הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים
| גאוגרפיה
| היסטוריה
הידרוסטית | המערכה
| יצירת
דמות
מערכה מחודשת באיי מונקריס
The
Throne of Grief
המערכה באיי קור-היירין (צפון-מערב
מונקריס)
בית האדמירלים
אר-קורומירל
אדמירל
רלמירן (Relmyrn) אר-קורומירל (2414-2282)
אביו
של האדמירל האחרון לבית קורומירל, חבר במשך עשרות שנים במועצה העליונה של מונקריס;
בנעוריו, היה מי שהכניע את בני הלורדים היריבים של הירלירד; העמיד אחד מהם לדין
ותלה אותו על מעשה טבח, ואילץ את האחרים לכרוע ברך ולחתום על שלום לפני הטירה שלו.
מת בגיל 132, ונחשב לדמות מופת מונקרילית, וידיד ותיק של היועץ נורקלירד; אולם את
משפחתו הוא הזניח הרבה יותר; מה שיצר כמה מהצללים שרודפים את שרידי השושלת עד
היום.
צאצאיו:
קארלמירד אר-קורמירל (2341-)
בכורו
הלא אהוב של רלמירן, כיום אדון מגדל אבן-הים ומושל העיירה קלאר-קורמירן, שהיא מקום
מוצאם הישן של בני קורומירל; כיום מסתגר זעוף במרומי המגדל, ורק מעטים זוכים לחסדו
והינם בעלי גישה ממשית אליו; בתו טורלין (בתולה מזדקנת וזעופה, בעלת אופי דומה
לשלו), הבארד הישיש ארדילק, ומפקד משמר ויועץ קשיש עוד יותר, בן לשושלת מונקרילית
עתיקה שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה-117, והיה בעבר הרחוק מורה הנשק של קארלמירד;
והגם שהדם המונקרילי העתיק שומר על גופו במצב טוב יחסית, נראה שצלילותו והקשר שלו
עם המציאות כבר מזמן אינם בשיאם.
קארלמירד,
שמעולם לא סלח לאביו על שהעדיף את אחיו הצעיר פלנרין, ומעולם לא סלח לרעייתו אירמרילד
על העובדה שמתה לפני עשרות שנים (ויש אומרים שזו היתה דרכה להמלט מן השתלטנות
הנרגנת שלו, ולא בכדי מתה כשהיא מחבקת את גלימת המסעות הישנה שלה), בטוח שגורלם של
בני מונקריס נחרץ; והוא מתהלך באולמות האבן העתיקים כשהוא סר וזעף, ומתעב פחות או
יותר את העולם כולו.
מתוך
ארבעת צאצאיו, הספיק קארלמירד לנדות שניים מבניו, להמאיס את עצמו לגמרי על בנו
השלישי - שרק כעת, לאחר שנפל בקרב, נזכר קארלמירד עד כמה אהב וכמעט העריץ אותו;
ולא נותרה לו אלא בתו המזדקנת, הנרגנת ובעלת האופי והעמדות הדומות לשלו. רק כאשר
קרב יום הולדתו ה-99, הסכים, בזעף ולא מרצון, למחול לאחד מבניו ולבקש ממנו לשוב
הביתה - אולם אחר את המועד; סר קארלמוט קון-קורומירל, ששימש כציר מונקרילי
בריילורין, נפגע וזועזע במהומות ובדרך האכזרית בה הופלה משפחת אישתו ממעמדה בידי
הרדיקלים של 'האור והאהבה'; ומכתבו של אביו הגיע לריילורין חודשים מעטים לאחר
שלקחה אותו הקדחת.
תחת
בנו, נאלץ קארלמירד כעת להתמודד עם אלמנתו של קארלמוט - גבירה ריילורית, בתו של
נסיך ומארחת מפורסמת לשעבר, שהגם שהיא משושלת בני-ברית ישנה של המשמר, מזועזעת עד
עמקי נשמתה מן הפרובינציאליות המונקרילית; ועם בנה סוער-המזג, שרחוק מלהתאים
לתנאים הקשים באיי מונקריס.
אדמירל
פלנרין אר-קורומירל (2346-2429)
האהוב
והמוצלח בבני של רלמירן, שירש את תאריו הצבאיים, היה חבר המועצה העליונה של המסדר
המונקרילי, ולמעשה אחרון האדמירלים משושלת קורומירל; נודע כשר ומצביא נשוא פנים,
הגם שיש שטענו כי היה הססן ואפילו רך מדי- פגמים שתרמו לסופו המצער; פלנרין הנהיג
את כוחות התגבורת המונקרילים שהגיעו מאוחר מדי לעזרת 'ידידי המשמר' משבט
רורן-האריק, ונקלעו לבית המטבחיים הידוע לשמצה לפני חופיו של האי קרילמיר (2429);
באותו קרב, שסימן את נפילת בני-בריתם של אבירי מונקריס והפיכת הרורן-ה'ריק
ליריביהם הקנאים והמרים ביותר, תחת הנהגת הנביא רורהאן, נספה אדמירל פלנרין על
סיפון ספינת הדגל שלו, ורבים אומרים שבכך נשבר עמוד השדרה של השושלת ובמובנים
רבים, היא הגיעה לקיצה.
הגבירה
סארלירד אר-קורומירל (2461-2414 (?))
אחותם
הצעירה של קארלמירד ופלנרין היא דמות מסתורית, שיש שמועות רבות על אודותיה, מנהגיה
המוזרים ובעיקר קיצה המסתורי; מסופר, שהיא היתה המשכילה מכל ילדיו של רלמירן, בעלת
ידע עצום במסורות עתיקות - לא רק מונקריליות, אלא גם כאלו של הטורז' ושל עמים
אחרים, ובמיוחד חיבבה את המיתוסים החצי-שכוחים של בני הרורן-ה'ריק אודות 'כס הקרח'
(אותן מסורות לפיהם בני רורן-ה'ריק במקום לא היו חלק מהטורז', אלא שרידים לתרבות
עתיקה מהיבשת הקפואה פארלאריה, שנהרסה בגלל שדי כפור עתיקים שניגעו אותה במגפה קסומה).
אולם
כשם שהיתה משכילה, כך היתה מוזרה; אומרים שהיתה טיפוס מתבודד, שסירבה לכל הצעות
השידוך שהעלה אביה, והעלתה את חמתו; ובמשך שנים התבודדה באחוזה קטנה ליד הכפר
המבודד סירק, בתוך שרידיו של מקדש עתיק. היו שמועות שטענו שהתאהבה בלוחם מבני
רורן-ה'ריק, אולם אביה הטיל על כך וטו ושבר את ליבה. כך או כך, סארלירד נעלמה
בהפלגה חשאית, הרחק למתוך מימי אוקיאנוס החושך החיצון; ומסופר כי ספינתה ירדה
למצולות על כל צוותה, לפי חלק מהגרסאות לאחר התקלות במפלצת ים אימתנית; וכי אביה
הזועם ניסה להכחיש - גם בפני עצמו - את העובדה שהוא מתאבל עליה; אולם הידיעות על
העלמותה החמירו את מצבו שהיה רע וחלוש מאד מניה וביה, והוא מת חודשים ספורים לאחר
שהגיעה השמועה על העלמותה וכנראה מותה. מסופר שבהוראתו, נטמנו חלק מחפציה וספריה
אי-כה ליד או מתחת לאחוזה הישנה שלה מעל הכפר סירק, ונחתמו 'לנצח' באפלה, מאחורי
מנעולים רבי-עוצמה.
סארלירד
מעולם לא נישאה, ואין לה צאצאים ידועים.
צאצאיו
של פלנרין:
קפטן
נורלמוט (2382-2429): בכורו ויורשו של אדמירל
פלנרין; פיקד על ספינה משלו בקרב קרילמיר, ושם מצא את מותו- באותה מערכה בה נספה
גם אביו. מסופר, שהספינה של נורלמוט נסחפה, בוערת למחצה, לעבר החוף ונתקעה על
סלעים; וכי נורלמוט וצוותו לחמו בקרב נואש כנגד קנאיו המיללים של הנביא רורהאן,
שפשטו על הסיפון במאותיהם, וכך נהרגו עד האחרון בהם. לפי חלק מהשמועות, רורהאן
הורה באורח אישי להתעלל בגופתו של נורלמורט, ובסופו של דבר לשלוח את ראשו המרקיב
בחזרה אל מונקריס בתור 'מחווה' צינית ההולמת את מידותיו של הנביא הקנאי.
נורלמוט,
בהתאם למנהג המונקרילי העתיק, לא מיהר להנשא בטרם יגיע לפרק הזמן הראוי לכך; הגם
שמסופר שהיו מספר עלמות שזכו בחיבתו לאורך השנים מאז הגיע לפרקו. אי לכך, אין לו
צאצאים מוכרים. עם זאת, האחרונה בנשים שחיבב מאד, ומספרים כי תכנן להתארס לה לאחר
הקרב, היתה הגבירה נארילד, אלמנתו הנאה והדכאונית של אחד מבני שושלת הלקליר
(למעשה, אחיו הצעיר של המושל דהיום). מסופר, שנורלמוט גילה חביבות רבה אל בתה
הצעירה של ארדילק, ולסטריה קון-הלקליר (שהיתה אז ילדה צעירה), והתייחס אליה כאילו
היתה בתו; אלא שכאמור, נורלמוט לא שב מן המערכה, וולסטריה איבדה את האב החדש שכה
השתוקקה לו.
קפטן
מרלירד (2384-2435): בנו השני של אדמירל פלנרין,
ולתקופה של מספר שנים נחשב כ'מיועד' לרשת אותו בתור אדמירל, ברגע שהמועצה העליונה
תסבור כי הוא בשל לכך. אלא, שמשהו במרלירד, שנודע בעבר כפרחח עליז וחסר דאגות,
שחיזר אחרי כל הנשים הנאות שהכיר, והיה כרוך לאמיתו של דבר אחרי אחיו הבכור, שותפו
למשחק וחברו הטוב מאז שחר ילדותם, נשבר לאחר מותו של אחיו, והפך אותו לצל קודר של
עצמו. מרלירד סירב להנשא ולהעמיד צאצאים, חרף ההפצרות, חזה את מותו הקרב שבו יתאחד
עם אחיו - והנבואה אכן הגשימה את עצמה, כאשר נהרג במהלך התופת של קרב פארלוסויה
(2435).
גם
למרלירד - מעבר לשמועות על ממזרים כאלו ואחרים - אין צאצאים משל עצמו.
סרלינה
קון-קורומירל (2388-): היחידה מצאצאיו של
פלנרין שנותרה בחיים; היתה בנעוריה עלמה עדינה, אבל דעתנית מאד, שאהבה אהבת נפש את
הריקמה, וגם לא מעט מותרות (בעיקר חפצי נוי) מריילורין, ומעולם לא נמשכה לחרבות
ולספינות. נישאה ללורד ראלן הלקליר בברכת אביה, ואף שאהבה גדולה לא היתה שם
בתחילה, בני הזוג נראו כמתאימים, משלימים ומוקירים זה את זה. כך או אחרת, אותם
נישואים הפכו את לורד הלקליר, לאחר מותו של קפטן מרלירד, למושל האיים של
קור-היירין.
אלא,
שהמשפחה ספגה מכת מוות עם נפילת בנם היחיד טורמונד בשבי אנשיו של רורהאן, שהפך
אותם לקורבנות של סחיטה אכזרית; אנשיו של רורהאן (שאינם נושאים ונותנים ישירות עם
אבירי מונקריס, אלא רק דרך תיווך של שומרי שלום ריילורים), דורשים את אחת החרבות
המכושפות העתיקות של המסדר בעד טורמונד; סירובו הצפוי של ראש המסדר ("היועץ
הראשון" נורקלירד) לדרישה חסרת התקדים, סכסכה בינו לבין לורד הקלקליר
ורעייתו, שניסתה לשווא לנצל את היותה בתו של אדמירל פלנרין כדי לחלץ את בנה.
סרלינה, כמו בעלה ואף יותר ממנה, שקעה למצולות של אבל בלתי נגמר, מזניחה בתיעוב את
חובותיה כרעיית המושל, ושותפה למשטר 'האבל המקודש' שהשליט בעלה על העיר שלו.
מסופר,
שהגבירה סרלינה מתענה פעם אחר פעם בסיוטים כמעט מציאותיים שבה היא רואה את בנה
מעונה ומשווע לעזרה; ויש החושדים שלא מדובר בחלומות סתם, אלא בחזיונות רפאים
אכזריים שמשלח בה הנביא רורהאן, בעזרת סוכנים חשאיים ובוגדים מקרב 'ידידי המשמר'
בני רורן-ה'ריק שעודם חיים בקור-היירין. בין אם יש בכך ממש ובין אם לא, סרלינה
מזקינה ודועכת; ובין לבין, מגלה תיעוב עז דווקא כלפי אותם שרידים של 'ידידי
המשמר', שרבים מהם איבדו את כל היקר להם בקרב בו מת אביה - והדבר תורם בתוכו,
להתחזקות המתחים והרוחות הרעות בקור-היירין.
צאצאיו
של קארלמירד:
סר
קארלמוט (2392-2439): בכור של קארלמירד, נחשר לאביר לפי
כל דקדוקי הטקס הרומנטיים של המושג, נמרץ מתוחכם ומשכיל באורח חריג לאיי
קור-היירין. העלה את חמתו של אביו, כאשר זנח קריירה קצרה של לוחמה ופיקוד על ספינה
(יש שמועות גם שנאחז בשיתוק מבזה באחד הקרבות, והעטה על אביו חרפה, שהמסדר דאג
להשתיקה), כדי לבחור בקריירה של דיפלומט בשירות המועצה העליונה של איי מונקריס.
עובדה
זו, כמו גם קשריו הטובים מדי של קארלמוט עם בית לורת'ורל המעודן והערמומי שאביו
תיעב ומתעב בכל ליבו, והתעקשותו לשמור על קשר ידידות עם שאר-בשרם של בני לורת'ורל
שהיה מאורס לאחותו טורלין ושבר את האירוסין עימה לטובת התאהבות ביפיפיה צעירה מבני
רורן-ה'ריק (שנים מספר לפני ההפיכה ואובדן האי קרילמיר, בעת שבני רורן-ה'ריק נחשבו
עדיין כולם כבני ברית של מונקריס), הספיקו לקארלמירד הזקן כדי לנדות את בכורו
ולהודיע כי אינו רצוי עוד בביתו 'עד קץ הימים'.
קארלמוט
שימש כציר של המשמר הקייסרי בריילורין, שם התאהב ונישא לליידי גלרלינד
(2394-), בתו של נסיך שהיה אחד מבני-בריתם האחרונים של המונקרילים ב'ארץ האור';
גלרלינד המתוחכמת והמשכילה כל-כך, שהיתה מארחת מפורסמת ויפיפיה בארקלארילדה, שבתה
את ליבו של קארלמוט מהרגע הראשון, והם אכן באו בברית הנישואין (הגם שאביה, בן-ברית
של המשמר ככל שיהיה, עיקם במעט את אפו), וידעו שנים מאושרות מאד ביחד; נישואיהם
ואהבתם שרדו גם את נכליו של אחיו הצעיר של קארלמוט, שניצל לרעה את המקלט והסיוע
שנתן לו אחיו, ניסה לפתות את גלרלינד אל מיטתו, וכאשר נכשל העליל עליה שקרים - אלא
שקארלמוט בחר להאמין לרעייתו, וסילק את אחיו הבוגדני והשקרן מעל פניו; לא לפני
שהאחרון נשבע להתנקם.
קארלמוט
ורעייתו הסתבכו במאבק הפוליטי ובשערוריות השחיתות (שהיו לשיטתם עלילות דם שרקמו
הרדיקלים הריילורים), שהפיל את משפחה של גלרלינד ממעמדה, וגרם לאביה לשלוח יד
בנפשו. קארלמוט, שהושפל קשות, נכנע לחולשה ולמחלה, ומת בריילורין בשנת 2439 לאחר
קדחת קשה - חודשים ספורים לפני שהגיע מכתב 'הסליחה' הזעוף של אביו, המבקש ממנו
לשוב הביתה. מסופר שאחיו הצעיר של קארלמוט ש'גילה את האור' והפך לכוהן ריילורי
התומך ברפורמטורים, מילא תפקיד מפתח בנפילת שושלתה של גלרלינד, ובין היתר עלה בידו
לגנוב את ליבה של בתה ארדיליאל, ולגרום לה להפוך בעצמה לרדיקלית צעירה שהתנכרה
וירקה בפניו של אביה - ובכך שברה את ליבו ותרמה כנראה למותו בלא עת.
גלאמיר
'המואר' (2398-): הכוהן היפיפה ורך-הלשון
והנימוסין, אשר מוכן תמיד 'להבין', 'לסלוח', ולהתפלל למען הגרועים בשונאיו, נחשב
בעיני רבים לנבל הגרוע ביותר בקור-היירין, ודמות מפתח במשבר ובצללים שירדו על
האיים בכלל, ועל בית קורומירל בפרט. גלאמיר החל את חייו כפרח אבירים ולא פחות,
פרחח פתיין וידוע לשמצה, שלא ידע גבולות מעולם, ורק אחיו קארלמוט - שהיה קרוב אליו
מילדותם - יכול היה לרסן אותו.
הסלחנות
היחסית בה נהג בו אביו, תמה לאחר שערוריה שנגמרה כאשר גלאמיר ביתק את בתוליה של
עלמה מבית מכובד (אניסיה הורקרון), ולא התבייש להתפאר בכך בפני חבריו הפרחחים
והלומי המשקה. לאחר שסירב לשאת אותה לאישה, גרם בכך לאביה המחמיר וקשה האופי של
אניסיה להשליך אותה מעל פניו, מה שהסתיים בכך כי העלמה נטלה את חייה בידיה.
קארלמוט
רתח מזעם, ונידה את בנו מהמשפחה, באורח מוחלט כזה שלכאורה אסר עליו אפילו לשאת את
השם קורומירל. גלאמיר נס ממונקריס לריילורין, שם קיבל מקלט וסיוע מאחיו קארלמוט,
שסבר עדיין שאחיו הצעיר, שובב ובעל נטיות בעייתיות ככל שיהיה, הוא אדם טוב ביסודו.
אלא שגלאמיר ניצל עד מהרה לרעה את חסותו של אחיו, ומתחת לאפו של השגריר קארלמוט,
ניסה להקסים ולפתות את רעייתו גלרלינד אל מיטתו. גלרלינד, שהתבררה כאישה חריפה
ובעלת עוצמה הרבה יותר מאשר גלאמיר שיער, סירבה בתוקף ודרשה ממנו להסתלק מביתה -
מה שהביא את גאלמיר לנסות ולתפול עליה עלילה מתוחכמת, שנועדה להבאיש את ריחה בעיני
בעלה ואביה. אלא, שחרף ה'ראיות' שנרקמו בכשרון רב, אהבתו של קארלמוט לגלרלינד היתה
עזה, והוא בחר לתת בה אמון מלא, באורח שגרם גם לאביה הזקן להסיר את הספקות מליבו.
גלאמיר נודה פעם שניה וסולק, כאשר אחיו ממליץ לו להסיר את האפלה מליבו, בטרם יוכל לחזור
ולחיות בחברת בני אנוש.
גלאמיר
נשבע לנקום, ואכן נקם שנים ספורות לאחר מכן- כאשר שב לארקלארילדה לאחר ש'חזר
בתשובה' ו'גילה את האמת הנצחית של האור והשלום', בתור כוהן רפורמטור של האור,
בן-ברית של אנשים חשובים מאסכולת הקנאים של דולתוסיה, מוכן ומזומן לסייע להם למגר
את שארי-בשרו ואת מולדתו הישנה. ככזה, לא רק שהיה לו תפקיד בנפילת אביה הנסיך של
גלרלינד וכל שושלתו, לרבות בהחרמת רוב רכושם והשפלתם עד עפר (כולל השפלה אישית
שהעביר, במתק שפתיים, את גלרלינד שזה עתה התאלמנה, בטרם הסכים לסייע לה לקבל זכות
מעבר לגלות באיי מונקריס); אם לא די בכך, עלה בידו לפתות את בתה של גלרלינד, הנערה
ארדיליאל, שהתאהבה בו אהבה נואשת, וככזו התכחשה למשפחתה והפכה לשומרת-שלום פרועה
וקנאית מהסוג המוקצן ביותר. אלא, שלארדיליאל נכונה אכזבה: מעבר לנקמה ולתאוות
הכיבושין שלו, גלאמיר מעולם לא אהב אותה - באורח מוזר, אם אותו פתיין סדרתי וחסר
לב אכן חש רגש כלפי אישה כלשהי, הרי באורח מוזר, שלא לומר מעוות - אהב דווקא את
אימה, ליידי גלרלינד שהיתה ונותרה בלתי מושגת.
לאחר
שהתעשר עושר רב מחלק מן הרכוש המוחרם, קיבל על עצמו גלאמיר תפקיד של 'ציר מיוחד של
אור ושלום', שחזר לאיי הולדתו- הפעם ככוהן ריילורי של האור, בתפקיד מעין מתווך
ומשכין שלום; ובעיקר מסופר כי הוא המתווך הראשי בין הנביא רורהאן לבין לורד
הלקליר. לשיטתו של גלאמיר, יש בליבו פינה חמה למשפחתו הישנה,הגם שהם טועים, דוחים
את האור וחיים באפלה ובתוקפנות של פלדה קרה; והוא בוודאי שאינו שמח משביו וייסוריו
של טורמונד, אלא להיפך, למען משפחתו הישנה רוצה לעשות כל מאמץ כדי שיחזור שלם
ובריא אל אימו. אלא שמובן שאין הוא יכול להביא את רורהאן לסגת מדרישתו החד-משמעית
לקבל בתמורה את אחת מ'נוטרות המצולה' האגדיות של איי מונקריס.
רבים
רואים כעת, בחרדה לא מבוטלת, כיצד הכוהן הנאה ורך-הלשון קנה מעמד בהדרגה בחצרו
האבלה של לורד הלקליר, שהוא ובעיקר רעייתו סרלינה (בת-דודתו של גלאמיר), מטים
לקולו הדבשי את אוזנם, יותר ויותר ככל שהזמן נוקף והאבל בו שקעו מכלה אותם. מגוריו
הרשמיים של גלאמיר, כיום, הינם במאחז שומרי השלום בדולת'ולין, שהוא מתווך מפעם
לפעם בינם לבין המונקרילים. אבל יש הטוענים כי מעבר לדיבורו הרך על מחילה ואהבה,
יש לו תוכניות מרחיקות לכת, ולא מדובר רק אלו של שומרי השלום שהוא הפך לאחד מהם.
ראלקליר
(2401-2429)
בנו
השלישי של קארלמוט היה צעיר פראי וחם-מזג, שהיה 'נשוי לאלת הברזל ומגן המלחמה
שלו'; יחסיו עם אחיו היו רעים משחר ילדותם - בעיקר, שררה שינאה תהומית בינו לבין
גלאמיר; אולם הוא תיעב גם את קארלמוט, הבכור המתוחכם שידע תמיד כיצד לדבר ואיך
'עושים את הכל נכון'. מלא זעם על משפחתו וגם על אביו, שניסה בזעפנות וקור טיפוסי
לרסן את מזגו הסוער של בנו, נטש אותם והפך לאביר מונקרילי מן המניין, גדל בשולי
חצרו של דודו, אדמירל פלנרין - אולם לתסכולו, מעולם לא עלה בידו להבליח ולמשוך
תשומת לב ותשבוחות, מעבר להכרה שהוא לוחם אמיץ, גם אם חם-מזג באורח קיצוני ומסוכן.
ראלקליר,
שנלווה לכוחו של דודו בקרב קרילמיר, נמנה גם הוא על הנופלים באותו קרב- יש אומרים,
שבאורח טיפוסי לו, עם אלת ברזל נוטפת דם בידו, וכאשר אויבים קטולים רבים מקיפים
אותו. רק לאחר מותו, נזכר בו אביו בערגה, ומאז ועד היום, הוא מציג אותו כמי שהיה
למעשה הטוב, המכובד והראוי בבניו.
ראקליר
בז לנשים, לא נתן עליהן את דעתו ומת בלא צאצאים מוכרים.
טורלין
(2403-)
הצעירה
בצאצאיו של קארלמירד, גדלה בצילם של אחיה ופיתחה כלפיה מרירות רבה- אומרים שבין
היתר, משום שלא ירשה כמעט מאומה לא מיופיים ותחכומם של קארלמוט וגלאמיר; ולא את
כוחו הפראי וכשרונו בחרב של ראלקיר - הגם שלמעט אפיזודה קצרה מאד בגיל צעיר,מעולם
לא התעניינה בלחימה ועיסוקים לא נשיים אחרים. טורלין, שנראה שדווקא כן ירשה את
מזגו הזעוף של אביה, ניחמה את עצמה בשכנוע עצמי עז, כי מכל צאצאיו של אביה, היא
היחידה שנותרה נאמנה לו בכל נפשה ומאודה, בעוד האחרים זנחו אותו לאנחות בשל
אנוכיותם; ומאז ועד היום, היא הפכה ל'בתולה מזדקנת' נרגנת, קרובה ולוחשת על אוזן
אביה, ותורמת מאד לחשדנות שלו כלפי זרים וכל מי שאינו נמנה על החוג המצומצם המקיף
אותם.
הגם
שטורלין מעדיפה לשכוח זאת, לא תמיד חלמה לחיות כך את חייה: בנעוריה, היתה מאוהבת
באהבה עזה באציל המשכיל ונשוא הפנים וארן קון-רינקליר (2381-), המבוגר ממנה ביותר
מעשרים שנים, והפצירה שוב ושוב באביה לארגן לה להתארס לו. קארלמירד לא התלהב מן
הרעיון, בעיקר נוכח העובדה כי הלורד קון-רינקליר הוא שאר בשרם של בני לורת'ורל
(אחד מהבתים הניצים שאביו של קארלמירד הכניע ואילץ אותם לחדול מהתכתשות ולחתום על
שלום ופיוס כפוי לפני שערי המגדל בו קארלמירד מסתגר כיום), להם קארלמירד הזקן בז
ורוחש להם אי-אמון עז; ומעבר לזה, לורד רינקליר נראה לקארלמירד חולמני, לא ראוי,
ומסוגל בעיקר לתחוב אף לספרים ולכתוב מכתבים מסוגננים עד מיאוס, ולא יותר מכך.
אולם
דווקא לאחר שאביה של טורלין השתכנע ופעל בלב ובלב לפי הפצרותיה של בתו, ולאחר שכבר
נקשר קשר האירוסין שהיה אמור להביא לבית קון-רינקליר כבוד לא מועט, הרי
שקון-רינקליר, ששירת כאביר ומלומד בשירות אדמירל פלנרין, שבר באורח בלתי נסלח את
האירוסין, לאחר שהתאהב עד כלות נשמתו ביפיפיה מבני רורן-ה'ריק: ראהלין ששערה בוער
כאש, בתו של חרש נשק מפורסם באי קרילמיר - אז עלמה בת 16 בלבד.
טורלין
נשברה ובמשך חודשים הסתגרה בחדריה, מבלה ימים ארוכים בהתייפחות, ומסופר שתוך שנה
אחת, הזדקנה בעשור לפחות. קארלמירד, מצידו, השתולל מזעם, הן על ההשפלה מצד לורד
רינקליר, שהפך מנודה ו'בלתי רצוי' אצל קארלמירד לנצח נצחים, ולא פחות מכך על
התנהגותו של אחיו של קרלמירד - אדמירל פלנרין שהשלים עם מעשהו של פקודו, וסירב
להעניש או להדיח אותו, ואף לא הרחיק אותו מעל פניו, אלא נהג ברעייתו הצעירה והיפה
כבוד רב, וסייע לה להתקבל בחברה ולהפוך לגבירה מונקרילית.
אומרים,
שבחדריו המסוגרים, קארלמירד צחק צחוק מריר נוכח תהפוכות הגורל - בדיעבד, רבים
טוענים כי הדרך הבוטה בה רינקליר רדף אחרי ראהלין, בניגוד מוחלט למסורות ולמקובל
בקרב בני עמה, הסבה נזק לא מועט, גם אם חשאי בתחילה, למוניטין של אבירי מונקריס
ושל בית קורומירל בקרב בני רורן-הר'יק, ותרמה את תרומתה (גם אם צנועה) למפלה
ולמותו של אדמירל פלנרין שנים לאחר מכן.
אלא
שמאומה מזה לא ניחם את טורלין, שאומרים שנשבעה שלא תתארס עוד ולא תפתח את ליבה
בפני אף גבר נוסף, מלבד אביה הנערץ, שבחוכמתו הזהיר אותה מראש כי לא ניתן לבטוח
ב'נבל הארור והצבוע ההוא, רינקליר'; מאז, הסתגרה יותר ויותר ומיעטה לצאת מאחוזת
אביה - יש אומרים, בעיקר כדי לא להתקל בליידי ראהלין, ולא לראות כיצד 'בת הטורז'
הארורה וחסרת הבושה הזו' הופכת לליידי מונקרילית יפיפיה ומקובלת. רק לאחר האסון
בקרילמיר, חרגה טורלין ממנהגה וכפתה אל ראהלין המבועתת (שחשבה אז שאיבדה את כל
משפחתה) ביקור נימוסין מלא ארס - יש הטוענים, בעיקר לאחר שהסתבר כי לא כל בני
משפחתו של חרש הנשק המפורסם נספו, ויתכן שכמה מהם הפכו לחסידי רורהאן (והיתר לפליטים
שחיים בדחק בפאתי רונוויג), טורלין מקווה שראהלין 'תראה את פרצוף הטורז' האמיתי
שלה' ביום מהימים, והיא מחכה לאותו יום מאושר, בו תוכל להוכיח זאת ולנקום את
נקמתה. לעת עתה, טורלין התבדתה - ראהלין נותרה ליידי מונקרילית, והגם שהאהבה בינה
לבין בעלה הצטננה עם השנים ולאחר ילד מת אחד, והפכה לשיתוף פעולה מהול בחיבה קרירה
יותר והוקרה הדדית, הרי שטורלין, זעופה, מקדימה להתקמט ולהאפיר - עודה מחכה ומצפה.
בינתיים, היא הפכה כמעט לסוכנת של אביה הזקן, אחד משלושת האנשים הקרובים לו ביותר
ולוחשים על אוזנו, ותורמת מאד לחשדנות שלו כלפי כל מי שאינו מכיר, לראייתו הפסימית
- וכעת, שניהם חולקים את חוסר החיבה העז כלפי אישה מרשימה חדשה ש'פלשה לעולמם',
ליידי גלרלינד - נסיכה ריילורית לשעבר ואלמנתו של קארלמוט, שהגיעה אל האי ונדהמה
נוכח הפרובינציאליות הגסה של המקומיים.
צאצאיהם
של קארלמוט וגלרילנד:
פלנמירד
(פלנריל) (2415-): בנם הבכור, שירש שמץ ממזגו החם של
דודו ראלקליר, גם אם באורח חלקי, שעודן בידי חינוך ריילורי משובח היאה למי שמצד
אימו הוא בן לשושלת מפוארת של נסיכים. נאה פחות מאביו ומאימו, הגם שיכול להראות
מרשים לעיתים, זעוף למדי, בעיקר נוכח הדרך בה ראה בעיניו את אובדן מעמדו, עושרה של
משפחתו, וכל העתיד אליו חונך, ואת ההתנכרות של מי שהיו חבריו הקרובים בארקלארילדה.
כעת
הוא משכנע את עצמו בלב שלם, שעתידו הוא להיות אביר מונקרילי, להתאמן, להפליג את
שדה הקרב ושם לנקום את נקמתו בכל מי שבגדו בו, השפילו אותו ואת הוריו האהובים,
ובזזו את רכושם. אלא, שמעבר למזגו החם והילדותי לעיתים, הרי כמה שיכחיש זאת, הוא
בן-אצולה ריילורי ברמ"ח אבריו, והדבר ניכר כמעט בכל תנועה מתנועותיו ומילה
ממילותיו, מה שגורם ללא מעט מונקרילים פרובינציאליים בקלאר-קורמין להתבדח על
חשבונו, ולא לקחת אותו ברצינות בה לדעתו יש לקחת אותו - וגם זה לא משפיע על מזגו
לטובה, בלשון המעטה.
מנגד,
נראה שעינו של סבו קארלמירד נפלה עליו; והקשיש, גם אם בלב ולב סבור כי אף אם
פלנמירד רחוק מלהיות מושלם ו'עדיין מצחין מדם ריילורי רך', הוא למעשה היורש העתידי
הכמעט יחיד של המשפחה, ולכן יש לקרב אותו ו'להפוך אותו לגבר מונקרילי' - גם למורת
רוחה של טורלין, שלא אוהבת אותו ולא בוטחת בו.
ארדיליאל
(2418-)
עלמה
קנאית ובהירת שיער (בניגוד בולט לשער הכהה של אחיה ואביה, ולשיער החום-ערמוני של אימה),
צעירה רבת כשרונות, אבל פראית ומרדנית, שנפלה ברשתו של גלאמיר ובהשראת התמרון
העדין שתמרן אותה, התמסרה לו (בלא שום מחשבה או חרטה נוכח המעשה הגובל בגילוי
עריות), והפכה לרדיקלית דולתוסית קנאית שירקה על משפחתה, תרמה במעט לנפילתם
(ומנפחת את זה מאד בסיפוריה) ועלצה עליה - בעיקר על השפלתה של אימה, אותה היא
שונאת שנאה יוקדת.
ארדיליאל
נחלה מפח נפש, כאשר הבינה שגלאמיר אינו אוהב אותה ואין לו שום כוונה לקחת אותה
אליו (קשר רשמי כזה בין דוד לאחיינית הוא לא מקובל, ואפילו סוטה, גם בקרב הרדיקלים
הריילורים), הופכת קנאית עוד יותר בכעסה ובאכזבתה, ומתוך אותה אהבה נואשת ורצון
להוכיח את עצמה,הצטרפה לאחד המסדרים הקנאיים יותר של שומרי השלום, והתגלגלה במכוון
אל המאחז שיצרו בדולת'ולין, על סף דלתם של איי קור-היירין, שם היא מייחלת בגלוי
לעזור לסרייק-קרווק להשמיד את בני משפחתה לשעבר, מנגנת ושרה 'שירי שלום וצדק'
המדברים על סילוק המונקרילים מהאיים השייכים לטורז' ולטורז' בלבד, ועוד.
מנגד,
מסופר כי דווקא בדולת'ולין, נתנה עינה,במידת מה בשומר שלום צעיר אחר, בן לשושלת
רפורמטורים מיוחסת מריילורין - לראשונה מאז גלאמיר פיתה אותה, והדבר גורם ל'כוהן
המואר' לקנא במידת מה, ולחזור להתייחס אליה, תוך הבטחה כי יתן לה תפקיד בתוכניות
שלו 'להנחיל צדק ואור בפינה חשוכה זו של העולם'.
חזרה אל העמוד הראשי של מערכת
"כס היגון של לורד הלקליר"
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.