קמפיין דמדומי המערב

סיקוול לספר שלישי: גמד לבדד ישכון

פרק IV: על חוד הקתרוס

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

המאורעות בהיכל השתיה של פונדק 'דם ההר'

החבורה יוצאת מהיכל הזקיפים בדלת צדדית, כדי לחמוק מהתקלות עם האביר פרייגרים ואנשי 'הסוס הבוער', ושמה פניה אל גבול רובע הגמדים, אל פונדק 'דם ההר'. בדרך, ת'ורודיר מעדכן את רומברינד וברנטוין בהתקלות שלו בצפון עם 'גמדים רועדים', שהתגלו כנשאים של סוג חדש וערמומי של מחלת דרקון, ובסופו של דבר סיימו בסוף אלים ועגום בקרב על קירית' מית'ראס. למיטב זכרונו של ת'ורודיר, גם מה שארע לגמדים בצפון החל מאיזה מטיף נודד.

בהיכל השתיה של הפונדק, הרוחות סוערות, ונראה שחדשות היום – בעיקר על צו החקירה של סר פרייגרים והדרך היהירה והמעליבה בה הוא נוהג בגמדים, עשו להם כנפיים. חלק מהגמדים טוענים שעל הגמדים לארוז את חפציהם, לעזוב את פורלאו ואת מלאכתם בה ולשוב למוריה או למערות הנוצצות ("פטיש לא מכה על סדן שאינו רוצה בו"); אחרים אוהבים את הרעיון פחות, וחוששים שזה ידון אותם לחיי עוני.

ליד אחד השולחנות יושבת חבורה לא נעימה במיוחד –רומברינד מזהה בתוכה את הגמד שחור השפם שרומברינד הפליא בו את מכותיו כמה ימים קודם, וגם את הכדר הזקן ורע המזג שגורש ממוריה לפני שנים בידי סבו של רומברינד (או כפי שברנטוין מעיר בלגלוג 'כל מעריצי המשפחה שלך התקבצו בשולחן אחד'). החבורה הזו מרכלת על ענייני היום, לועגת למפקד המשמר קורת'אגברונזהאמר על אפסותו וכשלונותיו לחקור את הרצח, שהביאו את בני האדם על הרובע, ואגב כך מלכלכים לא מעט על החבורה, בעיקר על רומברינד, תוך שהכדר מציג גרסה מעוותת וחסרה של המאורעות בסמטה שלו ביום הקודם.

רומברינד, מצידו, מצוטט להם בחירוק שיניים, מתאפק שלא להתגלות ורק לדמיין בראשו שורה ארוכה של אגרופים וגרזינים נוחתים על החבורה ההיא.

הפונדקאי, דולת'י מגף ברזל, מתגלה בתא מוגבה, כשהוא לוגם כמות לא מבוטלת של יין מגביעי כסף, שממלאת לו גמדה צעירה ומצודדת יחסית, אותה הוא מכנה 'מטיל זהב קטן שלי'; מצב רוחו עכור, ונראה שהוא מחכה למשהו בקוצר רוח הולך וגובר; נדמה לדמויות, כאשר הן מנסות לעקוב אחריו ממרחק, שהוא מחליף מבטים עם הדורהאנד היחיד שיושב ליד השולחן המיותם ששמור לבני דורהאנד– עגלון שיכור ושתום-עין בבגדים מלוכלכים, שמרים ידיים במעין 'לא יודע, מה אתה רוצה ממני'.

תשומת ליבו של ת'ורודיר, במיוחד, מתמקדת במהירות בזמרת שמופיעה בפונדק – שנראית כמו עלמה רוהירית צעירה עם שיער צהבהב חיוור, עיניים ירוקות וחזות מצודדת מאד. חרף העובדה כי היא שרה היטב (לפי מה שרומברינד יכול להשוות, לא פחות ואולי אפילו טוב יותר מאיסילור), הרי שהבלדות שהיא מבצעת לא מתקבלות בחיבה רבה מדי אצל חלק גדול מקהל הגמדים; וחלקם ממש לועגים לה בתור 'ילדה רוהירית' ו'בת לעם של דופקי סוסות אנלפבתים'.

ת'ורודיר, לפחות (ואולי גם החלק השקט יותר בקהל) דווקא חש כוח שקורן מהנגינה והשירה שלה; כאשר היא שרה את השיר העתיק והמפורסם של "היכן הוא הסוס ורוכבו", אפשר לדמיין וכמעט לשמוע את הדי נקישות המגינים של האורוק-האי ואנשי הפרא שצובאים על חומות נקרת הלם, ואת בכי הנשים הילדים בתוך המערות למטה.

החזיון של ת'ורודיר - ארנדיס בארמון המושל

הזמרת, שנראה ששמה לב למבט של ת'ורודיר, מחזירה לו חיוך קטן וידעני, ובאותו רגע, בין אם משום שהשירה מערפלת את ומשחקת במחשבות שלו, בתוספת האש האדומה המרצדת והאוויר העמוס באלכוהול, ובין אם מסיבה אחרת, ת'ורודיר מדמיין לשמוע את קולה הנוזף (אף כי באורח מעט משועשע) של אמו, הגבירה ארנדיס, שמעירה לו שעליו לחדול מלחשוב מחשבות מלוכלכות על כל אוחזת-קתרוס נאה וקלת דעת שהוא רואה– הדם בעורקיו עתיק ומשובח, והיעוד שלו חשוב מכדי לבזבז אותו כך.

ת'ורודיר קופא, תמה האם אמו מצאה דרך לפלוש אפילו לתוך המחשבות שלו.

כמו בתגובה, באורח מעורפל, ת'ורודיר רואה חזיון מטושטש של הגבירה אמו, לבושה בהדורה בשמלותיה ובכובע הדור חדש עם נוצות גבוהות, נכנסת לארמון המושל, כולה שוב זוהרת וחסרת גיל – בלי זכר לכך שיומיים קודם לכן, רעדה בהתקפי קדחת אפלה, מוצפת זיעה קרה ושאר אלמנטים לא זוהרים בכלל.

מפקד המשמר או קצין משמר זקן בשער המהודר של ההיכל, מאד לא שמח לראות את ארנדיס, לאחר שכנראה כבר נפוצו שמועות כי היא ספגה פגיעה אנושה ושוכבת על ערש דווי, ועוד יותר זועם לראות את האורח המשועשע בה היא מקבלת את העויינות הכמעט גלויה שלו, בעודה מחווה לעברו קידת חצר גונדורית מושלמת.

גם המפקד הזקן וגם אחרים, יותר ממרימים גבה עך הדרך בה המושל נוטה חסד ו"כמעט מהמהם כמו חתול' בנוכחות ארנדיס– הגבירה הגונדורית שמבחינתם אינה יותר מפילגש לשעבר של אביו, אישה שאינה טובה בהרבה מזונה, ועוד מנקרת את עיני כולם בדרך בה 'העונות החולפות' נראות כחסרות השפעה עליה.

(וגם הכינוי 'מכשפה' חוזר כמה וכמה פעמים).

ארנדיס, לעומת זאת, נראית כמתעלמת בחיוך או אפילו משועשעת מהמצב; בשלב מסויים היא ספק שוקעת בשיחה וספק מחליפה עקיצות עם גבירה ישישה בשם אנסווית', ששואלת אותה בגלוי ודי בגסות ("אני זקנה, אז מותר לי"), האם הגבירה הגונדורית באה לכאן רק כדי לנקר את עיניהם של אנשי הסוסים הבלים בחזותה שלועגת לשיני הזמן, או גם כדי לדאוג לאפרוח הממזר והבטלן שלה למשרה בחצר, שידוך או גם וגם.

(ת'ורודיר חש עצמו נעלב מאד מהכינוי. 'בטלן? אני?').

"עוד מעט לזות שפתיים מהסוג הזה, גבירתי" מעירה ארנדיס, משועשעת מאד מעבר להעמדת הפנים המזועזעת "ואמו של הוד-מעלת המושל תארגן לי תאונה מצערת!"

"נה!" הזקנה מנופפת יד מגויידת לאות ביטול "אם לא הצליחה בזה במשך שלושה עשורים, שום דבר לא עומד להשתנות עכשיו!"

בין לבין מתערבת בשיחה גבירה צעירה ונאה למדי בשם סירלסווית', שלפי לבושה והמחרוזות הנאות על צווארה, היא בת למעמד גבוה מאד (והיא אכן מתייחסת אל המושל כ'אחיה למחצה') – נדמה לת'ורודיר שמדובר באחת הבנות החוקיות לגמרי, לשם שינוי, של המושל אולוף המנוח מאחת משלוש הנשים הרשמיות שהיה נשוי להן לאורח חייו.

סירלסווית' מדברת בקול מעט איטי ומהוסס כל העת, מנסה לדבר בשפה גבוהה שתהלום את דיבורה של ארנדיס אבל לעיתים מחליקה, אבל ניכר שהיא מחבבת את ארנדיס מאד ורוצה בחברתה – הגם כי כמעט כל שיחתה נסבה על רכילות חצר יומיומית. אבל המושל רוצה לראות אותה גם, ולכן היא תאלץ לחכות-

ארנדיס מחייכת ומעירה:

"אל דאגה, יקירתי. יש הטוענים כי יש די והותר ממני עבור כולם"

"הו לא, לא, לא, הגבירה ארנדיס! חלילה, אילו דיבורים מרושעים! את יודעת, שאפילו אני נזהרת בימים אלו, והחלטתי שלא לאכול יותר עוגת שעורים מתוקה בבוקר-"

ת'ורודיר, פניו מכורכמות, מתנער מהחזיון הזה, מסכים יותר מאי-פעם (גם אם מסיבות משלו) עם אמירתו של רומברינד, שהעיר הזו מלאה בגחלים לוחשות מתחתיה.

שקוע במחשבות, ת'ורודיר מתקדם בתוך האולם כדי להתקרב לזמרת – שבינתיים נאלצה, לאחר ביקורת ורטינות מהקהל, לעבור משירה רוהירית לשירים של הגמדים, ומתחילה לבצע את השיר המפורסם על "מעבר להרי הערפל הקרים" שעוסק בשבועתם של הגמדים ליטול בחזרה את ארבור מהדרקון סמאוג.

מעריצים לא רצויים

בין לבין, ובעוד למעלה, הפונדקאי נעשה זועף וחסר סבלנות עוד יותר, ת'ורודיר מבחין בחבורה של בני אדם צעירים שיושבת ליד שולחן צדדי, שמאד לא מוצאת חן בעיניו; הם נראים מוזנחים ומרירים, ומסוכנים למדי; אחד מהם, שנראה כמו המנהיג, צעיר רוהירי עם גוון שיער כהה יחסית ותסרוקת תלתלים פרועים וגבוהים, בולע כל העת את הזמרת בעיניו, וההבעה שלו – או למעשה כל דבר בו – מוצא פחות ופחות חן בעיניו של ת'ורודיר ככל שהוא מתבונן בו יותר.

בינתיים, הזמרת ממשיכה לנגן את השיר המפורסם; והגם שהיא שרה אותו לכאורה באורח המקובל, נראה שבין השיטין היא עוקצת את הגמדים, כאשר היא מדגישה את החלקים בשיר שעוסקות בתשוקה של הגמדים לזהב שלהם ושבועתם לקחת את המגיע להם בלי להתחשב בתוצאות.

מנגד, היא מכירה את השיר היטב, ונראה שהיא מתרכזת כמעט עד כאב, כאשר היא שרה את הבתים המפורסמים על התקפתו של סמאוג ועל הפעמונים של דייל שמצלצלים לאות אזעקה; ורומברינד לפחות יכול (באורח דומה למה שקרה לת'ורודיר קודם) אכן לשמוע את הדי הפעמונים ואת לחשושי האורנים שהחלו לעלות באש.

ואז, הזמרת מסיימת את הופעתה, ויורדת בקלילות מהבמה. רומברינדוברנטוין מזהים אותה בין לבין בתור גודריד הצעירה, אותה מינסטראליתרוהירית שהצטרפה לשיירה בה נסעו רומברינדוקאלדואין, ולאחר מכן סייעה לגמדים להתחמק מהאספסוף האנושי הזועם בעיר התחתית.

החבורה מחליטה לנסות לקרוא לזמרת לשיחה על כוס משקה – אבל העניין נעשה דחוף ומסוכן יותר, כאשר אותה חבורת צעירים מפוקפקת קמה ממקומה ויוצאת דרך פתח צדדי, ככל הנראה כדי לתפוס את גודריד בדרכה אל חדר ההלבשה שלמטה, וכל חזותם מעידה שהם ‘up to no good’.

בינתיים, ובעוד החבורה מנסה להדביק את הזמרת ביציאה מהיכל השתיה, תופס את מקומה גמד מבוגר מאד עם ברכיים חלשות וכאובות מעט וזקן לבן וארוך; ושניים מחבריו מלווים אותו בחליל מסורתי ובתוף; הזמר החדש מתחיל לשיר באריכות, בקאזדול רהוטה, שיר שמהלל את חדר האוצר של אדון גבעות הברזל, ומאריך בתיאור כל תכשיט ושכיית חמדה; אם כי הפזמון החוזר מזכיר שמעל לכל, האוצר הגדול של המצודה היה הברזל, שמתואר שוב ושוב: "Iron dark and iron cold".

נראה, שחלק גדול מקהל הגמדים המקומי מעדיף את השירה המסורתית הזו על פני הבלדות וקולה המתקתק של גודריד, ומשבח בקולניות את הזמר, בעודו מפליג בחרוזים בשבחי התכשיטים ומלאכות המחשבת, לקול הנגינה המסורתית המעט מונוטונית של החליל.

המפגש עם המינסטרלית גודריד

הקרב בדרך לחדר ההלבשה

החבורה לא מצליחה לעצור את גודריד מלרדת אל המנהרות שמתחת להיכל, אבל מדביקה אותה זמן קצר לאחר מכן – לאחר שהצעירים החמושים כבר כיתרו אותה. לא ברור מה גודריד עשתה בדיוק (אבל הדמויות מנחשות שזו יכולת דומה לזו שהפעילה על האספסוף בעיר התחתית), אבל כשהדמויות מתקרבות, רוב חבורת הצעירים איבדה עניין במעשה האלים, והם נסוגים כשהם ממלמלים ש"זה לא שווה את זה" ו"אבא שלי יתאבל אם אני אפגע בגלל השטות הזו".

המנהיג, שנותר לבדו, סוגר על גודריד שנלחצת אל אחד הקירות; כשהוא מנסה לשווא לצרוח על אנשיו הנסוגים שהם "פחדנים ונקבות" ו"לא ראוים לסוס הבוער"; גודריד מתרה בו, שעדיף לו לסגת עכשיו – אש יכולה לזנק לשני הכיוונים, והוא עלול להפגע, אלא שהוא בשלו, והוא מסרב לסגת גם כאשר הדמויות מתערבות בנשק שלוף ותובעות ממנו 'לנזול מכאן'.

בטירופו (וכמעט בדמעות), הוא צורח על גודריד שהוא חשב שהיא שונה, שההילה שלה מיוחדת, שהיא ראויה לעמוד איתו באור המקודש של הסוס הבוער, אבל לא, היא זונה כמו כל האחרות, כל מה שהיא רוצה זה לפתות איזה אשמאי עלוב ועשיר. הוא לועג לרומברינדותורודיר שמנסים להתערב "אה, אני רואה שלכל בית זונות יש את הגמד שלו! וכנראה גם את החמור!"

הדברים גולשים לקרב, כאשר הוא צורח "אם את לא תהיי שלי, את לא תהיי של אף אחד!" ותוקף עם הסכינים האכזריות שלו. ת'ורודיר שולח בו חיצים מעמדה שתפס בהמשך המסדרון, כאשר רומברינד חוסם את הדרך שלו אל גודריד, ומאלץ אותו להסתובב אליו.

הקרב נראה קל בהתחלה –רומברינד ות'ורודיר לא מתקשים להכריע את הצעיר הצורח ולהשליך אותו מדמם אל עבר קיר סמוך; אלא שאז, הוא קם ממפולתו, כשהוא צורח ונראה לפתע גבוה ומסוכן יותר, אש בוהקת בעיניו, והפגיונות שלו בוערים באש.
הפעם הוא חזק, מהיר וקטלני בהרבה, מסב נזק אש כבד, וגם מחזיר נזק אש כבד (שליש מהנק"פ בהם הוא נפגע) לכל מי שתוקף אותו בטווח פנים אל פנים ונעדר עמידות לאש; ונדרש לדמויות מאמץ – בתוספת עזרתו של ברנטוין, שהתעכב בקצה ההיכל להמשיך ולעקוב אחרי הפונדקאי, ובא בריצה כאשר שמע את רעשי הקרב מלמטה – כמו גם יכולת של שיר מרפא חלש יחסית של גודריד, כדי שהחבורה תצליח, בכוח משותף, להכריע את היצור.

כאשר הוא מוכרע, הצעיר המדמם זוחל על השטיח, נראה הלום כאילו התעורר מחלום, עודו מיבב, מאשים ומאיים ש"פרייגרים ישמע עלייך, מכשפה" – אבל נראה כאילו הוא לא זוכר לגמרי את החלק האחרון של הקרב.

גודריד, בגיבוי הדמויות, מצווה עליו להסתלק מחברתה ולא לחזור לעולם.

תוכנית לא שגרתית

גודריד נראית מעט נבוכה, מודה לדמויות על עזרתן ("ידעתי שיש מעריצים כאלו, אבל לא ציפיתי להתקל בכזה בשלב כה מוקדם של ההופעות שלי"), ולאחר שהיא משיבה את נשימתה ומספרת שמאז שעשתה טעות והופיעה פעם אחת ברובע של אנשיו של לורד סטאגורד, אותו צעיר והחבורה שלו עקבו אחריה לכל מקום, כשהוא מסרב להניח לה לנפשה.

לאחר מכן, היא מקבלת את הצעתן של הדמויות לשתות עימן כוסית אגב שיחה, והחבורה חוזרת לאולם, בו הגמד הזקן ממשיך לשיר את בתיו הארוכים של אותו שיר.

גודריד מספרת לחבורה, שהיא לא נתקלה עד כה בדברים יוצאי דופן בהופעות שלה, הגם שהיא בעיר רק כמה ימים, ולא מתעתדת להשאר בה לאורך זמן, אלא בכוונתה להמשיך במסע צפונה, לעבר עמק דימריל והלאה, אולי עד ההרים האפורים, כדי לראות עולם ולאסוף לעצמה שירים.

נראה שהיא שמעה משהו או יותר ממשהו (טוב, העבודה בפונדקים בכל העיר עושה את שלה) על עלילות הממזר ת'ורודיר בנה של ליידי ארנדיס, כמו שהיא מעירה באורח משועשע שגורם לת'ורודיר להסמיק; מנגד, הוא דווקא חושב בהחלט טובות על הרעיון של להסתלק מהעיר כמה שיותר מהר, עדיף צפונה, ותוהה אם הזמרת הצעירה לא תזדקק לליווי.

השיחה עוברת במהרה בחזרה לפונדקאי, ועל איך אפשר לגלות מה הוא זומם.

גודריד מסכימה עם הדמויות שלדולת'י מגף-ברזל יש כנראה עסקים מפוקפקים, היא יודעת שהוא עשיר למדי או כפי שהיא מנסחת על זה "רובץ על ערמה גדולה של זהב ושכיות-חמדה, אולי יותר מכפי שרצוי לו".

בסופו של דבר, ולאור העובדה שהפונדקאי כנראה מחכה בקוצר רוח לדורהאנדס שלא מגיעים, גודריד מציעה לחבורה את עזרתה. היא אומרת שאחד משירי הכשפים שלה יכול לשנות מעט את הצורה של יצורים. אמנם, הוא לא חזק מספיק כדי לגרום לגמד להראות כמו בן-אדם או לאדם להראות כמו אורק, אבל היא יכולה בהחלט לשנות מעט תווי פנים ולקצר את מראה הזקן של גמדים מקלאן דורין, כך שיראו כמו דורהאנדס... אם כי התרגיל עשוי שלא לעבוד על מי שיש לו רצון חזק מדי, והקסם שלה יפקע מיד אם היא תותקף, או אם הדמויות שחוסות תחתיו יסתבכו בקרב.

מעבר לזה, היא מוסיפה בקול מתקתק שנשאר לדון על התמורה שהיא תקבל בגין עזרתה, ובחצי גיחוך היא מוסיפה, שמאחר והם נראים כמו גמדים הגונים, וכאמור, דולת'י הזקן רובץ כנראה על ערמת אוצר גדולה בהרבה ממידותיו, הרי במידה ויחלצו ממנו מעט שכיות חמדה, היא תסמך, כמו בסיפורים מימי קדם, לחלק הארבעה-עשר באוצר. רומברינד משועשע, ואומר שמבחינתו, היא תקבל יותר מזה אם התרגיל יצליח.

ראיון תחת מסווה

גודריד והחבורה מתגנבים אל מדרגות שעולות לתא של הפונדקאי, למקום ממנו יש תצפית גם על היכל השתיה; תורודיר מתייצב בעמדת הגנה (מרשימה ככל שהוא יכול) לפני גודריד, שמתחילה לשיר בקול שקט מאד; רומברינדוברנטוין חשים כמו דגדוג מציק, כאשר למראית עין, תווי הפנים שלהם נעשים מעט רחבים וגסים יותר, והזקנים שלהם מתקצרים.

ואז, הם אוזרים אומץ ועולים בצעדים גסים לעבר דלת התא המוגבה, ונוקשים עליה בגסות.

דולת'י מגף ברזל נמצא במצב רוח עכור ולאחר ששתה לא מעט יין, הוא נופל בפח ואכן סבור שהדמויות הם שליחים של אחד ה"בוסים" של הדורהאנד, ומיד מנתפל עליהם בנהמות כעוסות על כך שהם איחרו, ואיזה תירוץ ארור יש לבוס שלהם הפעם על כך שהוא לא עמד בחלק שלו בעסקה.

הדמויות מנסות להעמיד פנים כמיטב יכולתן ולהביא את הפונדקאי לגלות יותר משהוא שואל, כשהם מגיבים על שאלתו ב"הבוס אומר שהוא רוצה יותר כסף", מה שמרגיז את דולת'י עוד יותר; כך, רומברינדוברנטוין מושכים את הפונדקאי העשיר בלשונו, ומגלים מידע מעניין למדי:

מסתבר שדולת'י ואחד הבוסים של הדורהאנדס, מנסים למצוא את החלקים של ארטיפקט, מלאכת מחשבת של גמדים שנראה (הגם שהדברים לא לגמרי ברורים בנקודה הזו) כמו ראי שחלקים ממנו עשויים מזכוכית וולקאנית שחורה, כאשר דולת'י מעמיד מימון נדיב בזהב לטובת משהו שקשור בעניין. לא ברור כמה חלקים יש, אבל:

אחד היה בגנזך של דולת'י ונגנב באורח מסתורי. למעשה, הדמויות כבר יודעות כיצד –המורובל (ערפדית מזע תורינגווית'יל) לאורלית' שתתה מעט מדמו של השומר והיפנטה אותו למסור לה את המילים הסודיות שפתחו את דלת הגמדים שהגנה על הגנזך.
הדורהאנדס היו צריכים להביא עוד שני חלקים – אחד כנראה אצל "בית מכוש הזקנה" (תילי בית מכוש), ואחד קשור "לקבצנים הרועדים ההם בסמטה", אולם נראה שהם לא התקדמו במשך זמן רב עם אף אחד משני החלקים האלו – ובינתיים החלק שהיה אצל דולת'י נגנב. ואם לא די בזה, שנוא נפשו, מפקד המשמר קורת'אגברונזהאמרמרחרח יותר מדי, דולת'י בטוח שהוא יודע הרבה וכנראה רוצה את הארטיפקט לעצמו.

הפונדקאי זועם על הדמויות שמחופשות לדורהאנדס ועל "הבוס חסר התועלת שלהם", שכל פעם מגיע עם תירוצים אחרים – פעם כנופיה אחרת, פעם לא הלך, פעם המשמר ועוד; הוא אומר שאם הדורהאנדס לא היו מתרשלים, ומביאים את שני החלקים ההם לפני שגנבו את שלו, "הם היו כבר ביותר מחצי הדרך"; עכשיו לעומת זאת, הוא שוקל לבטל את העסקה ולהמלט מהעיר, או כפי שהוא מנסח את זה:
"הכל כאן כבר מלא חרא של אורקים שמגיע עד הברכיים, אני לא מתכוון להשאר כאן עד שהוא יגיע לגובה הגרון" ו"לא מתחשק לי להיות הבא שימצאו אותו עם חיוך אדום מתחת לזקן".

הדמויות חשות רעידה עדינה, כמו אזהרה שהקסם מתחיל להחלש, וממהרות לקצר את השיחה ("אנחנו נמסור לבוס") ולהסתלק.

בצללים על המדרגות, גודריד מתנערת ולוחשת לת'ורודיר שמשהו מתקרב; היא חשה בזה.

ברגע הבא, רומברינדוברנטוין מצטרפים אליהם, והחבורה מסכימה לנסות להסתלק מהפונדק בשקט ככל שרק ניתן. גודריד שואלת את הגמדים על הממצאים שלהם, ומקבלת דיווח מהיר על עיקרי השיחה, מה שגורם לה להעלות חיוך עוקצני על פניה.
"הממ... היכן כבר שמעתי את זה? גמדים, מנסים להרכיב חפץ רב עוצמה שמריח כמו משהו מקולל שיגרום להם ולאחרים להתחרט על זה? כמה מקורי! הו, הבה נעמיד פנים שאני מופתעת כולי!"

רומברינד נאנח, ומבקש ממנה לנסות שלא לעקוץ אותו בנקודות כואבות מדי מההיסטוריה של העם שלו (והוא מבטיח שבתמורה לא יעקוץ אותה על פרקים בהיסטוריה של העם שלה, שכולל עלמות רוהיריות נואשות שרודפות אחרי סיירים מסוקסים...)

גודריד מצחקקת בשקט, כשהחבורה מנסה להתחיל לסגת, ולוחשת שבכל-זאת, נראה שהיא מעדיפה לוותר על החלק שלה בחפץ הזה.

התפרצותם של האביר פרייגרים ואנשיו

ואז, החששות אכן מתעמתים; נשמע קול חבטה של דלתות נפרצות, ואחד השומרים של הפונדק מתגלגל לתוך היכל השתיה כשהוא פצוע קשה; ומיד לאחריו, דמות של אביר קודר חמוש מכף רגל ועד ראש, עם סמל הסוס הבוער על שיריון החזה שלו.

פרייגרים נראה מדושן עונג, כאשר הוא מכריז שהוא בא לכאן מתוקף צו של המושל, וכל מי שינסה לעצור אותו, כמו האומלל חסר הערך הזה, יחשב כמי שמרים ידו על המושל ועל כתר רוהאן. אחריו, זורמים להיכן כעשרים מאנשיו של לורד סטאגורד, עם חרבות וקשתות – באורח שמוציא משאר השומרים של הפונדקאי את החשק להתנגד. הדמויות מבחינות שבחבורה הזו יש גמד אחד, שמזדחל אחרי פרייגרים (ועד מהרה יתגלה כמורה דרך נלהב מאד) – הדמויות מבצעות גלגול זיהוי מוצלח, ומזהות את הגמד כאותו שומר שלארלית' נשכה והיפנטה כאשר פרצה אל הגנזך שמתחת לפונדק. אם בהתחלה החבורה חושדת, שהגמד הזה הפך ליצור תועבה תחת פקודתה של לארלית', מה שאולי מרמז שאותו יצור מזרע תורינגווית'יל וסר פרייגרים משתפים פעולה, הרי עד מהרה מסתבר שהגמד עודנו גמד חי, ופועל מסיבה פשוטה בהרבה – ביום אחרי שהופנט, דולת'י פיטר אותו וזרק אותו מכל המדרגות באורח משפיל "אחרי שלושים שנות שירות", בלא לשלם לו אפילו מטבע – והשומר לשעבר כולו להוט לנקום.

האביר הקודר לועג למחאות, ומזכיר בלעג שדולת'י מגף ברזל עצמו טען במשך שנים שהפונדק שלו נמצא מחוץ לטווח הסמכות של משמר רובע הגמדים, ולכן הוא רשאי להכניס דורהאנד וכל מי שירצה. הוא מצווה על כל הנוכחים להשאר במקום, משום שמי שיתנגד יאסר או יקטל, ומכריז שדולת'י מגף ברזל עצור בזאת, באשמת מעשי הברחה, גניבה, קשר לפשע וחשד למעשה רצח-"

החבורה נעלמת לצללים של המסדרונות למטה, מנסה להקדים את אנשיו של פרייגרים שמתחילים להפוך את הפונדק בחיפושים. גודריד מסייעת למנוסה בעזרת שיש שמסייע לדמויות להבלע בצללים ומקשה על האיתור שלהם – למרות שלפחות פעם אחת, כמה מאנשי הסוס הבוער נעשים חשדנים וכמעט מאתרים ומכתרים את הדמויות בתוך אחד המעברים.

מלמעלה, עולות צעקות וצרחות, כאשר דולת'י נתפס ונכבל בשלשלאות. פרייגרים לועג לאיומים שלו ומייעץ לו לשמור על הצרחות לאחר-כך. הוא עומד להמסר לידי "האח גוטפריד", שכבר יגרום לו לצרוח באמת במשך שעות, עד שיזמר כל מה שהוא יודע.

השומר המפוטר מוליך, מיד לאחר מכן, את פרייגרים לעבר בית האוצר, אותו הוא מכיר יפה, כשהוא מזכיר לו את הפרס השמן שהובטח לו. פרייגרים מגיב בלעג, ואומר שהוא סבר לראות את הבוס שלו לשעבר שריסק את הכבוד שלו מושפל וסובל, יהיה גמול מספיק. אולם "אל דאגה, אני מודע לחמדנות שזורמת בעורקי הסוג שלך, והסוס הבוער עומד תמיד במילתו. תקבל את כל מה שהובטח לך".

מההדים שעולים מהמנהרות לא הרחק, נראה שפרייגרים אכן מובל לחדר האחסון הסודי, ומתרשם בקולניות שדי באלכוהול המוברח שהוא מזהה שם מיד, כדי להחזיק את הפונדקאי במעצר די והותר זמן כדי לגרום לו "לזמר על הכל"; נראה, שהשומר סיפר לפרייגרים על הדרך בה הותקף לפני כמה ימים, ופרייגרים לוקח את העניין ברצינות, ואומר שחבל שהגמד אינו זוכר מספיק פרטים, שיספיקו לו להעלות את העניין הישר אל לורד סטאגורד.

מכשול בלתי צפוי

החבורה מגיעה עד למסד התחתון, אבל שם עומד בפניהם מכשול שלפחות גודריד לא לקחה בחשבון: דלת גמדים משוריינת נוספת, בלי חור מפתח נראה לעין; וכל הנסיונות של רומברינדוברנטוין לצוות עליה במילים בקאזדול נכשלים.

בינתיים, הקולות של אנשיו של פרייגרים הולכים ומתחזקים – וברור לחבורה שעוד רגעים ספורים, ירד עליהם כוח גדול; קיים חשש, שמישהו בקרב אנשי הסוס הבוער יודע עליהם ומחפש אותם.

גודריד מתלבטת לרגע בינה לבינה ואומרת שהיא תוכל לנסות לטפל בדלת הגמדים בתרגיל משל עצמה, אבל מדובר בשיר חזק שהיא לא שולטת בו עד הסוף, לדבריה, הוא לא רק ידרוש את כל הריכוז, אלא ישאב את הכוחות שלה ויותיר אותה כמעט חסרת אונים; החבורה צריכה להגן עליה – כאשר היא דורשת שלא יתקרבו אליה ואיש לא ינסה להקשיב או להתערב במעשיה.

החבורה מסכימה, הגמדים תופסים עמדות במרחק מה מהזמרת, שרוכנת אל המנעול ומתחילה ללחוש אליו באורח שגורם לדלת כאילו לרעוד ולהאנח; החבורה מניחה מלכודות חבל, ות'ורודיר מסתכן ועושה הסחה כדי להסיט את הכוח שמתקרב למסדרון אחר.

התרגיל של ת'ורודיר עובד, וגורם לחבורה להרוויח שתי דקות יקרות מאד; הקנאים האלימים של הסוס הבוער אכן רצים למסדרון אחר ומבזבזים זמן, בטרם הם מבינים את הטעות שלהם. ת'ורודיר מבחין באנשי חרב אלימים, קשתים... ובדמות של אדם חיוור בברדס שחור, עם פנים לבנים לגמרי ומצולקים, שאי-כה מעוררים בו חלחלה, נשען על מקל. מקטעי הדברים, עולה חשד שזה אותו "האח גוטפריד" מטיל האימה שדובר בו קודם.

לא ברור מה גודריד עושה, אבל הדלת נכנעת כשהצירים חורקים במחאה; הצירים שלה מתלבנים וחלקם פשוט 'נוזל החוצה', כאשר הרונותהקאזדוליות נוצצות באדום, נסדקות ומעלות עשן – ואז הדלת נכנעת, והחבורה רצה דרכה, כאשר ת'ורודיר מרים את גודריד החלושה והמרוקנת מכוח ונושא אותה על כתפו.

חיצים שורקים אחרי הדמויות, כאשר הרודפים הראשונים מחליקים על מלכודת החבלים שהכינו הדמויות ומתעכבים עוד יותר, כשהם נוהמים וצועקים זה על זה, וגוטפריד צועק על כולם ומכנה אותם אווילים עם מוחות של טרול.

הדמויות עוברות דרך מה שנראה כסדנת עבודה חשוכה עם סדנים וכבשנים כבויים, שבסופה דלת אבן נוספת, הפעם, למזלה של החבורה, לא דלת גמדים מכושפת אלא רק דלת כבדה תקועה בחוזקה, ששילוב בין כוח הזרוע של הדמויות וכשרון ההנדסה של הגמדים מכניע אותה במהירות.

לצד הדלת, מחכה לדמויות הפתעה לא נעימה בדמותו של דורהאנד מת, שנראה כאילו שוסף ונקרע לגזרים בכוח עצום... תזכורת לא נעימה לטבח בחנות בסמטת דרוגות'. החבורה טורקת את הדלת מאחוריה כדי לעכב את הרודפים, ומחליקה במורד חלקלק, תוך הפעלת גלגולי שיווי משקל כדי לרדת במהירות בלא לעשות את כל הדרך למטה בנפילה.

התקלות סופית

החבורה מוצאת את עצמה במהרה טבעית, לא רחוק ממפל מים תת-קרקעי ופיר שנופל אל מאגר מים שחור ונמוך יותר. הקולות של הרודפים מתעמעמים למעלה, ולרגע נדמה לדמויות שהן הצליחו לחמוק... עד שנהמה איומה מהדהדת מולן, ביחד עם זוג עיניים גדולות ובוערות.

היצור שצץ מהאפלה, נראה דומה לדובים המעוותים (laufa bears) שהדמויות לחמו בהן מתחת לזירה של הורוף השחור; אבל הוא גדול ומאיים יותר מכולם, צורתו פחוסה יותר, והפרווה שלו, מתחת לקוצי הגב המעוותים, היא לא שחורה-חומה כמו של האחרים, אלא לבנבנה-אפורה. גרוע מזה, בניגוד לדובים המעוותים שהחבורה נתקלה בהם קודם, יש על עורו צלקות לוהבות באדום, שנראות כאילו הן עשויות מאש חיה; וכשהוא נוהם אליהן, יש בנהמה שלו מילים לועגות – "חשבתם שתמלטו ממני?"

כך נפתח הקרב הסופי; היצור המעוות מסוגל לגרום נזק כבד ודימום מזוהם באמצעות הטפרים והנשיכה הנוראה שלו; מוקף באש שמסבה נזק כבד לכל מי שפוגע בו בנשק פנים אל פנים; ומלבד זאת, מסוגל לנשיפה קטלנית של אש.

בנקודה מסויימת, רומברינד סופג פגיעה קשה מהאש של היצור; הדוב המעוות מזדקר על שתי רגליים כשלהבות בוקעות מנחיריו וברור שהוא מתכנן 'להשקות' את החבורה בקונוס של אש; גודריד מרכזת את שיר ההגנה שלה ברומברינד, שחש לרגע כאילו הוא נעטף בקשקשים צוננים – אולי כדי לספוג את רוב עוצמת הלהבה שעומדת להגיע;

אבל הנשיפה לא מגיעה, משום שת'ורודירוברנטוין מורידים שתי מכות קטלניות שפוגעות ביצור פגיעה קשה. בשארית כוחותיו, כשהוא נוהם ושואג מכאב, היצור מזנק אל הפיר העמוק, לעבר המים העמוקים שבתחתית, ונדמה לדמויות שהוא מתעוות, משתנה וקטן במהלך הנפילה.

ת'ורודיר מנצל את ההזדמנות כדי לשגר חיצים מהירים בעקבות היצור הנופל – אחד מהם פוגע, ועוד יבבת כאב מהדהדת, ומיד אחריה קול "ספלאש" עצום של מים ניתזים; לא ברור וקשה לדעת, עד כמה הפגיעה האחרונה היתה קטלנית וסיימה לגמרי את היצור.

החבורה מזועזעת, ורומברינד מעלה את ההשערה, שזה סוג מעוות של בני ביאורן העתיקים, שמישהו אולי מנסה להחזיר בצורה מעוררת פלצות. ת'ורודיר מפקפק, ואומר ששמע שהם נכחדו לפני מאות על מאות רבות של שנים; גודריד מעירה בגועל, שגם היא אכן האמינה שהשרצים האלו נכחדו עד האחרון בהם; אבל אולי טעתה.

סיום

לאחר כל זאת, החבורה ממשיכה דרך המנהרות, ולאחר כשעה של הליכה, הן מגלות מנהרת מוצא שאור חיוור מרצד על דפנותיה; הלאה משם, המנהר יוצאת מפתח הגבעה ואפשר לראות את צלליותיהם של גגות בתים, את הכחול הכהה של השמים שכמעט החלו כבר להחוויר במזרח; ואת צילו המרוחק של ארמון המושל הגבוה, שחולש אי-שם ממרומי האי שמעבר לתעלת פורלאו– המקום בו נמצאת כרגע הגבירה אמו של ת'ורודיר, ובוודאי ממשיכה ב"עסקי שידוך אפרוחים", כפי שת'ורודיר נזכר בקדרות.

ברחוב האפלולי, גודריד נפרדת מהדמויות, באומרה שאמנם ציפתה להרפתקאות במהלך מסעה צפונה, אבל היא לא העלתה על דעתה 'התרחשות כל-כך מסעירה' כה מוקדם, עוד בטרם עזבה את גבולות רוהאן.

צוחקת בינה לבינה, היא מוסיפה ומעירה כי היה לה מעניין מאד לפגוש כמה מבניו של עם דורין בדרך שכזו, שלא לדבר על 'בן הלוויה המקסים שלכם' – היא מוסיפה כשהיא מכבדת את ת'ורודיר בחיוך משועשע.

אבל כעת, הגיע זמנה להסתלק לדרכה – באשר אחרי הלילה, עדיף לה להקדים את יציאתה מפורלאו; ת'ורודיר שב ומביע את רצונו להמלט מהעיר באותה דרך ושאם הגבירה הזמרת לא תמהר, אולי הוא עצמו ידביק אותה בעוד כמה ימים. אחרי הכל, זמרת מסוגה בוודאי תזדקק לבני לוויה חמושים בדרך כל-כך מסוכנת כזו שיוצאת מוינטרמור צפונה, לעבר השרידים מוכי הצללים של דרום-מערב לות'לוריין ועמק דימריל שנמצא מצפון להם.

רומברינד, באבירות טיפוסית, מציע לגודריד את ידידותו וידידות משפחתו, ואומר לה שאם תגיע אי-פעם למוריה, בית משפחת סילברבירד ישמח לארח אותה – בוודאי לאחר מסר וחדשות ממנו עצמו.

וכך, גודריד נפרדת לשלום, לא לפני שהיא מחווה מעין נשיקה תיאטרלית לעבר 'תורודיר בן ארנדיס' ומאחלת לו בגיחוך 'ציד מוצלח'; החבורה עצמה, לאחר התייעצות קצרה, משנה את התוכנית המקורית – למהר לאותה סמטת אביונים בה חיה אותה משפחת גמדים מנודה, שכנראה הולכת ומושפעת בידי המטיף שקשור לגמדים הרועדים. במקום זאת, הדמויות מחליטות למהר בחזרה אל היכל הסופרים, כדי לדבר עם ת'ילי בית מכוש ולהזהיר אותה – במחשבה שאם לארלית' ובני-בריתה גונבים את חלקי החפץ העתיק בזה אחר זה, ות'ילי בית-מכוש מחזיקה באחד מהם, היא עלולה להיות נתונה בסכנה נוראה; ולא נותר לחבורה אלא להתפלל שהם לא איחרו את השעה...

חזרה לפרק הקודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | לקבוצת הפייסבוק של האתר

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.