רשומון 'האיזור
למתחיל' של עולם המערכה מלסטרה
פרק 1: מבוא
והיסטוריה של העולם
_______________________________________________
חזרה לערך הקודם
| עבור
לערך הבא | חזרה
לתוכן העניינים
היסטוריה של
מלסטרה
|
"האימפריה! האימפריה הזוהרת שלנו! אדירה, בלתי מנוצחת - עד
שכפירה ובגידה נתעבת הפילו אותה מבפנים, והביאו אחריה את האסון הגדול, אין ספק! הנקישות על הדלת שבו ונשנו; הישיש הרים לרגע את הקולמוס, ושלח מבט
נרגז אל עבר מקור הצליל, במסדרון שמן העבר האחר. "לך ותאמר לבתי היקרה, שארד מאוחר יותר. היא יכולה לנהל את
קבלת הפנים המשפילה הזו גם בלא נוכחותי". עשורים רבים, רבים מדי חלפו, מאז עטיתי עליי את שריון רסיסי הספיר
והנפתי חרב בשם הוד-רוממותה הנוצצת. לך והסבר לצעירים של היום, את פשרה של
רוממות-רוח אמיתית; את הברק הכחול הבלתי-מנוצח של מגיני הלגיון הצועד. לחמנו בפראים
ובעוגים, והם קרסו בפנינו; אורגי הערפל, על צריחיהם האדירים ומלכם עוטה הלובן,
כרעו בפנינו ברך; אני מוכן להשבע שהיינו מביסים גם את אנשי האבן המלוהטים הרחק
במערב, אלמלא התמרדו הבוגדת המטונפת, ורד אפור, וחבורת מלחכות הפנכה שלה" |
|
מפלתו של אל העונג לפני שש-מאות שנים, בדמדומי גסיסתה
של ברית בין ערי מדינה נשכחות וקרבות בין כוהנים ומקדשים שרק מלומדים ספורים עוד
זוכרים את שמותיהם, התגשם אל העונג בָּאבּוּס אל תוך העולם, ובגוף הגשמי היפיפה רב-העוצמה
שיצר לעצמו, השתכן בליבה של העיר הגדולה סֶלֶנְטיר. בעזרת המוני חסידיו הריקניים, שנשבו
בהבטחות על עושר חסר גבולות, חיי עונג בלתי נגמרים ונעורי נצח, הפך אל העונג את
סֶלֶנְטיר, ובעקבותיה מחוזות רבים נוספים במלסטרה, לתופת של תאוות משתוללות
וסטיות חסרות שם, ריטואלים של תועבה וחסידים שאיבדו מרצון את נשמותיהם, והפכו ל'קליפות
עונג' מרוקנות, שהזינו את עוצמתו של האל שמשל בארץ דרך הגוף המוחשי שיצר לעצמו. לאחר מספר נסיונות כושלים להפיל את
התועבה הגדולה והמוני חסידיה המתהוללים, ביצעה חבורה של כוהנות מסתוריות לחש
רב-עוצמה ובלתי הפיך, שפתח פורטאל למימד או עולם אחר ובלתי מוכר, והתחבר אל כוחם
של האֶנְמָיירי – יהלומים נשגבים ורבי-עוצמה, חזקים פי שבעה מיהלום רגיל ובעלי
עוצמה מאגית אדירה. מערימות על באבוס וחסידיו, פתחו
אותן כוהנות שער בין-מימדי, הישר אל תוך "מקדש שבעים העינוגים", שם
רבצה ההתגשמות של האל, שאננה ושקועה בשעשועיה; בקרב הנורא שנפתח, נהרסו כליל לא
רק המקדש, אלא כל סביבותיו ורוב-רובה של העיר הגדולה שבליבה שכן, ונהרגו עשרות
על עשרות אלפים של בני-אדם ויצורים אחרים משוכני סלנטיר וסביבותיה. אלא שבסופו של דבר, הבלתי-יאמן קרה: האל שהתגשם אל תוך העולם הובס, גופו
המוחשי נהרס ונשרף כליל, והוא נמלט מוכה וחסר גוף בחזרה אל הריק מתוכו הגיע.
ארבע הכוהנות ששרדו מבין התוקפות, נטלו לידן את השלטון והבטיחו לשקם את סלנטיר בעזרת כוחותיהם של היהלומים
הנשגבים, ולהעלותה לגבהים שאיש לא העלה על דעתו קודם לכן. האימפריה האנ'מירית כך קמה קור'אנמורה, או כפי שהיא
מכונה בפשטות 'האימפריה האנ'מירית' - חמש מאות שנים שנחשבו בעיני רבים לתור זהב
מופלא, ובעיני אחרים לרודנות חשוכה, שכפתה את העולם באזיקים משובצים באבני-חן
מכושפות. בראש האימפריה עמדו הכוהנות הנוצצות
של היהלומים הנשגבים, שבראשן המועצה של 'ארבע ההשתקפויות' - ארבע הכוהנות ששרדו
את הקרב עם באבוס, ולפי האמונה לא היו עוד כוהנות בשר ודם, אלא השתקפויות של
היהלומים הנשגבים - האנ'מיירי השונים, בכבודם ובעצמם. עם הזמן, החלו ברחבי
האימפריה לייחס לכל אחת מהן תפקידים או תכונות מעט אחרות, הקשורות באנ'מיירי שלה
(או שמא, באופיה של ההשתקפות עצמה ובמה שעניין אותה). דאר'תאריה (Der'theria) ההשתקפות
הזהובה: נחשבה כגבירת המלחמה, הענישה והנקם ביצירי החושך ואויבי האימפריה. טילארניס (Tealarniss) ההשתקפות
הכחולה: נחשבה כגבירה של הכבוד, ההתעלות והאבירות, וגם של הצער המאופק והאצילי. אונ'מירה (On'meara) ההשתקפות האפורה: נחשבה כגבירה רואת הכל של
הצדק, האיזון ושיקול הדעת. ריל'קלאריה (Ryl'kleria) ההשתקפות
האדומה: נחשבה כגבירה של המלומדים, החרשים והאומנים. את ההפקרות והכאוס של ימי באבוס,
החליפו כעת דת ומשטר של סדר מופתי ומשמעת ברזל, בה לכל אדם - מהכוהנות שבראש
הפירמידה, דרך בתי האצולה, הקצונה וגילדות רבי-האומנים, ידע פחות או יותר את
מקומו. בחסות הסדר הנוקשה, קמו הלגיונות האנ'מירים, מובלים בידי כוהנות נושאות
אבני חן מכושפות, שמתחת להם קצינים ממושמעים וכוחות מחץ של אבירים רכובים, רבים
מהם בעלי יכולת מאגית מוגבלת משל עצמם
(הקשורה באחת ההשתקפויות).
איש לא הצליח לעמוד אל מול הכוהנות
הנוצצות: לא החוואים הנוקשים מהמישורים שבצפון, על מקדשיהם ואליהם הפראיים, בעלי
הפרסות והקרניים; לא אורגי הערפל הגאים של נאר'לירדרי, שהאמינו מאז ומעולם שהם
הנבחר בגזעים; ואפילו לא העוגים העתיקים, על המוני לוחמיהם המגודלים, חומותיהם
האדירות ורבי-המגים שלהם, האוחזים באבנים מקודשות שגילן כגילה של מלסטרה עצמה. במשך למעלה מחמש-מאות שנים, משלה
המועצה באין מעצורים, הופכת את סלנטיר המחודשת לבירת העולם; ובעוד שתומכי המועצה
טוענים עד היום, כי היתה זו תקופת זוהר, שבה היתה סלנטיר האדירה "היהלום
הנוצץ של העולם", הסדר משל בכיפה, הדרכים המו בסוחרים, ובמקדשים נוצרו
שכיות חמדה וכתבים נהדרים, הרי שאחרים טענו כי עד מהרה, הפכו המשחררות למדכאות,
שגם אם הסדר המופתי ומשטר המעמדות הנוקשה שכפו היה שונה בתכלית מההשתוללות של
באבוס וחסידיו הסוטים ומרוקני-הנשמה, הרי שהיו שטענו כי בפועל לא היה טוב מהם
בהרבה – בעיקר לא במחוזות הספר, ועבור בני-אדם ודמויי-אנוש שלא נמנו על האנ'מירים
– גזע המייסדים החיוורים וגבוהי הקומה של האימפריה. והיו אף שהרחיקו לכת וטענו, כי הקשר
עם אותו עולם זר ומרוחק של היהלומים הנצחיים לא בא בלא מחיר; שלא בכדי, טרחו
הכוהנות הנוצצות, ובעיקר ארבע ההשתקפויות, שהוסיפו לחיות כאילו הן חסינות מפגעי
הזמן, להסתיר אותו מההמונים. כך או כך, הרי קשה להכחיש שהאימפריה
אכן שקעה בהדרגה בניוון, אכזריות ושחיתות מידות; וזאת, בין אם הנגע בא מרוח רעה
שהחלה לשרות על המועצה הנוצצת (ובעיקר כך אומרים, על ההשתקפות הזהובה) או
ממושלים מושחתים וסוחרים מרושעים שפעלו מאחורי גבן של 'ההשתקפויות הנעלות',
וחלקם לא שכח מעולם את באבוס (כפי שטוענים תומכי המועצה דהיום). משטר המעמדות הנוקשה, ובעיקר הפיקוח
ההדוק על כל מה שקשור בחציבה ובעיצוב של אבנים יקרות, הלך והוקשח ככל שכוחות
הקדושה של רבות מהכוהנות, דעך, ועימו יכולתן האמיתית להטמיע לתוכן את הכוח הנעלה
של האבנים המכושפות, ולא רק לשבצן בתכשיטים ולעטות אותן על עצמן. סחר העבדים ששגשג בימי באבוס, ולא
נפסק לגמרי מעולם, הלך וצבר תאוצה במאה השנים האחרונות לקיום האימפריה; ולפי חלק
מהסיפורים, במכרות היהלומים של המועצה, 'הועסקו' רבבות על רבבות של נשמות
אומללות בתנאים נוראים – מפושעים מורשעים, מורדים שדוכאו, ולעיתים יריבים סתם של
כוהנת או מסדר כזה או אחר; כאשר הגדול והגרוע במכרות הללו השתרעו עמוק בתוך
הג'ונגלים הלחים והלוהטים של מחוז דארנאת'ון בדרום, שהפך לנחלתן הפרטית של
מצביאות השייכות להשתקפות הזהובה. מרד 'הורד האפור' לפני כ-65 שנים נפל דבר; מסע מלחמה
כושל והרסני של האימפריה ואורגי הערפל כנגד גזע חצי-דאמוני בשולי העולם, ומספר
מרידות שלא דוכאו עד הסוף בידי הכהונה העייפה של המועצה (ששקעה בתככים ובמאבקים
פנימיים בין תומכיהן של ארבע ההשתקפויות), הביאו את האימפריה אל סף אפיסת כוחות.
אז, התאחדו מספר קבוצות מורדים, אשר
התאחדו מאחורי קצינה שאפתנית בשם מינ'לוריל (או בכינויה המוכר: "הורד
האפור"), שטענה כי המועצה התנוונה וקשר האור הנוצץ בינה לבין היהלומים
הנשגבים דעך מזמן; וכי היא עצמה הינה השתקפות אמיתית של היהלום הנשגב האפור. תחת 'הורד האפור' התקבצו רבים
ושונים: מחבורה של קצינות אנ'מיריות מתוסכלות ורבות-נסיון, שנשבעו שלא יניחו את
נשקן עד שהמועצה תכרע ברך בפני מנהיגתן, והאימפריה תועבר שורה של רפורמות
מקיפות, וכלה בהמוני עבדים בורחים, שנהו אחרי כוונתה של המורדת הגדולה לרסק, או
לפחות לצמצם מאד את העבדות, ולפרק את מסדרי הנוגשים הידועים לשמצה, שעצם שמם
העלה חלחלה - ולא רק בלבבות אלו שהכירו את טעם העבדות על בשרם. המועצה הנוצצת השיבה מלחמה שערה;
בעוד שטרם המרד, מסופר כי לפחות אחת מההשתקפויות היתה נכונה למשא ומתן על חלק
מהדרישות, הרי שעצם הטענה כי 'הורד האפור' היא השתקפות, היתה בעבור מנהיגות
האימפריה כפירה מהסוג הגרוע והמסוכן ביותר. המועצה, ובראשה ההשתקפות הזהובה
(שמסופר שהתיעוב בינה לבין 'ורד אפור' היה בחלקו אישי, וקדם בשנים ארוכות למרד
עצמו), גייסה את הלגיונות הנאמנים לה, נשבעה לנפץ את המורדת המחוצפת לרסיסים
קטנים בעודה חיה; ולכלוא את נשמתה המתייסרת באבן שתושלך לתהום שאין לה סוף בין
המימדים. אלא, שהנסיונות לדיכוי המרד היו
בתחילה לפחות מגושמים ומהוססים מדי, כאשר המשרתים והמסדרים השונים חוששים זה מזה
יותר מאשר מהמורדים; ומנגד, שברה "הורד האפור" טאבו נוסף, כאשר סייעה
וכרתה ברית עם מנהיגיו של מרד עבדים גדול, שמנהיגו הכריזמטי היה כופר מוצהר -
אדם מבני החוואים של הצפון, שלא הסתיר מעולם את התיעוב שרחש לאימפריה ולדת
המדינה המטריארכלית שלה, וקרא לחסידיו לשוב את האמונות העתיקות והאלים השכוחים
של הצפון, בראשם הפולחן האקסטטי והקדום של פאר-אגול, "האבא בעל
הקרניים". המלחמה בין המועצה לבין "הורד
האפור" היתה ארוכה ואכזרית, עברה תהפוכות, ואף אחד מהצדדים לא זכה בנצחון
מוחלט; ערים ומחוזות עברו מיד ליד, ושני הצדדים האשימו האחד את האחר בברבריות
ובמעשים מזוויעים. בסופו של דבר, החל מסע הנצחונות של
המורדות להבלם. מסע מלחמה של הורד האפור לכיבוש חצי
האי העצום טיל'מארן שבמערב האימפריה, נחל מספר הצלחות אך נכשל במיגור מסדר
האבירים של ההשתקפות הכחולה, ולא הצליח לכבוש את מבצריהם שבמרומי ההרים. בין אם בשל כעסה על הכשלון, ובין אם
מסיבות אחרות ואישיות יותר, ביצעה 'הורד האפור' הימור אסטרטגי מסמר שיער. כאשר –
בין השאר לאחר הפצרותיו של מנהיג העבדים גאלהארד, הפנתה את עיקר צבאה אל
הג'ונגלים שורצי המחלות והסכנות של דאראנת'ון שבדרום, שם שכנו מכרות היהלומים
הגדולים של ההשתקפות הזהובה, ולצידם מעוזיהן של שלוש המצביאות הגדולות והחביבות
עליה. המועצה, שהריחה את ההזדמנות, שלחה
בזו הפעם לקרב את ההשתקפות הזהובה בכבודה ובעצמה, בכדי לדאוג "באורח
אישי" לקרוע לגזרים את הקצינות המורדות של הורד האפור ואת העבדים המשוחררים
שלחמו לצידן. ההתנפצות הגדולה על מה שקרה אחר-כך, קיימות גרסאות
רבות וסותרות – הן על השאלה, לטובת מי נטה הקרב, והן ובעיקר על השאלה, מי
מהצדדים הסתיר נשק מזעזע, כוח שלא מהעולם הזה, עמוק מתחת לאדמה של הג'ונגלים
והמכרות, והאם הוא – או אולי הצד השני – אחראי לפיצוץ הנורא ששחרר את אותו כוח אל
העולם בעוצמה כזו, שלעומתה נראה החורבן שארע עם השמדת גופו של אל העונג כמשחק
ילדים. המורדים טוענים, שהיה זה מעשה נבזות
אחרון מטעם המועצה, ובעיקר ההשתקפות הזהובה, כאשר הבינו כי הן עומדות להפסיד את
הקרב המכריע; ואילו חסידי האמפריה מאמינים בכל ליבם, שמנהיגת המורדות חיפשה
וניסתה להשתמש בחפץ עתיק ואסור, והוא זה שיצא משליטה וגרם לאסון המזעזע. כך או אחרת, המפץ הנורא שהכה
במלסטרה, וכונה בפי כל "ההתנפצות" (The Shattering), אכן זעזע את יסודות העולם, והותיר חורבן
נורא בכל מקום; הרים התמוטטו; ערים התנפצו כמו ביצים על סלע, או גלשו אל תוך
מימיו הגועשים של הים; מישורים נבקעו בידי תהומות שעומקן קילומטרים רבים; ועוד
כהנה וכהנה; וכוחות עתיקים, נושאי מחלות וקסמים פראיים ובלתי נשלטים מתקופות
עתיקות ושכוחות התעוררו והחלו להשתולל. מסופר כי הבירה סלנטיר עצמה חרבה;
וכי שלוש ההשתקפויות ששהו בה נעלמו בלא להותיר עקבות; מחצית מתושבי מלסטרה נספו
בתוך שבועות ספורים, ורבים אחריהם מתו ברעב, במחלות ובמלחמות שפרצו לאחר מקרה. במחוז הדרומי של דארנאת'ון, שם החלה
ההתנפצות, נספו לפי המסופר הן מנהיגת המורדות והן יריבתה השנואה, ההשתקפות
הזהובה, ועימן רוב-רובם של שני הצבאות היריבים. המחוז עצמו הפך לגהינום של לבה
רותחת ורעל מבעבע, שהפך את הצמחיה עצמה לסיוט רעיל ורעבתני. אלא שובכך לא נגמרה הזוועה; אפקט
מוזר שנלווה לחורבן הגדול, הרעיל רבים ממטילי הלחשים, ובעיקר את הכוהנות הצהובות
של דאר'תאריה – לעיתים מיד, ולעיתים בתהליך מייסר של שנים, ובעיקר מהכוהנות
הנוצצות ובני-לוויתם, והפך אותם למפלצות מעוותות ורעבתניות, מעין גרוסטקות
מוזרות, זחלניות ומעוותות של דמויותיהן וכוחותיהן הקודמים. האימפריה האדירה, שמשלה בכיפה למעלה
מחמש-מאות שנים, רוסקה ונקרעה לגזרים, ורק שרידים ממנה נותרו, נאבקים על קיומם
בעולם שהשתנה לגמרי, ובכוחות שהחלו מתעוררים עד-מהרה מכל עבר, ורבים מהם ביקשו
'לישב את החשבון' עם שרידי הציביליזציה האנ'מירית. העולם לאחר ההתנפצות חמישה עשורים לאחר ההתנפצות, חלקים
רבים מהעולם נותרו כאוס של חורבות שוקעות, מפלצות חסרות רסן ושרידי ערים וכפרים
שלוחמים זה בזה, כמו גם ברעב, במגפות וביצורים מעוותים. כעת, בעוד מספר שרידים מהאימפריה
מנסים לשרוד ולהתייצב, ופה ושם אפילו לשקם מקצת מהציביליזציה האדירה שחרבה, הצללים
מסביב מחשיכים והולכים, ותופי המלחמה שבים להדהד ברחבי מלסטרה: העוגים שבו והרימו ראש, בונים את
מקדשי האבן המוזרים שלהם ומאמנים מגים חדשים בדרכים הישנות; מעבר לים, בנאר'לירדרי, הוכו אורגי
הערפל בידי אנשים חסרי-תואר שהחשיבו תמיד לפחותים מהם, וממלכת הנצח היפיפיה שלהם
עלתה באש. אורגי ערפל רבים נאד נטבחו או נלקחו לעבדות, ואחרים נפוצו לכל עבר
בתור פליטים מיואשים. במישורי הצפון, התבסס גאהלארד
פְרוּן, שותפה לשעבר של הורד האפור למרד, ששרד אי-כה את התופת בדארנאת'ון, וכעת
הכריז על עצמו נביא גדול של האל העתיק, האב בעל הקרניים, ואוסף צבא קנאים למלחמה
חדשה, שנועדה לבער כל שריד וזכר לא רק מן המועצה הנוצצת ותומכיה, אלא מן
הציבליזיציה של קור'אנמורה בכלל; כעת, הוא טוען כי בני-בריתו לשעבר ממחנה הורד
האפור, לא רק התעלמו מעצותיו, אלא התעתדו לבגוד בו ובעבדים שלחמו לצידו מיד לאחר
שהמועצה הנוצצת היתה מוכרעת, והורד האפור היתה תופסת את מקום ההשתקפויות הישנות
כפי שתכננה; וזוהי ההוכחה, כי כל מה שבא מן האימפריה, טמא מיסודו יש לעקור אותו
מהשורש. העוצרת א-רילאריון ואמנת השלום האנ'מירית במערב חצי האי העצום טילמארן, שהיה
זירת כמה מהקרבות הקשים ביותר בין המורדות של ורד אפור לכוחותה אימפריה, שקעה
מחצית מעיר הנמל האדירה טיל'מירלן אל תוך הים, והיתר ירד למעמד עיר דייגים קטנה,
מוכת מחסור, אסונות וקטטות. אלא שלפני עשר שנים, עגן שם במפתיע
צבא קטן, בהנהגת הגבירה לוסלרלין א-רילאניון, אחת הקצינות המקורבות ביותר אל
'ורד אפור', שהכוח בפיקודה שרד איכשהו את האסון. לפי מה שסופר, מנהיגת המורדים היא
ששלחה את הכוח א-רילאריון להפליג בחזרה מהדרום אל חצי האי טילמארן, שבועות
ספורים לפני ההתנפצות, כדי לבצע משימה סודית וראשונה במעלה. כאשר הכתה ההתנפצות
עצמה, היו א-רילאריון וכוחותיה בלב ים, ועמדו להקרע לגזרים או לשקוע למצולות,
אולם המכשף או רב-החרשים שנלווה אל הכוח, ראה את האסון מתקרב, והציל את לוסרלין
ואנשיה באמצעות לחש רב-עוצמה של עצירת זמן – במחיר חייו שלו; הלחש, יהיה אשר
יהיה, אכן הגן על כוחות העילית של א-רילאניון והקפיא אותם בתוך שדה העוצמה שלו
במשך למעלה משלושה עשורים. כוח העילית של המורדים, שלא ניצב
אלא מול מיליציה מקומית מבולבלת, תפס את שרידי עיר הנמל הגדולה כמעט בלא
התנגדות. שם, ביססה הגבירה לוסרלין את שלטונה, כשהיא מכתירה את עצמה כ'עוצרת' –
בטענה הבל-תאמן כי גבירתה הביאה לעולם בן זכר והעבירה לו את כוחותיה; וכי אותו
ילד מסתורי, בנה ויורשה של הורד האפור, נמסר להגנתה ולחזקתה עד להגיעו לבגרות. עבור תומכי המועצה (וכאלו נותרו לא
במעט בחצי האי, לרבות מסדרי האבירים הנאמנים לכוהנות ההשתקפות הכחולה), הרי
שהכרזה שכזו היתה דבר ההבל והכפירה המטופש או המקומם ביותר שניתן להעלות על
הדעת, או למצער הוכחה כי הורד האפור בכבודה ובעצמה לא היתה יותר ממתחזה מחוצפת;
וממילא ברור, כי כוחות של השתקפות כלשהי – בוודאי של השתקפות נעלה – אינם יכולים
להתגלם בבן זכר. תחת זאת, לגלגו תומכי המועצה על
הדרך בו 'השתעשעה' מנהיגת המורדים השנואה עם מנהיגי העבדים במחנה שלה, וככל
הנראה הותירה אחריה תוצאה אחת, מוצקה ומצערת למדי. שמועות שהופצו במהלך השנים
שחלפו מאז, כי היורש הצעיר אינו יותר מנער עגלגל, פשוט הליכות, וחסר כל עוצמה
אמיתית, אך הגבירו את הלעג של תומכי המועצה כלפי העוצרת וטענתה היומרנית.
לפני שלוש שנים, התפשטו בכל רחבי חצי
האי טילמארן חדשות מרעישות: משא ומתן סודי הניב הסכם שלום שנערך בין העוצרת
א-רילאריון מטעם המורדות, לגראנד-מסטר לינרוס קור-טילגאלאר, ראש מסדר האבירים
התכול של קאראנסיל, והבכיר בנאמני ההשתקפות הכחולה בכל רחבי חצי האי העצום. בהסכם, נכתב כי שני הצדדים מכירים
בכך, כי הם שרידים של התרבות והאנ'מירית, ששרידיה נתונים כעת לאיום מכל עבר, והם
מוכנים להעמיד את חילוקי הדעות בצד, בכדי להגן על מה שנותר מקור'אנמורה מפני הסכנות
שרוחשות ומתגברות מכל עבר. לצד תומכים לא מעטים בהסכם, ובעיקר
בהמנעות ממלחמה שתסכן את כל מה שהותירה ההתנפצות הגדולה (ותעשה את המלאכה עבור
העוגים ובעיקר עבור תומכי הנביא, שכבר החלו מתבססים בקצה המזרחי של חצי האי
טילמארן), רבים אחרים, בשני הצדדים מסתייגים ואפילו יוצאים כנגדו בגלוי בתור
בגידה. כך בין היתר, הנסיכות הגדולה ביותר
ששרדה בחצי האי - אורמ'תריל, שהיתה נאמנה באורח מסורתי להשתקפות האפורה (הגם
שכיום יש שמועות הולכות וגוברות כי הנסיך הצעיר והעיקש שלה שבוי בקסמו של
מיסטיקן מוזר, בעל תאוריות מוזרות על זן שטני של קופי-אנוש שמאיים לזהם את כל
בני האדם), הכריזה על עצם הסכם השלום עם המורדות ככפירה ובגידה. גם מצד חלק מן המורדות, הדברים לא
עברו באורח חלק, והדברים הגיעו כמעט לקרב חרבות בתוך מעוזה של העוצרת. אחת
מקצינות המרד הותיקות ששרדו, ידידה-יריבה ישנה נושנה של העוצרת עצמה, בשם סרן
אנ'ליריס קורוואריון, הובילה מרד פנימי, הסתערה על העוצרת עצמה ביחד עם
נאמנותיה; ובסופו של דבר, כאשר שפיכות דמים נמנעה רק בשל תחנוניו של 'הילד
המקודש' עצמו - בנה של ורד אפור, הסתלקה אנליריס בחמת זעם, כשהיא לוקחת כשליש
מכוחה של העוצרת ביחד איתה. אנליריס ואנשיה עזבו את עיר הנמל
טיל'מירלן, ובסופו שלד בר נאחזו בשולי הביצות שבדרום חצי האי, שם הם מתכתשות עם
חיילי הלגיון האנ'מירי השלישי - עוד אחד משרידי האימפריה ששרד; ובכך מונעות
למעשה אפשרות כי המצביאה האכזרית שבראש הלגיון תכיר בהסכם השלום ותורה לחייליה
לשתף עמו פעולה; דבר שלא היתה נלהבת לעשותו גם קודם לכן. ובעוד הסכם השלום חורק, ושיתוף
הפעולה להשבת הסדר וההתעצמות שחזו העוצרת והגראנד-מסטר מבושש להתממש, וקיים כרגע
רק במחוזות מעטים, הלילות מאפילים והצללים מסביב מתארכים. נאמניו הקנאים של
הנביא פרון מתכוננים למלחמה; ורוחות רעות רוחשות ביערות המורעלים בדרום; נבגים
ארסיים מתפתחים, ויצורים מעוותים ומורעלים מתרבים והולכים- וחלקם נראו כבר גם
בתוך גבולות חצי האי טילמארן. |
חזרה לערך הקודם
| עבור
לערך הבא | חזרה
לתוכן העניינים
_______________________________________________
כתב וערך:
גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.