רשומון 'האיזור
למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה
פרק 3:
גיאוגרפיה, ישובים ואיזורי משנה בבקעת קיירן
_______________________________________________
חזרה
לערך הקודם | עבור
לערך הבא | חזרה
לתוכן העניינים
צפון-מערב הבקעה
מצודת גראן
א-דרום ומעבר אור'גאקה
|
נתונים כללים אוכלוסיה: כ-3,500 עד 4,000 איש (כולל קלאן הגורג יים) שליט: קנטוריון (הלגיון האנ'מירי ה-9) מאר'קריל
סילת'אר, מושל צבאי ומפקד המצודה. מקומות ישוב: מצודת גראן-א-דרום ו'עיירת הקסרקטין' שאגמור
שלמרגלותיה; מתחם קלאן הגורג יים; חוות וארמל ("לב הגבע"). בעבר שכנו
כאן העיירות הגדולות ואנדראום (עילית) ו-ואנדריל (תחתית) - כיום הן נטושות
וצאצאי תושביהן חיים במצודה ובעיירה שאגמור. תיאור כללי מצפון-מזרח
ליער טילווד, נפער בקע רחב בין רכסי הגבעות שנישאים מצפון לבקעת קיירן; באותו
'קרע' שבין גבעות דר'ארון ממזרח ומצוקי טלאנה ממערב, הקרקע גולשת בחדות כלפי
מטה, ויוצרת מעבר רחב שגולש משוליה של בקעת קיירן (כ-500 מטרים מעל פני הים), אל
תוך אדמות הביצה השטוחות והאינסופיות של אורגאקה, על ענני האד שמאפילים את שמיה
ונופיה של אותה ארץ. מעבר אורגאקה,
או חבל גראן-א-דרום כפי שהוא מכונה לעיתים, על-שם המצודה העתיקה שיושבת במרומי
צוקי טלאנה וחולשת על המעבר, הוא שטח באורך של שלושים מייל לערך[1],
של מדרונות משתפלים, מאגרי מיים עכורים ואדמות יער דליל (לעיתים שקוע למחצה במים)
שעומדות בערפל ההולך ומתעצם, ככל שהדרך משתפלת כלפי מטה. כאן, נוטש נהר
הקיירנה את הבקעה הקרויה על שמו, ועושה את דרכו מטה בשורה של מפלים מסוכנים
ומאגרי מים כהים, כאשר פה ושם הוא מתפצל באורח זמני למספר יובלים העוקפים גושי
סלע גדולים, או זורמים סביב עצי ענק שמנוניים או שרידיהם של פסלים קדומים וחושפי
שיניים שנוטים באלכסון אל תוך הסחי הגועש;. בין הסלעים מוצלפי הרוח והמים, מאגרי
המים והערפילים המתכהים והולכים, משתרעות גם חורבותיהן של שתי עיירות עתיקות–
ואנדריל ו-ואנדראום שעודן "צופות זו על זו" ביריבות נצחית, שלא פסקה
גם לאחר שהישובים עצמם ננטשו, וחלק מאנשיהן מצטופפים כעת בין מבני האבן הגסים
והדולפים של שאגמור (Shagmoor)
– או "עיירת הקסרקטין" שלמרגלות מצודת גראן א-דרום. פה ושם, אפשר
להבחין עדיין בשרידיה של דרך המלך הצפונית שמתפתלת בין החורבות, על שרידיהם של
גשרים הרוסים למחצה שנמתחו בעבר מעל ליובליו של אפיק הקיירנה, ונפגעו פגיעה קשה
בהתנפצות הגדולה, או נפלו קורבן להזנחה ולשיני הזמן, לאחר שרוב-רובה של
האוכלוסיה עברה לשולי המצודה הגבוהה, או התפזרה במישורי הביצה (ולפי השמועות,
כמה מהם נפלו קורבן לקדחת ביצות או הפכו לפראים חשוכים ותוקפניים מאד). מצודת גראן א-דרום המראה המוכר
והמזוהה ביותר עם האיזור, נמצא בחלקו העליון, הצפון-מערבי, גבוה על כתפי המדרון
של גבעות טלאנה – מצודה מלבנית גבוהה וכעורה למדי מאבן כהה, חולשת מגובה רב על
המעבר; ומתחת לה שלוש חצרות אבן גדולות, יורדות זו אל תוך זו, חוצצות בין המצודה
עצמה לבין "מגדל המכשף" - צריח בודד, שחור-דהוי שנישא לגובה רב אל מול
חומות המצודה,ומסתיים בכותר סדוק בצורה המזכירה מעט אגס מוזר. זוהי גראן
א-דרום, מצודה עתיקה שחלשה על מעבר אורגאקה דורות רבים לפני שהגיעה לכאן
האימפריה האנ'מירית, וכיום משמשת כמעוזם האחרון של שרידי הלגיון האנ'מירי
התשיעי, שחנו בעבר בדרום המישור של אור'גאקה, ושורת מפלות מכאיבות ועקובות מדם
אילצו אותם לנטוש בהדרגה את מעוזיהם הישנים (כולל בין שרידי המקדש העצום של
ואנדרומון שניתן מפעם לפעם לראות את שרידיו מתמרים בערפל שמעל ארץ הביצות,
כעשרים מיילים מצפון למעבר). כאן, במבצר
העתיק והשלם ברובו ובחצרות שמתחתיו, מנסים שרידי הלגיון ומפקדם הנוקשה לשמור על
המעבר ולמנוע מהמפלצות ואנשי-הפרא שהתרבו בביצות מלההעפיל אל בקעת קיירן. בשולי החצרות
ולצד נמלי הנהר האפלוליים שמזדקרים אל תוך אפיק הקיירנה, ממש לפני שהוא מגיע אל
איזור המפלים השוצף והקטלני, משתרעות שורות של מבני אבן קטנים, רובם בלתי נוחים
בעליל ודולפים, שככל הנראה שימשו את חייל המצב של המצודה בעידנים בהם היה גדול
ומבוסס בהרבה.כיום, המקום הפך לעיירה מאולתרת בשם שאגמור, שמכונה לעיתים גם
"עיירת הקסרקטין"; ובה חיים רבים מצאצאי התושבים שנמלטו מהעיירות
ואנדריל ו-ואנדראום, אשר עודם משמרים יריבות ותחרות עזה ורבת-דורות שניטשה בין
שתי העיירות ההרוסות כמעט בכל דבר ועניין.
הגעה ועזיבה הדרך המרכזית
שבה ניתן להגיע אל מצודת גראן א-דרום ו'עיירת הקסרקטין' הקודרת שלמרגלותיה, היא
הפלגה במורד נהר הקייר'נה; קיימים שייטים לא מעטים באיזור אגם רל'ארן שמתפרנסים מהשטת
נוסעים וסחורות מהעיירות שסביב 'הארמון השוקע', ואין קושי מיוחד לרכוש מקום על
דוברת סחורות או סירה בעבור חופן מטבעות כסף – עבור שייט של יום עד יומיים במורד
האפיק החוצה את יער טילווד (אפשר גם לנסות להשתמש בשבילים יבשתיים העוקבים פחות
או יותר אחר אפיק הנהר – אולם הם נוטים להיות משובשים בהרבה ולעיתים גם
מסוכנים). המעבר בדרך
הנהר חופשי יחסית, אם כי אנשיו של הצנטוריון מהמצודה בודקים לא פעם את הסירות,
ורוב השייטים הותיקים משתדלים לשמור איתם על יחסים טובים, ולכן יזהרו לא פעם
מלקחת נוסעים או סחורות שנראים להם מפוקפקים (או לחלופין, יגבו תעריף כפול
ומשולש). מלבד דרכים
אלו, קיימים גם שבילים עקלקלים, צרים יותר ולא רשמיים שחוצים את יער טילווד
ומובילים אל פאתי 'עיירת הקסרקטין' או אל מחנה הגורג מקלאן יים – אלו משמשים לא
פעם מבריחי סחורות או נוסעים רשמיים פחות, שמעדיפים שלא לפגוש את אנשי הלגיון;
מנגד, הסכנה בדרכים האלו – מצד שודדי דרכים, ואפילו מפלצות (בעיקר בשבילים
שמדרום לאפיק הקיירנה, שקרובים לביצת הזבוב השחור), היא גדולה בהרבה. המסע– לפחות
בדרך הנהר - מסתיים בנמל שאגמור–שורה של רציפים קודרים שבשולי החצר הנמוכה ביותר
משלוש חצרות האבן שמתחת למצודה, נתונים לא אחת בערפל לח, ומוצלים ברוב שעות היום
בצילו הכבד של 'מגדל המכשף' שנישא מול מצודת הלגיון; שם, אפשר לחפש מקום באחד
הפונדקים כבדי-המראה והטחובים במעט שבפאתי 'עיירת הקסרקטין', או להעפיל בשביל
שמור היטב העולה אל שערי החצרות הגבוהות יותר. כך או אחרת,
שני הדברים שתופסים מיד את עינו של הנוסע שאינו מכיר את האיזור, הוא השמיים
הקודרים ואדי הערפל שעומדים מעל המעבר המשתפל, והולכים ומתעבים ככל שמביטים
צפונה, כאשר מפעם לפעם, במקומות בהם האד מעובה פחות, ניתן לראות חורבות עתיקות
מבצבצות בין העצים הדלילים או המישורים ספוגי המים; והאווירה הצבאית התקיפה
בשאגמור וחצרות המצודה – אנשי צבא בשירויונות וסמלים של לגיונרים אנמירים מהלכים
בכל מקום, ומסוגלים לעצור כל אדם ולדרוש ממנו דין וחשבון, בלא סבלנות יתרה; הדי
פקודות שנצעקות לחלל האוויר, מה שמשרה אכן אווירת 'קסרקטין' הזרה לרוב חלקי בקעת
קיירן, ואשר הקנתה לשאגמור את כינויה הנוסף והלא מחמיא. מסע במורד מעבר ההרים אל אורג'אקה: הלאה מהמצודה, הדרכים שיורדות אל
תוך אורג'אקה, שהיו פעם דרכים אנ'מיריות כבושות ונוחות, הופכות משובשות ומסוכנות
יותר ויותר. הלגיון התשיעי מתחזק עדיין שתי דרכים שעוקפות את חורבות העיירה
העילית ואנדראום, ומסתיימות בשורת החפירים וחומות העץ שמגיני המעבר מחזיקים בהם,
בין חורבות שתי העיירות העתיקות - אולם כוחות הלגיון אינם סובלניים במיוחד כלפי
זרים חטטנים שאינם מוכרים במצודה, ועלולים בהחלט לדרוש הסברים מהירים, שסכנת
מאסר בצידם - בעיקר כלפי מי שנראה כמו מבריח או נווד מפוקפק שיכול לשאת מחלות. מעבר לחפיר
מאר'קריל, הדרכים הרוסות כמעט לגמרי, והסכנות - כולל מפלצות, אנושואידים וגם
פראים אנושיים, הופכות רבות יותר ככל שמרחיקים מטה, אל מחוץ למעבר ואל תוך
מישורי הביצות; מה שאומר כי ההרפתקן המזדמן או הסוחר ולקט התבלינים הנועז נמצא
לגמרי לבדו. כאן, במישור הדלוח והאפל של 'אורגאקה הקרובה', יכול הנוסע לראות
היטב לא רק שרידי חוות וכפרים, אלא גם את החורבות האדירות של מקדש באש'מאסור
נישאות גבוה אל תוך השמיים המלאים באד, ולמצוא שרידים מהקרבות האדירים שנערכו
כאן לפני פחות משני עשורים, בהם נמחץ הלגיון האנ'מירי התשיעי ושרידיו נמלטו
במעלה מעבר אור'גאקה. שרידי המקדש,
על השמועות לאוצרות הטמונים בהם, אבל גם למפלצת המזעזעת שמעכה את הלגיון התשיעי
שנמה את שנתה עמוק מתחת לאדמה הבוצית שבין העמודים העתיקים, והאפיק העצום של נהר
ואנדרומון, שיובלי הקיירנה נשפכים אליו בין החורבות, נחשבים לגבול הסופי של
האיזור הסמוך לבקעת קיירן - ומשם והלאה, יעברו הנוסעים אל ליבה של אור'גאקה,
שלפי השמועות עוגים מהצפון התנחלו בכמה מחלקיה ועוסקים שם במלאכות מוזרות. אזורי-משנה ונקודות עניין בתוך מעבר ההרים "עמודי שאג": חלקו הדרומי של מעבר אורגאקה, בין מרגלות רכס
דרא'רון למפלי נהר קיירנה, הוא איזור של יער דליל של צמרות כהות שגדל בין בריכות
רדודות ומעלות אד, שפה ושם זרוקים בתוכן שרידים של פסלי ענק עתיקים, רבים מהם
חושפי שיניים חדות ולא אנושיות בעליל. חלקם התפוררו כמעט לגמרי, שוכבים בתוך מי
האפסיים כשהם מצופים בחזזיות ושרכים; וחלקם עדיין עומדים למחצה, נוטים על צידם
באלכסון כמו עצי אבן ענקיים או עמודים בלים מזוקן. מאחר והאיזור
הזה אפלולי מאד, מלא במחסות ורחוק מעינה הפקוחה של המצודה, הוא פופולרי מאד על
מבריחים וטיפוסים אחרים שאינם אהודים על חיל המצב, כולל לקטים מקלאנים אנושיים
שהחליטו לנתק מגע ולכפור במרות הצנטוריון הזועף של גראם א-דרום. מלבד הישוב
האפלולי שמאכלס חלק מהגורג של קלאן יים ולפחות חלקו סר למרותו של סייר-ראשון
מיגריק, שהינו בן-ברית של הקנטוריון וחבר במועצה שלו (הגם שלא כל הגורג מסכימים
עם הדרך הלא מסורתית שבחר האחרון), הרי רוב המאהלים או המחנות שאפשר למצוא
בצללים של 'עמודי שאג' – בין אם של ציידים פראיים, פושעים או דמויי-אדם שהתנגבו
מביצות אורגאקה, אינם ידידותיים כלל ואפילו מסוכנים לזרים, וגם לחיילים תועים
מהמצודה. בשנים האחרונות, המצב החמיר כפליים לאחר שכמה וכמה משפחות גדולות של
מקומיים (כולל משפחה גדולה בראשות מי שהיה פעם קצין במצודה וידיד אישי של
הקנטוריון), פרשו אל הפרא והקימו חוות מסוגרות ועוינות מאד כלפי חברים ובני-ברית
קודמים מבקעת קיירן. חורבות ואנדריל ו-ואנדראום המתלולים
הגולשים מטה אל אורגאקה שנמצאים מצפון לאפיק הקיירנה, הם סלעיים יותר ומיוערים
פחות מחלקו הדרומי של המעבר, והנוף שלהם מנומר בשלל ההריסות השוקעות שהותירו
אחריהן שתי עיירות עתיקות שישבו פעם זו מול זו. העיירות
ואנדריל ו-ואנדראום היו עיירות יריבות מזה דורות על דורות, מסיבות שראשיתן ככל
הנראה כבר נשכחה מזמן, ולמרות שלא הוכח הבדל אתני משמעותי בין התושבים שלהן; ככל
הנראה עוד לפני שהשתלטה האימפריה על האיזור; וההתיישבות האנ'מירית המסיבית במאות
השנים האחרונות לא שינתה באורח משמעותי את המצב. כלל ידוע היה באיזור, שאם מועצת
הנכבדים או ראש העיר של אחד הישובים יתמוך במשהו, ככל הנראה שהעיר השניה תתנגד
לו בתוקף; תושבי כל עיירה ירכלו על יריביהם, כי הם אלו שעומדים בסתר מאחורי
מבריחים ופושעים אחרים; אינם נאמנים באמת לאימפריה (בתקופה בה האימפריה היתה
בשיאה ושלטונה הורגש היטב באיזור); מרמים את הסוחרים שעוברים בשוק שלהם במשקלים
ומוהלים מים בשיכר, ועוד. הגם ששתי הערים
התחלפו לא פעם בעמדת העיר העשירה והמוצלחת יותר מול העיר העניה, הרי שבעשורים
האחרונים לפני נפילת האימפריה, הרי שואנדראוט, שהיא העיירה התחתית יותר, התפרנסה
יותר מחקלאות ומגידול מקנה וכמות מסויימת של סוסים עבור הצבא האנ'מירי, ונהנתה
מקרבה לאדמות המישור של איזור הגבול של אור'גאקה, שהיו אז פוריות מאד; ואילו
העיירה היושבת במעלה המתלול, ואנדראום, התפרנסה ממתן שירותים למצודה ולסוחרים,
ונחשבה עשירה פחות – מה שכמובן אפשר לחוואים של ואנדראוט ללעוג לשכניהם ממעלה
המדרון בתור 'חבורת סבלים גסים ונערי שרת מטומטמים', שפסגת הישגיהם תתמצה בתפקיד
סרג'נט הובלת-שיירות – שכמובן עובד מהצד עם תריסר דודנים מבריחים, גסים וטפשים
לא פחות ממנו. מאוחר יותר,
לאחר ההתנפצות הגדולה, היו אלו אנשי ואנדראום, שלא ששו במיוחד להושיט עזרה
לשכניהם מלמטה, כאשר השדות שלהם הוצפו, קדחת הביצות החלה לאכול בהם בכל פה (עד
שהתפשטה גם במעלה המעבר, אל ואנדראום), ואנשי-לטאה החלו פושטים עליהם. לפי חלק
מהסיפורים, ראש העיר של ואנדראום היה ציני מספיק כדי לשלוח מכתב ארוך וציני של
השתתפות עמוקה כביכול בצער, תוך התנצלות על כך כי רבים כל כך ממוביל השיירות
בעירו אינם מוכשרים מספיק כדי להועיל לשכניהם הנכבדים. בסופו של דבר,
ולאחר התבוסה המוחצת שנחל הלגיון התשיעי בשנת 581 לסה"א על נהר ואנדרומון
(ראה מיד), והמלטות שרידיו במעלה מעבר אור'גאקה, הרי שאפלת הביצה, המחלות ואיום
המפלצות המשוטטות התגבר במידה כזו, ששרידי התושבים משתי העיירות נאלצו להמלט בעקבות
החיילים, לנטוש את בתיהם – לרבות בואנדראום העילית יותר, ולעבור להתגורר ב'עיירת
הקסרקטין' המאולתרת שאגמור, שנבנתה מסביב לחצרות מצודת גראן-א-דרום. גם כאן,
הקפידו שני הצדדים לגור בגושי מבנים נפרדים, כשהם רוטנים ומרכלים זה כלפי זה,
כשכל אחד טוען שהוא תורם ללגיון ולמצודה יותר מכפי חלקו, בעוד הצד האחר משתמט
ועושה עסקים עם מבריחים, כמו גם מסתיר סחורות כדי לא לשלם מס תוצרת. כיום, לאחר
שנים של איזון יחסי, לוחשים שדברים מוזרים קורים... בעיקר לצאצאיהם של תושבי
ואנדראוט; משהו, שגרם לרבים מהם להתכחש להגנת המצודה, עד כדי כך שכמה וכמה
משפחות גדולות הסתלקו בחסות החשיכה כשהן נושאות ציוד רב, והחלו להקים חוות
מבודדות בדרום המעבר, וחלקן אף מתחתיו, תוך התעלמות המסכנות מסמרות השיער שגרמו
לתושבים לברוח אל המצודה מלכתחילה. סוללת מאר'קריל (Merkril's Dike): לאחר שחיילי הלגיון נהדפו כליל מהמישורים שמתחת למעבר (איזור
אורג'אקה הקרובה שמשתרע בין המעבר לנהר ואנדרומון ולחורבות העצומות שעל גדתו),
ועם התרבות הפשיטות של יצורים מהביצה, הורה המפקד שנותר לאנשי הלגיון, הקנטוריון
מרק'ריל סילת'אר, להקים קו הגנה ראשוני בערך במחצית המדרון. התוצאה היא
שורה של חפירים לא מרשימים מאד שמתוחים בעיקר ממפלי הקיירנה צפונה, עד למצוקי
טלאנה, מרחק של כ-5 מייל מתחת למצודה ולעיירה שאגמור, בקו שחופף פחות או יותר
למה שהיה פעם החומה התחתונה של העיירה ואנדראום (שחלשה על המדרונות שהפרידו בינה
לבין שכנתה השנואה ואנד'רוט והשדות שהקיפו אותה). מאחורי החפירים, הוקם מערך
מאולתר למדי של חומות עץ ומשטחי לחימה, מצויידים חלקית בנשק מצור קל וכדים של
שמן ביצה קל להרתחה – כאשר הפלוגות השונות של גראן א-דרום מאיישות את החפיר
והביצורים שמעליו, כל אחת בתורה. הגם שספק גדול
אם החפיר יוכל לעמוד, בוודאי לאורך זמן, בהתקפת-ענק של יצורי-לטאה ושבטי ביצה,
ועוד פחות מזה של עוגים (שלא לדבר על המפלצת האגדית שמחצה את הלגיון ליד אפיק
הואנדרומון), הרי שהמקום מהווה קו התראה ראשון ובסיס לסיירים של הלגיון (כמו גם
אלו של קלאן הגורג יים שעובדים עם הלגיון), שתפקידם לחדור לשטח מוכה הערפל
והאפלה שמתחת למעבר, לגלות ולדווח על פעילות של מפלצות וסכנות אחרות. החפיר, מצידו,
יצר בלא כוונה מתח נוסף בין פליטי ואנדראום ופליטי ואנדרוט, כאשר האחרונים
התמרמרו על כך, שהחפיר מגן אך ורק על שרי די העיירה העילית של יריביהם, והותיר
את אדמותיהם הנטושות מחוצה לו – תוך שלא כולם התרצו מהסבריו של הקנטוריון,
שהחפיר הוקם במקום ההגיוני היחיד מבחינה אסטרטגית, שחולש של מתלול קשה יחסית
לגישה. יתכן, כי אותה התמרמרות, שככל הנראה גם נוצלה בידי היריבים מואנדראום,
שיחקה תפקיד במה שקרה לכמה מפליטי ואנדרוט, שנים מספר מאוחר יותר. המערכה: אורגאקה הקרובה, הקרב על מקדש באש'מאסור ומפלת הלגיון התשיעי מעבר לחפיר
מרק'ריל ומתחת לחומות השבורות ולבתים המטים לנפול של העיירה ואנדרוט, מעבר ההרים
מתרחב ונפתח, בשורה של מדרונות אחרונים זרועים בעצים גדולים ומתים ושרידים של
חוות מעוכות, שקועות למחצה בבוץ, אל תוך המישור האינסופי של אור'גאקה – מחוז
ענקי ושטוח[2],
שהיה פעם ארץ ירוקה ושופעת תבואה, וכיום ביצה מבאישה אינסופית, משכן למינים רבים
של אנושואידים ומפלצות - בין היתר לאנשי
לטאה; 'ארוכי-לשון' שנראים כמו הכלאה בין דמוי-אנוש כחלחל ומרופש עם עם חיה טמאה
וזבת ריר; אנשי-קוף עם פרווה דמויית חזזית; חרקים מפיצי מגפות; זוחלים טורפים
מסוגים שונים, חלקם בעלי עוצמה ומימדים המאפשרים להם לרטש חייל בשיריון קשקשים
בלא מאמץ רב מדי וגם בני אנוש שהפכו בתוך עשרות שנים
לפראים חשוכים, אלימים ומסוכנים מאד. "אורגאקה
הקרובה" הוא הכינוי לשטח של כמה עשרות מיילים שמשתרע בין פתחת המעבר אל
אפיק הנהר העצום ואנדרומון; שם, במקום בו נשפכים לתוכו היובלים השונים אליהם
התפצל נהר הקיירנה, עומדות עדיין חורבות של מקדש אדיר - שורות של עשרות עמודים
בגובה עצום, שחלקם עדיין שלמים כמעט לגמרי; שרידי היכלות שהתמוטטו, עם מדרגות
מגולפות גדולות ממידת אדם שמחברים ביניהם, וכמה פסלים של יצורים מוזרים, דמויי
זוחל ספק אנושי, ושל נחשים מתפתלים, שמעלים את התהיה האם אין מדובר ביצירה
מתקופת האימפריה השכוחה של העוגים מאור נאאר'רום, או שמא אפילו עתיק עוד יותר:
אנשי הלטאה הפראיים, שהגם שבתקופת האימפריה היו מעטים במספרים והסתתרו במערות
ובשולי הציביליזציה של מחוז אור'גאקה, תמיד נמשכו אל המקום וככל הנראה סבורים
שהוא שייך להם.
המלאכה נעשתה
קשה יותר ויותר, ובעיקר ככל שהתברר כי שרידי האימפריה נאבקים לא רק נגד
אנושואידים פראיים מסוגם של אנשי הלטאה, אליהם נוספו גם בני-אנוש שהדרדרו לרמת פראים
חשוכים, אלא כנגד העוגים בכבודם ובעצמם - כח פלישה שמורכב מכמה וכמה קלאנים
שירדו ממאגארון שבצפון הרחוק, בראשות מצביא-מכשף אדיר בשם רור-וור'גראאם; אותו
מצביא ידע לכפוף למרותו זוחלים טורפים ולהפוך אותם לבהמות מלחמה מאולפות, לשלוט
במזג האוויר בכשפיו, ולכפוף למרותו רבים מהאנושואידים הפראים - שיתכן שאבותיהם
נוצרו או לפחות שירתו מרצון או שלא מרצון את האימפריה הקדומה של העוגים. הקץ הגיע בשנת
581 לסה"א, דווקא לאחר פשיטה נועזת וקרב מוצלח, בשיאו קטלה מפקדת הלגיון,
אנ'ליסיה א-קאלריס, את אחד המכשפים העוגים הבכירים שהיה תלמידו האישי ובן חסותו
של רור-וור'גראם, והניסה בחרפה את בני לוויתו. מסופר, שכישוף מרושע הטיל חשיכה
מוחלטת בת שבוע ימים על אפיק הואנדרומון, מלווה בסערת גשם עכור; ומתוך הסערה בקע
יצור אימים עצום שככל הנראה זומן בידי המכשפים העוגים - וכל הניצולים מאותו קרב
זוכרים את הדרך בה שאג את השם שניתן לו "באשמו! באשמו!", כאשר חצה את
הנהר כאילו הוא משכשך בשלולית. הניצולים
מתארים זוחל הולך על שתי רגליים אדירות, גדול פי כמה משאגאט, עם זנב עצום וקוצני
ומלתעות שיכלו לרסק ביצורים, מהם בקעה נשיפה של אוויר רעיל ונגוע במגפה של קדחת
ביצות; ענני חרקים ארסיים התעופפו סביבו; בקרב שניטש, קטלה המפלצת את המפקדת
א-קאלריס ורבים מקציני הלגיון וחייליו; ורבים אחרים נקטלו בעוקצי החרקים הארסיים
שזמזמו סביבו, ורבים עוד יותר במגפת הקדחת שבאה בעקבות היצור ואחזה בכל מקום בו
צעד. מספרים שארבע-חמישיות
מאנשי הלגיון נקטלו באותו יום, או גססו ומתו מקדחת הביצות האלימה בשבועות שלאחר
מכן; בין אם המספר נכון או מוגזם, הרי שרק שרידים מהכח האנ'מירי המפואר לשעבר
הצליחו לסגת במעלה מעבר ההרים, וקבעו את משכנם החדש במצודת גראן א-דרום. המצב כיום: אורגאקה הקרובה, ובמידה רבה כל השטח שמעבר
לחפיר מאר'קריל, נחשבים כמי שאבדו לנצח, או לפחות עד שהאימפריה האנ'מירית תקום
מחדש על רגליה ותשלח תגבורות ראויות; שרידי הלגיון התשיעי, בראשות הקנטוריון
האחרון שנותר לו, מתבצרים במצודת גראן א-דרום, ומתכוננים לנסות להדוף את הפלישה הבאה,
שהם בטוחים כי בוא תבוא; מסיבה זו, הטיל הקנטוריון מארקריל מעין משטר צבאי נוקשה
באיזור, מנסה לגייס ולאמן צעירים חדשים לתגבר את כוחותיו המועטים, כשהוא מנסה
להלהיב או לפחות להפחיד מספיק את המקומיים כדי לשכוח יריבויות ושנאות ישנות,
ולהבין כי "אין עכשיו אנ'מירים ופאר'ליל, אלא כולנו אחים לנשק, עומדים ביחד
בחומה נחושה כנגד האפלה שבאה מהביצות". עם זאת, החששות
והשמועות שהעוגים מתכננים לשסות את היצור במעבר ההרים ובבקעת קיירן, או להכין
כוח פלישה חדש שיצור על גראן א-דרום לא התאמתו - בינתיים; לפי אחת השמועות, הרי
שאותו זוחל מפלצתי עצום מימדים - באשמו - יצא משליטה ופנה בסופו של דבר כנגד
העוגים עצמם, ולאחר שזלל רבים מחייליו של רור-וואר'גראאם, התחפר בבטן מלאה עמוק
מתחת לחורבות באש'מאסור - שם השריץ צאצאים נחותים שנראים כגרסאות קטנות ומושחתות
צורה של אביהם האדיר (סיירי הלגיון אכן נתקלו ביצורים הללו באור'גאקה הקרובה
בשנים שלאחר מכן, ועד היום). לפי שמועות
אחרות, אנשי הלטאה נאחזו בטירוף ויצאו משליטה - אולי מפני ששבטיהם ראו באותו
זוחל ענק התגלמות של אל קדום השייך להם, ומבשר שהם נעלים מאדוניהם העוגים,
ובקרוב יתחיל "העידן שלהם" שבו הם ימלאו את העולם, וישמידו הן את
העוגים והן את בני האדם השנואים. כך יצא,
שההתקפה הנוספת שתכנן רור-וואר'גראאם, שהיתה אמורה להבקיע את דרכם של העוגים אל
תוך בקעת קיירן, לא יצאה אל הפועל - ואילו אור'גאקה הקרובה נותרה ארץ אימים
שורצת מפלצות, רובן עויינות לבני-האדם ולעוגים כאחד; באשמו לא נראה עוד,
ומאמינים כי הוא עדיין נם את שנתו עמוק מתחת לחורבות המקדש. הלגיון התשיעי,
לעומת זאת, הוכה מכה מוחצת, ולא נותר ממנו אלא הכוח הקטן המוכר היום, בראשות
הקנטוריון מאר'קריל סילתאר - היחיד ממפקדי הלגיון שנותר שלם בגוף וברוח; ממושבו
בראש מצודת גראן א-דרום, הקנטוריון מושל בחייליו ובתושבים המקומיים בשלטון שנראה
לו לפחות נוקשה, אבל הוגן - ואת רוב תשומת ליבו הוא מקדיש להגנת מעבר ההרים,
ולהתכוננות למתקפה הגדולה הבאה, שהוא בטוח כי יום אחד, בוא תבוא; בשל כך,
הקנטוריון תומך בתוקף בהסכם השלום בין עוצרת הורד האפור לשרידי האימפריה, וטוען
כי הדבר הכרחי לקימום מה שנותר מציביליזציה האנ'מירית, ולהגנתה מפני האויב
האמיתי ששורץ מסביב - בין היתר בין האדים האפלים שמכסים את אור'גאקה. דמויות חשובות באיזור גראן-א-דרום סייר-ראשון מיגריק, דובר אם הביצים הגדולה גרו יימריק גורג יוצא
דופן, שנחשב כיום לדמות חשובה (ויש אומרים מנהיג צבאי לא רשמי) של קלאן יים,
נוכח מחלתה של גרו יימריק - אם הביצים הגדולה של הקלאן, והעובדה שאף אחת
מהיורשות הצעירות האפשריות שלה אינה נראית מרשימה ובעלת סמכות די הצורך כדי לרשת
את מקומה. בעוד קלאן יים
הוא קלאן גורג גדול שמפוזר על פני המעבר, חלקו חי במשכנות הישנים שבבריכות
האפלוליות מדרום לאפיק הקיירנה, וחלקו שורץ מסביב לחצרות המצודה ומתנהג בחלקו
כמו קלאן גורג טיפוסי (קרי, חלק ניכר מבניו שורצים בשולי פונדקים, עושים עסקאות
מפוקפקות וכמה מהם משתפים פעולה עם מבריחים ופושעים קטנים), מיגריק וקבוצה של
גורג צעירים שמעריצים אותו, לוקחים ברצינות רבה את תפקידם כסיירים מגינים של
המעבר, ועסוקים באימונים, כמו גם בתמיכה בכמה אומנים מהקלאן שמנסים להתמחות
ולשפר מיומנות בבניית קשתות מעולות. מיגריק, קנה את
תהילתו לפני שבע-עשרה שנים (581 לסה"א) - כולל בעיני הקנטוריון מאר'קריל -
כאשר תפס הנהגה על פלוגת סיוע לא חשובה בעת המפלה של הלגיון על נהר ואנדרומון,
ובראשותה, כמו גם בעזרת ידידו האלכימאי גריקמיר (שלא שרד את המערכה) והשיקויים
שרקח כנגד ענני הקדחת, אחראי להצלה של רבים מחיילי הלגיון ששרדו את התופת של
באשמו. מספרים כי מיגריק לא איבד את עשתונותיו גם כאשר אנשיו הוקפו באנשי-לטאה
במספר כפול מהם. מיגריק, הרבה
יותר מרוב הגורג, לא רק מכיר את המסורת העתיקה על ימי השעבוד של בני גזעו תחת
המגף של העוגים, אלא לוקח אותם ברצינות תהומית. מבחינתו, הסכנה של השתלטות
מחודשת של עוגים שישעבדו את הגורג מחדש וישתיקו את מקהלות הירח שלהם, היא מוחשית
וקרובה, והמאבק בה דוחק כל עניין אחר, כולל מנהגים מקובלים של הגורג. מהסיבה הזו,
ולא רק מפני (כפי שיריביו טוענים) שהקנטוריון כיבד אותו בחברות ב"מועצת
המלחמה" של המצודה, מיגריק אינו מחבב כלל את אותו חלק בקלאן שלו שממשיך
לשרוץ בפאתי העיירות ולעסוק בנכלולים ועסקים זעירים - ובעיקר מנסה, עד עתה
בהצלחה חלקית מאד - להצר את פני הגורג הזר והכריזמטי גירקריק, על סיפוריו
המוזרים וכוחות הכשפים שלו, ולהזהיר לא רק את הגורג, אלא גם את בני-האדם שהוא
מסוכן בהרבה מכפי שהוא נראה. אנ'סורן (האנזורן) קור-גנאריון "שומר המפתחות" של היכל
ואנד'רון עילית גבר מבוגר
ונשוא פנים, בנו של ראש העיר האחרון של העייר ואנדראום; כיום הוא נחשב כמנהיג של
פליטי העיירה העילית, ומפורסם בכך שהצליח לשמור חלק מהעושר של המשפחה למרות
אובדן האדמות והנכסים, ולבסס עסקי סחר ורשיונות שהוענקו לו מהלגיון. כיום הוא
נשוי בשנית, לאחר שגירש את אישתו הראשונה באשמת ניאוף, ואב ללא פחות משישה בנים
ושתי בנות. אנ'סורן נחשב
טיפוס בעל דעות מוצקות, ריאליסטי ובז להירואיות, נבון ושנון (אומרים שהוא חבר
מצוין לשתיה, אם יצליחו להרשימו קודם או לחתום איתו על עסקה טובה) אבל גם לא
במעט צייקן, רודף כבוד ומחשבן חשבונות (ומנסה בשיטתיות להעלים את העובדה שיש לא
מעט דם של פאר'ליל שהתערבב בשושלת שלו). הקנטוריון מאר'קריל מתחשב ומעריך
באל-כוחו את שיקול הדעת שלו, הגם שהוא לא מסתיר את העובדה כי הוא אינו מחבב אותו
בכלל. במעמדו כיום,
אנ'סורן הוא חבר ב'מועצת המלחמה' שמתחת לקנטוריוון ונחשב כ"דובר של העם
הפשוט", הגם שיריביו טוענים שהעם הפשוט, ובעיקר פליטי העיירה היריבה ואנד'ריל,
הם הדבר האחרון שמעניין אותו. יש המרחיקים לכת וטוענים כי הפוליטיקה הנכלולית
שלו, והדרך בה הצליח לדחוק את יריביו ואת אנשי ואנד'ריל בכלל, תרמה מאד לכך
שחלקם הפנו עורף למצודה והלכו לחיות בחוות מבודדות באדמות הפרא, שם הפכו עויינים
מאד כלפי המצודה וחבריהם לשעבר. קאל'רון וארמל - ראש קלאן וארמל (או "בני הגבע") קאל'רון, לשעבר
קצין זוטר בלגיון התשיעי, פקוד וחבר אישי של הקנטוריון שהפך כעת ליריב מושבע
שלו, הוא בן לאחת המשפחות הנכבדות מהעיירה התחתית ואנד'ריל, שהחזיקה בעבר באדמות
חקלאיות רחבות מתחת למעבר ההרים, כולל אורווה לגידול סוסים משובחים. מסופר, שאת
הסייחים המובחרים הראשונים, קיבלה המשפחה שלושה דורות קודם במסגרת נישואין עם
גבירה מאורמת'ריל (שמספרים כי חזותה הנאה והטיפוסית ל"נסיכות האפורה"
עדיין ניכרת פה ושם בתוויהם של כמה מבני המשפחה). משפחת וארמל,
שהצליחה לשמור רק על מעט מנכסיה לאחר נטישת העיירה ואנדריל, ונאבקה במשך שנים
להמשיך ולשמור באורח חלקי על האדמות הישנות שלה שכוסו בביצה, ואפילו להפיק
ולשלוח יד בסחר המסוכן בתבליני ביצה, נאבקה במשך שנים כנגד שנואי נפשה ממשפחת
קור-גנאריון מהעיירה העילית, אולם מסופר שלמרות קשיחותם וקשי-העורף של בני
וארמל; הם ניגפו בפני נכליה של המשפחה היריבה וכשרון הסחר שלה; ולשיטתם, בעוד
שהם גייסו את בניהם שלחמו ומתו בשורות הלגיון, בני קור-גנאריון גנבו וסרסרו,
ועוד זכו על כך בפרסים. קאל'רון עצמו,
גבר מוצק ורחב ששערו האדמדם-קינמוני האפיר כמעט לגמרי, שירת תחת הקנטוריון
מאר'קריל, שהחשיב אותו לחבר אישי; נלחם ונפצע בקרב על אפיק הואנדרומון, שם איבד
שניים מאחיו. לאחר מכן, סובל מצליעה, שיעולים וצלקת ארוכה ועמוקה, פרש משירות
סדיר, אבל נחשב תמיד כאדם נכבד שדלתות המצודה והקנטוריון עצמו פתוחות בפניו;
נראה שמעטים הבינו, כמה הוא אכול במרירות - עד שקם והוביל את משפחתו אל מחוץ
לעיירה שאגמור, כשהוא משליך אחריו באורח כמעט טקסי את מדיו הישנים, הדרגות
והעיטורים שלו. בחמש השנים
שחלפו מאז, בני וארמל (שרובם המוחלט הלך אחרי קאל'רון - מלבד בודדים, כולל אחת
מאחייניותיו, שסירבו וחיים עדיין במצודה וסביבותיה) הקימו חווה או אוסף חוות
מבוצרות על ראש גבעה אפלה ומוגנת היטב במורד המעבר, ושם הם חיים מהאדמה ונחושים
בדעתם שלא להיות בקשר עם איש ממכריהם הישנים שלא אימצו את אותה דרך חיים. ככל שעבר
הזמן, מסופר שהם נעשו לא רק פראיים למראה, אלא גם מוזרים ועויינים יותר - ואת
הצעקות לזרים להסתלק החליפו כעת שריקות חיצים; מסופר כי הם עויינים באורח קיצוני
לכל הזרים, בעיקר לחבריהם לשעבר, ולא פחות מכך לגורג מקלאן יים: יש המספרים כי
קשורה בכך יריבות אישית ישנה בין קאל'רון וארמל לסייר הראשון מיגריק, שמקורה לא
ברור ומגיע לימים שלפני התבוסה הגדולה של הלגיון התשיעי. מסופר גם, שהם
מתנהגים באורח מוזר בינם לבינם; סוגדים או רוקדים סביב פסל מוזר בחצר החווה
הראשית, וכי הנשים שלהם סגורות ומסוגרות, מכסות את ראשן באריגים מאצות-ביצה,
ומדברות בלחישות - עד שהן נראות כצללים של הדמויות - חלקן מוכרות מאד ומלאות
חיים - שעדיין זכורות לרבים בחצר המצודה. הגבירה החרשית (ליוטננט) קאל'ריליס ואר-ראל'קורל אישה מוזרה
וחסרת גיל, שהופיעה במצודה לפני מספר שנים, והפכה לדמות מוכרת, בשערה הכהה
והארוך, עיניה הנוצצות וכלי העבודה הנוצצים שלה, שתכופות אפשר לשמוע אותם
מצלצלים על הסדן שליד מגדל המכשף. מוצאה וסיפורה
המדוייק של הלוחמת וחרשית הנשק אינו ברור, ויש לגביו שמועות רבות; רוב הסיפורים
אומרים שמוצאה משושלת נשים מאור'גאקה, שהיא נותרה השריד האחרון שלה; וכי היא
שימשה בעצמה קנטוריון או קצינה בכירה אחרת בלגיון התשיעי לפני שנים; מסופר שהיא
איבדה את הכרתה או נותקה משומרי-ראשה של מפקדת הלגיון בעת הקרב, ובמשך שנים רבות
נחשבה כאבודה (יש אפילו מרחיקים לכת וטוענים כי נכלאה בתוך קוריו של חרק מפלצתי
ששתה מדמה), עד ששבה והופיעה בשערי גראן א-דרום. יחסיה הגבירה
החרשית והקנטוריון מאר'קריל הם סבוכים ולא ברורים, ונסבות עליהם שמועות רבות,
חלקן מופרכות למדי. ניכר, כי מצד אחד הקנטוריון מכבד את הגבירה החרשית, והקצה לה
לא רק סדנה משל עצמה בפאתי המתחם הסגור והאסור בדרך-כלל של המגדל המאיים שמול
המצודה, אלא גם מקום במועצה שלו. מצד שני, ניכרת לעיין מרירות ומתח בין השניים;
בעיקר מצידו של הקנטוריון - אולי פרי של חשבון לא גמור מהימים שטרם התבוסה
הגדולה; אולי חשש שלו שהגבירה המוזרה והשקטה, שיחוסה כנראה עולה על שלו, תחתור
תחתיו ותדרוש ביום מהימים את מקומו - באורח ההולם לכאורה את המסורות הישנות;
ואולי מסיבה אחרת. קאל'ריליס היא
טיפוס שקט יחסית, ממעטת מאד בדיבור מלבד בחברת קומץ אנשים שהיא בוטחת בהם; שפתה
גבוהה, וגינוניה טבולים בלא מעט יהירות אנ'מירית מסוגננת, מסתתרת לא פעם מאחורי
דיבור מנומס; ויש האומרים שהיא נוטה לגלגל עיניים ולחייך בסרקסטיות נוכח נאומיו
הרמים של הקנטוריון ש"אין אנ'מירי ופאר'ליל כאן. כולנו אחים לנשק שלוחמים
ביצורי האפלה". מנגד, מסופר במצודה שכאשר היא מתרצה, היא מסוגלת לספר
סיפורים מרתקים על גיבורות עתיקות, כלי נשק ויהלומים מכושפים. בניגוד
לקנטוריון, ששם את יהבו על ביצור מעבר ההרים ועל הסכמים עם עוצרת הורד האפור
שיאחדו את שרידי האימפריה ויעניקו לו תגבורות, קאל'ריליס נוטה להסתייג מתומכי
הורד האפור ולעיתים גם ללגלג עליהם בלשון שנונה למדי, ומעדיפה לשמור קשרים עם
סיירים והרפתקנים שמעוניינים להסתכן ולהעמיק לתוך אור'גאקה, כדי להכות ביצורים
האפלים ששורצים שם ולהתחקות אחרי העוגים והתוכניות שלהם - הגם שהללו לא נראו
מעבר לאפיק הואנד'רומון מזה שנים ארוכות; מסופר כי בעשותה כן, היא דואגת לא רק
לענייני המצודה והלגיון, אלא גם לעצמה, וכי היא להוטה אחרי שרידים עתיקים ואבנים
טובות, בהם היא יכולה להשתמש במלאכתה. רכלני המצודה טוענים כי היא עובדת באיטיות
על כמה חפצים מסוגננים היטב - בין אם עבורה או עבור ידידיה, ובין אם כדי למכור
אותם לאחד מאצילי בקעת קיירן בעד הון תועפות. המכשף גירקריק הגורג הזקן
והמוזר, שמוכר לכל בכובעו המוזר, בזקנו המוזר עוד-יותר בגוון כחלחל-ירקרק כמעט
בוהק, הוא דמות מפורסמת ושנויה במחלוקת במצודת גראן א-דרום וסביבותיה. למרות
שהוא 'ביצה זרה' - כלומר, לא נולד בקלאן יים, הוא הפך למקובל מאד וכמעט רועה
רוחני לרבים מהגורג המקומיים, בעיקר אלו שמעדיפים לחיות בפאתי שאגמור ואינם
מחבבים את יומרות הפיקוד הנוקשות (במונחים של גורג) של הסייר מיגריק. גירקריק נודע
בקול רך, גם אם מעט קרקרני, ובכשרונו המדהים לאריגה וסיפור של סיפורים, עניין בו
הוא מתעלה אפילו על הגבירה קאל'ריליס: בין אם הוא מספר אגדת מכשפים עתיקה מהימים
בהם שלטון העוגים המרושעים בארץ, סיפור אהבה ספק מכמיר לב וספק משעשע, או מעשיות
דתיות על האל השנוי במחלוקת ששמו נישא בפיו, הוא מצליח תמיד לרתק לא רק קהל של
גורג, אלא גם של בני-אדם, כולל רבים מחיילי הלגיון שמשרתים בחצרות המצודה. הגם שהגורג
הכירו במעורפל את הסיפורים על האל וישקריק, אדון אגם הרקיע ואביהן של שבע קרפדות
שמיים - ואת הטענה כי הגורג אינם יצירי-כפיהם של העוגים העתיקים כפי שמקובל
לחשוב, אלא גזע נעלה בהרבה שיצא מחלצי אותו אל, הרי שרובם נטו להתייחס לכך בתור
קשקוש משעשע שאפשר לצחוק עליו או להרשים בעזרתו בני אנוש שוטים שמזלזלים בגורג
יתר על המידה. גירקריק, על
כוחות הכשפים שלו והשיקויים החזקים שהוא יודע לרקוח, ובעיקר הכריזמה שלו, היה
הראשון שהעלה את העניין ברצינות תהומית, והצליח לקבץ סביבו כמה מבני קלאן יים
שהפכו לחסידים שלו. לטענתו, הוא אינו מעוניין להנהיג קלאן - לשם כך יש אם ביצים
גדולה - תפקידו הוא לשיר את שיר-הירח הנשגב של האל השכוח, ולהיות המקהלה שתעיר
את הגורג בשיריה, תזכיר להם את תפקידם בעולם ואת תהילתם השכוחה, ותעמוד איתם מול
העוגים השנואים, הגזלנים. רבים רואים את
גירקריק כלא יותר ממכשף נוכל, והקנטוריון מסתייג ממנו מאד; אולם עד כה, לא העלה
המכשף המוזר דרישות כלשהן מבני האדם ומהלגיון, אלא להיפך - הוא טוען שהוא שמח
מאד לעזור לכל אויבי העוגים והעבדים השפלים שלהם, בלא כל רווח ארצי; ואט-אט, חרף
הלעג לסיפוריו על "קרפדות שמימיות ושאר הבלים", לא מעטים מאנשי הלגיון
התרגלו לסמוך עליו, ולו בענייני שיקויים ומשרות, רקיחת רטבים טעימים ועוד. ישנם הטוענים,
שמטרתו האמיתית של גירקריק היא מגדל המכשף הנעול (מאז נפטר המכשף האחרון שמשל
בו, וסירב לקחת שוליות מואנדריל ו-ואנדראום כאחד, לפני כמעט שבעה עשורים) על הסודות העתיקים שצפונים בו - והוא מנסה
להרשים, כמו גם ליצור סביבו קהילה שלמה של חסידים, עד שהקנטוריון הנוקשה יתרצה,
ימנה אותו למג של הלגיון ויתן בידיו את המפתחות השמורים היטב; אלא שלעת-עתה
הקנטוריון מסרב בתוקף אפילו לשקול צעד כזה - בין היתר, מפני שבכל הנוגע לענייני
גורג, הוא מאמין לסייר ראשון מיגריק, שטוען בתוקף כי גירקריק הוא נוכל במקרה
הטוב, וטיפוס מסוכן במקרה הרע; גירקריק מצידו פוטר את האשמותיו של מיגריק בחיוך
סלחני, ומעדיף להתייחס אליו כאל ילד טועה ומריר, שיום יבוא ויווכח בטעותו. |
|
|
חזרה
לערך הקודם | עבור
לערך הבא | חזרה
לתוכן העניינים
_______________________________________________
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.