עולם המערכה של קלדאריה

תיאורי איזורים באי הפרסה

אי "עין הליוותן"

עין-הליוויתן הוא איון סלעי, קרוב לאחוזתו הימית של מארלהיינד, וגדול במעט מן האיון עליו היא עצמה בנויה; עין-הליוויתן זכה לשמו בשל הבריכה הוולקנית החמה במערבו, המזכירה לעיתים צורה של עין, ובשל הגייזרים הרבים שהגדולים בהם מסוגלים להתיז סילון של מיים רותחים שעולה לגובה רב ונראה ממרחק גדול, באורח המזכיר לעיתים סילון הבוקע מגבו של ליוותן ענק. אי-הליוויתן הוא אחד האיזורים הוולקניים היותר פעילים בסביבת קורליסין, והוא מעלה מעיינות רותחים, בריכות בוץ וולקני מבעבע וחרירים עמוקים ומעלי-אד.
מזה שנים, ידעו הדייגים המקומיים, שבחלק מהנקבות היותר עמוקות, ניתן לכרות כמויות קטנות של חומרים יקרי-ערך, בעיקר בוץ שחור מבליח ברמז לאור אדמדם, שיש לו סגולות מאגיות ורפואיות. בוץ זה, שזכה לכינוי "דם הננסים" מבוקש מאד אצל אלכימאים. אלא, שהעומק והבוגדנות של הנקבות הוולקניות, כמו גם סלמנדרות טורפות המתחפרות במי-הבוץ הלוהטים, מנעו כל ניצול מקיף מדי של השטח. כל זאת, עד לפני כשנתיים, אז החליט מארלהיינד לשנות את המצב; גם קודם לכן, שכר אנשים חמושים ולעיתים הרפתקנים, כדי להשיג בעבורו מעט "דם ננסים", אלא שכעת הגדיל לעשות, העלה שכירי חרב חמושים לעין-הליוותן, ועימם צוות שלם של ננסים טיגובים, אשר הציבו במקום מכונה אימתנית, סוג של מקדח רועם המונע בדרך מוזרה ומפליט ניצוצות וקיתונות מצחינים של עשן, שמספרים עליהם כי הם מריחים כמו שילוב בין שרף אורנים חרוך, אלכוהול חזק ונבלות רקובות של חתולי-ים. אמנם, המקדח עצמו נפגע כבר פעמיים; האי זועזע בפרצי קיטור, וכמה וכמה מאנשיו של מארלהיינד קיפחו את חייהם בהתקפות חסרות תקדים בעוצמתן של סלמנדרות ויצורים דומים, אבל נראה כי כמה מאגרים של בוץ קסום נפרצו, והעושר החל זורם לכיסיהם של השגריר לשעבר ושותפיו.
רבים במשמר הקיסרי התמרמרו, בעיקר על הדרך בה מארלהיינד אינו מתבייש להודות בגלוי, שהרווחים הולכים לכיסיו הפרטיים, מעסיק שכירי חרב מזוהמים (שלגבי כמה מהם חשדות מבוססים, כי הם למעשה אנשיהן של משפחות פשע מדרום פריינורין), ועוד כהנה וכהנה. אלא, שהתמרמרות זו היא כעין וכאפס לעומת הזעם אצל יריבי המשמר ואצל שומרי-השלום.
אמנם, משרתיו של רור'האן לא גילו יושר רב בהרבה משל מארלהיינד, כאשר מחד גיסא האשימו את מארלהיינד ואת המשמר בכלל, כי הם פוגעים ברוחות הטבע ואחראים במעשיהם לרעידות האדמה שפקדו את קורליסין בתקופה האחרונה, ומצד שני מיהרו אל הגלימות הלבנות בכדי לתבוע את ישום סעיף ההסכם המזכה אותם במחצית מן הבעלות על אוצרות הטבע של האי. לאחר שנסיונות התיווך והצעות הפשרה של הגלימות הלבנות כשלו (בין היתר, מארלהיינד הודיע לשליחו של סרן הרנהולם, פשוטו כמשמעו, כי הסרן האצילי מוזמן לנשק לו בתחת), השיבו אנשיו של רור'האן במעשה עשוי משל עצמם- הנחתת סירות מלאות אנשים בחציו הצפון-מערבי של האי; כך, הובאה למקום משפחה מורחבת שלמה של סרייק-קרווק, המונה כיום כמה מאות נפשות, ואלו החלו מתכתשים עם אנשיו של מארלהיינד, ומנסים לערוך כריה משלהם בחציו האחר של האי. הדבר גרר עימותי דמים (ומארלהיינד אינו סולח למושל על כך כי סרב להורות למשמר הקיסרי לסייע לו, בטענה כי אם השגריר הנכבד ושכירי החרב שלו יזמו את הצרה בלא לבקש רשות, יתכבדו ויגנו על עצמם לבד), והתערבות נוספת, הפעם נמרצת יותר, של הגלימות הלבנות, אשר חששו כי המצב כולו עומד לצאת משליטה.
התוצאה היתה, כי חרף מאמציו, לא עלה בידי מארלהיינד לסלק את הפולשים מאי-הליוותן, ואילו הסרייק-קרווק עצמם לא יצאו מרוצים אף הם, משום שבניגוד למה שהובטח להם, לא זכו למחצית מן האי, ולמעשה נדחקו למתחם בוצי בצפון-מערב האי, שהתברר עד מהרה כי אי אפשר לכרות בו לעומק וכי כמעט ואין בו אוצרות טבע; ולא נותר להם אלא להוותר, זועמים ומרומים, במחנה הצפוף שהקימו, כשהם מוצאים פרנסה דלילה בדייג, בציד סרטנים (כמו במקומות אחרים, נראה שנוכחות הכוהנים שלהם משכה את הסרטניות אל האיזור) ובמעט כריה של חומרים מדרגה שלישית, שמשמשים בקושי כחומר בניה עבור אנשי הנביא רור'האן באי. גם חיילי הגלימות הלבנות מממורמרים מאד, על כך שכעת נפתחה להם חזית חדשה ואלימה לשמור בה על הסדר, ולאכוף הפרדה בין כוחות, שלא מחמיצים שום הזדמנות בכדי להכאיב ולהציק זה לזה; השגריר מארלהיינד מתועב ביניהם, אף יותר מתמיד,ורבים מהם נוטים להזדהות עם הסרייק-קרווק העניים והמרומים. לפי פרשנות אחרת, לעומת-זאת, סרן הרנהולם שלח ל"עין הליוויתן" במכוון את היותר קיצוניים בקרב אנשיו, הן משום שהוא סבור כי למארלהיינד וחבורת שכירי החרב בפיקודו לא מגיע טוב יותר, והן בכדי להרחיק את הקיצוניים באנשיו מזירות אחרות וחשובות יותר באי הפרסה.
כך או כך, אותו אי, שהיה פעם פראי ויפיפה, הושחת כמעט עד היסוד בידי שני הצדדים; את מרכזו מבתרות שוחות וגדרות שנועדו להפריד את הניצים זה מזה, ועמדות מכוערות שנחצבו באבן או נוצרו ממערומים גסים, בהם מסתתרים זקיפים. מארלהיינד שכר אנשים נוספים לסייע בהגנה על המקדח ועל החפירות (שכעת עליו להעמיק אותן, משום שאנשיו רוקנו את המחצבים מהמפלסים היותר קלים לגישה), כולל חבורה קטנה של קוסמות ננסיות אורנים שהגיעה זה לא מכבר; וגם הטורז' עיבו את אחיזתם בצפון-מערב האי, וחימשו את הסרייק-קרווק בכלי ירי כבדים יותר. מי שרותח מזעם עקב הפרשה, היא הגבירה קריל ואנשיה; המחנה של הטורז', שמוגן בידי לבני-גלימות קיצוניים, הוקם בדיוק במקום החולש על נתיבי הים, דרכה אנשיה העבירו בצנעה נשק ואנשים לרובע המצודה; כעת, ההברחות נעשו קשות ומסוכנות יותר, באשר הסרייק-קרווק הבינו את הנעשה, והם לא פעם יורים על הספינות בבליסטראות, מנסים לחסום אותן או לפשוט על סיפונם, או לחלופין מזעיקים את הגלימות הלבנות. לטענתה של הגבירה קריל, השלומיאליות והחמדנות של מארלהיינד אחראיות לכך, כי התוכנית לחמש את המונקרילים בקורליסין נתקלה בקשיים הללו. מארלהיינד מצידו מאשים את המושל סלדן ואת אנשיה של קריל, שלא חשו לעזרתו מבעוד מועד ולא סייעו לו לדחוף את הסרייק בחזרה לים, כאשר הדבר היה עוד אפשרי. רקע זה, של מתיחות ושנאה מבעבעת, היוו גם את הזירה בה התרחשה פרשת ריינ'ארה (ע"ע בסיפור הדמות של מאלווירק אוקיילד).

כתוב תגובה

חזרה לאינדקס ההרפתקנים של קורליסין

חזרה לדף הראשי של המערכה בצפון-מערב קלדאריה

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.