|
בתקופת האימפריה, הותר רק לקומץ
קטן של מיטבעות לייצר את מטבעות הזהב המפורסמים ויקרי הערך של ההשתקפויות; כאשר
מיטבעות מקומיות הורשו לייצר מטבעות מקומיים זולים יותר, לפי מכסות שנקבעו מראש.
בבקעת קיירן לא שכנה מעולם מיטבעה
שהורשתה לייצר מטבעות זהב (הקרובה ביותר שכנה באי מבוצר היטב ליד עיר הנמל
טיל'מירלן, וכיום היא שקועה עמוק מתחת לפני הים), כאשר המיטבעה של אנמיר'לור,
שפעילה באורח חלקי עד היום, הורשתה לטבוע רק שני סוגים של מטבעות מקומיים.
שני המטבעות האלו, קיימים ומשמשים
במסחר בבקעת קיירן עד היום, גם אם בכמות מוגבלת יותר מעבר, כאשר איכרים לא מעטים
בפאתי הבקעה נאלצו לעבור לשיטות של סחר חליפין.
באן (Ban): המטבע הנפוץ ביותר בבקעה, עשוי
מסג של נחושת עם מעט ברזל ואוסף רכיבים פשוטים אחרים, ומהווה את יחידת הקניה
שמשמש לא פעם לבסיס החישוב של רוב הסחורות. רוב מטבעות הבאן שנמצאים בשימוש כיום
נטבעו במטבעה של אנ'מירלור לפני ההתנפצות, ומופיע עליהם הסמל הישן של המטבעה בצד
אחד – תבליט של תרנגולת או שור, ובצד שני, צורת ראש שמתחתיו שם הנציב האימפריאלי
שבתקופתו נטבעו, ושנת ההטבעה שלהם.
מטבעות דומים: לין (Lin) ו-ואר (Var), הם מטבעות מקומיים מבוססי נחושת,
שנטבעו על רכס קארנסיל או במיטבעת הלגיון השלישי במרכז יער וארת'ארון, בהתאמה,
והתגלגלו לבקעת קיירן בארנקיהם של סוחרים או בדרכים אחרות. על הלין מוטבעת צורת
איזמל, ועל הואר מוטבע עץ, אולם ברמה הטכנית, אפשר להחשיבם שווי ערך לגמרי למטבע
הבאן.
טילין (Tilyn): המטבע המקומי היקר יותר (ששוויו
5 באן). עשוי ממסג שבבסיסו כסף. הוא מופיע בצורות שונות, לפי האיזורים בהם נטבע
- הגרסאות המוכרות הן הגרסה שנטבעה באנ'מירלור, שעליה בריכת מים ומעליה צורה
מטושטשת של יהלום, והגרסה שנטבעה בטיל'מארן שעל צידה ספינה, על רקע של ים ושתי
חרבות מצולבות – כאשר בשתי הגרסאות, על הצד השני שם הנציב האימפריאלי שבתקופתו
נטבעו המטבעות, ושנת ההטבעה שלהם.
קיימות גם גרסאות עם פסגת הר
(קארנסיל), סוס (אורמ'תריל) ודרקון (וארת'ארון).
מטבעות
אנ'מיריים יקרים
מטבע הזהב הרשמי של האימפריה נקרא אנורן
(Enorn), שהיה מוטבע בימי האימפריה בשני
ערכים שונים, שלכל אחת מהן ארבע צורות שונות (אולם שוות לגמרי בערך), אחת עם
הטבעת תמונתה של כל אחת מארבע ההשתקפויות:
לינורן (כחול); דארנורן (צהוב), אומ'נורן
(אפור), רל'נורן (אדום).
שימו לב! מטבעות אנורן
זהב מכל הסוגים נחשבים כיום יקרי המציאות, ונעשה בהם שימוש מועט בעסקאות רגילות
(הגם שרוב אצילי המחוז מחזיקים בכספת כמות קטנה שלהם, לעת הצורך).
אדם 'רגיל' שישלוף שקיק
שלהם יעורר לא פעם חשדות כבדים, ואולי גם יעצר לחקירה.
אנורן רגיל: מסג של זהב וכסף, שבצידו האחד תמונת
אחת ההשתקפויות, ובצידו השני החותם של המטבעה האימפריאלית שטבעה אותו.
אנורן נשגב: המטבע היקר והמפואר ביותר, שנטבע
ממסג של פלטינה וזהב, לתוכו שובצו רסיסים של אבן חן בגוון מתאים.
נדרש קסם מורכב ומשוכלל כדי לטבוע
את המטבע הזה, ורק מטבעות ספורות, בבירה הקייסרית סלנטיר ובמקומות מקודשים לאחת
מההשתקפויות ידעו לעשות כן. מסופר שאחת מהן – של ההשתקפות הכחולה – עודה עומדת
על תילה אי-שם במרומי רכס קאראנסיל, באבל בפועל לא הוטבע בה ולו אנורן נשגב אחד
מאז ההתנפצות הגדולה.
מטבעות זרים
לעיתים נדירות יותר, אפשר להתקל במטבעות
זרים שהתגלגלו איכשהו לבקעת קיירן כגון דארום (Darum) או 'מטבע
השמש', שבו השתמשו בעיקר סוחרי עבדים מהדרום, ועצם המראה שלו יכול היה לעורר
חלחלה אצל אנשים מסויימים; כתר הלובן המכונף של ממלכת אורגי הערפל, ואפילו
הראמוג המוזר, בעל הצורה המאורכת היחודית ולעיתים חריטות רוניות ורמזים לחותם
המכושף של אחד הקיסרים-המכשפים העוגים, שמשמש את אותם קלאנים של עוגים שמשתמשים
עדיין במטבע העתיק של אור-נאארום מימי גדולתה.
טבלת המרה -
מטבעות אנ'מיריים ואחרים
באן = ואר = לין
= אורם
טילין = 5 באן
דארום = 12.5
באן (חצי אנורן)
אנורן = 25 באן
(או 5 טילין)
אנורן נשגב = 20
אנורן רגילים, או 500 באן.
כתר לובן = 1
אנורן
כתר לובן משובץ
= 5 אנורן.
ראמוג = אין ערך
קבוע, בדרך-כלל שווה בין 10 ל-250 אנורנים רגילים, לפי עוצמת הקסם שלו. מכאן גם,
שקשה מאד עד בלתי אפשרי להשתמש בו כאמצעי תשלום, מלבד במסחר בין קוסמים.
טבלת מחירים של סחורות (דוגמית)
ספל גדול של בירה: 2 באן.
חדר מרווח
בפונדק עם ארוחת ערב: 10 באן.
מס שער בכניסה ליריד או אחוזה:
5-15 באן לאדם, 50 ומעלה לעגלת סחורות.
תרנגולת: 25-30 באן.
דמי הגנה או הצטרפות לשיירה: 10-20
באן ליום לאדם רגלי, 50-70 ליום לעגלה.
משכורת לשומר שיירות פשוט: 5-10
באן ליום + ארוחות פשוטות ודמי שתיה.
חליפת שיריון עור מוקשח: 100 באן.
חליפת שיריון מתכת פשוט: 150-250
באן.
חרב בינונית פשוטה: 150 באן.
בהמת עבודה פשוטה: 250-400 באן.
להב מתכת גדול משובח (לא מכושף):
500 באן.
שיקוי מרפא סטנדרטי: 500 באן.
סוס משובח: 4000-5000 באן.
|
