קאארול ("ארמון הצפרדעים")

 

 

מבוא: צמח מים שגדל בדרך-כלל באיזורי ביצה מליחים וחמים, ואפשר למצוא זנים שונים שלו בשפך הנהר הלוהט במרכז אסטראת'ה, וגם באיזורי בוץ ומים עומדים ואפילו בשולי נהרות. כיום, קיימת גם גרסה 'מבוייתת' שלו ברויל-דאראת', שמגודלת עבור הפרי הבשרני התפל שלו וכמה חומרים שניתן להפיק מהפרחים שהוא מפריח באביב ובסתיו.

 

תיאור: גרסת הבר של צמח הקאארול היא גדולה יותר, ונראית כמו תסבוכת של עלי שושנת מים עגולים, קשורים אלו לאלו בגבעולים שעירים ואצתיים; מתוך אלו עולה לפחות גבעול אחד כלפי מעלה, לגובה של עד מטר לתוך האוויר, שם הוא מתעקל ויוצר צורה דמוית מחוש שעיר; העלים הם בגוונים של ירוק - מירוק בהיר וחולני למראה, ועד ירוק-סגול ואפילו ירוק שחור; הגבעולים נוטים יותר לחום וחום-ירקרק, כאשר השערות שלהן כהות יותר בבסיס, ובהירות יותר בקצוות.

מהגבעולים, בעיקר החלקים המוגבהים שלהם, בוקעת באמצע האביב ועד תחילת הקיץ, ופעם נוספת בסתיו, תפרחת מרשימה של פרחים קטנים חרוטיים למראה, בעלי חמישה עלעלי כותרת, שמתחילים את דרכם בגוון לבן-ירקרק עם לב סגול, ומסודרים בצורה שמזכירה מעין 'כלוב'.

בהמשך, הפרחים לובשים ברובם גוון לבן יותר; אבל לעיתים אפשר למצוא בתפרחת פרטים נדירים יותר עם גוונים אחרים שמבצבצים בתוך הלובן של הפרחים האחרים - והם נעים מסגול, חום-כתום, כחול עכור ואפילו שחור.

כמה שבועות לאחר הפרחים, מתחילים להתפתח פירות בשרניים בגוון ירוק-עכור; הפירות מגיעים לגודל שבין עגבניה גדולה לראש של כלב קטן, מזכירים בצורה שלהם פלפל ענק עם עור מקומט ומגויד, ואוהבים לגדול על החלקים הנמוכים יותר של הגבעולים, כאשר לא פעם, בעיקר אם הצמח גדל בבוץ, הם מתחפרים באדמה.

 

קאארול הבר הוא גדול יותר, עם חמישה או שמונה עלי מים עגולים, גבעול עילי שמגיע בקלות לגובה מטר ולעיתים יותר, ושלל גבעולים תחתיים שעירים שיכולים להצמיח עשרות פירות.

הראמג'ירים של נול-דאראת', שניסו לביית את הצמח - כמעין פיצוי על הקושי לגדל ירקות ופקעות מסורתיות יותר (ובעיקר את פקעות תפוחי האדמה המתוקים האהובים עליהם) באדמת רויל דאראת', יצרו במהלך הזמן גרסה קטנה יותר שניתן לגדל בגן ירק בוצי; קאארול הבית מגיע ללא יותר משניים-שלושה עלים עגולים מחופרים בבוץ, הגבעול העילי שלו מגיע רק לעיתים נדירות לגובה של יותר מ-60 סנטימר, והתפרחות שלו דלילות יותר, וכמעט לעולם לא מכילות פרחים מיוחדים (לא לבנים); גם הפירות שלו - הגם שהם אוהבים מאד להתחפר בבוץ ממש כמו אחיהם הפראיים, הם מעטים וקטנים יותר.

 

קאארול בתור 'ארמון הצפרדעים': הריחות המוזרים של פרחי קאארול הבר, מושכים אליו לא מעט חרקים ובעיקר דו-חיים שחלקם נכנסים לאקסטזה של ממש במגע עם הריחות. קאארול הבר מושך אליו לא פעם צפרדעים רבות, כאשר לעיתים הזכרים שלהן מתחרים אלו באלו כדי לתפוס עמדה על הגבעול המוגבה ולהשמיע משם קרקורים רמים - וזו אחת הסיבות שהצמח קיבל את שמו.

למרבה הצער, לעיתים קרבות הצמחים הגדולים יותר, בעיקר אם הם צומחים באופן צפוף, מושכים גם דו-חיים ענקיים, שיכולים להתנהג באורח טריטוריאלי ותוקפני בהרבה כשהם סביבו - וכדאי שכל מלקט יקח את הסכנה הזו בחשבון.

גם קאארול הבית יכול למשוך אליו לא פעם חרקים, חלקם מזיקים ועוקצניים, צפרדעים וקרפדות, חלקן ארסיות, כך שגם אם אין חשש ליצורים ענקיים שיכולים להכריע אדם בוגר וחמוש, כדאי להזהר ולשים לב להיכן תוחבים את היד כאשר מנסים לחפור את 'פלפלי הקאארול' מתוך הבוץ, בעיקר בשעות שאחרי רדת השמש.

 

פירות הקאארול ידועים כבשרניים, לחים ותפלים - רחוקים מאד באיכותם מהירקות המסורתיים, ובוודאי מתפוח האדמה המתוק האהוב על הראמג'ירים, שכיום רבים מהם - בעיקר העניים ברויל דאראת' - יודעים עליו בעיקר מסיפורים של אנשים זקנים או רכילות מארוחות הפאר של המושלים ובעלי ההון של רויל דאראת'.

למרות זאת, אפשר בהחלט לחתוך את הקאארול לרצועות שאפשר לנסות לתבלן אותן ואז לצלות אותן בכלי בישול מעל מדורה או תנור לבנים (מה שהופך אותו לאכיל יותר, ונותן נפח מצויין לתבשילים אחרים, למשל - נזידי דגים פשוטים שבמקור היו דלילים יחסית בדגה), או לחלופין, לנצל את הגודל והאת האווריריות היחסית שלו כדי למלא אותו במלית - מקמח סוקסוק דוחה, מעורבב במעט תבלינים וקמצוץ קמח משובח יותר, אם אין ברירה אחרת; מלית טחונה של 'פטריות בשר', או נתחים מירקות טובים יותר או אפילו דגים ובשר טחון, אם ידה של המשפחה משגת - מה שמאפשר לקיים את המנהג הראמג'ירי הישן-נושן של הגשת ממולאים בסעודות של ימי חג.

 

פרחי הקאארול, לעומת זאת, ובעיקר הפרחים המפותחים, הגדולים והריחניים יותר של קאארול הבר, שימושיים מאד עבור אלכימאים פשוטים - כאשר הם ידועים בעיקר ביכולת מסויימת של צמחי מרפא שטובים גם לפצעים וגם למחלות פשוטות.

לעומת זאת, מהפרחים המוזרים והנדירים יותר, שגוונם חורג מהרגיל, אפשר להפיק מנות צמח מתקדמות יותר, שמשתנות לפי הגוון של הצמח - כולל שמן צמחים מעולה (כתום), עוצמה (כחול) וצל (שחור); ישנה טענה שהקאארול - ובעיקר קאארול הבר - מסוגל למעשה ללכוד אנרגיות קסומות חמקמקות וחלושות שנספגו במים שמסביב לו, והדבר משפיע באורח ישיר על סוג הפרחים הנדירים שהוא מצמיח בתוך התפרחת הרגילה, וגם על האיכות והעוצמה שלהן.

עם זאת, פרחיו של קאארול הבית הם בדרך-כלל חלשים וכמעט חסרי תועלת לכל שיקוי או משרה שחורגים ממשחה להקלה על פצעים וזיהומים קלים, או כמה שימושים ביתיים פשוטים אחרים.

 

 

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.