו רעם, צלול כמו אוויר שאחרי סערה בלב ים', שנחשב כמצליל מחשבה ומעצים יכולות קסם - שלא לדבר על מרקמי טעם 'שרק אדונים גדולים יכולים לרדת לעומקם'.

אלא, שלצמח המטפס ופירותיו המהוללים היה גם צד אחר ואפל, שקשור בתערובות האדמה המועשרת שנדרשות בכדי שיגדל ויניב פירות בריאים, ולא יתעוות לצורה מנוונת שמצמיחה פרי מר וחסר תועלת, שאפשר בקושי להפיק ממנו מזון לבהמות - לפי הסיפורים הראמג'ירים, אדונים רבים הזינו את הצמחים שלהם בדם; ועבדים רבים זכו לכבוד המפוקפק לסיים כך את חייהם.

 

תיאור: הצמח המטפס שנקרא אצבעות מאלאז'אר, הוא מטפס בשרני עם גבעול שחור-ירקרק, לעיתים מנוקד או מפוספס (ככל שהצמח משובח יותר, כך הוא יהיה שחור יותר ובוהק יותר, וירוק פחות), שיכול להגיע לגובה של מעל 20 מטרים (אם כי בדרך-כלל, זה יתבטא בכך שהוא נכרך לכיוונים שונים על הכנים או הצמחים האחרים עליהם הוא מטפס).

הצמח מצמיח שלל עלים גדולים, שמזכירים ידיים מטופרות, בגוונים של ירוק כהה עם פסים שחורים ולעיתים מעט סגולים, שמדיפים ריח חריף וצלול מאד; מתחת לעלים, בוקעים - בדרך-כלל סמוך ליום המקודש של אמצע הקיץ, הפירות היקרים מפז - פירות בשרניים-עדינים, שמזכירים צורה של אצבע מחודדת באורך של בין 3 ל-15 סנטימטרים. הגוון משתנה מצמח לצמח ולפי התכונות שיש לכל אחד והאדמה המכושפת ששימשה כדי לזבל אותו. הוא נע בין אדום-דם עמוק, לצורות שונות של אדום עם עורקים שחורים משויישים.

את הפירות חייבים לקטוף במהירות, כי הם אינם מחזיקים בדרך-כלל יותר מימים ספורים לאחר אמצע הקיץ, ולשמר בכלים מיוחדים, עדיף כאלו שמטופלים בידי מכשף או אלכימאי שמכיר היטב את הטיפול בצמח הנדיר הזה - וכל טעות תגרום לאובדן מסיבי של טעם ושל כוחות נוספים שגלומים בפירות.

הטעם של הצמח - כפי שהולל בידי דורות על דורות של אומנים ראמג'ירים - הוא חריף וצלול, באורח שהושווה לרעם מתגלגל בנשמה, ואוויר צלול של אחרי סערה בלב ים שמתפשט בה בגלים של עוצמה,מסוג ש"רק אדונים גדולים יכולים להבין"; הפרי שימש לא רק כרכיב במאכלים שעלו על שולחנם של מושלים, גיבורים וקוסמים ראמג'ירים מהדרגה הבכירה ביותר, ועורבב בגרסאות המשובחות ביותר של תבלינים, שאפילו האנ'מירים היו מוכנים לשלם בעדם הון תועפות.

מעבר לכך, לפירות ולאבקות ומשרות שנעשו מהם, היה תפקיד חשוב בטקסים של אמצע הקיץ, כולל הברכה שהכוהנים של הקוף הגדול של הקיץ היו מעניקים למפקדים ראמג'ירים ולקברניטים שעמדו לצאת למסעות חשובים; ולא בכדי, האגדה הראמג'ירית יחסה שהצמח - או אולי הקסם שיצר את הזרעים הראשונים שלו מזרעים של מטפסים וצמחי מאכל נחותים יותר, היה מתנה שהאל הגדול של אמצע הקיץ העניק לאדמיראל מאלאז'אר, כאשר בירך אותו בברכה שייעדה אותה לאחד - בעורמה, גדלות וגם בכוח הזרוע - את השבטים והעממים הראמג'ירים לעם אדיר אחד.

 

גידול הצמח: אצבעו של מאלאז'אר הוא מטפס קשה מאד לגידול, ולא בכדי, ברויל דאראת' של אחרי ההתנפצות הגדולה, וגם במקומות רבים אחרים, הוא הפך לאגדה בלבד.

הצמח הזה הוא אכן צמח לא טבעי, שנוצר מהשקעת אנרגיות קסומות שככל הנראה 'התמירו' זרעים של צמחים אחרים לזרעים רבי-עוצמה ולא עמידים במיוחד; וקל מאד לקלקל אותו, ולגרום לצמח להדרדר במהירות לגרסה עלובה וחסרת תועלת, שהפירות שלה מעוותי צורה, מרים וחסרי כל תועלת קולינארית או קסומה - ומתאימים בקושי לשימוש כמזון בהמות.

בכדי לגדול כמו שצריך, המטפס זקוק לחשיכה מוחלטת או כמעט מוחלטת, ליובש יחסי, ולטמפרטורה חמה קבועה, ולאדמה מועשרת בסוגי זבל צמחים מיוחדים, כאשר סוג הדישון ישפיע מאד על הצורה הסופית ורמת האיכות של הפירות. יותר מזה - מסופר כי הרכיב האחרון שהצמח דורש כדי להניב פרי משובח הוא דם, שאותו יש למרוח על הכנים עליהם הוא גדל, או לערבב באדמה מסביבו. מכאן, שלל הסיפורים במסורת הראמג'ירית על הקרבת אסירים או עבדים בתור 'משקה' לצמח, מה שהפך את כוכי האבן בהם גודל הצמח למקום מפחיד מאד שכמעט אף ראמג'ירי לא רוצה לראות מקרוב. עם זאת, נראה שרוב הצמחים האלו אינם מסוגלים להרוג אדם או אפילו חיה קטנה בעצמם - והם היו זקוקים לשומריו או תלייניו של האדון בכדי שיבצעו עבורם את העבודה המלוכלכת (מלבד כמה פרטים אגדיים מאגדות ראמג'יריות מסמרות שיער במיוחד - שלא ברור עד כמה התקיימו במציאות).

אדונים ראמג'יריים אחרים, שהיו אכזריים פחות, השתמשו בדם של חיות שנמרח על הכנים או הוספג באדמת כוכי הגידול; אולם מסופר שבמקרה הזה, איכות הפירות תהיה ירודה יותר.

במידה והצמח הושחת, אין מה לעשות מלבד לעקור אותו מכוך הגידול, ולחכות להזדמנות לשים את היד על זרעים מכושפים חדשים.

 

ברויל דאראת', הרחק מהאיים העשירים עם האחוזות העתיקות, שרובם אבדו בלא שוב בנחשולי ההתנפצות הגדולה, יש מעט מאד מקומות שיכולים - אפילו באורח תיאורטי - לשמש לכוכי גידול של הצמח הזה, גם אם אחד האדונים יצליח בדרך כזו או אחרת להשיג זרעים מכושפים שלו (ישנם סיפורים שכמה מהם מנסים, או אולי אפילו מחזיקים קומץ זרעים רדום בבקבוקון מכושף, עמוק בחדר האוצר שלהם); שלא לדבר על בנאים, מכשפים ואלכימאים שיוכלו לבנות ולתחזק כוכי גידול ראויים לשמם ואדמה מכושפת שתוכל להחזיק את הצמח האגדי בחיים; ולכן, הצמח המטפס הזה, הפירות המכושפים שלו והמטעמים שעשו מהם, כמו גם האגדות המחרידות על עבדים ובישי-מזל אחרים שקיפחו את חייהם בעטיו - הפך כיום בעיקר לסיפורי מעשיות מהעבר.

 

שימושים: גידולו של הצמח יקר-הערך, היה בעבר עניין שדרש סוגים רבים של בעלי מקצוע - מבנאים אומנים ומגלפי אבנים שיצרו את הכוכים עצמם; מטילי לחשים ואלכימאים שערבבו בקפידה את האדמה המכושפת שמתאימה לו או בדקו כי הוא שמור מכל משמר ולא מפתח רמזים למחלה - שלא לדבר על אלו שחקרו ועסקו בזרעים היקרים מפז של הצמח.

מעבר לעובדה שהפירות שימשו כמאכל תאווה וסמל סטטוס ראמג'ירי ש'הפריד אדונים גדולים ואלו שזכו בחסדם מכל היתר', לפירות, כמו גם לחלקי עלים ואפילו פטריות זעירות שגדלו פה ושם באדמה מסביב לצמח, היו שלל שימושים ביצירת שיקויים וחומרי גלם אחרים - מבסיס לשיקויים שנועדו להעצים מחשבה וכוחות קסם; שמנים מכושפים שנמרחו על קורות או אפילו חלקי שריון כדי לעשות אותם קלים כנוצה ומסוגלים לצוף מעל המים, וחומרי גלם לטקסי קיבוע ריטואלי של קסמי בריאה חזקים, ועוד.

מסופר, שאם עשבונאי הצליח להפיק בקבוקון קטן עם מנה של עסיס או רסק משומר של הפירות או חלקי העלים האלו, בלא לאבד ולהשחית את החומר הנדיר בדרך, הוא יכול היה לגבות עליו שק שמן של 1000-1500 מטבעות לפחות - כלומר, אם התוצר לא נחשב לשייך מראש לאדון ראמג'ירי רב עוצמה, כאשר מי שנתפסו מנסים לגנוב אותו, היו מסיימים לא פעם בתוך מקור לדם חם שהוזן לאדמת כוכי הגידול (עונשים מפחידים, שכמובן העלו את המחיר של סחורה מוברחת מהסוג הזה עוד יותר...)

 

 

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.