הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

מערכה מחודשת באיי מונקריס

The Throne of Grief

המערכה באיי קור-היירין (צפון-מערב מונקריס)

"כס היגון של לורד הלקליר"

משטר: פיאודלי-צבאי רופף מאד; למעשה שלטון לא רשמי משותף של בנראטים מהמשמר הקייסרי וזקני הקהילות המקומיות, כאשר רוב התושבים מוגדרים כ'אנשים חופשיים', בעלי חובות כאלו ואחרות לשליט שנקבעות בהתאם למנהג ולהסכמים ישנים שרובם לא כתובים.

שליט לשעבר: אדמירל פלנרין אר-קורומירל (2346-2429)

שליט כיום: בנראט ראשון (בריילורית: לורד-עוצר) ראלן אר-הלקליר (2382-), נשוי לבתו של אדמירל פלנרין, ליידי סרלינה.

מושלים מקומיים ונכבדים חשובים: קארלמירד "הזקן" אר-קורומירל, ת'ורורג הורטווארג, ליידי וארלין לורת'ורל, לורד לירנל קון-רינקליר;

לעץ השושלת של בית קורומירל, לחץ כאן.

פני השטח: הקצה הצפון-מערבי של איי מונקריס מורכב משנים-עשר איים בגדלים שונים, שהגדול ביניהם משתרע לאורך מירבי של כמעט 250 ק"מ ורוחב מירבי של מעל 200 ק"מ; ארבעת האיים הגדולים של האיזור: נורלירן (Norlyrn), סורת'לירן (Sorthlyrn), הירקרונט (Heirkrunt) וטורלורק (Torlaurk), יוצרים ביחד צורה המזכירה באורח דחוק מעגל גס המחפה מכל הצדדים על אגם או חלק ים פנימי, שמימיו רדודים ומנגרובים פולשים לשוליו משלושה עברים.

תוואי השטח של רוב האיים, באורח טיפוסי למערב מונקריס, הינו הררי ומיוער יחסית, כאשר הפסגות הגבוהות ביותר מתקרבות לגובה של 900 עד 1000 מטרים מעל פני הים; הנוף הוא נוף ערפילי וקודר של מדרונות מוצלפי גשם ורוח, שנקיקים חמקמקים ואפלים מתפתלים ביניהם, חלקם מתחברים לים באורח על או תת-קרקעי.

חלקיהם הנמוכים יותר של האיים, בין הנקיקים ובקרבת המים (בעיקר המ אגרים הפנימיים יותר והמלוחים פחות), נשלטים בידי עצי 'ערבת איזמרגד' נמוכים ומעוקמים, שענפיהם המעוקלים מתמזגים וחיים בשיתוף עם חזזיות לחות, ארוכות וסליליות שמשתלשלות מהם בעשרות שרוכים המפיצים אור ירקרק עמום; ואילו המדרונות מעליהם נשלטים בידי גרסאות מקומיות של עצי מחט כהים (אורן גשם דארקרילי), שהסתגלו לרוחות העזות ולגשם הבלתי פוסק; ופה ושם מנמרים אותם עצי ענק מוזרים או מטעים בודדים של 'תפוח ים' חצי מתורבת המספק חלק ממזונם של המקומים.

בחלקים הגבוהים או מוכי הרוח ביותר של המתלולים, לעומת זאת, נכנעות חלקות היער ומפנות את מקומם לשטחים סלעיים פתוחים יותר, שעליהם גדלים התפרחות של 'שדות הסערה' הסגולים המפורסמים של איי מונקריס, ורק פה ושם מתנוססים ביניהם עצים מוזרים, גבוהים וכמעט חסרי ענפים, ששומרים על התפרחת ועל עליהם הקטנים והדביקים קרוב מאד לגזע הגמיש והמתנודד; צמחי לענה מונקרילית פורשים את עליהם הרחבים כמו ידיים מעונות לעבר הרקיע השחור, ומפעם לפעם נדלקים ב'אש רפאים' כחלחלה-ירוקה, כאשר אחד הברקים פוגע קרוב מדי; ושיחי קורנס רוח צרים ולחים מטלטלים בפראות עם המשבים העזים, מטלטלים לכאן ולכאן את עליהם הצרים, הארוכים והמשוננים שקצוותיהם מזכירים אכן קורנס או איזמל שחור ששוליו כסופים.

(למידע מפורט יותר על סוגי צמחיה נפוצים בקור-היירין, ראה ערך מפורט).

שם האי	שם הישוב	תושבים	תיאור מקוצר
נורלירן	ראונוויג	7,000	הבירה והנמל המרכזי של קור-היירין, ומקום מושבו של הלורד המושל ראלן אר-הלקליר; כיום מוזנחת ונראית כשקועה כולה ב'אבל המקודש' שהכריז הלורד על נפילתו בשבי של בנו ויורשו.
	קלאר-קורמירן	2,500	מקום משכנו העתיק של בית האדמירלים קורומירל, חולשת על התעלה בין נורלירן לסורת'לירן; מקום עתיק, גאה ופרובינציאלי מאד; נשלט בידי אחיו הזקן והזעוף של האדמירל המנוח האחרון לבית קורומירל.
	הורטווארג	4,000	עיירה מוצללת מתחת לאורני ענק, על סף האגם הפנימי המיוער שבלב קור-היירין; מקום מושבו הראשי של קלאן הורטווארג המסתגר והפראי (במונחים מונקריליים)
	סירג	500	כפר היושב גבוה במרומי הר, על חלק מדרגות אבן עצומות ושחוקות של מקדש קדום שהיה כאן הרבה לפני המונקרילים; מקום מושבה לשעבר של ליידי סארלירד, אחותו המסתורית של האדמירל האחרון לבית קורומירל.
סורת'לירן	ראונסלירט	1,500	עיירה מתחת למבצר עתיק, שהיה בעבר מעוזו של קלאן סורת'ורל התרבותי (ויש אומרים גם נכלולי), ולאחר מכן זירה של אחד ממעשי ההרג הקשים ביותר בהיסטוריה של האיזור. כיום מחוסרת מושל ונאלצת להתמודד ישירות עם יער האלמוגים הרעיל ופשיטות סרייק-קרוורק, עד שחלק מתושביה פנו לעזרתם המפוקפקת של פיראטים ריילורים מ'הליגה של זוראנון'.
	דולת'ולין	2,500	התנחלות של שומרי שלום קנאיים מ'משמר היונה' ואגודות קיצוניות נוספות על אי קטן במרחק מספר קילומטרים מחופי סורת'לירן, שמעמדו המשפטי שנוי במחלוקת. המקום נחשב פגע רע, ובסיס לא רשמי לפשיטות סרייק קרווק.
הירקרונט	קלאר-הלקלורן	5,000	העיירה העשירה ביותר בקור-היירין, חולשת על שדות תבואה נרחבים מתחת להר געש פעיל למחצה; כור מחצבתם הישן של בני הלקליר, נשלטת כעת בידי בן-דוד מדרגה שניה של מושל ראונוויג, שמסוכסך עימו קשות.
	ת'ארנורל	500	ישוב אפלולי ונידח שמסתופף בתור שרידיה של מצודת כלא עתיקה מאבני בזלת שחורות; מסופר שרבים מהתושבים מטורפים, כמעט כמו המושל שלהם.
טורלורק	טאז'-הית'מורג	אין (חורבות)	שרידי עיר קדומה ומוצפת שהתגלתה בדור האחרון כאשר פני הים נסוגו; לא ברור האם היתה שייכת לתושבים אנושיים שכוחים של האיים בעידן שלפני בואם של המונקרילים, או ליצורים לא אנושיים לגמרי, קדומים עוד יותר. שבטי הטורז' טוענים שהמקום מכיל רוחות של אבותיהם הקדומים ולכן מקודש להם.

גבולות קור-היירין ודרכי הגעה ועזיבה:

מערב: ממערב, גובלים איי קור-היירין בתעלת דארקרילד העמוקה ומהירת הזרימה החוצצת בינה לבין היבשת, ומעבר לה מתנשאים לגובה רב הרכסים הכמעט אנכיים של הרי דארקרילד; והגם שהספנים המונקרילים מכירים את התעלה ומאומנים לצלוח אותה, הרי שהים כאן מהיר, סוער ומסוכן, והרוחות שנכלאות בין רכסי הסלע המוצלפים של האיים לבין החומות העצומות לגובה של דארקרילד, נושבות בעוצמה שיכולה לאחוז בכלי שייט ביש מזל שאינו מותאם או מורגל למקום, ולהטיח אותו בעוצמה רבה על הסלעים שבאחד מצידי התעלה.

בצידה הצפוני של התעלה, בוקעת מתוך המים הסוערים אחת מתופעות הטבע היחודיות והמפורסמות ביותר של האיזור: שורה של עמודי סלע עצומים, טבעיים למראה שבוקעים בזה אחר זה מתוך המצולות, נישאים לגובה שבין 200 ל-300 מטרים של סלע אנכי מכוסה מרבדי אצות ודגי שבלול, ויוצרים מעין שורה מחורצת או 'סורג' שמפריד בין תעלת דארקרילד לבין האוקיאנוס שמצפון לה; והגם שספינה גדולה (ובוודאי קטנה וצרה מהסוג המקובל באיזור) המסוגלת לנווט את דרכה יכולה לעבור בקלות בין העמודים, הרי שהזרמים העזים יכולים להפוך אותם בנקל למלכודת מוות, ולרסק עליהם כלי שייט במהירות עצומה. אותה צורת-טבע יחודית של שילוב בין שורת עמודים ("מיתרים") עצומים הבוקעים מתוך הים ו'מחברים' בין אחד הרכסים הגבוהים של האי נורלירן לרכס דארקרילד, ראשיהם מעוטרים בצמחיה מוזרה, לבין הרוח שורקת ביניהם בעוצמה ומפיקה קולות יחודיים המהדהדים למרחוק, זכתה לכינוי 'נבל הרוחות' (The harp of winds).

בימים עברו, סבל האיזור לא פעם מפשיטות של דארקירי אכזריות מהרי דארקרילד, לא פעם רכובות על גב אותן בהמות דמים מכונפות ששמן נודע לשמצה למרחוק; עד שרבים יכולים היו לדמיין את צרחות הקרב הפראיות ואת השריקה המצמררת של בהמות האוויר מהדהדת בתוך הרוח השורקת סביב 'הנבל' ומדרום לו; כיום, הפשיטות התמעטו מאד, אולי עקב הבנות לא רשמיות בין המשמר הקיסרי (או חלקו) לבין כמה מהקלאנים המקומיים של הדארקירי (ראה בהמשך).

דרום-מערב: בחלקו הדרום מערבי של האיזור, תעלת דאקרילד מתרחבת ונשפכת אל תוך חלקו הצפוני של המפרץ הרדוד יותר ועגום המראה של פארלוסויה, המקום שמעברו האחר התחולל לפני חמש שנים הקרב הנורא שצילק את המשמר הקיסרי של מונקריס ו'הביא את היגון לכל בית'. הרי דארקרילד הופכים כאן נמוכים יותר, ושוקעים בהדרגה דרומה ומערבה, כשהם מתרחקים בחדות מקו החוף של איי מונקריס, מפנים את מקומם לחלקות מים רדודים יותר ופחות, שהם שהם סוערים הרבה פחות ממימי תעלת דארקרילד, הם עשויים להיות בוגדניים בדרכם, ומכילים לא מעט שרטונים וסלעים משוננים, בעיקר בתקופות או עונות של שפל יחסי.

הגם שהגבול הישיר והקרוב יותר בין איי מונקריס למרכז המפרץ ולפארלוסיה (כיום באהג'אן-גול) נתפס בידי אי גדול ומוגן היטב שאינו שייך לקור-היירין ולמערכה שלה (ושם מרכז המשמר הקיסרי את מערכי ההגנה שלו), הרי שפאתיהם הדרום מערביים של איי קור-היירין שוקעים לתוך שולי המפרץ וחשופים לטופוגרפיה הרדודה ולתופעות הטבע המטרידות שהחלו מתרבות בו בשנים האחרונות. באיזור זה, שוליו של האי הגדול סורת'לירן נופלים אל תוך מי האפסיים הירקרקים, ומתרסקים לשורה של איים ואיונים קטנים, חלקם רחוקים מספר קילומטרים מקו החוף, ולפחות לגבי אחד מהם קיימת מחלוקת האם הוא שייך לקבוצת איי מונקריס אם לאו (ומכאן הסיבוך הפוליטי היחודי הקשור בו – ראה בהמשך).

מאחר והאיזור הזה נמוך יותר, והרוחות בו חלשות יותר, שולטים בו במובהק צמחי המים, כגון ערבת האיזמרגד ושיחים של דלועי-ים מוזרים; המים עומדים יחסית, ומקנים לא אחת יתרון לספינות זעירות על פני חוצות-ים מהירות וארוכות מן הסוג בו משתמשים המונקרילים כדי לסייר במים העמוקים.
כמו חלקים אחרים במפרץ פארלוסיה, נראה שהשינויים הדרסטיים שעבר האיזור בשנים האחרונות, ובעיקר ההתיישבות המסיבית של הטורז' מקלאן סרטנית-הדם (סרייק-קראוק), המחנות הצפופים שהקימו ופולחנות רוח הסרטן שלהם, הביאו לשינוי הדרגתי בטבע עצמו; במקומות רבים, ירד מפלס הים, מימי המפץ הפכו רדודים, עומדים ובוצים יותר בחגורות רחבות יותר או פחות ליד חלק מן החופים; ובאותה סביבה אמפיבית שהתגלתה והתעבתה, החלו משגשגות צורות חיים חדשות, כולל שפע של סרטנים מסוגים וגדלים שונים; ומינים של דמויי-אלמוג מרופשים, חלקם בגודל עצום, שכמה מהם מפיצים נבגים רעילים למחצה, ומושכים אליהם בעלי חיים מוזרים. מצב זה מסייע, מטבע הדברים, לפשיטות של בני הסרייק-קרווק, באשר הבוציות שלהם יכולות לא אחת להסתתר ולתמרן טוב יותר מן הספינות המונקריליות הצרות והארוכות שהותאמו לזרמים מהירים ולמים עמוקים ונטולי יצורי-אלמוג, מה שמגביל את רובן למים הבטוחים יותר במרחק גדול יותר מהחופים הדרום-מערביים של האיזור; והגם שרוב הפשיטות והמאבקים בין המונקרילים ל'ילדי סרטנית הדם' מתחוללות דרומה יותר, מעבר לגבולות קור-היירין, הרי שחלקים מדרום סורת'לירן והאיים הקטנים סביבו כבר החלו מקבלים את חלקם – יותר ויותר, מאז התנחלו כמה אגודות של 'שומרי שלום' מונקרילים קנאים באי הקטן והרחוק אשר שייכותו החוקית למונקריס מוטלת בספק, והקימו שם אל 'נמל החמלה של דולת'ולין'.

דרום: מעבר לקצה הדרומי של האיים סורת'לירן והירקרונט, משתרעות חלקות ים עמוקות וכהות, טיפוסיות לאיזור מונקריס ומותאמות היטב לספינות המשמר הקייסרי; מעבר להן, ניתן לראות לעיתים מבעד לערפל את פסגותיו ואת מרחביו הסלעיים-מתונים של האי הגדול טיר א-מונקרינג, המהווה אחד ממשלטיו העיקריים של המשמר הקיסרי, והחזית המרכזית והקדמית שלו מול הסרייק-קרווק של פארלוסיה. חלק גדול מן התחבורה הימית לאיזור קור-היירין מגיעה מכאן, וחוצה את הים לכיוון צפון בדרכם אל קלאר-קורמירן (Klar-Kurmyrn) וממנה אל הנמל הגדול של מונקרינג אל נמל ראונוויג (Raunwig) שהוא הנמל והישוב המרכזי של קור-היירין עצמה; אם בעבר הפליגו כמעט כל הספינות לאורך קו החוף המערבי, דרך הנמל העתיק של ראונסלירט ומתחת למבצר הישן-נושן החולש עליו (מזכרת לאחד הסיפורים העתיקים והמצמררים של יריבות פנימית אכזרית, ע"ע), ומשם אל תעלת דארקרילד בואכה נמל ראונוויג, הרי שכיום, ספינות רבות מעדיפות להאריך את דרכן ולעקוף את החלקים הרדודים והבוגדניים שבפינה הדרום-מערבית של קור-היירין, ותחת זאת לעבור ב'אגם' הפנימי והמיוער שבין אי קור-היירין לבין עצמם.

צפון: גבולו הצפוני של איזור קור-היירין, ובעיקר של האי העיקרי נורלירן, הוא סדרה של מתלולים סלעיים ומדרונות בהם מגיעה העוצמה והאכזריות של הרוח שבאה מאוקיאנוס החושך החיצון וסערות הגשם לשיא, מה שמשפיע על הצמחיה, וגורם לכך כי עצי המחט הטיפוסים של קור-היירין מתקשים מאד לצמוח כאן, וברוב חלקי המתלולים הם נכנעים ומפנים את מקומם עד מהרה לתפרחות הסערה ולעצי הזקיף מחוסרי הענפים, שמסוגלים להתנודד בגמישות מדהימה מול אצבעותיה הזועמות של הסערה.

הספינות המונקריליות שמפטרלות או עוברות במים הללו, מורגלות לשמור בדרך-כלל על מרחק בטחון מהחוף, ולנווט בתוך הזרמים המתאימים שישמרו אותם בטווח בטחון ממרגלות המצוקים ובריכות הסלע הקוצפות שלהם. באיזור זה, חולפת חלק גדול מהתעבורה הימית שבין נמל ראונוויג לבין בירת איי מונקריס – עיר הגרניט (דרומנהיים), שנישאת במרכזה של קבוצת האיים שממזרח לקור-היירין.

מזרח: במזרח, חוצץ מפרץ דראום רחב הידיים בין איזור האיים של קור-היירין לבין לב איי מונקריס, שם נישאת עיר הגרניט העתיקה ומושב המועצה העליונה של המשמר הקייסרי; ה'אגם' הפנימי המיוער שבפער שבתוך איי קור-היירין, מתחבר לכאן בתעלות ימיות טבעיות ורחבות, שהיו נחשבות נוחות יחסית לשייט, אלמלא היו מיוערות כל-כך במנגרובים ובאיונים מוזרים ועוטי ערפל, שלעיתים מקבל גוון מעט ירקרק.

בצפון 'האגם' חבויה העיירה המסוגרת והקודרת של הורטווארג (Hortwurg) בין עצי אורן קדומים וענקים, שמשרים עליה צל ואפלולית תמידית, שיש אומרים שהוא הולם את מידותיהם של תושביה והקלאן הגדול, הנוקשה ולעיתים אלים שמושל בה מזה דורי דורות; ואילו בחלקו הדרום-מזרחי, נישאים השדות השטוחים והשופעים יחסית של האי הירקרונט, הנחשב לשלו ולידידותי יחסית מבין האיים הגדולים של קור-היירין (ולעיתים מתייחסים אליו כ'אסם המזון' של האיזור) – אם להתעלם, כמובן, מהר הגעש הנמוך והכבוי רק למחצה שנישא מעליהם ומעלה מדי פעם סלילים של עשן שמתמזגים בערפילית הכהה של השמיים המונקריליים.

חזרה אל דף ההקדמה למערכת קור-היירין

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.