הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
ואל'קלאריון:
הכס העליון של דמדומי השחר
הממשל של ריילורין וגורמי כח בתוכו
הקדמה: המסורת
הריילורית מספרת כי לאחר נצחונה בקרב הגדול כנגד עובדי-הכאוס של הצפון, ביצעה מלכת
הולקיריות אסטרידה קסם רב עוצמה שהרים סלעים ממעמקי הים, גרם למיים לסגת לאחור
ויצר את העמק המבושם עליו הוקמה עיר הבירה ארקלארילדה. על כף הסלע המוגבהת החוצצת
בין העמק המבורך לים, הוקמה הטירה הלבנה של אסטרידה, שנחשבה כאחד מפלאי העולם של
קלדאריה. טירה זו, היתה משכנו של הואל'קלאריון: הכס העליון של דמדומי השחר, ממנו
משלו הקיסריות הולקיריות (ולאחר מכן, האנושיות יותר ויותר) באימפריית האור שחלשה
בשיאה על רוב חלקי הסיל'נאראלד, מגשר לובן בצפון ועד אמריסיה שבדרום. אלא,
שהאימפריה החלה נחלשת במהירות בחציו השני של האלף הראשון (תקופת הפלישה הגדולה של
פראי הים), והטירה עצמה נחרבה במהלך המלחמה הגדולה בלגיונותיו של אר-טורגול,
בראשית האלף השני.
מסופר, כי הכוהנות של
האלף השני היו חלשות בהרבה מאסטריד האגדית ומבנות הלוויה שלה, וכוחות הקסם שלהן לא
התקרבו בכדי לשקם את הטירה כפי שהיתה; לכן, השתמשו, שיקמו מעט ושימרו את שרידיה
העצומים ככל שיכלו, כאשר סביבם, ביניהם ובעזרתם נבנו ארמונות חדשים לממשל ולגורמי
הכח השונים שירשו את הקיסרית שמעמדה בתקופה זו הפך לטקסי כמעט לחלוטין. הריבוי
המסחרר במספר גורמי הכח, הפקידים והמסדרים השונים, הביא לבניה הולכת וגוברת
שהרחיבה את קריית הממשל המקורית אל רוב-שטחו של העמק המבורך, עד אשר כיום קריית
הממשל תופסת את רוב שטחה של העיר העתיקה לשעבר, ואילו ארקלארילדה המודרנית בנויה
על הגבעות שמצפון וממערב לעמק.
עמק הואל'קלאריון כיום: כיום, כס
הואל'קלאריון המקורי הוא אגדה בלבד, ובאורח רשמי, השם דנן משמש לתאר את קריית
הממשל הקייסרי כמכלול; העמק וכף הסלע שמעליו הפכו לכוורת ססגונית ורוחשת המכילה לא
פחות משמונה ארמונות גדולים, שלושה מקדשים גדולים במיוחד ולפחות עשרה קטנים יותר,
ועשרות על עשרות של מבנים בינוניים וקטנים המקיפים את המבנים הגדולים יותר ומספקים
להם שירותים; בין לבין, חולפות דרכים מהוקצעות, שדרות של עצים מבושמים, תעלות
ואגמים מלאכותיים מלאים בעופות נוי, פסלי שיש מהודרים ועוד כהנה וכהנה. הקומפלקס
שוקק חיים ביום ובלילה, ולעיתים נראה לזר שנקלע אליו כמו קרקס ססגוני מלא בתלבושות
יחודיות, שכל אחת צבעונית ומהודרת מחברתה. בואל'קלאריון יושבים אחד-עשרה
המיניסטריונים הקייסרים (המיניסטריון השתים-עשרה, מיניסטריון של כס הרילאנילד –
ולמעשה מיניסטריון הצבא, פוזר בהפיכה האחרונה וסמכויותיו חולקו בין שלושה
מיניסטריונים אחרים), על אגפיהם ותת-אגפיהם.
המיניסטריונים הקיימים
בארקלארילדה דהיום, הינם כדלקמן: מיניסטריון האוצר הקיסרי, מיניסטריון התובע
העליון; מיניסטריון הספנות והסחר; המיניסטריון העליון לענייני המדינה; מיניסטריון
היועצים הקיסרי; מיניסטריון השפע והזכיונות הקיסריים; מיניסטריון האור הלבן;
מיניסטריון הטקסים; מיניסטריון שומרי החותם הזהוב; מיניסטריון שמירת השלום;
ומיניסטריון העבודות הציבוריות.
מלבד המיניסטריונים,
שוכנים כאן היכלות המושב של שלוש מועצות השלטון, מגוריהם, איזורי הפולחן והאימון
של שני מסדרי כהונה גדולים, ולפחות חמישה קטנים יותר, המטה הכללי של שומרי השלום,
ועוד כהנה וכהנה. כתוצאה מכך, זהו מקום מגוריהם של שרי ריילורין על פמליותיהם
הענקיות, מאות רבות של כוהנות (וקומץ כוהנים), ואלפים רבים של פקידים מכל הסוגים
והמינים; זאת, שלא לדבר על אלפי שומרים, ואלפים רבים של סוחרים, משרתים
ובני-פמלייה מסוגים רבים ושונים.
אחד הדברים הבולטים
מאד לעיין, הינו אכן שפע התלבושות הססגוניות; לכל מיניסטריון יש מערכת מדים משל
עצמו, המבטאת בצבע הגלימות ובצורות הרקמה שעליהן, בצורתו ובצבעו של הכובע (לעיתים
צר וגבוה, לעיתים נמוך ורחב-תיתורה, וכך הלאה), שלא לדבר על צורת הגילופים של המטה
המוענק לשרים ולפקידים הבכירים ביותר. הכוהנות, וגם יחידות המשמר השונות לא מפגרות
במירוץ, וניתן לראות יחידות משמר שלמות שהגם שחלק משמותיהן מרמז כי בעבר היו
יחידות עילית, הרי שמדיהן המצועצעים דהיום וסוגי כלי הנשק שלהם מעידים כאלף עדים
שמזה דורות לא ראו (ואבוי אם יראו אי-פעם) שדה קרב. קסדות מכונפות בעלות מוטת
כנפיים שלא היתה מביישת אלבטרוס, מצופות באבני-כוחל או אודם; כלי נשק שנראים
כשילוב בין חנית לגילופי-כוכבים ומיתרים של נבל, ועוד כהנה וכהנה המצאות, שמתבדחים
אודותיהן כי התועלת היחידה שלהן בשדה הקרב היא לספק שלל הגון לאויב עטור הנצחון.
אלא, שלרוב הגדול של אוכלוסיית ריילורין, הדברים הללו לא מפריעים במיוחד; לא זאת
בלבד, שהוא מחשיב את המלחמה כעיסוק בזוי ופרימיטיבי, אלא שהוא גאה בדרך-כלל
במסורות הססגוניות של הכס הגבוה, ומאמין בכל ליבו שהשגשוג של הואל'קלאריון, חרף
עלותו הגבוהה, חיונית בכדי שקסם האור הקדום של אסטרידה יוסיף להקרין מארקלארילדה
החוצה, וישמור על ריילורין כפי שהיא כיום – על אקלימה המבושם והנעים ואדמתה הפוריה
להדהים.
בואל'קלאריון יושבות
ומתכנסות, כאמור, שלוש המועצות המהוות לכאורה את גופי הממשל העליונים: מועצת השרים
הקיסרית, מועצת האור (למעשה מועצת הכוהנות), ומועצת המסחר והשפע, כאשר מעליהן
מתכנסת לעיתים "מועצת החמישה", המכילה נציג מכל אחת משלושת מועצות
השלטון, נציג מטעם "שומרי השלום" (שהחליף את הנציג של מיניסטריון הצבא),
ו"נציג המחוזות" (שהחליף את נציגם של הנסיכים-הסוחרים, הגם שלא אחת הוא
למעשה מייצג אינטרסים של כמה מאותן שושלות, בעיקר אלו המקורבות לצלחת).
באורח לא מפתיע, הממשל
הריילורי הפך מזה מאות שנים לשם-דבר לממשל מסורבל, סבוך, שמוכשר במיוחד בכל הנוגע
לאי-קבלת החלטות והפיכת כל עניין פשוט למורכב. דווקא הרפורמאטורים, שיצאו בראשית
דרכם כנגד הסיאוב והמורכבות של הממשל, הפכו אותו בנצחונם למסורבל עוד יותר, וזאת
באמצעות פיזור הסמכויות הצבאיות בין משרדים שונים ומתחרים, באורח שנועד להקשות
ולהפוך כמעט לבלתי אפשרי העברת החלטה על פתיחה במלחמה (וכן לסלק את מי שנחשבו
לתומכים יחסית במשמר הקיסרי). לברדק המוחלט בממשל תורמת גם העובדה, כי
המיניסטריונים המתחרים השונים מצויים לא פעם במצב של כפלי-סמכות, כאשר לא ברור
איזו פעולה נמצאת בסמכות או בזכות המילה האחרונה של מי; כאשר בתרבות הריילורית, לא
פעם "סמכויות יעוץ" הן בעלות כח גדול יותר, דה-פקטו, מבעלי סמכות ההחלטה
הרשמית (ולכן, מיניסטריון היועצים הקיסרי הוא אחד החזקים ביותר, הגם שלכאורה לא
הוגדרה לו שום סמכות משל עצמו); כוהנות יכולות להכשיל סוגים רבים של פעולה, פשוט
בעזרת המנעות ממתן ברכה או מריטואל שנחשב מחייב לפי הנוהג, ועוד כהנה וכהנה.
לא בכדי, מגחכים
ואומרים שריילורין מתקיימת פשוט מכח האינרציה, והאמירה "ברור כהן של פקיד
ריילורי' היא בת-תחרות צפונית ראויה ל'בהן צדקו של צבוע פעוט' השגורה ברצועת
האמתיסט[1]. בארקלארילדה, כך מספרים,
מתפרנסים בכבוד רב מאות רבות של מתווכים ומאכרים, שאומנותם הינה הכרה לעומק של
הפקידות, הסמכויות והסמכויות הצולבות, ויכולת להפעיל קשרים ולהשיג החלטות מהירות
לטובת כל המשלשל לכיסם את העמלה המתאימה, לתפארת פיוריליה אלת האור.
הכוהנות של האור
ומסדריהן:
קיימים חמישה מסדרים רשמיים של כוהנות אלת האור ומסדר אחד של כוהנים. לכל אחד מהם
מסורת ותפקידים להלכה ולמעשה משל-עצמו; חרף הגדרתם כ"כוהנים", הרי מאות
רבות של שנים חלפו, מאז הקפידו באמת ובתמים כי כל חברות וחברי המסדרים הללו יהיו
אכן בעלי כוחות קדושה של אלת האור, והחליפו זאת בבעלות על כח מאגי
"טהור" כלשהו (קרי, כל בעל כוחות מאגיים שעבר בדיקה בכדי למנוע כניסה של
בעלי קסם אפל אל תוך הכהונה). חוק אחרון זה בתוקף גם כיום, אף אם טוענים כי נעשות
בו בדורות האחרונים 'פשרות לא רשמיות' רבות מדי, כך שכיום קיימים לא מעט כוהנות
וכוהנים שהכח המאגי שלהם, כפי שמרכלים "חזק כל-כך עד שיתקשה להקפיץ
אגוז".
הכוהנות הואל'רידיות: כוהנות האור
הנשגב, או הכוהנות הלבנות
הכוהנות האירלאנדיניות: גבירות השחר
הזהוב, או הכוהנות הזהובות
הכוהנות הקסירלאריות: כוהנות המגן
הכסוף, או הכוהנות הכסופות
הכוהנות הגלאנ'דאריות: כוהנות
השרביט הירוק, או הכוהנות הירוקות
הכוהנים הלירקלארים: כוהני קתרוס
הפנינים (ויש המכנים אותם בדרך הלצה "הכוהנים הורודים").
לפי המסורת, כל אחד מן
המסדרים מחזיק בידו למשמרת את אחד החפצים שסימל את סמכותה של קיסרית האור: העטרה
הלבנה שאורה של האלה עצמה נוצץ בתוכה; הקולמוס הזהוב והחותם; המגן המכושף של
אסטריד; השרביט המבורך; והקתרוס הקיסרי. לכל אחד מן המסדרים סמכויות וכוחות
רוחניים וריטואליים משל עצמו, כמו גם את חלקו בעוגת הליווי הרוחני של השלטון. אלא,
שבדור האחרון, נשבר הלכה למעשה כוחן של הכוהנות הכסופות, שנחשבו כמסדר הקרוב ביותר
אל הרילאנילד (עוצר האור) והצבא הריילורי. הלכה למעשה, במסגרת ההפיכה האחרונה הן
גורשו מארקלארילדה וחלק גדול מנכסיהן הוחרם – אם כי הדבר נשמר בסוד, השומעה מספרת
כי ניסו ליטול מהן את המגן המכושף שלהן, ועוד יותר מכך, את חרבו ושיריוני של
הרילאנילד בכדי להתיך אותן, אולם הן טענו כי החפצים אבדו, וככל הנראה הסתירו אותם
במקום בטוח, הרחק מארקארילדה.
בואל'קלאריון פעילות
בעיקר הכוהנות הלבנות והזהובות; הכוהנות הירוקות, מסדר של שומרות פריון ומגינות של
הכפריים הריילורים (שאומרים ששאב לתוכו הרבה מהמסורות הדרואידיות הקדם-ריילוריות,
דבר שלא מפריע לו לנקוט עמדה מאד מסוייגת ולמעשה עוינת כלפי נולג הית'רורק),
פועלות בעיקר במחוזות וחסרות כח שלטוני; הכוהנים של קתרוס הפנינים פעילים
בואל'קלאריון, אולם תפקידיהם נחשבים זוטרים וטכניים יותר, ומחייבים מגע רב יותר עם
העם הפשוט (אם כי יש להם כוחות הקשורים מאד לרפואה ולהסרת קללות).
הכוהנות הלבנות, נחשבות
למסדר הבכיר ביותר; הן מחזיקות בגלוי בעטרה הקיסרית הלבנה, ומביאות אותה לטקסים
חשובים הדורשים זאת. יותר מכל המסדרים האחרים, הן עוסקות בממשל וליווי צמוד ויעוץ
לפקידים הבכירים ולשרים (עניין בו הן מתחרות במיניסטריון היועצים). נציגת הכהונה
במועצה העליונה, הנחשבת לדבר הקרוב ביותר לשריד לקיסרית עצמה, באה תמיד, לפי החוק,
ממסדר הכוהנות הלבנות. מדיהן של הכוהנות הלבנות הן המפוארים ביותר, והדומים ביותר
למדי בנות הפמלייה העתיקות של הקייסרית, וחברות במסדר הינה קשה מאד להשגה, ודורשת
את המבחנים הקשים ביותר (והקשרים המסועפים ביותר).
הכוהנות הזהובות (מכונות
לעיתים גם "הגבירות הזהובות של החצר הקיסרית"), מחזיקות במגוון גדול של
תפקידים הנראים זוטרים יותר, אולם למעשה קשורים בכח רב מאד מאחורי הקלעים. נראה,
שתפקידן המקורי היה שמירת הגנים המכושפים
של הקיסרית, ובעיקר רקיחת מרקחות נדירות מן התוצרת שלהן. הן מומחות באלכימיה
ויינאות, ויודעות להפיק בשמים נדירים אשר לכאורה אמורים לשמש רק בטקסים המקודשים
של אלת האור, אולם למעשה יש להן שוק בלתי רשמי גדול ורווחי מאד; כמו כן, הן (או
למצער חלקן) אמורות לשלוט בבישול אנין מסוגים מסויימים, שכן תפקידן הוא להכין מנות
מיוחדות לטקסים ועבור השרים, מסוג שדורש לא אחת הפעלת כח מאגי בתוך הבישול,
ונחשבות מעודנות ומסובכות בהרבה מכפי יכולתם של הטבחים הקיסריים (שחלקם שייכים
למיניסטריון השפע והזכיונות, וחלקם לגילדת הטבחים הקייסרים, גוף אוטונומי למחצה
המסונף למיניסטריון הספנות והסחר). כמו כן, נהוג שרק בידן נמצא הכח להוציא את
הקולמוס הזהוב ולחתום על צווים מסויימים שמוציאות המועצות, לכתוב הקדשות קיסריות
ומגילות ברכה רשמיות, ועוד כהנה וכהנה.
מסדר זה עמד לא אחת
במוקד של מלחמת כוחות פנימית; נשות שושלת הנסיכים הסוחרים הירנהייל, תומכי המשמר
הקיסרי שנמצאו מסובכים ברשת עמוקה של מזימות שחיתות (ע"ע המערכה על הצפון),
החזיקו במשך דורות תפקידים מרכזיים במסדר הכוהנות הזהובות, והשתמשו בו למאבק כנגד הרפורמאטורים;
הגבירה טירמיירי, אחותו של ראש המשפחה האחרון, החזיקה במשך עשרים ושתים שנים,
לסירוגין, בתפקיד ראש המסדר – עד ששלחה יד בנפשה כאשר הוצא נגדה צו מאסר לאחר
חשיפת מעללי השושלת. אחייניתה גליירינד, ששימשה גם היא כאחת הכוהנות הזהובות,
הודחה בחרפה וגלתה לאיי מונקריס. מאז, מוחזק המסדר, באורח חד-משמעי, בידי תומכות
מושבעות של מחנה הרפורמאטורים, ונוקט קו אקטיביסטי וקיצוני מאד כנגד המשמר. בין
היתר, הכוהנות הזהובות דהיום דואגות לעכב צווים שוטפים הנדרשים לצורך היתרים של
ספינות המשמר הקיסרי, העברת כספים מנכסי המסדר בריילורין לאיי מונקריס, ועוד כהנה
וכהנה.
הפוליטיקה הריילורית לאחר
2435
מחלוקת ה"האחדה הגדולה"
ודמויות חשובות
שנת 2435 צוינה בריילורין
כ"שנת התיקון הגדול של האור"; השנה בה נערכה רפורמה שביטלה את מעוזי הכוח
האחרונים של השמרנים ו"מחרחרי המלחמה" – לא רק בית הירנהייל ודומיו, אלא
למעשה כל שרידיהם של מוקדי הכח הצבאיים הקשורים לכס הרינאנילד, או מיניסטריון הצבא
שבוטל, וסמכויותיו פוזרו בין שלושה מיניסטריונים אחרים. באותה דרך, בוטלו הסמכויות
של מסדר הכוהנות הכסופות (המסדר שנחשב ככוהנות צבאיות ותומכות הרילאנילד), והן גורשו
הלכה למעשה מעיר הבירה.
באורח כללי, הועברו רוב
הסמכויות הצבאיות למיניסטריון של "שמירת השלום", כמו גם לרשת מפקחים העומדים
מעל מיליציות מקומיות של שמירת הסדר. מאז, הפכו השמרנים של סיעת כס הרילאנילד כמעט
להיסטוריה: המחלוקות ומאבקי הכח דהיום מתחוללים בין רפורמאטורים מתונים יותר לסיעות
של רפורמאטורים קיצוניים, שצברו כוח גדול לאחר 2435 ומבקשים "להשלים את המהפכה
הברוכה עד תום", ולמעשה לחולל שינויים מסיביים כמעט בכל תחום מתחומי החיים באימפריה
המתפוררת. מחלוקות אלו נוגעות, בין היתר, ליחס כלפי המשמר הקיסרי: בעוד שהרפורמאטורים
המתונים מעדיפים לגנות את המשמר בקול, ולתבוע את העמדת הרוזן סילמירק ודומיו לדין,
הם אינם ששים לשרוף לגמרי את כל הגשרים לאיי מונקריס; הרפורמאטורים הקיצוניים, לעומת
זאת, רואים במשמר הקיסרי כמעט אויב לכל דבר, ודורשים לכל הפחות לנתק עימו את כל הקשרים,
להחרים את נכסיו המצויים בריילורין ולהטיל אמברגו ספנות כולל על איי מונקריס. זאת,
תוך שרבים מהם אימצו את עולם המושגים של שבטי הטורז', ורואים לא רק בפיקוד הצבאי של
המשמר, אלא גם באוכלוסיה שלו "פולשים שצריכים לשוב הביתה" – ממש כפי שהיה
בבקעת טראליריה.
אלא, שבניגוד למה שחושבים
לא אחת באיי מונקריס, הרי שהמשמר הקיסרי רחוק מלהיות הסוגיה המרכזית בה עוסקים כיום
בריילורין. כיום, לאחר ששכחו הלהבות של קרב פארלוסיה, הרי שהצמרת הריילורית המסועפת
והמסורבלת עסוקה בעיקרה בעניינים אחרים, כאשר רבים מאלו מתנקזים למחלוקת מרכזית אחת,
שעניינה "חזון ההאחדה הגדול" - פרויקט-על שהפך לשאיפתם הגדולה של החוגים
הרפורמאטורים.
חזון ההאחדה הגדול: חזון ההאחדה
הגדול החל את דרכו, עוד קודם לשנת 2435, כחיבורים תיאורטיים של מלומדים מן החלקים הקיצוניים
יותר של תומכי הרפורמה. בין אלו, בולט במיוחד חיבורו של פרופסור וירל וארלינד מאקדמיית
סארן-דולטיר, "חזון הכוכבים השווים" – חיבור שהפך כמעט לטקסט קדוש בקרב רבים
בריילורין דהיום (בין היתר, הוא נחשב אחת המתנות הפופולאריות ביותר לתת לפקיד שקודם,
ועוד), וממנו נגזרה סיסמתם של תומכי ההאחדה בגרסתה הגורפת ביותר: "כל הכוכבים
שווים!".
באורח עקרוני, חזון ההאחדה
– הן המקורי והן תוכנית האם האופרטיבית שנרקחה בשנים 2436-2437, משלבת בתוכה רצון לתת
מענה לטענות בדבר אי-היעילות של מערכת השלטון הריילורית, ולקרוא תגר על אלו הטוענים
לקשר בל-ינתק בין הנאורות הריילורית לבין הממשל הלא יעיל; זאת ביחד עם מטרה עקרונית
נוספת ולא מוסתרת: לברא מן היסוד את כל "פינות הסתר החשוכות" – כלומר, כל
אותם מוקדים מהם צמחו תומכיו של המשטר הישן בכלל, ושל המשמר הקיסרי בפרט, ואשר הרפורמאטורים
חוששים כי הן עתידות להתאושש ולהצמיח מתנגדים פוליטיים ("ריאקציונרים, מחרחרי
מלחמה ושאר אויבי האור האמיתי").
באורח כללי, תוכנית ההאחדה
מכוונת, פשוטו כמשמעו, ליצור אחידות מוחלטת בין כל המחוזות הקיסריים, לבטל או לצמצם
מאד הבדלים מקומיים בכל תחום ותחום – מן הממשל המקומי ודרכי החינוך הציבורי וההכשרה
לפקידים, וכלה בצבעי הבגדים וצורת הכלים הקדושים של כהונת האור. זאת, תוך כפיפת כל
אותה רשת של מנהגים אחידים לסמכותם של המיניסטריונים המרכזיים, בעיקר אלו המהווים מוקדי
כח של הרפורמאטורים. זאת, לפי התוכנית, באמצעות פרישת רשת של מאות 'מפקחים מוארים',
שיאכפו את הרפורמה וידווחו באורח שוטף לגופי השלטון המרכזי. למעשה, אותם מפקחים (והמדובר
במאות משרות מכניסות ביותר שיחולקו לתומכים היותר קיצוניים של הרפורמאטורים), יהיו
בעלי יכולות התערבות ואכיפה מרחיקות לכת, במקרים מסויימים כולל סמכות להשתמש בכח
"להגן על האור האהוב מפני צללי הריאקציה"; לשפוט ולהעניש מפרי חוק וחתרנים
– בעיקר בעונשים מנהליים ועונשים פליליים קלים ובינוניים-קלים, כאשר עבריינים כבדים
יותר ישלחו להשפט בעיר הבירה, או בפני טריבונאלים מיוחדים לשמירת השלום והאור (שטרם
קמו, אולם דרכי פעולתם מפורטים במספר חיבורים אקדמיים, העוסקים בבתי-דין מיוחדים 'לביעור
שנאה'.
כיום, כמעט ולא תמצא איש
– ודאי שלא בקריית הואל'קלאריון, שיעז לומר בפומבי כי הוא מתנגד לחזון ההאחדה. המחלוקת,
באורח רשמי, היא בין האקטיביסטים הדורשים ליישמו במהירות ובאורח גורף, לבין הרפורמאטורים
המתונים הדורשים ישום זהיר והדרגתי (ולעיתים אפילו באורח חלקי בלבד), בכדי למנוע תסיסה
במחוזות, ושאר "ארועים מצערים שיחזקו את אויבי השלום ויכשילו את ההאחדה בטווח
הארוך". המתנגדים המרכזיים (גם אם לא באורח רשמי), הם נציגי מחוזות שונים, שחרדים
לפריבילגיות ולסדרים מקומיים, כמו גם מהתערבות רבה מדי של מפקחים של השלטון המרכזי
בענייניהם.
אלא שבריילורין, כיום כתמיד,
דברים מתנהלים לאט מאד, והגם שכמה סעיפים ברפורמה כבר עברו לשלב הישום (גם אם באורח
חלקי), רבים אחרים מצויים ברשת אינסופית של דיונים וויכוחים פרטניים. מצב דברים זה
מתסכל מאד רבים מן הרפורמאטורים הצעירים והנלהבים יותר, הטוענים במרירות כי השלטון
מוחזק בידי "חבורה רופסת שמנסה לפייס את הריאקציונרים, במקום למחוץ אותם",
ואלו גוזלים מידי "הנוער המואר", את הנצחון הגדול של 2435, ומונעים את המיצוי
האמיתי שלו. כמו כן, מסתובבות בקרבן שמועות כי סוכנים של המשמר הקיסרי ודומיו, ובעיקר
רב-המרגלים הקיידרהרצי האגדי העובד בשביל המשמר הקיסרי ("האיש שאינו קיים")
מחבלים בחשאי ברפורמה ועסוקים בגיוס תומכים ובוגדים חשאיים מבפנים. שמועה אחרת, מופרכת
אף יותר לכאורה, טוענת למעורבות של סוכנים ומחבלים העובדים בשביל מלך ז'ראל והכנסיה
הז'ראלית, דרך "משתפי הפעולה שלהם מימים ימימה" – הריילורים מאמיני הזוהר
מאיזור ויפזאריה. מאמיני הזוהר מויפזאריה אכן לוחמים בגלוי למען המשך האוטונומיה הדתית
והמקומית שלהם, ומעלים את חמתם של תומכי הרפורמה הקיצוניים יותר, הקוראים להפעיל נגדם
כוח, משום שמשא ומתן עם קנאים חשוכים נדון ממילא לכשלון. כמו כן, ניתן לשמוע לא פעם
בקרב החוגים הקיצוניים של הרפורמאטורים את התפילה כי "בת בריתנו ואחותינו האהובה,
המלכה אוריאנד", תפעל סוף-סוף כנגד ז'ראל, ו"תרוצץ את ראש הנחש". זאת,
מאחר ובדמיונם של רבים מהם (אשר היכרותם עם ז'ראל והמצב האמיתי בה) מועטה מאד, נתפס
מלך ז'ראל כיושב במרכז רשת העכביש של הכח האפל, המפיח עדיין תקווה בלב המשמר הקיסרי
ושאר "החשוכים", וזומם להפיל את השלטון בריילורין, ולפרוש את הכנסיה הקנאית
והחשוכה שלו על פני היבשת כולה.
חברי "מועצת החמישה"
הלא רשמית ובעלי עוצמה נוספים
שאלת הישום והקידום של
חזון ההאחדה, או "חזון הכוכבים השווים", הוא הנושא המרכזי העומד על סדר יומה
של גוף השלטון המרכזי, גם אם הלא רשמי לגמרי, המכונה "מועצת החמישה" – שלושת
ראשי מועצת השלטון (מועצת הכוהנות, מועצת השרים הקיסרית, מועצת המסחר והשפע), ביחד
עם נציג שומרי השלום (שהחליף את נציג הצבא שבוטל), ונציג המחוזות.
בשנת 2436, הצליחו הרפורמאטורים
הקיצוניים יותר לנחול הישג משמעותי, אשר נראה ככזה המסוגל להקנות להם שליטה במועצה:
תמרון פוליטי ערמומי וניצול הפחד של נציגי המחוזות מלהיות מזוהים עם הנסיכים הסוחרים
והכוחות המודחים, הביא לכך שמשרת נציג המחוזות נמסרה, לתקופה בלתי מוגבלת (למעשה, אם
כי לא באורח רשמי) לנציג "מחוז" דולתוסיה – משרה שניתנה, החל משנת 2437,
לפרופסור וירל וארלינד, אביו-מולידו של חזון ההאחדה בגרסתו הגורפת ביותר. מלבד זאת,
הרי שלרפורמאטורים הקיצוניים שליטה גם במושבו של נציג שומרי השלום – זאת, עקב השיטה
ה"שיוויונית", המקנה לכל ארגון מוכר של שומרי שלום קול אחד בבחירת הנציג,
באורח שמאפשר לארגונים קטנים וקיצוניים לגבור כמעט תמיד על דעותיהם המתונות יותר של
נציגי "הגלימות הלבנות", הנחשבים מאוזנים ומתונים יותר (כמו גם הארגון הגדול
והמסודר ביותר של "שומרי השלום").
אלא, ששלושת חברי המועצה
– ראשי שלוש המועצות הרשמיות, נוקטים קו זהיר ומרוסן יותר. לזעמם של הרפורמאטורים הקיצוניים,
חברה לקו המתון הזה גם הכוהנת הגדולה של האור (וראש מסדר הכוהנות הלבנות), הגבירה סלסטינה
קור'מירלן, שנחשבה מזה שנים כרפורמאטורים מושבעת בעצמה – ובין היתר, כח מניע חשוב מאחורי
חשיפת "שערוריית משרד האספקה הקיסרי".
הגם שאפילו טיפוסים מסוגו
של וירל וארלינד לא מעזים בדרך-כלל מלגנות את הכוהנת הגדולה או לדבר בה סרה בפומבי
(כזכור, רוב מוחלט בקרב הרפורמאטורים, כולל רבים מן הקיצוניים שבהם, מאמינים בכל ליבם
באלת האור, בגרסה הנראית להם נכונה), הרי שהמרירות, כמו גם הנסיונות הבוטים יותר ויותר
לשכנע אותה ("להפיל בפניה תחינה") רבים. זאת, משום שלרפורמאטורים הקיצוניים
חסר מושב אחד במועצת החמישה בכדי להעביר החלטות רבות שהם מעוניינים בהן.
קו פעולה אפשרי אחר של
תומכי חזון ההאחדה, הוא לנסות להדיח את שנוא נפשם במועצה, השר הזקן סילדרין או'קלירד,
קשיש בן למעלה מ-80 הנחשב לסמן השמרני בשלטון הריילורי דהיום (ע"ע), או לפחות
לחכות כי "יעצום את עיניו הארורות" סוף-סוף. אלא, שיתכן מאד כי השר הזקן
ערמומי לא פחות מהם, וכבר עורך סידורים ורוקם תככים שיאפשרו לו להוריש את המושב לאדם
הנראה לו.
מועצת החמישה בהרכבה הנוכחי
הכוהנת הגדולה של האור, הגבירה סלסטינה
קור'מירלן
השר העליון לענייני המדינה,
הנסיך סילדרין או'קלירד
ראש מועצת הסחר והשפע,
מר הולדרין טרילהירן
נציג-העל של שומרי השלום,
גנרל ("האח המפקד") בראמיל רונד (Rhund).
נציג המחוזות (למעשה נציג
דולתוסיה): פרופסור וירל וארלינד
דמויות חשובות ובעלי כח
אחרים
הגבירה הכוהנת סטאפינדיס
סארפלייר:
סגנית ראשונה במסדר הכוהנות הלבנות של האור, אחראית ראשית על הפולחנות המבורכים של
כס הואל'קלאריון.
סטאפינדיס היפיפיה והמוארת,
ידידתה-יריבתה של גליירינד וזו שנחשבת בעיני כל כמי שחשפה ברבים את ערוותו של בית הירנהייל,
היא אחת הדמויות האהובות ביותר, לא רק בקריית הממשל אלא גם ובעיקר על העם הפשוט. היא
נחשבת כבת-חסות נאמנה מאד של הכוהנת הגדולה של האור, ואולי כמי שמיועדת לרשת אותה יום
אחד. עם זאת, היא מגלה מתינות מפתיעה שמרגיזה את הרפורמאטורים הקיצוניים. במיוחד, מקוממת
אותם השאיפה שלה למצוא פשרה עם המשמר הקיסרי (גם אם במחיר שנראה למשמר עצמו מקומם ומעליב,
כגון הדרישה לשלב אותם באורח 'מואר וצודק' באיזור, ביחד עם הטורז'),והתנגדותה החד-משמעית
לשריפת הגשרים למונקריס, דבר שלטענתה ידחק את המונקרילים לברית עם שבטי הדארקירי (ואולי
גם עם גורמים גרועים עוד יותר), ויפגע פגיעה אנושה באור.
פלוריליי וסילמיירה וארלינד: שתי בנותיו הלא-חינניות
של פרופסור וארלינד עקרו מדולתוסיה לארקלארילדה בעקבות אביהן, ועלו ביחד איתו לגדולה.
גם בארקלארילדה, הן מנהלות ביחד 'סאלון' משפיע מאד בחוגים הקיצוניים, שיש לו השפעה
גדולה מאד על חלקים בפקידות וגם על המנהלה של שומרי השלום. דמותיהן, שנראה שהבגדים
המפוארים רק מגבירים את חוסר החן שלו (שלא לדבר על כך שהן סבורות שהן חינניות ביותר,
ונוהגות לפנות זו אל זו ב"אחותי היפה"), מוכרות מאד – בין היתר, כפעילות
הקולניות ביותר בעד זכויות הסרייק-קרווק, איסוף תרומות למען האחרונים ולמען הטורז'
בכלל, וקריאות רעשניות לחרם על תומכים כאלו ואחרים של המשמר. לכן, עד כמה שלעיתים הן
נראות גרוטסקיות, ולא חכמות מדי, הרי שיש להן כח רב ומסוכן מאד להרגיז אותן.
סילמיירה נשואה כיום (סוף-סוף)
לפקיד צעיר ונאה מאד, שמפלס את דרכו למעלה; אולם יש הטוענים כי הנישואין הם מן השפה
ולחוץ, משום שבעלה של סילמיירה אינו רואה באישתו אלא אמצעי לטפס בעזרתו – ממש כפי שקרה
בין אחותה פלוריליי לבין מאלווירק או'קיילד, מספר שנים קודם לכן. פלוריליי אינה נשואה,
ולטענתה "אין לה זמן לשטויות אנוכיות" כי היא "נשואה לאור ולצדק".
פרופסור ארנל מונטליר
("האדון המואר"): דמות חשובה אחרת בקרב הרפורמאטורים הקיצוניים ביותר;
החל את דרכו דווקא כאביר מונקרילי, עד שהודח בחרפה מן המסדר בשל תקרית שנסיבותיה חלוקות
מאד. באורח רשמי, המסדר האשים אותו במעילה בכספים, פחדנות והתרשלות גסה בביצוע תפקיד.
לשיטתו, הוא הודח משום שלא השלים עם 'פשעים נוראים' שהמסדר תכנן, ולא הסכים להתחייב
שלא לחשוף אותם (2430).
מי שהיה סר מונטליר, הפך
בהדרגה למלומד דולתירי קיצוני וקנאי במיוחד, שמסתיר אך למחצה את שנאתו היוקדת מאחורי
נימוסים רכים וחוש הומור מפותח. הוא כתב מספר חיבורים, שהמפורסם ביותר הוא ביוגרפיה
עויינת ביותר על נורקלירד הזקן, שמציג אותו כרב-טבחים שטני; כמו כן, כתב ספר עב-כרס
על פשעי המשמר הקיסרי, ממנו הוא מקריא ומבסס עליו הרצאות בכל הזדמנות. הגם שהספר הפך
כמעט לקדוש בעיני רבים מהצעירים, הרי שאפילו רפורמאטורים אחרים מרימים גבה, נוכח מה
שנראה כסדרה של סילופים גסים ביותר, שלעיתים סותרים זה את זה. הדבר אינו מרתיע את פרופסור
מונטליר, שמשיב כי "השאיפה האובססיבית לקוהרנטיות היא תכונה שמרנית". פרופסור מונטליר נחשב כמעט כמנטור של "האח
המפקד" בראמיל רונד, ושל אלו הדוחפים להתקרבות נוספת ואימוץ של מנהגים הית'רורקים
"מסוימים", כמו גם להעמיד לרשות אוריאנד סיוע, אם וכאשר תפתח בהתקפה הגדולה
על ממלכת ז'ראל.
חזרה לדף הראשי של המערכה
בצפון-מערב קלדאריה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.