הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
"פנינת השנאה"
האי קרילמיירי, שבט הרורן-ה'ריק והנביא רור'האן
הערה: ערך זה הוא ערך מבואי
כללי. לערכים ספציפיים ומפורטים יותר, ראה: מקדש
אורורם וכן חיילים
וצורות לחימה של בני רורן-ה'ריק.
תיאור כללי: קרילמיירי,
"אי הפנינה"; הוא אי הררי וגדול יחסית, הנמצא בפתח מפרץ הירח האדום.
למעשה, מדובר ככל הנראה בחלק קיצוני מן המדף הסלעי של מק'קינטיריה דהיום, ובימי
קדם, לפני "גשם הכוכבים הבוערים", היה קרילמיירי הר געש פעיל, הקצה
המערבי והגבוה ביותר של שרשרת הרים שהחלה באיזור מקינטיריה, שרשרת שחלקיה המרכזיים
והנמוכים יותר שקעו אל מתחת לפני הים ברעידות האדמה העצומות וההתפרצויות האדירות
ששינו את פני העולם לפני כ-5,500 שנים.
למעשה, מלומדים שחקרו
את האי ואת המים סביבו, גילו כי מלבד בחלקו המזרחי, פני הים נופלים במהירות כאשר
מתרחקים ולו עשרות מטרים בודדות מן החוף, דבר המאושש את התאוריה, כי קרילמיירי הוא
למעשה הר געש גדול וכבוי, שרגליו וחלקיו התחתונים שקועים מאות מטרים מתחת לפני
הים. מסיבה זו, חלקיו הצפוניים והמערביים של האי, ניחנו במקומות מצויינים ליצירת
נמלי מים עמוקים, והדבר העלה את חשיבות האי במרוצת הדורות.
האי קרילמיירי זכה
בכינוי "אי הפנינה", בשל הצורה והתופעות היחודיות של פסגתו; פסגתו של
האי הינה למעשה לוע חסום כמעט לגמרי של הר געש כבוי, שהמים שנאגרים בו יצרו
"אגם שמימי" צלול להדהים, שמשהו בתוך הלוע מונע ממנו לקפוא לחלוטין,
למרות השלג והקרח המקיפים אותו. המים הצלולים מזינים מספר אפיקים תת-קרקעיים
שהופכים למפלים מרהיבים, שנראים מרחוק כבוהק האופף את בסיס הפסגה. ביחד עם הקרח,
ומינרל המצוי בכמות גדולה במדרונות הגבוהים, הפסגה נראית ממרחק כאילו היא זוהרת
כולה בכחלחל-בהיר, באורח המזכיר פנינה גדולה היושבת בין העננים.
האי עצמו הינו סלעי
ברובו, כאשר בין המדרונות הנמוכים עוברות בקעות צרות או מתגלעות רמות בעלות צורה
מעוגלת המזכירה סהרון, שבהן מצויה אדמה וולקנית כהה ופוריה מאד. האקלים עצמו נראה
כמו הכלאה בין האקלים המבושם והנוח יותר של ריילורין לבין האקלים הקודר והסוער של
איי מונקריס; שעות האור והקיץ ארוכים יותר מאשר באיים של המשמר הקיסרי, והקרע
פוריה בהרבה, ומאפשרת גידול של צמחים רבים שאינם עולים יפה באיים המונקריליים;
הסערות חלשות ומועטות יותר; מאידך גיסא, ובניגוד לאיי מונקריס, חלקיו הגבוהים של
האי מוכים בשלג עמוק וקופאים לגמרי במהלך הסתיו החורף, ומפשירים רק לקראת סוף
האביב (קרי, לאחר כשישה או שבעה חודשים).
בעבר, היה האי מיוער
מאד, תופעה שנותרה כיום רק על המדרונות הגבוהים יותר, מקום בו הטופוגרפיה הקשה,
עונת הכפור הארוכה, הקרח החלקלק ובעיקר הפחד מרוחות רעות, מרתיעים את תושביו
הנוכחיים של האי מלהתיישב שם.
אגסי פארלאריה: בנוסף למגוון
של עצים צפוניים, האי בורך בכמות גדולה של עצי "אגס פארלארי" – שם מטעה
לפרי יחודי הנראה יותר כהכלאה בין אפרסמון לבין רימון, בגרסה לבנת-קליפה המותאמת
לאקלים קר מאד. פריים של אגסי פארלאריה, שגדלו בר על האי בכמות גדולה, היה ועודו
מבוקש מאד בריילורין, הן כמרכיב במאכלי תאווה יוקרתיים, והן בשל חלקים מהפרח
והגרעינים שלו, שמשמשים להפקת בשמים ותרופות. אלא, שמדובר בעץ בררני מאד, שלמרות
שמו כמעט ולא גדל ברוב חלקי היבשת הצפונית, משום שהוא זקוק לשילוב בין מספר תנאים
(כולל שילוב בין מספר חודשי אור בעוצמה בינונית, לבין קור עז מאד בחורף) שאינו
נפוץ ברוב חלקיה. אגסי פארלאריה אינם מסוגלים לגדול בריילורין, מלבד בכמה עמקים
גבוהים וקשים לגישה בהרי מק'קינטיריה; הם אינם נקלטים יפה גם באיי מונקריס[1], וגדלים בכמות מוגבלת למדי רק
באיזורים מסויימים, בעיקר בדרום-מערב טילאנור.
האי בעבר: בעבר, היה
האי מיושב בדלילות יחסית; הישוב המרכזי שלו, רייל-או'לקיר (Reil-O'lkeir), היה עיירה גדולה שהתפרנסה בעיקר מנמל המים העמוקים, ששימש תחנת
ביניים מרכזית לספינות ריילוריות בדרכן אל איי מונקריס ומהן. בנוסף, חיו התושבים
מדיג, וציד סרטנים כחולים מגודלים ששרצו במים היותר עמוקים. מאחר ותפקודו התקין של
הנמל היה חשוב מאד לסוחרי ריילורין והאלנסיאל, הרי שהללו עשו מאמצים להביא אנשים
לעיירה ולמנוע את עזיבתם, ובמשך תקופות ארוכות היו המקומיים פטורים מסוגים רבים של
מיסים.
מחוץ לעיירה, היה הישוב דליל מאד, ולבש בעיקר צורה של מספר חוות מבוצרות היטב,
החולשות על מטעים גדולים ושטחי יער; מספר כפרים למחצה ומחנות למחצה, חלשו על
פתחיהם של שניים או שלושה מכרות גדולים שהפיקו בעיקר ברזל וכסף. במשך מאות שנים,
היו רוב-רובן של החוות, כמו גם המכרות, בבעלותן הלכה למעשה של משפחות
נסיכים-סוחרים או פקידים ריילורים בכירים, שאף כי לפי החוק הרשמי לא היו יותר
מחוכרים של הקייסרות המתפוררת, נהגו במקומות הללו הלכה למעשה כרכוש פרטי לכל דבר
ועניין. לאי הובאו, במרוצת הדורות, אסירים רבים – חלקם, והראשונים שבהם, גולים
פוליטיים מהמעמדות הגבוהים יותר, זכו בדרך-כלל למעין-מאסר בתנאים נוחים באחת
מהחוות היותר מבודדות, מהן כאלו המשקיפות על נופים מדהימים (מה שהוביל לכתיבה של
קומץ יצירות ספרותיות ידועות). אלא שככל שנקפו הדורות מאז אמנת טריאנול, הובאו גם
יותר ויותר אסירים ממעמד נמוך, ומה שהחל כהפקדה של חוטאים (בהם לא אחת נערים רבים)
ל"תיקון וטיהור" בפיקוח כוהנות האור, באמצעות עבודת כפיים וחיים הרחק
ממוקדי העוני והפשיעה של הערים הגדולות – הפך בהדרגה לעבודות כפיה לכל דבר ועניין
במטעים, או גרוע יותר, במכרות. זאת, כאשר סוכני הנסיכים-הסוחרים או שושלות הפקידים
מחליפים יותר ויותר את הכוהנות, ודואגים בעיקר להגדלת התפוקה עבור זכיונות הסחר של
אדוניהם.
עד אמצע המאה ה-23, היה האי בשיאו, והשליטה על נכסים בתוכו, או על זכיונות לממכר
סחורה הבאה ממנו, היתה לעיתים קרובות במוקד של תככים ומאבקים מלוכלכים בין גורמי
הכח השונים בריילורין והאלנסיאל. אלא, שבשנם 2280-2300, התרחשה סדרה של ארועים
ואסונות שפגעו מאד באי, והביאו לכך כי ערב הפלישה הגדולה של הטורז', היה קרילמיירי
נטוש למחצה.
בין היתר, פגע באי מרד
אסירים גדול, שהונהג בידי גולה פוליטי שהיה לפי האגדה קוסם צללים משולח רסן,
שהשתמש בנשמות חייליו המתים בכדי לזמן יצירי-ביעותים; הדבר כפה על האי מלחמות של שנים
(ופעמיים, הובס צבא ריילורי גדול בידי המורדים), מאחר ועל המשמר הקיסרי נאסר
להתערב באורח ישיר. כמו כן, סבל האי בתקופה ההיא משיא של פשיטות מצידם של פיראטים
ז'ראלים, שבאותם ימים –שיא תקופת שלטונה של המלכה הקוסמת ארלינד בז'ראל, היו
חמושים בכמות רבה מן הרגיל של מטילי לחשים וכלי נשק קסומים. לכך התווספה רעידת
אדמה קשה, שפגעה קשה בנמל ובעיירה סביבו, שינתה את התוואי של נחלים ופתחה מערות
ובקעים מעלי עשן חריף; ושינויים מסתוריים אחרים, שגרמו להתקלויות רבות יותר במיני
יצורים מוזרים, כולל רוחות רפאים שעלו מתוך המערות העמוקות ביותר הכרויות בעומק
ההר.
יוצא, כי כאשר החלו
פשיטות הטורז', היה האי מוכה, ורוב תושביו המקוריים שלא נהרגו עזבו אותו; שארית
תושביה של רייל-או'לקיר נסו בבהלה כאשר התפשטו השמועות שספינות הטורז' הצליחו
לכבוש חלקים במזרח איי מונקריס, ומפליגות דרומה לעבר קריילמירי; האי עצמו, היה
זירה של קרבות קשים, בים וביבשה, בין המשמר הקיסרי וכוחות ריילורים אחרים, לבין
הכוחות של שבטי הפריינרהאג' והרורן-ה'ריק, שהונהגו בידי המצביא המוכשר קוהמר'רול
(מאוחר יותר, אביה ומייסדה של מדינת הפריינרהאג'). בסופו של דבר, לאחר מספר קרבות
חסרי הכרעה ברורה בינו לבין כח מונקרילי וריילורי גדול שנאסף מולו, החלו הצדדים
נושאים ונותנים, והדבר התגלגל בסופו של דבר להסכמים שסיימו את פשיטת הטורז'
הגדולה, והפכו את מערב טילאנור לממלכתו של המצביא קוהמר'רול, שסילק בהפיכה מהירה
וחסרת רחמים את ההנהגה המסורתית של בני הפריינרהאג', בחותרו להפוך את עמו משבט
ספנים לוחמים למדינה שתהיה חלק מהעולם הריילורי שנגלה לפניו.
נכון לשנות העשרים של המאה ה-24, הרי שהפתרון של הותרת האי קרילמיירי בידי שבט
הרורן-ה'ריק נראה כפתרון אידיאלי לכל הצדדים. מכל שבטי הטורז', הרורן-ה'ריק נראו
הקרובים ביותר לריילורים, במובנים רבים (בין היתר, המעמד הגבוה מאד של הנשים –
תופעה חריגה מאד בקרב הטורז'), כולל העובדה שקבוצה חשובה בתוכם טענה כעת (ולא
לגמרי בלי ביסוס), כי הם למעשה מאמינים עתיקים של אלת האור עצמה. אמנם, אי-אלו
מהנסיכים הסוחרים באו בטענות על נכסים שהיו שייכים לאבותיהם, אולם ההורן-ר'ורק זכו
לתמיכה הן של ממסדר הכהונה ברובו, והן של פקידי הסחר הריילורים, שרצו אוכלוסיה
שתיישב את האי ותתפעל את הנמל החשוב; קוהרמר'רול ובני הפריינראהג' חשו עצמם
מחוייבים, כעניין של כבוד, לדאוג לבני-בריתם (וגם ראו בישובם שם אמצעי לחיזוק הקשר
העתידי עם ריילורין), והמשמר הקייסרי ראה ברורן-ה'ריק שבט מתון, שאנשיו נהגו בכבוד
רב גם בתור אויב, וגם היו הראשונים לבקש משא ומתן, כמה מהם כבר החלו קושרים קשרים
אמיצים עם האבירים הריילורים, ופועלים כדי להפוך את עצמם לצלע השלישית בברית שהחלה
נרקמת בין הפריינראהג' לבין המשמר הקיסרי.
האידיליה ושברה
(2327-2429):
במשך דורות, נראו הרורן-ה'ריק כבני בריתו הקרובים ביותר של המשמר הקיסרי, כמו גם
ככאלו אשר התערו כמעט לחלוטין אל תוך העולם הריילורי. בעקבות הסכמי השלום, ירדה
קרנם של נביאי הרוחות ושאר הכהונה הישנה, ואילו בני הרורן מאמיני פיוריליה זכו
למעמד בכורה. אמנם, הללו היו מאז ומעולם מיעוט (לא יותר מ-25% מהאוכלוסיה), אולם
הם תפסו במהירות את עמדות הבכורה, משום שנחשבו משכילים יותר, מוכנים ומסוגלים
לקלוט במהירות ערכים ריילורים ולהטמיע אותם – כמו גם, לוחמים נוקשים שהמיליציות
שלהם הוסיפו לכוחו של המשמר הקייסרי, ולא היססו לעמוד בחוד החנית בעת עימותים מול
החלקים הקנאיים והשמרנים יותר של הטורז'. הכוחות החמושים שלהם – למעשה, אוסף של
מיליציות חצי-משפחתיות, בעלות איגוד רופף ששימש כפיקוד עליון לעת-מצוא, העמידו
קצינים, נווטים וסיירים מעולים, שרבים מהם זכו להכשרה נוספת באיי מונקריס. קומץ
מהם הרחיקו לכת, והצטרפו למשמר הקיסרי עצמו.
באותה תקופה, פרחו תאוריות שהרורן-ה'ריק, בעיקר מאמיני האור שבקרבם, הם למעשה חלק
אבוד מבני ריילורין, הרבה יותר מאשר טורז'; אגדות שהועלו על הכתב, דיברו על מוצאם
מארץ צפונית מושלגת ויפיפיה, בה סגדו לאלת האור במשך דורות, לפני שעלו עליה כוחות
זדון ואילצו את יושביה לזנוח את זהותם ולהמלט אל הים. במהלך הדורות, השתרש מנהג
בקרב העילית החדשה של הרורן-ה'ריק, לקרוא לילדיהם בשמות פרטיים ריילוריים (לצד
שמירה על שמות המשפחה המקוריים שלהם מהעידן של לפני הפלישה).
אלא, שמתחת לפני השטח,
שררה תמונה בעייתית בהרבה, וככל הנראה הן נורקלירד הזקן והן הנהגת הרורן-ה'ריק
עצמה כשלה מלראות אותה. כמו בקרב הפריינראהג', ואף ביתר שאת, הכהונה הישנה מעולם
לא חוסלה לגמרי, אלא רק ירדה אל הצללים, מרירה ומלאת שנאה, הן למונקרילים
"החומסים", והן לבני-עמם הבוגדים והכופרים, שהן ויתרו על הקריאה הגדולה
וביזו אותה, בלחצם את "ידי האבירים הגנבים, מחללי הקודש", והן אימצו
אמונות זרות ובזויות. במרוצת השנים, זכו קולות אלו ליותר ויותר אוזניים קשובות
בקרב המעמדות הנמוכים.
הן בקרב הפריינראהג', וביתר שאת בקרב הרורן-ה'ריק, לוותה ההתיישבות בנחלות החדשות
והמגע האינטנסיבי עם ריילורין ואיי-מונקריס, גורם לשינויים חברתיים רבים, כאשר
חברה שהיתה בעבר (בעיקרה) חברת לוחמים שיווינית (יחסית), יצרה בתוך שני דורות
פערים מעמדיים עצומים. בין היתר, מעמד שלם של בעלי ספינות קטנים ועצמאיים ירד
מגדולתו, ורובו איבד את ספינותיו (ואת כבודו), והדרדר למעמד של פועלי נמל, וגרוע
מכך – עובדים חקלאיים במטעים.
אחד הדברים שהרתיחו
רבים בעם הפשוט, היה העובדה כי ה"אצולה" החדשה של הרורן-ה'ריק שיקמה את
החוות ואת מטעי האגס הפארלארי, והחלה עושה מהן הון. ומאחר והרפורמה הדתית שהלכה
ותפסה תאוצה בריילורין מצד אחד, ותרבות הרורן-ה'ריק מצד שני הקשו מאד על חידוש
ה"יבוא" של אסירים עובדי-כפיה, הרי שפועלים וחסרי-כל מקרב הרורן-ה'ריק
עצמם אולצו לא אחת לעבוד במטעים (עבודה שנחשבת בזויה במיוחד בקרב הטורז', למצער
אלו הדוגלים בערכים מסורתיים), בשכר זעום ובתנאים קשים. אותם פועלי מטעים ממורמרים
היו קרקע פוריה להטפות של הכהונה הישנה, עוד לפני – וביתר שאת אחרי – שנגע בהם
צילה המתארך של נולג-הית'רורק, והחלו מוזרמים (תחילה בחשאי ואחר-כך בגלוי) כספים
ומאמצים רבים לחזק את הכוחות האליליים הקנאים בקרב כל שבטי הטורז'.
המשמר הקייסרי היה
שנוא מאז ומעולם על הכהונה הישנה ותומכיה, מעצם מעמדם כחומסים, היושבים על אדמה
קדושה לא להם. אלא שלשנאה בסיסית זו התווספה הברית בין המונקרילים לבין המעמד
השליט החדש בקרב הרורן-ה'ריק, שברובו משייך עצמו לאלת האור; במיוחד, לובתה השנאה
בשל האופן הכוחני לא אחת בה התערב המשמר הקיסרי בקרילמיירי, לעזרת בני-בריתו
שנתפשו יותר ויותר כבעלי אדמות מושחתים.
המהומות והבעיות פרצו אל פני השטח והחלו לובשות צורה אלימה החל משנות ה-70 של המאה
הקודמת, והגיעו אל סף של מרד ומלחמת אזרחים בראשית המאה הנוכחית. זאת, כאשר סיעות
מורדים משלבות קנאות דתית ותביעה לחזור למקורות ולקדש את "הקריאה
הגדולה", עם מהומות מזון והסתה כנגד בעלי האדמות והזכיונות. התערבותו של המשמר
הקייסרי בעד בעלי המטעים והמיליציות התומכות בו, אכן הנחילה תבוסה למורדים בטווח
הקצר, אולם מעשי האכזריות שנעשו באותה תקופה, חלקם פרי מקרה ומזל רע, וחלקם פרי
להט קרב או רצון לנקמה על מבצעי רצח מוצלחים של המורדים, השניאו את המשמר על חלקים
הולכים וגדולים של הרורן-ה'ריק.
כאשר, בשנות ה-20 של
המאה הנוכחית,תפס את ההנהגה צעיר ומבריק של רוחות הים, בורקון טו-רור'האן (Borkun
Tu-Rur'han), או בקיצור "הנביא
רור'האן", נפל הפור.
רור'האן, שהתפאר ביחוסו למשפחת כוהנים קנאית, ונצר לנביא טמז'ירן טו-רור'האן,
שהנהיג קבוצה קטנה של קנאי רוחות שסירבה להכיר בהסכם השלום עם המשמר, ו"מתה
מות קדושים" עד האחרון בה. כבר בתור מטיל לחשים צעיר, השתתף במרידות ובמהומות
של ראשית המאה; לאחר מכן, נמלט וככל הנראה הגיע לנולג-הית'רורק, שם נפלה עליו עינה
של אוריאנד, עד שהפך לחניכה האישי. רור'האן היה המוח המתכנן של המרד החדש שפרץ
בשנת 2428, ואשר שינה הלכה למעשה את פני המפה הפוליטית. המרד, שהחל בטבח משגיחים
ובעלי חוות ושריפת המטעים, התפשט כאש בשדה קוצים; ההנהגה הותיקה של האי נדהמה
ונאחזה בפיק ברכיים, וכוחותיה נחלו מפלה קשה.
המפלה בקרילמיירי
(2429):
בנקודה זו, נטושה מחלוקת לגבי טיב השגיאה שביצע המשמר הקיסרי באותה עת (ואם
התנהלות אחרת היתה משנה את התמונה, ועד כמה). המשמר הקיסרי, שחלק גדול מכוחו הימי
היה שקוע במקום אחר, במבצע שנראה אז חשוב מאד (וכיום בטל בשישים לעומת האסון
בקרילמיירי), איחר מאד להגיב לקריאות העזרה המבוהלות של בני-בריתו; יש הטוענים כי
מדובר בטעות טקטית גרידא שביצעו מפקדי הפשיטה, אשר זכתה לאחר מכן לגיבוי מצד
נורקלירד כעניין של קולגיאליות ועמידה מאחורי פקודיו; יש הטוענים, כי דווקא
בני-בריתו של המשמר מקרב הרורן-ה'ריק אחראים לכשלון, משום שגאוותם גרמה להם לאחר
בקריאת העזרה, וגם לנסחה באורח עמום מדי, באורח שסייע למפקדי הצי המונקרילי לא
להבין עד כמה היא דחופה, ועד כמה המצב בקרילמיירי חמור; יש הטוענים פשוט לטעות
אנוש פשוטה, שתפחה למימדים טראגיים, ויש התולים את הקולר ברשת של סוכנים ומרגלים
שפרשה אוריאנד, ששיבשה את המסר ועיכבה את הגעתו.
אלא, לנביא רור'האן,
בנאומים מלאי הלעג שנשא לאחר מכן, היתה פרשנות משלו: החזירים המונקרילים הכופרים,
פשוט זלזלו בחיי "עבדיהם" הבוגדים מהרורן-ה'ריק, ולא טרחו לבוא בזמן כדי
להציל אותם, כי זה טיבם של בוגדים וכופרים, שדם בזוי זורם בעורקיהם והם אינם מגלים
נאמנות כלפי אנשיהם שלהם. פרשנות זו, מופרכת ככל שתהא, הפכה בהדרגה לכמעט
"ראה וקדש" בקרב רוב מכריע של הרורן-ה'ריק, וכיום גם בעיני רבים משונאי
המשמר בריילורין עצמה.
כך, באה לעולם המערכה האכזרית על רייל או'לקייר; שהחלה במצור על מעוזיהם האחרונים
של תומכי המשמר מקרב הרורן-ה'ריק, שציפו לשווא לבואם של בעלי בריתם המונקרילים;
תכסיסיו של רור'האן, שסכסך בין אחרוני אויביו על-ידי הצעות חנינה חלקיות והפצת
שמועות שקר; בואו המאוחר של הצי המונקרילי, שסבל מפגעי מזג אוויר, ומצא מולו בלא
התראה מערך שלם של הספינות הירוקות מנולג-הית'רורק, שהעמידו בפני מצביאי המשמר את
הברירה האכזרית, האם להתקדם לנמל, המוחזק רובו בידי כוחות עוינים, ולהסתכן בכיתור
מהיבשה או מן הים. המפקד המונקרילי, הבנראט הקייסרי קורומירלד, פיצל את כוחותיו
כדי לבצע את שתי המשימות, ומצא את עצמו בחסרון כוחות בשתי החזיתות גם יחד; הספינות
שהתקדמו אל הנמל נקלעו למקלחת של אש תופת – גשם נורא של חיצים, לחשים ואבני
בליסטראה - שנורתה ממצודות ומגדלים, שהמשמר האמין שעודם בידי תומכיו – באשר
רור'האן הערמומי אסר על אנשיו להחליף את הדגלים; הבנראט הקייסרי עצמו מצא עצמו
בחסרון כוחות מול כוח ימי שלא נפל מהמונקרילים באיכותו, וחוזק בידי אנשי תיש צמאי
דם מקלאן הלילה.
הקרב הימי עצמו הסתיים בלא הכרעה ברורה; לאחר מספר שעות של מרחץ דמים, נסוגו
הספינות הירוקות, לאחר שכל אחד מהציים איבד כמעט מחצית מספינותיו; קורומירלד עצמו
נהרג. לאורך החוף וסביב הנמל, ארע מחזה נורא, כאשר שרידי המיליציות ידידות המשמר
נאחזו בבעתה, התפוררו לגמרי ואנשיהם נסו בלא סדר אל תוך המים – ערב רב של לוחמים
שהשליכו את כלי נשקם, ביחד עם בני משפחותיהם, כאשר האוניות שנותרו להם לא הספיקו,
ורבות מהן טובעו על יושביהן; אחרים השתמשו בסירות קטנות, ולעיתים על בולי עץ
וקורות, כדי לנסות להגיע אל הספינות המונקריליות, שספגו כל העת אש מן הנמל
וממגדלים שחלשו עליו, ורבות מהן נפגעו או נאלצו לסגת, ממש מול אפם של הפליטים
החותרים או שוחים אליהן בשארית כוחותיהם; כאשר הגיע שאר הצי הקיסרי המוכה, הניף
רור'האן את דגלו על המגדל הגדול של הנמל לאות התרסה, ואילו רבים מהפליטים טבעו או
נורו קודם לכן, או חזרו בכוחותיהם האחרונים אל החוף, שם נקרעו חלקם לגזרים בידי
ההמון הזועם, ואחרים נאסרו בשלשלאות וחיכו למשפטו של הנביא המנצח. מספרים, כי רק
רבע או חמישית מאלו שהתפרצו אל הים אכן הצליחו להגיע אל אחת מספינות המשמר הקיסרי;
ואילו מחליפו של קורומירלד, קצין חסר נסיון ומבוהל, העדיף לסגת לחלוטין שעות
בודדות לאחר מכן, בשל שמועה כי הצי ההית'רורקי מתארגן מחדש ומקבל תגבורת, בכדי
לכתר את ספינותיו הנותרות באורח סופי.
התוצאות: היסטוריונים
צבאיים רבים חולקים על תיאור הקרב כ"מפלה", ומגדירים אותו כקרב שקול
ועקוב מדם (וחלקם מצדיקים את החלטת הנסיגה של המפקד המונקרילי, מאחר וגם ללא
ספינות ירוקות נוספות בעורפו, לא היתה לכוחותיו המוכים, שבאו לתגבר את בני-בריתם,
כל יכולת לכבוש את האי מחדש לאחר שבעלי בריתם חוסלו וכל העיירה והנמל נפלו בידי
האויב). אלא שבדעת הקהל, משני הצדדים, נתפס הסיפור כמפלה איומה של המשמר הקיסרי,
ולמעשה הנצחון הגדול של כוחות טורז' על המונקרילים מזה מאה שנים; רור'האן, מטבע
הדברים, "סחט את הלימון עד תום", והקנה לקרב חזות של מאבק מיסטי ודתי
שבו "הכריעו ילדי הרוחות את החומסים גסי-הרגל, וגירשו אותם לנצח
מקרילמיירי". בני-בריתם של המונקרילים מקרב הרורן-ה'ריק נמחקו כמעט לגמרי,
וגם בקרב שרידיהם נפוצה ההתמרמרות, כאילו המשמר הקיסרי הפקיר אותם למות. חלקם ניצלו
את החנינה שהסכים הנביא המנצח להעניק להם, כולל היתר, "ברוב חסדו",
להמשיך להחזיק באמונתם (ככל הנראה, תכתיב או הבנה של רצונה של אוריאנד, במחשבה על
המשחק הפוליטי בריילורין עצמה), בתמורה לכך כי יכרעו ברך בפניו, יודו ב"אשמתם
הנוראה" ויגדפו את המשמר הקייסרי קבל עם ועדה. פליטים אחרים, כולל רוב-רובם
של אלו שהצליחו להגיע לאוניות המונקריליות, התפזרו ברחבי ריילורין, שלא על מנת
לשוב; ורק קומץ קטן התיישב באיי מונקריס, ושומר על שריד מן המיליציה שהיתה פעם
מפוארת ועטורת נצחונות (ואף בליבם של אלו, כך מספרים, יש מרירות לא מעטה על
בני-בריתם).
ההשפעה המיידית של
הארועים, מבחינת המשמר הקיסרי, הוא אובדנו של נמל קרילמיירי, שנסגר כליל בפני
הספינות המונקריליות, ולמעשה אינו מתיר לשום ספינת סוחר החשודה ככזו שיעדה איי
מונקריס לעגון בו. ספינות השטות למונקריס וממנה חייבות כעת להשתמש בנתיבים ארוכים
יותר ובטוחים פחות, או להפליג במקום זאת לנמלים המוחזקים בידי הפריינרהאג'
בדרום-מערב טילאנור, ושם לפרוק את מטענן לספינות מונקריליות (וגם כאן, היחסים
הנעכרים הולך והופך את העניין לקשה ויקר יותר).
האי קרילמיירי תחת
שלטונו של הנביא רור'האן:
נוסע שהכיר את
קרילמיירי לפני 2429 ויזדמן אליו כיום, כמעט ולא יוכל לזהות את האי. את מקום העיר
האסתטית והקטנה יחסית מסביב לנמל, תפס ערב-רב צפוף של מבנים קטנים וגדולים, חלקם
יושבים בין חורבות של בתי אחוזה ישנים ומשתמשים בחלק מהקירות שלהם לתמיכה. סביב
העיר עצמה נבנו המוני שכונות צפופות של בקתות, ובמרכזן מחנות אימונים רעשניים,
והמוני ספינות קטנות עוגנות בכל מקום. המטעים הגדולים ברובם נעקרו, אם כי פה ושם
ניתן למצוא עץ מעוקם ומלוכלך, עומד מאחורי אחת הבקתות. רק במקומות בהם צצו מקדשים
ומקדשונים (יש כיום עשרות רבות מהן), ניתן למצוא גנים קטנים של אגס פארלארי.
הנמל עצמו, שלא היה
שונה במיוחד מנמל ריילורי רגיל, עוטר בעשרות פסלי טוטם פוערי לוע של דגים טורפים
וכרישים; מגדלים בעלי צורה דומה חולשים עליו מכל עבריו, ובאחד מהם נעוץ חרוז
זכוכית מצובע, הנראית לעיתים כעיין ירוקה מסתחררת, מוקפת בשלושה מעגלים של דגים
מנחושת. את מקום הספינות המונקריליות שהיו עוגנות כאן בעבר, תפסו ספינות ירוקות של
נולג הית'רורק. כמו כן, ממש מעל הנמל יושב מקדש עצום (אם כי ניכר בו כי נבנה
בחופזה), שמעליו עיטור עצום הנראה כסנפיר; ובכל מקום, כך מסופר, ניצבים גברתנים
חמושים, רעולי פנים ועוטי כובעים מסורתיים דמויי דג, עוקבים בקפידה אחרי כל זר.
עוד בטרם ביסס הנביא
רור'האן את שלטונו, נשרפו מרבית המטעים הגדולים בהשתוללות ההמונית; מטיפים
פופולאריים, שזכו לתמיכת הנביא עצמו, טענו כי עצם החזקת מטע הינה חטא ותועבה
לרוחות הים. רור'האן התווה מדיניות של "עץ לכל משפחה"; אלא שרוב-רובם של
יושבי הבקתות כלל לא ידעו כיצד לטפל בעצים כאלו. כיום, ניתן למצוא עצים מוזנחים פה
ושם, לצד ערמות זבל וחיות משק (מלבד, כאמור, הגנים הקטנים סביב מקדשים ומנזרים,
שהוקמו בשפע).
אלא שהצעד המרכזי שנקט
רור'האן, הוכתר במדיניות "איחוד האחים הגדול"; קרי, הזמנה מליצית לאלו
מבני הרורן-ה'ריק שאבותיהם סירבו להכיר בחוזי השלום מאה שנים קודם, נטשו את השבט
ולא הגיעו לאי קרילמיירי, ותחת זאת עברו להתגורר עם שבטי טורז' אחרים. אלא שבעוד
שבפועל מספר הרורן-ה'ריק שאכן נהגו כך היה קטן למדי, ולא כולם העמידו משפחות שניתן
היה לאתר, הרי שלמעשה היוותה המדיניות הזו תירוץ ליבא לאי קרילמיירי כמות גדולה של
קנאים, רובם מבני הסריק-קרווק וחלקם מבני ג'הירריק; אלו גרמו לאוכלוסיית האי כמעט
להכפיל את עצמה תוך עשר שנים, וסייעו מאד לנביא רור'האן להקים ולאמן כוחות צבאיים
גדולים, תחת מימון ופיקוח חשאי של נולג הית'רורק.
השינויים הסביבתיים
והחברתיים לא אחרו לבוא; החל מבירוא של שטחי יער רבים, והקמה של פרברים ומחנות
מזוהמים וצפופים במקומות שניחנו פעם בנוף עוצר נשימה, וכלה בגל של קנאות, ויבוא של
מנהגים דתיים שמלומדים טוענים כי הינם זרים לחלוטין למסורת הרורן-ה'ריק (בין היתר,
הורע מאד מעמדן של הנשים). מובן, שאותם "אחים" שהגיעו מעבר לים, הם
תומכים קנאיים ברור'האן, ולמעשה מונעים כל אפשרות להפיכה נגדית – עניין שהסיכוי לו
היה ממילא קטן ביותר.
תומכיו של הנביא רור'האן טוענים, ולכאורה בצדק, כי מצבם של פשוטי העם השתפר; לא
זאת בלבד כי כעת אין מעסיקים אותם כאריסים ובזים להם, אלא שרבים מהם השיגו סירות
קטנות ומסוגלים לדוג ולשוט "במים הגדולים של הרוחות" בתוך רכושם שלהם.
אלא, שלמטבע יש גם צד שני; בירוא היערות המסיבי החל מדלדל במהירות את האדמה
הפוריה, ופותח את הדרך לרוחות שהחלו לסחוף אותה אל הים; הדייג חסר הרסן (כמו גם
הזרמה רבתי של שופכין אל הים, כולל נוזלים ירוקים מוזרים שמטפטפים מתחת לכמה מן
המקדשים הגדולים יותר אל תוך תעלות העיר, ומשם לים) החל מדלדל את הדגה, ודוחף יותר
ויותר דייגים לאיזורים מסוכנים יותר – כך או אחרת, האי מכיל כיום אוכלוסיה גדולה
בהרבה ממה שהוא מסוגל לפרנס. יש הטוענים, כי כל הרווחה העודפת שהביא רור'האן, באה
למעשה מתרומות נדיבות שקיבל, הן מנולג-הית'רורק, והן מחוגים מסויימים בריילורין,
ומתחת להן האי עני ועלוב יותר מאי-פעם.
לאחר תקופת הכאוס של
ראשית שלטונו, ולאחר שביצע "שריפה פומבית" של הסכמי השלום עם מונקריס,
שב הנביא הקנאי ופתח את האי בהדרגה לסחר עם ריילורין (מלבד כמובן כל דבר הקשור
במשמר הקייסרי, עניין הנאכף בקנאות), בשנים שלאחר מכן, החלו אפילו הפלגות של
מטיילים אל האי, בעיקר של החוגים התומכים מאד בטורז' ומטרותיהם. אלו זוכים לסיורים
(מפוקחים היטב) במקדשים שחודשו, ובילוי במספר אטרקציות שמורות היטב (כגון איזור
מגודר של סרטנים ענקיים, שהציד שלהם אסור על המקומיים, מלבד על מקורביו של
רור'האן, חווה או שתיים ששומרו במרומי המצוקים, ועוד), כמו גם הסברים והטפות
עשויות היטב של כוהנים, שיודעים להתאים את הסגנון לאוזן ריילורינית "רגישה
לסבלו של האחר". באורח מובן, המבקרים זוכים לשפע הסתות ותלונות כנגד המשמר
הקיסרי, לגביו נטען כי הוא מחרחר מלחמה וזומם לכבוש את האיים מחדש בכדי להשיב
ל"בעלי האדמות המושחתים" את השליטה, ממש כפי שהוא היה רוצה להשיב את
השושלות המושחתות של נסיכים-סוחרים לריילורין עצמה. כמו כן, תומכי הנביא לא
מתביישים לטעון, כי גם המחנות הצפופים והעוני הרב ששורר בהם (למרות הכל), הינו
באשמת המונקרילים – שמחזיקים בשרשרת איים שלמה שרובה מיושבת בדלילות, ומונעים אותה
מבני האמיתיים, אלו שלהם זכות אבות קדושה על המקום. מספרים על רור'האן עצמו (שיושב
בקומפלקס מוגן היטב מתחת למקדש הגדול), כי הוא מהפנט בקולו, עובר במהירות בין אש
וגופרית למתק-שפתיים, ומסוגל לכבוש את בני-שיחו ולתמרן אותם, כך שיחזרו לריילורין
מוקסמים.
אין ספק, כי קרילמיירי
מתחמשת במהירות, וכיום היא חזקה בהרבה מכפי שהיתה בשנת 2429; בעבור נולג-הית'רורק,
זהו נמל מפתח, לא רק להחזקת כח מול איי מונקריס, אלא גם ובעיקר נמל חשוב בדרך
מזרחה, לעבר איזורי הלוויין של ז'ראל, ואולי אפילו איום איסטרטגי על ריילורין
עצמה. אלא שרור'האן עצמו מסרב להיות תלוי אך ורק בבני בריתו, ומפתח צבא משל עצמו,
תוך גיוס רבתי של המוני הילדים חסרי הכל שהביאו "האחים החוזרים". בין
היתר, הוא מנסה, כנראה בהצלחה מסויימת, ליצור חיקוי, או ליתר דיוק מהדורה ימית של
הנזירים-חיילים של נולג-הית'רורק; וכיום, הוא מחזיק ביחידת עילית בת מספר מאות
לוחמים המסוגלים לא רק לשחות במהירות ולהלחם ביעילות אכזרית מתחת למים, אלא
מסוגלים לשרות עם רוחות של כרישים ויצורים דומים, ולקבל את התכונות שלהם בעת קרב
עקוב מדם. מפעם לפעם, הללו עורכים מצעדים ומפגני-כוח, מלווים בהתפארויות של
רור'האן, כי הם יהיו הראשונים להכנס לעיר הגרניט ב"יום השחרור הגדול של איי
הקודש".
מנגד, כמה מבני
הרורן-ה'ריק, בעיקר הגולים מן המעמדות הגבוהים יותר, מסתכלים במחזה בפלצות; בין
היתר, הם טוענים כי רור'האן מעביר את בני עמם שינוי עמוק מאד, ולמעשה מעביר את
הכוח הרוחני-מאגי שלהם מרוח הדולפין הכסוף של אבותיהם, לרוחות של כרישים ויצורים
דומים, על כל המשתמע מכך.
על-פניו, נראה כי
ההתנגשות הבאה בין מאמיניו של רור'האן לבין המשמר הקייסרי הינו רק עניין של זמן, והמתח
עומד כבד באוויר; הנביא עצמו שופך שוב ושוב שמן על המדורה, בהטפות מלגלגות ומלאות
ארס, בהן הוא מייחל לחיסול האבירים המונקרילים וגירוש בני עמם "עד אחרון
חזירי היבשה הטמאים" מן האיים המקודשים; כמו כן, הוא לועג לכוחם הנחלש של
האבירים, מזכיר להם את "התבוסה המוחצת" שנחלו ב-2429, ולאחריה את התבוסה
הנוספת ב-2435 (קרי, פשיטת הנפל על בארגאן-ג'אל), בטענה כי כוחם הנחלש אינו יכול
לעמוד מול מאמיני-רוחות אמיתיים. חרף זאת, הוא שב וטוען שוב ושוב, כי המשמר הקיסרי
מתכנן להתקיף את קרילמיירי. כמו כן, רור'האן מנסה לשלוח מטיפים ולהפעיל השפעה אצל
הפריינראהג', בתקווה לגרום להם לנקוט עמדה הססנית פחות, ולהרע עוד יותר את היחסים
בינם לבין איי מונקריס.
סכנה זו, של פרוץ
מלחמה נוספת, גורם לכאב ראש לא קטן בריילורין, בין היתר אצל "הגלימות
הלבנות"; אלו הצליחו לכפות על רור'האן נציגות שלהם בנמל שלו, ובאורח כללי
מסיירים לא מעט בשטח ובודקים אוניות, באורח שכבר גרם מספר התקלויות בינם לבין
מיליציות קנאיות המסונפות לנביא; רור'האן עצמו מנסה להקסים את מפקדי "הגלימות
הלבנות" מחד גיסא, כאשר הוא מתלונן מאידך גיסא על כך כי בודקים את אנשיו, במקום
את מחרחרי המלחמה המונקריליים (דבר שהגלימות הלבנות מנסות לעשות גם כן, ואף כאן לא
תמיד בהצלחה), וכי למרות שהוא "מעריך מאד" את שומרי השלום, הרי לשיטתו
יש בקרבם מספר מרגלים וסוכנים של המשמר הקיסרי, דבר העלול "להעכיר את
הידידות" אם לא יטופל. כך עלה בידו, בשני מקרים שונים, להרחיק מפקדי-שטח
פעלתנים מדי של "הגלימות הלבנות", ולהביא את הנהגת המסדר שלהם להציב
אותם במקום אחר.
חזרה לדף הראשי של המערכה
בצפון-מערב קלדאריה
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.