הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

רובע קלאודור

אוכלוסיה משוערת: כ-15,000 איש, מהם בין 10,000 ל-9,000 נתינים פורמאליים של מסדר סנט-קלאודור
מנהיג הרובע: הגראנד מסטר וולטר ווינדהולם-קרינגלור, ומתחתיו ששת חברי המועצה העליונה של סנט-קלאודור

לצפיה במפת הרובע, הקש כאן.

הקדמה והיסטוריה

רובע קלאודור עתיק היומין נישא על גב החלק המזרחי והמוגבה של רכס הברקים; הרובע עתיק היומין והטירה האדירה שנישאת מעליו חולשות מגבוה על דרום אגם היידראו ועל הרבעים החקלאים של הידרקרון (בעבר, אוסף כפרים ועיירות קטנות שסיפקו את התצרוכת החקלאית של בירת הידרוסט); נאמר על היכל האור כי הוא נישא מעל השדות המוריקים והעיירות השלוות "כמלך אדיר מעל נתיניו, כתרו הלבן בוהק באורו המבורך של קלאודור אדוננו, ושומר על השבועה הקדושה שנשא בפני המלכה קלאריליה".
מפלי דיו נשפכו בעבר לתאר את תחושת ההתעלות שהשרתה הכניסה הראשית לרובע על הבאים מרחוק; דרך העגלות מתפתלת על צלע הגבעה, סבה בעיקול חד ונכנסת לפיה השחור של מערה; ומיד לאחריה, נפתחת הדרך לכאורה אל עולם אחר, מפואר, אדיר ועתיק-יומין; בפני הבאים מנוססת סוללה מרוצפת עצומה לגודל החוצה את רובע קלאודור, שבתיו אדומי הרעפים נפרשים משני צידיה; ואילו משני צידי הסוללה עצמה ניצבים פסלי שיש עצומים לגודל וחמורי סבר של אבירים דגולים וגיבורים מיתולוגיים מן העבר הרחוק; קלאריליה כובשת הידרוסט; קלאורנוואלק הזקן; רילדאריה הבלתי מתפשרת; זורנוואלק הקודר; פרסיוליוס הדגול; סר וולטר דיירהאם, שהוביל את המתקפה שמחצה את צבאות העריץ השטני גלאמיס בעמק דיילבלייד; סר אסטפורד הגדול והלודן הקדוש, נץ על כתפו וידו מצביעה דרומה; ועוד; ואילו מעבר לשורת הפסלים העומדים במסדר תמיד ומעל לחומותיה הנמוכות של הטירה הקדמית, נישאת לגובה הטירה המרכזית; היכל האור הקדום ורב-העוצמה, על חמשת מגדליו האדירים, שקצותיהם אפורים-כסופים, המקנים לו חזות של טירה מן האפוסים הקדומים.

"כאן היא שוכנת, המעצמה הקדומה של האור; בלתי נכנעת; ניצבת איתן מול שיני הזמן וחמדנות הסוחרים הקטנים באגם למטה; עדות לימים בהם רכבו הואלקיריות עצמן בשמי הסערה, וגאלו את אבותינו מחשיכת הענקים הנתעבת; עדות לכתר הלבן של הדרום, אשר יחזור למכונו ביום מן הימים"

אלא, שהימים בהם נישא רובע קלאודור כמלך מעל הרבעים החקלאיים המשגשגים וזכה ליראת כבוד בפי כל, חלפו-עברו מזמן; והמכה האחרונה ניחתה לפני 79 שנים. בקרב ביטרהיל (2361), לחם מסדר סנט-קלאודור מלחמה נואשת בפולשים האמת'ורים וברדיקלים הפרועים של צבא התבונה שחברו אליו במסע לכיבוש הידרוסט; בקרב הנורא, מיילים מעטים מדרום להיכל האור, הושמד כוחו של המסדר, וכמעט כל אביריו נפלו חלל; מן המכה הזו לא התאוששו האבירים של סנט-קלאודור עד היום.
שני הדורות האחרונים שחלפו ביעף, והפכו את הידרוסט לאימפריה משגשגת ואת הידרקרון ל"מרכז העולם", והעיר הגדולה והעשירה בדרום הסיל'נאראלד, כאילו הותירו את רובע קלאודור והמסדר העתיק שלו מאחור, בתור שריד מפוייח לתהילה שדעכה מזמן; הטירה אמנם נישאת עדיין במלוא הדרה, אולם העשורים האחרונים ראו כיצד נקרעים ממנה הרבעים החקלאיים בזה אחר זה; וגבולות ממלכתו הלא המוכרזת של הגראנד-מסטר ויורשו של קלאודור הולכים ומתכווצים, הולכים וקרבים אל הטירה באיטיות, מכל העברים. בצפון, הזדהם הנוף והפך לבליל עלוב של שדות כומשים, בתים מטונפים וערפיח שעולה מארובות סדנאות היזע העצומות העובדות יומם ולילה; חלקו התחתון של נהר רייקלדיו (Rickldew) הפך לביוב מזוהם, שהאטליזים העצומים של עמק החזירים מזרימים לתוכו את השופכין שלהם; רובע התה גוסס באיטיות; ורובע הפעמון הפך מורעל ומקולל, קרוע בין סרסורים אלימים לקנאים המוזרים של כת החיפושית. ואילו הרבעים העשירים יותר בדרום התנכרו לרובע קלאודור והפכו ליריביו; 'הקהילה לדוגמא' של רובע היסמין ומנהיגתה הכריזמטית, הפנו לאבירי קלאודור עורף עוד לפני 2361, ויש אומרים שתרמו מאד למפלה בקרב ביטרהיל, דבר עליו האבירים אינם סולחים; ואילו בעלי הקרקעות העשירים של רובע גלבין, ובראשם הרברט סימקין הנכלולי, בזים לקלאודוריאנים בגלוי, ולכל היותר מחפשים דרכים לנצל את האבירים הדועכים או לעשות על חשבונם רווחים. הלכה למעשה, רק הגולים הקיידרהרצים של רובע זייטלארן – חיילי הקייזר השבויים לשעבר שהתיישבו על חורבות מחנה השבויים בו הוחזקו בעבר, נחשבים כבעלי ברית, פחות או יותר.

נוסע הנכנס אל הרובע בדרך הראשית, מעבר להדר הקדומים שהוא רואה ברגע הראשון, יוכל עד מהרה להתרשם כי חלק מהפסלים זקוקים לשיפוץ הגון, נגועים בטחב ושרכים מתפתלים עליהם; כי טירת השערים הנמוכה, הניצבת בקצה הסוללה, בדרך אל היכל האור, שרופה למחצה וכמה מחלקיה מטים לנפול – זכר מהקרב הנואש שהתחולל בה לאחר האסון בביטרהיל ו"הנס" שהציל את רובע קלאודור מהשמדה מוחלטת, אך הותיר אותו להתבוסס באסונו וביגונו (ע"ע).
גרוע לא פחות הוא הרושם, שהזקיפים שניצבים המשמר הם מעטים, ורובם מבוגרים למדי; שני שליש מהם בני חמישים ומעלה. "חצר הזיעה", שבשקע הסלעי מדרום לטירת השערים, שהיתה פעם חצר אימון שוקקת חיים שמאות טירונים וקדטים הוציאו בה את נשמתם תחת מבטם הנוקב וצעקותיהם של האבירים המאמנים, מאכלסת כיום בעיקר שיחי תות-בר, כובע-החשמן ועצי תפוח פראיים למחצה, שצמחו באין מפריע בחלקים רבים של החצר, בין מטרות האימון ומסלולי הרכיבה שהלכו ונבלעו, הלכו והתפוררו בעוד הטבע נועץ בהן את שיניו במחזה יפה ועגום בעת ובעונה אחת; ציפורים מצייצות כעת במקום בו צהלו סוסים, רמחים נשברו על מגינים וברזל הקיש בברזל; רק במרכז הרחבה, ומתחת לחומה השרופה למחצה של טירת השערים, ניצבים עדיין כמה אוהלי פחחים, גדרות אימון זעירות וכמה דוכנים של המקומיים.

מחזה דומה, גם אם פראי פחות, ניכר לעין גם בחצרות הטירה הגדולה; אמנם, הטירה עצמה עומדת איתנה, ונראה שהקסם העז שלפי האגדה הוטבע באבניה (שלא לדבר על השמועה או המיתוס על קסמה של הדרקונית הכחולה העתיקה שפרשה את חסותה על יסודות המסדר בימי קדם) עשוי לשמור אותה בשלמותה לעוד דורות רבים; אולם ההיכלות הגדולים בעלי השמות המפוארים כגון היכל הזעם; ההיכל הנשגב; היכל אור הזריחה, היכל האריות ורבים אחרים, עומדים ריקים או כמעט ריקים, עד כדי כך כי העובר בהם יכול לשמוע את הד צעדיו אופף אותו; או את הד מגפיו המשוריינות של שומר בודד העובר אי-שם באחד המסדרונות הסמוכים. ומול העזובה והאפלולית הקודרת, נישאם תבליטי קיר עצומים לגודל של קרבות עתיקים, דרקונים וולקיריות מעופפות; קלאריליה הזוהת המכריעה את יורוטה פורו הורתאנג, ומפילה את מקבת הסער של הודון מידו הגוועת; וכלה באבירי סנט-קלאודור הצועדים עם המורדים של סר וינסנט קאנינגהאם, בהתקוממות כנגד עריצותה הנוראה של אחוות המוות. נראה, כי בכל מקום כמעט, עוקבות אחרי הצועד עיני אבן גאות ועגומות, "מקוננות בלא כל על ימים שהיו ואינם עוד".

הרובע לאחר קרב ביטרהיל:
"הנס בטירת השערים": לאחר חורבן המסדר בקרב ביטרהיל, כאשר האמת'ורים שיכורי הנצחון טיפסו מעלה, בכדי לסיים את המלאכה ולהניף את ניסיו האדומים כדם של "בן השמש" על צריחי היכל האור; הסיפורים מהתקופה מספרים על נחשול אנושי צווח ומריע, עוטה סגול ואדום, שחרבותיו המעוקלות נראות כיער פלדה. גרועים עוד יותר מהזרים, היו בני-בריתם הרדיקלים, חסידיו הקנאים של פרופסור הנקן, שנשבעו להביא עידן חדש של תבונה שימחק את ההיסטוריה ואת עברה של הידרוסט. אלו לא הסתירו את כוונתם, לשרוף את היכל האור ולהחריבו עד היסוד, לחלל ולהשמיד את כל הפלאים הקדומים שבו, וכל דבר ש"יפריע לשמש החדשה לעלות ולהאיר".
המגינים המעטים שנותרו ברובע – קומץ אבירים צעירים או זקנים מדי שלא יצאו לקרב הסופי, ביחד עם גדוד חוואים ואיכרים חמושים בציוד דל, ניסו לבלום את האויב שהשתפך אל תוך הסוללה העתיקה, ולחסום בפניו את טירת השערים (טירת מבואה קטנה יותר ששימשה במקור הן למגורי אורחים והן למגורים ומרכז לימוד ואימונים לטירוני המסדר, ענייני מנהלה זוטרים ועוד); אולם האמת'ורים והרדיקלים הסתערו גל אחר גל, הלמו בשערים והפילו אותם, כשהם משלחים בטירה אש מכושפת מידי כוהני הזדון שלהם. הסוף נראה לעין כל, כאשר שרידי המגנים ניהלו קרב אחרון במסדרונות ובחדרים הבוערים; אלא שאז, התחלחלו התוקפים וקפאו במקומם; הניצולים מקרב המגינים ידעו לספר על רעש עמום, בלתי מוחשי אולם אדיר, שהזכיר תיפוף רחוק או אולי טפיחה של כנפיים אדירות; ואילו על האמת'ורים והרדיקלים נפלה אימה חשיכה שלא ניתן לתאר; מאות מחייליהם החלו להמלט, כשהם משליכים את נשקם ורומסים זה את זה בבהלה, צועקים כי הדרקונית הקדומה הגיעה לנקום את נקמת נשמות האבירים המתים; אמנם, איש לא ראה את הדרקונית עצמה או (לפי גרסה אחרת) את צללי היגון של האבירים המתים ששבו לשדה הקרב, אולם הפולשים התפזרו לכל עבר; הרדיקלים של הנקן, שמשלו בהידרוסט במשך השנים הבאות, שמו את רובע קלאודור במצור, אולם שמרו על מרחק של כבוד ומעולם לא ניסו את כוחם בהתקפה נוספת.
כך שרדו הטירה הגדולה והרובע, אולם בשן ועיין; למסדר מעולם לא היו עוד אנשים וכסף בכדי לשפץ את טירת השערים באורח ראוי, כך שרובה נותר נטוש, מזכרת לאותו קרב נואש ורגעי האימה בהם סברו הכל כי גורל מאמיני קלאודור נחרץ סופית.

הרובע כיום: למסדר סנט-קלאודור, המוכה והמקוצץ, לא היה כל חלק ממשי במלחמה שסילקה את הרדיקלים מהידרוסט, ועוד פחות מזה בנצחונות הגדולים שבנו את האימפריה; אי לכך, הרי שהרעיון להיות אביר עוטה לבן ואפור, שקסם לצעירים בדורות עברו, נשמע כיום כבדיחה סרת טעם; הצעירים ההידרוסטים, ברובם, חולמים על התעשרות במושבות, או לכל היותר על קריירה בצי או ביחידות העילית של צבא הוד-מלכותו; ומאחר ורוב האבירים נספו, רבים מהם בלא או כמעט בלא שהעמידו צאצאים, נעשה גיוס מועמדים חדשים קשה יותר ויותר ככל שחלף הזמן.
כיום, הרי הלכה למעשה רוב מוחלט (כ-70%) מהאבירים שייכים לשלוש משפחות מורחבות המתגוררות ברובע קלאודור עצמו: סקאלבורו (בהטיות שונות: סקאלינג, סקאלדר, סקאלינדר, סקאלהירן), וייטסטון (לעיתים גם וייטרוק, וייטקליף או סתם וייט; וישנן גם הטיות של סטון, סטונהאנד (ראש הקלאן דהיום) סטונקליף ועוד); ובריטווינג (לעיתים מוטה גם כברייטלי, ברייטון, וברייטאייר). השאר הם תערובת מוזרה של אנשים תמהונים, אנכרוניסטים, אדוקים מאד באמונת קלדאודור בנוסחה הישן, או כולם ביחד; בנים למשפחות חסרות כל מרבעים קורסים שהצליחו להגר לרובע, בטרם חסמה הבירוקרטיה העירונית במידה רבה את האפשרות הזו; וקומץ הרפתקנים וזרים מפה ומשם. עד לפני מספר שנים, שימש הרובע – עקב מצבו השפיר יחיסת לרבעים חקלאיים אחרים, והעובדה כי התקנות האכזריות של העירייה והמשמר של העיר לא חלות עליו, יעד לתושבי רבעים חקלאיים אחרים שאיבדו את כל רכושם. אי לכך, הרי לאחר תקופה של ירידה מתמדת באוכלוסיה, זכה הרובע לפני 25-10 שנים לתוספת אוכלוסיה מסויימת, אולם חסרת כל וחלקה בעייתית מאד. בסופו של דבר, התערבו שלטונות היידרקרון וחסמו את ההגירה הזו (ראה פירוט בהמשך), לא לפני שהרובע זכה לכמה אלפי נפשות חדשות, שלא תמיד חיו בשלום עם התושבים הותיקים.

המרד של סר לורנס ברייטון:

טלטלה עזה נוספת עברה על הרובע ומסדר סנט-קלאודור לפני מספר שנים, על רקע החיכוכים בתוך המועצה העליונה של המסדר. סר לורנס ברייטון, מפקד "גלימות האש" (אחד מחמשת תתי-המסדרים שבאורח מסורתי התייחס לפרשים המשוריינים של סנט-קלאודור, שניכרו בגלימות האפורות-אדומות שלהם), הפר בריש גלי את הוראת המועצה העליונה, ויצא בראש אנשיו למבצע צבאי עצמאי באחד הרבעים הסמוכים: רובע פגינס העלוב והמוכה, שתושביו עונו בידי אנושואידים מהעולם התחתי (כנראה בידיעה ובברית חשאית עם בריוניו של איל הקמח הארכי-נוכל, הרברט סימקין).
הגם שהמבצע הוכתר בנצחון אדיר, הראשון שנחלו אבירי סנט-קלאודור מזה שנים ארוכות, הרי שהמועצה הגיבה בחומרה להפרת המשמעת, ולמעשה הורתה על השעייה דה-פקטו של סר ברייטון; ואילו האחרון, שבז בגלוי ל"חבורת הזקנים הרועדים, המפחדת מהצל של עצמה" סירב להכיר בפסק-הדין, ומוסיף להנהיג את האבירים של רובע פגינס (שקראו לרובע מחדש על שמו – רובע ברייטון); יותר מכך, סר ברייטון החל מגייס אבירים חדשים מקרב צעירי רובע פגינס, תוך התעלמות מהנהלים וממועצת הקבלה של המסדר, ובנהלים מזורזים למדי. התוצאה הינה קרע, הן ברובע קלאודור (באשר רבים מבני המשפחה המורחבת של ברייטווינג מצדדים בשאר-בשרם סר לורנס, במופגן או בסתר), והן במסדר עצמו; הגם שהמסדר חלש מדי וגם אינו מעוניין בפעולות אכיפה אלימות כנגד "האבירים העריקים" (Renegade knights), ובוודאי שלא בקטטות עם בני ברייטווינג, הרי שהיכל האור עצמו נעול בפני ברייטון ואנשיו; ואילו הם הקימו מטה פיקוד חלופי, צנוע בהרבה, במרכז רובע פגינס-ברייטון.

רבים תהו, מדוע כעסה המועצה כל-כך על סר ברייטון; אין ספק שהפר משמעת וכינה את חברי המועצה האחרים בכינויים מלגלגים, אולם הוא לא היחיד שעשה כך, וכמו כן – הוא ניצח נצחון גדול שהפיח לראשונה מעט תקווה בליבם של הקלאודוריאנים הנחלשים. אין ספק, כי הפר את הקו הרשמי של המסדר גם כאשר גייס לשורות אנשיו צעירים מבניהם של הפליטים חסרי הכל שהתיישבו ברובע, בניגוד לתקנות ובניגוד להבנות בין המועצה לעיריית הידרקרון; אולם גם בכך, ספק אם יש די להבין את הזעם הבוער שגילתה כלפיו הנהגת המסדר, שרובה אינה מחבבת כלל את ראש העיר ואת המשמר שלו, וזאת בשלון המעטה.

שמועות שרצות ברובע, בעיקר בקרב משפחת ברייטווינג המורחבת, טוענת כי מאחורי הזעם על הפרת הכללים ישנם גם מניעים אחרים, ארציים בהרבה – וקשורים להבנות חשאיות בין מסדר סנט-קלאודור למי שנחשב על-פני השטח לאחד מהגרועים באויביו: איל הקרקעות והדגן המושחת הרברט סימקין.

אבירי סנט-קלאודור והרברט סימקין: מעל ומתחת לפני השטח: רובע קלאודור, אמנם זוכה עדיין לפריבילגיה עתיקה שהופכת אותו ואת נכסי המסדר לאוטונומיים כלכלית ומנהלית. אי לכך, מיסי הקרקע הרצחניים שהטיל הכתר ושאר פגעים אינם חלים ברובע קלאודור, דבר שמאפשר לו להחזיק מעמד. ובכל זאת, מקורות ההכנסה הלכו והדלדלו בדורות האחרונים, ואחזקת הטירות והאבירים, באורח חלקי ועלוב ככל שיהיו, הפכה קשה יותר ויותר למקורותיו המדלדלים של המסדר. כיום, לא מעטים מן האבירים המבוגרים יותר משרתים במסדר ב"חצי משרה", כאשר מעבר לשירותם הם מחזיקים משק קטן או משרה אחרת (כך למשל, סר היוארד מיזלי-קונינגטון הקשיש והזועף, קצין הגיוס של המסדר, עובד לפרנסתו כמורה לשיעורי דת וזימרה בבית הספר הכפרי המקומי).

על רקע הזחילה האיטית, אולם הבטוחה, לעבר פשיטת רגל, נראה שבין המועצה העליונה של סנט-קלאודור לבין הרברט סימקין נחתם הסכם, לפיו האבירים משתתפים באבטחת שדות הדגן העצומים של סימקין וחבריו, שסובלים מפעם לפעם מפשיטות של שדוני קמה, חרקים ענקיים ומפגעים מקומיים אחרים. זאת, תוך שהם "מפנים את עורפם האצילי" ואינם מתערבים בתנאים הגרועים וביחס הנורא לו זוכים אריסיהם של בעלי האדמות מרובע גלבין. בתמורה, מעבירים בעלי הקרקעות תשלום צנוע שמסייע למסדר להחזיק את הראש מעל המים. אלא, שהשמועות טוענות שלהסכם ישנם חלקים נוספים וסודיים, המסנדלים את המסדר בכמה וכמה אופנים, ומונעים ממנו להתערב בתוכניות השאפתניות של סימקין, שרבות מהן דרדרו רבים מאלו שהיו פעם מאמיני קלאודור ותומכי המסדר לעוני מרוד; ולא בכדי, גם הפיכת חלק מבניהם של אותם דלפונים לאבירים בשירותו של סר לורנס מרתיחה את סימקין, ולא רק בשל "אובדן ידיים עובדות בשדות" – באשר אותם פליטים ממילא נמלטו מרשתו (בחלקם), שנים קודם לכן.
השמועה בעניין זה מרחיקת לכת ואפלה עוד יותר: לפי שמועה (מוכחשת) זו, מה שעשה סר ברייטון הוא הפרה מוחלטת ובוטה של ההסכם עם סימקין, דבר שהביא את איל הקרקעות לרתוח מזעם, ולאיים בהפסקת ההסכמים והתשלומים להיכל האור; ומכאן הזריזות בו נודו ברייטון ואנשיו מן המסדר. לא ברור, האם סימקין הממולח הסתפק בכך, או שמא הפעיל על המסדר קנסות או תרגילים אחרים בתור עונש; אולם ביני לביני מונה אחד מבניו – אמנם בן שנחשב מורד, סורר ומנותק מעסקי אביו – למשרה של כלכל או משרה דומה; מה שגרם לרבים – ולא רק מתומכיו של סר ברייטון, להרים גבה. כך או כך, רבים תוהים לא האם, אלא מתי יפר סימקין את ההסכמות עם סנט-קלאודור, ויתחבל תחבולות ערמומיות שיעלו לאבירים הנחלשים במחיר יקר מאד; פרס על התבוסה הצורבת שנחלו בני-בריתו האנושואידים ברובע פגינס.

דרכי כניסה ויציאה מרובע קלאודור:

הדרך הראשית (שער קלאודור): הדרך הראשית אל הרובע, שהיא הדרך היחידה שעגלות מטען כבדות יכולות להתנהל בה בנוחות, מתפצלת מהדרך הראשית של הרבעים החקלאיים ("המזלג הדרומי"), כאשר היא עולה מסבך האטליזים והדירים של עמק החזירים ומטפסת אל פאתי רובע זאוטלארן. דרך העגלות של קלאודור עושה פנייה חדה, נכנסת אל תוך מנהרה חשוכה ורחבה הקרויה בצלע הגבעה, וממנה אל הסוללה האדירה, שם היא מתנהלת בצילם של הפסלים האדירים הצופים עליה מימין ומשמאל, ומתחת לצמרותיהם המרשרשות של אלונים קלאודוריאנים לבני גזע, בואכה אל חומותיה השרופות והנפולות למחצה של טירת השערים. כיום, הדרך עוקפת אותה ויורדת אל העמק מדרומה, וחוצה את שורות המטרות ומסלולי הרכיבה המתפוררים ונגועי השיחים של "חצר הזיעה", כשהיא עוברת מתחת לחומות השרופות ובינות לאוהלי פחחים, בטרם היא עולה פעם נוספת וחולפת מעל אפיקו השוצף של הרייקלדיו והבריכות הזוהרות שהוא יוצר בסלע, ומסתיימת בשעריו האדירים של היכל האור. התפצלות קטנה מן הדרך הראשית, ממש לפני שהיא מגיעה לשערי היכל האור, מתפתלת אל תוך חורשה קטנה ונאה של אלונים קלאודוריאנים שבסיומה, ממש מתחת לאחד מחמשת מגדלי היכל האור, מצוי הפונדק האמיתי הגדול היחיד של הרובע, פונדק נבל הטללים (ראה פירוט בהמשך).

משעל הערבה הבוכיה: דרך צדדית זו מתפתלת בין החורשה של פונדק נבל הטללים לבין טירה צדדית שמכונה "טירת העמודים"; מבנה ענקי ומעט מעוגל שנראה מרחוק כ"חצי קולוסאום" בשל האכסדראות הארוכות של ארבע הקומות שלו (כיום הוא משמש בעיקר למגורים של אבירים כאלו ואחרים, שאין להם בית מגורים פרטי ברובע קלאודור, או שמעמדם מזכה אותם גם בחדר או מערכת חדרים על חשבון המסדר).
הדרך קיבלה את שמה, בשל עצי הערבה הגדלים מסביבה, ומשווים לה חזות של "נהר של אבן חול"; היא צרה מהדרך הראשית, ויורדת לעבר רובע התה בעיקולים חדים ותלולים מאד, שהופכים אותה לבלתי אפשרית למעבר עגלות, ומסוכנת למדי לרוכבי סוסים לא זהירים; המקומיים מכירים מספר קטעים בהם רצוי לרדת מהסוס ולהוביל אותו באפסר, בעוד הדרך מתפתלת על צלע הגבעה ויורדת בשיפוע חד לעבר השדות העלובים של רובע התה.
למעשה, משעול הערבה הוא דרך קצרה בהרבה, אולם נוחה ובטוחה פחות בכדי להגיע מהיכל האור אל נמל המעבורות הגדול ברובע האנקולים (וממנו בספינה אל צפון הידרקרון); כמו כן, הרי שבניגוד לדרך הראשית השמורה היטב, הרי מרגע בו יורדת הדרך ממצוקי רובע קלאודור אל עבר השדות ובתי החווה הבודדים והעלובים שבפאתי רובע התה, היא בטוחה הרבה פחות, בעיקר בלילות; מלחמת הכנופיות והפלגים היריבים ברובע התה עשויה להביא להתקלות עם בריונים מאחד הפלגים, ולעיתים נדירות גם עם דברים גרועים יותר – כגון חרק ענק בודד, בעיקר נמלת אש שהתגלגלה לכאן מהעולם התחתי. רק כאשר הדרך נחלצת מאחרוני השדות ומגיעה לעבר המחסנים העלובים של רובע האנקולים, היא שבה והופכת בטוחה יחסית לתנועה ברוב שעות היום והלילה (בהנחה שלא משתטים להכנס לסמטאות אפלות לאחר שקיעת השמש, כמובן).

דרך הקיסוס: דרך שמתפצלת מהדרך הראשית באמצע העמק המוזנח של "חצר הזיעה" ופונה דרומה בירידה מתונה, לעבר השדות המוריקים והמטעים המלבלבים של רובע היסמין.
בעבר, נפרש כאן שוק איכרים משגשג, מוקף בחוות אמידות ובתי עסק שהתפרנסו מהתעבורה השוקקת בין שני הרבעים בעלי הברית והסחורות הרבות שעלו מרובע היסמין לעבר היכל האור. אלא, שהיחסים בין סנט-קלאודור לכוהנת האור אליריה ריילור המנהלת את רובע היסמין ביד רמה מזה מאה שנים הפכו לאיבה יוקדת: המסדר מאשים את אליריה בבגידה ועשיית עסקה מטונפת עם "צבא התבונה" של פרופסור הנקן, אולי בכדי שיחוס על הרובע שלה. לפי הגרסה של האבירים, אליריה לא רק מנעה תגבורות ואסרה על בני הרובע שלה לסייע לאבירים, אלא גם הסגירה כנראה מידע שתרם מאד להתרסקותם בקרב ביטרהיל. מעבר לכך, עומדת כנראה מחלוקת תיאולוגית ארוכת שנים מן הסוג שנפוץ בארצות צפון הסיל'נאראלד: אליריה דוגלת בפולחן האלה כפולחן של שלום, אהבה ופרחים (דבר שאולי הקל עליה להתחבר לרדיקלים), בנוסח "הרפורמה של סארן-דולתיר", ואי לכך מסתייגת מן החרבות והשיריונות של סנט-קלאודור, ובעיקר מהסגידה של חברי המסדר לדמויות של ולקיריות-אורו לוחמות מסוגה של המלכה רילדאריה.
כך או כך, מאז 2361 שרויים שני הרבעים בנתק כמעט מוחלט, וכל קשר ביניהם מתקיים במחתרת. בתקופת שלטון צבא התבונה, העמידו חייליו של הנקן בפאתי רובע היסמין באליסטראות, שניצלו את התוואי המתון יחסית כדי להפגיז את דרום רובע קלאודור מפעם לפעם; האבירים הגיבו בפשיטות, במסגרתן לא נרתעו מלשלח אש במטעים ובשדות של רובע היסמין עצמו; ומאז שמוגר שלטון צבא התבונה, הרי שאיזור שער הקיסוס נותר חתום ונעול פחות או יותר, מנומר בחוות חרבות, עמדות בליסטראה נטושות שחפורות מצידי הדרך, ופה ושם אחד הכלים הענקיים, נטוש והרוס למחצה. כיום, לאחר כמה עשורים של עויינות שקטה יחסית, החמירו שוב היחסים בין הצדדים – וזאת בגלל ברית לא רשמית ושנויה במחלוקת בין מסדר סנט-קלאודור לבין חבורה של סיירים חיוורים ועוטי ברדסים, שהתנחלו בהסכמת המועצה על קו התפר בין הרבעים, תוך שלטענת תושבי רובע היסמין, חמסו מהם גם אדמות (ולו אדמות הפרק מזה עשרות שנים) ששייכות להם (לפירוט נוסף על החבורה המוזרה ופועלה, ראה בהמשך).

במאה הנוכחית, שב הסכסוך בין הצדדים והגיע לטונים צורמים החורגים מן ההתעלמות ההדדית הקרה, ומהעובדה כי הגבירה אליריה, במעמדה כחברת פרלמנט מטעם הרובע שלה, תמכה בעקביות ברוב המוחלט של היוזמות לנגיסה באוטונומיה של סנט-קלאודור. האבירים טענו, כי בני רובע היסמין מעלימים עיין מכנופיות שניצלו את העזובה בכדי לפלוש לרובע קלאודור ולחולל בו צרות; ואילו בני רובע היסמין טענו היפוכו של דבר, וכי מהצד שלהם, למצער, חודרים לכל היותר כמה נערים שובבים שמחפשים לקטוף פירות בר בשולי חצר הזיעה, וזכו למכות אכזריות "ויחס לא אנושי". בין אם נכונה הגרסה הזו ובין אם הגרסה האחרת, הרי שהעזובה החלה ככל הנראה מושכת עיניים לא רצויות; ואולי הדברים קשורים לשמועות האפלות (והמוכחשות בתוקף) של צללים אפלים שרוחשים ומתגברים מתחת לחיי "הקהילה לדוגמא" של רובע היסמין.

נבל הטללים: הפונדק המרכזי של רובע קלאודור
הפונדק המרכזי של הרובע נמצא בסיומה של דרך צדדית נאה הנפרדת מן הדרך הראשית, ממש לפני שהיא מגיעה לשערי היכל האור; הדרך הצדדית מתפתלת צפונה ומזרחה, אל תוך חורשה קטנה ונאה של אלונים קלאודוריאנים. בסיומה, ממש מתחת לאחד מחמשת מגדלי היכל האור, חבוי פונדק נאה בן שלוש קומות ורעפים אדומים ומשופעים. נבל הטללים הוא הפונדק הראוי לשמו היחיד ברובע קלאודור (האחרים הם יותר בתי שתיה מקומיים צנועים מאד, שמשמשים את תושבי שלוש השכונות לאחר יום העבודה, הא ותו-לא), ולמרות מצבו העגום של הרובע, הוא שומר על חזות ביתית ומתוחזקת היטב, מתובלת בריחות ערבים שעולים מן הגן הקטן שחבוי בין דלתו האחורית לבין חומתו הגבוהה של היכל האור. הפונדק זכה לשמו בשל הפסל המוזר הנישא מעל החזית, מעין נבל ענקי עשוי עץ לבן ונראה כמעט אמיתי, שקסם ישן או תעלול אחר גורם לו לזהור ולהראות כאילו הוא מטפטף טיפות של טל אל העציצים הנאים וערוגות עשבי התבלין שמתחת לחלונותיו האפורים-כהים.
נבל הטללים משמש מקום לחנייה וללינת לילה של זרים הבאים לערוך עסקים או להפגש עם מי מבאי היכל האור; מקום שתיה ושיחה לאבירים המשרתים בטירה, ומקום מנוחה והשבת נפש לפטרולים של סנט-קלאודור ששבים מהסיורים ברובע גלבין. נאמר, כי הוא ריק כמעט לגמרי בבוקר, ורק בשעות הערב מתמלא קצת. אמנם, רבים מהמקומיים מעדיפים את בתי השתיה הקטנים בשכונות המגורים שלהם, אולם לפונדק יש עדיין מוניטין – ולו בגלל מרקחות הצמחים וכשרון הנגינה של הפונדקאית, אישה ערירית ומוזרה בשם מיס קארלינה אודן.
מיס אודן עצמה היא חידה עבור רוב באי המסדר; אישה לא צעירה, שנראית לרבים חסרת גיל, ואינה נמנית על אחת משלוש המשפחות המקומיות. לפי המעט שאפשר להציל מפיה, כאשר היא מתרצה לדבר, היא נצר אחרון למשפחה שהושמדה כמעט כליל בשנת 2361; והגם שאין לה כל מעמד רשמי בפונדק, רבים מהאבירים מכבדים אותה מאד ונוהגים לבקש את עצתה (אם כי לא המועצה העליונה, שלרבים מחבריה יחסים מתוחים, אף אם קורקטיים עם הפונדקאית). כך או כך, דמותה הגבוהה, על עורה החיוור, שערה הארוך והשחור ועיניה הכחולות עמוקות, ידועה מאד ברובע; מסופר, כי היא רוקחת עשבים מעולה, ומסוגלת לעשות נפלאות בעשבי התבלין והמרפא שהיא מגדלת בגן שלה: מחליטות תה מרעננות, מרפאות גוף ונפש, ועד ריפוי ורקיחת סמי נגד לרעלים, ואולי אפילו רעלים שכושפו בקסם שחור (אם כי הנקודה האחרונה מעולם לא הוכחה, מלבד בסיפורים כאלו ואחרים של הכפריים; אלו מספרים שמיס אודן נכשלה בשיקוייה ועשביה פעם אחת ויחידה – כאשר ניסתה לרקוח מרקחת שתרפא או לפחות תבלום את המחלה המקוללת שכילתה את האם גלוריה מרובע הפעמון). כך או אחרת, בימים כתיקונם, נראה שמיס אודן רוקחת בעיקר חליטות תה, יין בוסתן פשוט ותרופות לשיגרון שהגיל שלח ברבים מאביריו הנכבדים של המסדר. פה ושם, הגם שלעדותה הדבר מגעיל אותה, היא שולחת ידה במכר של שק או שניים של עשבי מקטרת משובחים; תמיד בהזמנה מראש של ידיד ותיק כזה או אחרת מחוץ לרובע.
הכשרון הנוסף שפרסם את מיס אודן, הוא יכולתה המדהימה בפריטה על נבל, באורח שמטיב להלום את שם הפונדק שהיא מנהלת. נבל גבוה ניצב תמיד בפאתי אולם ההסבה שלה; ובערבים מסויימים, כאשר נחה עליה הרוח, היא משעשעת את האורחים בפריטה עליו; מסופר, כי הנגינה שלה מפעימה את הלבבות; מסוגלת להעלות דמעות בעיני אבירים מצולקים ונרגנים, ולגרום ליתומים לדמיין את הבית וחיבוק האם שלא ידעו לעולם.

לעומת הפופלריות שלה אצל המקומיים היחסים בין מיס אודן לבין המועצה מתוחים למדי; ונראה כי בשנים האחרונות קרנה ירדה, ועצותיה אינן מתקבלות בברכה. חרף העובדה כי באורח רשמי היא ניטראלית, נראה שהמועצה חושדת בה באהדה לסר ברייטון, ואי לכך נוהגת בה בריחוק ובזעף; אולם אם הפונדקאית הותיקה נפגעה, היא מחרישה ושומרת את הדברים בליבה.

האוכלוסיה של רובע קלאודור

הקדמה: בעבר הרחוק, כאשר מסדר סנט-קלאודור היה בשיא תפארתו, הרובע עצמו שקק חיים, ויכול היה לאכלס בקלות אלפי אבירים ועשרות אלפי תושבים נוספים שסבבו סביב המסדר והתקיימו ממנו: החל בבני משפחות קרובים ורחוקים של חברי המסדר, וכלה באיכרים המספקים לו תוצרת, נפחים, סייסים, משרתים, סוחרים ואחרים שהתקיימו במישרין או בעקיפין מ"היכל האור" ומהשירותים שצרך בשפע.
אלא, שהימים הללו נותרו אי-שם הרחק בעבר, ומפקד האוכלוסיה המלכותי הרשמי האחרון (לפני מספר שנים), הגיע לתוצאה של בין 9,000 ל-10,000 תושבים רשמיים, אשר מוכרים בידי הרשויות כ"קלאודוריאנים" החוסים תחת האוטונומיה המנהלית של מסדר סנט-קלאודור, ואי לכך נחשבים קודם כל לנתיני המסדר ורק בעקיפין לנתיני הוד-מלכותו (עניין שיש לו משמעות כספית רבה מאד, בגין אי-תחולה של חוקי המס החדשים והדרקוניים על עסקים ואדמות, אי-כפיפות לבירוקרטיה העירונית, ועוד).

"היחפנים של האור": בפועל, הכל יודעים כי מספר התושבים האמיתי ברובע גבוה יותר, ועומד ככל הנראה על כ-15,000. זאת, בעיקר בשל התופעה של המלטות והגירה פנים-עירונית מרבעים חקלאיים שהתמוטטו. אלא, שהרשויות (בעיקר אלו של עיריית הידרקרון, ובמידה מסויימת בסיוע גורמים מסויימים ברובע עצמו), הכריזו על התופעה מלחמת חורמה, בשל הכעס על אובדן נתינים ומעבר של עוסקים פוטנציאליים אל תוך אוטונומיה בעלת חוקים מיושנים ושיעורי מס נמוכים בהרבה (העובדה שרוב הנמלטים היו חסרי כל שאיבדו את רוב או כל רכושים לא הפריעה לעיריה להאמין בכך בכל מאודה); בעלי אדמות עשירים ובעלי סדנאות יזע מחו נמרצות גם הם על אובדן ידיים עובדות פוטנציאליות, וגם גורמים מקומיים לא מעטים (ע"ע) ראו בעיין עקומה ובחשש הגירה של חסרי כל אל תוך רובע שממילא שרוי במשבר וחסרון כיס תמידי, ונאבק כדי לשמר את אורחות חייו – הן בשל "ריבוי יתר על המידה של קבצנים ונוודים שכלל אין זה בטוח כי הם מאמינים בקלאודור אדוננו המואר", והן בשל חשש כי המהלך מושך עיניים זועמות שממילא צרה עינם בפריבילגיה העתיקה של סנט-קלאודור, והן מחפשות הנמקות לפגוע בה.
יוצא, כי כיום כמעט שליש מתושבי הרובע הם תושבים חסרי מעמד, שהיגרו אליו בטרם חוקקה העיריה תקנות דרקוניות, ובטרם נאלץ המסדר להכנע (בעיקר ללחציו של איל הקרקעות סימקין, ע"ע) ולחתום עליהן. מאחר ואותם דלפונים הגיעו טרם נחתמו התקנות, נראה שהם בטוחים מגירוש (אלא אם יתפסו בביצוע פשעים כנגד המסדר, קלאודור או הסדר הטוב), אולם הם אינם נחשבים נתינים של סנט-קלאודור, ולכן הדין ההידרוסטי הרשמי מונע גיוס שלהם או של בניהם למסדר, מתן היתרים למלאכות רבות ולרוב מוחלט של המשרות הרשמיות, ועוד; גם רבים מן המקומיים, מעבר להזדהות מוגבלת עם סבלם, לא ששים להתחבר איתם מעבר לדרוש.

שלוש המשפחות המורחבות: רוב התושבים הותיקים, בערך 7,000 – 7,500 במספר, שייכים לשלוש משפחות מורחבות שהתרבו והפכו לקלאנים רופפים המתחלקים בעצמם למספר לא קטן של בתי אב קטנים יותר. רוב מוחלט של בני אותן משפחות מתרכזים בשלוש השכונות הותיקות של רובע קלאודור: Highperch, Stoneman’s back ו-Scallbarrow, ומהן מגיעים כיום כשלושה רבעים מן האבירים המשרתים בפועל במסדר, וכ-90% מבעלי הדרגות הנמוכות יותר שלו. בין המשפחות המורחבות מערכת יחסים מורכבת שהולכת מאות שנים אחורה, וכוללת חיכוכים, בריתות וגם לא מעט נישואין מעורבים (מה שלא הכהה יתר על המידה על עוקצם של הסטריאוטיפים ההדדיים (להרחבה על שלוש השכונות והמשפחות העתיקות, ראה בהמשך)

תושבים ותיקים נוספים: יתרת מה שנקרא "התושבים הותיקים", אם כי המושג המדוייק יותר הוא "תושבים רשומים" או "תושבים מורשים", קרי, כאלו הנחשבים על-פי חוק לנתיני האוטונומיה הקלאודוריאנית, הינם אנשים שקובצו מפה ומשם בתקופות קודמות או בדור הנוכחי, אולם להבדיל מהתושבים חסרי המעמד, אינם בגדר חסרי כל ש"היגרו ברגליים" בלא לטרוח על ההליך הרשמי המוכר בחוק. אותם אנשים (בסביבות 2000-1,500 נפש), מתחלקים כדלקמן:
רובם (כ-1,000 פחות או יותר), הם בני משפחות קטנות יותר שהיגרו לרובע קלאודור במאה הקודמת, או לחלופין ענפים רחוקים יותר של אחד משלוש המשפחות הגדולות של הרובע, או זרים שנספחו אליהם בדורות קודמים. אותן משפחות קטנות חיות בדרך-כלל בתוך או בשולי אחד המתחמים של שלוש המשפחות הגדולות, ונחשבים כנספחים שלהן.
בני חמש-עשרה השושלות: מעמד חשוב על-פי דין, אולם למעשה מיעוט מבוטל. אלו הן חמש-עשרה שושלות אצולה עתיקות, שאי-מי מאבותיהם היה אישיות בכירה או גיבור עבר דגול במסדר, או שסיבה אחרת גרמה להן לזכות בפריבילגיה פיאודלית "נצחית" למנות את בניהן או נאמניהן למשרות או תקנים מסויימים במסדר סנט-קלאודור. בפועל, תשע מתוך חמש-עשרה השושלות נחשבות כמי שכבר נכחדו לגמרי (שש מהן נכחדו סופית, לפי המסורת, בקרב ביטרהיל); ומתוך השש האחרות, רק לשלוש יש נציגות ממשית במסדר דהיום. כך או כך, את האנשים שחיים ברובע קלאודור כבני אחת השושלות הללו או משרת/בן לוויה שלהן, ניתן למנות כיום על הרבה פחות מ-100 איש; זאת, כאשר לפחות מחצית מהמספר הזה גר בתור שומרים או בני-לוויה במגדל של סר קארל ברייטון בדרום הרובע, ועקב המאורעות האפלים באותו מקום (ע"ע) נחשבים ברובם לטיפוסים מפוקפקים וכמעט לפושעים שעדיף להתרחק מהם.
יתרת ה"תושבים הותיקים האחרים", כמה מאות במספר, מחלקים בין מעט האבירים שהגיעו לרובע מבחוץ- אוסף מוזר של הרפתקנים לשעבר; אידיאליסטים דתיים; ברנשים מוזרים ושאר מקרים חריגים שהחליטו לקשור את גורלם בגורל המסדר, דווקא בשיא דעיכתו. האחרים הם נותני שירותים – חשבים, סוחרים, ואחרים שבאו מחוץ לרובע, ועסקיהם או תפקידם הביא אותם להתגורר בו.

איזורים חשובים ברובע קלאודור (מחוץ להיכל האור)

שכונת Highperch

מנהיגים ודמויות חשובות:
סר אלווין השנים-עשר לבית בריטווינג, Field captain בכיר במסדר סנט-קלאודור
המסטר המודח סר לורנס ברייטון, לשעבר חבר המועצה העליונה וכיום ראש "האבירים העריקים" המושל ברובע פגינס.
מלאני סארנל (ברייטמר): צעירה מקומית מיוחסת, אידיאליסטית ועקשנית, שהפכה לעושת צרות מקצועית, נישאה לנצר מאכזב של בית אצולה עתיק, ונחשדת כבעלת קשרים עם הרדיקלים (ע"ע)

תיאור: השכונה הצפון-מערבית של רובע קלאודור נחשבת ליפה מבין שלושת המתחמים; זוהי שכונה של בתי רעפים קטנים ובינוניים, טובלים בגדרות ירק ובעשרות אלונים קלאודוריאנים לבני-גזע המסוככים על רבים מהרחובות (כמה מהן כה גדולים, עד שמספר שורשים בולטים מתמקמרים בקשת מעל רחובות שעוברים ביניהם או מתחת לקימורים); העתיקים בבתיה שוכנים על קו הרכס, ממש מעל מנהרת הכניסה לרובע סנט-קלאודור, וצופים על הגשר הרם המוליך לטירת השערים. בין היתר, מצוי שם מתחם נטוש למחצה ששימש בעבר את אחת מ"חמש-עשרה השושלות", בני Dawnblade שנכחדו כמעט לגמרי עם השנים, ונותר מהם רק ענף צדדי בשם Brightblade שחי בסמוך לחווילה ההרוסה בבתים צנועים, אולם מחשיב את גן החווילה כרכושו ומתחזק אותו.
בצידה השני, יורדת השכונה בשיפוע מתוך לעבר האפיק המרהיב של הרייקלדיו העליון והבריכות המתנוצצות שהוא יוצר בין הצוקים, לפני שהוא צולל מטה, אל עבר זוהמת עמק החזירים. בין הבריכות מצויה גם כנסיית אבן עתיקה, שמכונה "קפלת קלאודור של הרוחות", או פשוט "הקפלה הכחולה"; והיא משמשת כבית התפילה המקומי של השכונה.
בני משפחת ברייטוויינג המורחבת (על שלל הורסיות שלהם), נחשבים לגבוהים ונאים יחסית, ונפוץ ביניהם יחסית גוון שיער בהיר, מה שמרמז אולי על דם קיידהרצי לא מועט שזורם בעורקיהם מזה מאות שנים (הגם שכיום אין אצלם זכר למבטא או מנהגים קיידרהרצים (הגם שהם מסתדרים מצויין עם הקיידרהרצים החדשים שהשתכנו ברובע זאוטלארן). ה"Brightwings" מחשיבים עצמם,ככל הנראה באורח לא נכון, לתושבים העתיקים ביותר של הרובע, ודווקא כאלו שהגנו עליו בחירוף נפש מפני אחוות המוות, ומנעו את חורבן היכל האור בידי הכוהנים של טוטנהאגן. רמז מורכב יותר אפשר למצוא רק בסיפור מקומי ישן, על ברנש בשם אלווין ברייטוויינג, שהערים על קציני אחוות המוות וגרם לרעייתו של אחד המיוחסים שבהם להתאהב בו וללכת אחריו, אגב שהוא ממיר אותה מפולחן אל העריצות והמוות לפולחן קלאודור (לא בכדי, השם הנפוץ ביותר באיזור הוא אלווין, על שם אותו גיבור, או לורנס, על שם הבן שנולד לו, ואילו השם הנשי הנפוץ ביותר הוא אלסה או אליס, על שם אותה אילזה שהפכה לכלתו של סר אלווין). גרסה אחרת, אפלה בהרבה ומחמיאה הרבה פחות, יודעת לספר לא על פיתוי עדין אלא על אונס ברוטאלי שעברה אותה אילזה, לאחריו לא היתה לאומללה (שקודם היתה גבירה מפחידה ועריצה בעצמה) כל ברירה אלא ללכת אל בועלה כאשר תינקו בבטנה, מאחר ואחוות המוות היתה עלולה להעניש אותה בעונש נורא, ולבטח להמית את התינוק הלא חוקי.

באורח מסורתי, לצד החקלאות הזעירה שכל שלוש המשפחות עוסקות בה, בני ברייטווינג נודע כאורגים וטווי בדים מוכשרים, וכן כמאלפי ניצים ובזיירים, שניצלו אולם ידעו לשמור על אוכלוסיית הדורסים הנדירים שמקננת באלונים הרמים שלהם (מזנים שכמעט ונכחדו באיזור הידרקרון והרבה מעבר לו); כיום, בני המשפחה המורחבת, ובעיקר בנותיה, עדיין אורגות את רוב הגלימות, האוכפים ושאר הבדים שמסדר סנט-קלאודור נזקק לו (ולכמה אורגים ותופרות בעלי כישורין או יחוס יש עדיין גם כמה חוזים מול מעצבי הבגדים של רובע המשי); בני המשפחה מחזיקים במשרות רבות במסדר עצמו, וככל הנראה מעט מעבר לשתי המשפחות המתחרות.

משפחת ברייטווינג המורחבת נקלעה למשבר מסויים מול חלקים אחרים ברובע, לאחר ששאר-בשרם בעל העמדה הגבוהה ביותר במסדר, סר לורנס ברייטון, הפר את הוראת המועצה ופיקד על המבצע העצמאי שטיהר את רובע פגינס מהאנושואידים מהעולם התחתי, והפך אותו ל"ממלכה פרטית" משלו; כתוצאה מכך, כזכור, החל סימקין מאיים על רובע קלאודור, והמועצה נזפה בסר ברייטון קשות, והדיחה אותו דה-יורה משורותיה ומהמסדר בכלל, מה שהפך אותו ואת אנשיו ל"אבירים עריקים", שאינם כפופים ואינם מתואמים באורח הדוק עם המסדר.
מאחר ולורנס ברייטון היה מזה שנים גאוות השכונה ושארי-הדם שלו, הרי שרבים מהם סירבו להתכחש לו, אלא נותנים פומבי לכך שהם למעשה גאים בו ובמעשיו "גם אם עשה כמה טעויות ושכח כמה חוקים בדרך"; למעשה, חלק גדול מותיקי אנשיו בא וגדל עימו בשכונת הייפארץ', כך שכמעט לכל Renegade knight יש שם קרובי משפחה. כתגובה למעשים הללו, בריוניו של סימקין שצופים על רוב הכניסות לרובע, מטרידים לא אחת במיוחד את משלוחי הבדים שמיועדים להייפארץ' וממנה, ונעזרים לשם כך בחיילים וקצינים מושחתים ממשמר העיר ש"נקנו" בידי סימקין זה מכבר. צעד זה, במקום שירתיע את בני הייפארץ', למעשה רק הרתיח אותם וגרמה להם להדק את שיתוף הפעולה עם סר לורנס ו"חבר האבירים העריקים" שלו, שהפכו כעת לצינור להעברה באין-מפריע של בדים וסחורות דומות אחרות. כתוצאה מכך, גדל במידה מסויימת המתח בין בני הייפארץ' לגורמים אחרים ברובע, בעיקר בני סטונמנ'ס באק, שטוענים כי בני הייפארץ' מסכנים את הרובע כולו, אולם שומרים את הרווחים לעצמם – וזה בנוסף לסכסוכים מקומיים אחרים, חלקם רבי-דורות (למשל, על חלוקת תקנים ומשרות במסדר), וחלקם חדשים יותר (הטענה של בני סטומנ'ס באק כי קופחו ונאלצו לשאת את רוב היחפנים שהסתננו אל הרובע). אולם עד כה, לפחות, הסכסוך הינו על אש קטנה, ואינו פוגם באורח משמעותי בחיי הרובע ובתפקוד היומיומי של רוב חלקיו; וממילא, רוב הזעם והפחד מופנה בימים אלו אל הזרים האמיתיים – הראלז'הארק שזה מקרוב הגיעו, ונראים עויינים, מסוכנים ולא ממש דבקים בהסכמים שנחתמו איתם.

שכונת Scallbarrow:
מנהיגים ודמויות חשובות:
מסטר גרג סקאלבורו ("הנגיד"), חבר המועצה העליונה של המסדר
סר רוברט סקאלינג; קפטן ותיק (ונרגן למדי) במסדר סנט-קלאודור

תיאור: שכונת סקאלבורו המבודדת יחסית, יושבת על הכתף המזרחית ביותר של רכס הברקים, מצידו המרוחק של היכל האור; בתי האבן האיתנים והנמוכים שלה, שחלקם חפורים למחצה בתוך אבני צלע ההר, יורדים במספר מעגלים צפופים מן הכתף הסלעית ומטה, כשהם צופים מגבוה על רובע התה ועל רובע פגינס (כיום ברייטון). זוהי שכונה צפופה ומוצלת של רחובות חפורים בסלע וקשתות אבן גדולות, מעליהן גדלים עצים בודדים וזקנים.
"בתוך חור באדמה חי לו סקאלדר" פותחת הבדיחה המקומית "או ליתר דיוק, איש מזוקן וזועף שכינה עצמו בשם זה, וחשד בכל באי עולם כי הם לוטשים עיין אל פטריותיו. כלומר, אל היבול הדשן שגידל עמוק מתחת לפני הסלע, להבדיל מזה הגדל לתפארת בין אצבעות רגליו".

בני משפחת סקאלבורו המורחבת, הגם שהם אינם מרבים בדיבור על כך (בניגוד לבני בריטווינג), הם כנראה הקלאן העתיק ביותר ברובע קלאודור, ושמא אחד העתיקים ביותר בדרום ומדרום להידרקרון עצמה, ויש בבניה שלהם, ובעיקר במערכת המגורים המרכזית המשותפת (Deep Townhall) רמזים לתקופות הידרוסטיות פחות ושבטיות יותר, שכמעט נשכחו מהזכרון הקולקטיבי של הרובע.
בני סקאלבורו, שהסטריאוטיפ מייחס להם נטיה לזקנים שופעים (אם כי לא קומה נמוכה דווקא), מזג קצר-רוח ויכולת טובה יותר משל רוב בני האדם לראות ולהתמצא בחשיכה מוחלטת, אכן מחזיקים במערכת מגורים תת-קרקעית משותפת, לא גדולה מאד אבל חפורה היטב בתוך הסלע, שבימים קדומים שימשה את ה"נגיד" שלהם – מעין משרת ראש-שבט שנבלעה עם הזמן בתוך מסדר סנט-קלאודור והפכה לאחת הפריבילגיות של הקלאן בתוך המסדר. עם זאת, כיום רוב תושבי סקאלבורו חיים בבתים על-קרקעיים מסביב ל-Deep townhall, והמערכת עצמה משמשת לאיחסון, לכמה טקסים עתיקים ולצרכים חברתיים בעיקרם. כמו כן, מתוך אותה מערכת תת-קרקעית יורדת מנהרה אל עבר אוצרם החשוב של בני המשפחה המורחבת: מערה תת-קרקעית גדולה שאחד מאפיקי נהר רייקלדיו חדר לתוכה ויצר בה אגמים קטנים, מסביבם צומח שפע של פטריות גדולות ואכילות, שמפרנסות את הקלאן היטב מימי קדם ועד היום. נראה, כי בשל המערות הללו והצורך לשמור עליהן מפני פולשים מן העולם התחתי שמזדמנים מדי פעם, בני סקאלבורו לוחמניים ואחוז מחזיקי הנשק מגיל צעיר גדול אצלהם יותר מאשר אצל שתי המשפחות המורחבות האחרות. הפטריות והמאכלים שמותקנים מהן זוכות, ולא בכדי, בנתח משמעותי ב"שוק האיכרים"; והדבר נחשב, שלא בכדי, לגאוות הקלאן כולו.

שכונת Stoneman’s Back

מנהיג מקומי: סר סיימון סטונהאנד, הארכיטקט ורב-הבנאים של מסדר סנט-קלאודור.
דמויות חשובות נוספות: אחייניתו של סר סיימון, לידיה סטונהאנד, נשואה לבנו המנודה של הרברט סימקין שחבר (לדעת רבים לכאורה, ומעשה על דעת אביו) למסדר, סר ג'יימס סימקין.

תיאור: השכונה הדרום-מערבית של רובע קלאודור, זכתה לשמה בשל היותה ממוקמת "מאחורי גבו" של הפסל הגדול של קלאודור נושא החרב, במורד החלק הדרומי של הגבעה המשתפל לעבר בתי האחוזה הקרתניים שבצפון רובע גלבין. הגם שלכאורה, רבים מהבתים בשכונה הם בתי אבן גדולים ומרווחים יותר מאשר בשכונות האחרות, לשכונה יצא שם של העניה יותר והיפה פחות בין שלוש השכונות של רובע קלאודור. בני המשפחה המורחבת המקומית נחשבו, באורח סטריאוטיפי, למעט כהים ורחבים יותר משכניהם הלא אהובים, בני ברייטווינג; באורח מסורתי, לצד החקלאות הזעירה והשירות של רבים מהם כרגלים של המסדר, הקלאן של רובע האבן שימש, באורח לא מפתיע, כנפחים והבנאים בשירות המסדר; וככאלו החזיקו מזה דורות במפתחות של היכל המפחות התת-קרקעי הענק שמתחת לטירה הראשית: The hall of earthquake.

אלא, שבני הקלאן המקומי, שממילא חשו לא אחת מקופחים לאורך הדורות בכל הנוגע לחלוקת משרות ותקנים, ספגו מספר מכות כואבות. בין היתר, איבדו חלק גדול מאחיזתם בהיכל התת-קרקעי בהדרגה, בעיקר בגלל התמעטות חשלי הנשק והשירין האומנים בקרבם (כאשר כמה וכמה מאלו נטשו את הרובע ועברו לעבוד עבור צבא הידרוסט או הצי המלכותי); בסופו של דבר, בכדי למלא את החלל ההולך ומתרחב, החליטה המועצה העליונה (שלבני סטומנ'ס בק, לזעמם, אין תקן קבוע בתוכה) על מתן היתר למאות ראלז'הארק למלא את החצר – ובני סטונמנ'ס באק זועמים על כך, הגם שאם ילחצו אל הקיר יודו, כי לא היה באמתחתם פתרון טוב יותר (מנגד, הם יאריכו דברים בגנות המהגרים דמויי-האנוש, והראשונים שיטענו כי מדובר ביצורים אפלים שבסופו של דבר יבגדו בסנט-קלאודור).
מכה שניה, ספגה השכונה נוכח העובדה כי רוב ה"דלפונים של האור"; קרי, חסרי הכל שנמלטו אל רובע קלאודור, התיישבו סמוך לשטחם. לשיטתם, הקלאנים האחרים צבועים, לא נושאים בחלקם בעול, ומעקמים אף נוכח השיטות הנוקשות בהם נאלצים בני שכונת האבן לנקוט כדי להתמודד עם גנבים, משיגי גבול וקבצנים טורדניים המררים את חייהם. אחת התוצאות של אותו עימות, מלבד יחסים גרועים למדי בין בני השכונה לדלפונים המתקבצים בגבולותיה, הוא כי בני סטומנ'ס באק, הרבה יותר מאחרים ברובע קלאודור, תמכו בהסדר שכפתה עיריית היידרקרון על איסור השתקעות דלפונים ופליטים חדשים – והאבירים מבני שכונת האבן הם אלו שלהוטים יותר מכל אביר אחר לאכוף את ההסכמות והצווים על הדרך הטובה ביותר, עם מעט מאד רחמים – גם על אמהות חסרות כל לילדים רעבים המנסות לחמוק מהגהינום של "רובע מצולות השמחה" או חיי אריסים מוכים ומורעבים למחצה בפאתי רובע גלבין.
(מנגד, הם שמחים למדי – גם אם לא בפומבי, על כך שהמסטר המורד – סר לורנס ברייטון, גייס לשורותיו ונטל לרובע פגינס מאות מאותם דלפונים שנואים עליהם; והם רק מצרים כי לא הצליח או רצה לקחת את כולם).

ברחבי רובע קלאודור, מתרוצצות שמועות על ההשפעה הלא מעטה שמנסה איל הקרקעות הנוכל סימקין לטוות, כאשר הוא מודע לתסכול של בני רובע האבן וכנראה משקיע בהם מאמצים מרובים, או לפחות זורע זרעים שאולי ישאו פרי בעתיד.
בעניין זה, משחקת תפקיד אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת ברובע: בנו הצעיר והמנודה ומודר לכאורה של סימקין; ברנש שלפחות בצעירותו התנהג כאידיאליסט שרב עם אביו ונטש את הבית, ובסופו של דבר התגלגל אל סנט-קלאודור; אלא שהשנים נקפו, סר ג'יימס העלה חלקת כרס, וגם החל מגלה במאוחר את הכשרונות שאביו היה בטוח שאין בו בנעוריו – בעיקר בתחום המסחר והחשבונאות. מכאן ואילך, הדעות חלוקות: לשיטתו ולשיטת אלו שמצדדים בו, סר ג'יימס התגבר על סלידתו לאביו כדי לעשות למסדר שירות ולנהל את המשא ומתן ההכרחי מול סימקין האב ורובע גלבין, וכעת עוד כמה "טהרנים שוטים" נוהגים בו בדרך של רעה תחת טובה. לדעת אחרים, סימקין הבן אינו אלא מושתל מטעם סימקין האב, שהוחדר עמוק אל הנהלת החשבונות של המסדר, ולא בכדי.
המחלוקת גברה, נוכח נישואיו לאחייניתו של ראש רובע האבן, לידיה סטונהאנד - נערה קנאית שלא התבלטה במיוחד בכישורים, מן החרב ועד לכישור (אף כי יש החולקים על כך, בעיקר היא עצמה). יש המספרים, כי בנעוריה העריצה דווקא את לורנס ברייטון, אלא שהוא התנכר לה ובוודאי לא השיב לה אהבה. סר ג'יימס, שעקב נישואיו צבר כוח ועמדה ב"רובע האבן", הבטיח ככל הנראה לראש הרובע, כי יסייע לו לעשות בדיקה בספרי החשבונות ולמצות את זכויות אנשיו מול המסדר וגורמים אחרים (ומכאן שוב הטענה כי הוא נשלח בידי אביו בכדי לסכסך בתוך רובע קלאודור); ובאורח חלקי, לפחות, הוא אכן מבצע זאת, מה שגורם לא פעם לסכסוכים וויכוחים קשים בתוך המועצה העליונה ומחוצה לה. כמו כן, קשה לקחת מסר ג'יימס את העובדה, כי הוא היה הראשון שהצביע כי במגדל העתיק על הצוקים מדרום לשכונת האבן, נחלתו של האציל הזקן והזועף הבארון סר קארל ברייטוואטר, מתפתחת בעיה; אולם במשך שנים מעטים מאד התייחסו לטענותיו ברצינות – מה שהתברר כשגיאה קשה מצד פרנסי רובע סנט-קלאודור.

טירת העמודים ושוק האיכרים החדש:

רוב אותם "תושבים ותיקים אחרים", שאינם נספחים של אחת משלוש המשפחות, מתגוררים בטירה הצדדית הצפונת של הרובע שמכונה "טירת העמודים", ויותר מאשר כטירה, היא נראית כחצי-קולוסיאום, מבנה בן שלוש קומות גדולות (בחלקו גם ארבע), שיוצר מעין חצי מעגל מקומר קלות, ובנוי כשלוש אכסדראות עמודים עצומות היושבות זו על זו, אחת לכל קומה.
רוב חלקי המבנה, אינם אלא מסדרונות המתחלקים לאגפים ושורות של חדרים; ורק במערבו מגדל אבן עגול וגדול, שמפלסיו העליונים נמצאים חדרי המגורים או מערכות החדרים הגדולות והמרווחות יותר; מהן כאלו הצופות מגבוה על המצוקים הנופלים אל אפיקו התחתון של נהר Rickledew והרבעים שעל חוף האגם (פעם נוף מרהיב, היום מעט בספק, בהתחשב בזה שהתצפית היא בעיקר על עמק החזירים והנהר שהפך ביוב שכל האטליזים והחזיריות מזרימות לתוך האגן התחתון שלו את השפכים שלהן).
זאת ועוד; ממש מתחת לטירת העמודים והמגדל שלה, במקום בו פעם הפריד גן מלבלב עם מזרקות בין מגורי האבירים ושאר המיוחסים לבין מגורי המשרתים שבפאתי המתחם, החליף את הגן ואת מגורי המשרתים דאז (כיום הן המשרתים והן המיוחסים התמעטו די הצורך, בכדי שהמשרתים והשמשים יעברו לחדרים הקטנים במפלס התחתון של אחד מאגפי טירת העמודים עצמה) שוק איכרים שנוצר בהדרגה, מאז שאיזור השוק הישן שעל גבול רובע היסמין ננטש. כיום, שרידי הגן, בין העצים שעודם צומחים לקומץ חלקות הצמחים והמזרקות המקולקלות, שורץ דוכנים ואוהלים וניתן למצוא בו את רוב התוצרת של הרובע וגם את רוב מה שמובא מחוצה לו: ממרקי פטריות שנרקחו מהשדות התת-קרקעיים של בני סקאלבורו, ועד סוסים שהובאו למכירה מחוות מרוחקות מחוץ לעיר; קומץ עציצים, סלסלות וחפצי נוי שיצרו נשות הרובע, ועוד כהנה וכהנה (מתחם דוכנים אחר, קטן ועלוב יותר, נמצא בפאתי חצר הזיעה; וכמו כן קיים המתחם ברחוב שלהבת הפלדה, שהוא מתחם הראל'זהארק, שעוסק בעיקר במתכות ובמלאכות הנלוות אליהן. כמה מן האבירים הקשישים יותר מתלוננים תדיר על השוק ההמוני שמתחיל לפעול בשעות מוקדמות, מדיר שינה מעיניהם ומעלה לחנותיהם ריח ירקות לא טריים וצואת בהמות; אבל נראה כי המציאות עשתה את שלה, והיא חזקה בהרבה מן התלונות.

המגדל של משפחת ברייטוואטר

מגדל אבן גדול ובודד, היושב על ראש צוק תלול וצר מדרום לרובע סטומנ'ס בק. הדרך היחידה אל המגדל וממנו, הוא נתיב סלול ומתפתל, שמעפיל במעגלים לעבר ראש הצוק, בשביל עגלות מוזר ועתיק, מעוטר בעמודי אבן המעוצבים כדרקונים קטנים ופורשי כנפיים, שבחלקם פנסי תאורה עתיקים הנוגהים בכתום בלילות חשוכים. ההעפלה, בפיתולי שביל האבן ומתחת לדרקוני הגרניט המאירים ונוצצים בכתום, היא מחזה מוזר, ויש אומרים מפחיד, בפני עצמו; וכל זאת כאשר המגדל עצמו נישא מעל ראשי העולים כמו גזע עץ שחור וגרוע למחצה, שגחלילים מרוחקים, זדוניים למראה, בוערים בחרכיו הגבוהים.
במשך דורות על דורות, ולמעשה עד היום, המגדל הוא נחלתה של שושלת עתיקה בשם ברייטוואטר, שנמנית על "חמש עשרה השושלות"; וכחלק מן הפריבלגיות שלה, היא מחזיקה במספר זכויות מינוי, לרבות אחת לאחד משני תתי-המסדרים המובחרים והנחשקים ביותר של סנט-קלאודור: גלימות הרקיע ומסדר הדיפלומטים סגול הגלימות. אלא שהשושלת וראשה דהיום, הבארון הזקן קארל ברייטוואטר, נמצאים ככל הנראה בשלבים אחרונים של דעיכה.
אביו של האדון הנוכחי, הבארון הילמר, נפל בקרב ביטרהיל, ולצידו נפלה גם רעייתו שהיתה אחת מהנשים המעטות שהיו אוחזות-חרב באורח רשמי. הזוג הותיר אחריו שני אחים, קארל וסטיוארט, כאשר הראשון ירש את המגדל ואת התואר המשפחתי, אולם נודע מאז ומעולם כאיש מתבודד ורע מזג; אחיו, לעומת זאת, היה בן המשפחה האחרון שאייש את הפריבילגיה העתיקה והיה אחד מן האבירים הדיפלומטים (תקופה קצרה, גם חבר פרלמנט מטעם המסדר), נטה לעסקים שבדעת יותר מאשר לחרב, נישא באושר והביא לעולם בן נאה; אלא, שפעם נוספת המר הגורל למשפחה – סר סטיוארט ורעייתו נספו בתאונה מזעזעת.
אומרים שסר קארל, נוקשה ורע-מזג ככל שיהיה, לא התאושש מעולם מן האסון (אף כי שמועות אפלות ברובע האשימו אותו, לפחות באורח חלקי, בשל הקנאה החולנית שיוחסה לו כלפי אחיו המוצלח יותר). סר קארל נטל על עצמו את חינוכו של הבן היתום והיורש האחרון של המשפחה, ויליאם ברייטבלייד; והלה גדל לנער יפיפיה ומוכשר, אולם חולמני וסורר באותה מידה. נראה, שהיחסים בין סר קארל לאחיינו היו מאז ומעולם מורכבים וקשים. בסופו של דבר, ויליאם הצעיר התמסר לחלומותיו להקים אחווה סודית של בני-אצולה צעירים שתפעל באיזורי הספר (בעיקר במחוז האסטור) כדי להרים את קרנה של האצולה האגררית (מטרה שנראתה לסר קארל אבודה, וככל הנראה גם תירוץ להזניח לימודים וחובות משפחתיות ומעמדיות 'אמיתיות'). בסופו של דבר, ויליאם הפר את מצוות דודו, קטע את לימודיו והקים את האחווה הסודית שלו, חבורת בני אצולה שנשבעה שבועות תיאטרליות ופרשה לפעול הרחק מעיר הבירה. סר קארל הזועם, יש אומרים גם בהשפעה רעה של רב-המשרתים הערמומי שלו (ע"ע), רתח מזעם, ונידה את ויליאם מן המשפחה ומן הירושה – וכך חרץ למעשה את גורל שושלתו הוא.
מאז, מספרים שסר קארל הולך ושוקע, ודעתו הולכת ומשתבשת עליו; גרוע מזה, לאט-לאט, נראה כי השליטה האמיתית במגדל עברה לידי רב המשרתים המהוקצע והערמומי, מר אדגר ראדלי, שיש לו מטרות משל עצמו; בהדרגה, פיטר אדגר את רוב המשרתים והשומרים הותיקים, והחליף אותם בטיפוסים שברובע הסמוך טוענים כי הם מפוקפקים מאד, דרגה אחת בלבד מעל פושעים; סר קארל אינו נראה כיום בציבור אלא לעיתים נדירות, לאחר שלשונו הגסה ומזגו ההולך ומחריף עם השנים גרם לו להסכסך כמעט עם כל העולם; ודווקא ג'יימס ("סימקין הבן") הלא אהוב, היה הראשון שהצביע על הסכנה, כולל העובדה שזיהה בין אנשיו של ברייטון בריונים שעבדו כמשגיחי עבודה ונוגשי-אריסים ברובע גלבין, אותו הוא מכיר היטב.
כיום, השמועות האפלות פרשו להן כנפיים, בכל הנוגע לכוונות מרחיקות הלכת של רב המשרתים הערמומי והחבורה שלו; אולם המסדר, לפחות באורח רשמי "עומד חסר אונים", ואינו יכול, או אינו רוצה, להתערב בענייניו הפנימיים של בני ברייטוואטר. אמנם, היו כאלו שחלמו על פיוס בין סר קארל לאחיינו; אולם כאשר חלפו השנים, ולהידרקרון הגיעו שמועות על הכשלון המחפיר של האחווה המפוקפקת שהקים ויליאם, ועל האורח בו הסתבך עם חוקי המלך והוגדר מבוקש, הרי שהתקווה דעכה; ורק בני רובע האבן חורקים שיניים נוכח השכנים המפוקפקים שחולשים עליהם מדרום, ובין רטינה לגידוף, מנבאים כי הדברים לא יגמרו בטוב.
(הערה: לעירוב הסיפור של סר קארל והמגדל שלו בקמפיין, ראה פרק שישי בקמפיין של שרלוט גריווינד)

איזור שער הקיסוס וחווילת מיסטהול: האדון פיאנדרין ו"קלאן הערפל"

לפני כ-25 שנים ארעה תהפוכה ביחסים המתוחים בין רובע היסמין לרובע קלאודור, שהועילה מאד למסדר והרתיחה את הכוהנת אליריה מרובע היסמין. באיזור הופיעה, כמומשום מקום- חבורה מוזרה של ברנשים חיוורים ומבורדסים, שזכו עד מהרה לכינוי הלא מחמיא "קלאן הערפל"; חבורה זו של גברים ונשים שתקניים ובעלי (לפי השמועה) ידע מוזר בקסמים מוצללים, עשו יד אחת עם אבירי סנט-קלאודור והתיישבו ממש על איזור הטפר, כאשר הם אינם חוששים לפלוש ולהקים חומות ועמדות משמר בשטחים שבני רובע היסמין טענו כי הם שייכים להם; אלא, שהחבורה המוזרה ומנהיגה השתקן ונשוא הפנים, הידוע כ"האדון פיאנדרין", חתמה על הסכם עם המועצה של סנט-קלאודור, שפרשה עליה את האוטונומיה שלה. מאז, אותם שוכני-ערפל נשארים פחות או יותר בינם לבין עצמם, אולם מיטיבים לשמור על הגבול הדרומי של רובע-קלאודור, וככל הנראה גם מנדבים שירותי סיירים חשאיים וקשתים מיומנים גם למקומות רגישים אחרים (כפי שכמה כנופיות מרובע התה שניסו להעפיל במשעול הערבה למדו על בשרן).
כמה מבתי החווה הגדולים ששופצו בידי בני-בריתם החדשים של אבירי סנט-קלאודור, לבשו צורה מוזרה, שזיכתה את התושבים החדשים בשמם; חזות אפלולית, מוקפת כמעט תמיד צעיפים עבים של ערפל המשייטים מעל הגגות ובין עצי הפרי של המטעים, שכעת מעטים הפרחחים מרובע היסמין שמעיזים לנסות לקנות בהם פירות במשיכה. עם זאת, הזרים מתבודדים במתחם שלהם, ויוצאים לעיתים נדירות; גם כאשר הם מוכרים פירות וריבות מוזרות (אולם טעימות) לאנשי רובע קלאודור, הם ממעטים בדברים ועוטים את הברדסים המוצללים שלהם. כמו כן, הם אינם מתגייסים לשורות המסדר עצמו, להבדיל מהשירות החיצוני שהם נותנים, ככל שהם נותנים לו.

המצב כיום: שער הקיסוס דהיום הוא שער חתום ונעול, מוקף בקיסוסים שחורים עם פרחים כחולים עמוקים שמדיפים ריח חריף; מצידו, נישאות עמדות משמר מוצללות, חבויות למחצה בתוך עלוות העצים וצעיפי הערפל שנחים על המטעים ששוקמו ומעל הגגות הכהים. כמה מהמבנים המבוצרים הגדרות והעצים פולשים, לפי גרסאות מסויימות, לתוך שטח רובע היסמין; ואילו מהצד השני מצוי עדיין שטח הפקר שלא השתנה מימי שלטון הרדיקלים – מעין פס חרב ומוזנח של מאתיים עד מאתיים וחמישים מטרים, החוצץ בין הגדרות האפלוליות והערפילים לבין ראשוני המטעים המוריקים ושדות הפרחים של רובע היסמין. אליריה הזמינה לרובע שלה כוחות של משמר העיר, שמקבלים ממנה תשלום הגון בנפרד, ואלו חוסמים לגמרי את הכניסה ואת המעבר מרובע קלאודור ואליו, ועשויים לא רק לעכב, אלא אפילו לעצור מי שינסה להכנס מרובע קלאודור לרובע היסמין ויתפס בידי אחד הסיורים שלהם; כמו תושבי רובע היסמין, הם שוטמים את "קלאן הערפל" ואת הכשפים האפלוליים שלו, ושומרים מרחק מן העמדות המוצללים של פיאנדרין והקשתים שלו.
מבחינת אוכלוסיית רובע קלאודור, פיאנדרין וחבורתו היו ונותרו חידה: מסוגרים, עוסקים בעיסוקים מוצללים ואינם מרבים בשיחה, אולם עד-כה לא בלתי נעימים ובוודאי שלא גסים או מפגינים תיעוב (בניגוד למצב עם האוכלוסיה הזרה האחרת שהתיישבה בדרום הרובע, ע"ע); ומעל הכל, הרושם הכללי שהם יוצרים הוא של נאמנות – גם אם קרירה – ותחושה כי הרובע בטוח ביותר לאחר בואם, מאשר היה לפניו; מה גם, שעצם המבוכה והזעם של אליריה מספיק כדי לגרום לרבים ברובע – בעיקר מן הותיקים – לחייך חיוך רחב.

דרום-מזרח הרובע: רחוב שלהבת הברזל ושער המקדש האדום:

איזור זה שבדרום-מזרח הרובע, מתחת למתלולים של שכונת סקאלבורו והחומות הדרומיות של היכל האור עצמו, נפגע גם הוא פגיעה קשה בימי המצור הרדיקלי על הרובע. בתי החווה שעמדו כאן נהרסו או ננטשו מחשש קליעי הבליסטראות שהציבו הרדיקלים במישורים שמתחת, ותושביהם עקרו לאיזורים גבוהים ובטוחים יותר. הכנסיה הקטנה שעמדה ברחוב המשפתל משולי הרובע לעבר הבקתות העלובות של רובע פגינס הפכה לאיי חורבות; גורל דומה נפל בחלקו של הנתיב הסלול עליו העמיסו בעבר נפחי המסדר תוצרת, או העלו עגלות פחם וגבישי אקלריינט לעבר הפתח התת-קרקעי של "היכל רעידת האדמה" המסתורי (איזור של מפחות עצומות השוכן עמוק מתחת להיכל האור); הרחוב נחסם באיי מפולת וערימות זבל ובוץ, שמשכו חרקים, חלקם גדולים מאד, זוחלי אשפה ומזיקים אחרים.

לאחר ההצלחה באיזור שער הקיסוס, חיפשה המועצה העליונה כוח ידידותי שניתן יהיה לנצל אותו כדי לסלק את הזוהמה ולשמור על הדרך אל ההיכל האפל והלוהט שמתחת לגבעה. כח כזה נמצא בדמות קבוצה של כמה מאות דמויי-אדם מגזע הראלז'הארק; למעשה שני בתי-אב (משפחות חשלים ואומנים) מניצולי החורבן הגדול של נימלאנטיר: משפחת נור-סורדרום ומשפחת נור-קור'מיר (פחות או יותר כמאה וחמישים נפש ביחד). נראה, שהרעיון להעזר בדמויי האדם הללו, למרות המוניטין המפוקפק שלהם, קסם למועצה מסיבה פשוטה מאד – מספר הנפחים בני-האדם שיכלו לטפל בנשק ובשיריון ואפילו בפרזול הפרסות של סוסי האבירים, הלכה וירדה עם השנים, ורבים מהם החלו מזדקנים ומתקשים לעמוד במשימה. לא ברור, אם הראלז'הארק או חלקם קיבלו גישה למפחות העתיקות שמתחת לגבעה ולסודות של המסדר שאולי צפונים בו, אולם רבים ברובע תוהים, האם המועצה לא עשתה מקח טעות. אמנם, המתיישבים הללו ממלאים את חלקם בהסכמים ומטפלים בנשק ושיריון, אולם רובם נוהגים בבני האדם באורח מסתייג ואפילו עוין.

האיזור כיום: הרחוב המכונה כעת שלהבת הברזל היה ונותר חצי מעגל הנוטה בזווית כהה, שראשיתו מתחת למצוק הסלע עליו בנויה החומה הדרומית של היכל האור, וסופו בקפלה בפינה הדרום-מזרחית של הרובע. כיום, הרחוב העזוב נבנה מחדש בהתאם לסגנון של התושבים החדשים; בתי אבן מואדמים, שקועים למחצה באדמה, עם מפחות וכירות של אש-תמיד, המעלה עשן סמיך לפני כמעט כל בית ובעית; אפלה ואודם של להבות תלויים מעל הרחוב ומאפילים אותו, ומנגעים את אווירו בעשן כבד. המשעול כולו נחשב כמקום מפחיד ולא ידידותי, שבני האדם נמנעים מלעבור בו לבד, אלא אם כן באו לעשות עסקים – וגם אז, הם יוצאים מהר ככל האפשר מאותו שקע אפל של פטישים הולמים, להבות בוערות ועשן מתמר ומחניק. רבים מבני האדם המקומיים טוענים, כי משהו רע עומד באוויר; וכי החלטת המסדר עתידה להתנקם בו, במוקדם או במאוחר.
מקוממת את בני-האדם לא פחות העובדה, כי הכנסיה הישנה שעמדה באיזור הוקמה מחדש כמקדש אפלולי לאלה נארוון, אימם הקדומה של הראלז'הארק; המקום סגור ומסוגר, והכניסה אליו לבני אדם אסורה בתכלית; היו מתושבי שכונת סקאלבורו, הצופה על האיזור מלמעלה, שטענו כי בלילות אפלים שמעו הדי זעקות קלושות עולות מן המסדר; דבר שהראלז'הארק מקבלים במשיכת כתפיים מלאת בוז.

פרשת סילוקה של הגבירה האלנדרה אר-טריאלדור: לחשד שחושדים הקלאודוריאנים בתושבים החדשים תרמו מאד גם חילופי שלטון – יש אומרים אלימים – שארעו אצל הראלז'הארק עצמם. כאשר אלו הגיעו לפאתי רובע קלאודור, הונהגו בידי לוחמת רמת-יחש מאחד מבתי האצולה (שושלות הנשים או ה-Warrior houses) של "אמזונות האש", גבירה בשם האלנדרה אר-טריאלדור; היא זו שנשאה ונתנה מול המועצה של סר קלאודור, דיברה עם האבירים בסבר פנים ידידותי, והבטיחה להם ברית וסיוע רב ערך; תוך הדגשת הידידות ששררה תמיד בין נימלאנטיר והאצילות הלוחמות שלה לבין ממלכות 'אנשי הדמדומים' וכל יריבי אחוות המוות. אלא, שרק במאוחר הסתבר לקלאודוריאנים כי מעמדה של הגבירה אר-טריאלדור בקרב בני עמה היה רעוע מאד; אלו כנראה היו מרירים מניה וביה על שלטון הגבירות הלוחמות, שלדעתם הכזיבו ולא הצליחו להציל את מולדתם מחורבן נורא. פחות משנתיים לאחר חתימת ההסכם, הגבירה האלנדרה הודחה בכוח ממעמדה, בהפיכה של זקני משפחות החשלים; לפי הגרסה הרשמית, היא נטשה את הרובע במהירות, כדי להצטרף אולי לראלז'הארק של צפון הידרוסט. אולם שמועות עקשניות טוענות כי בתי-האומנים דאגו לרצוח אותה, בכדי למנוע ממנה לנסות אי-פעם להשיב לידה את השלטון; ויתכן שגם בתה הקטנה, שנעלמה ביחד איתה, חלקה עימה את אותו גורל. הגם שזקני שתי המשפחות הרגיעו את אבירי סנט-קלאודור ונשבעו לכבד את כל ההסכמים (ועל פני השטח, כך הם אכן נוהגים), הרי מאז הפכו הראלזהארק מסוגרים ועויינים יותר; המקדש החרוטי המוזר שהקימו נסגר לגמרי בפני בני-אדם; והמקומיים תוהים מאד מה מתרחש בפנים.
אלא, שלעת עתה, נראה שלמסדר אין כוח וגם לא רצון לגרש את הראלז'הארק מהמתחם שמכונה כיום "רחוב שלהבת הברזל", והם עדיין נזקקים לשירותי הנפחים והחשלים שלהם; כך שהעוינות בין הצדדים נשמרת על אש קטנה, ומוכחשת באמירות לא משכנעות; לפחות לעת-עתה.

חזרה אל דף המבוא של העיר הידרקראון | חזרה אל הרבעים החקלאיים

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.